הקוראן

הקֻרְאַן (בערבית: القـُرْآن או القـُرْآن الكَريم, בתעתיק: "אלקֻראַאן אלכַּרים" - "הקוראן הנכבד"), נקרא גם "הקוראן הגדול" (בערבית : القُرْآن العَظيمْ), הוא ספר הקודש העיקרי של דת האסלאם.

כתב צנעא, כתב היד הקדום ביותר של הקוראן שנמצא ומתוארך לאמצע המאה ה-7

הקוראן מכיל 114 פרקים (סוּרָה) המסודרים לפי אורכם: הפרקים הארוכים מופיעים בתחילתו (מלבד הפרק הראשון, המכיל 7 פסוקים בלבד), ולאחריהם באים הפרקים הקצרים.

לפי האסלאם, הקוראן הוא ספר מושלם שירד לידי מוחמד מהשמים, בשפה ערבית טהורה. לכן, לא ניתן לחקותו ואין זה ראוי לקרוא או לתרגם אותו לשפה אחרת שאינה שפת המקור, בצורה שבה בחר האל להעביר את המסר, משום שהערבית מכילה ביטויים מיוחדים, וניסיון תרגום יוביל לעמעום או שינוי המסר שרצה האל להעביר.

העורך הראשי של הקוראן היה זיד אבן ת'אבת, איש מדינה שהצטרף לקהילתו של מוחמד ושימש כמזכירו. הרמב"ם, באיגרת תימן, קורא לקוראן בכינוי "כתבי זיד". אבן אסחאק טוען כי אבן ת'אבת היה מהיהודים שהתנגדו למוחמד, וכי ייתכן שכתב את הקוראן או חלקים ממנו בכפייה.

רקע

רובה של פסקה זו אינו כולל מקורות או הערות שוליים, וככל הנראה, הקיימים אינם מספקים. אנא שקלו לשפר את אמינות הפסקה באמצעות הבאת מקורות לדברים ושילובם בגוף הפסקה בצורת קישורים חיצוניים והערות שוליים.

לפי חי בר זאב, לאחר שמורה יהודי לימד את מוחמד קצת על הדת וההיסטוריה היהודית נישא מוחמד לסוחרת. לאחר מותה ירש את רוב הונה והחל במסעות גיוס תומכים. תחילה כיוון את כיוון התפילה של הדת החדשה לירושלים, אך לאחר שהדבר לא יצר שום הבדל בין תומכיו לבין היהודים, שינה את כיוון התפילה למכה. בתקופת עות'מאן אוגדו כלל הכתבים אודות נאומיו של מוחמד ומסקנותיו ממה שלמד ממורו. לאור זאת, בסיוע כמה מלומדים ויודעי כתב ולשון אוגד הקוראן כ-20 שנה לאחר מות מוחמד, וכונה "מצחף עות'מאן". המסורת מספרת שעות'מאן מחק, שרף וגנז את כל יתר הכתבים שלא היו לרוחו. לכן ייתכן כי הקוראן והכתבים הכתובים בו אינם שלמים ואינם כפי שהתכוון מוחמד בדבריו. מוחמד גם התייחס לתורה שבעל פה וחשיבותה "נתנו למשה ואהרון את הפרקאן (הכוונה לפרקים או פרקי אבות התלמודי), ואור נגוהות ודברי תוכחה ליראים"; "ואכן נתנו לך שבעה מן 'אל מתני' (7 מצוות בני נח) ואת הקוראן הנעלה... כאשר הורדנו על המחלקים, אשר עשו את הקוראן חלקים חלקים (צדוקים שזלזלו במסורת התורה שבעל פה)." (ב,נ; כא, מט; טו, פז-צא).

אטימולוגיה

ככל הנראה קשורה המילה "קוראן" לשורש השמי ק.ר.א, הנקשר עם קריאה. דומיננטית היא הקרבה בין מילה זו למילה העברית "מקרא", אשר אף היא מכוונת לקאנון דתי עליון – היהודי, הוא התנ"ך. כתוצאה מכך, באחד התרגומים של הקוראן הוא אף נקרא "המקרא". יש טענה שלפיה השם "קוראן" איננו ערבי במקורו, אלא שאול מן הארמית הסורית.

מאפייני הקוראן

קראן, איראן, ראשית המאה ה-16, פתיחת הקוראן, עיטורים בזהב ובלפיס לזולי

על פי המסורת המוסלמית, הקוראן הוא ההתגלות האחרונה של דברי אללה לבני האדם. הוא הורד אל מוחמד, נביא האסלאם, פסוקים-פסוקים (אַיַא֫ת) במהלך תקופה של 22 שנה, בידי המלאך ג'יבריל (جبريل – המזוהה בדרך-כלל עם המלאך גבריאל במסורת היהודית-נוצרית).

מעמדו של הקוראן באסלאם הוא דברי אלוהים בעצמם, ולא עלילה שנכתבה בידי אדם. כמו דברי הנביא בשם אלוהים, גם הקוראן הוא מחשבה, אמירה וציווי אלוהי ואין עליהם עוררין. במהותו הקוראן הוא אסופת האמירות של אלוהים אל האנושות באמצעות הנביא והערבים. בתחילת הציטוט מן הקוראן נהוג לומר: "אמר אללה הנעלה", או "אמר לשליח" (=לנביא מוחמד).

הקוראן נישא בצורת נאומים מפי מוחמד למאמיניו, והועלה על הכתב בנוסחו הסופי רק בשנת 650 לספירת הנוצרים (תאריך משוער), בימי הח'ליף השלישי עות'מאן בן עפאן (عـُثْمان بْن عَفَّان). מוחמד עצמו נפטר בשנת 632 לספירה. עד לימי עות'מאן הועבר הקוראן בעל-פה לפי כמה מסורות שזכרו כמה מתלמידיו של מוחמד. עות'מאן חשש כי מעבירי הקוראן לא יספיקו להעבירו לדור הבא לפני מותם, וכמו כן התעורר חשש כי ריבוי המסורות יעורר מחלוקות. לפיכך, בזמנו של הח'ליף עות'מאן קובץ נוסח אחיד ויצאה פקודה להשמיד את כל הנוסחים האחרים. במקורות המוסלמים, בעיקר בפרשנות, נשמרו קריאות שונות של מילים ופסוקים בקוראן, שהופיעו כביכול בנוסחים הלא-עות'מאניים. הנוסח העות'מאני של הקוראן הוא הנוסח המקובל.

הקוראן כתוב בעיקרו בפרוזה, אולם חלקים גדולים ממנו כתובים בסגנון המכונה בערבית "סג'ע" (سجع). ניתן לתאר את הסגנון הזה כ"פרוזה מחורזת", כלומר פסוקים הכתובים בלא משקל, אבל מתחרזים זה בזה. משערים שזה היה סגנון הנאום המקובל באותה תקופה. יש גם כמה סורות הכתובות כפיוטים. יש בקוראן תופעות דקדוקיות שאינן קיימות בערבית הספרותית המקובלת היום, ומקורן כנראה בניב הערבי של העיר מכה באותה תקופה.

מבנה

קוראן, סורת אל-פאתחה (פרק הפתיחה)
בשם האל הרחמן והרחום השבח לאל רבון העולמים הרחמן והרחום המולך ביום הדין אותך נעבוד ובך נסתייע הנחה אותנו בדרך הישרה דרכם של אלו אשר הענקת להם את חסדך, לא של אלו שאתה כועס עליהם ולא של התועים

הקוראן מורכב מ-114 פרקים, כל פרק נקרא סורה. פרקים אלו מחולקים ל-30 חלקים, כל חלק כזה נקרא ג'וז (אנ'). כל ג'וז מחולק לשני חלקים, שכל אחד מהם נקרא חִזב (ער'). 114 פרקי הקוראן מכילים סך הכל 6,346 פסוקים, המורכבים מסך של 77,430 מילים.

הקוראן מחולק ל-114 פרקים, שכל אחד מהם קרוי "סורה" (سُورَة). לכל סורה ניתן שם, שבדרך-כלל אינו מעיד על תוכנה. סידור הסורות המקובל הוא טכני - מהסורה הארוכה ביותר עד הסורה הקצרה ביותר, אם כי יש חריגות משיטה זו. במסורת המוסלמית נהוג גם סידור חלופי, על פי המועד שבו הורדה כל סורה אל מוחמד, מועד שנקבע על-פי פרשנות חכמי האסלאם בדורות שונים. נהוג לחלק את הסורות בקוראן לשתי תקופות מבחינת זמן הופעתן: סורות של מכה (مكـّيـّة) וסורות של אל-מדינה (مدينـّة). הראשונות נכתבו בעת שמוחמד התגורר במכה, ואילו האחרונות לאחר שהיגר לאל-מדינה (אם כי חלק מהאחרונות נישאו כנאומים במכה לאחר כיבושה בידי מוחמד ומאמיניו, ראו בערך מוחמד). הסורות של מכה, שהן המוקדמות יותר מבחינה כרונולוגית, נמצאות בדרך-כלל בסוף הקוראן, כיוון שהן קצרות יותר ונושאות אופי פיוטי ("לשון סג'ע"). הסורות של מדינה, שהן ארוכות בדרך-כלל, נושאות אופי יותר משפטי, וכוללות חוקים, דינים, פולמוסים גלויים עם דתות אחרות, וגם אזכורים לסיפורי התנ"ך והברית החדשה (ראו להלן).

לפני כל הסורות, למעט הסורה התשיעית, מופיעה ה"בסמלה", ביטוי שפירושו "בשם אללה הרחמן והרחום" (بسم الله الرحمن الرحيم). ביטוי זה אינו נמנה כפסוק, למעט בסורה הראשונה, שבה הוא נחשב לפסוק הראשון. מוסלמי שמצטט מן הקוראן מקדים את הביטוי הזה לציטוט (אף כשאינו מצטט סורה שלֵמה), בדרך כלל בתוספת "אללה יציל מהשטן הארור" ("أعوذُ بالله منَ ٱلشيطان ٱلرّجيم") ומסיים את הציטוט במילים: "דברי אללה העצום הם אמת" (صدّق الله العظيم). יש מוסלמים הנוהגים להקדים גם לדברים של חול (נאומים חשובים וכו'...) את ה"בסמלה" או אפילו את כל הסורה הראשונה, "סורת אל-פאתחה".

כל פסוק בקוראן מכונה אַ֫יַה (آية), מילה שפירושה בערבית "נס" או "מופת". ישנן כמה חלוקות לפסוקים, לכן מספר הפסוקים בקוראן אינו מוחלט. בגרסה הפופולרית ביותר של הקוראן, גרסת כופה, ישנם 6236 פסוקים.

הסורה הראשונה, המכונה "סורת אל-פאתחה" (سورة الفاتحة, קרי: סורת הפתיחה), נמצאת בראש הקוראן מפאת חשיבותה, אף על פי שהיא קצרה יחסית ושייכת לסורות של מכה. סורה זו משמשת כבסיס לתפילה המוסלמית (צלאת). בסורה זו שבעה פסוקים, ועניינה דבקות באללה וביום הדין.

הסורה השנייה בקוראן, שהיא הארוכה ביותר, מכונה "סורת אל-בקרה" (سورة البقرة, קרי: סורת הפרה). זוהי סורה מהסורות של אל-מדינה, ובה 286 פסוקים. הסורה הזאת כוללת את הדינים העיקריים של הדת המוסלמית.

היות שהקוראן אינו מסודר על פי סדר ההתגלות, אלא לפי סדר טכני, נוהגים המפרשים (مفسرون, "מוּפַסירוּן") לומר כי הפסוק המאוחר מבטל (תעתיק: נאסח') את המוקדם, המבוטל (מנסוח'), וכך גם יש בידם כלי נוח לפתרון סתירות בין פסוקים (אַיַא֫ת) ופרקים (סֻוַר) בקוראן.

לטענתו של חנא זכריאס, הקוראן מורכב משני חלקים נפרדים: הראשון, חיבור המכיל לקט של סיפורי תורה בערבית שנכתב ותורגם על ידי המורה של מוחמד. לגביו אמר מוחמד: "הקוראן שלוח אליך מעם חכם ויודע", לפי המוסלמים ה"חכם ויודע" שהוריד ברוח הקודש את הקוראן היה המלאך גבריאל או אללה עצמו. השני יומן המכיל כתבים על מוחמד. מוחמד עצמו מעולם לא ראה את החלק השני על חייו, שחובר רק מאוחר יותר. מאחר שבתקופה המדוברת היו רק מעטים שידעו והכירו את "הקוראן", ישנן שתי השערות לגבי זהותו של מורו של מוחמד: או שהיה רב יהודי או שהיה כומר נוצרי; או שהיו למוחמד שני מורים כשאחד מהם בעיר מכה היה יהודי, והאחר בעיר מדינה היה נוצרי או יהודי מומר.

מקטעאת

תרשים עץ המסדר את המוקטעאת לפי מבנה ושכיחות

בראש עשרים ותשע סורות מופיעים צירופי אותיות חסרי-פשר (למשל: الم, يس, طه, كهيعص, ص ועוד), הנקראים מֻקַטַּעָאת (مقطعات) או פַוָאתִח (فواتح). חלק מן הסורות נקראות על שם הצירוף הפותח אותן. כמה מצירופים אלה משמשים כשמות מוסלמים, למשל טה חוסיין (צירוף האותיות طه) ואחמד יאסין (יא+סין).

המסורת המוסלמית רואה בהן "אותיות מסתוריות", ויש מוסלמים הטוענים כי הן מרמזות על מועד "יום הדין". חוקרי האסלאם משערים כי מדובר בסימני עריכה שנעשו בשעת העלאת הקוראן על הכתב, או שאלה ראשי התיבות של שמות המוסרים או העורכים, אולם אין הוכחה חד-משמעית להשערות אלה. לאור הטענה כי עורך הקוראן אבן ת'אבת היה יהודי, ישנם המפרשים כי אותיות אלה מהוות סימני רמז המיועדים לקוראים היהודים, כשחלקם מסמנים לא להתייחס לכתוב בפסוקים המדוברים, חלקם מסמנים כי חלקים אלו נכונים וכו'.

בשנת 1974 טען ביוכימאי מצרי בשם רשאד ח'ליפה כי גילה את צופן הקוראן, צופן מתמטי המבוסס על המספר 19 שחבוי בקוראן, ומתבסס בין היתר על המקטעאת. ח'ליפה הסתמך על סורה 74, איה 30, כדי להוכיח את משמעות המספר: "תשעה עשר שומרים שמנו עליו".

הורדת הקוראן

על פי התפיסה האסלאמית, הקוראן הורד פעמיים:

ההורדה הראשונה: הורדת הקוראן בבת אחת בלילת "אל-קדר" (ליל הגורל), מהלוח השמור ברקיע השביעי אל הרקיע התחתון. אללה אמר בפסוק אחד בסורת אל-קדר, ליל הגורל, פרק 97 "אנו הורדנוהו בליל הגורל".

ההורדה השנייה: הורדת הקוראן טיפין טיפין, פרקים פרקים, על מוחמד, מהרקיע התחתון במשך 23 שנים, בהתאם לצורכי האסלאם ולהתפתחויות.

החוכמה שבהורדת הקוראן פרקים פרקים, על פי התאולוגיה האסלאמית:

1. חיזוק לב הנביא: ההשראה נמשכת ובה פתרונות לבעיות הצצות, הודעות לנביא ולמוסלמים שאללה שומר על נביאם ועל דתם.

2. הקלה בהבנת הקוראן, שינונו בעל פה ויישומו.

3. לצעוד צעד צעד בהלכות האסלאם וחוקיו.

4. הקוראן הורד בהתאם לשינויים ולתנאים הנמצאים.

5. התשובה לשאלות השואלים.

6. בקוראן גם ההודעות על הצבועים והחנפנים שלא היו בתקופה הראשונה באסלאם במכה.

הפסוקים שהורדו במכה והפסוקים שהורדו באלמדינה

במכה: הפסוקים מהקוראן, שלפי התפיסה האסלאמית הורדו על מוחמד לפני ההגירה לאלמדינה, בין אם הפסוקים הורדו עליו במכה או בכל מקום אחר.

באלמדינה: הפסוקים מהקוראן, שלפי התפיסה האסלאמית הורדו על מוחמד מאללה באמצעות המלאך גבריאל לאחר הגירתו לאלמדינה, בין אם ההורדה הייתה באלמדינה או במקום אחר.

מאפייני פסוקי הקוראן שהורדו במכה:

• פסוקים קצרים
• בדרך כלל מתחילים בפנייה לאנשים ("הוי האנשים")
• עוסקים בקריאה ליסודות האמונה.
• כל סורה שעוקבת אחרי הנביאים עליהם השלום ועמיהם, היא סורה שהורדה במכה, חוץ מסורת אלבקרה (פרק 2: הפרה)
• כל סורה שיש בה "השתחוות" (סג'דה) הורדה במכה.
• כל סורה שיש בה מילת "כָּלַא" (לא) הורדה במכה.
• כל סורה המתחילה באותיות מפוזרות כמו חא. מים. או אליף. לאם. מים הורדו במכה, חוץ מסורת אלבקרה (פרק 2: הפרה) ואל עמראן (פרק 3: בית עמרם).
• בסורות ממכה יש דוגמאות מופלאות היצירה לעולם.
• בסורות ממכה יש הרבה שבועות באללה, ברואיו, וביום הדין.

מאפייני פסוקי הקוראן שהורדו באלמדינה:

• פסוקיו ארוכים.
• אם מתחילים בקריאה מתחילים ב"הוי המאמינים".
• כל סורה שיש בה מצווה (תפילה או צום או עליה או רגל) או עונש (עונשו של הגנב וכו')
• פסוקי הקוראן המדנים דיברו על הצבועים ועל הצביעות^{[דרושה הבהרה]}.
• כל סורה שיש בה זכר של ויכוח עם "עם הספר" .

התועלת שבהכרת ההבדלים בין מקומות הורדת הפסוקים על פי האסלאם

• להיעזר בידיעה להסבר הקוראן והבנתו.
• להיעזר בידיעה להבנת שיטות הקריאה לדרך אללה (הקריאה לאסלאם).
• להיעזר בידיעה להבנת השתלשלות חיי מוחמד ושלביה.

מעמדו התאולוגי של הקוראן

ספר קוראן פתוח

דף קוראן מאל-אנדלוס (ספרד המוסלמית) מהמאה ה-12

על-פי האמונה המוסלמית, הקוראן הוא דבר אלוהים. על כן התנהל באסלאם ויכוח תאולוגי בשאלה האם הקוראן "קדמון" (בא מן הנצח, או בערבית: أزلي "אזלי") או שהוא נברא. במילים אחרות, האם הקוראן נברא בידי אללה כמו כל ישות אחרת בעולם, או שמא הוא היה קיים מאז ומעולם כמו אללה עצמו. הרציונליסטים שבין חכמי האסלאם בימי הביניים, בעיקר אנשי זרם המעתזלה (المعتزلة) טענו כי מההנחה שהקוראן קדמון עולה כי הקוראן הוא מעין אל בפני עצמו, ולפיכך אללה אינו האל היחיד, דבר שהוא בגדר כפירה (شـِرْك "שִרְכ" - שיתוף, במובן של שיתוף אלים אחרים בפולחן, כפי שהיה מקובל בטרם האסלאם). לפיכך הם טענו שהקוראן הוא נברא. כנגדם טענו חכמי אסלאם אחרים, כי הקוראן הוא תואר של אללה וחלק ממנו, כלומר ביטוי של האל, ולפיכך הוא נצחי כמו האל עצמו, מבלי שתהיה בכך כפירה באחדותו של אללה. הדעה האחרונה היא זו המקובלת היום על רוב המוסלמים, ולפיכך רוב המוסלמים מאמינים כי הקוראן לא נכתב במועד כלשהו אלא היה קיים מאז ומעולם, והורד אל מוחמד בלשון בני אדם במועד שבחר אללה.

בקוראן עצמו כתוב כי מקורו הוא ב"לוח הגנוז" (اللوْح المحفوظ, אללוח אלמחפוט'), השמור אצל אללה, ואשר הורד בלשון בני-אדם אל נביאים שונים במהלך ההיסטוריה האנושית. בין הנביאים האלה נכללים רוב נביאי ישראל, דמויות מקראיות כגון אדם הראשון, נח, דוד המלך ושלמה המלך, ישו, וכן נביאים שלא נזכרים במקום אחר מלבד הקוראן (למשל: הנביא הוד). (עוד בנושא, ראו בערך "נביאי האסלאם").

בתאולוגיה המוסלמית מקובלת ההנחה כי התנ"ך והברית החדשה היו בראשיתם ביטוי של "הלוח הגנוז" בדומה לקוראן, אולם הם שובשו וסולפו בידי היהודים והנוצרים, שסטו מדרך הישר, ועל כן נוצר צורך בהתגלות נוספת שבה הורד הקוראן אל מוחמד. לפיכך, לפי המסורת המוסלמית, הקוראן הוא המקור האמין היחיד לדברי האל.

הקוראן לעומת כתבי הקודש היהודיים והנוצריים

הקוראן מאזכר דמויות ואירועים אשר מסופרים גם בספרי הקודש היהודיים והנוצריים - התנ"ך, הספרים החיצוניים והמדרש - אם כי הוא שונה בפרטים רבים. מהתנ"ך מוזכרים אדם, חנוך, נח, אברהם, לוט, ישמעאל, יצחק, יעקב, יוסף, אהרון, משה, יתרו, דוד, שלמה, אליהו, אלישע, יונה, זכריה ואיוב. מהברית החדשה מוזכרים יוחנן המטביל וישו. ישו מוזכר בקוראן יותר פעמים מאשר מוחמד. בנוסף, מרים, אם ישו, מוזכרת בקוראן יותר פעמים מאשר בברית החדשה.

כל הדמויות שמוזכרות, מוכרות באסלאם כנביאים שתיקשרו עם אלוהים ונשאו את דברו לאנושות, יחד עם מספר גדול (עשרות, ולפי מסורות מסוימות מאות ואלפים) של נביאים. אולם 26 נביאים נזכרו בקוראן ומוחמד הוא חותם הנביאים, ולא צפוי לבוא נביא אחריו. השיעה טוענת כי בין הדורות מאז אדם הראשון ישנו ניצוץ אלוהי ביכולת לפרש את אלוהים באופן מיוחד, ואפילו שאין נביא אחרי מוחמד, היכולת המשיכה לאימאמים ולאייתולות.

על-פי הקוראן, הן הקוראן עצמו והן כתבי הקודש היהודיים והנוצריים הועתקו ממקור שמימי שמכונה "הלוח הגנוז" (اللَّوْح المحفوظ). הצורך בקוראן נבע, לדעת המסורת המוסלמית, משתי סיבות: תיקון שיבושים וסטיות שיצרו היהודים והנוצרים בטקסט המקודש, וכן הבאת הבשורה לשבטים הערביים שהיו עד אז עובדי אלילים. היות שהיהודים, וכן גם הנוצרים, קיבלו את הדברים הכתובים ב"לוח הגנוז" והעלו אותם על הכתב, הם נקראים "אהל אל-כתאב" (עם הספר, בייחוד יהודים) ואינם נחשבים כופרים גם אם הם ממאנים להתאסלם, ובלבד שיקבלו עליהם את השלטון המוסלמי, ואז הם הופכים ל"בני חסות" ("ד'ימה") של המוסלמים. בתור שכאלה, הם פסולים לעדות וצריך להתייחס אליהם במידה כלשהי של השפלה, אך מלבד זאת היחס כלפיהם במסורת ובחיי המעשה היה לרוב מתון. בניגוד לתפיסה הרווחת, הגדרת "אהל אל-כתאב" מבוססת על עצם קבלת הבשורה האלוהית והעלאתה על הכתב, יותר משהיא תלויה במונותאיזם.

חוקרי אסלאם רואים בדמיון הרב שבין הקוראן לתנ"ך ולברית החדשה, כמו גם למדרשי אגדה יהודיים, השפעה של היהדות והנצרות על מוחמד. ידוע כי מוחמד בא במגע עם יהודים ועם נוצרים שישבו בימיו בחצי האי ערב, ואכן אפשר למצוא הדים למסורות יהודיות מהתלמוד, וגם מסורות שהיו בידי אבות הנצרות. הסיפורים על הדמויות המקראיות המפוזרים בקוראן מפוזרים ואינם אחידים, ולכן נהוג לחשוב כי כותבם של סיפורים אלה הניח כי לקוראים תהא עמם היכרות מוקדמת ממקורות אחרים.

ההתייחסות לדמויות המקראיות בקוראן אינה תואמת במקרים רבים את הטקסט המקראי, ודוגמה בולטת היא ההתייחסות אל מרים, אמו של ישו, כאחותו של אהרון הכהן (ככל הנראה כתוצאה מבלבול בין מרים הקדושה לבין מרים הנביאה). דוגמה נוספת לעיוות של סיפור מקראי הבא בקוראן הוא זה של המן האגגי: בעוד בתנ"ך המן הוא יד ימינו של אחשוורוש, בקוראן המן הוא משרתו של פרעה, ומייעץ לו "ללבן אבנים ולשורפם לשרפה ולבנות מגדל וראשו בשמיים", בהשפעת סיפור מגדל בבל. הקוראן אף מעשיר את קורות חייהם של הדמויות המקראיות בהוסיפו סיפורים על אודותיהם, שאינם מופיעים בתנ"ך. דוגמה לסיפור כזה הוא מעשה אברהם והצלמים: אברהם שרף את הצלמים של של אביו עקב התנגדותו לפוליתאיזם. אביו העניש אותו בהשליכו את בנו לכבשן האש, אך עקב דבקותו של אברהם באללה הלה ניצל. הסיפור מופיע באופן דומה גם במדרש בראשית רבה. התאולוגיה המוסלמית מסבירה את השוני בכך שהקוראן בא לתקן עיוותים שהכניסו היהודים והנוצרים בכתבי הקודש. בקוראן מובאים גם סיפורים על עמים ודמויות שאינם מופיעים במקרא (עם עאד, בערבית "קדמון") אשר הוציא מתוכו את הנביא הוד, ועם ת'מוד (המזוהה עם תדמור המקראית) אשר הוציא מתוכו את הנביא צלאח), ואף על דמויות אלו ועמים אלו מספר הקוראן בדרך של משל ותוכחה.

יחס הקוראן ליהדות

היהודים נחשבים "עם הספר" ("אהל אל-כתאב") ולכן אינם מוגדרים ככופרים. משה נחשב אחד מהנביאים.

בתור ה"בשורה האלוהית", הקוראן מרבה להתייחס ליהודים, ומשה, לדוגמה, נזכר בקוראן 145 פעמים. יחסו של מוחמד ליהודים לא היה חד-משמעי. בתחילה חשב שהם יצטרפו אליו, לכן קרא לא לפגוע בהם ובפולחנם. אולם כאשר היהודים התנגדו לדרכו, הוא נלחם בהם וקרא לקחתם כבני חסות מושפלים. זו הסיבה שבקוראן קיימים פסוקים שחלקם מדברים בגנות היהודים וחלקם משבחים אותם. בסורות ש"נתגלו" למוחמד במכה, ניכר יחס של אהדה ליהודים ואף הכרה בדתם כ"דת של ספר" הקרובה לאסלאם. אולם בסורות שיצר במדינה, לאחר שהתאכזב מהדבקות העקשנית שלהם בדתם, יש ביטוי לשינוי יחסו אליהם ומרובים בהן הפסוקים המגלים שנאה עזה כלפיהם.

עם זאת, יש להדגיש כי בקוראן, אלוהים החשיב את עם ישראל כעם הנבחר (לפני שאיבדו את מעמדם) מכל אומות העולם, כפי שהדבר בא לידי ביטוי בפסוקים הבאים:

"הוי בני ישראל, זכרו הטוב אשר עשיתי אתכם ואשר העדפתי אתכם על-פני כל האדם" (סורה 2, 122).

"ולפנים, נתנו לבני ישראל את הספר והחכמה והנבואה ונכלכלם מן המטעמים ונפלה אותם מכל האדם" (סורה 45, 16).

להלן ציטוטים נבחרים המדברים בשבחם ובגנותם של היהודים בעיני הקוראן.

• "הילחמו באנשים אשר אינם מאמינים באלוהים... ואינם מחזיקים בדת האמת - אלה בהם אשר ניתן להם הספר - עד אשר ישלמו את מס הגולגולת בעודם מושפלים." (סורה 9, 29)
• "לא היה אברהם לא יהודי ולא נוצרי ואולם היה 'חניף', תמים עם אלוהים ולא היה מן המשתפים" (סורה 2, 135, משמעות המילה "חניף" אינה ברורה, אולם מקובל להבין אותה כ"מונותאיסט". "משתפים" הוא כינוי מקובל לעובדי אלילים).
• "[הם] הרגו את הנביאים בלא צדק. נאמר להם: טעמו את עונש השריפה" (סורה 3, 181)
• "לאלה אשר שלחו יד ביום השבת (הכוונה ליהודים) אמרנו שיהיו קופים מאוסים. זאת עשינו כעונש וכלקח לבני דורם ולבאים אחריהם" (סורה 2, 65)
• "אלה אשר הוטלה עליהם התורה ולא עמדו בה נמשלו לחמור נושא ספרים. מה רעים הם אנשים כמותם, אשר מתכחשים לאותות האל. האל לא ינחה את קהל בני העוולה" (סורה 62, 5)
• "הוי בני ישראל, זכרו הטוב אשר עשיתי אתכם והקימו בריתי למען אקים בריתכם ואותי תיראו והאמינו באשר הורדתי לקיים את אשר בידכם ולא תהיו ראשונים לכחש בה" (סורה 2, 40).
• "אם יש לך ספק כלשהו בדבר מה (מן הקוראן) שהורד אליך שאל את (בני ישראל) שקיבלו ולמדו את הספר לפניך." (סורה 10 פסוק 94).
• "ובאמור ישו בן מרים: הוי בני ישראל, הנה אנוכי שליח אלוהים אליכם לקיים את אשר לפני מן התורה לבשר בוא שליח אחרי, אחמד שמו. וכאשר בא אליהם במופתים אמרו: אלה כשפים גלויים" (סורה 61, 6).
• "הוי בני ישראל, זכרו הטוב אשר עשיתי אתכם ואשר העדפתי אתכם על-פני כל האדם" (סורה 2, 122).
• "ולפנים, נתנו לבני ישראל את הספר והחכמה והנבואה ונכלכלם מן המטעמים ונפלה אותם מכל האדם" (סורה 45, 16).
• המילה ירושלים אינה מוזכרת בקוראן ולו פעם אחת. לפי טענה, ה"מסגד המרוחק" הכוונה למסגד בירושלים, אך זהו פירוש בלבד.

יחס הקוראן לקשר בין ארץ ישראל והיהדות

• הקוראן מצטט את משה בכניסה לארץ ישראל: "משה אמר לבני עמו, בני עמי, זכרו את החסד שנטה לכם אלוהים, בהקימו בכם נביאים ובעשותו אתכם למלכים, ובנותנו לכם את אשר לא נתן לאיש משוכני העולמים. בני עמי, הכנסו אל הארץ הקדושה אשר כתב לכם אלוהים, ואל תיסוגו אחור פן תלכו לאבדון" (סורה 5, 20–21). עם זאת, לפי חלק מפירושי החדית' לילה אחד טס מוחמד על גבי אל-בוראק ממכה להר הבית שבירושלים, שם נמסרה לידיו הדת החדשה - האסלאם - שביטלה את היהדות והנצרות. כך, על פי חלק מהמוסלמים, איבדו היהודים שלא הכירו במוחמד ובאסלאם כדת השמימית את זכותם על ארץ ישראל.

היחס לנצרות

הנוצרים נחשבים כ"עם הספר" ("אהל אל-כתאב") ולא מוגדרים ככופרים. ישו, או בשמו הערבי עיסא, מוכר כאחד הנביאים.

הקוראן לא מקבל את התאולוגיה של השילוש הקדוש. הקוראן גורס כי ישו לא היה בן האלוהים, אלא נביא בשר ודם, אשר ירד מן השמים באחרית הימים ויבשר על יום הדין, ובמסורת המאוחרת יותר, על בואו של ה"מהדי": המשיח. יש זרמים אסלאמים הרואים בישו לא רק את מבשר בואו של ה"מהדי" אלא את ה"מהדי" עצמו.

• "האומרים כי אלוהים הוא המשיח בן מרים, כופרים הם" (סורה 5, 17).
• "כופרים הם אלה אשר אמרו כי אלוהים הוא משיח בן מרים" (סורה 5, 72)
• "אכן כפרו אלה אשר אמרו: אלוהים הוא המשיח בן מרים. אכן כפרו אלה אשר אמרו: אלוהים שלישי הוא בשלושה. אין כל אלוה מבלעדי אלוה אחד ואם לא יחדלו מדבריהם, יבוא על הכופרים עונש דאבה. אין המשיח בן מרים בלתי אם שליח. וכבר עברו חלפו לפניו השליחים ואמו צדקת" (סורה 5, פס' 72–75).
• "ואשר יאמר מהם לאמור: אנוכי אלוה זולתו - הנה זה גיהנום גמולו. כזאת נגמול את הפושעים" (סורה 21, 29).
• "ואכן לא הרגוהו ולא צלבוהו, ורק כדמותו היה לפניהם" (סורה 4, 157).
• "לפניו ניתן ספר למשה כהדרכה וחסד וספר זה מאשר אותו בשפה הערבית" (סורה 46,11).
• "אללה הוא ריבוננו וריבונכם, אך לנו סדרינו לעבודתו ולכם סדרי עבודה שלכם" (סורה 42 פסוק 14).
• "אל תתווכחו עם בני עם הספר אלא בצורה מהוגנת ואמרו להם: אנו מאמינים במה שהורד אליכם כי ריבוננו וריבונכם אחד הם ולו אנו מסורים" (סורה 29 פסוק 46).
• "המאמינים, אל תיקחו לכם את השומרונים ואת הנוצרים לבעלי ברית, בעלי ברית הם זה לזה" (סורה 5, 51).
• "אכן תמצא כי העזים בכל האדם בשנאתם למאמינים הם היהודים והמשתפים. והקרובים לידידות את המאמינים הם אלה אשר אמרו: נוצרים אנחנו. זאת באשר יש בקרבם כמרים ונזירים ובאשר לא גבה לבם, ובשמעם את אשר הורד אל השליח, תראה את עיניהם שטופות דמעה" (סורה 5, 82).

חקר הקוראן

עמוד קוראן מהמאה השמינית או המאה התשיעית

חקר הנסיבות ההיסטוריות שבהן נכתב הקוראן מתבסס בעיקר על מחקר פילולוגי של הקוראן עצמו ושל מסורות מוסלמיות. הממצאים הארכאולוגיים הקשורים בהיסטוריה הערבית והמוסלמית אינם מספיקים כדי לקבוע איך נכתב הקוראן, ואפילו אינם מספיקים כדי לקבוע בוודאות שאמנם היה אדם ששמו מוחמד בן עבדאללה ממכה. גם מקורות היסטוריים זרים על-אודות ראשית האסלאם דלים מדי, ולפיכך מתרכזים ההיסטוריונים בחקר המסורות המוסלמיות, ומנסים באמצעות מחקר פילולוגי לברור מתוכן את העובדות ההיסטוריות.

המחקר הפילולוגי מאשר שלשונו של הקוראן ואופן הניסוח שלו מתאימים לשפה הערבית שהייתה מדוברת במכה במאה ה-7 לספירה. המסורת המוסלמית מספרת שהקוראן הובא כנאומים שנשא מוחמד בעל-פה, וכי הוא נשמר ברובו בעל-פה בזיכרונם של תלמידי מוחמד ששיננו אותו. היוזמה להאחדת הקוראן והעלאתו על הכתב מיוחסת לח'ליפה השלישי, עות'מאן בן עפאן. הערכת החוקרים, הנשענת על המסורות המוסלמיות, מתארכת את מפעל האיסוף, ההאחדה וההעלאה על הכתב לשנים 650–656 לספירה, ומייחסת אותו לוועדה שאספה עדויות וחומר כתוב וגיבשה נוסח כתוב וקאנוני של הקוראן.

פרשנות הקוראן

אחד מפרשני הקוראן הבולטים הוא האימאם אבו עבדאללה מוחמד בן אחמד אלאנסרי אלקורטובי, שמת בשנת 671 לספירה. הוא כתב ספר מקיף ובו פרשנות מפורטת לכל הקוראן בעיקר החוקים שבו.

איסוף הקוראן והעלאתו על כתב

הקוראן עבר שלושה שלבים בעת עלייתו על הכתב:

1. השלב הראשון - תקופת הנביא מוחמד: שמירת הקוראן בשלב זה הייתה בשתי דרכים:

א. שינונו בעל פה – רוב חברי הנביא שיננו את הקוראן בעל פה.

ב. שמירתו בכתב – הנביא אסף קבוצה מחבריו שידעו קרוא וכתוב, והיה מכתיב להם מיד מה שהורד לו מהקוראן והיה מדריך אותם איך לסדר את הפסוקים ואת הסורות, ואלה נקראים "כותבי ההשראה האלוהית", ומהם זיד אבן ת'אבת, אובי אבן כעב, עלי בן אבי טאלב, אנס בן מאלכּ, והם היו כותבים את הפסוקים, את הסורות, על עורות, עצמות, ואבנים רכות.

2. השלב השני - תקופת אבו בכר: לאחר מותו של הנביא מוחמד, קיבל את תפקיד הח'ליף, חברו אבו בכר. בתקופה זו, היו הרבה מלחמות הנקראות "מלחמות הרדה" ("מלחמות הרדה" – קרבות עם אלה שעזבו את האסלאם), ונהרגו רבים מחברי הנביא, אשר שיננו את הקוראן בעל פה. למשל בקרב אל-יממא, נהרגו יותר משבעים ממשנני הקוראן בעל פה, לכן ייעץ עומר בן אל-ח'טאב לאבו בכר לאסוף את הקוראן בספר אחד, כדי שהקוראן לא יאבד. אבו בכר דחה את הרעיון, אך במהרה חזר בו והשתכנע ברעיון, והטיל על זיד בן תאבת לאסוף את כל סורות הקוראן בספר אחד. המשימה הייתה קשה מאוד, וזיד בן תאבת אמר "נשבע באללה, לו ביקשו ממני להעביר הר ממקומו, היה זה קל ממשימת איסוף הקוראן". זיד היה מכותבי ההשראה האלוהית, ומשנני הקוראן בעל פה. בנוסף לזה הוא נכח בעת התגלות הקוראן לנביא מוחמד, והיה דורש ממי שרוצה לצטט לפניו את פסוקי הקוראן, שיהיה ממשנני הקוראן בעל פה, והפסוקים כתובים אצלו, ושיהיו לו שני עדים שיאשרו שכל פסוק שהוא בעצמו כתב את הפסוק שיקרא בפני הנביא, וכך נכתב הקוראן בספר אחד אשר נשאר אצל אבו בכר הח'ליף, אחר כך אצל הח'ליף עומר אבן אלח'טאב, אחר כך אצל חפסה, בת עומר אבן אלח'טאב.

3. השלב השלישי – בזמן הח'ליף עות'מאן אבן עפאן: בתקופה זו, היו מחלוקות בין המוסלמים, איך לקרוא את הקוראן, מפני שהממלכה האסלאמית התרחבה מאוד, והלהגים שבה התרבו. לכן הח'ליף השלישי ציווה על שלושה מחברי הנביא, את כתיבת ספר הקוראן במספר עותקים וחלוקתם בארצות האסלאם. כמו כן הוא ציווה על שריפת כל עותק אחר של הקוראן, וכך התאחדו המוסלמים סביב ספר קוראן אחד, אחיד ויחיד, וכך הסתיימה גם המחלוקת. זה נקרא "אלמצחף אלאמאם" (הספר המנהיג).

תהליך נקדנות הקוראן וניקודו

מזמן הנביא, עד זמן הח'ליף עות'מאן בן עפאן, נשאר הקוראן בלי ניקוד, וללא נקודות. המוסלמים התרגלו לקרוא את הקוראן בלי נקודות ובלי ניקוד, וכשהאסלאם נפוץ בארצות רבות, בהתערבבות הערבים המוסלמים עם העמים האחרים וכניסת עמים לא ערבים לאסלאם, היה צורך בשימת נקודות והוספת ניקוד.

אפשר לסכם את שלבי ניקוד הקוראן ושימת נקודות עליו, בפרוגרמה הבאה:

שלבי הניקוד והנקודות	שלב א': נקודות הניקוד	שלב ב': ניקוד האותיות הדומות	שלב ג': שיטה חדשה לניקוד
ההתפתחויות בכתיבת ספר הקוראן בתקופה זו	הנקודות נוספו על המילים, במקום "פתחה", היה נקודה מעל לאות, ובמקום "כסרה", נקודה מתחת לאות, ובמקום "דמא" נקודה בתוך האות. נקודות אלה היו באדום.	האותיות הדומות, כמו ג'ים (ج), ח' (خ), ו-ח (ح), הושמה על האות השנייה נקודה באותו צבע.	שמו א' (أ) קטנה על האות, על מנת להצביע שזה פתחה, או א' קטנה מתחת לאות, שזה כסרה. ושמו "וו" (و) קטנה מעל האות, להצביע שזה צ'מא.
סיבת ההתפתחות	כניסת הלא ערבים לאסלאם	הקושי בהבנת ההבדלים בין האותיות הדומות	בגלל הקושי בשימוש בצבעים בכתיבה.
האיש שביצע את ההתפתחות	אבו אל-אסווד אל-דוולי	יחיא בן יועמר, נאצר בן עאסם	אל-ח'ליל אבן אחמד אלפרהידי
בזמן הח'ליפה באיזה מאה לאסלאם	זייד בן עבדאללה, מושל עיראק, בזמן השלטון האמיי	הח'ליף עבד אלמאלכ בן מרואן	המאה ה-2 להג'רה.

תרגום הקוראן

דיני האסלאם אוסרים על תרגום הקוראן. הקוראן נחשב כיצירה מושלמת ומקודשת שבלתי אפשרי לחקות אותה, ואסור לנסות לכתוב יצירה הדומה לה (תפיסה המכונה בערבית: איעג'אז אל-קוראן إعجاز القرآن, "פלאיותו של הקוראן"). כיוון שתרגום הוא כעין ניסיון לחקות את הקוראן, נחשב הדבר אסור באופן עקרוני. עם זאת, רוב המוסלמים בעולם, החל מסוף ימי הביניים וגם בראשית המאה ה-21, אינם ערבים ואינם דוברי ערבית. לפיכך, תרגום הקוראן חיוני לשם העברת הטקסט לרוב המאמינים. הפשרה המקובלת באסלאם בסוגיה זו, היא ראיית התרגום כפרשנות לקוראן ולא כתרגום ממש. רוב המתרגמים המוסלמים של הקוראן נותנים לתרגומם את הכותרת "משמעות הקוראן" כדי להדגיש שהם מביאים מעין פירוש, ולא מנסים לחקות את הקוראן עצמו. בכל מקרה, בשעת התפילה חובה לצטט מן הקוראן בערבית, על פי הנוסח המקורי, ואסור להסתפק בתרגום לשפה המקומית. מרכזים מוסלמיים דתיים, כדוגמת אוניברסיטת אל אזהר במצרים, מקבלים תרגומים של הקוראן לשפות שונות ומאשרים אותם לאחר הכנסת תיקונים, כל זאת בכפוף לכך שהם יוצגו כפירושים ולא כטקסט הקוראני עצמו.

כיוון שכך, יש לשפה הערבית מעמד מיוחד בדת המוסלמית. לשפת הקוראן, השפה הערבית הספרותית הקלאסית, מיוחסת מידה של קדושה באסלאם. אסור לעטר את הקוראן באיורים, כיוון שהם מזכירים עבודת אלילים. לפיכך הקוראן מעוטר באמצעות כתיבה קליגרפית של חלק מהפסוקים, ועיטורי ערבסקות בשולי העמודים.

תרגומים חילוניים או מדעיים של הקוראן נעשו כבר בימי הביניים. מימי הביניים ידועים תרגומים של הקוראן ללטינית, לאיטלקית ולהולנדית, שנעשו בידי נוצרים, כנראה לצורכי פולמוס בין-דתי. בימינו תורגם הקוראן בידי חוקרי אסלאם לפי קריטריונים פילולוגיים מדעיים למספר שפות מודרניות.

תרגום לעברית

ערך מורחב – תרגום הקוראן לעברית

רוב התרגומים לעברית של הקוראן נעשו בידי יהודים חוקרי אסלאם, ואין נוסח מוסמך של הקוראן בעברית (ראו להלן). קטעים מן הקוראן תורגמו לעברית בידי אנשי העדה האחמדית (מרכזה של העדה בישראל הוא כבאביר שבחיפה), שרואים כמטרה את הפצת בשורת האסלאם בשפות שונות, אולם רוב המוסלמים אינם רואים בעדה זו חלק מן האסלאם.

(א) השבח לאלה רב העולמים. (ב) הרחמן והרחום. (ג) מלך ביום הדין. (ד) אותך נעבוד ואליך נשווע. (ה) הורנו בדרך המישרים ארחותיהם. (ו) דרך האנשים אשר חנות אותם. (ז) לא דרך מכעיסיך ולא דרך התועים

— פרק הפתיחה לקוראן, בתרגום רקנדורף

א הַתְּהִלָּה לֵאלֹהִים רִבּוֹן הָעוֹלָמִים: ב הָרַחֲמָן וְהָרַחוּם: ג אֲדוֹן יוֹם הַדִּין: ד אוֹתְךָ נַעֲבֹד וּמִמְךָ נְבַקֵּשׁ עֵזֶר: ה נְחֵנוּ בְאֹרַח מֵישָׁרִים: ו אֹרַח אֵלֶּה אֲשֶׁר חַנּוֹתָ אוֹתָם: ז (אַשֶׁר) לֹא הֶחָרוֹן עֲלֵיהֶם וְלֹא (מִן) הַתּוֹעִים:

— פרק הפתיחה בתרגום ריבלין

לקוראן נעשו מספר תרגומים לעברית.

במאות ה-17 וה-18 נכתבו באירופה הנוצרית תרגומים עבריים לקוראן בידי יהודים, אולם הם לא נעשו מהנוסח הערבי, אלא מתרגומים לאיטלקית ולהולנדית.

ב-1857 תרגם צבי חיים הרמן רקנדורף את הקוראן לעברית מהנוסח הערבי. זהו כנראה התרגום המלא הראשון של הקוראן מערבית לעברית. הוא השתמש בשפה מקראית כמקובל בתקופתו, ויש המוצאים את התרגום קשה לקריאה. רקנדורף ליווה את תרגומו בביאורים, חלקם ענייניים, אך חלקם מכילים דברי לעג וביקורת על הדת המוסלמית.

התרגום הראשון שיצא לאור במהדורה מדעית הוא זה של יוסף יואל ריבלין, "אלקראן", תל אביב 1936. ריבלין נצמד בתרגומו לטקסט הערבי ולכן תרגומו מליצי וקשה לקריאה שוטפת, אולם הוא מעיד על עצמו שהוא נאמן לכתוב כמעט ללא סטייה.

תרגום נוסף הוא זה של ד"ר אהרון בן-שמש, "הקראן: ספר הספרים של האסלאם", הוצאת "קרני", תל אביב 1978 (מהדורה ראשונה הוצאת מסדה 1971). תרגומו של בן-שמש יצא במהדורה מדעית, הכוללת פרט לתרגום גם הערות שוליים המפרשות את הטקסט, ומוסיפות מראי מקומות למקורות יהודיים מקבילים בתנ"ך ובתלמוד. המהדורה היא בלשון עברית חופשית ושוטפת, ואינה צמודה למספור הפסוקים המקובל, אלא לחטיבות של חמישה פסוקים, זאת כדי ליצור תרגום בשפה קולחת. המהדורה כוללת מבוא העוסק בדת האסלאם.

ב-2005 יצא לאור על ידי ההוצאה לאור של אוניברסיטת תל אביב "הקוראן", תרגומו של אורי רובין, ובו גם הערות, נספחים ומפתח. תרגום זה נחשב שוטף ונהיר יותר לקריאה, בהשוואה לתרגומו הארכאי של ריבלין.

ב-2015 יצא לאור "הקוראן בלשון אחר" - תרגום לעברית בידי סובחי עלי עדוי, מלווה בהבהרות ופירושים, בהוצאת מרכז בַּיִנאת.

ב-2016 יצאה לאור מהדורה חדשה, מעודכנת ומורחבת של תרגום הקוראן מאת אורי רובין, בהוצאה לאור של אוניברסיטת תל אביב.

ב-2017 יצא לאור "תרגום משמעויות הקוראן המבורך", שהוא תרגום לעברית של הקוראן שתורגם על ידי צוות של מומחים המתמחים בשפה הערבית, בשפה העברית ובשריעה. תרגום זה יצא לאור על ידי דאר א-סלאם, המרכז להכרת האסלאם שבכפר קרע. בשנת 2019, הוצאת Goodword books הבינלאומית הוציאה לאור מהדורה מיוחדת של התרגום הזה.

הקוראן באינטרנט

פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לוויקיפדיה והשלימו אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.

ב-25 באוקטובר 2009 הושק מנוע החיפוש הראשון בעולם לאתרי אינטרנט בנושאי קוראן. המנוע, שהקימה איראן, מאפשר לגולשים לחפש בקלות מידע העוסק בהלכות אסלאמיות. המנוע נועד לטפח את התרבות האסלאמית באמצעות מתן גישה נוחה לאתרי אינטרנט העוסקים במדעי הקוראן, למעלה מ-360 אתרי אינטרנט שונים.

ראו גם

	ספר: הקוראן
אוסף של ערכים בנושא הזמינים להורדה כקובץ אחד.

• חדית'
• שריעה
• עולום אל-תפסיר
• תרגומי הקוראן לעברית
• השחתת הקוראן

לקריאה נוספת

• חי בר זאב, מאחורי הקוראן, הוצאת אוריון, 2010
• אורי רובין, הקוראן, תרגום לעברית, ההוצאה לאור של אוניברסיטת תל אביב, 2005; מהדורה חדשה, מעודכנת ומורחבת, 2016
• יוסף יואל ריבלין, אלקראן, הוצאת דביר, תל אביב, תרצ"ו-–1936
• אהרון בן שמש, הקראן: ספר הספרים של האסלאם, הוצאת "קרני", תל אביב, 1978
• ניצה בינדר, מבחר מתוך הקוראן, רקע ופרשנות, הוצאת ש. זק, ירושלים, 2010
• נסים דנה, "מסע הליל של נביא האסלאם השמיימה וה'סימנים' שהותיר ביקורו בהר הבית: עיון מחודש בקראאן ובמקורות אסלאמיים", בתוך: חידושים בחקר ירושלים, י"ד, תשס"ט, עמ' 249–262
• מאירה פוליאק, ובת שבע גרסיאל, "מקרא, מדרש וקוראן; עיון אינטרטקסטואלי בחומרי סיפור משותפים", בתוך: בית מקרא, נ"ג, א, תשס"ח, עמ' 170–178
• מייקל קוק, הקוראן - מבוא קצר מאוד (תרגום: מאיר מ' בר-אשר ונורית צפריר), הוצאת ידיעות אחרונות-ספרי חמד, תל אביב, 2005
• יוסף ויצטום, "הקוראן ומחקרו", בתוך מאיר בר-אשר ומאיר חטינה (עורכים), האסלאם: היסטוריה, דת, תרבות, ירושלים: הוצאת ספרים ע"ש י"ל מאגנס, 2017, עמ' 167-135

קישורים חיצוניים

• القـُرْآن الكَريم, הקוראן בערבית
• הקוראן - תרגום מלא לעברית של צבי חיים הרמן רקנדורף, 1857 (פרויקט בן-יהודה)
• הקוראן - תרגום מלא לעברית של יוסף יואל ריבלין, 1936 (פרויקט בן-יהודה)
• הקוראן, ב"אנציקלופדיה יהודית" באתר "דעת"
• תרגום לאנגלית של הקוראן, באתר אוניברסיטת דרום קליפורניה
• דוד בוקעי, ‏שלום של מכה או ג'יהאד של מדינה? בטל ומבוטל (נאסח' ומנסוח') באסלאם, נתיב 121, מרץ 2008
• יגאל בן-נון, האם הקוראן הוא יצירה מוסלמית?, באתר הארץ, 12 באוקטובר 2022
• ?Who Wrote the Qur'an? What Sources Were Used, סרטון באתר יוטיוב
• Oldest Qur'an Manuscripts, סרטון באתר יוטיוב
• הקוראן, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)