הרולד בלום
הרולד בלום (באנגלית: Harold Bloom, 11 ביולי 1930 – 14 באוקטובר 2019) היה מבקר ספרות וסופר יהודי-אמריקאי, פרופסור סטרלינג למדעי הרוח באוניברסיטת ייל. פרסם מעל 20 ספרים בנושא ביקורת ספרות, וכן ספרים שעסקו בדת ונובלה אחת. ספריו תורגמו ליותר מ-40 שפות. נודע בשל ההגנה שלו על הרכב הקאנון הספרותי המערבי.
בלום ב-1986 | |
לידה |
11 ביולי 1930 הברונקס, ניו יורק, ניו יורק, ארצות הברית |
---|---|
פטירה |
14 באוקטובר 2019 (בגיל 89) ניו הייבן, ארצות הברית |
מדינה | ארצות הברית |
לאום | אמריקאי |
עיסוק | מבקר ספרות, סופר |
מקום לימודים | אוניברסיטת ייל, תיכון ברונקס למדעים, אוניברסיטת קורנל, מכללת פמברוק |
שפות היצירה | אנגלית |
תחום כתיבה | ביקורת ספרות, דת |
זרם ספרותי | אסתטיציזם, רומנטיקה |
תקופת הפעילות | 1959–2019 (כ־60 שנה) |
הושפע מ | נורת'רופ פריי, ראלף וולדו אמרסון, סמואל ג'ונסון |
מספר צאצאים | 3 |
פרסים והוקרה | מלגת גוגנהיים, פרס עמיתי מקארתור |
| |
קורות חיים
עריכהראשית חייו
עריכהבלום נולד ברובע הברונקס בניו יורק, למשפחה יהודית אורתודוקסית. בביתו למד יידיש ועברית ספרותית, ולימד את עצמו אנגלית בגיל 7.[1] אביו בא מאודסה ואמו מאזור בריסק דליטא. הוא האח היחיד שנשאר מתוך חמישה.
למד בתיכון ברונקס למדעים.
קריירה אקדמית
עריכהב-1951 קיבל תואר ראשון בספרות אנגלית מאוניברסיטת קורנל, שם למד אצל מבקר הספרות מ. ה. אברהמס. ב-1955 השלים את לימודיו לתואר דוקטור באוניברסיטת ייל. בייל התנגד בלום לזרם הביקורת החדשה, ורבים ממאמציו היו כנגד ויליאם קורץ וימסט. מספר שנים לאחר מכן, הקדיש בלום את ספרו "The Anxiety of Influence: A Theory of Poetry" (בעברית: "חרדת ההשפעה: תאוריה של השירה") לווימסט. מאז 1995 חבר במחלקה לספרות אנגלית של אוניברסיטת ייל. ב-1985 הפך לעמית מקארתור. בין 1988 ל-2004 היה פרופסור לאנגלית גם באוניברסיטת ניו יורק. ב-2010 היה בין מקימי מוסד אקדמי חדש לאמנויות חופשיות בשם "רלסטון קולג'", בסוואנה, ג'ורג'יה.
בלום נפטר ב-14 באוקטובר 2019. הותיר אחריו אישה - ג'ין גולד, לה היה נשוי מ-1958, ושני ילדים.
כתיבתו
עריכהמאמריו הראשונים של בלום, כולל עבודת הדוקטורט שלו, עסקו ב"הגנה" על יצירותיהם של סופרים רומנטיקנים מוקדמים כביש שלי, ייטס ו-וולאס סטיבנס מפרשנותם של הוגים נאו-נוצרים כת"ס אליוט, בגישה וכחנית מובהקת. פרסומים אלו זכו להערכה רבה מצד קהיליית המבקרים של אותה תקופה.
תאוריית ההשפעה
עריכה
|
אחרי משבר אישי שעבר בשלהי שנות ה-60 של המאה ה-20, התחיל בלום להתעניין יותר בכתביהם של פרויד ואמרסון, ובזרמים מחשבתיים כגנוסיס, הרמטיציזם וקבלה. הוא החל לכתוב על גישות שונות בפואטיקה, ובמיוחד על הקושי של משוררים לנכס לעצמם נקודת מבט עצמאית על שירה מבלי למחוק את השפעותיהם של אלו שקיבלו מהם השראה. גישתו של בלום גרסה את תהליך קבלת ההשראה כך:
- המשורר קורא שירה מוקדמת לו, ומקבל השראה לכתוב שירה בעצמו;
- ההשראה הופכת לנטירת טינה, על כך שכל מה שרצה המשורר להגיד כבר נמצא בכתביהם של קודמיו;
- המשורר מתאכזב, כיוון שאינו יכול להיות הראשון להביע רעיון כלשהו בנושא שבו קיבל השראה מאחר;
- כדי להתגבר על אכזבתו, המשורר מוכרח לשכנע את עצמו - במודע או שלא במודע - כי המשוררים המוקדמים טעו במשהו או נכשלו בהצגת החזון שלהם;
- נקודת מבט זו מאפשרת למשורר להניח כי יש לו מה להוסיף למסורת השירה מעצמו.
בלום טען שכל משורר "חזק" מקיים סוג של דו-שיח עם יצירותיהם של המשוררים שהשפיעו עליו, בסוג של יחסים אדיפליים - המשורר המאוחר, "הבן", ינסה לחקות ולתקן את יצירתו של המשורר המוקדם, "האב" - לא לפני שירצח אותו, כלומר יצביע על הפגמים ביצירתו.[2]
כתיבה בדיונית
עריכהבלום עסק בנושאים המוזכרים לעיל עד לשלהי שנות ה-70 של המאה ה-20. בתקופה זו החל להתעניין בספרות בדיונית, ובמיוחד בעבודתו של דייוויד לינדזי ובספרו "A Voyage to Arcturus", ואף כתב לו מעין סיקוול בשם "The Flight to Lucifer", שהיה ונשאר יצירתו הבדיונית היחידה.
כתיבה דתית
עריכהבשנות ה-80 המאוחרות התחיל לעסוק בתחום אותו כינה "ביקורת דת", וכתב על סוגות שונות בביקורת נוסח המקרא ועל הקשר שלהן לפואטיקה. כמו כן, כתב גם על היבטים ספרותיים של דמויות תנ"כיות (למשל הקשרים בין דוד, שלמה ובת שבע) ושל ההשוואה בין ישו לאלוהים, ועל היבטים ספרותיים של ההשוואה הכללית בין יהדות לנצרות.
בשנות ה-90 של המאה ה-20 החל לכתוב על השפעות של גנוסטיקה על הדת הפרוטסטנטית והפוסט-פרוטסטנטית בארצות הברית של אותה תקופה. הוא טען שהשפעות כאלו ניכרות כמעט בכל הזרמים הנוצריים, חוץ מאצל עדי יהוה. כמו כן, חזה בלום כי הזרמים המורמוניים והפנטקוסטליסטיים יחליפו את אלו הפרוטסטנטיים במיינסטרים הדתי במדינה בתוך כמה עשורים.
הקאנון המערבי
עריכהב"מלחמות הקאנון" האקדמיות של שנות ה-80 וה-90 של המאה העשרים, שבה נשאלו שאלות לגבי תהליכי ההיווצרות של הקאנון המערבי, תפס בלום עמדה שמרנית. העמדה הזו התבטאה בספרו "The Western Canon: The Books and School of the Ages", שבו קיבץ 26 יוצרים מאמריקה ואירופה מהמאה ה-14 ואילך. בלום טען שיוצרים אלה מהווים את הבסיס של הקאנון ומייצגים את פסגת היצירה של תרבות המערב ושל אומותיהם. מטרת הספר הייתה הבעת התנגדות לזרם בביקורת הספרות שהתמקד בהיבטים החברתיים בהיווצרות הקאנון - ובפרט להתנגד לטענות בדבר אחידות אתנית וגזעית שלו. כותבים אלו הציעו הרכב קאנוני שונה מזה שהיה מקובל על בלום: הוא דחה אותן וטען כי אין לייחס משמעויות חברתיות ולהכניס אפליה מתקנת לתוך הרכב הקאנון, וכי יש להכניס אליו את היצירות הטובות ביותר, ללא קשר למקורן הספציפי. הוא טען כי פרשנות חברתית ליצירה ספרותית חוטאת למקור, וקריאה אידאולוגית-חברתית ביצירה ספרותית יכולה ללמד את הקורא על האידאולוגיה, אך לא על היצירה.
בנוגע לקאנוניזציה ספרותית באופן כללי, הציע בלום מודל הבוחן שייכות לקאנון לא רק על בסיס השפעה על יוצרים מאוחרים, אלא גם על בסיס מה שהוא כינה "זרות קאנונית" (בדומה למושג הבעתה של פרויד). בספר הקדיש בלום חלק לרשימה של יצירות - מהעת העתיקה ועד היום, שנכללות או מועמדות, לדעתו, להיכלל בקאנון.
שייקספיר
עריכהבלום העריך מאוד את ויליאם שייקספיר, והחשיב את יצירותיו כחלק מרכזי מהקאנון. הוא טען כי מתוך 38 מחזותיו, 24 הן יצירות מופת. בספרו מ-1998, "Shakespeare: The Invention of the Human", טען בלום כי שייקספיר "המציא" את האנושות כפי שהיא מתקיימת היום, בכך שהציג את התכונה של בחינה עצמית (באנגלית: Self-Overhearing), הדוחפת את בני האדם לשינוי.
שנות ה-2000
עריכהבתחילת המאה ה-21 כתב בלום מספר ספרים, שעסקו בפילוסופיה של הקריאה, ביקורת דת, ביקורת שייקספירית וגאונות. כמו כן הוציא לאור מספר אנתולוגיות. בעשור השני של המאה ה-21 כתב מספר ספרים ואף מחזות, וכן עסק בנושא היסטוריית הספרות האמריקאית.
כותבים שזכו להערכתו
עריכהבספרו "קבלה וביקורת" (אנגלית: Kabbalah and Criticism) מ-1975 כתב בלום כי ארבעת המשוררים האמריקאים החשובים של זמן זה היו רוברט פן וורן, ג'יימס מריל, ג'ון אשברי ואליזבת בישופ. בשנות ה-90 של המאה ה-20 ציין בלום גם את א. ר. אמונס והנרי קול. ב-2003 אמר בלום כי ארבעת הכותבים האמריקאיים הגדולים של זמן זה הם תומאס פינצ'ון, פיליפ רות, קורמאק מקארתי ודון דלילו - בהתבסס על יצירותיהם העיקריות: "הזעקה של אוסף 49", "פסטורלה אמריקנית", "קו אורך דם" ו"תת-עולם", בהתאמה. כותבים קנדים שבלום ציין לטובה באופן יוצא דופן הם אן קרסון, א. פ. מוריץ וג'יי רייט.
מספריו
עריכה- The Anxiety of Influence: A Theory of Poetry, הוצאת אוניברסיטת אוקספורד, ניו יורק, 1973 (מהדורה שנייה: 1997), ISBN 0-19-511221-0
בעברית: חרדת ההשפעה: תאוריה של שירה, הוצאת רסלינג, תל אביב, 2008, בתרגום עופר שור ובעריכה מדעית של שולי ברזילי - Wallace Stevens: The Poems of our Climate, הוצאת אוניברסיטת קורנל, אית'קה, 1977
- The Flight to Lucifer: Gnostic Fantasy, הוצאת וינטג' בוקס, ניו יורק, 1980, ISBN 0-394-74323-7
- Agon: Towards a Theory of Revisionism, הוצאת אוניברסיטת אוקספורד, ניו יורק, 1982
- The American Religion: The Emergence of the Post-Christian Nation, הוצאת טאצ'סטון, 1992 (מהדורה שנייה: 1993), ISBN 0-671-86737-7
- The Western Canon: The Books and School of the Ages, הוצאת הארקורט ברייס, ניו יורק, 1994
- Shakespeare: The Invention of the Human, ניו יורק, 1998, ISBN 1-57322-751-X
- How to Read and Why, ניו יורק, 2000, ISBN 0-684-85906-8
- Genius: A Mosaic of One Hundred Exemplary Creative Minds, ניו יורק, 2003, ISBN 0-446-52717-3
- Jesus and Yahweh: The Names Divine, 2005, ISBN 1-57322-322-0
- The Anatomy of Influence: Literature as a Way of Life, הוצאת אוניברסיטת ייל, 2011, ISBN 0-300-16760-1
קישורים חיצוניים
עריכה- אתר האינטרנט הרשמי של הרולד בלום באתר אוניברסיטת ייל
- הרולד בלום באתר ההרצאות הנשיאותיות באוניברסיטת סטנפורד
- אריאנה מלמד, ספר חדש: "איך לקרוא ומדוע" - חוצפה מבוססת, באתר ynet, 10 ביולי 2000
- דייוויד מיקיקיס, הרולד בלום על ספרות, יהדות ואמונה, באתר מידה, 18 באוקטובר 2019
- הרולד בלום, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
- הרולד בלום, דף שער בספרייה הלאומית
- הרולד בלום, ברשת החברתית Goodreads
הערות שוליים
עריכה- ^ "Harold Bloom: The Shadow of a Great Rock". Bookworm. KCRW.
- ^ חגי רוגני, שלוש ערים בליל קיץ: שירי כרך מאת ביאליק ואלתרמן בהשפעת בודלר, באתר נתן אלתרמן