הריכוזיות במשק הישראלי

כינוי למבנה השוק הישראלי
אתם מוזמנים לסייע ולתקן את הבעיות, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה.

ריכוזיות כלכלית במשק הישראלי היא שם כולל ונתון במחלוקת למבנה השוק הישראלי שבו, על פי הטענה, נתח ניכר מהפעילות הכלכלית נשלט על ידי מספר קטן של קבוצות עסקיות, לרוב חברות החזקות הנשלטות בידי יחידים או משפחות. לדעת המצדדים במונח, מצב זה פוגע בתחרותיות וביעילות הכלכלית. היבט משמעותי של ריכוזיות המשק הישראלי היא פעילות כלכלית באמצעות פירמידת שליטה הנתונות בידי מספר מצומצם של אנשי עסקים (רובם ישראלים). מאפיין זה נקבע על ידי בנק ישראל ועל ידי מספר ועדות בכנסת ונחקקו מספר חוקים להתמודד עם בעיה זו. מנגד קיימת דעת מיעוט שטוענת שבעיית הריכוזיות במשק אין לה השפעה קריטית על חלק מענפי המשק[1].

קביעת המשק הישראלי כריכוזיעריכה

הקביעה לפיה השוק הישראלי סובל מבעיה של ריכוזיות הפוגעת בתחרותיות וביעילות הכלכלית נקבעה בין היתר על ידי:

דו"ח הבנק העולמי, שפורסם בשנת 2009, מצא כי 12.0% משווי השוק הישראלי מוחזק בידי פירמידות שליטה (מקום 17 מבין 45 המדינות שנבדקו) ו-23.3% משווי השוק הישראלי מוחזקים בידי חברות החזקה (מקום 20 מבין 45 המדינות שנבדקו)[2].

בשנת 2009 פרסם בנק ישראל דו"ח שקבע כי מדינת ישראל היא מבין המדינות הריכוזיות בעולם המערבי[3]. הבנק חזר על קביעה זו בדו"ח נוסף שפורסם בשנת 2010[4]. במסגרת הדו"ח, הזהיר הבנק כי חברות האחזקה הגדולות מייצרות סיכון ליציבות המשק הישראלי בעת משבר, וכי מומלץ להגביל את פעילותן, בין היתר על ידי הטלת איסור על חברות האחזקה להחזיק בחברות פיננסיות.

ביולי 2010 הוגשה הצעת החוק להגברת התחרותיות וצמצום סיכונים בפעילות קבוצות עסקיות[5] בוועדה בכנסת שהכינה את החוק ובדברי ההסבר לחוק הוצגו נתונים רבים המצביעים כי המשק הישראלי מתאפיין בריכוזיות גבוהה.

גם הועדה להגברת התחרותיות במשק שהוקמה באוקטובר 2010 חזרה על קביעה זו והציעה פתרונות לצימצומה.

במהלך דיוני הוועדה עלו טענות כי הריכוזיות בישראל אינה חריגה, אך הן היו טענות מיעוט[6]. ראה עוד הפולמוס סביב תופעת הריכוזיות.

חקיקה לקידום התחרות ולצמצום הריכוזיותעריכה

הצעת חוק הגברת התחרותיות וצמצום סיכונים בפעילות קבוצות עסקיות, התש"ע-2010עריכה

ביולי 2010, הוגשה הצעת החוק להגברת התחרותיות וצמצום סיכונים בפעילות קבוצות עסקיות[5]. בדברי ההסבר נכתב:

המשק הישראלי מתאפיין בריכוזיות גבוהה, הבאה לידי ביטוי בכך שמשפחות בודדות שולטות על הפעילות הכלכלית במשק כולו. הדבר מביא לסכנה של ממש לגבי היציבות הפיננסית של המשק, וכן משקף את התרחבות הפערים הכלכליים והחברתיים באוכלוסייה הישראלית. כעשרים קבוצות עסקיות, רובן משפחתיות, בעלות מבנה פירמידלי מובהק ממשיכות לשלוט בחלק ניכר מהחברות הציבוריות בישראל (כ -25% מהחברות) וכמחצית מנתח השוק. מבחינת פיזור השליטה ישראל נמנית עם המדינות הריכוזיות בעולם המערבי, והיא אף קרובה, מבחינה זו, למדינות המתפתחות.

מניתוח של מבנה הבעלות במשק הישראלי, שנעשה כחלק מתהליך ניסוח הצעת החוק, עלו מספר מסקנות:

  1. קיימת רשת הדוקה של קשרי גומלין בין המגזר הבנקאי לקבוצות העסקיות, כך שבעליהן וגם הקבוצות עצמן, תואמים את הגדרת קבוצת הסיכון המהותית ביותר של לקוחות הבנקים-קבוצת הלווים הגדולים.
  2. נמצאה מערכת ענפה של קשרי גומלין בין קבוצתיים, המתבטאת בבעלות משותפת או בישיבה בדירקטוריונים של חברות רבות.
  3. אופי השליטה בקבוצות העסקיות הוא משפחתי.
  4. בממוצע החברות המסונפות לקבוצות העסקיות אינן רווחיות יותר מחברות מסונפות והשוק מעריך אותן פחות.

במסגרת הצעת החוק הוצע כי תאגיד ריאלי (תאגיד שנרשם בישראל והונו העצמי גבוה מ-200 מיליון ש"ח) לא יחזיק יותר מ-4.1% מאמצעי שליטה במוסד פיננסי ישראלי (דוגמת בנק, קרן פנסיה וקופת גמל ) ולהפך.

הוועדה להגברת התחרותיות במשקעריכה

  ערך מורחב – הוועדה להגברת התחרותיות במשק

באוקטובר 2010, הקימה ממשלת ישראל את הוועדה להגברת התחרותיות במשק (שכונתה גם ועדת הריכוזיות) כדי לבדוק את הנושא לעומק ולגבש פתרונות כיצד להתמודד עם בעיית הריכוזיות במשק. במהלך דיוני הוועדה עלו טענות כי הריכוזיות בישראל אינה חריגה, אך הן היו טענות מיעוט[6][7]. הוועדה הגישה את המלצותיה הסופיות בפברואר 2012 ובעקבות המלצתה חוקק בשנת 2013 חוק לקידום התחרות ולצמצום הריכוזיות.

ב-22 בפברואר 2012 פרסמה הוועדה את המלצותיה הסופיות, שאמורות להיקבע בחוק, עיקרי ההמלצות:

  • הפרדה בין גופים ריאליים משמעותיים (מכירות או צריכת אשראי בישראל בלמעלה מ-6 מיליארד ש"ח בשנה) לבין גופים פינסיים משמעותיים (גופים המנהלים למעלה מ-40 מיליארד ש"ח). ההפרדה תתבצע בתוך 4 שנים.
  • השטחת מבנה פירמידות עסקיות ("חברות פער"), איסור יצירת פירמידות חדשות וחיזוק הרגולציה עליהן.
  • דירקטור לא יכהן בגופים ריאליים ופיננסיים משמעותיים במקביל. האיסור יחול בעוד שנתיים.
  • בהקצאת נכסי מדינה לגופים פרטיים יישקלו שיקולי ריכוזיות.

החוק לקידום התחרות ולצמצום הריכוזיות, התשע"ד-2013עריכה

  ערך מורחב – חוק לקידום התחרות ולצמצום הריכוזיות

בעקבות המלצות הועדה להגברת התחרותיות במשק נחקק החוק לקידום התחרות ולצמצום הריכוזיות, התשע"ד-2013, המוכר בשם חוק הריכוזיות, החוק עבר בקריאה ראשונה ביוני 2012 ובקריאה שנייה ושלישית ב-9 בדצמבר 2013, אחרי שעבר הכנה ממושכת של חודשים בוועדת הכספים של הכנסת בראשות ח"כ ניסן סלומיאנסקי.

לחוק שלושה פרקים עיקרייםעריכה
  1. שקילת שיקולי ריכוזיות כלל–משקית ושיקולי תחרותיות ענפית בהקצאת זכויות: עוסק בשיקולי ריכוזיות ותחרותיות בהקצאת רישיונות וזיכיונות לשימוש במשאבי המדינה, וקובע: "בהקצאת זכות ובקביעת התנאים באותה זכות יביא המאסדר בחשבון, נוסף על כל שיקול אחר שעליו לשקול לפי דין לעניין ההקצאה, שיקולים של קידום התחרותיות הענפית" (מאסדר הוא מי שמוענקת לו לפי דין סמכות הקצאה של זכות, לרבות שר משרי הממשלה ומי ששר אצל לו את סמכותו זו).
  2. הגבלת השליטה בחברות במבנה פירמידלי: הגבלת פירמידות שליטה רק לשתי שכבות ומניעת מצב שבו יש חברה-בת של חברה-בת (3 שכבות), דבר המאפשר לבעל השליטה בשכבה העליונה להשתמש בחברות הבת של חברת הבת לטובתו האישית ובניגוד לאינטרסים הציבוריים.
  3. הפרדה בין תאגידים ריאליים משמעותיים ובין גופים פיננסיים משמעותיים: הפרדה בין גוף פיננסי משמעותי (כגון בנק או קרן השקעות) לגוף ריאלי משמעותי (חברה מסחרית כגון חברת בנייה, רשת חנויות וכו'): המטרה למנוע ניגוד עניינים כגון מתן הלוואות בתנאים נוחים במיוחד ומחיקת חובות של חברה שבעליה הוא גם בעל הבנק.

בהתאם לחוק הוקמה ועדה לצמצום הריכוזיות, שהיושב ראש שלה הוא הממונה על ההגבלים העסקיים, וחבריה הם המנהל הכללי של משרד האוצר או ראש אגף כלכלה במשרד האוצר, וראש המועצה הלאומית לכלכלה או אחד מסגניו.

בעלי השליטה המרכזיים במשק הישראליעריכה

משפחת שטראוסעריכה

חברת החזקות מזון
שטראוס גרופ (64.6%)[8] שטראוס ישראל

שטראוס קפה

פפסיקו-שטראוס

שטראוס מים

יצחק תשובהעריכה

  ערך מורחב – יצחק תשובה
חברת החזקות נדל"ן אנרגיה
קבוצת דלק דלק נדל"ן דלק אנרגיה

דלק ישראל

אבנר

קובי מיימוןעריכה

  ערך מורחב – קובי מימון (איש עסקים)
חברת החזקות נדל"ן אנרגיה
קבוצת יואל נצבא

איירפורט סיטי

נפטא

ישראמקו

עידן עופרעריכה

חברת החזקות תעשייה ספנות תעופה

החברה לישראל (53%)

קנון הולדינגס

קבוצת XT

כימיקלים לישראל

בתי הזיקוק לנפט

טאואר סמיקונדקטור

קורוס אוטו

XT ספנות

צים

XT תעופה

ליאורה עופרעריכה

חברת החזקות נדל"ן מלונאות

עופר השקעות

מליסרון חברת חוף אלמוג
  • מלון מועדון הים התיכון
  • מלון מרידיאן
  • מלון לגונה

דודי ורטהייםעריכה

בנקאות מזון תקשורת אנרגיה
בנק מזרחי טפחות (20%)

החברה המרכזית לייצור משקאות קלים

טרה

פריגת

נביעות

מבשלות בירה ישראל

קשת 12 (51%)

רדיו קול הים האדום

חברת החדשות

אנרג'יקס

יורשי דוד עזריאליעריכה

חברת החזקות בנקאות נדל"ן תיירות
קבוצת עזריאלי גרנית הכרמל לאומי קארד (20%)

בנק לאומי (4.8%)

קניוני עזריאלי מיני ישראל

לאונרד בלווטניקעריכה

  ערך מורחב – לאונרד בלווטניק
חברת החזקות תעשייה מסחר אנרגיה
כלל תעשיות נשר מפעלי מלט ישראליים יפאורה-תבורי

קבוצת גולף א.ק.

משאב אנרגיה

שוק ההוןעריכה

נכון לשנת 2009 12.01% משווי השוק הישראלי הוחזק בידי פירמידות שליטה[2]. על-פי ניתוח שערך מרכז המחקר והמידע של הכנסת מיוני 2010, בישראל יש רמת ריכוזיות גבוהה יחסית הן בענפים בודדים והן במשק כולו. כמו כן, חלק גדול מהפעילות של קבוצות העסקים הוא באותם הענפים שבהם הריכוזיות גבוהה.

בנקאותעריכה

  ערך מורחב – בנקאות בישראל

בענף הבנקאות בישראל קבוצה של חמישה בנקים מובילים מרכזת כ־93% מהפעילות ושני הבנקים הגדולים, הדואופול של לאומי ופועלים, מרכזים את פעילותם של כ-50% משוק משקי הבית. רמת התחרותיות בחלק ממגזרי הפעילות בענף היא נמוכה. דו"ח של בנק ישראל קבעה, בשנת 2005, שהריכוזיות של המערכת הינה גבוהה ביותר, והלכה והתעצמה בתחילת שנות ה-2000. בדווח נכתב כי: "למעשה המערכת הבנקאית בארץ נשלטת בידי שני הבנקים הגדולים בישראל. גם בהשוואה בינלאומית נמצא כי הריכוזיות בישראל היא מן הגבוהות בעולם"[9].

בשנת 2009 דרשה הממונה על ההגבלים העסקיים, רונית קן, תשלום קנס בסך 290 מיליון שקל כתנאי לסגירת תיק החקירה בפרשת קרטל עמלות הבנקים, עקב חשד לתיאום ייקור העמלות בין הבנקים[10]. הפרשה הסתיימה לבסוף בפשרה שבה חויבו הבנקים בתשלום קנס של 70 מיליון ש"ח בלבד או בפיצוי ללקוחות באותו הסכום, והרשות תבטל את הקביעה מ–2009, שלפיה הבנקים קיימו ביניהם הסדרים כובלים כשהעבירו ביניהם מידע על עמלות[11].

דו"ח ועדת טרכטנברג קבע בשנת 2011 כי "קיימות אינדיקציות לכך שהבנקים גובים ממשקי הבית מחיר הגבוה ממחיר התחרות"[12] והוועדה העריכה כי עלות חוסר היעילות התפעולית במערכת הבנקאית היא כשני מיליארד שקל בשנה. בעקבות המלצות ועדת טרכטנברג, הוקמה בדצמבר 2011, ועדת לבחינת התחרותיות במערכת הבנקאית[13].

בשנת 2015, שם שר האוצר משה כחלון את נושא הריכוזיות בשוק הפיננסים בישראל במרכז סדר יומו. לאחר שהוביל מהלך להפחתת הריכוזיות ולהגברת התחרות בשוק התקשורת. באותה עת, הנתונים אודות מבנה השוק הראו ש: חמש קבוצות בנקאיות גדולות מחזיקות בכ־94% מנכסי הבנקאות המסחרית, ו־97% מענף הביטוח מרוכזים בחמש חברות בלבד. מדד הרפינדל-הירשמן (HHI) מצא כי הריכוזיות במערכת הבנקאות הישראלית גבוהה במידה ניכרת מהממוצע באיחוד האירופי, ומדד CR3 מראה כי מידת הריכוזיות בענף הביטוח בישראל גבוהה גם היא בהשוואה בינלאומית[14]. ביוני 2015 הקים כחלון את "הוועדה להגברת התחרותיות בשירותים בנקאיים ופיננסיים נפוצים" - ועדת שטרום, לשם בחינת דרכים להגברת התחרותיות בשירותים הבנקאיים בישראל. בין היתר המליצה על הפרדת הבעלות של חברות כרטיסי האשראי מן הבנקים, ושמוסדות פיננסיים חוץ-בנקאים יוכלו גם לתת אשראי ללקוחות, לדוגמה לכיסוי משיכת יתר, ולהתחרות בבנקים[15][16].

יבוא רכבעריכה

בענף יבוא הרכב בישראל פועלת קבוצה קטנה של "יבואנים רשמיים" שבעזרת תקנות שונות של משרד התחבורה (שקובעות שלכל מותג רכב בינלאומי יהיה רק יבואן רשמי אחד) מונעים את פתיחת שוק יבוא הרכב לתחרות של יבואנים נוספים. כמו כן, בישראל נאסר במשך שנים רבות יבוא אישי של כלי רכב חדשים או משומשים[17]. בספטמבר 2013, רשות ההגבלים העסקיים פרסמה חוות דעת ולפיה בניגוד לקביעות בדו"ח זליכה על הריכוזיות במשק הישראלי, לא קיימת ריכוזיות בשוק יבוא הרכב בישראל[18]. אולם בשנים שאחר כך, גדלה הריכוזיות לאחר שמספר יבואני רכב נמכרו או מוזגו. חברת יפנאוטו, יבואנית רכבי סובארו, עברה לבעלות חברת סמל"ת - סוכנות מכוניות לים התיכון[19]. וזיכיון השיווק של מכוניות אופל בישראל עבר מידיה של קבוצת שלמה לידיה של קבוצת לובינסקי[20].

במרץ 2017, פרסם הכלכלן הראשי במשרד האוצר יואל נוה סקירה, על פיה מאז 2006 הרווחים (לפני מס) של 12 היבואנים הגדולים בישראל הסתכמו ב־14.1 מיליארד שקל, עלייה ריאלית של 72% בהשוואה לשנים 2003-2006[21]. בנובמבר 2017, הוכרזה קבוצת כלמוביל כגורם ריכוזי, לאור נתח השוק הגבוהה שלה[22].

באוגוסט 2020, בדיון שנערך בוועדת הכלכלה של הכנסת בנושא התחרות בשוק הרכב, תקפו חברי הוועדה את אוזלת היד של משרד התחבורה בטיפול בריכוזיות בענף. יו"ר הוועדה, חבר הכנסת יעקב מרגי, אמר בדיון: "יש ריכוזיות בענף ויש לפרקה", "יש כמה קרטלים בשוק הרכב שמשתפים פעולה, וכולם מפחדים מהם"[23].

יבואני הרכבעריכה

חברה בעל שליטה מותגי רכב
צ'מפיון מוטורס בע"מ AG Trust פולקסווגן, אאודי, סקודה, סיאט
דלק מערכות רכב בע"מ גיל אגמון מאזדה, פורד, ב.מ.וו
יוניברסל מוטורס ישראל בע"מ (UMI) חיים דנון שברולט, קדילאק, איסוזו
חברת המזרח לשיווק מכוניות משפחת עיני יגואר, לנד רובר
יוניון מוטורס בע"מ ג'ורג' חורש טויוטה, לקסוס, hino
מאיר חברה למכוניות ומשאיות בע"מ יעקב שחר וולוו, הונדה
דוד לובינסקי בע"מ משפחת מנור פז'ו, סיטרואן, אופל, MG Motor
קרסו מוטורס בע"מ משפחת קרסו רנו, ניסאן דאצ'יה אינפיניטי
קבוצת כלמוביל משפחת חרל"פ מרצדס, יונדאי, מיצובישי
מכשירי תנועה ומכוניות בע"מ צבי נטע סוזוקי, מאן
סוכנות מכוניות לים התיכון בע"מ (סמל"ת) מיכאל פאולו לוי פיאט, סובארו, jeep, אלפא רומיאו, אבארט, dodge, קרייזלר, IVECO, לנצ'יה, ram dodge
טלקאר חברה בע"מ רמי אונגר קיה, סאנגיונג

ענף המזוןעריכה

בישראל קבוצה דומיננטית של 10 ספקים שולטים ב-57.2% משוק מוצרי צריכה שוטפים ומחיר המזון מהגבוהים בעולם[24][25]. בחלק מהמקרים מחזיק יצרן אחד בלבד ב-70%-90% מקטגוריות מוצרי מזון מסוימים[26].

ענף המשקאותעריכה

ענף המשקאות מאופיין בריכוזיות גבוהה בנתחי ההשוק של שלוש חברות משקאות: החברה המרכזית, טמפו ויפאורה-תבורי.

שוק המשקאות הקליםעריכה

טמפו (16%), החברה המרכזית (43%) ויפאורה-תבורי (38%) מחזיקות שלושתן ביחד 95% משוק המשקאות הקלים.[27][28]

שוק הבירהעריכה

שתי החברות, טמפו והחברה המרכזית, מחזיקות ביחד בנתח שוק של 77% (45% טמפו, 32% החברה המרכזית).[27]

שוק היין השולחניעריכה

טמפו מחזיקה בנתח שוק של 25%, עם חברות-הבת ברקן וסגל.[27]

ענף החלבעריכה

  ערכים מורחבים – חלב בישראל, מחאת המילקי

שוק החלב בישראל מאופיין במחירים מהגבוהים בעולם[29][30] ומנוהל על ידי גוף ממשלתי - מועצת החלב - שקובעת מכסות יצור ומחירים כך שלמעשה אין שוק חופשי בתחום זה בישראל. כמו כן, נאסר על יבוא של מוצרי חלב לישראל[31][32][33].

ענף הבשרעריכה

משפחת דבאח שולטת ביותר מ-60% משוק הבשר הטרי בישראל[34], לצד תנובה שמחזיקה באמצעות החברה הבת "אדום אדום" בכ-30% משוק זה. כלכלנים סבורים כי הריכוזיות בשוק הבשר מאפשרת לשתי השחקניות העיקריות בשוק לגבות מחירים גבוהים משמעותית על תוצרת הבשר הטרי. עם זאת, יש לזכור כי הבשר הטרי מהווה כ-35% בלבד מן הבשר הנצרך בישראל[35], ואילו 65% הנותרים הם בשר קפוא המיובא ברובו מדרום אמריקה, כך שההשפעה על המחיר של בשר כשלעצמו עבור הצרכן אינה מובהקת.

ענף הדבשעריכה

  ערך מורחב – דבש בישראל

ענף הדבש הוא ריכוזי ונשלט בידי המותג "מכוורת יד מרדכי" של קבוצת שטראוס, המחזיקה בנתח שוק של יותר מ-50%. המשווקות הבאות אחריה: מכוורות עמק חפר ועין חרוד, מחזיקות יחד כ-30% ממקטע השיווק[36].

מונופולים טבעייםעריכה

  ערך מורחב – מונופול טבעי

בישראל קיימים מספר ענפים עתירי השקעה בהון ראשוני להקמתם, אשר מושפעים מקוטנו היחסי של שוק הצרכנים הפוטנציאלי, ומן העובדה כי המדינה היא כעין "אי" מבודד משכנותיו לעניין אספקת מוצרים ושירותים שונים ו"תחנה ראשונה וסופית" של קווי הולכה ואספקה שלהם. לאור זאת, בענפים אלה מתקיימים התנאים המאפיינים את קיומו של מונופול טבעי ביצור ואספקה של אותם מוצרים ושירותים.

מלטעריכה

  ערך מורחב – מלט בישראל

בישראל רק יצרן אחד של מלט, חברת נשר מפעלי מלט ישראליים. פקודת המלט מטילה רגולציה חריפה על ענף המלט, וחברת נשר מהווה למעשה מונופול בשוק זה[37].

חשמלעריכה

יצור ואספקת החשמל בישראל נשלט על ידי מונופול אנכי של חברת החשמל, אף על פי שהמחיר שהיא גובה עבור החשמל הוא נמוך יחסית בהשוואה בינלאומית, החברה פועלת בחוסר יעילות והיא בעלת חוב גדול של כ-60 מיליארד שקל נכון לשנת 2011[38]. חוק משק החשמל שנחקק בשנת 2007 מנסה להתמודד עם המצב על ידי הכנסת גופים חדשים לתחום יצור החשמל בישראל[39].

נמלי ים ואווירעריכה

נמלי הים העיקריים בישראל, חיפה, אשדוד הם בבעלות ממשלתית ועובדי הנמלים משתכרים משכורות הגבוהות באופן משמעותי מהממוצע במשק[40][41][42][43].

הפולמוס סביב תופעת הריכוזיותעריכה

מומחים, פרשנים ואנשי מקצוע שונים מתייחסים בגישות שונות לחומרתה ולהיקפה של הריכוזיות במשק הישראלי, כאשר חלקם מתייחסים למובנים שונים או היבטים שונים של התופעה.

ספרו של פרופסור אסף חמדני משנת 2009, ריכוזיות השליטה בישראל[44], חוקר את אפקטיביות התמודדותה של מערכת המשפט בישראל עם תופעת ריכוזיות השליטה בחברות ציבוריות, ומותח ביקורת על מערכת המשפט, אשר על פי חמדני מקלה ראש בדומיננטיות של בעלי השליטה על ענפים שונים במשק.

הכלכלן אהרון פוגל אשר שימש בעבר יו"ר המועצה המייעצת לבנק ישראל, מנכ"ל משרד האוצר והממונה על התקציבים במשרד האוצר, טוען בספרו "התנור והחמאה"[45] כי בישראל לא קיימת בעיית ריכוזיות של בעלות, וכי בעלות צולבת על חברות במגזרים שונים אינה פוגעת בצרכן ואינה בעלת השפעה פוליטית. לטענתו, הפגיעה בזכויות הקניין, והאיסור בעלות משותפת של עסקים ריאלים ופיננסים היא מיותרת ואינה תורמת לרווחת הצרכנים.

עו"ד דוד תדמור, לשעבר הממונה על ההגבלים העסקיים טוען[46] כי קיימים שני מובנים שונים למונח ריכוזיות. האחד הוא ריכוזיות ענפית, המתייחסת לתחרות מעטה בענף מסוים, והשני הוא ריכוזיות משקית, מצב שבו מעט אנשים מחזיקים בבעלות על נכסים רבים.

לטענתו, הריכוזיות הענפית היא נושא המטופל באופן מספק באמצעות חוק התחרות הכלכלית, חוק ההסדרים, רגולטורים ספציפיים ואגף התקציבים במשרד האוצר. לעומת זאת הוא טוען כי הריכוזיות המשקית לא בהכרח קיימת ולא הוכח כי היא בעלת השפעה תחרותית אמיתית. עו"ד תדמור קובע כי "אין בעיה קריטית של ריכוזיות משקית".

בתקשורת, עיתונאים ופרשנים שונים מבטאים גישות שונות לגבי הריכוזיות בישראל, כאשר בעוד חלק מהעיתונאים כותבים ומתארים את חומרתה של בעיית הריכוזיות, אחרים טוענים שהבעיה שולית ואף לא קיימת.

עיתונים כלכליים שונים, ובראשם דה-מרקר[47] וגלובס[48], מסקרים באופן קבוע את נושא הריכוזיות בכלכלה הישראלית. בעוד בדה-מרקר מסקרים את התופעה בדרך כלל בזווית של ביקורת, תוך ציטוט דו"ח בנק ישראל על פיו "נמנית עם המדינות הריכוזיות בעולם המערבי"[4], העיתונאי סבר פלוצקר המשמש כעורך הכלכלי של ידיעות אחרונות הוא אחד המתנגדים החריפים לטענה בדבר קיומה של ריכוזיות במשק הישראלי. לטענתו[49] "מדובר בנושא שלא קיים, או לחלופין בעיה שולית".

לאחר שהתקבל בכנסת חוק הריכוזיות, המשיך פלוצקר לתקוף[50] את הרעיון העומד מאחוריו, כינה אותו "אידיוטי" ו"מטופש", וטען כי אינו אלא פועל יוצא של כניעת המחוקקים להלך רוח ציבורי כנגד "פירמידות" ו"טייקונים". פלוצקר ממשיך וטוען כי הריכוזיות בישראל היא "תופעה מדומיינת שקיומה בארץ לא הוכח". פלוצקר מזהיר מפני פגיעת החוק בציבור הרחב ומשווה בין תומכי החוק לתומכי מלחמת וייטנאם. הוא מכנה אותם מובילי "מצעד האיוולת", ואת ההולכים אחריהם הוא מדמה למסוממים שדעתם השתבשה עליהם[51].

העיתונאי אלי ציפורי המשמש כפרשן הבכיר של העיתון גלובס טוען[52] כי "פסטיבל הריכוזיות הוא הולכת השולל הגדולה ביותר של העשור האחרון....הכול נועד להסיח את דעתכם מניפוח בועת הנדל"ן, מבעיית השכר במשק ומאחריות הממשלה ליוקר המחיה בישראל".

ראו גםעריכה

לקריאה נוספתעריכה

קישורים חיצונייםעריכה

הערות שולייםעריכה

  1. ^ עוד דוד תדמור 'אין בעיה קריטית של ריכוזיות במשק'.
  2. ^ 1 2 Ronald W. Masulis, Peter Kien Pham, Jason Zein, Pyramids: Empirical Evidence on the Costs and Benefits of Family Business Groups around the World, World Bank, 2009, עמ' 48-49
  3. ^ https://www.boi.org.il/he/BankingSupervision/InvestigationCommittee/Documents/2018a24122018.pdf
  4. ^ 1 2 מירב ארלוזורוב, דו"ח בנק ישראל: הטייקונים - סכנה ליציבות המשק; ממליץ הטלת מס על דיווידנד פנימי ולהגביל השליטה, באתר דהמרקר, 21 באפריל 2010
  5. ^ 1 2 https://main.knesset.gov.il/Activity/Legislation/Laws/Pages/LawBill.aspx?t=lawsuggestionssearch&lawitemid=369994 הצעת_חוק_הגברת_התחרותיות_במשק.pdf הצעת חוק הגברת התחרותיות וצמצום סיכונים בפעילות קבוצות עסקיות, התש"ע-2010]
  6. ^ 1 2 עו"ד דוד תדמור: "אין בעיה קריטית של ריכוזיות במשק" - גלובס
  7. ^ אי.די.בי: "אין בעיה אמיתית של ריכוזיות בישראל" -כלכליסט
  8. ^ קבוצת שטראוס - מבנה ארגוני
  9. ^ מחקר חדש בבנק ישראל: "התחרותיות בענף הבנקאות: היבטים תיאורטיים וראיות אמפיריות מישראל ומחו"ל.", באתר בנק ישראל, 10 במאי 2005
  10. ^ "הבנקים צריכים להפסיק לשתף פעולה - לא רק בעמלות", באתר TheMarker‏, 1 במאי 2009
    דיויד גילה, ‏"עמלה ייצוגית" של קרטל, באתר גלובס, 13 ביולי 2008
    קרטל העמלות: עובדים בכירים בבנקים הגדולים מסרו מידע חשאי זה לזה , באתר הארץ, 27 ביוני 2008
  11. ^ איזסקו, סיון (5 בפברואר 2014). "חקירת תיאום עמלות הבנקים מסתיימת בדיל עם הממונה על ההגבלים". TheMarker. בדיקה אחרונה ב-7 באוגוסט 2019. 
  12. ^ דו"ח ועדת טרכטנברג - כשלי שוק והמלצות בענפי המשק השונים
  13. ^ עירן פאר, ‏הבנקים על הכוונת: מונתה ועדה לבחינת התחרות בענף, באתר גלובס, 14 בדצמבר 2011
  14. ^ יוליה מרוז, המפתח לתחרות בשוק ההון, באתר TheMarker‏, 20 בספטמבר 2015
  15. ^ מירב ארלוזורובועדת שטרום: חוסר התחרות בין הבנקים פוגע בכמות האשראי וגם במחיריו, באתר TheMarker‏, 10 בינואר 2016
  16. ^ עדי בן ישראל, ‏ועדת שטרום ממליצה להפוך את חסכונות הפנסיה לכספומט, באתר גלובס, 14 בדצמבר 2015
  17. ^ כץ: "ענף הרכב מונופוליסטי ונשלט על ידי האנשים החזקים במשק" -Themarker -
  18. ^ דובי בן גדליהו, ‏רשות ההגבלים על שוק יבוא הרכב: יש תחרות, אין ריכוזיות, באתר גלובס, 16 בספטמבר 2013
  19. ^ קובי ישעיהו, ‏העסקה אושרה סופית: יפנאוטו עוברת לבעלות סמל"ת, באתר גלובס, 6 באוגוסט 2013
  20. ^ תומר הדר, הצרכן משלם את מחיר הריכוזיות של יבואני הרכב, באתר כלכליסט, 22 בינואר 2019
  21. ^ עמרי מילמן, הכלכלן הראשי: רווחי יבואניות הרכב זינקו ב-72% בעשור האחרון, באתר כלכליסט, 19 במרץ 2017
  22. ^ תומר גנון, קבוצת הרכב כלמוביל הוכרזה כגורם ריכוזי, באתר כלכליסט, 16 בנובמבר 2017
  23. ^ הלל פוסק, רכב>חדשות>, באתר ynet, 3 באוגוסט 2020
  24. ^ אילנית חיות, ‏למה כל-כך יקר בישראל ומדוע כלום לא ישתנה בקרוב?, באתר גלובס, 13 באוקטובר 2014
  25. ^ מחירי המזון בישראל צנחו - אבל הם עדיין מהגבוהים בעולם, באתר וואלה! NEWS
  26. ^ אילנית חיות, ‏יצרני המזון הקטנים: "ריכוזיות היצרנים הגדולים והרשתות חונקת", באתר גלובס, 27 ביולי 2011
  27. ^ 1 2 3 קובי רחמני, ליאת קדיש, טמפו משקאות בע"מ מעקב דצמבר 2019, מגנא - רשות ניירות ערך, ‏דצמבר 2019
  28. ^ עידו בר–אב, ליאת קדיש, טמפו משקאות בע"מ מעקב דצמבר 2017, מידרוג דירוגי אשראי, ‏דצמבר 2017
  29. ^ עדי דברת-מזריץ, "הישראלים נחנקים תחת יוקר המחיה, אך יצרניות המזון גורפות רווחים כרגיל", באתר TheMarker‏, 7 באוקטובר 2014
  30. ^ עדי דברת-מזריץ, אגורה אחר אגורה: מי מלקק את הקצפת של המילקי?, באתר TheMarker‏, 14 באוקטובר 2014
  31. ^ שמחון ושטייניץ משמרים את קרטל החלב - דה מרקר
  32. ^ חדשות 2: "צריך לחסל את קרטל החלב"
  33. ^ כלכליסט - קרטל החלב הגולמי: הח"כים נרדמו בשמירה
  34. ^ חגי עמיתלמה הבשר נשאר יקר אף על פי שמחיר העגלים ירד?, באתר TheMarker‏, 1 בפברואר 2014
  35. ^ לא על סיר הבשר: למה הישראלים לא נפרדים מהעוף?, באתר nrg, ‏20 באפריל 2012
  36. ^ גבריאלה דוידוביץ'-ויסברג, הענף שמגלגל 170 מיליון שקל בשנה - וחיוני לכל חקלאי, באתר TheMarker‏, 22 בספטמבר 2019
  37. ^ פקודת המלט, 1944, באתר משרד התעשייה, המסחר והתעסוקה
  38. ^ תני גולדשטיין, חברת החשמל: חובות עצומים - אפס התייעלות, באתר ynet, 9 באוגוסט 2011
  39. ^ אושרה הצעת חוק משק החשמל לקריאה שנייה - מעריב
  40. ^ הסטייקים לעובדים בוטלו - האוניות בנמל אשדוד מתעכבות - קריירה - דה מרקר
  41. ^ עובדי נמל אשדוד: מעיצומי הסטייקים לעיצומי הדניס - חינוך וחברה - הארץ
  42. ^ הפעילות בנמל אשדוד שותקה לרגל חתונתו של בכיר בוועד העובדים; הנזק - מאות אלפי שקלים
  43. ^ עובדי נמל חיפה פתחו בשביתת פתע
  44. ^ ריכוזיות השליטה בישראל, המכון הישראלי לדמוקרטיה
  45. ^ אהרון פוגל, התנור והחמאה-מבט שובר מוסכמות על כלכלת ישראל, הוצאת כתר 2013
  46. ^ הערה מס' 5
  47. ^ ריכוזיות, דה-מרקר
  48. ^ ריכוזיות במשק, גלובס
  49. ^ סבר פלוצקר: ריכוזיות - תרגיל סמנטי שאין בו דבר. לא צריך ועדת ריכוזיות
  50. ^ טור אישי במוסף ממון-ידיעות אחרונות 11 בדצמבר 2013
  51. ^ אורן פרסיקו, בראייה היסטורית, באתר העין השביעית, 11 בדצמבר 2013
  52. ^ http://www.globes.co.il/news/article.aspx?did=1000884797#fromelement=hp_firstarticle גלובס, 11 באוקטובר 2013