פתיחת התפריט הראשי

כף בוז'דור הוא חצי אי בצפונה של סהרה המערבית לחופי האוקיינוס האטלנטי. עד למאה ה-15 היה כף זה ידוע לאירופאים כנקודה בלתי אפשרית להקפה לכיוון דרום. ב-1434, היה ז'יל איאנש לאדם הראשון אשר הקיף את כף בוז'דור.

כף בוז'דור
بوجدور
Cabo Bojador
Faro en Cabo Bojador.jpg
נתונים גאוגרפיים
מיקום סהרה המערבית
קואורדינטות 26°8′N 14°30′W / 26.133°N 14.500°W / 26.133; -14.500
סוג חצי אי
נתונים מדיניים
מדינה סהרה המערבית
אוכלוסייה 42,651 תושבים (2014)
עיר ראשית בוז'דור
מגלה ז'יל איאנש (הראשון שהקיף אותו)
תאריך גילוי 1434
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

רקעעריכה

האוקיינוס האטלנטי התיכון והאוקיינוס האטלנטי הדרומי היו האחרונים שבהם החלו לשוט. הפולינזים, במקור מדרום-מזרח אסיה, עברו אלפי קילומטרים באוקיינוס השקט והתיישבו באזור שהתפרש מאיי שלמה במרכז האוייקנוס השקט ועד לאי מדגסקר במערב האוקיינוס ההודי. הסינים הגיעו עד לחוף המזרחי של אפריקה בסביבות קניה, אך גם הסינים וגם הפולינזים לא עברו את מצר מוזמביק לכיוון הקצה הדרומי של אפריקה והאוקיינוס האלטנטי. הוויקינגים לעומת זאת הגיעו לגרינלנד ולקצה המזרחי של אמריקה הצפונית. מלחים פחות הרפתקנים הקפידו לשמור על מרחק קטן מהחוף, כאשר נעו כמו סרטנים לאורך חופי האוקיינוסים. בסגנון שיט זה ספינות צלחו את חופי צפון אירופה, מזרח אפריקה, ודרום מזרח אסיה מבלי להיות יותר מיום אחד בלי לראות אדמה.

אף קבוצה של מלחים לא חצתה את מרכז האוקיינוס האלטנטי וחזרה, למרות 3,000 שנה של שיט מסביב לים התיכון ולמרות ההצלחה של הוויקינגים צפונה יותר. הפיניקים ניסו לחצות את המכשול, כאשר גם הם וגם היוונים והרומאים נכשלו. כך גם כל הערבים והאירופאים שניסו אחריהם.

השמועות על קושי החצייה נפוצו בכל ברחבי אירופה. כולם הבינו שלא ניתן לחצות את הכף דרומה. כל זה השתנה בתחילת המאה ה-15.

ז'יל איאנש היה נווט פורטוגלי בחצרו של הנסיך אנריקה הספן, אשר היה אחראי על תחילת מסעות הגילויים האירופאיים. הנסיך שלח את איאנש להקיף את הכף לראשונה ב-1424. לאחר מכן היו עוד ניסיונות כושלים רבים, עד להצלחה בשנת 1434.

נתונים גאוגרפייםעריכה

קו החוף של כף בוז'דור לא נראה כאתגר גדול מבחינת שיט סביבו. הכף לא בולט עמוק לאוקיינוס, וכפים לדרומו בולטים הרבה יותר. אך הרוחות וזרמי האוקיינוס באזור הם הגורמים שהכשילו את השייטים עד אותה תקופה. הרוחות מגיעות מפנים היבשת ונושבות בחוזקה בכיוון מערב מעל לכף וממשיכות דרומית לאיים הקנריים ועד לברזיל. זרמי האוויר מכריחים כל ספינה אשר יעדה לשוט דרומה, לשוט במקום זאת מערבה. חמור מכך, הרוחות סוחפות איתן חול ממדבר סהרה עמוק לתוך האוקיינוס ומונעות בכך מעבר בקרבת החוף.

בנוסף, המים בקרבת הכף רדודים לאורך 30 מיילים ימיים. כל הגורמים הללו הכריחו את הספינות לשוט מבלי לראות את החוף.

במרחק כזה מן החוף בעת ניווט באוקיינוס חובה להתחשב בגורם נוסף - זרמי הים.

טכניקת הניווט החדשנית של איאנש ומציאת נתיב שיט מסביב לכףעריכה

 
משולש זרם

עד לתחילת המאה ה-15 טכניקות הניווט הימי התפתחו מאוד. מפות לניווט ימי פותחו בים התיכון ומצפן לניווט פותח על ידי הסינים. אך אלה לא יכלו לעזור לאיאנש להתגבר על זרמי הים החזקים והבלתי נראים. על מנת למדוד מרחק, ימאים היו מוכרחים להשתמש בשיטת הניווט המשוער (Dead reckoning) הבלתי מדויקת, שכללה את מדידת מהירות הספינה באמצעות מד דרך ימי וחישוב מקורב של הדרך שהיא עברה. אך שיטה זאת התעלמה מרוחות וזרמים. כל זמן השיט, איאנש היה צריך לנווט את הספינה תוך כדי התחשבות בסטייה מהמסלול שהזרמים גרמו, אחרת היה נסחף מערבה מדי. שיט בכיוון הפוך לזרם לא היה אפשרי, בהתחשב במהירות הגדולה של הזרם.

תחילה, איאנש היה חייב למדוד את מהירות הזרם, על מנת לדייק בחישוב של כמות הסטייה הנגדית שהיה עליו לעשות כדי לפצות על הסטייה שנגרמה על ידי הזרם. איאנש הבין שעל מנת למצוא את נתיב השיט המדיוק, עליו להשתמש במשולש זרם (current triangle), אשר בעזרת שימוש בטריגונומטריה מגלה את נתיב השיט שיש להשתמש בו. איאנש גילה שעליו לשוט צפונה יותר ממסלול שיט שלא היה מתחשב בזרם, וכך הצליח לשוט מסביב לכף, עלה על החוף ולקח משם כמזכרת, צמח מקומי.

לקריאה נוספתעריכה

  • Erik Seeman, The Atlantic in World History : 1500-2000 , Prentice Hall, 2007.

קישורים חיצונייםעריכה

  מדיה וקבצים בנושא הקפת כף בוז'דור בוויקישיתוף