הרטוריקה החדשה

יש לערוך ערך זה. הסיבה היא: מיעוט קישורים פנימיים, נדרש פישוט.
אתם מוזמנים לסייע ולערוך את הערך. אם לדעתכם אין צורך בעריכת הערך, ניתן להסיר את התבנית. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.

הרטוריקה החדשה היא תפיסתו של הפילוסוף הבלגי חיים פרלמן לגבי מקומה החדש של הרטוריקה בשיח הפילוסופי-רציונלי, המבקשת להחיות את מעמדה כתאוריה של ארגומנטציה.

מעמדה של הרטוריקה "הישנה" עריכה

מעמדה של הרטוריקה כתורת נאום התדרדר מאוד במהלך ההיסטוריה הפילוסופית. היא הוצגה בעיקר ככלי סגנוני גרידא, אומנות שפה והבעה שאינה יפה לחקר האמת- דמגוגיה (ראו למשל את דעתו של סוקרטס בדיאלוג גורגיאס). מקובל היה לראות ברטוריקה כלי מסוכן המסמא את עיני האדם מן האמת. מאידך, הדיאלקטיקה והלוגיקה תמיד נתפסו ככלים רציונליים להשגת האמת, וכנציגים של המחשבה הביקורתית.

חיים פרלמן והרטוריקה החדשה עריכה

חיים פרלמן ביקש להחיות את מעמדה של הרטוריקה כתאוריה של ארגומנטציה, קרי כמתודה להעלאת טיעונים. לשיטתו, הרטוריקה אינה רק כלי סגנוני אלא אמצעי להפעלת חשיבה לוגית שהיא בסיס לבניית גוף הידע האנושי. הנימוק שלו לכך שהרטוריקה היא שיטת מחשבה רציונלית מתבסס על שתי הנחות:

פרלמן מזכיר לנו שהרטוריקה מבקשת לשכנע את הנמען בעזרת נימוקים ובהסברים, כלומר שימוש בדיאלקטיקה ולוגיקה. בנוסף, לפי פרלמן כל מהלך רטורי מחייב נקודת הסכמה התחלתית בין הצדדים ("meeting of the minds") שכן ללא הנחות יסוד משותפות איש אינו טורח לשכנע בנימוקים רטוריים.

משתמע משתי ההנחות הללו, כי כיוון שהרטוריקה היא מפגש של סובייקטים המוכנים להקשיב זה לזה, ומתאמצים להציג נימוקים לעמדותיהם, הרי שלפנינו תחום רציונלי. במילים אחרות, מעצם הניסיון הרטורי לשכנע את הנמען ניתן ללמוד על היותה כלי רציונלי.

פרלמן מבחין בין הלוגיקה כשלעצמה לבין רטוריקה. לדבריו הלוגיקה עצמה, אינה מספיקה לשם הדיון הרציונלי, שכן היא מהווה צורה ללא תוכן. לוגיקה עשויה להניב מסקנות תקפות אך שקריות (כל היוונים יכולים לעוף + סוקרטס הוא יווני --> סוקרטס יכול לעוף). בנוסף, תחומים רבים כלל אינם ניתנים להצרנה (דיונים ערכיים למשל). לכן ניתן לומר, כי בתחומים רבים הרטוריקה היא הכלי היחידי המאפשר את השגת האמת.

הרטוריקה החדשה והאמת עריכה

כדי שהרטוריקה אכן תהווה כלי רציונלי למציאת האמת, היה על פרלמן להגדיר את מושג "האמת" באופן חדש.

על פי ההגדרה המסורתית, "אמת" הוא טיעון בעל פן אחד בלבד (בעוד טיעון ההפכי ממנו הוא "שקר"). פרלמן, לעומת זאת, מציג תפיסת אמת פלורליסטית, או, בהגדרה הלקוחה מהתלמוד – "אלה ואלה דברי אלוהים חיים". לפי פרלמן, שתי עמדות מנוגדות עשויות להיות הגיוניות באות מידה, וכדי להכריע ביניהן יש לבחון באופן רציונלי את טיב הנימוקים המבסס אותן.

חשוב להבחין בין תפיסת אמת פלורליסטית לתפיסת אמת רלטיביסטית: לפי תפיסת האמת הרלטיביסטית דעות שונות מלמדות על אמיתות שונות שאינן "נפגשות", ואין כל טעם בדיון רטורי לגביהן- או שתקבל את הדעה שמולך או שלא. לעומת זאת, תפיסת אמת פלורליסטית רואה את הדעות השונות כחלק מאותו עולם, ועל כן קוראת להן לדון ולהתעמת בהעלאת נימוקים רציונליים ושכנוע.

הרטוריקה מחייבת פנייה אל נמען כלשהו (בחקירה הלוגית אין כל פניה לנמען, שכן ההוכחה עומדת בפני עצמה). הנמען עשוי להיות קהל ממשי או "הקהל האוניברסלי" קרי כל בר דעת באשר הוא – ההיגיון והתודעה כשלעצמם. הפילוסוף, למשל, מניח שהוא פונה לקהל אוניברסלי שכזה, ושטיעוניו תקפים עבור כל בר-דעת באשר הוא, ללא תלות בזמן מקום וכו'.

הרטוריקה החדשה והאתיקה עריכה

תפקידה של הרטוריקה חשוב, לפי פרלמן, ככלי הכרחי להצלת הדיון האתי. בעיניו, הדיון הערכי נמצא במשבר בתחילת המאה ה-20, עקב הזהות שהתגבשה בין מדע ורציונליות, והגישה האמפרציסטית לוגית שמשלה בכיפה. לפי גישה זו, כיוון שלא ניתן לספק הוכחות אמפיריות לדיון המוסרי, אין הוא תחום רציונלי. מכאן הסכנה המוסרית כפולה:

  1. סובייקטיביזם קיצוני – ספקנות ערכית, הגורסת שאין אפשרות להעדיף תפיסת מוסר אחת על השנייה, ולפיכך הכל מוסרי / אין כל טעם בדיון מוסרי.
  2. אבסולוטיזם- התבססות על אינטואיציה, ודבקות באידאולוגיות ללא צורך בנימוק. הסתמכות על בעלי אינטואיציות שכאלה בעיוורון.

שתי הסכנות התממשו במאה ה-20, במהלך חייו של פרלמן (ואולם ניתן לראות כבר בניטשה ממבשרי הפוסט-מודרניזם שכה הפחיד את פרלמן). הרטוריקה החדשה מנסה להציג את הדיון המוסרי כדיון רציונלי, חרף מוגבלותו לספק תשובות אבסולוטיות.

מטרתו המקורית של פרלמן הייתה למצוא כללי הכרעה וצדק לוגיים-כמותיים. כישלונו הביא אותו למסקנה כי יש לחפש דרך הכרעה רציונלית אחרת לשאלות ערכיות. הרטוריקה החדשה מאפשרת לדידו לכונן דיון ערכי בלי לוותר מראש על הכרעות אתיות, כפי שמורה הפוסטמודרניזם או האבסולוטיזם. נקודה זו בוודאי ראויה לביקורת – אי הנוחות יכולה אולי להוות מוטיבציה פסיכולוגית, אך כשלעצמה היא אינה מתקפת את מסקנותיו של פרלמן.

לקריאה נוספת עריכה

  • יורם רבובסקי, "הרטוריקה החדשה" כלגיטימציה לחינוך לערכים, בתוך: "זמן חינוך - כתב עת לעיון ומחקר בחינוך", גיליון 2, מכללת אוהלו, תשע"ז 2016