יוסף יצחק שניאורסון

הרבי הריי"צ מליובאוויטש - האדמו"ר השישי לבית חב"ד
(הופנה מהדף הריי"צ)

רבי יוסף יצחק שניאורסון (מכונה הריי"צ; י"ב בתמוז ה'תר"ם, 21 ביוני 1880י' בשבט ה'תש"י, 28 בינואר 1950) היה האדמו"ר השישי בשושלת אדמו"רי חסידות חב"ד ליובאוויטש, שבראשה עמד משנת ה'תר"ף (1920) ועד לפטירתו בשנת ה'תש"י (1950).

רבי יוסף יצחק שניאורסון מלובביץ'
לידה 21 ביוני 1880
י"ב בתמוז ה'תר"ם
האימפריה הרוסית (1858–1883)האימפריה הרוסית (1858–1883) לובביץ', האימפריה הרוסית
פטירה 28 בינואר 1950 (בגיל 69)
י' בשבט ה'תש"י
ארצות הבריתארצות הברית ניו יורק, ארצות הברית
כינוי אדמו"ר הריי"צ עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום קבורה אוהל חב"ד לובביץ' עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ארצות הברית, ברית המועצות, הרפובליקה הרוסית, האימפריה הרוסית עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום מגורים העיירה לובביץ', העיר רוסטוב על הדון, לנינגרד ברוסיה, ריגה, ורשה,
שכונת קראון הייטס בניו יורק.
תקופת הפעילות ? – 28 בינואר 1950 עריכת הנתון בוויקינתונים
השתייכות חב"ד ליובאוויטש
תפקידים נוספים אדמו"ר עריכת הנתון בוויקינתונים
תלמידיו מנחם מנדל שניאורסון עריכת הנתון בוויקינתונים
חיבוריו ראו בהמשך
בן זוג נחמה דינה שניאורסון (צר')
שם השושלת משפחת שניאורסון עריכת הנתון בוויקינתונים
אב שלום דובער שניאורסון עריכת הנתון בוויקינתונים
אם שטערנא שרה שניאורסון עריכת הנתון בוויקינתונים
צאצאים • חנה גוראריה - אשת שמריהו גוראריה
חיה מושקא שניאורסון - אשת הרבי מלובביץ'
• שיינא הורנשטיין
מספר צאצאים 3 עריכת הנתון בוויקינתונים
אדמו"ר מחב"ד-ליובאוויטש ה־6
21 במרץ 192028 בינואר 1950
(29 שנים)
פרסים והוקרה תואר 'אזרח נכבד לדורותיו' של האימפריה הרוסית עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית
מכתב שפרסם הרב אברהם יצחק הכהן קוק בעיתון דואר היום לכבוד י"ב בתמוז תרפ"ח, יום השנה לשחרורו של רבי יוסף יצחק מהכלא הסובייטי
דרכון לטבי שהונפק בריגה לרב שניאורסון בשנת 1933
כרזה שפורסמה על ידי ישיבת תורת אמת, לקראת ביקורו של הרב שניאורסון בירושלים
הרב שניאורסון בזימון ברכת המזון בבר מצווה של נכדו בארי גוראריה

קורות חייו

עריכה

תחילת דרכו

עריכה

נולד כבן יחיד לרבי שלום דובער שניאורסון, האדמו"ר החמישי בשושלת חב"ד, ולשטערנא שרה בעיירה לובביץ' שברוסיה הצארית. הוא נקרא על שם אבי אמו, רבי יוסף יצחק שניאורסון מאוורוטש, בן הצמח צדק.

בגיל 15 החל להצטרף לאביו לאספות רבנים ברוסיה ובאירופה. בי"ג באלול ה'תרנ"ז (1897), בגיל 17, נישא לנחמה דינה שניאורסון (צר'), בת הרב אברהם שניאורסון. לאחר חתונתו מינה אותו אביו למנהל בפועל של ישיבת חב"ד "תומכי תמימים" שנוסדה באותה שנה. בשנת ה'תרע"ג (1913) היה שותף לוועד הרבנים שסייע להגנה המשפטית במשפט עלילת הדם של מנחם בייליס.

בשנת ה'תר"פ (1920), זמן קצר לאחר פרוץ המהפכה הקומוניסטית, נפטר אביו והוא התמנה למנהיגה של חסידות חב"ד-ליובאוויטש. בעקבות רדיפות הקומוניסטים את היהדות, הוא הקים בברית המועצות רשת חשאית של תלמודי תורה וישיבות. רבי יוסף יצחק הרבה לעסוק בפעילות יהודית של סיפוק צורכי דת וחינוך יהודי, באופן שלא עלה בקנה אחד עם מדיניות השלטונות בברית המועצות שדיכאה את הדת.

באדר ב' ה'תרפ"ד (מרץ-אפריל 1924) מונה לרב העיר מוסקבה על ידי באי כח ומתפללים של בתי הכנסת ובתי המדרש בעיר, לחודש[1].

במאסר, בגלות ועזיבתו את ברית המועצות

עריכה

בעקבות פעילותו הוא נאסר בט"ו בסיוון ה'תרפ"ז (1927) על ידי הג.פ.או. ודינו נגזר למוות ללא משפט. הוא מספר כי במהלך אחת מחקירותיו איים עליו החוקר באקדח באומרו: "הצעצוע הזה שינה את דעתם של רבים". השיב לו הרבי: "הצעצוע הזה יכול להרתיע מי שיש לו עולם אחד ואלילים רבים, אבל מי שיש לו אל אחד ושני עולמות - אין ה'צעצוע' הזה מפחיד כלל"[2]. אמרה זו זכתה לפרסום רב. הרבי אף נפצע בזמן מאסרו, כשהושלך על ידי סוהר בגרם מדרגות תלול, לאחר שהניח תפילין בחטף - בניגוד להוראותיו[3].

לאחר לחצים בינלאומיים - בהם התניית חידוש חוזה הסחר עם לטביה (מאחורי פעולה זו עמד חבר הפרלמנט היהודי בלטביה מרדכי דובין) - בוטל עונש המוות והומר לעונש גלות. הוא שוחרר מהכלא ונשלח לגלות בעיר קוסטרומה בג' בתמוז (3 ביולי). לפני שעלה לרכבת שלקחה אותו למקום גלותו, נאם אל החסידים שנאספו להיפרד ממנו, ומהות דבריו הייתה: "רק הגוף היהודי נמצא בגלות אך הנשמה היא חופשית". דברים אלו זכו לתפוצה רחבה וצוטטו על ידי רבנים בתקופת השואה כמקור השראה ועידוד.

הלחץ הבינלאומי על השלטון הסובייטי לשחרור מלא נמשך גם ממנהיגים יהודיים ולא יהודיים בארצות הברית שראו בו לוחם חופש דת, ובתאריך י"ב בתמוז (12 ביולי) הודיעו לו על שחרורו. עקב חג מקומי התבצע השחרור למחרת בי"ג בתמוז. במכתב שכתב לחסידיו לקראת יום השנה הראשון לשחרורו הוסיף: "לא אותי בלבד גאל הקב"ה בי"ב תמוז, כי אם גם את כל מחבבי תורתנו הקדושה, שומרי מצווה, וגם את אשר בשם ישראל יכונה". מאז מציינים חסידי חב"ד את ימי י"ב-י"ג בתמוז כ"חג הגאולה".

עם ביטול עונש הגלות חזר לביתו שבלנינגרד, אך מחשש שייעצר שוב עבר להתגורר בעיירה מלחובקה בפרוורי מוסקבה. חסידיו חששו שהסובייטים יאסרו אותו שוב, דובין סידר מוועד הקהילה היהודית בריגה כתב מינוי עבורו כ"רב הכולל", "לעיין ולפקח בכל אנשי היהדות דעירנו ריגא", ובזכותו קיבל היתר יציאה מרוסיה ללטביה. בשמחת תורה תרפ"ח התקיימה הפרידה הרשמית מהחסידים ברוסיה.

בלטביה

עריכה

ביום חמישי, כ"ד בתשרי ה'תרפ"ח (שלהי 1927) יצא הרב שניאורסון ברכבת מרוסיה, והגיע למחרת לריגה שבלטביה יחד עם משפחתו המצומצמת, כשהוא סובל מחבלות שחבלו בו צוות בית הסוהר הסובייטי, אך ללא מזכיריו חיים ליברמן שעדיין היה בגלות, ויחזקאל פייגין שנותר ברוסיה. הוא ראה את מושבו בריגה כזמני אך הוא גר בה כשש שנים עד שלהי ה'תרצ"ג (1933).

בחודשים שבט ואדר ה'תרפ"ח נסע לבקר את קהילות החסידים בווילנה, בפולין, בוורשה ובאוטבוצק. בביקורים אלו נאם בציבור וקיבל את החסידים לשיחות אישיות ("יחידות"). בתקופה זו עסק גם בעזרה ליהודי רוסיה, בהשגת תקציב לשם כך מארגון הג'וינט, ומיהודים ברחבי העולם, ולקראת פסח ה'תרפ"ט הצליח לשלוח 28 קרונות רכבת מלאים מצות כשרות לפסח באישור השלטון הסובייטי.

מסעו לארץ ישראל

עריכה

בחודש אב ה'תרפ"ט (1929) ערך מסע לארץ ישראל לבקר במקומות הקדושים. הוא יצא מריגה בכ"ב תמוז, ברכבת דרך ברלין ווינה לאיטליה, באונייה לאלכסנדריה, מצרים, וממנה הגיע ברכבת לארץ ישראל בב' מנחם-אב. תחילה ביקר בירושלים ונפגש עם הרבנים הראשיים, רבני העדה החרדית, והעסקנים הדתיים. לאחר מכן נסע לצפון וביקר במירון, צפת, ראש פינה וטבריה. לאחר מכן ביקר בקהילה היהודית בחברון, בה הייתה קהילה של חסידי חב"ד ואף זכה באישור מיוחד להיכנס למערת המכפלה בהשתדלותו של הרב ישראל זיסל דבורץ. מחברון שב לירושלים ונפגש עם שופט בית המשפט העליון גד פרומקין ונסע איתו לביקור במקוה ישראל, תל אביב, פתח תקווה ובני ברק. בכל מקום שביקר נערכה לו קבלת פנים המונית, הוא נשא דברים לפני הקהל ובכמה מקומות מסר דרשה ("מאמר") מתורת חב"ד. לאחר מכן נפגש עם משלחות מקומיות ואף קיבל אנשים לשיחות אישיות.

ביקורו בארץ ארך כשבועיים ובט"ז באב יצא לאלכסנדריה, ממנה המשיך באונייה לבאדן שבגרמניה בה שהה כעשרה ימים, ממנה נסע לפריז ליום אחד ומצרפת יצא בו' באלול למסע בן כשנה בארצות הברית.

מסעו הראשון לארצות הברית

עריכה

בי"ב באלול ה'תרפ"ט הגיע לארצות הברית. מטרת מסעו, שארך כשנה, הייתה כפולה: לגייס כספים ליהודי רוסיה ולעורר את יהודי ארצות הברית ללמוד תורה ולקיים מצוות. הוא ביקר בקהילות יהודיות בתשע מדינות. בחודש תשרי שהה בברוקלין וביקר בברונקס.

בי"ג בכסלו נסע לפילדלפיה ושהה שם חודש. בבואו לפילדלפיה ערכו לכבודו טקס בהיכל העצמאות של ארצות הברית, הושיבו אותו על הכיסא שעליו ישב הנשיא הראשון ג'ורג' וושינגטון והוא נשא שם נאום קצר בשבח ארצות הברית וחיזוק היהדות. הוא הובל במכונית בתהלוכה לפעמון הדרור שעליו הוא הניח זר כשהוא מכריז כי "חופש המבוסס על דת הוא החופש הכי חזק". במשך החודש הוא נסע פעמיים ליום לניו יורק להשתתף באספה שארגנו לכבודו ובוועידת רבנים.

בי"ב בטבת נסע מפילדלפיה לבולטימור, מרילנד לשלושה שבועות. בכ"ז בטבת נסע לימים אחדים לעיר הבירה וושינגטון, ובה' בשבט חזר למנהטן שבניו יורק לשבועיים. בי"א בשבט הגיע ברכבת לשיקגו לחודש. משיקגו נסע לכמה ימים (ט'-י"ב באדר) למילווקי, וויסקונסין.

עקב חולשתו שב לניו יורק למספר שבועות, ומשם יצא בכ"ט בניסן לדטרויט. בו' באייר נסע לסנט לואיס עד ט"ו באייר. בי"ט בסיוון נסע לבוסטון והסביבה עד ג' בתמוז. בדרך חזרה לניו יורק עצר בווסטר, מסצ'וסטס לשעה קלה ונאם לפני קהל יהודי שבא לקבל את פניו, ובהמשך בתחנת הרכבת בספרינגפילד באו רבני העיר לקבל את פניו, ובאותו ערב ערכו אירוע בעיר בהשתתפותו.

את מסעו בארצות הברית סיים בביקור בבית הלבן בפגישה עם הנשיא הרברט הובר בי"ד בתמוז, ובפגישה הודה הרבי לנשיא על מתן חופש דת ליהודי ארצות הברית[4].

במקומות ביקורו נפגש הרב שניאורסון עם הקהילה היהודית ועם אנשי ציבור וממשל, חברי קונגרס, שופטים וראשי ערים. השתתף במגביות לעזרת יהודי רוסיה, בהם הצלחתו הייתה מוגבלת בגלל השפל הכלכלי ששרר באותה תקופה בארצות הברית. בנאומיו בציבור ובשיחות אישיות עורר על הקמת שיעורי תורה, קיום המצוות ושמירת שבת. כמו כן הקים אגודות נשים שומרות טהרת המשפחה וסניפים של "אגודת חב"ד". במשך הביקור בחן את האפשרות להתיישב בארצות הברית, אך בסופו של דבר נמנע מכך. לאחר ששב לריגה ערך אספה כללית של רבני לטביה לדיון בשיפור מצב היהדות במדינה.

בראש חודש אדר תרצ"א נסע לביקור בן תשעה ימים לרקשיק שבליטא. בכל יום קיבל קהל לשיחות אישיות משעות הצהריים עד שעות הלילה המאוחרות. מלבד חסידי חב"ד בעיר באו יהודים מכל החוגים מהעיר עצמה כמו הנהלת ותלמידי ארגון יבנה בליטא, אנשים רבים מעשרות עיירות הסביבה כגון קובנה, תלמידי ישיבות מהערים פוניבז' וטלז. לקבוצת נשים שדרשה שיחה לנשים בלבד מסר הרב שניאורסון נאום מיוחד, שבעקבותיו נוסד בעיר ארגון נשים לשמירת טהרת המשפחה.

באותה תקופה סבל מאובדן תחושה ברגלו, ובקיץ ה'תרצ"א נסע להתרפאות במרחצאות מרינבד, כשבדרכו ביקר בישיבות חב"ד בפולין - בוורשה ובאוטבוצק.

בתחילת שנת תרצ"ב הקים סניף של ישיבת "תומכי תמימים" בריגה, והביא מליטא את הרב מרדכי פוגרמנסקי, תלמיד ישיבת טלז לעמוד בראשה. הישיבה התקיימה כשנה בלבד.

תקופת פולין

עריכה

באלול ה'תרצ"ג עבר לוורשה ושנתיים מאוחר יותר עבר לעיירה הסמוכה אוטבוצק.

בשנת ה'תרצ"ט (1939) ייסד את אגודת חסידי חב"ד.

בדצמבר 1939 חולץ מוורשה הכבושה בידי חבורת קצינים מהאבווהר (שירות הביון הגרמני) שמונו למבצע זה על ידי אדמירל וילהלם קנריס ושבראשם עמד קצין נאצי שאביו היה יהודי. הרב שניאורסון היגר לארצות הברית בכ"ד באדר א' ה'ת"ש (4 במרץ 1940)[5][6].

תקופת ארצות הברית

עריכה

בט' באדר ב' ה'ת"ש (19 בפברואר 1940) הגיע הרב שניאורסון באנייה מסטוקהולם לניו יורק. תקופה קצרה לאחר הגעתו רכש את בנין 770 המפורסם, שם התגורר בשנותיו האחרונות. המקום הפך למרכז העולמי של חב"ד[7].

עם בואו יסד שלשה מוסדות מרכזיים: מרכז הישיבות תומכי תמימים ליובאוויטש בארצות הברית וקנדה בניהול חתנו הרב שמריהו גוראריה, מרכז לענייני חינוך, ומחנה ישראל בניהול חתנו רבי מנחם מענדל שניאורסון. מרכז הישיבות הקים 13 סניפים ברחבי ארצות הברית וסניף במונטריאול, קנדה. בנוסף יסד את הוצאת הספרים קה"ת, את ארגון של"ה ופעילות "מסיבות שבת". מאז פעל רבות לחיזוק יהדות ארצות הברית, עורר את התודעה לציפייה לביאת המשיח כשטבע את הסיסמה "לאלתר לתשובה - לאלתר לגאולה" (מיד לתשובה - מיד לגאולה).

הרב שניאורסון תיקן ללמוד חת"ת - חומש יומי עם רש"י, תהילים יומי, ותניא יומי.

בתש"ט הקים את היישוב כפר חב"ד בישראל.

נפטר בשבת פרשת בא, י' בשבט ה'תש"י (1950) במרכז חב"ד העולמי – 770[8]. הלווייתו התקיימה למחרת[9], והוא נקבר בחלקת אגודת חסידי חב"ד בבית הקברות מונטיפיורי בקווינס שבניו יורק. על קברו הוקם אוהל מיוחד. את מקומו בנשיאות חב"ד ליובאוויטש, ירש חתנו, רבי מנחם מנדל שניאורסון.

משפחתו

עריכה

נישא לבת דודתו בדרגה שנייה נחמה דינה (צר'). לבני הזוג נולדו שלוש בנות: חנה, שנישאה לרב שמריהו גוראריה. חיה מושקא, שנישאה לרבי מנחם מנדל שניאורסון (לימים האדמו"ר השביעי של חב"ד-לובביץ'). ושיינא, שנישאה למנחם מנדל הורנשטיין, ושניהם נספו בשואה, שיינא בתאריך ב' בתשרי ה'תש"ג ומנחם מנדל הורנשטיין בכ"ה בחשוון ה'תש"ג.

אילן שושלת אדמו"רי חב"ד

עריכה
 
אוהל קברו של הרב שניאורסון, שבו נמצא גם קבר חתנו
 
מימין: חתנו הרב מנחם מנדל שניאורסון, משמאל: הרב שמריהו גוראריה
 
בארצות הברית
 
כרזה שפרסמה הרבנות הראשית לארץ ישראל לקראת ביקורו של הרב שניאורסון בירושלים

היסטוריוגרפיה

עריכה

רבי יוסף יצחק הרבה לעסוק בהיסטוריה של חסידות חב"ד. כבר מילדות רשם בהוראת אביו את הסיפורים ששמע ממנו, מסבתו הרבנית רבקה, אשת אדמו"ר המהר"ש, וחסידים זקנים נוספים. בשיחות שנשא ובאיגרותיו הוא מרבה לתאר את הדורות הקודמים של החסידות ואת מנהגי אבותיו. חלק גדול ממנהגי חב"ד כיום מבוסס על עובדות שסיפר. שלא כמקובל בקרב אדמו"רים, הוא חיבר ספר העוסק בתולדות החסידות, בשם "ספר הזיכרונות". חוקרים חלקו על אמינותה של ההיסטוריוגרפיה שלו[28].

חיבוריו

עריכה

מאמרים - דרושי חסידות חב"ד

עריכה

כחמשת אדמו"רי חב"ד שלפניו נהג הריי"צ לומר, דרושי חסידות בשבתות, חגים, ומועדי חב"ד. הדרושים, או "מאמרים", מבוססים על דרושים שאמרו האדמו"רים שלפניו. חלקם אף רשם בכוונה למסור לדפוס. מאמרים אלו נאספו בסדרת ספרי המאמרים לפי סדר אמירתם, ונסדרו לדפוס במהדורות מוערות.

  • ספר המאמרים - סדרה המונה כ-18 כרכים. מסודרת על פי סדר השנה (זאת אומרת, על פי זמני אמירתם, כל כרך לערך שנה או שנתיים).
  • ספר הקיצורים, קיצורי הספר שערי אורה, קה"ת, ברוקלין ה'תש"ח

שיחות

עריכה

הרב שניאורסון אמר את שיחותיו ביידיש ובשפה זו גם נרשמו על ידי החסידים ונדפסו. רק חלק קטן מהשיחות הוגה על ידו. חלק מהשיחות יצאו לאור בשעתן בסמיכות לזמן אמירתם בקופיר או בדפוס, בסדרת חוברות שנקראה "לקוטי דיבורים" שנלקטה לאחר מכן בשני כרכים. לאחר מכן נאספו השיחות ונערכו לדפוס על סדר השנים במהדורות מוערות ומתוקנות. חלק מהספרים אף תורגם לעברית ויצא לאור בספרים בפני עצמם.

  • לקוטי דיבורים - שיחותיו ברבים שהוגהו על ידו. שני כרכים (ביידיש). (בתרגום לעברית הם שלשה כרכים). (הספר בקטלוג ULI)
  • ספר השיחות תר"פ-תרפ"ז, בעריכת הרב אהרון לייב רסקין, קה"ת, הוצאה שנייה ומתוקנת, ברוקלין ה'תשס"ד. בתחילת הספר מבוא: "סקירה קצרה מדברי ימי כ"ק אדמו"ר מוהריי"צ נ"ע בתקופת תר"פ-תרפ"ז". (הספר בקטלוג ULI)
  • ספר השיחות תרפ"ח-תרצ"א, בעריכת הרב אהרון לייב רסקין, קה"ת, הוצאה שנייה ומתוקנת, ברוקלין ה'תשס"ב. בתחילת הספר מבוא: "סקירה קצרה מדברי ימי כ"ק אדמו"ר מוהריי"צ נ"ע בתקופת תרפ"ח-תרצ"א".
  • ספר השיחות תרצ"ו-חורף ת"ש, בעריכת הרב אהרון לייב רסקין, קה"ת, ברוקלין ה'תשמ"ט.
  • ספר השיחות קיץ ת"ש-תש"ב, קה"ת, ברוקלין ה'תשמ"ו.
  • ספר השיחות תש"ג-תש"ה, קה"ת, ברוקלין ה'תשמ"ו. (הספר בקטלוג ULI)
  • ספר השיחות תש"ו-תש"י, בעריכת הרב אהרון לייב רסקין, קה"ת, ברוקלין ה'תשס"א.

מכתבים

עריכה

יומנים וקונטרסים

עריכה

ועוד חיבורים שונים שלא נדפסו בחייו ונמצאו רק שנים רבות לאחר פטירתו מהם:

  • קונטרס דברי ימי החוזרים - חלק ממכתב המתאר את דברי ימי ה'חוזרים' בתנועת חב"ד, בעריכת הרב אהרון לייב רסקין, קה"ת, ברוקלין ה'תשס"ו.

רשימות

עריכה
  • תשרי-טבת תרנ"ב. שבט - ניסן תרנ"ג, בעריכת הרב אהרן לייב רסקין, קה"ת, ברוקלין ה'תשס"ז.
  • ערב חנוכה תרנ"ג. עשרה בטבת תרנ"ג, בעריכת הרב אהרן לייב רסקין, קה"ת, ברוקלין ה'תשס"ז.
  • י"א י"ג ניסן תרנ"ג, בעריכת הרב אהרן לייב רסקין, קה"ת ברוקלין ה'תשע"א.
  • טבת-שבט תרנ"ו, בעריכת הרב אהרן לייב רסקין, קה"ת, ברוקלין ה'תשס"ח.
  • תשרי-חשון תרס"ג, בעריכת הרב אהרן לייב רסקין, (בסוף קונטרס "מאמרי י"ט כסלו תרפ"ב") קה"ת, ברוקלין ה'תשס"ח.
  • ויכוח הגדול במינסק תקמ"ג, בעריכת הרב אהרן לייב רסקין, קה"ת ברוקלין ה'תשס"ט.
  • אופן ההשתלשלות בהתיסדות חסידות חב"ד, דור ראשון, דור שני, בעריכת הרב אהרן לייב רסקין, קה"ת ברוקלין ה'תשס"ט.
  • החסיד ר' שמעון רופא, בעריכת הרב אהרן לייב רסקין, קה"ת ברוקלין ה'תש"ע.
  • דברי חיי אדמו"ר הזקן, בעריכת הרב אהרן לייב רסקין, קה"ת ברוקלין ה'תשע"א.

ספר היום יום

עריכה

לקריאה נוספת

עריכה

קישורים חיצוניים

עריכה

המאסר ברוסיה הסובייטית:

הצלתו מאירופה הנאצית:

בארצות הברית:

הערות שוליים

עריכה
  1. ^ מדוע מונה אדמו"ר הריי"צ לרב העיר מוסקבה? כתב המינוי נחשף, אתר col אלול תשע"ט
  2. ^ ב ספר השיחות הריי"ץ תר"פ עמ' 4. במקור זה מדובר על שנת תר"פ, אולם בהזדמנות אחרת סיפר זאת ביחס לחקירה בשנת תרפ"ז, ראו בהערה 2 שם.
  3. ^ רשימת המאסר עמוד 212
  4. ^ ספר השיחות תרפ"ח-תרצ"א [קה"ת, הוצאות תשס"ב ותש"ע] עמ' ע"א, קיצור תולדות חב"ד, בעריכת יוסף יצחק קמינצקי עמ' 266.
  5. ^ הרב שניאורסון מגיע לארצות הברית בתאריך 18 בפברואר 1940, chabad.org .
  6. ^ תולדות חב"ד בפולין ליטא ולטביא עמ' שמה-שמו.
  7. ^ קיצור תולדות חב"ד, כפר חב"ד, תשס"ד, 2004, עמודים 277–279, יוסף יצחק קמינצקי
  8. ^ האדמו"ר רבי יוסף יצחק שניאורסון מליובוויטש, הצופה, 30 בינואר 1950
  9. ^ וידאו מהלווייתו של רבי יוסף יצחק שניאורסון .
  10. ^ מלבד נשי רבי ישראל נח כמפורט בהערה אצלו
  11. ^ לעצים נוספים של משפחת שניאורסון: ענף חיים אברהם | ענף משה | ענף סלונים: חלק א, חלק ב, חלק ג | ענף טברסקי | ענף ברוך שלום | ענף מהרי"ל | ענף חיים שנ"ז | ענף יואלי | ענף זלמנסון
  12. ^ פריט Q29348543 בוויקינתונים
  13. ^ לשאר צאצאיהם ראו עץ משפחת טברסקי, ענף צ'רקס-שניאורסון
  14. ^ רשימת שלשלת היחס מורחב עמוד כ"א ובקיצור תולדות חב"ד עמודים 110–111
  15. ^ הבן הגדול, רבי ברוך שלום, בחר שלא לקבל על עצמו אדמו"רות, הבן רבי יוסף יצחק נהיה אדמו"ר מצ'רנוביל עוד בחיי אביו, והבן רבי יעקב נפטר בחיי אביו.
  16. ^ צבי הר שפר, העבר, שבט תשי"ד, גיליון ב', עמוד 86, בכותרת: "ליובויץ, עיר מושב אדמו"רי חב"ד".
  17. ^ הצוואה פורסמה בספר: איליה לוריא, עדה ומדינה: חסידות חב"ד באימפריה הרוסית, תקפ"ח-תרמ"ג, ירושלים, הוצאת ספרים ע"ש י"ל מאגנס, תשס"ו, מסת"ב 9654932636, ובעקבות פסיקת בית דין שמונה לדון בנושא שפסקו שרבי שמואל ימשיך את השושלת – היכל הבעש"ט, חלק ט"ז, "גבור כארי כ"ק אדמו"ר רבי יהודה לייב שניאוסון מקאפוסט" עמודים ק"ע-קע"א ובהערות שם (באוצר החכמה). וראו בספר "ליובאוויטש – העיירה של חב"ד" פרק י"א, עמודים 197–216, תשע"ז, כפר חב"ד; חנוך גליצנשטיין, 'ספר התולדות אדמו"ר מהר"ש', תשמ"ו, כפר חב"ד, הוצאת ספרים קה"ת, עמודים 35–38 {באוצר החכמה)
  18. ^ עוד בחיי אביו החל לכהן כאדמו"ר מצ'רנוביל. נהג בסגנון צ'רנוביל ולא בסגנון חב"ד בין השנים תרי"ט-תרל"ז, אך עם מאפיינים חב"דיים מסוימים (יצחק אלפסי 'המאירים לארץ' עמודים 283–284. וכן בלקו"ש ח"ב ע' 477 ובהערה 52). לשאר צאצאיהם ראו עץ משפחת טברסקי, ענף צ'רקס-שניאורסון
  19. ^ א] חצר ניעזין פעלה במשך 15 שנים, עד שנת תרמ"ג. ב] אצל נשי רבי ישראל נח לא הובאו שמות נשיו, אף שחלקן היו נכדי בעל התניא, היות שלפי המקורות המופיעים בסוף העץ (ולפי המקורות ב'לקריאה נוספת' בערך עליו), כפי הנראה נשא לכל הפחות 3 נשים שונות, שתיים מהן בנות דודות שלו – נינות בעל התניא. לא ברור בוודאות מאיזו אישה נולדו איזה ילדים ולא ידועים במדויק שמותם. לכן לא הוכנסו לעץ הנשים מכיוון שייתכן שהילדים: אסתר ליבא – מאישה אחת, ואברהם – מאישה שנייה.
    בכל אופן למען השלמות, כפי הנראה: שמות 2 הנשים בנות הדודות: חנה חיקע (או חנה חיישא) בת דודו מנחם נחום (ייד') (בן אדמו"ר האמצעי). פריידא (ב"המבשר": שרה פריידא) בת דודתו ביילא (בת אדמו"ר האמצעי). כמו כן ידוע על אישה בשם נחמה דינה – [כי בנו ר' אברהם חותם "אברהם בן נחמה דינה" (צילום כתב היד בספר "קיצור תולדות חב"ד"' קמינצקי, תשס"ד, עמוד 153)] – ועל אישה שהייתה אחות של ר' עקיבא רטנר (אלפסי). לעומת זאת במפקד נכתב שאשתו מנישואיו השניים נקראה זלאטא. כרגע לא ידוע האם מדובר בנישואים נוספים, או שזו אחת מהנשים המפורטות לעיל והיה לה שם נוסף.
  20. ^ בנו הגדול של הצמח צדק, נפטר בשנת תרכ"ט ('בית רבי' חלק ג' עמודים י"ב-י"ד). פריט Q83736620 בוויקינתונים. בנו רבי לוי יצחק נפטר בשנת תרל"ח (קובץ 'הערות וביאורים' שב'מקורות' עמוד 112), נכדו רבי ברוך שניאור נפטר בחודש טבת בין תרפ"ו לתרפ"ח (הקדמה לספרו רשימות הרב"ש עמוד 14), נינו רבי לוי יצחק הוא אביו של הרבי מלובביץ
  21. ^ א] חצר ליאדי פעלה במשך 43 שנים, עד שנת תר"ע. ב] לאחר פטירתו כיהנו יחדיו במקביל באותו זמן, בנו רבי יצחק דובער וחתנו רבי לוי יצחק מסיראטין ('בית רבי' חלק ג' עמודים י"ז-י"ח)
  22. ^ נפטר בחיי אביו ('בית רבי' חלק ג' עמוד י"ב)
  23. ^ א] חצר קאפוסט פעלה במשך 57 שנים, עד שנת תרפ"ג. ב] חצי שנה לאחר שהחל לנהוג באדמו"רות נפטר. לאחר פטירתו כיהן בנו רבי שלמה זלמן. באמצע כהונת רבי שלמה זלמן התחיל אחיו רבי שלום דובער מרציצה לנהוג באדמו"רות. לאחר פטירת רבי שלמה זלמן, הבן השלישי רבי שמריה נח גם החל לנהוג באדמו"רות כאשר למעשה ניצני אדמו"רות החלו כבר בחיי אחיו רבי שלום דובער. ג] מקורות: 'בית רבי' עמודים ט"ז-י"ח, 'המאירים לארץ' עמודים 290–302. אודות חצר קאפוסט ופתיחת פלג זה על ידי רבי יהודה לייב, ראו בבלוג "עונג שבת". אודות ניצני אדמו"רות אצל שמריה נח, ראו: עמרם בלוי, "קורות הרה"ק רבי שמרי' נח שניאורסהן מבאברויסק", קטע ג' "מעין אדמו"רות בצר משרתו כרב העיר" – היכל הבעש"ט כרך כ"ב, ניסן תשס"ח, עמוד ק'-ק"ג.
  24. ^ נפטרה שלושה חודשים לאחר נישואיהם (בית רבי חלק ג' עמוד 30)
  25. ^ בנישואין ראשונים התחתנה עם רבי שניאור, בן דודה רבי יעקב שניאורסון, לאחר שנפטר התחתנה עם רבי לוי יצחק גוטרמן מסיראטשין שלימים החליף את אביה בשושלת ליאדי (בית רבי חלק ג', פרק ט', עמוד י"ח)
  26. ^ התחיל לכהן עוד בחיי אחיו, רבי שלמה זלמן בעת שכיהן כאדמו"ר, לאחר פטירת דודו רבי ישראל נח מניעז'ין בתרמ"ג, וחצרו גדלה במיוחד לאחר פטירת אחיו רבי שלמה זלמן בשנת תר"ס ('המאירים לארץ' עמוד 301)
  27. ^
    1] מפקד עיריית אורשא, 27 באוקטובר 1850 קהלת ליובאוויטש, מחוז ארשא, נדפס באג"ק צ"צ, עמוד קכ"א-קכ"ג, תשע"ג ברוקלין ניו יורק, הוצאת קה"ת מסת"ב 978-08266-5532-5
    2] בית רבי, חלק ג', כל הספר ובעיקר בעמודים י"ג - י"ט. חיים מאיר היילמן, בית רבי, ברדיטושב, תרס"ב, באתר היברובוקס
    3] לגבי שנות התחלת נשיאות ארבעת בני הצמח צדק: הקריאה והקדושה, שבט תש"ב, ניו יורק. עמוד ג (מדור: 'אגודת חב"ד טהעטיגקייט'). ולגבי התחלת נשיאות רבי לוי יצחק גוטרמן: בפרדס חב"ד גיליון 15 עמוד 122, עמרם בלוי
    4] יוסף יצחק קמינצקי, קיצור תולדות חב"ד, כפר חב"ד, תשס"ד
    5] קובץ שלשלת היחס מורחב, על בסיס מהדורת תש"ג 1942 – נדפס בתשע"א
    6] שמואל אלעזר היילפרין, "ספר הצאצאים - אילן יוחסין", ירושלים תש"מ 1980
    7] ספרו של הרב ד"ר יצחק אלפסי, המאירים לארץ – תולדות אדמו"רי בית חב"ד, ג' תמוז תשס"ט 2009, ישראל (כרטיס הספר בספריית חב"ד)
    8] מרדכי ברונשטיין, כתבה בעיתון המבשר, קהילות, י"ד בכסלו תשע"ג
    9] ברוך אוברלנדר, early years, הוצאת ספרים קה"ת, תשע"ו 2016, מסת"ב 978-1-932349-04-7 בעמודים 448–449 מופיע עץ משפחת אדמו"רי חב"ד
    10] שלום דובער קוביטשעק, י' שבט תשע"ו, "משפחת אדמו"ר הצמח צדק בחייו", הערות וביאורים גיליון א'קא (1101) עמודים 111–122
    11] "מפת שלשלת היחס" - מפת שבעת הדורות, נשיאי חב"ד ונסיכי בית רבי, שבט תשע"ח הוצאת חזק, עץ שלשלת אדמו"רי חב"ד
    12] הרב עדין אבן ישראל שטיינזלץ, הרבי שלי, מהדורה ראשונה בעברית, 2019, מסת"ב 9789655262565 בתחילת הספר, עמודים י"ד-ט"ו (14–15)
  28. ^ למשל עדה אלברט-רפפורט, הגיוגרפיה עם הערות שוליים (באנגלית), 1988