פתיחת התפריט הראשי

הקשר הצרפתי הוא סרט פשע אמריקני משנת 1971 בבימויו של ויליאם פרידקין ובכיכובם של ג'ין הקמן, פרננדו ריי ורוי שיידר. הסרט ויוצריו זכו בחמישה פרסי אוסקר ובכללם פרס הסרט הטוב ביותר, פרס הבמאי הטוב ביותר ופרס השחקן הטוב ביותר. הסרט זכה למחמאות רבות מהמבקרים על סגנונו שהיה מציאותי ונטה פחות לסגנון הקלאסי של הוליווד. הצלחת הסרט הפכה את פרידקין לאחד מהבמאים הבולטים בזרם שנקרא "New Hollywood" ושאף לסרטים מציאותיים שבהם ניכר מגע ידו האישי של הבמאי. הסרט מכיל סצינות אלימות רבות כמו גם סצנת מרדף של מכונית אחרי רכבת עירונית, שנטען כי היא הטובה ביותר שנעשתה עד יציאת הסרט למסכים ומן הטובות בתולדות הקולנוע המודרני בכלל.[1][2]

הקשר הצרפתי
The French Connection
TheFrenchConnection.jpg
כרזת הסרט בארצות הברית
מבוסס על "הקשר הצרפתי" מאת רובין מור
בימוי ויליאם פרידקין
הפקה פיליפ ד'אנתוני
תסריט ארנסט טיידימן
עריכה ג'רלד .ב. גרינברג
שחקנים ראשיים ג'ין הקמן
רוי שיידר
פרננדו ריי
טוני לו ביאנקו
מרסל בוזופי
מוזיקה דון אליס
צילום אוון רויזמן
מפיץ פוקס המאה ה-20
מדינה ארצות הבריתארצות הברית ארצות הברית
אולפן פוקס המאה ה-20
הקרנת בכורה ארצות הבריתארצות הברית 9 באוקטובר 1971
משך הקרנה 104 דקות
שפת הסרט אנגלית
צרפתית
סוגה סרט פשע, סרט פעולה, מותחן פשע, סרט מבוסס יצירה ספרותית, סרט דרמה עריכת הנתון בוויקינתונים
תקציב 1.8 מיליון דולר
הכנסות 51.7 מיליון דולר
הכנסות באתר מוג'ו frenchconnection
פרסים חמישה פרסי אוסקר בקטגוריית הסרט הטוב ביותר
הבמאי הטוב ביותר והשחקן הטוב ביותר
סרט הבא הקשר הצרפתי 2
דף הסרט ב-IMDb
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg
המסילה העילית ותחנת רחוב 50 של קו D בברוקלין, מתחתיה מתרחש המרדף בסרט

תקציר העלילהעריכה

הסרט נפתח בתמונה ממרסיי שבצרפת. שוטר המוסווה בלבוש אזרחי, עוקב אחרי פושע צרפתי עשיר, אלאן שארנייה (פרננדו ריי), המנהל ארגון גדול להברחת סמים. השוטר נרצח על ידי "המחסל" של ארגון הפשע, פייר ניקולי (מרסל בוזופי). מאוחר יותר בסרט, עדיין במרסיי, מתכנן שארנייה להבריח משלוח גדול של הרואין לארצות הברית. דרוש לו איש קשר בארצות הברית והוא נוטה לבצע את העסקה עם סלבטורה "סאל" בוקה (טוני לו ביאנקו) - אמריקאי ממוצא איטלקי. שארנייה וניקולי נפגשים במצודת איף עם אישיות טלוויזיונית צרפתית, אנרי דוורה, המודיע להם כי הוא מסכים להצעתם.

הסרט עובר לניו יורק, שם ג'ימי "פופאי" דויל (ג'ין הקמן) ובאדי "קלאודי" רוסו (רוי שיידר) הם בלשי משטרה המשתייכים למחלק הסמים של משטרת ניו יורק. לאחר מרדף רגלי הם עוצרים פושע זוטר שהצליח לפצוע קל את קלאודי בסכין וחוקרים אותו במגרש ריק באלימות. הפושע מגלה להם את איש הקשר שלו, בעל מזנון בניו יורק הקשור לסאל בוקה. בביקור אקראי במועדון לילה (בו מופיעה שלישיית הבנות "שלוש המעלות" (אנ')), הם מבחינים במספר סוחרי סמים קטנים היושבים בשולחן אחד עם בוקה. הם מתחילים לעקוב אחר בוקה, שלא היה מוכר להם עד אז, ומגלים כי הוא קשור לג'ואל ויינסטוק, מממן מוּכָּר של עסקאות סמים. לאחר ש"פופאי" מתחקר מודיע משטרתי, מתברר לו כי עומדת להתבצע עסקת סמים גדולה אשר תשחרר את העיר מה"קריז" בו היא נתונה. בעקבות מידע זה, מצליחים הבלשים לשכנע את מפקדם לקבל אישור להאזנה לטלפון של בוקה. במקביל, מוצמדים אליהם שני סוכנים פדרליים (כדי לאפשר להם תקציב גבוה יותר) אולם בין השוטרים ובין הסוכנים קיימת עוינות הנובעת ממשקעי עבר בין פופאי ובין אחד הסוכנים.

איש הטלוויזיה הצרפתי, דוורה, מגיע לביקור בארצות הברית באניה ויחד עמו מגיעה גם מכונית הפאר שלו, לינקולן קונטיננטל סוג 3 (אנ'). במקביל, ויינסטוק המנוסה, היודע כי מאזינים לבוקה, משכנע אותו להמתין בסבלנות עם ביצוע העסקה עד אשר תורד ההאזנה מחוסר תוצאות. שארנייה, שאף הוא מגיע לארצות הברית, מבין שהוא נעקב על ידי משטרת ניו יורק ומצליח להתחמק מפופאי דויל בצורה מבריקה בסצנה המצולמת ברכבת התחתית של ניו יורק בתחנת גרנד סנטרל. כדי להימנע מהמעקב הוא טס לוושינגטון ונפגש שם עם בוקה המבקש דחייה של מספר ימים בביצוע העסקה. שארנייה מסרב לדחייה. בדרכו חזרה במטוס, מציע לו ניקולי לחסל את פופאי דויל אך שארנייה מסרב בטענה כי אין לכך חשיבות וכי יבוא מישהו אחר במקומו.

למרות זאת, ניקולי מנסה להתנקש בדויל בירי ברובה צלפים מעל גג בית דירות, הוא מחטיא את מטרתו (אך פוגע בעוברת אורח). בעת מנוסתו הרגלית, מצליח ניקולי לעלות על קרון רכבת בקו D של הרכבת התחתית, הנוסע על מסילה עילית מדרום ברוקלין צפונה. דויל מחרים מכונית פונטיאק לה מאנס מנהג מזדמן ופותח במרדף אחרי הרכבת כשהוא נוסע בפראות בכביש שמתחת לפסי הרכבת העיליים. דויל עוצר בתחנה הבאה ומטפס אל רציף הרכבת, אך ניקולי, שהבחין במרדף משתלט באיומי אקדח על נהג הרכבת ומורה לו שלא לעצור בתחנות. דויל יורד למכוניתו וממשיך במרדף הפראי אחרי הרכבת מתחת לפסי הברזל. לאחר שניקולי פותח בירי מטווח קצר על אנשי ביטחון הנמצאים על גבי הרכבת ופוגע בהם קשות, נהג הרכבת מתעלף והרכבת נתקלת בקרון חונה בתחנה לאחר שהופעלו בתחנה מעצורי החרום האוטומטיים. ניקולי ההמום מהמכה שספג עם בלימת הרכבת יורד לא חמוש אל הרציף. בגרם המדרגות המוביל לרחוב קורא לו דויל לעצור. ניקולי מסתובב ופונה לברוח ודויל יורה בו בגבו והורג אותו.

לאחר מעקב ארוך אחרי מכונית הלינקולן המפוארת של דוורה, מצליחים פופאי וקלאודי לקבל אישור לפירוק המכונית במוסך משטרתי לצורך חיפוש סמים. הם כמעט ונואשים לאחר שלא מצאו מאומה, אלא שאז מבחין קלאודי מעיון במסמכי הובלת הרכב באוניה, כי המכונית שוקלת 60 ק"ג יותר ממשקלה הסטנדרטי. הם מפרקים את המכונית מחדש ומוצאים שקיות המכילות הרואין במגני הסף (Rocker Panel) שתחת דלתות הרכב. הם מחזירים את הסמים לרכב, מרכיבים אותו מחדש ומחזירים אותו לדוורה אשר מעביר אותו לשארנייה. מכונית הלינקולן מוסעת על ידי שארנייה לבית חרושת נטוש הנמצא על וורד איילנד (אנ') (אי קטן בין קווינס והברונקס), שם ממתינה לו קבוצה של פושעים מארגונו של בוקה. מגני הסף מפורקים והכימאי המומחה מאשר את טיב הסם. הכסף שהביא בוקה תמורת העסקה מוסלק תחת מגני הסף של מכונית לינקולן דומה שנרכשה קודם לכן, אך כששארנייה מתחיל בנסיעה הוא נתקל בכוח משטרתי רכוב המובל על ידי פופאי דויל אשר רודף אחרי שארנייה חזרה אל מקום ביצוע עסקת הסמים. בקרב היריות המתפתח במקום נהרג בוקה כשרוב הפושעים האחרים נכנעים. שארנייה נמלט למחסן המפעל ופופאי הרודף אחריו ורואה מרחוק דמות מטושטשת יורה ופוגע בדמות. אולם, מתברר כי פגע והרג את איש ה-FBI עמו היה מסוכסך. דויל אינו מוותר וצועק לשותפו קלאודי כי יתפוס את שארנייה. הוא נכנס לחדר נוסף ומספר שניות לאחר מכן נשמעת ירייה.

בסיום מופיעות כתוביות המתארות את אשר אירע לגיבורי הסרט: ויינסטוק הועמד לדין אך זוכה בשל העדר ראיות מספקות, אנג'י בוקה (אשתו של סאל בוקה שסייעה לו) קיבלה מאסר על תנאי. לו בוקה (מאנשיו של סאל בוקה) קיבל עונש מופחת, דוורה נדון למאסר לארבע שנים בכלא פדרלי בעוון קנוניה. שארנייה מעולם לא נתפס. פופאי דויל וקלאודי הועברו ממחלק הסמים במשטרת ניו יורק ושובצו בתפקידים אחרים.

עלילת הסרט מבוססת על פרשת סמים בינלאומית משנות השישים, שבמסגרתה הוברח סם מסוג הרואין מטורקיה דרך צרפת אל ארצות הברית. דמויותיהם של שני הבלשים וראשי הכנופיה מבוססות על דמויותיהם של אנשים אמיתיים, וכך גם ביחס לחלק מהדמויות האחרות בסרט.

צוות השחקניםעריכה

התסריט והדמיון למאורעות במציאותעריכה

התסריטאי, ארנסט טיידימן, עיבד את הספר הלא-בדיוני "הקשר הצרפתי", מאת רובין מור, לתסריט בדיוני. הדמויות הבולטות בספר המקורי היו זוג שוטרים במחלק הסמים במשטרת ניו יורק: אדי איגן שהפך בתסריט לג'ימי "פופאי" דויל וסוני גרוסו שהפך בתסריט לבאדי "קלאודי" רוסו. שני השוטרים לשעבר שימשו כיועצים טכניים ליוצרי הסרט בנושאים משטרתיים. הם גם שיחקו בסרט בתפקידי משנה. איגן גילם את מפקדם הישיר של דויל ורוסו וגרוסו גילם את קלייד קליין - סוכן ה-FBI הזוטר. כינוייהם של גיבורי הסרט "פופאי" ו"קלאודי" היו כינוייהם האמיתיים של איגן וגרוסו.

העלילה מתמקדת בהברחת סמים בשנות ה-60 של המאה ה-20 בהן ההרואין שהגיע לחוף המזרחי של ארצות הברית הגיע ברובו מצרפת. בנוסף לשתי דמויות השוטרים הראשיות גם לדמויות אחרות בסרט היו מקבילים במציאות. דמותו של שארנייה, ראש כנופיית הסמים הצרפתית, מבוססת על ז'אן ז'האן שנעצר מאוחר יותר בפריז על הברחת סמים, אולם הוא לא הוסגר לארצות הברית כיוון שצרפת אינה מסגירה את אזרחיה. דמותו של סאל בוקה, סוחר הסמים האמריקאי ממוצא איטלקי, מבוססת על פסקואל "פאטסי" פוקה ואחיו אנתוני. דמותה של אנג'י בוקה מבוססת על רעייתו של "פאטסי", ברברה, שכתבה בהמשך ספר עם רובין מור (כותב הספר "הקשר הצרפתי") אודות חייה עם "פאטסי". בני משפחת פוקה הייתה קשורים לחלק ממשפחות הפשע המאורגן בניו יורק. דמותו של אנרי דוורה, האישיות הטלוויזיונית אשר במכונית הפאר שלה מוברחים הסמים, מבוססת על ז'אק אנז'לוון, שחקן טלוויזיה צרפתי שנעצר ונשפט בארצות הברית וריצה ארבע שנות מאסר בכלא פדרלי בטרם שב לצרפת והחל לעסוק בנדל"ן. לדבריו של פרידקין, דמותו של ג'ואל ויינסטוק, מממן עסקאות הסמים, מורכבת מדמויותיהם של מספר סוחרי סמים.

הפקהעריכה

הבמאי ויליאם פרידקין העיד כי המניע ליצירת הסרט הייתה שיחה מוקדמת שערך עם הבמאי הווארד הוקס, שבתו הייתה בת זוגו של פרידקין באותה עת. לשאלת פרידקין מה הוא חושב על סרטיו, ענה הוקס בבוטות כי הם "גרועים" ("Lousy"), וכי אם ברצונו להמשיך ולקבל עבודה בתעשיית הקולנוע הוא צריך ליצור סרט מבדר: "סרט שיהיה בו מרדף טוב, עשה אחד שהוא הטוב ביותר שנעשה אי פעם".[3]

בהקלטה המצורפת להוצאת הסרט בפורמט DVD לאספנים, אומר פרידקין כי את ההשראה לסגנון הכמו דוקומנטרי שבו עשוי הסרט קיבל מסרטו הצרפתי של קוסטה גברס, "Z".

ליהוקעריכה

הליהוק לתפקיד הראשי, שגולם על ידי ג'ין הקמן ונחשב להצלחה גדולה, לא היה כה פשוט. פרידקין התנגד בתחילה להקמן. הוא רצה בפול ניומן (שהיה מחוץ למגבלות התקציב של הסרט) או לחלופין בג'קי גליסון, פיטר בויל ובעיתונאי הניו-יורקי (שלא שיחק מעולם), ג'ימי ברסלין. אולם, אולפני פוקס המאה ה-20 סירבו לגליסון, שסרטו מ-1962 באולפנים‏, "Gigot" (אנ'), נכשל באופן מוחץ. בויל סירב בעקבות הסצינות האלימות בתסריט וברסלין סירב לנהוג במרדף המתוכנן. גם סטיב מקווין, צ'ארלס ברונסון ורוד טיילור נלקחו בחשבון אך נדחו מסיבות שונות עד אשר שוכנע פרידקין להעניק את התפקיד להקמן.

הליהוק המוצלח של פרננדו ריי כאלאן שארנייה, ראש כנופיית מבריחי הסמים הוא תוצאה של טעות בזיהוי. פרידקין ביקש ממנהל הליהוק שלו להביא את השחקן הספרדי שראה בסרטו של לואיס בונואל, "יפיפיית היום" (Belle de jour), אך לא ידע את שמו. הוא התכוון לפרנסיסקו ראבאל, אך מנהל הליהוק התקשר לפרננדו ריי שהשתתף במספר סרטים של בונואל. כשהתקשרו לבסוף לראבאל, התברר כי אינו דובר לא אנגלית ולא צרפתית, וריי הושאר בתפקיד (על אף שגם הוא לא שלט באנגלית ובצרפתית).

מרדף המכונית והרכבתעריכה

קטע המרדף של המכונית הנהוגה על ידי השוטר דויל אחרי הרכבת הנוסעת במסילה העילית מעליו, ובה נמצא איש ארגון הפשע ניקולי נחשב אחד ממרדפי המכוניות הבולטים בהיסטוריה של הקולנוע. בסרט מחרים דויל מנהג מזדמן את מכוניתו מדגם פונטיאק לה מאנס 1971 ורודף אחרי הרכבת שאינה עוצרת בתחנותיה. הסצנה צולמה בשכונת בנסונהרסט שברובע ברוקלין בניו יורק, בקו "BMT West End Line" שנקרא אז בקיצור קו B (כיום נקרא קו D). בקטע זה של קו הרכבת עוברת המסילה מעל שדרת סטילוול (Stillwell Avenue), רחוב 86 ושדרת ניו יוטרק (New Utrecht Avenue), כשהמרדף מסתיים בתחנת רחוב 62,[4] בשעה שהרכבת ובה ניקולי אינה מצליחה לעצור בתחנה ומתנגשת, לאחר הפעלת בלמי החירום, בקרון האחורי של רכבת היוצאת באותה עת מהתחנה. חלק מצילומי המרדף נעשו ממצלמה שהוצבה על הפגוש הקדמי של מכונית המרדף. מהירות הצילום הופחתה ל-18 פריימים לשנייה כדי "להאיץ" את המרדף. בחלק מהמרדף נהג במכונית ג'ין הקמן עצמו ובחלקים ממנו נהגו במכוניות נהגי פעלולים. במיוחד בולט נהג הפעלולים ביל היקמן (המגלם בסרט גם את סוכן ה-FBI הבכיר המסוכסך עם דויל), שהיה גם נהג הפעלולים בסרטי מרדפים נודעים כמו "בוליט" (1968).

סצנת המרדף מסתיימת בשעה שדויל מזהה את ניקולי בראש גרם המדרגות המוביל לרציף הרכבת. כשניקולי מבחין בדויל ופונה אחורה להימלט, יורה בו דויל בגבו והורג אותו. רבים מקציני המשטרה שיעצו ליוצרי הסרט בענייני המשטרה התנגדו לסצנה זו כיוון שירי בחשוד בגבו נחשב רצח ולא הגנה עצמית. אך הבמאי עמד על הכללת סצנה זו בסרט בטענה שהוא "בטוח ומשוכנע שזה מה שאדי איגן (המודל על פיו נבנתה דמותו של דויל) היה עושה ואדי גם היה על הסט כשצולמה הסצנה".

פרסיםעריכה

הסרט ויוצריו זכו בעשרות פרסים, ובהם:

הכנסות וביקורותעריכה

הסרט נחל הצלחה בקופות כאשר הכניס 51 מיליון דולר לעומת תקציב הפקה של כ-1.8 מיליון דולר, כמו כן, הסרט זכה לביקורות משובחות ואף היה לסרט הראשון שקיבל את הדירוג R בידי איגוד הסרטים האמריקני שזכה בפרס האוסקר לסרט הטוב ביותר. מבקר הקולנוע של הניו יורק טיימס, רוג'ר גרינספן, כתב עם יציאת הסרט שעל אף שהסרט עשוי מהחומרים העתיקים של סרטי שוטרים וגנבים, הסרט הוא מצוין. הוא ציין את קצבו המהיר של הסרט ואת מרדף המכונית שנעשה בצורה יוצאת מן הכלל. לגבי הדמויות שבסרט, לדעתו, דמותו של הבלש שמגלם ג'ין הקמן היא הבולטת מכולן, וכי למרות מקטעי משחק משמעותיים של דמויות אחרות, זהו בעצם התפקיד היחידי שיש בו איפיון אמיתי. עוד הוא טען כי העיר ניו יורק משמשת כרקע חשוב ביותר לסרט ומצטיירת כעיר מקוללת, שהמשימה העיקרית של תושביה בכלל ושל השוטרים בה בפרט היא פשוט לתפקד.[5]

ב-2014 ערך המגזין Time Out משאל בקרב מבקרי קולנוע, במאים ושחקנים לבחירת 100 סרטי הפעולה הטובים בכל הזמנים. "הקשר הצרפתי" הגיע במשאל זה למקום ה-40.[6]

לסרט יש דירוג של 98% באתר Rotten Tomatoes כשהקונצנזוס באתר אומר: "ריאליסטי, בעל קצב מהיר ובאופן לא רגיל גם מתוחכם, "הקשר הצרפתי" נתמך במשחקם המבריק של ג'ין הקמן ורוי שיידר, שלא לדבר על ההפקה המרתקת של ויליאם פרידקין."[7]

קישורים חיצונייםעריכה

הערות שולייםעריכה

  1. ^ Jason Guerrasio, RANKED: The 28 best car chases in movie history, באתר businessinsider.com‏, 4 באפריל 2017 (באנגלית)
  2. ^ אורי קלייןאיפה הסרט הזה ואיפה "הקשר הצרפתי", באתר הארץ, 25 באוגוסט 2015
  3. ^ McCarthy, Todd. Howard Hawks: The Grey Fox of Hollywood Pg. 643, [1]
  4. ^ The French Connection film locations, באתר www.movie-locations.com
  5. ^ Roger Greenspun, ‏THE FRENCH CONNECTION, ניו יורק טיימס, October 8, 1971
  6. ^ Dave Calhoun, Best action movies: 40–31, באתר Time Out
  7. ^ "הקשר הצרפתי", באתר ביקורות הסרטים Rotten Tomatoes (באנגלית)