הקרב הראשון על המארן

קרב שהתחולל במהלך מלחמת העולם הראשונה בין צבא הקיסרות הגרמנית לצבא צרפת וחיל המשלוח הבריטי על גדות נהר המארן בין 5 ל-12 בספטמבר בשנת 1914

הקרב הראשון על המַארְן (ידוע גם בשם: הנֵּס על המארן) היה קרב שהתחולל במהלך מלחמת העולם הראשונה בין צבא הקיסרות הגרמנית לצבא צרפת וחיל המשלוח הבריטי על גדות נהר המארן בין 5 ל-12 בספטמבר בשנת 1914.

הקרב הראשון על המארן
מערכה: החזית המערבית במלחמת העולם הראשונה
מלחמה: מלחמת העולם הראשונה
תאריכי הסכסוך 5 בספטמבר 1914 – 12 בספטמבר 1914 (8 ימים)
מקום נהר המארן, כ-80 ק"מ מזרחית לפריז, צרפת
קואורדינטות
49°01′00″N 3°23′00″E / 49.016666666667°N 3.3833333333333°E / 49.016666666667; 3.3833333333333 
תוצאה הדיפת המתקפה הגרמנית בידי מדינות ההסכמה
הצדדים הלוחמים

צרפתצרפת צרפת
בריטניהבריטניה בריטניה

האימפריה הגרמניתהאימפריה הגרמנית הקיסרות הגרמנית

מפקדים

האימפריה הגרמניתהאימפריה הגרמנית הלמוט פון מולטקה הצעיר
האימפריה הגרמניתהאימפריה הגרמנית קרל פון בילוב
האימפריה הגרמניתהאימפריה הגרמנית אלכסנדר פון קלוק
האימפריה הגרמניתהאימפריה הגרמנית אלברכט, דוכס וירטמברג

כוחות

1,071,000

1,485,000 (ב-2 באוגוסט)

אבדות

הצבא הצרפתי: כ-250,000 נפגעים (מתוכם 80,000 הרוגים).
הצבא הבריטי: כ-13,000 נפגעים (מתוכם 1,700 הרוגים).

כ-250,000 הרוגים ופצועים


לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

הצבא הגרמני פלש לצרפת עם תוכנית לנצח במלחמה תוך 40 יום על ידי כיבוש פריז והשמדת הצבאות הצרפתיים והבריטים (מדינות ההסכמה). לגרמנים היו הצלחות ראשוניות באוגוסט. הם ניצחו בקרב מונס ובמערכה על הגבולות וכבשו אזור גדול בצפון צרפת ובבלגיה. במה שנקרא הנסיגה הגדולה למארן הגרמנים רדפו אחרי כוחות צרפתיים/בריטיים הנסוגים יותר מ-250 ק"מ (160 מייל) דרומה. הצרפתים והבריטים עצרו את נסיגתם בעמק נהר מארן בעוד הגרמנים התקדמו למרחק של 40 ק"מ (25 מייל) ממרכז העיר פריז.

עם התבוסות בשדה הקרב של אוגוסט, פילדמרשל ג'ון פרנץ', מפקד חיל המשלוח הבריטי (BEF), איבד אמון בבעלי בריתו הצרפתיים והחל לתכנן נסיגה בריטית לערי נמל על חוף תעלת למאנש לצורך פינוי לבריטניה. עם זאת, המפקד הצרפתי ז'וזף ז'ופר שמר על הסדר הטוב בצבאו הנסוג והצליח לתגבר אותו על ידי הכנסת כוח אדם נוסף מהאגף המזרחי שלו ושילוב יחידות מילואים בצבא הסדיר. בתחילת ספטמבר, כוחות צרפתיים/בריטים עלו במספרם על הגרמנים שהיו מותשים לאחר מערכה של חודש, התרחקו מקווי האספקה שלהם, וסבלו ממחסור. ב-3 בספטמבר, המושל הצבאי של פריז, ז'וזף גליאני, הבין שהאגף הימני הגרמני פגיע והציב את כוחותיו להתקפה.

ב-4 בספטמבר נתן ז'ופר פקודה לפתוח במתקפת נגד. הקרב התרחש בין פריז לוורדן, מרחק ממערב למזרח של 230 ק"מ. נקודת ההכרעה והלחימה הכבדה ביותר היו במחצית המערבית של אותו אזור. עד 9 בספטמבר, הצלחת מתקפת הנגד הצרפתית-בריטית הותירה את הארמיות הראשונה והשנייה הגרמניות בסכנת כיתור, והן קיבלו פקודה לסגת לנהר האן. הצבאות הנסוגים נרדפו על ידי הצרפתים והבריטים. הצבאות הגרמניים הפסיקו את נסיגתם לאחר 65 ק"מ בקו צפונית לנהר האן, שם הם התחפרו בשטח הגבוה ונלחמו בקרב הראשון על האן. הנסיגה הגרמנית בין 9 ל-12 בספטמבר סימנה את סוף הניסיון הגרמני להביס את צרפת במהירות. שני הצדדים החלו לאחר מכן בפעולות הדדיות כדי לאגף את האגף הצפוני של יריבם במה שנודע בשם המרוץ אל הים שהגיע לשיאו בקרב איפר הראשון והוביל לקיפאון עקוב מדם של מלחמת חפירות בחזית המערבית לאורך ארבע שנות מלחמת העולם הראשונה.

בקרבות אוגוסט ותחילת ספטמבר 1914, שהגיעו לשיאם בקרב המארן, היו מעורבים יותר משני מיליון חיילים והיו כ-250,000 נפגעים מכל צד. קרב המארן לבדו בין 5 ל-12 בספטמבר הביא לפי הערכות ל-85,000 הרוגים צרפתים ובריטים ו-67,000 גרמנים. ההיסטוריון הולגר הרוויג כינה את קרב המארן הקרב היבשתי החשוב ביותר של המאה ה-20. הקרב מתואר בפולקלור הצרפתי כ"נס על המארן".

רקע עריכה

 
מיקומם של הצבאות הצרפתיים והגרמנים בערך ב-1 בספטמבר בדרך לנהר המארן ליד שאטו-תיירי.

הצבאות הלוחמים עריכה

גרמניה וצרפת הכריזו מלחמה זו על זו ב-3 באוגוסט 1914. שני הצדדים ציפו למלחמה קצרה. גרמניה עמדה בפני מלחמה דו-חזיתית, מול רוסיה במזרח וצרפת ובריטניה במערב. האסטרטגיה הגרמנית הייתה להביס את צרפת תוך שישה שבועות ואז להפנות את תשומת לבה לרוסיה. על פי תוכנית שליפן (שתוקןנה על ידי הלמוט פון מולטקה), הגרמנים יצאו למתקפה מהירה, מעגלית, נגד כיוון השעון דרך בלגיה ולתוך צרפת במטרה לכבוש את פריז ולכתר ולהשמיד את הצבא הצרפתי ממזרח לפריז בלוח זמנים של שישה שבועות. ההפרה הגרמנית של הנייטרליות של בלגיה הביאה את בריטניה הגדולה למלחמה. בריטניה שלחה את חיל המשלוח הבריטי (BEF) לצרפת.

גרמניה הקימה שבע ארמיות לשירות בחזית המערבית. שלוש מהם באגף הימני הגרמני היו מעורבים ביותר בקרב המארן. בתחילת המלחמה מנתה הארמייה הראשונה 320,000 איש בפיקודו של אלכסנדר פון קלוק; הארמייה השנייה מנתה 260,000 איש בפיקודו של קרל פון בילוב; והארמייה השלישית בפיקודו של מקס פון האוזן מנתה 180,000 איש. המספרים הללו הצטמצמו עד למועד הקרב על המארן. הצבא הצרפתי שהוצב בחזית המערבית כלל בתחילה חמש ארמיות מהן הארמייה הרביעית, בפיקודו של פרנן דה לנגל דה קרי, והארמייה החמישית, בפיקודו של שארל לנרזאק, באגף השמאלי היו מעורבות ביותר בקרב על המארן. שתי ארמיות צרפתיות נוספות הוקמו כדי לבלום את המתקפה הגרמנית: הארמייה השישית בפיקודו של ז'וזף גליאני, שנוצרה כדי להגן על פריז; והארמייה התשיעית בפיקודו של פרדיננד פוש. הארמיות הצרפתיות שהיו מעורבות בקרב על המארן תוגברו על ידי חיילי מילואים, מגויסים ועל ידי העברות מצבאות צרפתיים וקולוניאליים אחרים. הדיוויזיות הצרפתיות מול האגף הימני הגרמני עלו מ-17.5 ב-23 באוגוסט ל-41 ב-6 בספטמבר, ומנו יותר מ-700,000 איש. ה-BEF מנה 130,000 איש בתחילת המלחמה ועליו פיקד ג'ון פרנץ'.

מפקדי הצבאות היו ניגוד משווע. מולטקה, ראש המטה הכללי הגרמני, נשאר במפקדתו בלוקסמבורג לאורך כל הקרב. הוא הוציא הנחיות כלליות באמצעות שליחים ממפקדתו, אך העניק למפקדי הארמיות שלו מרחב פעולה רחב. לעומת זאת, המפקד הצרפתי, ז'וזף ז'ופר, היה מערבולת של פעילות (אם כי התעקש על אוכל משובח ושמונה שעות שינה ללא הפרעה בכל לילה). ז'ופר ביקר את צבאותיו ואת מפקדיהם לעיתים קרובות, כשהוא מונע על ידי נהג מרוץ גרנד פרי. הוא היה חסר רחמים בפיטורי יותר מ-30 גנרלים צרפתים שלא עמדו בסטנדרטים שלו (או, כמו שיש אומרים, שהעזו לא להסכים איתו). ג'ון פרנץ', המפקד הבריטי, נבהל מהאבידות שספגו הבריטים בקרבות הראשונים ולאחר מכן נמנע מלהילחם בגרמנים, אך לבסוף מילא תפקיד חשוב בקרב על המארן.

גם האסטרטגיות של הצרפתים והגרמנים עמדו בניגוד. הצרפתים מיקדו את תשומת הלב, החיילים וההגנות שלהם במזרח צרפת, שם האמינו שהגרמנים יהיו מסוכנים ביותר. הם טעו. הגרמנים נשארו בעיקר בהגנה במזרח, אם כי בלמו את ההתקפות הצרפתיות. במזרח, לצרפת הייתה מטרה להחזיר את אלזס-לורן, אותה הפסידה לגרמניה במלחמת צרפת–פרוסיה של 1870. הצרפתים לא ביצרו את גבולם הצפון מערבי עם בלגיה מכיוון שהם לא ציפו שהגרמנים יתקפו שם וגם חששו שיאשימו אותם בהפרת הנייטרליות הבלגית - ובכך יאבדו את השתתפות הבריטים במלחמה. עם זאת, לגרמניה לא היו התלבטויות לגבי הפרת הנייטרליות הבלגית, שכן מטרתה הייתה לנצח במלחמה במהירות לפני שבריטניה תוכל להתערב באופן נחרץ. מספרם של הצרפתים והבריטים היה גדול יותר בהתמודדות עם המתקפה הגרמנית דרך בלגיה לתוך צרפת.

הגרמנים הכירו שמלחמה ארוכה אינה מעניינם שכן המשאבים של צרפת, בריטניה ורוסיה היו גדולים בהרבה משלהם. לנצח במלחמה עם צרפת במהירות היה אמור להשוות את הסיכויים שלהם. לפי ההיסטוריון הרוויג, תוכנית שליפן, הפרת הנייטרליות הבלגית והפלישה הגרמנית לצרפת ב-1914 היו "השלכת הקובייה של הכל או כלום, מבצע בסיכון גבוה שנולד מהיבריס וגבל בפזיזות".

הנסיגה הגדולה עריכה

  ערך מורחב – הנסיגה הגדולה למארן

ראו גם: המערכה על הגבולות, קרב מונס, קרב דינאן, קרב שרלרואה, קרב סן-קנטן (1914), קרב הארדנים, קרב האלן וקרב לה קאטו.

לגרמנים ולצרפתים היו אסטרטגיות שונות למה שהם ציפו שתהיה מלחמה קצרה. העדיפות העליונה של צרפת הייתה לשחרר את אלזס-לורן, שאותו הפסידה לגרמניה במלחמת צרפת–פרוסיה של 1870. העדיפות של גרמניה הייתה להביס את צרפת במהירות, כדי שתוכל להפנות את תשומת ליבה לרוסים. שני הצבאות בתחילת המלחמה האמינו שההתקפה תגבר על ההגנה. הפילוסופיה הצבאית הצרפתית אופיינה כ"כת המתקפה", אמונה ש-elan (רוח) ו-cran (קרביים) הם המרכיבים החיוניים של הניצחון הצבאי. "אוגוסט הנורא ביותר בהיסטוריה של העולם" הוכיח שהם טועים כאשר ארטילריה ומקלעים ניצחו את ה'אלאן' וה'קראן'. קפטן צרפתי בשם שארל דה גול אמר 'שכל האומץ שבעולם לא יכול לגבור על ירי."

באוגוסט 1914 נראו קרבות עקובים מדם, שכמעט כולם ניצחו הגרמנים, כיבוש רוב בלגיה על ידי גרמניה, והתקדמות מהירה של הצבאות הגרמניים לצרפת. מצפון וממערב לפריז נסוגו הצבאות הצרפתיים והבריטים לפני המתקפה הגרמנית. מזרחית לפריז, הצבא הצרפתי פתח בכמה עבירות לתוך אלזס-לורן שנכשלו. התוכנית הצבאית XVII של צרפת צפתה שגרמניה תרכז את רוב כוחותיה במזרח צרפת באלזס-לורן וז'ופר דבק באמונה זו, למרות שמפקד הארמייה הצרפתית החמישית, שארל לנרזאק, הזהיר אותו שוב ושוב שהגרמנים תוקפים את בלגיה במספרים העולים על אלה שלו ושל ה-BEF. הגנרל בדימוס ז'וזף גליאני גם הזהיר את ז'ופר שהמאמץ העיקרי של הגרמני הוא בצפון מערב, לא במזרח. ז'ופר פיטר את לנרזאק והחליף אותו בלואי פראנשה ד'אספרה. טקטיקת ההגנה של לנרזאק וסירובו לצאת למתקפה נגד הגרמנים הביאו אולי לשימור צבאו, שימלא לאחר מכן תפקיד חשוב בקרב על המארן.

ב-24 באוגוסט, ז'ופר הודה סוף סוף שהאגף הצפון-מערבי (השמאלי) שלו נמצא בסיכון. הוא נטש את תוכנית XVII התוקפנית ובמקום זאת הכריז שצבאות צרפת "נאלצו לנקוט בפעולה הגנתית... כדי לשחוק את כוחו של האויב ולחדש את ההתקפה בבוא העת". הנסיגה הגדולה החלה ובה הארמיות השלישית, הרביעית והחמישית הצרפתיות וה-BEF משמאל החלו בנסיגה של 300 ק"מ (190 מייל), בעיקר בהליכה במקום לחימה. בעקבות הצרפתים הגיעו הארמיות הגרמניות הראשונה (קלוק), השנייה (בילוב) והשלישית (האוזן). מאות אלפי חיילים גרמנים, צרפתים ובריטים צעדו לדרום-מזרח בחום הקיץ, לבושים במדי צמר ונושאים חפיסות של 27 ק"ג, הגרמנים מונעים על ידי האמונה שהם בקרוב יכבשו את פריז ויסיימו את המלחמה. מפקדים גרמנים צהלו בניצחונותיהם, אך ראש המטה הכללי מולטקה היה מודאג. הגרמנים לכדו מעט שבויים ונשק, סימן שהצרפתים והבריטים נסוגים בסדר תקין, לא בפאניקה.

במהלך הנסיגה, ז'ופר חיזק את ההגנות שלו. הוא הקים שתי ארמיות חדשות. הארמייה השישית הייתה אמורה להגן על פריז עם גליאני כמושל הצבאי ומישל-ז'וזף מונורי כמפקד הארמייה השישית. גליאני דרש לא רק את כוחות חיל המצב אלא גם כוח נייד להתעמת עם הגרמנים המתקדמים. הארמייה התשיעית בראשות פרדיננד פוש הוצבה בין הארמיות הצרפתיות השלישית והרביעית. תוך ניצול מערכת הרכבות הצרפתית הענפה, ז'ופר העביר אנשים משתי הארמיות המזרחיות (הראשונה והשנייה) למארן ושילב מילואים צרפתיים מאומנים למחצה בהגנה.

בינתיים, הגרמנים התוקפים עלו על הלוגיסטיקה שלהם והשחיקה בקרב חייליה הייתה גבוהה. הארמייה הראשונה של קלוק התקדמה 140 ק"מ (87 מייל) מעבר לראש המסילה שתספקה אותה. 60% מהתחבורה הממונעת שלה התקלקלה וכך גם קרונות מספוא שהובילו חציר לסוסים. אנשיה צעדו 500 ק"מ (310 מייל) מאז שעזבו את גרמניה חודש קודם לכן, נלחמו בכמה קרבות וסבלו 20,000 הרוגים, פצועים וחולים. החיילים היו "כמו דחלילים חיים". עם כל מייל שצעדו דרומה, הגרמנים היו מבודדים יותר ממקורות האספקה שלהם בעוד שהצרפתים היו קרובים יותר לשלהם.

הדרישות ליותר חיילים בחזיתות אחרות במלחמה (ועודף ביטחון עצמי אפשרי) הביאו לכך שמולטקה הפחית את מספר התוקפים הגרמנים בצרפת ב-200,000 איש או יותר באוגוסט. הוא העביר שני קורפוסים לחזית המזרחית כדי להילחם ברוסים והטיל שניים נוספים לצור על אנטוורפן ומובז'. הארמיות ה-1 וה-2 הגרמניות ב-1 באוגוסט מנו 580,000 חיילים; ואילו בקרב על המארן היו להם 372,000. עד ערב הקרב, מנו כוחות בעלות הברית בין פריז לוורדן 980,000 חיילים צרפתים ו-100,000 בריטים בעוד שהגרמנים מנו 750,000. לגרמנים היה יתרון בארטילריה עם 3,300 עד 3,000 תותחים.

ערב הקרב עריכה

עד 2 בספטמבר אמר ג'ון קיגן כי "המאמץ האסטרטגי הגרמני, למרות שלא מולטקה ולא קלוק תפסו אותו, החל להתפרק". מולטקה הבין שאין לו מספיק כוחות כדי לבצע את תוכנית שליפן אשר חזתה את הארמייה הראשונה של קלוק המקיפה את פריז ממערב ומדרום. במקום זאת, הוא הוציא הוראה גדולה ששינתה את סדר הקרב של המתקפה הגרמנית. הוא הורה לעקוף את פריז בצפון. הגרמנים ינסו כעת ללכוד את הכוחות הצרפתיים בין פריז לוורדן. כדי להשיג זאת, הארמייה השנייה של בילוב הפכה לכוח הפגיעה העיקרי כאשר הארמייה הראשונה (קלוק) קיבלה פקודה ללכת בדירוג כדי להגן על האגף המערבי של הארמייה השנייה. בזמן ההנחיה הגדולה הזו, מולטקה ביסס את החלטתו על שידור רדיו שיירט המתאר את הצרפתים הנסוגים מעבר למארן. קלוק, שהיה נועז לעומת בילוב שהיה זהיר, לא היה מרוצה משינוי התוכניות שחייב אותו לעצור את התקדמותו כדי להמתין לבילוב. במקום זאת, תוך שהוא מפרש את הפקודה בצורה רחבה (או לא מציית לה), קלוק הפנה את קו הצעדה שלו מדרום לדרום מזרח, והתקרב אך לא בדירוג עם בילוב, וב-3 בספטמבר חצו כוחותיו את נהר המארן 60 ק"מ (37 מייל) מזרחית לפריז, הגרמנים הראשונים שעשו זאת. קלוק היה במרדף אחר הארמייה החמישית הצרפתית שעדיין נסוגה. תעוזתו של קלוק התבססה על ביטחונו שהצרפתים והבריטים הם כוח מדולדל ומובס. הוא לא היה מודע לכך שארמייה צרפתית חדשה, השישית של ז'וזף גליאני ומונורי, שומרת על פריז ממערב לו והוא הנחה את חיל המשלוח הבריטי שכנראה נטש את שדה הקרב.

המפקד הצרפתי ז'ופר התכונן לזמן הראוי שבו יתקוף נגד. הוא חיזק את הארמיות השישית והתשיעית החדשות שלו. ב-3 בספטמבר פיטר ז'ופר את לנרזאק, מפקד הארמייה החמישית, והחליף אותו בלואי פראנשה ד'אספרה. לנרזאק צדק, כפי שז'ופר טעה, לגבי ההתקפה הגרמנית שהגיעה מבלגיה. לנרזאק גם צדק בהפרת "פולחן המתקפה" הצרפתי בכך שהוא נקט בעמדה הגנתית נגד הגרמנים הפולשים ושמר על צבאו להילחם ביום אחר. ממשלת צרפת ברחה מפריז ב-2 בספטמבר מחשש שהגרמנים יכבשו את העיר.

ב-4 בספטמבר, בעת שנפגש עם הגנרל הבריטי הנרי פולר וילסון, התווה ד'אספרה, המפקד החדש של הארמייה החמישית הצרפתית, תוכנית להתקפת נגד צרפתית ובריטית על הארמייה הגרמנית הראשונה. התקפת הנגד תגיע מדרום על ידי הארמייה החמישית של ד'אספרה, מהמערב על ידי ה-BEF, ובנהר אורק על ידי הארמייה השישית החדשה של גליאני ומונורי. גליאני הגיע לאותה מסקנה ב-3 בספטמבר ושלח את מונורי ואת הארמייה השישית מזרחה למצוא את האגף של הגרמני. ב-4 בספטמבר, ז'ופר בילה את רוב אחר הצהריים הזה בהתבוננות אילמת מתחת לעץ מילה. בארוחת הערב הוא קיבל הודעה על תוכניתו של ד'אספרה להתקפת הנגד. באותו לילה הוא הוציא פקודות לעצור את הנסיגה הצרפתית בהוראה כללית מס' 5 שלו והורה להתקפת הנגד להתחיל ב-6 בספטמבר. ה-BEF לא היה מחויב למלא אחר הוראות הצרפתים, אבל ז'ופר האמין שהשתתפות בריטית חיונית. ז'ופר ניסה לראשונה להשתמש בערוצים דיפלומטיים כדי לשכנע את ממשלת בריטניה להפעיל לחץ על מפקד ה-BEF ג'ון פרנץ'. לאחר מכן, ב-5 בספטמבר, נסע ז'ופר אל מטה ה-BEF לדיונים שהסתיימו בכך שהוא הלם בידו בצורה דרמטית בשולחן תוך שהוא צועק "מסייה לה מרשל, הכבוד של אנגליה מונח על כף המאזניים!" בעקבות פגישה זו, פרנץ' הסכים לתוכנית המבצעית שתתחיל למחרת.

מהלך הקרב עריכה

 
9 בספטמבר 1914. הארמייה החמישית הצרפתית (החום) וה-BEF (אדום) מנצלות את הפער בין הארמיות ה-1 וה-2 הגרמניות.
 
חיל הרגלים הצרפתי, 1914
 
המוניות בקרב על המארן
 
הקרב על מו ספטמבר 1914

"עם עלות השחר ב-6 בספטמבר 980,000 חיילים צרפתים ו-100,000 בריטים עם 3,000 תותחים תקפו את הקו הגרמני שכלל 750,000 איש ו-3,300 תותחים בין ורדן לפריז". ז'ופר סוף סוף מצא את הזמן המתאים לסיים את הנסיגה הגדולה ולהתחיל בהתקפת הנגד. הקרב התקיים בשני מקומות נפרדים ליד יובלים דרומיים של המארן כאשר הארמיות הצרפתיות החמישית והתשיעית תקפו את הארמיות השנייה והשלישית הגרמניות ומצפון למארן ניצבה הארמייה השישית הצרפתית מול הארמייה הגרמנית הראשונה. התקשורת והתיאום היו גרועים בין הצבאות הגרמניים ועם המפקדה של מולטקה בלוקסמבורג וכל צבא גרמני נלחם בקרב משלו.

 
חיילים צרפתים נחים ביער במהלך הקרב על המארן. צילום צבעוני אוטוכרום.

קלוק עריכה

ב-5 בספטמבר, יום אחד לפני תוכניתו של ז'ופר להתחיל את המתקפה הצרפתית, התעמתו הצרפתים והגרמנים באגף הימני של הארמייה הראשונה של קלוק. חלק מהארמייה השישית של מונורי, המורכבת ברובה ממילואים ומנתה בסך הכל 150,000 איש, סיירה 40 ק"מ (25 מייל) צפון מזרחה מפריז ליד נהר אורק בחיפוש אחר הגרמנים כאשר נתקלה בקורפוס המילואים הרביעי שכלל 24,000 איש בפיקודו של הגנרל הגרמני הנס פון גרונאו. על גרונאו הייתה האחריות לחפות על האגף הימני החיצוני ביותר של קלוק. הוא הבחין בסכנה של התקפת אגפים נגד קלוק, ולמרות שמספרם היה גדול מאוד, תקף את הצרפתים, והעסיק אותם במשך 24 שעות לפני שנסוג. קלוק הוזהר אפוא מפני האיום הבלתי צפוי על האגף הימני שלו ולמעשה על כל צבאו. קלוק בחר לצאת למתקפת נגד. הוא הורה לצבאו לפנות ימינה ולפנות מערבה כדי להתמודד עם האיום של הארמייה הצרפתית השישית. זה כלל נסיגה של כוחותיו של קלוק שחצו את נהר המארן דרומה וכעת נאלצו לצעוד 130 ק"מ (81 מייל) ביומיים כדי להגיע לעמדות מול הצרפתים. התגובה המהירה של קלוק מנעה מהארמייה השישית להתקדם מעבר לנהר אורק לעורף הגרמני. קלוק הדף התקפות צרפתיות ב-6 וב-7 בספטמבר.

בלילה שבין 7 ל-8 בספטמבר קרה האירוע המפורסם ביותר של הקרב על המארן. המושל הצבאי גליאני בפריז תגבר את הארמייה השישית ששומרת על פריז על ידי הסעות חיילים לחזית ברכבת, במשאיות ובמוניות רנו. גליאני ציווה על כשש מאות מוניות ב-Les Invalides במרכז פריז לשאת חיילים לחזית בניאטיי-לה-אודויי, חמישים קילומטרים משם. רוב המוניות שוחררו ב-8 בספטמבר, אך חלקן נותרו זמן רב יותר כדי לשאת את הפצועים והפליטים. המוניות, בהתאם לתקנות העירייה, הפעילו את המונים שלהן בצייתנות. האוצר הצרפתי החזיר את עלות הנסיעה הכוללת של 70,012 פרנק.

הגעתם של ששת אלפים חיילים ברכבת, במשאית ובמונית תוארה כקריטית במניעת פריצת דרך גרמנית אפשרית נגד הארמייה השישית. עם זאת, בזיכרונותיו של הגנרל גליאני, הוא מציין כיצד חלקם "הגזימו במקצת בחשיבותן של המוניות". בשנת 2001, סטרכאן מזכיר רק את המוניות כ"פחות מהאגדה" ובשנת 2009 כינה הרוויג את המוניות חסרות משמעות מבחינה צבאית. ההשפעה החיובית על המורל הצרפתי הייתה בלתי ניתנת להכחשה.

קלוק מסר למולטקה בליל 8 בספטמבר כי "ההחלטה תתקבל מחר בהתקפה עוטפת של הגנרל פון קוואסט". למחרת בבוקר לחם קוואסט את דרכו דרך ההגנות של הארמייה הצרפתית השישית והדרך לפריז, שהייתה מרוחקת רק 50 ק"מ (31 מייל), הייתה פתוחה. במילותיו של קיגן, "נדמה היה שמאזן היתרון במארן שוב עבר לצד הגרמנים".

בילוב והאוזן עריכה

הארמייה השנייה של בילוב מדרום למארן ב-6 בספטמבר הייתה שחוקה ומדולדלת כמו הארמייה של קלוק, לאחר שצעדה 440 ק"מ (270 מייל) מאז עזבה את גרמניה וסבלה יותר מ-26,000 נפגעים וחיילים שנפלו ממחלות. בילוב החל את המלחמה עם 260,000 חיילים; בספטמבר היו לו 154,000. יתר על כן, יחסיו עם קלוק היו גרועים.

בזמן שקלוק היה בהתקפה ליד פריז, בילוב נכנס למגננה לאחר ההתקפה הצרפתית ב-6 בספטמבר. ב-7 בספטמבר, בילוב הורה לאגפו הימני לסגת 15 ק"מ (9.3 מייל) לנהר פטיט מורין לאחר התקפות של הארמייה הצרפתית החמישית של פראנשה ד'אספרה, שנקרא "פרנקי הנואש" כמחמאה של הבריטים. במהלך הנסיגה טבחו הצרפתים ב-450 גרמנים שניסו להיכנע. עם נסיגת האגף הימני שלו, בילוב הורה לכנף השמאלית שלו לתקוף בעזרת הארמייה השלישית של האוזן. האוזן חיפה על האגף השמאלי של בילוב ותקף את הארמייה התשיעית של פוש בביצות סנט גונד ליד העיר סזאן. ב-8 בספטמבר. היו לו 82,000 איש למשימה. ההתקפה של האוזן הייתה הפתעה, שנפתחה בלילה ללא הכנה ארטילרית. חייליו השתלטו על עמדות ארטילריה "עם הכידונים". האוזן הדף את פוש אחורה 13 ק"מ (8.1 מייל). ההתקפה של האוזן נבלמה אז כשחייליו מותשים ואחרי שספגו כ-11,000 נפגעים.

הפער עריכה

פניו של קלוק שהיו לצפון-מערב ב-5 עד 7 בספטמבר כדי להילחם בארמייה הצרפתית השישית פתחו פער של 50 ק"מ (31 מייל) באגף השמאלי שלו בין חייליו לאלו של בילוב מהארמייה הגרמנית השנייה. סיור אווירי צרפתי ראה כוחות גרמנים נעים צפונה מול הארמייה השישית וגילה את הפער. חוסר התיאום בין פון קלוק לבילוב גרם לפער להתרחב עוד יותר.

בעלות הברית ניצלו את הפער בקווים הגרמניים, ושלחו את ה-BEF לצפון-מערב לכיוון קלוק ואת הארמייה החמישית מצפון-מזרח לכיוון בילוב לתוך הפער בין שתי הארמיות הגרמניות. האגף הימני של הארמייה הצרפתית החמישית תקף ב-6 בספטמבר והצמיד את הארמייה השנייה בקרב שני המורינים, על שם שני הנהרות באזור, הגראנד מורין ופטיט מורין. ה-BEF התקדם ב-6–8 בספטמבר, חצה את הפטיט מורין, כבש גשרים מעל המארן, והקים ראש גשר בעומק 8 קילומטרים (5 מיילים). למרות ההבטחה של מפקד ה-BEF פרנץ' לז'ופר שהוא ייכנס שוב לקרב, הקצב האיטי של התקדמות ה-BEF הכעיס את ד'אספרה, מפקד הארמייה החמישית, ומפקדים צרפתים נוספים. ב-6 בספטמבר הכוח הבריטי נע כל כך באיטיות עד שסיים את היום 12 קילומטרים (7 מייל) מאחורי מטרותיו וספג רק שבעה הרוגים. ה-BEF, על אף שמספרו היה גדול ממספר הגרמנים בפער ביחס של עשר לאחד, התקדם רק 40 ק"מ (25 מייל) בשלושה ימים. הארמייה החמישית חצתה את הפטיט מורין עד 8 בספטמבר, מה שאילץ את בילוב להסיג את האגף הימני של הארמייה השנייה. למחרת חצתה הארמייה החמישית את המארן, והארמייה הגרמנית השנייה נסוגה עוד יותר.

הסיור של הנטש עריכה

מולטקה, במפקדה בלוקסמבורג, לא היה בקשר עם הצבאות הגרמניים בצרפת. מולטקה העדיף לשלוח הוראות לצבאותיו על ידי שליח במקום להסתמך על מערכת הטלפון והטלגרף הבלתי מספקים שלו. הוא שלח את קצין המודיעין שלו, לוטננט קולונל ריצ'רד הנטש לבקר את הצבאות. הוראותיו של מולטקה להנטש היו בעל פה, לא כתובות, אם כי ככל הנראה מולטקה נתן להנטש, אוברסט-לויטננט בלבד, את הסמכות להורות לצבאות הגרמנים לסגת במידת הצורך להישרדותם. המשימה של הנטש, במילותיו של ההיסטוריון הרוויג, הייתה להפוך ל"סיור המטה המפורסם ביותר בהיסטוריה הצבאית".

הנטש עזב את לוקסמבורג ב-8 בספטמבר ברכב וביקר את הארמיות הגרמניות החמישית, הרביעית והשלישית באותו אחר הצהריים. הוא דיווח בחזרה למולטקה שמצבם של אותם צבאות היה "נוח לחלוטין". בשעה 6:45 באותו ערב, הוא קיבל הודעה אחרת במפקדת הארמייה השנייה בפגישה עם בילוב ומטהו. נאמר להנטש שהאגף הימני של בילוב (הגובל בפער בין הארמיות של בילוב וקלוק) נמצא בנקודת קריסה. בילוב אמר כי צבאו "במצב קשה" ו"אין מצב" לצאת למתקפה נגד הצרפתים. הוא האשים את קלוק במשבר ואמר שעל קלוק לסיים מיד את הקרב מול הארמייה הצרפתית השישית ולצמצם את הפער ביניהם. אם לא, המצב עלול להפוך ל"חמור ביותר".

אוברסט-לויטננט הנטש השיב ככל הנראה לבילוב כי לו, להנטש יש "סמכות מלאה" להורות לקלוק לסגת מהקרב עם הארמייה הצרפתית השישית. במהלך הפגישה קיבל בילוב את הבשורה שצבאו מתכווץ בלחץ הצרפתים. בילוב הורה על נסיגה של 20 ק"מ (12 מייל) של כוחותיו וצפה "השלכות בלתי ניתנות לחישוב". הנטש הסכים עם בילוב שכאשר כוחות צרפתים ובריטים יחצו את המארן תידרש נסיגה כללית של הגרמנים. הם הסכימו שקלוק חייב לנתק מגע ולצעוד למארן כדי לחבור לארמייה השנייה של בולוב. אם קלוק יסרב, בילוב ייסוג מצפון למארן.

למחרת, בבוקר 9 בספטמבר, עם חדשות רעות נוספות מהחזית, בילוב הורה על נסיגה נוספת מבלי לדעת מה קלוק יעשה. בינתיים, הנטש המשיך הלאה אל מפקדת הארמייה הראשונה של קלוק ליד נהר אורק והגיע בשעה 11:30 בבוקר לאחר מסע בהרס המלחמה. הוא נפגש עם ראש המטה של קלוק, הרמן פון קוהל. הנטש תיאר את עמדתו המסוכנת של בילוב ואמר כי יש צורך בנסיגה כללית, ושוב טען את סמכותו בשם מולטקה. קוהל "הוכה ברעם". הארמייה הראשונה הייתה מוכנה לתקוף את העיר פריז, ובתקווה לנצח במלחמה, אבל קוהל נענה להנטש והודיע לקלוק. עם נסיגת בילוב, לא הייתה לקלוק ברירה אלא ללכת בעקבותיו והוא הוציא את הפקודה לסגת. הפקודה שלו אמרה שהוא נסוג "בהוראתו" של המטה הכללי של מולטקה. ב-11 בספטמבר מולטקה עצמו ביקר בארמיות הגרמניות השלישית, הרביעית והחמישית והורה על נסיגה של הארמיות הללו בנוסף לנסיגה המתמשכת של הארמיות הראשונה והשנייה) לנהר האן להתארגן מחדש או להתקפה אחרת. הגרמנים נרדפו על ידי הצרפתים והבריטים, אם כי קצב כוחות בעלות הברית המותשים היה איטי ועמד בממוצע על 19 ק"מ (12 מייל) ליום. הגרמנים הפסיקו את נסיגתם לאחר 65 ק"מ (40 מייל), בנקודה צפונית לנהר האן, שם הם התחפרו והכינו תעלות. ז'ופר הורה לכוחות בעלות הברית לרדוף, מה שהוביל לקרב הראשון על האן.

"לאורך חזית של כמעט 250 מיילים [400 ק"מ], התמודד חיל הרגלים הגרמני והחל לחזור על עקבותיו על פני הקרקע שכבש בקרב מר במהלך השבועיים האחרונים". רבים מהחיילים והקצינים הגרמנים בחזית הסכסוך היו מרירים על מה שהם ראו כפקודה מטופשת לסגת. מאייר אמר כי הקרב הראשון על המארן "ירד אלינו בהיסטוריה כקרב שהציל את פריז אך למעשה הוסדר על ידי החלטתו של צד אחד שלא להילחם".

המהפך בקרב נבע מתורתו של פרדיננד פוש, שהטיף בספריו טרום-המלחמה ובהרצאותיו באקדמיה הצבאית École supérieure de guerre לרוח התקפית, לאמונה ברצון לנצח ולנקיטת יוזמה. לשאלה מדוע הורה להתקדם ולא לסגת ענה: "אינני יודע. בגלל אנשי, בגלל שהיה לי רצון. וחוץ מזה - אלוהים היה שם."[1].

בנוסף, דגמי המשאיות מסוג טרקטור פאנהארד שטילון תרמו למאמץ המלחמתי בקרב הראשון על המארן, בגלל תנאי השטח הקשים, הצבא הצרפתי לא היה מסוגל להשתמש בסוסים שיגררו תותחים. דגמים אלה היו מהדגמים הראשונים בעלי הנעה כפולה 4x4 אשר רכש הצבא הצרפתי, והם השתתפו בעיקר במשימות של גרירת תותחים[2][3][4]

לאחר הקרב עריכה

הנסיגה הגרמנית בין 9 ל-13 בספטמבר סימנה את סופה של תוכנית שליפן. על פי המסופר, מולטקה דיווח לקייזר: "הוד מלכותך, הפסדנו במלחמה." (בגרמנית: "Majestät, wir haben den Krieg verloren"). לאשתו כתב בליל 9 בספטמבר: "הדברים לא הלכו כשורה. הלחימה מזרחית לפריז לא הלכה לטובתנו, ויהיה עלינו לשלם על הנזק שגרמנו".

ב-14 בספטמבר הודיעו שלטונות הצבא הגרמניים לקייזר וילהלם השני כי "העצבים של מולטקה נגמרו והוא אינו מסוגל עוד לפקד על מבצעים". הקייזר אילץ את מולטקה להתפטר בשל "בריאות לקויה". שר המלחמה אריך פון פלקנהיין מונה להחליף את מולטקה.

לאחר הקרב על המארן, הגרמנים נסוגו למרחק של עד 90 ק"מ (56 מייל) ואיבדו 11,717 שבויים, 30 תותחי שדה ו-100 מקלעים לצרפתים ו-3,500 שבויים לבריטים לפני שהגיעו לנהר האן. הנסיגה הגרמנית סיימה את תקוותם לדחוף את הצרפתים מעבר לקו ורדן-מארן-פריז ולזכות בניצחון מהיר. בעקבות הקרב והכישלונות של שני הצדדים לאגף את האגף הצפוני של היריב במהלך המרוץ אל הים, הסתיימה מלחמת התנועה כשהגרמנים ומדינות ההסכמה התמודדו זו מול זו על פני קו חזית נייח של תעלות והגנות שנותרו כמעט יציבות, במשך ארבעה שנים.

ניתוח הקרב עריכה

בתחילת המלחמה היו לשני הצדדים תוכניות שהם קיוו שיביאו לניצחון לאחר מלחמה קצרה. בעוד שהפלישה הגרמנית לא הצליחה להביס את הצרפתים והבריטים, לאחר הקרב הצבא הגרמני עדיין כבש חלק גדול מצפון צרפת וכן את רוב בלגיה. "צרפת איבדה 64% מהברזל שלה, 62% מהפלדה, ו-50% מהפחם. תוכנית 17 הצרפתית נכשלה למעשה.

ז'ופר, שתכנונו הוביל למערכה על הגבולות הרת האסון, הצליח להביא את בעלות הברית לניצחון טקטי. הוא השתמש בקווים פנימיים כדי להעביר חיילים מהאגף הימני שלו לאגף השמאלי הקריטי, ופיטר גנרלים. עקב החלוקה מחדש של הכוחות הצרפתיים, לארמייה הראשונה הגרמנית היו 128 גדודים מול 191 גדודים של הצרפתים ו-BEF. לארמיות הגרמניות השנייה והשלישית היו 134 גדודים מול 268 גדודים של הארמייה החמישית הצרפתית והארמייה החדשה התשיעית. פקודותיו של ז'ופר הן שמנעו מקסטלנו לנטוש את ננסי ב-6 בספטמבר או לחזק את הארמייה הזו כאשר הקרב המרכזי התחולל בצד השני של שדה הקרב. הוא התנגד להתקפות נגד עד שהגיע הזמן, ואז הציב את מלוא כוחו מאחוריה. ד'אספרה צריך לקבל קרדיט גם כמתכנן המהלך הראשי. כפי שז'ופר אומר בזיכרונותיו: "הוא זה שהפך את קרב המארן לאפשרי".

היסטוריונים מאפיינים את קרב המארן כהצלחה חלקית. עם זאת, ג'ון טריין כתב כי "בשום מקום, ובשום זמן, זה לא הציג את ההיבט המסורתי של הניצחון", אך עם זאת הצהיר כי הצרפתים והבריטים חבטו לתוך הפרצה בין הארמיות הגרמניות הראשונה והשנייה "עשו את הקרב על המארן לקרב המכריע של המלחמה". ברברה טוכמן ורוברט א. דוטי כתבו שניצחונו של ז'ופר על המארן רחוק מלהיות מכריע. טוכמן כינתה זאת "...ניצחון לא שלם במארן..." ודוטי כתב "...הייתה הזדמנות לניצחון מכריע, אך הוא חמק מידיו". איאן סאמנר כינה זאת "ניצחון פגום" שבו התגלה כי לא ניתן היה להנחית על הצבאות הגרמניים "מכה מכרעת". טוכמן כתבה כי קלאק הסביר את הכישלון הגרמני במארן כ-

...הסיבה שמתעלה על כל השאר הייתה הכישרון יוצא הדופן והמוזר של החייל הצרפתי להתאושש במהירות. […] שאנשים יתנו לעצמם להיהרג על מקום עומדם, זה דבר ידוע, שעליו סומכים בכל תוכנית קרב. אבל שגברים שנסוגו במשך עשרה ימים, ישנו על הקרקע, והיו על סף מוות מעייפות, שגברים אלה יצליחו להרים את רוביהם ולתקוף כאשר הפקודה נשמעת, זה דבר שמעולם לא חשבנו עליו. זו הייתה אפשרות שלא למדנו באקדמיה למלחמה שלנו.

ריצ'רד ברוקס כתב בשנת 2000 שמשמעות הקרב מתמקדת בכישלון תוכנית שליפן שאילצה את גרמניה להילחם במלחמה דו-חזיתית נגד צרפת ורוסיה - התרחיש שאסטרטגים שלה חששו מזה זמן רב. ברוקס טען כי "על ידי סיכול תוכנית שליפן, ז'ופר ניצח בקרב המכריע של המלחמה, ואולי של המאה". הקרב על המארן היה גם אחד הקרבות הראשונים בהם מטוסי הסיור מילאו תפקיד מכריע, בכך שגילו את נקודות התורפה בקווים הגרמניים.

אבדות עריכה

קשה להפריד בין ההרוגים בקרב על המארן לבין ההרוגים בשאר הקרבות הקשורים באוגוסט וספטמבר 1914. למעלה משני מיליון איש נלחמו במערכה שהובילה לקרב הראשון על המארן ולמרות שהמידע הרשמי איננו מדויק. ספירת הנפגעים בקרב, הערכות לפעולות של ספטמבר לאורך חזית המארן עבור כל הצבאות מונות לרוב בערך 500,000 הרוגים או פצועים. הנפגעים הצרפתים הסתכמו בכ-250,000 חיילים, מתוכם כ-80,000 נהרגו. טוכמן טוענת כי היו 206,515 נפגעים לצרפתים באוגוסט על פי Armées Françaises, והרוויג טוען כי היו 213,445 פצועים צרפתים בספטמבר, גם על פי הערכה של ה-Armées Françaises, בסך הכל קצת פחות מ-420,000 בחודשיים הראשונים של המלחמה. על פי רוג'ר צ'יקרינג, ההרוגים הגרמנים במסעות 1914 בחזית המערבית מנו 500,000. הבריטים ספגוו 13,000 נפגעים, עם 1,700 הרוגים. שום קרב עתידי בחזית המערבית לא גרם בממוצע כל כך הרבה נפגעים ביום.

בשנת 2009 העריך הרוויג מחדש את ההרוגים בקרב בשני הצדדים. הוא כתב שההיסטוריה הרשמית של צרפת, Les armées Françaises dans la grande guerre, טענה כי היו 213,445 הרוגים צרפתים בספטמבר והוא מניח כי כ-40% התרחשו במהלך הקרב על המארן. בבדיקה חוזרת שלו את הצד הגרמני, על סמך ה-Sanitätsberichte, הרוויג כתב כי בין 1 ל-10 בספטמבר, לארמייה הראשונה היו 13,254 נפגעים, לארמייה השנייה היו 10,607 נפגעים, לארמייה השלישית היו 14,987 הרוגים, לארמייה הרביעית היו 9,433 הרוגים, לארמייה החמישית היו 19,434 הרוגים, לארמייה השישית היו 16,00 נפגעים, ולארמייה השביעית 10,164 נפגעים. הרוויג העריך כי לחמש הארמיות הגרמניות מוורדן לפריז היו 67,700 הרוגים במהלך הקרב והוא שיר כי 85,000 אבדות היו עבור הצרפתים. הרוויג כתב כי היו 1,701 נפגעים בריטיים (ההיסטוריה הרשמית הבריטית ציינה כי האבדות הללו נגרמו בין 6 ל-10 בספטמבר).

בסך הכל העריך הרוויג את מספר ההרוגים לכל הצדדים במארן בכ - 300,000 איש, אך העלה שאלה אם יש הצדקה לספור את נפגעים בקרב הזה לבדו. בשנת 2010 כתב איאן סאמנר כי היו 12,733 הרוגים בריטיים, כולל 1,700 הרוגים. סאמנר מצטט את אותו נתון נפגעים כולל של הצרפתים לספטמבר כמו הרוויג מ-Armées Françaises, הכולל את האבדות בקרב הראשון על האן, כ-213,445 אך מספק פירוט נוסף: 18,073 הרוגים, 111,963 פצועים ו-83,409 נעדרים. רוב הנעדרים נהרגו.

הפעולות הבאות עריכה

הקרב הראשון על האן, 13–28 בספטמבר עריכה

  ערך מורחב – הקרב הראשון על האן
 
עמדות מנוגדות: 5 בספטמבר (קו מקווקו) 13 בספטמבר (קו אחיד)

ב-10 בספטמבר, הורה ז'ופר לצבאות הצרפתים ול-BEF להתקדם, ובמשך ארבעה ימים, הצבאות בצד שמאל נעו קדימה ואספו פצועים גרמנים וציוד, שנגדם רק מאחור. ב-11 וב-12 בספטמבר, ז'ופר הורה על תמרוני חילוף של הצבאות באגף השמאלי, אך ההתקדמות הייתה איטית מכדי לתפוס את הגרמנים, שסיימו את נסיגתם ב-14 בספטמבר, על קרקע גבוהה בגדה הצפונית של האן והחלו לחפור. התקפות חזיתיות של הארמיות התשיעית, החמישית והשישית נהדפו בין 15 ל-16 בספטמבר. זה הוביל את ז'ופר להעביר את הארמייה השנייה מערבה לאגף השמאלי של הארמייה השישית, השלב הראשון של ניסיונות מדינות ההסכמה לאגף את הצבאות הגרמניים ב"המרוץ אל הים".

כוחות צרפת החלו לנוע מערבה ב-2 בספטמבר, תוך שימוש במסילות הברזל הבלתי פגומות מאחורי החזית הצרפתית, שהצליחו להזיז קורפוס לאגף השמאלי תוך 5–6 ימים. ב-17 בספטמבר תקפה הארמייה השישית הצרפתית מסואסון ועד נויון, בנקודה המערבית ביותר של האגף הצרפתי, עם הקורפוסים ה-13 וה-4, שנתמכו על ידי הדיוויזיות ה-61 וה-62 של קבוצת דיוויזיות המילואים ה-6. לאחר מכן, הלחימה עברה צפונה ל-Lassigny והצרפתים התחפרו סביב נמפצל.

הארמייה השנייה הצרפתית השלימה את תנועתה מלורן והשתלטה על הקורפוס השמאלי של הארמייה השישית, שכן הופיעו סימנים לכך שגם כוחות גרמנים הועברו מהאגף המזרחי. קורפוס המילואים הגרמני התשיעי הגיע מבלגיה עד 15 בספטמבר ולמחרת הצטרף לארמייה הראשונה להתקפה לדרום-מערב, עם הקורפוס הרביעי ודיוויזיות הפרשים ה-4 וה-7, נגד ניסיון האיגוף הצרפתי. ההתקפה בוטלה וקורפוס המילואים התשיעי קיבל הוראה לסגת מאחורי האגף הימני של הארמייה הראשונה. דיוויזיות הפרשים ה-2 וה-9 נשלחו כתגבורת למחרת, אך לפני שהחלה הפרישה, ההתקפה הצרפתית הגיעה לקרלפונט ולנויון, לפני שנבלמה ב-18 בספטמבר. הצבאות הגרמניים תקפו מוורדן מערבה עד ריימס והאן בקרב פליריי (19 בספטמבר–11 באוקטובר), ניתקו את מסילת הרכבת הראשית מוורדן לפריז ויצרו את מבלט סן-מייל, מדרום לאזור מבצר ורדן. המאמץ הגרמני העיקרי נותר באגף המערבי, מה שנחשף לצרפתים בהודעות אלחוטיות שיירטו. עד 28 בספטמבר התייצבה חזית האן וה-BEF החל לסגת בליל 12 באוקטובר, כאשר החיילים הראשונים הגיעו לאבוויל שבסום בליל 89 באוקטובר. ה-BEF התכונן להתחיל בפעולות בפלנדריה הצרפתית ובפלנדריה בבלגיה, תוך הצטרפות לכוחות הבריטיים ששהו בבלגיה מאז אוגוסט.

המרוץ אל הים עריכה

  ערך מורחב – המרוץ אל הים
 
פעולות גרמניה ובעלות הברית, ארטואה ופלנדריה, ספטמבר-נובמבר 1914

מ-17 בספטמבר עד 17 באוקטובר עשו הלוחמים ניסיונות הדדיים לאגף את הכנף הצפוני של יריבם. ז'ופר הורה לארמייה השנייה הצרפתית לעבור לצפון הארמייה הצרפתית השישית, על ידי מעבר ממזרח צרפת בין ה-2 ל-9 בספטמבר ופאלקנהיין שהחליף את מולטקה ב-14 בספטמבר, הורה לארמייה הגרמנית השישית לנוע מגבול גרמניה-צרפת לאגף הצפוני ב-17 בספטמבר. עד למחרת, התקפות צרפתיות מצפון לאן הובילו את פלקנהיין להורות לארמייה השישית להדוף את הצרפתים ולאבטח את האגף. התקדמות הצרפתים בקרב פיקרדי הראשון (22–26 בספטמבר) נפגשה במתקפה גרמנית ולא באגף פתוח ועד סוף קרב אלברט (25–29 בספטמבר), הארמייה השנייה תוגברה לשמונה קורפוסים אך עדיין נבלמה על ידי הכוחות הגרמניים בקרב אראס (1–4 באוקטובר), במקום להתקדם סביב האגף הצפוני הגרמני. הארמייה השישית הגרמנית גם גילתה כי בהגיעה לצפון, היא נאלצה להתנגד למתקפה הצרפתית במקום להתקדם סביב האגף וכי המטרה המשנית, להגן על האגף הצפוני של הצבאות הגרמניים בצרפת, הפכה להיות המשימה העיקרית. עד 6 באוקטובר, הצרפתים נזקקו לתגבורת בריטית כדי לעמוד בפני התקפות גרמניות סביב ליל. ה-BEF החל לנוע מהאן לפלנדריה ב-5 באוקטובר ותגבורת מאנגליה התאספה בצד השמאלי של הארמייה העשירית, שנוצרה מיחידות האגף השמאלי של הארמייה השנייה ב-4 באוקטובר.

מדינות ההסכמה והגרמנים ניסו לתפוס יותר שטח לאחר שהאגף הצפוני ה"פתוח" נעלם. ההתקפות הצרפתיות-בריטיות לעבר ליל באוקטובר בקרבות לה באסה, מסין וארמנטייר (אוקטובר-נובמבר) עוקבות אחרי ניסיונות להתקדם בין ה-BEF לצבא הבלגי על ידי הארמייה השמינית הצרפתית החדשה. התנועות של הארמייה השביעית ולאחר מכן השישית מאלזס ולורן נועדו לאבטח קווי תקשורת גרמניים דרך בלגיה, שם פעל הצבא הבלגי מספר פעמים, במהלך התקופה שבין הנסיגה הגדולה לקרב המארן; באוגוסט נחתו נחתים בריטים בדנקרק. באוקטובר הורכבה הארמייה הרביעית החדשה מקורפוס המילואים השלישי, ארטילריית המצור ששימשה נגד אנטוורפן וארבעה מקורפוסי המילואים החדשים שהוקמו בגרמניה. מתקפה גרמנית החלה ב-21 באוקטובר, אך הארמיות הרביעית והשישית הצליחו להשתלט רק על שטחים קטנים, במחיר גבוה לשני הצדדים בקרב על האיזר (16–31 באוקטובר) ודרומה יותר בקרב איפר הראשון (19 באוקטובר – 22 בנובמבר). פלקנהיין ניסה אז להשיג מטרה מוגבלת של לכבוש את איפר ומונט קמל, אולם הניסיונות נכשלו והמלחמה הפכה להיות מלחמת חפירות.

ראו גם עריכה

לקריאה נוספת עריכה

קישורים חיצוניים עריכה

הערות שוליים עריכה

  1. ^ ברברה טוכמן, אוגוסט 1914, הוצאת דביר 1999 עמ' 42-43
  2. ^ "טרקטור Panhard-Châtillon" mvcgfrance.org/menu2/vehicules_exception
  3. ^ תמונה: "טרקטור Panhard-Châtillon" - גורר תותח במלחמת העולם הראשונה club-panhard-france.net/Site/index.php/galerie-panhard/207-panhard-dans-la-grande-guerre/detail/11834-1914-tracteur-chatillon-panhard-02?tmpl=component
  4. ^ "טרקטור Panhard-Châtillon" books.google.com