פתיחת התפריט הראשי
דחפור די-9 משוריין הורס בית של מחבל פלסטיני ברצועת עזה במהלך האינתיפאדה השנייה. הדחפור נועץ את ה"סכין" בבית, "מכרסם" את הקירות, ממוטט את היסודות ולבסוף "משטח" את ההריסות על מנת שלא ישמשו מסתור למחבלים ומטעני חבלה.

הריסת בתי מחבלים היא פעולת הריסת מבנים שמבצעת מדינת ישראל להריסת בתים של מבצעי פיגועי טרור כחלק ממדיניות להרתעת מחבלים מלבצע פיגועים. הבסיס החוקי למדיניות זו נעוץ בתקנה 119 בתקנות ההגנה (שעת חירום) והיא אושרה מספר רב של פעמים גם בבג"ץ. עיקר השימוש בה נעשה בתקופות של גלי טרור ואלימות פלסטינית.

תוכן עניינים

היסוד החוקיעריכה

על פי תקנה 119 בתקנות ההגנה (שעת חירום), שאותן ירשה מדינת ישראל מהמנדט הבריטי, רשאי המפקד הצבאי להורות על הריסת כל מבנה שהוא, אם התעורר החשד כי שימש לפעולה המהווה עבירה שעליה נשפטים בבית משפט צבאי, או אם נחה דעתו של המפקד הצבאי כי מי מתושביו היה מעורב בעבירה כזאת. ניסוח התקנה מעניק יד חופשית לצבא להרוס מבנים כאמצעי ענישה או הרתעה. הפעלת הסמכות אינה מותנית בהרשעתו של המפגע בדין הפלילי, אלא די בכך שבפני המפקד הצבאי המורה על כך הונחו ראיות מנהליות, המניחות את דעתו כי העבירה בוצעה על ידי תושב הבית המיועד להריסה:

מפקד צבאי רשאי להורות בצו שיוחרמו לזכות ממשלת ישראל כל בית, מבנה או קרקע, שיש לו טעם לחשוד בהם שמהם נורה כל כלי-יריה שלא כחוק, או שמהם נזרקו, פוצצו, התפוצצו או נורו באופן אחר פצצה, רימון-יד או כל חפץ נפיץ או מבעיר שלא כחוק, או כל בית, מבנה או קרקע השכונים בכל שטח, עיר, כפר, שכונה או רחוב, שבהם נוכח לדעת כי תושביהם, או מקצת מתושביהם, עברו, או ניסו לעבור, או חיזקו את ידי העוברים, או היו שותפים שלאחר מעשה לעוברים עבירה על התקנות האלה, עבירה שבה כרוכות אלימות או הטלת אימה או עבירה שעליה נדונים בבית-משפט צבאי; ומשהוחרמו כל בית או מבנה או קרקע כנ"ל, רשאי המפקד הצבאי להחריב את הבית או את המבנה או כל דבר הנמצא בבית, במבנה, בקרקע או עליהם

תקנות ההגנה לשעת חירום, 1945. תקנה 119

מדיניות ההריסה כגורם מרתיעעריכה

חוות דעת של גורמי ביטחוןעריכה

במערכת הביטחון הישראלית רווחת הגישה שהריסת בתי מחבלים היא אפקטיבית ביצירת הרתעה ומניעת פיגועים, כאשר ההרתעה היא לא רק כלפי המחבל עצמו אלא גם כלפי בני משפחתו ובני ביתו. ואכן, במספר רב של מקרים הודיעו בני משפחות מחבלים לכוחות הביטחון על כוונת קרובם לבצע פיגוע במטרה למנוע את הריסת ביתם ולעיתים אף הסגירו אותו בעצמם.

על פי חוות דעת שירות הביטחון הכללי, הריסת בתי מחבלים מרתיעה מחבלים פוטנציאליים מביצוע פיגועים, ומעודדת בני משפחה להסגיר מפגעים מבעוד מועד.[1][2]

במהלך השנים פרסם השב"כ מידע על בני משפחה שהסגירו את קרוביהם לכוחות הביטחון במטרה למנוע את הריסת ביתם. כך למשל דודו של עלי אבו חאמד מהכפר אלעיזריה, שתקף בגרזן את צביקה כהן בקניון מעלה אדומים בשנת 2016 ופצע אותו באורח אנוש, הסגיר אותו לשב"כ כדי למנוע את הריסת הבית. ב-15 בנובמבר 2015, בעקבות הריסת בתי המחבלים, הסגירה משפחתו של המחבל שביצע את פיגוע הירי בעתניאל ב-13 בנובמבר 2015 את הרוצח לידי השב"כ מחשש שצה"ל יהרוס את ביתם.[3] בעקבות זאת סירב היועץ המשפטי לממשלה אביחי מנדלבליט לאשר את הריסת ביתו של המחבל שרצח ב-2015 את הרב יעקב ליטמן ובנו נתנאל בכביש 60 סמוך לעתניאל.

דברים בנוסח זה הושמעו גם על ידי בכירים במערכת הביטחון. אלוף פיקוד הצפון, גדי אייזנקוט, אמר ש"היו לא מעט מקרים בהם משפחות הסגירו את בנותיהן ואת בניהן כי הם ידעו שהם הולכים לבצע פיגוע והיה להם חשש שביום שאחרי, ביתם ייהרס". גם שר הביטחון אהוד ברק שיגר מכתב ליועץ המשפטי למערכת הביטחון ובו ציין כי "יש בהריסת הבתים אפקט הרתעתי"[4]

גם בשירותו כרמטכ"ל אמר איזנקוט: "אני זוכר עשרות מקרים שבהם אבות הביאו את הבנים שלהם למפקדת החטיבה בשומרון או התקשרו לשב"כ וביקשו לעצור אותם, כי הם עלו על העובדה שהבנים הלכו לעשות פיגוע ופחדו שהבית ייהרס. גם היום הריסת בתים היא כלי הרתעה אפקטיבי מאוד".[5]

חוות דעת אקדמיתעריכה

בשנת 2010 פרסמו שלושה חוקרים מהאוניברסיטה העברית, אפרים בן-מלך, קלאוד ברבי ואסטבן קלור, מחקר הבודק את אפקטיביות הריסת בתי מחבלים, כאשר הפרמטר הנמדד היה הפחתה במספר הפיגועים.

בתקציר למחקרם כתבו השלושה (בתרגום חופשי):

מאמר זה בוחן האם הריסות בתים הם אמצעי יעיל למניעת טרור של מחבלים מתאבדים. אנו מקשרים בין נתונים מקוריים על בתים שנהרסו על ידי צה"ל, עם נתונים על קיומם של פיגועי התאבדות נגד מטרות ישראליות. על ידי בחינת שינויים בהריסות בתים לפי מיקום וזמן, ופיגועי התאבדות במהלך האינתיפדה הפלסטינית השנייה, אנו מראים כי הריסות בתים כעונש (אלה שמכוונות נגד מחבלים מתאבדים פלסטינים) גורמות לירידה מיידית משמעותית במספר פיגועי ההתאבדות, וכן שאפקט מתפזר על פני זמן ומרחק גיאוגרפי. לעומת זאת, מצאנו שהריסת בתים לא ממוקדת (הריסות לפי מיקום גאוגרפי מוצדק, אבל לא בתים של המחבלים עצמם) גורמת לגידול משמעותי במספר הפיגועים. תוצאות אלו תואמות את העמדה שאלימות סלקטיבית היא כלי יעיל למאבק בקבוצות טרור, בעוד שהאלימות ללא הבחנה מעודדת אותו.

Efraim Benmelech, Claude Berrebi, Esteban Klor, Counter-Suicide-Terrorism: Evidence from House Demolitions, 2010-10.

בסיכום המחקר כתבו:

"The results indicate that, when targeted correctly, counterterrorism measures such as house demolitions provide the desired deterrent effect…(תרגום: התוצאות מצביעות על כך שכאשר מטרת ההריסה נכונה, פעולות למניעת טרור כגון הריסת בתים מספקות את האפקט הרצוי של ההרתעה) "

גם בתקשורת הובאו הוכחות ליעילות הריסת בתי מחבלים. בתוכנית שש עם סיון רהב-מאיר חשף הכתב אוהד חמו שבשיחות עם פלסטינים נאמר לו שהריסת בתי מחבלים מייצרת רתיעה בקרב מחבלים פוטנציאלים ובני משפחותיהם מלבצע פיגועים.[6]

מגבלות והתנגדויות להריסת בתיםעריכה

פסיקות בג"ץעריכה

נגד הריסת בתי מחבלים הוגשו לבג"ץ עתירות רבות. רוב העתירות נדחו בבג"ץ שאישר עקרונית את הריסת הבתים כצעד ללוחמה בטרור והרתעה, אך קבע שיש להשתמש בה במידתיות. השופט נעם סולברג הסביר בפסק דין שבו נדחתה עתירה לביטול הריסת בתים מכוח תקנה 119 לתקנות ההגנה (שעת חירום), את ההיגיון שמאחורי הריסת הבתים:

מחבלים מתאבדים הדגישו בפרֵדות המוקלטות מחיי העולם הזה את ההטבות שבהן יזכו משפחותיהם, כמעין פיצוי על לכתם, ואף תארו עד כמה המחשבה על הטובה שתצמח למשפחתם ליוותה אותם ממש בסמוך למעשה. בהציבם דגש מיוחד על בית משפחת המחבל, מסמנים אפוא ארגוני הטרור עצמם את 'הבטן הרכה' שבה הרתעה עשויה להועיל.

מן המקובץ עולה, כי הריסת בתי מחבלים תוסיף לתחשיב העלות-תועלת שאותו עורך מחבל פוטנציאלי את הידיעה על כך שקרוביו ישלמו מחיר על מעשיו... אולם ההרתעה נועדה להשפיע לא רק במישרין על הלך-מחשבתו של המחבל, אלא גם להניאו ממעשיו באמצעות התערבות מצד בני משפחתו... החשש מפני הרס ביתה, נועד לרתום את משפחת המחבל הפוטנציאלי לממש את השפעתה לכיוון הרצוי, להניעהּ מלהעמיד לרשותו את מעגל התמיכה הקרוב, ובכך להטותו מלחבור לטרור או לממשו. הנה כי כן, ההרתעה תורמת, ולוּ גם במעט. המעט הזה, בנסיבות הזמן והמקום, עשוי לעיתים להיות גורם מכריע; לשבט או לחסד.

בפסק דין אחר נימק השופט סולברג מדוע אין צורך להשתמש בתקנה 119 כלפי מחבלים יהודים:

הטעם לכך שלא נעשה שימוש בתקנה 119 כלפי יהודים נעוץ בכך שבמגזר היהודי אין צורך באותה הרתעה סביבתית שהיא תכליתה של הריסת הבתים. הציבור היהודי, ככלל, מוּרתע ועומד, ואינו מוּסת. אמנם אין לכחד: יש ויש מעשים של תקיפה מצד יהודים כלפי ערבים. לבטח מחוייבוֹת רשויות האכיפה, ונדרשים בתי המשפט, למצות גם במקרים הללו את הדין הפלילי עד תום. להוותנו אף לכדי הרצח הנורא של מוחמד אבו-ח'דיר הגענו, שלא לדבר על הרצח המזעזע של בני משפחת דוואבשה, שלא כל פרטיו ידועים. אך השוני עולה על הדמיון בכמה וכמה היבטים, ובעיקר לצורך ענייננו – ביחס הסביבה: גינוי תקיף והחלטי מקיר לקיר במגזר היהודי, מה שאין כן בצד שכנגד.[7]

נימוק דומה ניתן על ידי פרקליט המדינה שי ניצן.[8]

בפסק דין נוסף שעסק בסוגיה זו נקבע כי "כוחה של תקנה 119 יפה הן ביחס למחבלים ערבים והן ביחס למחבלים יהודים, הכל בהתאם לנסיבות הזמן והמקום, ולאמות המידה שנקבעו בפסיקה ביחס להפעלתה".[9]

מאבק ארגוני השמאל וארגוני זכויות אדםעריכה

ארגוני שמאל וארגוני זכויות אדם, ובראשם ארגון המוקד להגנת הפרט, פועלים באופן עקבי למניעת הריסת בתי המחבלים, לצורך כך הם משתמשים בארגונים ייעודיים כמו הוועד הישראלי נגד הריסת בתים שפועלים לסכל את ההריסה באמצעים משפטיים ובאמצעות התנגדות פיזית. הם עתרו מספר פעמים לבג"ץ בדרישה שיאסור על הריסת בתי מחבלים.[10]

בינואר 2016 פורסמה יוזמה של הרשות הפלסטינית ולפיה כל עובד יפריש יום אחד ממשכורתו לטובת קרן לשיקום בתי מחבלים שנהרסו[11] הערכות הצבא שהסכום שייאסף מכ-145 אלף עובדים יעמוד על כ-25 מיליון ש"ח.

הריסת בתי מחבלים שניסו לבצע פיגוע או שגרמו לפציעה אך לא למוותעריכה

במדיניות הקיימת כיום[דרושה הבהרה] לא נהרסים בתים בנסיבות שבהן הפיגוע מסתיים בלי הרוגים, על אף שלפי נוסח תקנה 119 הדבר אפשרי. מדיניות זו היא תוצאה של שורת פסקי דין של בג"ץ אשר מנעו או צמצמו משמעותית הריסות בתי מחבלים במקרים שהמחבל ניסה לרצוח אך הניסיון הוביל לפציעה קשה. כך למשל בפיגוע שבו נורה ונפצע חבר הכנסת יהודה גליק, לאחר שיצא מסכנת חיים, בעקבות דרישת השופטים שינה צה"ל את הצו מהריסת הבית לאטימת חדרו הפרטי של המחבל בלבד.

בחודש יולי 2018 פורסם כי בעקבות פנייה של שר הביטחון אביגדור ליברמן, שביקש לבחון מתווה אשר יאפשר הריסת בית מחבל גם כאשר הנפגע נפצע ולא נהרג, בוחן היועץ המשפטי לממשלה אביחי מנדלבליט אפשרות לגיבוש מתווה שיעקוף את החלטות בג"ץ בנוגע להריסת בתי מחבלים, זאת, בעקבות פסיקות חוזרות של שופטי בג"ץ אשר מנעו הריסה במקרה של פציעה בלבד.[12]

יישום המדיניותעריכה

עד שנת 2005עריכה

מדיניות הריסת בתי מחבלים החלה כבר בשנת 1967. בימי האינתיפאדה הראשונה נעשה השימוש בה לדבר שבשגרה. על פי הנתונים, בתקופת האינתיפאדה הראשונה הרסה מדינת ישראל כ-300 בתים ואטמה עוד כ-200. מדיניות הריסת הבתים פחתה באופן ניכר עם סיום האינתיפאדה הראשונה, וחזרה שוב בשנת 2000 עם פרוץ האינתיפאדה השנייה.

במהלך האינתיפאדה השנייה (20002005) חידשה ישראל את מדיניות הריסת הבתים למחבלים ושולחיהם לצורכי לחימה בטרור. גל פיגועי התאבדות בישראל וטרור פלסטיני יומיומי ביהודה, שומרון ועזה גרם לצה"ל להרוס בתים רבים, הן לצרכים מבצעיים והן לשם הרתעת המחבלים ושולחיהם, ואלו המסייעים להם. מאחר שהריסת הבתים נעשתה בשטח עוין, בתקופה בה הפלסטינים הפעילו טרור אינטנסיבי ביהודה, שומרון ועזה, כמו גם נוכחות חמושים רבים ומלכודות נפץ בזירות הפעולה, את עיקר הריסות הבתים ביצע חיל ההנדסה הקרבית באמצעות דחפורי D9 משוריינים ואת השאר באמצעות פיצוץ המבנה.

המניעים להגברת הריסות בתי המחבלים ומשפחותיהם היו גל פיגועי ההתאבדות שהגיע לשיאו בשנים 20012003 והתגמולים הכספיים שהעניקה הרשות הפלסטינית למשפחות המחבלים. בשל כך הנהיגה ישראל מדיניות של הריסת בתי המחבלים במטרה להרתיע מחבלים אחרים מלבצע פיגוע בידיעה שבכך יגרמו להריסת בית משפחתם, וכן במטרה לגרום לבני המשפחה להסגיר מחבל מתאבד בידיעה שאם יתמכו בו יאבדו את ביתם. הצעד נעשה מתוך הנחה שהעונש ירתיע מתאבדים פוטנציאליים וגם כדי למנוע את התמריץ הכספי לביצוע פיגועי התאבדות: הרשות הפלסטינית, איראן ומדינות ערב שילמו מענקים בגובה עשרות אלפי שקלים למשפחותיהם של מחבלים מתאבדים, והריסת הבית הייתה אמורה לקזז תגמול זה. בין השנים 20002005 נהרסו 538 בתי מחבלים מתאבדים במסגרת מדיניות זו.[13]

עצירת המדיניות בשנת 2005עריכה

בסוף 2004, אחרי גל פיגועים רצחני והריסת מאות בתי מחבלים ללא הצלחה בבלימת הטרור לחלוטין, ומנגד תסיסה פוליטית מצד ארגוני שמאל בישראל וארגוני זכויות אדם, מינה הרמטכ"ל משה יעלון צוות בראשותו של ראש אגף תקשוב בצה"ל, אלוף אודי שני. בתחילת ינואר 2005 קבע הצוות כי לא נמצאה הוכחה לכך שמדיניות הריסת הבתים הייתה יעילה לאורך זמן, אפקט ההרתעה שהושג בתחילת הדרך, נשחק לאורך זמן עד כי לא השפיע על המחבלים.[14] קביעה זו, והירידה במפלס הטרור, הביאה לצמצום במספר הריסות בתי מחבלים.

התנועה למשילות ודמוקרטיה פרסמה ב-2013 דו"ח[15] בו נכתב כי הפסקת השימוש בהריסת בתי מחבלים ב-2005 נבעה במידה רבה ממדיניות עקבית של בית המשפט העליון, שבדיונים בלתי מתועדים רמז למשרד הביטחון לחדול מהריסת בתי מחבלים. כך, למשל, פרסם ד"ר דוד זכריה בספרו[16]:

כאשר התקיים עוד דיון... פנה הנשיא ברק בפתח הדיון לפרקליט שייצג את המדינה ושאל אותו אם הוא "מודע להלכי הרוח של בית המשפט". כאשר השיב הפרקליט בחיוב, אמר לו הנשיא כי הוא מבקש ממנו "להיכנס לאווירה של בית המשפט". ולמען הסר ספק, הוסיף הנשיא בעל פה כי שלא כבעבר, כיום הוא רואה טעם רב בדעת המיעוט של השופט חשין בסוגית הריסות הבתים.

ד"ר דוד זכריה, קולו הזך של הפיקולו: בית המשפט העליון, דיאלוג ומאבק בטרור (2012), עמ' 62

חזרה למדיניות ב-2014עריכה

ביוני 2014 אישר בג"ץ להרוס את ביתו של הנאשם ברצח ברוך מזרחי, זיאד עוואד וביתו פוצץ. בסוף יוני 2014, זמן קצר אחרי גילוי הגופות של שלושת הנערים שנרצחו, הרס צה"ל חלק מהבתים של החשודים ברצח, קוואסמה ואבו עיישה., ובאוגוסט המשיך בכך, לאחר שנדחתה עתירה לבג"ץ נגד ההריסה. בעקבות הפיגוע בבית הכנסת קהילת בני תורה בהר נוף בו נרצחו 4 מתפללים בידי שני מחבלים פלסטינים מג'בל מוכאבר, הנחה ראש הממשלה את כוחות הביטחון להרוס את ביתם, אך הריסת הבית נדחתה, עקב עתירה לבג"ץ שהגישו ארגוני שמאל רדיקלי. ב-31 בדצמבר 2014 דחה בג"ץ את רוב העתירות ואישר להרוס את רוב בתי המחבלים, למעט בית המחבל שהתנקש ביהודה גליק, מאחר שגליק שרד את הירי.[17]

ב-13 בספטמבר 2015, ערב ראש השנה ה'תשע"ו פרץ גל הטרור הפלסטיני (2015–2016), שכלל מספר רב של פיגועי בודדים, לרוב פיגועי יידוי אבנים ופיגועי דקירה אך גם פיגועי דריסה ופיגועי ירי. בעקבות גל הטרור החליטה ממשלת ישראל בנובמבר לחזור למדיניות של הריסת בתי מחבלים על מנת להרתיע מחבלים נוספים מלבצע פיגועים וכן להניא משפחות מלעודד את בניהם לבצע פיגועים. מאז הרסו כוחות חיל ההנדסה הקרבית כ-16 בתי מחבלים. לדוגמה, ב-14 בנובמבר 2015 פוצצו לוחמי יהל"ם את בתיהם של המחבלים שרצחו את איתם ונעמה הנקין ומלאכי רוזנפלד.[18] ב-2 בדצמבר פוצצו לוחמי יהל"ם בית של מחבל בשועפט[19] ואת הבית בשכם של מפקד החוליה שרצחה את הזוג הנקין.[20] ב-23 בפברואר 2016 הרסו כוחות של חיל ההנדסה הקרבית בתים של שני מחבלים.[21] ב-4 באפריל הרסו כוחות צה"ל ומג"ב באמצעות מחפר ממוגן של חיל ההנדסה הקרבית 3 בתים של מחבלים בקבטייה.[22] ב-10 ביוני 2016 הרסו כוחות של צה"ל, מג"ב והמנהל האזרחי את בית המחבל שרצח את דפנה מאיר.[23] ב-4 באוגוסט 2016 הרס צה"ל את בתיהם של המחבלים מוחמד וח'אלד מח'אמרה, שביצעו את פיגוע הירי במתחם שרונה.[24]

ב-4 במרץ 2019 אישר בג"ץ להרוס את בית המחבל עאסם ברגותי, שביצע את הפיגועים הקטלניים בצומת עופרה ובגבעת אסף כחודשיים קודם לכן.[25]

צמצום השימוש במדיניות בעקבות פסקי בג"ץעריכה

על אף לשון התקנה המעניקה למפקד הצבאי את זכות ההחלטה מתי להשתמש בכלי הרתעתי זה, בתחקיר שהתפרסם במקור ראשון נכתב כי בין השנים 2014–2017 אישר בג"ץ לצה"ל לממש באופן מלא רק 36 אחוזים מכלל הצווים שהוצאו להריסת בתי מחבלים. 64 אחוזים מהצווים נגמרים בהריסה חלקית (34%), באטימה (18%) או בביטול הצו על ידי בג"ץ (12%). בשנים הללו נהרסו רק 20 בתים באופן מלא.[12]

באוקטובר 2018 פורסם על ידי המוקד להגנת הפרט כי מספר הבתים שנהרסו עד מועד זה עומד על 54 בתים, המהווים כ-30% מסך הבתים המועמדים להריסה.[26]

ב-17 בדצמבר 2018 הרס צה"ל מספר חלקי קירות מהקומה התחתונה של בית המחבל שרצח שני עובדים בא.ת ברקן, לאור עמדת הפרקליטות הצבאית כי אין להרוס את כלל המבנה היות שהמחבל עצמו לא עשה שימוש בקומות העליונות של הבית.[27] על כך נמתחה ביקורת רבה מצד משפחות הנרצחים בפיגוע, שדרשו את הריסת הבית כולו הואיל והוכח שכל בני משפחת המחבל היו שותפים במידה כלשהי בביצוע הפיגוע.[28] בפגישה של בני המשפחה עם ראש הממשלה בנימין נתניהו, עודד אותם נתניהו להגיש עתירה לבג"ץ על ביצוע ההריסה החלקית, וזאת לאחר שטען שידיו כבולות משפטית מהתערבות ישירה בנושא.[29]

ראו גםעריכה

קישורים חיצונייםעריכה

הערות שולייםעריכה

  1. ^ אלעזר לוין, השב"כ: הריסת בתי מחבלים - מרתיעה, news1, ‏28/07/2016
  2. ^ שירית אביטן כהןהשב"כ: הריסת בתי מחבלים חשובה להרתעה, מקור ראשון, ‏04/11/2018
  3. ^ אליאור לוי ויואב זיתון, זהו המחבל שביצע את הפיגוע שבו נרצחו אב ובנו בעתניאל, באתר ynet, 15 בנובמבר 2015.
  4. ^ הריסת בתי מחבלים - האם זה באמת עובד?, מאקו, ‏18/12/18
  5. ^ יוחאי עופר וחגי סגל, הרמטכ"ל:עאהד תמימי רחוקה מלהיות גיבורה", מקור ראשון, ‏30/03/2018
  6. ^ אוהד חמו, ראיון עם פלסטינים על הריסת בתי מחבלים, החדשות, ‏09/11/18
  7. ^ תלם יהב, למעט בית אחד: בג"ץ אישר הרס בתי מחבלים, באתר ynet, 12 בנובמבר 2015
    בג"ץ 7040/15 פדל מוסטפא פדל חמאד נ' המפקד הצבאי באזור הגדה המערבית, ניתן ב-12 בנובמבר 2015.
  8. ^ שי ניצן: "הטרור היהודי איננו יומיומי, לכן אין הריסת בתים", באתר ynet, 7 בדצמבר 2015.
  9. ^ בג"ץ 5376/16 חוסין וסוהא אבו חדיר נ' שר הביטחון ואחרים, ניתן ב-4 ביולי 2017.
  10. ^ דוגמה: בג"ץ 5290/14 סעדי עאל עפו קואסמה ואחרים נ' המפקד הצבאי לאזור הגדה המערבית, ניתן ב-11 באוגוסט 2014;
    בג"ץ 8091/14 המוקד להגנת הפרט ואחרים נ' שר הביטחון ומפקד כוחות הצבא בגדה המערבית, ניתן ב-31 בדצמבר 2014
  11. ^ אמיר בוחבוט‏, בצה"ל חוששים: הרשות הפלסטינית מגייסת מיליונים לשיקום בתי מחבלים, באתר וואלה! NEWS‏, 14 בינואר 2016
  12. ^ 12.0 12.1 נטעאל בנדל, ‏בעקבות פניית ליברמן: היועמ"ש בוחן מתווה שיאפשר להרוס גם בתי מחבלים ש"רק" פצעו, בעיתון מקור ראשון, 08.07.2018
  13. ^ Yishai Schwartz, Israel Destroys Homes to Deter Terrorists. A New Study Says It Works—But Is It Moral?, New Republic, December 8, 2014
  14. ^ רועי מנדל, ב-2005: צה"ל קבע ויעלון קיבל - הריסת בתי מחבלים אינה מרתיעה, באתר ynet, 1 ביולי 2014.
  15. ^ התנועה למשילות ודמוקרטיה, פיתוח חריג של המשפט: עקרון פומביות הדיון בבג"ץ - הריסת בתים כמקרה מבחן.
  16. ^ קולו הזך של הפיקולו: בית המשפט העליון, דיאלוג ומאבק בטרור (2012), עמ' 62.
  17. ^ רויטל חובלבג"ץ דחה את העתירה נגד מדיניות הריסת בתי מחבלים, באתר הארץ, 31 בדצמבר 2014.
  18. ^ יואב זיתון, אחרי אישור בג"ץ: נהרסו בתי 4 מחבלים, באתר ynet, 14 בנובמבר 2015.
  19. ^  אליאור לוי ורועי ינובסקי, תיעוד: כך פוצץ בית המחבל במחנה הפליטים שועפט, באתר ynet, 2 בדצמבר 2015.
  20. ^ אמיר בוחבוט‏, צה"ל הרס את ביתו של מפקד החוליה שרצחה את הזוג הנקין, באתר וואלה! NEWS‏, 03 בדצמבר 2015.
  21. ^ חדשות 2, ‏נהרסו בתי מחבלים שרצחו 5 ביום אחד, באתר ‏mako‏‏, ‏23 בפברואר 2016‏.
  22. ^   יואב זיתון ואליאור לוי, צה"ל ומג"ב הרסו בתי מחבלים שרצחו לוחמת מג"ב בפיגוע בירושלים, באתר ynet, 4 באפריל 2016.
  23. ^ אליאור לוי, נהרס בית המחבל שרצח את דפנה מאיר, באתר ynet, 11 ביוני 2016.
  24. ^ יואב זיתון, נהרסו בתי המחבלים שביצעו את הפיגוע בשרונה, באתר ynet, 4 באוגוסט 2016
  25. ^ אור ירוק להרס בית המחבל, ערוץ 7, ‏04/03/2019
  26. ^ גדעון אלון, ‏דו"ח מגלה: רק 30% מבתי מחבלים שיועדו להריסה - נהרסו, באתר ישראל היום, 28 באוקטובר 2018.
  27. ^ יואב זיתון, אליאור לוי ורועי רובינשטיין, צה"ל הרס חלק מבית המחבל שרצח שניים בברקן, באתר ynet, 17 בדצמבר 2018,
    ערוץ 7, תיעוד: הריסה חלקית של בית המחבל, באתר ערוץ 7, 17 בדצמבר 2018.
  28. ^ אלכסנדרה לוקש ואיתמר אייכנר, משפחות הנרצחים בברקן על הריסת בית המחבל: "לא מקבלים חצי עבודה", באתר ynet, 17 בדצמבר 2018
  29. ^ הדס גרינברג, נתניהו המליץ למשפחת הנרצח בברקן: עתרו לבג"ץ כדי להרוס את בית המחבל, באתר כאן – תאגיד השידור הישראלי, 18 בדצמבר 2018.