ויקיפדיה

הרכבת התחתית של סנטיאגו דה צ'ילה

מערכת תחבורה בסנטיאגו דה צ'ילה

הרכבת התחתית של סנטיאגו (בספרדית: Metro de Santiago) היא רכבת תחתית, המכסה חלק נרחב מהעיר סנטיאגו, בירתה של הרפובליקה של צ'ילה. מערכת תחבורה זו מנוהלת על ידי חברת Metro SA. וזוהי אחת משתי מערכות רכבת תחתית הקיימות בצ'ילה, יחד עם הרכבת התחתית של ולפראיסו.

הרכבת התחתית של סנטיאגו
Metro de Santiago
מידע כללי
מדינה צ'ילהצ'ילה צ'ילה
עיר סנטיאגו דה צ'ילה
מפעיל Metro S.A
מידע על ההקמה
פתיחת המערכת 15 בספטמבר 1975
מידע על המערכת
אורך המערכת 139.7 ק"מ
רוחב המסילה 1,435 מ"מ
מתח חשמלי 750 V DC railway electrification עריכת הנתון בוויקינתונים
מספר נוסעים ביום 2.4 מיליון
מספר נוסעים בשנה 703.7 מיליון
מספר הקווים 7
מספר התחנות 136
https://www.metro.cl
תרשים המערכת
מפת המטרו כולל קו 3 שנפתח ב-22 בינואר 2019
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

מערכת תחבורה זו היא אחת המערכות המודרניות ביותר באמריקה הלטינית כולה,[1] והיא אף מחזיקה בתואר הרשת הנרחבת ביותר בדרום אמריקה והרשת השנייה באורכה באמריקה הלטינית אחרי הרכבת התחתית של מקסיקו סיטי.[2]

ברכבת פועלים שבעה קווים, ויש לה 136 תחנות הפזורות על מסילות באורך 140 ק"מ. ברכבת משתמשים כ-2.4 מיליון נוסעים מדי יום בימי השבוע,[3] כאשר השיא עומד על 2,948,876 נוסעים ביום, ב-30 באפריל 2019.[4] מבחינת נוסעים בשנה, השיא נקבע בשנת 2018 והוא עומד על כ-721 מיליון נוסעים בשנה.[5] (בשנת 2019 הייתה ירידה קלה בכמות הנוסעים עקב נזקים שנגרמו לרכבת והשבתת חלקים ממנה ברבעון האחרון של השנה כתוצאה מונדליזם במסגרת המחאות בצ'ילה).[3]

היסטוריה עריכה

ראשית הפרויקט עריכה

 
תוכנית תאורטית של רשת הרכבת התחתית משנת 1944.
 
תחנת אקוודור בקו 1, נחנכה בשנת 1975.

הרעיון לבנות רכבת תחתית בעיר סנטיאגו עלה בשנת 1944, עת חיפשו פתרונות לשיפור מצב התחבורה הכאוטי בסנטיאגו, שנוצר בעקבות העלייה המטאורית בכמות האוכלוסייה שחוותה העיר מאז ראשית שנות ה-30. עם זאת, הרעיונות המעשיים החלו להתגבש רק בשנות ה-60, כאשר הממשלה פתחה במכרז בינלאומי לפיתוח מערכת תחבורה עירונית. ב-24 באוקטובר 1968 אישרה ממשלתו של הנשיא אדוארדו פריי מונטלבה (אנ') את הפרויקט שהציג התאגיד הצרפתי-צ'יליאני BCEOM-SOFRETU-CADE, ובו יצירת חמישה קווים על רשת של כ-60 ק"מ עד שנת 1990. ב־29 במאי 1969, החלו העבודות להקמת הקו הראשון, שייעודו היה חיבור בין השכונה האזרחית לקומונה ההיסטורית של בראנקאס (בקומונה הנוכחית לו פראדו).

ב־15 בספטמבר 1975, במהלך תקופת הדיקטטורה הצבאית, חנך אוגוסטו פינושה את הקו הראשון של הרכבת התחתית בסנטיאגו,[6] שהפך לשלישי בדרום אמריקה אחרי מערכות התחבורה העירוניות שבבואנוס איירס, ארגנטינה ובסאו פאולו שבברזיל, שנחנכו ב-1913 וב-1974 בהתאמה.

קו 1, בחלקו הראשון, נסע בעיקר מתחת לפני הקרקע מתחנת "סן פבלו" לתחנת "לה מונדה" מתחת לשדרת ליברטדור ברנרדו או'היגינס השדרה המרכזית בעיר. בשנת 1977 הורחב הקו לתחום קומונת פרובידנסיה והגיע בשנת 1980 מזרחה עד לתחנת "אסקואלה מיליטר".

במרץ 1978 נחנך קו 2, המקטע הראשון שנחנך יצא מתחנת "לוס ארואס" ורץ מעל פני הקרקע מצפון לדרום לאורך הכביש הפאן-אמריקאי עד לתחנת "פרנקלין". בדצמבר של אותה השנה הוארך הקו דרומה לאורך גראן אבנידה חוסה מיגל קאררה עד לתחנת "לו אובאייה", הפעם מתחת לאדמה.

שינויים בפרויקט עריכה

 
תוכנית ההרחבה של הרכבת התחתית 1987. (כוללת את קו 3 שנחנך לבסוף רק ב-2019)

למרות הצמיחה המהירה של הרשת, המשבר הכלכלי החמור שפקד את המדינה בשנת 1982 חיבל במימוש הפרויקט המקורי. בנוסף לכך מחקרים דמוגרפים הראו שהגידול באוכלוסייה באזור דרום-מזרח הבירה מחייב שינוי בתוכניות על חשבון צפון העיר, שם תוכננו ההרחבות העתידיות של השירות.

כדי לענות על הדרישות שהתחילו להיווצר כתוצאה מהשינויים הדמוגרפיים, היה צורך בשינוי המסלול של קו 2 כך שיתחיל מתחנת "לוס ארואס", יעבור במרכז ההיסטורי של העיר, יחצה שוב את קו 1 בתחנת "בקדאנו" ויעבור לאורך חלק משדרת ויקוניה מקאנה. בינתיים, קו 3 ייסע לאורך שדרות אינדיפנדנסיה ואירראסאבל ויפצה על החסרון של קו 2 בגזרה הצפונית.

עם זאת, התוכניות שונו שוב כאשר ב-3 במרץ 1985 הרסה רעידת אדמה חלק גדול מעמק צ'ילה המרכזי. ומרבית הכספים להקמת ההארכה של הקווים 2 ו-3 שימשו לכיסוי עלויות בניית העיר מחדש. כך שמבין העבודות המתוכננות, היחידה שהושלמה הייתה פתיחתן של שתי תחנות חדשות של קו 2 בצפון "סנטה אנה" ו"מפוצ'ו" ב-1986 וב-1987 בהתאמה. כששמה של האחרונה שונה מאוחר יותר לתחנת "פואנטה קאל אי קאנטו", לאחר שבמהלך החפירות בפרויקט זה התרחשה התגלית המדהימה של שרידי גשר קליקאנטו הישן, סמל העיר במשך יותר ממאה שנה. באותה שנה, התחילה לפעול גם מערכת המיניבוסים של העיר "מטרובוס" מתחנות "אסקואלה מיליטר", "לו אובאייה" ו"לאס רחאס".

ברמה המוסדית, הניהול של הרכבת התחתית של סנטיאגו עבר שינוי בסוף שנות ה-80. כשמנהלת הרכבת התחתית הכללית לשעבר, שהייתה שייכת למשרד לעבודות ציבוריות, הפכה לחברה ציבורית מוגבלת בשם "מטרו SA", בהתאם להוראות חוק 18772, שפורסמו ב-28 בינואר 1989.

 
רכבת NS-74 מעל ויקוניה מקאנה בקו 5, שנחנך בשנת 1997.

אך עם תחיית הכלכלה לאחר נס צ'ילה (אנ') תוכניות ההארכה של הרכבת התחתית חזרו לחיים. הצמיחה באוכלוסייה באזור הדרום-מזרחי של הבירה במהלך שנות השמונים הפכה את קומונת לה פלורידה לקומונה המאוכלסת ביותר במדינה, ולכן הקמת קו חדש לעבר אותו אזור הפכה לדחופה. התוכניות הראשונות הוצגו בשנת 1989, ובשנת 1991 הכריז הנשיא פטריסיו איילווין על בנייתן. הקו החדש התחיל בתחנת "בקדאנו" לכיוון דרום עד לכביש הטבעת, כביש אמריגו וספוצ'י (אנ'), לאורך ציר ויקוניה מקאנה.

הקו השלישי במערכת שקיבל את המספר 5 נחנך ב-5 באפריל 1997 על ידי הנשיא אדוארדו פריי רואיס-טאגלה. כשמסלולו נמתח על פני 10.3 ק"מ. כשהוא מתחיל מתחת לפני האדמה מתחת ל"פארקה בוסטמאנטה", וממשיך מעל פני האדמה כשהוא יוצא מאוחר יותר בצורת ויאדוקט מעל כביש ויקוניה מקאנה, ויורד שוב עד שהוא מגיע לתחנת "בייאוויסטה דה לה פלורידה".

במרץ 2000 נחנך קטע נוסף מקו 5 שחצה את המרכז ההיסטורי של הבירה. וקישר בין התחנות "בקדאנו" ו"סנטה אנה" דרך התחנות "פלאסה דה ארמאס" ו"בייאס ארטס" וחיבר בין שלושת הקווים הקיימים באותה תקופה.

קווים חדשים והרחבות עריכה

 
מבט על תחנת סרו בלנקו בקו 2, שנחנכה בשנת 2004.

בשנת 2000 ניצח בבחירות לנשיאות ריקארדו לאגוס, ואחת מהבטחות הבחירות שלו הייתה פיתוח והשקעה במערכת הרכבת התחתית בבירה. כשהתוכנית שהוצעה הייתה הארכת קו 5 מערבה עד תחנת "קינטה נורמל", לאורך רחוב קתדרל, והארכתו של קו 2 צפונה ודרומה כך שבשני הקצוות שלו הוא יתחבר לכביש הטבעת אמריגו וספוצ'י.

עם זאת, ההכרזה המשמעותית יותר התרחשה בשנת 2002 כאשר לאגוס הכריז על הקמת קו נוסף, קו 4, שיקיף חלק גדול מהאזור הדרום-מזרחי של כביש אמריגו וספוצ'י ויגיע למרכז קומונת פואנטה אלטו, שהחליפה את שכנתה לה פלורידה בתור הקומונה המאוכלסת ביותר במדינה.

כשמטרת הפרויקטים הללו הייתה להכפיל את רשת הרכבת התחתית עד שנת 2010, השנה בה חגגה צ'ילה את יום העצמאות ה-200 שלה. פרויקטים אלו תוכננו במטרה להפוך את הרכבת תחתית של סנטיאגו לרכיב המרכזי של תוכנית הרפורמה במערכת התחבורה בעיר, תוכנית שזכתה לשם טרנסנטיאגו (עד ששמה שונה במרץ 2019). לצד הארכת המסילות ובניית הקו החדש תוכננו גם תחנות משולבות במטרה לאפשר אינטראקציה טובה יותר בין הרכבת התחתית לאמצעי התחבורה שונים, בעיקר מיניבוסים ואוטובוסים. התחנה המשולבת הראשונה שתוכננה הייתה בתחנת "קינטה נורמל", שנחנכה במסגרת חנוכת ההארכה המערבית של קו 5 ב-31 במרץ 2004. עם זאת, התוכנית המקורית לשילוב של התחנה עם תחנת רכבת נגנזה לאחר כישלון פרויקט רכבת אלמדה-מליפייה (אנ').

 
מבט על תחנת ויקוניה מקאנה, תחנה המחברת בין הקווים 4 ו-4A.

נקודת ציון משמעותית נוספת בהיסטוריה של הרכבת התחתית של סנטיאגו התרחשה ב-8 בספטמבר 2004, כאשר הרכבת חצתה לראשונה מתחת נהר מפוצ'ו (אנ'), בעת חניכת התחנות "פטרונאטו" ו"סרו בלנקו" בהארכה הצפונית של קו 2. ב-22 בדצמבר שלאחר מכן, נחנכה ההארכה הדרומית של הקו האמור, הכוללת את תחנות "אל פארון" ו"לה סיסטרנה". קטע נוסף של קו 2 לכיוון צפון נחנך ב-25 בנובמבר 2005. ולבסוף, ב-22 בדצמבר 2006, נחנך הקטע האחרון של קו 2 בעלות של יותר מ-170 מיליון דולר, שהניב גידול של 27.7 מיליון נוסעים בשנה.[7]

החלק הראשון של קו 4 הקו עליו הכריז הנשיא לאגוס בתחילת כהונתו נחנך ב-30 בנובמבר 2005, והוא כלל את החלק התת-קרקעי בין התחנות "טובאלבה" ו"גרסיה", והויאדוקט בין התחנות "ויסנטה ואלדס" ו"פלאסה דה פואנטה אלטו". המקטע בין התחנות "גרסיה" ל"ויסנטה ואלדס", בוצע זמנית על ידי אוטובוסים ממערכת טרנסנטיאגו, ונחנך לבסוף ב-2 במרץ 2006. בנקודה זו בזמן קו 4, היה הקו הארוך ביותר במערכת כולה, עם 24.7 קילומטרים ו-22 תחנות המחברות בין הקומונות פרובידנסיה, לאס קונדס, ניוניואה, לה ריינה, פניאלולן, מאקול, לה פלורידה ופואנטה אלטו. בקו החדש הוצג גם צי רכבות חדש, של חברת אלסטום המיוצרות בברזיל, הגדולות בהרבה מאלו שבשלושת הקווים האחרים. ב-16 באוגוסט 2006 הושלם קו 4 עם חנוכת קו 4A,המחבר בין קו 2 לקו 4 כשהוא נסוע בין התחנות "ויקוניה מקאנה" ו"לה סיסטרנה".

טרנסנטיאגו עריכה

במשך שנים רבות עבדו על תוכניות ארגון מחדש של מערכת התחבורה בסנטיאגו, שיאפשרו לנוסעים לשלב בין אמצעי התחבורה השונים, ובפרט בין מערך המיניבוסים לרכבת התחתית. רפורמה זו שנקראה טרנסנטיאגו עד 2019 עת שונה שמה ל-רד מטרופוליטנה דה מובילידד, או בקיצור רד (ספ'), התבססה על הרכבת התחתית כאחד הצירים המרכזיים שלה, שתקל על מעבר נוסעים מרשת האוטובוסים שעברה רפורמה משמעותית במסגרת התוכנית. מערכת התשלומים בין אמצעי התחבורה אוחדה על ידי השקת כרטיס ביפ! (אנ'). כאשר מבנה התעריפים שונה, כך שיאפשר שילוב של מעבר אחד או יותר בין אמצעי התחבורה בתוספת תשלום קלה או ללא תוספת תשלום כלל.

טרנסנטיאגו הפכה לפיכך לאחד האתגרים הגדולים ביותר שעמדו בפני הנהלת הרכבת התחתית של סנטיאגו. שינויים מבניים אלו במערכת התחבורה הניבו זרימה משמעותית של משתמשים חדשים, בנוסף לאלה ששולבו בקו 4 החדש. כדי להתמודד עם עלייה זו בנפח הנוסעים, השקיעה הנהלת הרכבת התחתית השקעה מסיבית על מנת למנוע את קריסת הרשת, השקעה שכללה שיפורים בתשתית הגישה לתחנות, רכישת 11 רכבות חדשות מחברת CAF הספרדית, ושילובן בכל הקווים כמו גם שיפוץ של הרכבות הקיימות.[8] בנוסף, נערך קמפיין הסברה רחב היקף עבור המשתמשים החדשים בנוגע לשימוש ברשת.

ב־10 בפברואר 2007 הושקה תוכנית טרנסנטיאגו אך התוצאות היו קטסטרופליות. מרבית קווי האוטובוסים החדשים קרסו תוך מספר שעות, ואילצו מאות אלפי משתמשים לעבור לרכבת התחתית, שסיפקה שירות אמין ומהיר יותר עד אז. בתוך מספר ימים הוכפל מספר נוסעי הרכבת התחתית ותחנות רבות לא יכלו להכיל את כמות האנשים שהגיעו אליהן. צעדים שונים אפשרו לצמצם את מספר הנוסעים ברכבת התחתית ולהעבירם למיניבוסים, שכן הם הצליחו לתפקד כרגיל. עם זאת, הרכבת התחתית המשיכה להציג נתוני תפוסה גבוהים ביותר. כדי לנסות לענות על הביקוש העצום, החליטו בהנהלת הרכבת התחתית להקדים את תחילת השירות לשעה 6:00 בבוקר החל מ-1 במרץ. ב-10 במרץ הודיעה הנשיאה מיצ'ל בצ'לט על הארכת שעות הפעילות בחצי שעה בערב עד 23:00. לכך התווספו צעדים שונים שהופעלו במהלך השנים שלאחר השקת התוכנית, כגון הקמת שירותי אקספרס בקווים 2, 4 ו-5 בשעות השיא, נקודות גישה חדשות עבור מספר תחנות והגדלת מספר הקרונות בקו 1.

הארכות למאיפו ולאס קונדס עריכה

 
מבט לוויאדוקט לכיוון מאיפו, כשברקע מקדש ווטיבה.
 
רכבת NS-2007 שנבנתה על ידי חברת CAF הספרדית נכנסת לתחנת ארננדו דה מגאיאנס, שנבנתה כחלק מההארכה של קו 1 ללאס קונדס.

ב־15 בנובמבר 2005 הכריז הנשיא ריקארדו לאגוס על הארכת קו 1 מזרחה, מתחנת "אסקואלה מיליטר" לתחנת "לוס דומיניקוס", שבקומונת לאס קונדס. שלוש תחנות חדשות הוקמו, מה שהוסיף 4 קילומטרים לרשת ההרכבת התחתית. כשנחנכו ב-7 בינואר 2010 בימי נשיאותה של מיצ'ל בצ'לט.

באותו יום הוכרז על אחד הפרויקטים החשובים ביותר בשירות: הארכת קו 5 מערבה, המחבר את הקומונות מאיפו, פודאוול, לו פראדו וקינטה נורמל לרשת הרכבת תחתית.[9] באופן זה, הגיעה הרכבת התחתית לראשונה לגזרה המערבית של העיר ולקומונת מאיפו, הקומונה המאוכלסת ביותר במדינה באותה העת לאחר שעקפה את פואנטה אלטו בשנת 2008.

ב-31 באוקטובר 2009 אושרה הפריסה הסופית של ההארכה של קו 5, היוצאת מתחנת "קינטה נורמל" לאורך שדרת סן פבלו מתחת לפני האדמה, ופונה דרומה על פני הקרקע לאורך שדרות טניינטה קרוז ופאחריטוס לפני שהיא יורדת שוב מתחת לאדמה עד לתחנה הסופית בפלאסה דה ארמאס דה מאיפו.[10] הקטע הראשון לתחנת "פודאוול" נחנך ב-12 בינואר 2010, ואילו החלק שנותר ל"פלאסה דה מאיפו" נפתח לציבור ב-3 בפברואר 2011.

לצד ההארכות החדשות, בוצעו גם מספר עבודות חשובות, ביניהן שיפוץ תחנת "פאחריטוס" כדי להפוך אותה למסוף לולאתי, שמאפשר יעילות רבה יותר בקטע העמוס ביותר של קו 1. חנוכת תחנת "סן חוסה דה לה אסטרייה" שהתעכבה בקו 4. בנוסף במסגרת ההארכה של קו 5 נבנתה בתחנת "דל סול" גם תשתית לטרמינל אוטובוסים בינעירוניים.

קווים 3 ו-6 עריכה

 
תוכניות הארכת רשת הרכבת התחתית שהוצעו בשנת 2006 על ידי סקטרה.

לאחר השקת תוכנית טרנסנטיאגו ותחילת עבודות ההארכה למאיפו, נמנעה הנהלת הרכבת התחתית מתכנון קווים חדשים עד להערכת הביצועים של השינויים האמורים, שעל פי תוצאותיהם היא תוכל לקבוע האם הבנייה רווחית והכרחית. וכן האם היא מצריכה את הרחבת הקיים או תכנון קווים חדשים. אך למרות זאת, המזכירות הבין-משרדית לתכנון תחבורה של צ'ילה שנקראת סקטרה האחראית על תכנון התחבורה במדינה, הוציאה מכרז לתכנון הרחבות עתידיות באמצע שנת 2006.[11] ואף על פי שהמתמודדים במכרז יכלו לתכנן קווים משלהם, סקטרה הציבה שלושה תנאי סף: ביצוע הפרויקט של קו 3 בין שדרת אירראסאבל וקומונת אינדפדנסיה שלא יצא לפועל עקב רעידת האדמה ב-1985. ביצוע הפרויקט של השלוחה הצפונית של קו 4 עד ויטקורה או ווצ'וראבה דרך מרכז קוסטנרה שבקומונת פרובידנסיה והארכת קו 4A למאיפו, ושני קווים חדשים לאורך שדרת סנטה רוסה ולאורך ציר לוס לאונס-מאקול-לה פלורידה.

עם זאת, בעיות העומס שהחריפו בקו 1 מאז יישום תוכנית טרנסנטיאגו, דרשו לתעדף חלופות שיעזרו להפחית אותו. בשנת 2007 הציע קלמנטה פרז המנהל של מטרו SA המפעילה של הרכבת התחתית, שתי הצעות בנושא. הראשונה מקבילה לתוכנית המקורית של קו 3 והשנייה בדמות קו חדש לאורך שדרת סנטה מריה.[12] ובמקביל קבוצת חברות בנייה הגישה הצעה (בעלות של 900 מיליון דולר) ליצירת קו אקספרס מתחת לקו 1 הנוכחי עם עצירות בתשע תחנות חשובות בלבד. בספטמבר 2009 צומצמו האפשרויות לשלוש חלופות, הקו דרך סנטה מריה, קו 3 על פי התוכנית המקורית וקו חדש מתחנת "פדרו דה ולדיביה" דרומה לאצטדיון הלאומי, שיפנה מערבה באמצעות קו הרכבת הישן, ויגיע לבסוף לפארקה הדו-עונתי העתידי בסריוס.

 
תחילת העבודות בקו 6, 13 בספטמבר 2012. בטקס השתתף נשיא צ'ילה סבסטיאן פיניירה (רביעי משמאל).
 
קו 6, שנחנך בנובמבר 2017, המציג דלתות בגובה הרציף ורכבות ללא נהג, מה שהופך אותו לאחד המודרניים ביבשת.

ב-29 בדצמבר 2009, הודיעה הנשיאה מיצ'ל בצ'לט על הקמת קו 6 החדש של הרכבת התחתית בסנטיאגו. על פי המתווה של הקו שהוצע בין פדרו דה ולדיביה לסריוס אך בשינוי קל, כשהוא יתחיל מזרחית יותר בתחנת טובאלבה של קו 4. תכנון זה איפשר לחבר במהירות את אוכלוסיית דרום העיר עם המרכז הפיננסי של העיר. בנוסף הוא איפשר הפעלת פרויקטים נדלניים לאורך הסביבה המידרדרת של סאנחון דה לה אגואדה וניצול רצועת קווי הרכבת הישנה של העיר, שתוזיל עלויות. כשהפרויקט, בהשקעה של 900 מיליון דולר, אמור היה להיות מוכן עד שנת 2014.[13] אך הבחירה בנתיב זה על פני האפשרויות האחרות הייתה שנויה במחלוקת, מספר מחקרים הצביעו על כך שקו 3 יאפשר הובלה של יותר אנשים מקו 6 ויסייע יותר בפתרון בעיית העומס של קו 1.[14] מנגד מחקרים אחרים הצביעו על היתרונות של קו 6, כיוון שהוא עובר באזורים מסחריים בעלי צפיפות גבוהה יותר, ונותן עדיפות לאוכלוסייה מהשכבות הסוציו-אקונומיות הנמוכות יותר.[15] אך ההפסד של בצ'לט לסבסטיאן פיניירה בבחירות לנשיאות ב-2010, ורעידת האדמה העוצמתית שהתרחשה באותה השנה במדינה העמידו בספק את בניית קו 6. כשהממשלה החדשה הודיעה כי הפרויקט של קו 6 יבחן מחדש, בעקבות המציאות הפיננסית אליה נקלעה צ'ילה לאחר רעידת האדמה. עם זאת, לאחר בחינת המצב כמה חודשים מאוחר יותר אישרה הממשלה את הקמת קו 6, ואף הכריזה שתקים במקביל אליו גם את קו 3, כששני הפרויקטים עתידים להיפתח בין 2017 ל-2018. שינויים מסוימים בוצעו בפריסה של קו 6, כשהחיבור אל קו 1 שונה לתחנת "לוס לאונס" שתי תחנות מערבית יותר מהתכנון המקורי בתחנת "טובאלבה", ואילו מסלולו שונה כך שיסע לאורך שדרת קרלוס ולדיבינוס במקום לאורך סאנחון דה לה אגואדה. בפברואר 2014 הוכרז על הקמת תחנה נוספת ממערב לסריוס, בשם "לו ארסוריס", שתהיה תחנה משולבת עם חיבור לבית מלאכה מכני, יחד עם שילוב בינה לבין תחנת הרכבת למליפייה.[16]

והקווים החדשים תוכננו להיות בנויים מתחת לפני האדמה לאורך כל הדרך, ולהציג חידושים שונים בהשוואה לקודמיהם, כגון דלתות המשלתבות עם הרציף ואספקת חשמל עילית, במקום מהמסילות כמו בשאר הרשת. בנובמבר 2013 הוענק המכרז הבינלאומי לאספקה ותחזוקת הרכבות שינועו בקווים החדשים לתאגיד הספרדי CAF. המכרז כלל 185 רכבות בעלות מיזוג אוויר ומערכת טייס אוטומטי, שפותחה על ידי קבוצת תאלס, חברת אלקטרוניקה צרפתית שעוסקת בפיתוח מערכות מידע ושירותים לשוק האווירי והביטחוני.[17] טקס החנוכה של קו 6 היה אמור להתקיים בספטמבר 2017 אך לאור כשלים שנמצאו במהלך ניסיונות ההרצה שלו החנוכה הרשמית נדחתה והתרחשה רק ב-2 בנובמבר 2017[18] על ידי הנשיאה מיצ'ל בצ'לט ששבה לשלטון ב-2014. לפרויקט של קו 3 נדרשה שנה נוספת ולבסוף הוא נחנך ב-22 בינואר 2019[19] על ידי הנשיא פיניירה ששב לשלטון ב-2018.

קווים 7, 8 ו-9 עריכה

 
מפת הרכבת התחתית של סנטיאגו כולל הארכות הקווים הנוכחיים והקמת הקווים 7, 8 ו-9 החדשים.

ב-1 ביוני 2017 בנאומה השנתי (ספ') הכריזה הנשיאה מיצ'ל בצ'לט על הקמתו של קו 7.[20] שיהיה מקביל לחלק משמעותי מהתוואי של קו 1, במטרה להפחית את העומס על הקו בכ-20%, ולהיפתח בשנת 2025. על פי התכנון, קו זה ישולב עם קווים 1, 2, 3 ו-5 וישרת את הקומונת של רנקה, סרו נביה, קינטה נורמל, סנטיאגו, פרובידנסיה, לאס קונדס וויטקורה.

ב-22 בדצמבר 2017 פרסם העיתון "אל מרקוריו" דו"ח לפיו תוואי הקו שונה, כך שהוא לא ישולב גם עם קו 6. לצד זאת, הוכרז כי פתיחת הקו לא תתרחש כמתוכנן והקו ייחנך רק בשנת 2026,[21] כשבהמשך נדחתה הפתיחה ל-2028.[22]

ביוני 2018 בנאומו השנתי הכריז הנשיא סבסטיאן פיניירה כי יחלו העבודות לתכנון שני קווי רכבת תחתית חדשים, קו 8 שיחבר את קומונות לה פלורידה ופואנטה אלטו עם פרובידנסיה ויתחבר לקווים 1, 3, 4 ו-6. וקו 9 שיצא ממרכז העירי דרומה לקומונת לה פינטנה, אחת הקומונת האחרונות בעיר שעוד לא מחוברת לרכבת התחתית, שיתחבר לקווים 1, 3, 4A ו-6. בנוסף הכריז פיניירה שקו 4 יורחב בשלוש תחנות נוספות.[23] על פי התוכנית המקורית קווים 8 ו-9 היו צפויים להיחנך בין שנת 2027 ל-2028.[24] אך במרץ 2020 בעקבות המחאה החברתית שהחלה בסוף שנת 2019 שהשביתה מספר רב של תחנות המכרז נתקע ותאריך הפתיחה הוכרז כלא ידוע.[25]

משבר חברתי עריכה

  ערך מורחב – המחאות בצ'ילה (2019–2020)
 
שלט של הרכבת התחתית בסנטיאגו בתחנת בייאס ארטס שהושחת במהלך גל המחאות, 21 באוקטובר 2019.

במהלך חודש אוקטובר 2019, רשת הרכבת התחתית של סנטיאגו הושפעה ממחאה חברתית שהתפתחה בעקבות התוצאות של תוכנית טרנסנטיאגו שהגבירו את העומס על מערכת הרכבת התחתית כולה, מה שהביא לעלייה בתעריפי הנסיעה.[26] בתגובה לעליית המחירים החלו תלמידי תיכון לבצע פעולות מחאתיות מאורגנות של התגנבות לרכבת והתחמקות מתשלום בין 6 ל-11 באוקטובר שגררו פעולות אכיפה של המשטרה.[27][28] בשבוע שלאחר מכן ההפגנות גלשו לתחנות הרכבת התחתית השונות, וגרמו להשבתות חוזרות ונשנות של שירות הרכבות.[29][30]

ביום שישי, 18 באוקטובר, המצב הסלים וכל הרשת נאלצה להיסגר בעקבות התקפות על תחנות ועובדים.[31][32] בלילה לאחר הכרזת מצב חירום על ידי הנשיא סבסטיאן פיניירה, השחיתו מפגינים מספר תחנות כשהעלו אותן באש, וחלקן הותקפו שוב למחרת, גם לאחר שהוכרז על עוצר.[33] בתווך, חקר המכון הלאומי לזכויות אדם (INDH) חשדות כי תחנת "בקדאנו" שימשה על ידי המשטרה והצבא כמרכז מעצר ועינויים. האתר נבדק על ידי צוות של נציגים מה-INDH, המשטרה החוקרת (PDI) ונציגי מערכת המשפט.[34] החוקרים לא מצאו כל עדות לעינויים או מעצרים בלתי חוקיים במקום, אך נפתחה חקירה כדי לשלול מצב של אי סדרים.[35]

רשת הרכבת התחתית חזרה לפעול ביום שני 21 באוקטובר, עם זאת, בשל נזקים למספר רב של תחנות לקח לרשת 7 חודשים לחזור לזמינות כמעט מלאה, כשרק ב-25 בספטמבר 2020 עם פתיחתן המחודשת של תחנות "טרינידד" ו"פרוטקטורה דה לה אינפנסיה" בקו 4 חזרה הרשת לפעול בשלמותה.[36] אך רב הקווים חזרו לפעילות חלקית, כבר בשבוע שלאחר מכן כשב-23 באוקטובר חזרו לפעול קווים 3 ו-6,[37] ב-25 באוקטובר קווים 2 ו-5,[38] קו 4 ב־28 לחודש[39] אך קו 4A חזר לפעולה רק ב-25 בנובמבר,[40] כאשר כל הקווים פועלים במתכונת חלקית גם מבחינת מסלול וגם מבחינת לוח זמנים. במקביל ב-23 באוקטובר דווח כי נגרם נזק ל-79 תחנות, כאשר הקווים 4, 4A ו-5 היו אלה עם מספר התחנות הגבוה ביותר שנפגעו. כמו כן דווח כי נמצאו נזקים גם ב-6 רכבות, 5 בקו 4 ואחת בקו 1 - שהוצתה בתחנת סן פבלו.[41] כאשר עלות הנזקים מגל המחאות נאמדה ביותר מ-300 מיליון דולר.[42]

ציר זמן היסטורי עריכה

קו תחנות אורך מספר תחנות תאריך פתיחה מאפיינים
  סן פבלו – לה מונדה 8.2 ק"מ 12 15 בספטמבר 1975 תת קרקעי
  לה מונדה – סלבדור 3.2 ק"מ 5 31 במרץ 1977 תת קרקעי
  לוס ארואס – פרנקלין 4.9 ק"מ 4 31 במרץ 1978 מעל פני הקרקע
  פרנקלין – לו אובאייה 4.8 ק"מ 6 21 בדצמבר 1978 תת קרקעי
  סלבדור – אסקואלה מיליטר 4.5 ק"מ 6 22 באוגוסט 1980 תת קרקעי
  לוס ארואס – סנטה אנה 0.7 ק"מ 1 25 ביולי 1986 מעל פני הקרקע
  סנטה אנה – פואנטה קאל אי קאנטו 1 ק"מ 1 15 בספטמבר 1987 מעל פני הקרקע/תת קרקעי
  בקדאנו – בייאוויסטה דה לה פלורידה 10.3 ק"מ 11 5 באפריל 1997 ויאדוקט/תת קרקעי
  בקדאנו – סנטה אנה 2.7 ק"מ 2 4 במרץ 2000 תת קרקעי
  סנטה אנה – קינטה נורמל 1.9 ק"מ 2 31 במרץ 2004 תת קרקעי
  פואנטה קאל אי קאנטו – סרו בלנקו 1.6 ק"מ 2 8 בספטמבר 2004 תת קרקעי
  לו אובאייה – לה סיסטרנה 2.1 ק"מ 2 22 בדצמבר 2004 תת קרקעי
  סרו בלנקו – אינסטיין 1.9 ק"מ 2 25 בנובמבר 2005 תת קרקעי
  בייאוויסטה דה לה פלורידה – ויסנטה ואלדס 0.6 ק"מ 1 30 בנובמבר 2005 תת קרקעי
  ויסנטה ואלדס – פלאסה דה פואנטה אלטו 10.9 ק"מ 9 30 בנובמבר 2005 ויאדוקט/תת קרקעי
  טובאלבה – גרסיה 7.7 ק"מ 7 30 בנובמבר 2005 תת קרקעי
  גרסיה – ויסנטה ואלדס 6.1 ק"מ 5 2 במרץ 2006 מעל פני הקרקע
  ויקוניה מקאנה – לה סיסטרנה 7.7 ק"מ 6 16 באוגוסט 2006 מעל פני הקרקע
  אינסטיין – וספוסיו נורטה 3.6 ק"מ 3 21 בדצמבר 2006 תת קרקעי
  סן חוסה דה לה אסטרייה 0 ק"מ 1 5 בנובמבר 2009 ויאדוקט
  אסקואלה מיליטר – לוס דומיניקוס 4 ק"מ 3 7 בינואר 2010 תת קרקעי
  קינטה נורמל – פודאוול 5.8 ק"מ 5 12 בינואר 2010 תת קרקעי
  פודאוול – פלאסה דה מאיפו 8 ק"מ 7 3 בפברואר 2011 ויאדוקט
  סריוס – לוס לאונס 15.3 ק"מ 10 2 בנובמבר 2017 תת קרקעי
  לוס ליברטדורס – פרננדו קסטיו ולאסקו 21.7 ק"מ 18 22 בינואר 2019 תת קרקעי
  לה סיסטרנה – הוספיטל אל פינו 5 ק"מ 4 2023 תת קרקעי
  לוס ליברטדורס – פלאסה דה קיליקורה 3.8 ק"מ 3 2023 תת קרקעי
  איסדורה גוינאצ'אה 1.4 ק"מ 1 2028 תת קרקעי
  ברזיל– אסטרואיל 24.8 ק"מ 19 2028 תת קרקעי
  לוס לאונס – פואנטה אלטו 20 ק"מ 14 טרם נקבע תת קרקעי
  סנטה לוסיה – לה פינטנה 17 ק"מ 13 טרם נקבע תת קרקעי
  פלאסה דה פואנטה אלטו – באחוס דה מאנה 4 ק"מ 3 2028 תת קרקעי

מבנה עריכה

קווים עריכה

קו 1 עריכה

 
קו 1
 
סמל הרכבת התחתית של סנטיאגו ליד תחנת אסקואלה מיליטר

קו 1 הוא קו הראשון של הרשת והוא הציר המרכזי שלה, בהיותו היחיד שחוצה את העיר ממזרח למערב. הקו כולל 27 תחנות הפרוסות על פני 20.4 ק"מ והמסלול השלם של הקו המזוהה עם הצבע האדום, אורך כ-30 דקות.

המקטע הראשון של קו 1 באורך 8.2 ק"מ נחנך ב-15 בספטמבר 1975 בין התחנות "סן פבלו" ו"לה מונדה". מאוחר יותר הוא הוארך ב-3.2 ק"מ נוספים מזרחה עד לתחנת "סלבדור", מקטע שנחנך ב-31 במרץ 1977. ההארכה הבאה של הקו באורך 4.5 ק"מ נחנכה ב־22 באוגוסט 1980 מתחנת "סלבדור" עד לתחנת "אסקואלה מיליטר". כשההארכה האחרונה לעת עתה נחנכה ב-7 בינואר 2010 כשהתווספו למסלול שלוש תחנות ו-4 ק"מ שהמשיכו את הקו מתחנת "אסקואלה מיליטר" עד לתחנת "לוס דומיניקוס".

קו 1 עובר בקומונות לו פראדו, סנטיאגו, פרובידנסיה ולאס קונדס. מסלולו ממערב למזרח מתחיל בתחנת "סן פבלו" לכיוון דרום מתחת לפני הקרקע לאורך שדרת נפטונו, ובהמשך פונה מזרחה כשהוא פוגש את כביש 68 המוביל לולפראיסו. לאחר מקטע ראשוני זה שברובו נוסע הקו בתוך תעלה, הוא שב לנסוע מתחת לפני הקרקע בתחילת שדרת ליברטדור ברנרדו או'היגינס (אנ') השדרה מרכזית של העיר, המכסה חלק גדול מהמרכז ההיסטורי של סנטיאגו שהקו נוסע לכל אורכה. לאחר מכן עובר הקו מתחת השדרות פרובידנסיה, פרובידנסיה נואבה ואפוקינדו, והוא מסתיים בפלאסה לוס דומיניקוס, בקומונת לאס קונדס.

קו 1 הוא קו הרכבת תחתית עם מספר הנוסעים הגדול ביותר, כשבשנת 2018 הוא ריכז כ-38.6% מכלל הנסיעות ברשת[43] ובשנת 2019 לאחר פתיחת קו 3 הוא ריכז כ-37.7% מכלל הנסיעות.[3] הסיבה לכך נעוצה בעובדה שהוא משרת הן את תושבי מערב והן את תושבי מזרח העיר, ובנוסף הוא גם עובר בציר הכלכלי והמסחרי העיקרי של סנטיאגו, שלאורכו ממוקמים ציוני דרך עירוניים רבים וחשובים. כמו, בניין הפרלמנט ארמון לה מונדה (אנ') פסאו אאומדה (אנ') שמהווה מרכז מסחרי חשוב, הבניינים המרכזיים של שלוש האוניברסיטאות הגדולות במדינה, מסופי אוטובוסים בינעירוניים שונים ותחנת הרכבת בעיר.

 

קו 2 עריכה

 
מבט על פסי הרכבת מתחנת טואסקה
 
קו 2

קו 2 של הרכבת התחתית של סנטיאגו חוצה את העיר בציר אורכי מצפון לדרום, ועובר בקומונות סן מיגל, סנטיאגו, רקולטה, ווצ'וראבה ולה סיסטרנה. הוא כולל 22 תחנות הפרוסות לאורך 20.6 ק"מ, והמסלול השלם של הקו המזוהה עם הצבע הצהוב אורך כ-34 דקות.

המקטע הראשון שלו באורך 4.9 ק"מ, בין תחנות לוס ארואס" ו"פרנקלין", נחנך ב-31 במרץ 1978. כשאר הארכה נוספת באורך 4.8 ק"מ מדרום לתחנת "פרנקלין" עד תחנת "לו אובאייה", נחנכה ב-21 בדצמבר 1978. ב-25 ביולי 1986 נחנכה הארכה צפונה ל"סנטה אנה", וב-15 בספטמבר 1987 נפתחה תחנה נוספת מצפון, "פואנטה קאל אי קאנטו". הקו המשיך את הארכתו צפונה לאחר פתיחת מקטעים רצופים בין 2004 ל-2006 עד שהגיע לתחנת "וספוסיו נורטה", כאשר מדרום המקטע האחרון שנפתח היה המקטע בין "לו אובאייה" ל"לה סיסטרנה" שנחנך ב-22 בדצמבר 2004.

מסלולו של קו 2 מתחיל בצפון בתחנת וספוסיו נורטה, בסמוך למפגש בין כביש הטבעת אמריגו וספוצ'י ורקולטה. הוא מתחיל בנתיב תת-קרקעי דרך רקולטה עד סמוך לנהר מפוצ'ו. לאחר חציית הנהר הראשי של העיר, הוא ממשיך לכיוון תחנת "פואנטה קאל אי קאנטו", שנקראה בעבר תחנת מפוצ'ו, ומשם הוא ממשיך במקביל לכביש הראשי בתוך תעלה עד לתחנת "רונדיסוני", שם הוא שב לנתיב תת-קרקעי. לאחר שעבר את תחנת "פרנקלין", נוסע קו 2 מתחת לרחוב המרכזי של דרום העיר הגראן אבנידה (ספ') עד שהוא מגיע שוב לכביש הטבעת אמריגו וספוצ'י, בתחנת "לה סיסטרנה". באוקטובר 2009 הושקו בקו 2 שירות קווי אקספרס בשעות העומס (אחרי ההצלחה שלהם בקווים 4 ו-5). מערכת זו פועלת בין השעות 6:00 ל-9:00 בבוקר, ושוב בין השעות 18:00 ל-21:00 בערב. במסגרת שירות האקספרס, שירות הרכבות בקו 2 נחלק לשני מסלולים: "המסלול האדום" ו"המסלול הירוק". ישנן 8 תחנות חשובות בהן עוצרת הרכבת במסגרת שני המסלולים: "וספוסיו נורטה", "סאפאדורס", "פואנטה קאל אי קאנטו", "סנטה אנה", "לוס ארואס", "פרנקלין", "לו אובאייה" ו"לה סיסטרנה". אך בנוסף ל-8 התחנות הללו הרכבת במסלול הירוק עוצרת רק בתחנות "איינסטיין", "סרו בלנקו", "טואסקה", "רונדיסוני", "סן מיגל", "דפרטמנטל" ו"אל פארון". ואילו הרכבת במסלול האדום עוצרת בנוסף בתחנות המשותפות רק בתחנות "דורסל", "סמנטריוס", "פטרונאטו", "פארקה אוהיגינס", "אל יאנו", "לו ויאל" ו"סיאודד דל ניניו".

בנובמבר 2014 הודיעה הנשיאה מיצ'ל בצ'לט כי קו 2 יוארך ב-5 ק"מ נוספים וייבנו בו ארבע תחנות חדשות: "לו מרטינס" (Lo Martínez), "אובסרבטוריו" (Observatorio), "ריקלמה" (Riquelme) ו"הוספיטל אל פינו" (Hospital El Pino). גם בשנת 2018 וגם בשנת 2019 (לאחר פתיחת קו 3) היה קו 2 השלישי מבין קווי הרשת מבחינת אחוז השימוש בו מכלל המערכת כשהוא ריכז 16.8% ו-14.6% בהתאמה מכלל הנסיעות.[43][3]

 

קו 3 עריכה

 
דלתות רציף המשתלבות עם דלתות הרכבת בתחנת מונסניור איסגירה שנחנכה ב-2019
 
קו 3

קו 3 של הרכבת התחתית של סנטיאגו, הוא הקו הצעיר ביותר במערכת והוא נחנך רק ב-22 בינואר 2019. הקו מחבר בין צפון העיר לצפון מזרח העיר בצורה של האות האנגלית L. הוא חוצה את הקומונות אינדפדנסיה, קונצ'אלי, קיליקורה, סנטיאגו, ניוניואה ולה ריינה. והוא כולל 18 תחנות לאורך 22 ק"מ, כשהמסלול השלם של הקו המזוהה עם הצבע החום נמשך כ-25 עד 30 דקות.

המסלול של קו 3 מתחיל בצפון בתחנת "לוס ליברטדורס", בצומת שדרות אינדפנדנסיה והכביש מהיר לוס ליברטדורס, וממשיך משם לאורך שדרת אינדפנדנסיה אחת השדרות המרכזיות בצפון סנטיאגו. שלאורכה ממוקמות התחנות "קרדנל קארו", "ויווסטה", "קונצ'אלי", "פלאסה צ'אקבוקו" ו"הוספיטלס". לאחר מכן, הקו ממשיך בדרכו דרך תחנת "פואנטה קאל אי קאנטו" ומגיע לרחובות בנדרה וסן דייגו, שם ממוקמות התחנות "פלאסה דה ארמאס", "אוניברסידאד דה צ'ילה" ו"פארקה אלמגרו". משם ממשיך מסלולו לאורך שדרת מאטה, בה ממוקמת תחנה בעלת אותו שם, ואז פונה מזרחה לשדרת אירראסבאל, שם ממוקמות התחנות "אירראסאבל", "מונסניור איסגירה", "ניוניואה", "צ'ילה אספניה" ו"וייה פריי". שתי התחנות האחרונות של הקו "פלאסה אגניה" ו"פרננדו קסטיו ולאסקו" ממוקמות בשדרות אוסדה ופרננדו קסטיו ולאסקו בהתאמה. קו 3 נוסע לכל אורך המסלול שלו מתחת לפני האדמה ובשנתו הראשונה 2019 הוא ריכז 7.9% מהנסיעות במערכת כולה מה שממקם אותו במקום החמישי מתוך שבעת הקווים הפעילים.[3]

קו 3 הוא הקו השני בו נעשה השימוש ברכבות בעלות מערכת טייס אוטומטי, דלתות שמשתלבות עם הרציף ואספקת חשמל עילית. עד שנת 2023 צפויה הארכה של הקו ב-3.8 ק"מ נוספים לאורכם ייבנו 3 תחנות, "פלאסה דה קיליקורה", "לו קרוסאט" ו-"EFE קיליקורה", שבה אמורה להיבנות גם תחנה של הרכבת העתידית מסנטיאגו לבטוקו.

 

קו 4 עריכה

 
נוף פנורמי של תחנת ויסנטה ואלדס המשותפת לקווים 4 ו-5, עם רכבות AS-2002.
 
קו 4

קו 4 הוא הקו הרביעי שנחנך ברשת הרכבת התחתית בסנטיאגו, כאשר הוא נחנך ב-30 בנובמבר 2005. עם זאת, הקטע בין התחנות "גרסיה" ל"ויסנטה ואלדס" כוסה על ידי מערך האוטובוסים של מערכת התחבורה טרנסטאיגו עד שנפתח ב-2 במרץ 2006. קו זה כולל 23 תחנות בסך הכל (כולל תחנת "סן חוסה דה לה אסטרייה" שנחנכה בנובמבר 2009) ואורכו 24.7 קילומטרים, מה שהופך אותו לקו השני באורכו ברשת אחרי קו 5 שעבר אותו ב-2011. (על פי התוכניות בשנת 2025 עם סיום ההארכה המתוכננת שלו הוא ישוב להיות הארוך ביותר[24]). המסלול השלם של קו 4 המזוהה עם הצבע הכחול אורך כ-40 דקות.

הקו משרת את הקומונות המזרחיות והדרום מזרחיות של הבירה, והוא עובר בקומונות פרובידנסיה, לאס קונדס, לה ריינה, לה פלורידה, מאקול, פניאלולן, ניוניואה ופואנטה אלטו. מסלולו מתחיל בתחנת "טובאלבה", המשותפת לו ולקו 1. משם ממשיך הקו מתחת לאדמה לאורך שדרת טובאלבה לתעלת המים המלאכותית סן קרלוס עד למפגש עם כביש הטבעת אמריגו וספוצ'י שם הוא פונה וממשיך את דרכו דרומה. הקו נותר מתחת לאדמה בקטע של כביש הטבעת שנקרא שדרת אוסה, ויוצא לאחר חציית שדרת גרסיה. וממשיך מעל פני האדמה לאורך החלק הדרומי של כביש אמריגו וספוצ'י עד לתחנת "ויקוניה מקאנה", משם יוצא קו 4A. לאחר תחנה זו, הקו יורד לרגע מתחת לפני האדמה תוך שהוא פונה לעבר שדרת ויקוניה מקנאנה, ומאוחר יותר מתגלה כוויאדוקט מוגבה אחרי תחנת "ויסנטה ואלדס". באופן זה הוא מתקדם עד שהוא מגיע לסביבתה של קומונת פואנטה אלטו, שם הוא יורד שוב מתחת לאדמה בתחנת "לאס מרסדס" עד התחנה הסופית שלו ב"פלאסה דה פואנטה אלטו".

באוגוסט 2007 הושקו בקו 4 שירות קווי אקספרס בשעות העומס של הבוקר.[44] שהופעלו תחילה בין השעות 6:00 ל-9:00 בבוקר. במסגרת שירות האקספרס, שירות הרכבות בקו 4 נחלק לשני מסלולים: "המסלול האדום" ו"המסלול הירוק". ישנן 9 תחנות חשובות בהן עוצרת הרכבת במסגרת שני המסלולים: "טובאלאבה", "פרנסיסקו בילבאו", "פלאסה אגניה", "מאקול", "ויקוניה מקאנה", "ויסנטה ואלדס", "אליסה קוראה", "הוספיטל סוטרו דל ריו", ו"פלאסה דה פואנטה אלטו". אך בנוסף ל-9 התחנות הללו הרכבת במסלול הירוק עוצרת רק בתחנות "כריסטובל קולון", "סימון בוליבאר", "גרסיה", "קילין", "רוחאס מגאיאנס", "סן חוסה דה לה אסטרייה" ו"פרוטקטורה דה לה אינפנסיה". ואילו הרכבת במסלול האדום עוצרת בנוסף לתחנות המשותפות רק בתחנות "פרינסיפה דה גאלס", "לוס אוריינטלס", "לוס פרזידנטס", "לאס טורס", "טרינידד", "לוס קייאייס" ו"לאס מרסדס". בדצמבר של אותה שנה לאור ההצלחה של קווי האקספרס בשעות הבוקר שחסכו כ-10 דקות בממוצע, הורחב השירות גם לשעות העומס של הערב בין 18:00 ל-21:00.[45] ובשנת 2015 נוסף שירות של קווי האקספרס בקו 4 גם בין 12:00 ל-15:00.

ביוני 2018 הוכרז על הארכה של 4 ק"מ ובנייה של שלוש תחנות נוספות בחלקו הדרומי של הקו, שיחברו בין תחנת "פלאסה פואנטה אלטו" לאזור באחוס דה מאנה, פרויקט זה אמור להיחנך בשנת 2025.[23][24] קו 4 הוא אמנם הקו השני באורכו במערכת, אך בשנת 2019 הוא ריכז רק 14.5% מהנסיעות במערכת כולה, מה שמציב אותו במקום הרביעי בלבד בקטגוריה זו.[3] קו 4 היה אחד מהקווים שנפגעו בצורה הקשה ביותר מגל המחאות ב-2019 כאשר ב-2018 הוא ריכז כ-16.5% מהנסיעות (לפני חנוכתו של קו 3)[43] אך גם בשנת 2018 הוא היה רק הרביעי בקטגוריה זו.

 

קו 4A עריכה

 
מבט מבפנים לרכבת AS-2002, בקו 4A
 
קו 4 א

קו 4A הוא הסתעפות של קו 4 והוא נחנך ב-16 באוגוסט 2006. הוא עובר בקומונות לה פלורידה, לה גראנחה, סן רמון ולה סיסטרנה. הקו נפרס לאורך 7.7 ק"מ ויש לו שש תחנות בלבד, מה שהופך אותו לקו הקצר ביותר במערכת, כשהמסלול השלם של הקו המזוהה עם הצבע התכלת אורך כ-12 דקות. ראשיתו של הקו היא בתחנת "ויקוניה מקאנה", משם הוא ממשיך בתוך תעלה במקביל לחלק הדרומי של כביש הטבעת אמריגו וספוצ'י, שם ממוקמות תחנות המחוברות לשכונות הסמוכות באמצעות גשרים להולכי רגל שעוברים מעל הכביש המהיר. הקו מסיים את מסלולו בתחנת "לה סיסטרנה" המשותפת לו ולקו 2. בהתאם להיותו הקו הקצר ביותר הוא גם תופס את הנתח הקטן ביותר מכלל השימוש ברשת עם 2.3% מהנסיעות בלבד בשנת 2019.[3]

 

קו 5 עריכה

 
מבט על הוויאדוקט המוגבה של קו 5
 
קו 5

קו 5 הוא קו הרכבת התחתית השלישי שנחנך בבירה, והוא מחבר את האזורים של דרום מערב ודרום מזרח העיר אחד לשני דרך מרכז העיר במסלול שמסתעף בצורת האות חי"ת. הוא כולל 30 תחנות הנפרסות לאורך 29.7 ק"מ, מה שהופך אותו לקו הארוך ביותר ברשת, והמסלול השלם שלו המזוהה עם הצבע הירוק אורך כ-50 דקות.[46] כשהקטע הראשון שלו בין התחנות "בקדאנו" ו"בייאוויסטה דה לה פלורידה" נפתח ב-5 באפריל 1997. מאוחר יותר הוא הוארך מערבה, תחילה ל"סנטה אנה" ב-4 במרץ 2000, ובהמשך ל"קינטה נורמל" ב-31 במרץ 2004. מדרום, תחנת "ויסנטה ואלדס" נפתחה ב-30 בנובמבר 2005. כשבשנת 2006 הוכרז על הארכה חדשה לדרום-מערב העיר, שחלקה הראשון בין תחנת "פודאוול" ל"קינטה נורמל" נחנך ב-12 בינואר 2010, בעוד המקטע לתחנת "פלאסה דה מאיפו" שהפך את הקו לארוך ביותר ברשת נחנך ב-3 בפברואר 2011.

קו 5 עובר בקומונות מאיפו, פודאוול, לו פראדו, קינטה נורמל, סנטיאגו, פרובידנסיה, ניוניואה, מאקול, סן חואקין ולה פלורידה. המסלול ממערב מתחיל בתחנת "פלאסה דה מאיפו", ואז ממשיך בוויאדוקט לתחנת "דל סול", שם הוא יורד מתחת לפני הקרקע בתחנת "בראנקאס", וחוצה את מה שמכונה המרכז ההיסטורי של העיר. הקו, לאחר שעבר מתחת לפלסה דה ארמאס ומוזיאון באייס ארטס בתחנות בעלות אותם שמות, פונה דרומה בסמוך לפלסה "בקדאנו" ועובר מתחת לפארק בוסטמאנטה, עד שהוא יוצא באזור סדנאות סן אאוחניו, ועולה בצורת ויאדוקט מעל שדרת "ויקוניה מקאנה". במהלך הקטעים האחרונים של המסלול הקו יורד שוב מתחת לפני הקרקע לפני תחנת "בייאוויסטה דה לה פלורידה" ומסיים בתחנת "ויסנטה ואלדס", המשותפת לו עם קו 4.

בנובמבר 2008 לאור ההצלחה של קווי האקספרס בקו 4, היה קו 5 לקו השני בו הושק פתרון זה. קווי האקספרס פועלים בין השעות 6:00 ל-9:00 בבוקר, ושוב בין השעות 18:00 ל-21:00 בערב. במסגרת שירותי האקספרס, שירות הרכבות בקו 5 נחלק לשני מסלולים, "המסלול האדום" ו"המסלול הירוק". ישנן 12 תחנות חשובות המשותפות לשני המסלולים: "פלאסה דה מאיפו", "לגונה סור", "פודאוול", "סן. פבלו", "סנטה אנה", "פלאסה דה ארמאס", "באייס ארטס", "בקדאנו", "אירראסאבל", "ניובלה", "בייאוויסטה דה לה פלורידה" ו"ויסנטה ואלדס". ובנוסף ל-12 התחנות הללו הרכבת במסלול הירוק עוצרת רק בתחנות "דל סול", "לאס פרסלאס", "לו פראדו", "גרוטה דה לורדס", "קומינג", "סנטה איזבל", "רודריגו דה אראיה", "קאמינו אגריקולה" ו"פדררו". בעוד במסלול האדום עוצרת הרכבת מלבד בתחנות המשותפות רק בתחנות "סנטיאגו בוארס", "מונטה תבור", "בראנקאס", "בלנקאדו", "קינטה נורמל", "פארקה בוסטמאנטה", "קרלוס ואלדובינוס", "סן חואקין" ו"מיראדור".

קו 5 מחבר בין רובעי המגורים שבמערב ובדרום מזרח הבירה ובשנת 2019 הוא ריכז 17.5% מהכלל הנסיעות ברשת מה שמציב אותו במקום השני בקטגוריה זו אחרי קו 1.

 

קו 6 עריכה

 
"החלום לעוף", יצירה מאת חוסה יוטרוניק בתחנת סריוס בקו 6
 
קו 6

קו 6 של הרכבת התחתית של סנטיאגו, נחנך ב־2 בנובמבר 2017. [47] הוא עובר בעיר מדרום מערב לצפון מזרח בצורת האות נ"ון, והוא עובר בקומונות סריוס, פדרו אגירה סרדה, סן מיגל, סן חואקין, סנטיאגו, ניוניואה ופרובידנסיה. הוא כולל 10 תחנות הפרוסות לאורך 15.3 ק"מ, והמסלול השלם של קו 6 המזוהה עם הצבע הסגול אורך כ-19 עד 20 דקות.

המסלול של קו 6 מתחיל בדרום מערב העיר בתחנת "סריוס", בצומת המחבר בין שדרות פדרו אגירה סרדה, דפרטמנטל ובוסאטה. משם הוא ממשיך לאורך שדרת קרלוס ואלדיבינוס, שם ממוקמות התחנות "לו ויאדור" ו"פרזידנטה פדרו אגירה סרדה". בהמשך המסלול עובר קו 6 בשכונת פרנקלין, שם נמצאות התחנות "פרנקלין" ו"ביו ביו", ואז הוא פונה לרחובות קרלוס דיטבורן ושדרת גרסיה, שם ממוקמות התחנות "ניובלה" ו"אסטדאיו נסיונל" (האצטדיון הלאומי) בהתאמה. משם ממשיך המסלול של קו 6 לשדרת פדרו ולדיביה בה נמצאות התחנות "ניוניואה" ו"אינס דה סוארס", כשהמסלול מסתיים בתחנת "לוס לאונס" המשותפת לקווים 6 ו-1 בצומת שדרות פרובידנסיה ושוודיה בגזרה הצפון מזרחית של סנטיאגו.

המסלול של קו 6 כמעט לכל אורכו נוסע מדרום ובמקביל לקו 1 מה שמסייע בהפחתת העומס על קו 1 שיותר משליש ממשתמשי הרכבת התחתית נוסעים בו. בנוסף קו 6 הוא הקו הראשון עם רכבות בעלות מערכות של טייס אוטומטי, דלתות משולבות עם הרציפים ומערכת אספקת חשמל עילית. עד שנת 2028 צפויה להתבצע הארכה של 1.4 ק"מ לקו 6 ותחנה חדשה בשם איסדורה גוינאצ'אה צפויה להיבנות, כדי לאפשר שילוב עם קו 7 העתידי.

קו 6 הוא קו יחסית קצר ובשנת 2019 הוא ריכז 5.8% מכלל הנסיעות ברשת, מה שממקם אותו במקום השישי מתוך שבעת הקווים הפעילים בקטגוריה זאת.[3]

 

תחנות עריכה

רשימת תחנות הרכבת תחתית בסנטיאגו (תחנות מעבר בין קווים מודגשות ומסומנות).

מס'
 
קו 1

קו 1

מערב למזרח

 
קו 2

קו 2

צפון לדרום

 
קו 3

קו 3

צפון למזרח

 
קו 4

קו 4

צפון מזרח לדרום מזרח

 
קו 4 א

קו 4A

דרום מזרח לדרום

 
קו 5

קו 5

דרום מערב לדרום מזרח

 
קו 6

קו 6

דרום מערב לצפון מזרח

תחנה בשפת מקור תחנה בשפת מקור תחנה בשפת מקור תחנה בשפת מקור תחנה בשפת מקור תחנה בשפת מקור תחנה בשפת מקור
1 סן פבלו
 
San Pablo 		וספוסיו נורטה Vespucio Norte לוס ליברטדורס Los Libertadores טובאלבה   Tobalaba ויקוניה מקאנה Vicuña  Mackenna פלאסה דה מאיפו Plaza de Maipú סריוס Cerrillos
2 נפטונו Neptuno סאפאדורס Zapadores קרדנל קארו Cardenal Caro קריסטובל קולון Cristóbal Colón סנטה חוליה Santa Julia סנטיאגו בוארס Santiago Bueras לו ויאדור Lo Valledor
3 פאחריטוס Pajaritos דורסל Dorsal ויווסטה Vivaceta פרנסיסקו בילבאו Francisco Bilbao לה גראנחה La Granja דל סול Del Sol פרזידנטה פדרו אגירה סרדה Presidente Pedro Aguirre Cerda
4 לאס רחאס Las Rejas אינסטיין Einstein קונצ'אלי Conchalí פרינסיפה דה גאלס Príncipe de Gales סנטה רוסה Santa Rosa מונטה תבור Monte Tabor פרנקלין   Franklin
5 אקוודור Ecuador סמנטריוס Cementerios פלאסה צ'אקבוקו Plaza Chacabuco סימון בוליבאר Simón Bolívar סן רמון San Ramón לאס פרסלאס Las Parcelas ביו-ביו Bío Bío
6 סן אלברטו אורטדו San Alberto Hurtado סרו בלנקו Cerro Blanco הוספיטלס Hospitales פלאסה אגניה   Plaza Egaña לה סיסטרנה   La Cisterna לגונה סור Laguna Sur ניובלה   Ñuble
7 אוניברסידד דה סנטיאגו Universidad de Santiago פטרונאטו Patronato פואנטה קאל אי קאנטו Puente Cal y  Canto לוס אוריינטלס Los Orientales בראנקאס Barrancas אסטדיו נסיונל Estadio Nacional
8 אסטסיון סנטרל Estación Central פואנטה קאל אי קאנטו Puente Cal y  Canto פלאסה דה ארמאס   Plaza de Armas גרסיה Grecia פודאוול Pudahuel ניוניואה   Ñuñoa
9 אוניון לטינואמריקה Unión Latinoamericana סנטה אנה   Santa Ana אוניברסידד דה צ'ילה Universidad de  Chile לוס פרזידנטס Los Presidentes סן פבלו   San Pablo אינס דה סוארס Inés de Suárez
10 רפובליקה República לוס ארואס   Los Héroes פארקה אלמגרו Parque Almagro קילין Quilín לו פראדו Lo Prado לוס לאונס   Los Leones
11 לוס ארואס   Los Héroes טואסקה Toesca מאטה Matta לאס טורס Las Torres בלנקאדו Blanqueado
12 לה מונדה La Moneda פארקה אוהיגינס Parque O'Higgins אירראסאבל
 
Irarrázaval 		מאקול Macul גרוטה דה לורדס Gruta de Lourdes
13 אוניברסידד דה צ'ילה Universidad de  Chile רונדיסוני Rondizzoni מונסניור איסגירה Monseñor Eyzaguirre ויקוניה מקאנה Vicuña   Mackenna קינטה נורמל Quinta Normal
14 סנטה לוסיה Santa Lucía פרנקלין   Franklin ניוניואה   Ñuñoa ויסנטה ואלדס
 
Vicente Valdés 		קומינג Cumming
15 אוניברסידד קתוליקה Universidad Católica אל יאנו El Llano צ'ילה אספניה Chile España רוחאס מגאינאס Rojas Magallanes סנטה אנה   Santa Ana
16 בקדאנו   Baquedano סן מיגל San Miguel וייה פריי Villa Frei טרינידד Trinidad פלאסה דה ארמאס   Plaza de Armas
17 סלבדור Salvador לו ויאל Lo Vial פלאסה אגניה   Plaza Egaña סן חוסה דה לה אסטרייה San José de la Estrella בייאס ארטס Bellas Artes
18 מנואל מונט Manuel Montt דפרטמנטל Departamental פרננדו קסטיו ולאסקו Fernando Castillo Velasco לוס קייאייס Los Quillayes בקדאנו
 
קו 1
Baquedano
19 פדרו דה ולדיביה Pedro de Valdivia סיאודד דל ניניו Ciudad del Niño אליסה קוראה Elisa Correa פארקה בוסטמאנטה Parque Bustamante
20 לוס לאונס   Los Leones לו אובאייה Lo Ovalle הוספיטל סוטרו דל ריו Hospital Sótero del Río סנטה איזבל Santa Isabel
21 טובאלבה   Tobalaba אל פארון El Parrón פרוטקטורה דה לה אינפנסיה Protectora de la Infancia אירראסאבל
 
קו 3
Irarrázaval
22 אל גולף El Golf לה סיסטרנה   La Cisterna לאס מרסדס Las Mercedes ניובלה   Ñuble
23 אלקנטרה Alcántara פלאסה דה פואנטה אלטו Plaza de Puente Alto רודריגו דה אראיה Rodrigo de Araya
24 אסקואלה מיליטר Escuela Militar קרלוס ולדובינוס Carlos Valdovinos
25 מנקוואה Manquehue קאמינו אגריקולה Camino Agrícola
26 ארננדו דה מגאינאס Hernando de Magallanes סן חואקין San Joaquín
27 לוס דומיניקוס Los Dominicos פדררו Pedrero
28 מיראדור Mirador
29 בייאוויסטה דה לה פלורידה Bellavista de La Florida
30 ויסנטה ואלדס   Vicente Valdés

ברכבת התחתית של סנטיאגו יש סדרה של תחנות שמעולם לא נבנו או שלא נכנסו לשימוש, המכונות בדרך כלל "תחנות רפאים". חלקן מוזכרות במהלך הנסיעה כמו תחנת "ליברטד", הנמצאת בין התחנות "קומינג" ו"קינטה נורמל" בקו 5, ותחנת "אצ'ווריה" הנמצאת בין התחנות "לה סיסטרנה" ו"סן רמון" בקו 4A.

תוכניות עתידיות עריכה

לצד שבעת הקווים הפועלים כיום, ישנו קו נוסף בבנייה ושני קווים בתהליך תכנון. בשנת 2014 הוכרז על הרחבת קו 3 לקיליקורה וקו 2 לאל בוסקה וסן ברנרדו, והוספת שבע תחנות חדשות ו-8.8 ק"מ לרשת עד 2023.[48]

ב-1 ביוני 2017 הכריזה הנשיאה מיצ'ל בצ'לט על מתווה קו 7 העתידי שאמור להיחנך בשנת 2028.[20] בו יהיו 21 תחנות לאורך רשת של 25 ק"מ בין רנקה שבצפון מערב העיר וויטקורה שבצפון מזרח העיר. שצפוי להפחית את העומס מקו 1.

ביוני 2018 הכריז הנשיא סבסטיאן פיניירה בנאומו השנתי על התחלת תהליך התכנון להקמת שני קווי רכבת תחתית חדשים: קו 8 אשר יחבר את הקומונות של לה פלורידה ופואנטה אלטו עם פרובידנסיה, ואילו קו 9 שיגיע ממרכז העיר לקומונת לה פינטנה, אחת הקומונות האחרונות שעדיין לא מחוברת לרכבת התחתית. בנוסף, קו 4 יורחב בשלוש תחנות כדי להגיע לרובע באחוס דה מאנה בפואנטה אלטו, וקו 6 יורחב בתחנה נוספת לקישור עם קו 7.[23]

תחנות הקווים העתידיים עריכה

התחנות בקווים 7, 8 ו-9 המתוכננים לשנת 2028.

מספר  

קו 7

מערב למזרח

 

קו 8

צפון לדרום

 

קו 9

צפון לדרום

תחנה בשפת מקור תחנה בשפת מקור תחנה בשפת מקור
1 ברזיל Brasil לוס לאונס     Los Leones סנטה לוסיה   Santa Lucía
2 אינפנטה Infante אליאודורו יאנייס Eliodoro Yañez מאטה   Matta
3 סלבדור גוטיירס Salvador Gutiérrez דיאגונל אוריינטה Diagonal Oriente מאולה Maule
4 אואלן Huelén צ'ילה אספניה   Chile España ביו-ביו   Bío Bío
5 סרו נביה Cerro Navia חוסה פדרו אלסנדרי José Pedro Alessandri לה לגונה La Legua
6 רדאל Radal לוס אולמוס Los Olmos סבאסטופול Sebastopol
7 ווקר מרטינס Walker Martínez ויסנטה אואידוברו Vicente Huidobro לינארס Linares
8 מטאקונה Matucana דר. אמאדור נגאמה Dr. Amador Neghme סנטה רוסה   Santa Rosa
9 מפוצ'ו Mapocho מאקול   Macul הוספיטל פאדרה אורטדו Hospital Padre Hurtado
10 פואנטה קאל אי קאנטו     Puente Cal y Canto לה פלורידה La Florida לה פינטנה La Pintana
11 בקדאנו     Baquedano רוחאס מגאיאנס אוריינטה Rojas Magallanes Oriente לו מרטינס אוריינטה Lo Martínez Oriente
12 פדרו דה ולדיביה   Pedro de Valdivia קאמילו אנריקס Camilo Henriquez גבריאלה Gabriela
13 איסדורה גוינאצ'אה   Isidora Goyenechea דייגו פורטאלס Diego Portales
14 ויטקורה Vitacura אל פראל El Peral
15 וספוסיו Vespucio
16 פארקה אראוקאנו Parque Araucano
17 חרונימו דה אלדרטה Gerónimo de Alderete
18 פאדרה אורטדו Padre Hurtado
19 אסטרואיל Estoril

קישוריות עריכה

 
תוכנית הרכבת התחתית של סנטיאגו, עם תחנות החלפה של רשת האוטובוסים טרנסנטיאגו המצוינות בשחור, וגזרות העיר בהתאם לצבע האופייני של האוטובוסים המקומיים שלהם.

מאז הקמתה, התבססה הרכבת התחתית של סנטיאגו על חיבור לאמצעי התחבורה השונים בעיר. שכן בשנותיה הראשונות עברה הרכבת רק בחלקים קטנים במרכז העיר בעוד שרב משתמשי התחבורה הציבורית בעיר הגיעו מהשכונות המרוחקות יותר.

במשך שנים רבות הפעילה הרכבת התחתית מערך מיניבוסים שנקרא מטרובוס (Metrobus) שהוקם בשנת 1987. מערכת זו כללה מיניבוסים שהסיעו נוסעים מהשכונות המרוחקות לעבר תחנות הרכבת התחתית. ולשם כך הוקמו התחנות "אסקואלה מיליטר", "לו אובאייה" ו"פואנטה קאל אי קאנטו" כתחנות שנועדו לקשר בין מערך המיניבוסים לרכבת התחתית. ובהמשך התווספו גם תחנות "לאס רחאס" ו"בייאוויסטה דה לה פלורידה".

בתחילת שנות האלפיים החלה להירקם תוכנית אב לתחבורה עירונית בסנטיאגו. בה משמשת הרכבת תחתית כציר המרכזי של התחבורה בבירה. מה שהוביל את הרשויות להרחיב את רשת הרכבת התחתית. הארכה זו כללה בניית תחנות וקווים חדשים, תוך הדגשת תחנות "קינטה נורמל" ו"לה סיסטרנה", כתחנות משולבות שיאפשרו שילוב בין מספר אמצעי תחבורה באותה התחנה. בתוכנית המקורית בתחנת קינטה נורמל הייתה אמורה להיות בנוסף לתחנת רכבת תחתית גם תחנת רכבת, אך מהלך זה לא יצא לפועל לאחר כישלון תוכנית הרכבת למליפייה. לעומת זאת התחנה המשולבת ב"לה סיסטרנה" נחנכה באמצע 2007.[49]

עם יישום תוכנית טרנסנטיאגו, ב-10 בפברואר 2007, שבה בוצעה רפורמה משמעותית בקווי האוטובוסים בעיר כך שישמשו כמערכת הזנה לרכבת התחתית, הושלם הקשר בין המיניבוסים לרכבת התחתית. כך רכשה הרכבת התחתית תפקיד חשוב בתחבורת הבירה תוך שילוב של כרטיס חכם הנקרא כרטיס ביפ! כאמצעי תשלום מאוחד עבור כלל אמצעי התחבורה. כדי לשפר את הקישוריות בין האמצעים השונים, שילבה טרנסנטיאגו סדרה של תחנות החלפה, שרבות מהן ממוקמות בסמוך לתחנות הרכבת התחתית בסנטיאגו. בתהליך זה הותאמו חלק מהטרמינלים הישנים של שירותי המטרובוס לשימושם של שירותי ההזנה של מערכת טרנסנטיאגו. כמו כן, יחד עם הרחבת רשת הרכבת התחתית, נבנו תחנות חדשות מסוג זה. כך הוקמו תחנות "וספוסיו נורטה" בפברואר 2008,[50] ו"דל סול" במסגרת ההארכה לכיוון מאיפו של קו 5. [51] בנוסף, מספר תחנות נבנו בסמוך לתחנות של אמצעי התחבורה שונים. כגון תחנות "סן אלברטו אורטדו", "אסטסיון סנטרל" ו"לוס ארואס" הממוקמות בסמוך למסופי האוטובוסים הבינעירוניים של סנטיאגו, הנקראים "אלמדה", "סן בורחה" ו"לוס ארואס בהתאמה". כמו כן מספר אוטובוסים בינעירוניים, בעיקר לכיוון ולפאראיסו, עוצרים בתחנת "פחאריטוס", בה קיימים רציפים למטרה זו. ומאז חנוכת קו 1, יש לרכבת התחתית של סנטיאגו שילוב עם שירותי רכבת שונים בתחנה המרכזית ("אסטסיון סנטרל"). בנוסף, בשנת 2006 נחנכו מספר אוטובוסים מתחנת "בייאוויסטה דה לה פלורידה" לעיר רנקגואה שבמחוז אוהיגינס.

ציוד ושירותים עריכה

בתוך התחנות ישנם שירותים שונים שמספקת הרכבת התחתית של סנטיאגו במטרה לענות על צורכי המשתמשים באמצעי תחבורה זה. בכל התחנות יש מכונות כרטיסים, טלפונים ציבוריים וכספומטים. כמו כן, קיימים ברציפים לוחות מידע, מפות של הרשת וסביבת התחנה ומסכי טלוויזיה בהם מוקרן מידע על הרכבת וקטעי חדשות.

מאז חנוכת קו 5, צוידו כל התחנות החדשות של הרכבת התחתית במעליות המספקות גישה לנכים. בקו 1 החלו בתהליך של הקמת מעליות גם כן ובאוגוסט 2019 נחנכו המעליות בתחנת "סן חואקין", מה שהותיר את תחנת "אסטסיון סנטרל" (התחנה המרכזית) לתחנה היחידה בה לא מותקנת מעליות. [52]

שירות נוסף שהרכבת מציעה הן מכונות להשאלת ספרים שנקראות ביביליומטרו (Bibliometro) שהותקנו החל משנת 1996 בתחנות "בקדאנו", "פואנטה קאל אי קאנטו", "לוס ארואס", "סן פבלו", "בייאוויסטה דה לה פלורידה", "סיואדד דל ניניו", "וספוסיו נורטה", "פלאסה דה ארמאס", "פלאסה דה מאיפו", "לוס דומיניקוס", "אירראסאבל", "מאקול", "פרנקלין", "סריוס", "ניוניואה" ו"אינס דה סוארס". ובשנת 2012 היו לשירות יותר מ-176,000 משתמשים פעילים ולמעלה מ-3 מיליון ספרים. [53] [54]

לוגו שירות חניות האופניים של ההרכבת התחתית
 
 

באוגוסט 2008 יושם שירות הנקרא ביסימטרו (Bicimetro) המאפשר להחנות את האופניים בתחנת הרכבת למשך יום שלם עבור 300 פסו צ'ילאני (שווה ערך לשקל וחצי) שירות זה זמין בתחנות "לה סיסטרנה", "פלאסה אגניה", "אסקואלה מיליטר", "וספוסיו נורטה", "גרסיה", "לאס מרסדס" ו"כריסטובל קולון".

ב־8 בספטמבר 2018 נחנכה בתחנות הרכבת התחתית מערכת החניה השנייה לאופניים, המכונה לינאה סרו (Linea Cero), הכוללת מתלים לאופניים בכניסות לתחנות בהם ניתן להשתמש באמצעות הרשמה ותשלום באפליקציה סלולרית. המערכת הופיעה לראשונה בתחנות "פרזידנטה פדרו אגירה סרדה", "ביו-ביו", "פרנקלין", "סריוס" ו"אינס דה סוארס" בקו 6. לאחר מכן, נחנכו שלושה מתלים לאופניים בשתי תחנות בקו 3 ("קרדנל קארו" ו"פרננדו קסטיו ולאסקו") ואחד בקו 2 (בתחנת אל פארון), ועד סוף 2021 אמורים להיות מותקנים מתלים אלו בכ-60 תחנות. [55] [56]

שעות פעילות עריכה

הרכבת התחתית של סנטיאגו פועלת בכל ימות השבוע על פי לוח הזמנים הבא:

ימים שעות הערות
שני עד שישי 05:35 – 00:08
שבת 06:30 – 00:08
ראשון וחגים 08:00 – 23:48 קו 1 החל מ-9:00

תעריפים ואמצעי תשלום עריכה

בימים אלו יש אמצעי תשלום אחד בלבד המאפשר את השימוש ברכבת התחתית של סנטיאגו, כרטיס חכם שנקרא כרטיס ביפ!. בעבר, ניתן היה לרכוש גם כרטיסי נייר שאפשרו לבצע נסיעה בודדת, אך החל ממרץ 2018. כרטיס ה-ביפ! הפך לאמצעי הקביל היחיד.

את כרטיס הביפ ניתן לטעון במשרדי כרטיסים כמו גם בבתי מסחר רבים ברחבי העיר. כרטיס זה עולה 1550 פסו צ'ילאני (כ-7 שקלים) והחיוב המינימלי אותו ניתן לטעון הוא 1000 פסו (כ־4.5 שקלים) והשימוש בו מאפשר שימוש במערכת התעריפים המשולבת שמאפשרת לבצע מספר נסיעות בתוך טווח זמן של 120 דקות, בכל רשת האוטובוסים רד (שנקראה טרנסטיאגו עד 2019) ושל הרכבת התחתית.

 
מכונות טעינת כרטיסי ביפ! בתחנת הרכבת אסטדיו נסיונל.
 
משרד כרטיסים בתחנת סמנטריוס.

טבלת התעריפים עריכה

מעודכנת לינואר 2024

אמצעי תחבורה/שעות [57] שעות השיא
07:00 - 08:59

18:00 - 19:59

שעות רגילות
09:00 - 17:59

20:00 - 20:44

שבת, ראשון וחגים

שעות השפל
06:00 - 06:59

20:45 - 23:00

תעריף רגיל 810 פסו 730 פסו 650 פסו
סטודנט 230 פסו
אזרח ותיק (רכבת תחתית)
אזרח ותיק (רכבת תחתית+אוטובוס) 350 פסו
* נכון ל-15 בינואר 2024, 1 דולר אמריקני = 911 פסו צ'ילאני [58]

הנחות וכרטיסים מיוחדים עריכה

 
תוכנית התעריפים המשולבת

תלמידי בית ספר יסודי יכולים לנסוע בחינם, בהצגת כרטיס תלמיד לאומי (TNE) לו זכאי כל תלמיד במערכת החינוך הצ'ילאנית. תלמידי תיכון ואוניברסיטאות זכאים לתעריף סטודנט בעלות של 230 פסו לנסיעה (כשקל) עם כרטיס סטודנט בתוקף.

החל מאוגוסט 2018 התעריף עבור אזרחים ותיקים (מעל גיל 65) ברכבת התחתית זהה לתעריף סטודנט בכל שעות היום, 230 פסו לנסיעה, (עד אז הנחת אזרח ותיק לא הייתה תקפה בשעות השיא), כאשר עבור נסיעה באוטובוס או נסיעה משולבת התעריף לאזרח ותיק הוא 350 פסו.

מלאי הציוד הנייד עריכה

צי הרכבות של הרכבת התחתית של סנטיאגו מופעל על ידי אנרגיה חשמלית במתח של 750 וולט (V) של זרם ישר (DC), דרך המסילה בקווים 1, 2, 4, 4A ו-5 ובאמצעות כבל אספקת חשמל עילית בקווים 3 ו-6. כאשר רוחב המסילה הוא 1435 מ"מ.

הרכבות הראשונות שנרכשו עבור המערכת היו מדגם NS-74 מתוצרת אלסטום שהחלו להגיע בשנת 1975, כאשר עד שנת 1981 היו במלאי 49 רכבות בעלות 5 קרונות כל אחת. אך לאחר שיפוץ שנערך בהן נותרו 35 רכבות בלבד. מאוחר יותר בשנת 1988 נרכשו 5 רכבות מדגם NS-88 לאחר שרכבת מדגם NS-74 נהרסה כתוצאה מונדליזם בתחנת טובאלבה בשנת 1986.

בשנת 1996 נכנסו למלאי, הרכבות הראשונת מדגם NS-93 שיוצרו בצרפת על ידי חברת אלסטום, רכבות אלו נכנסו לשימוש לראשונה בקו 5 בשנת 1997, ובהמשך הן הועברו גם לקווים 1 ו-2. והן משמשות שם עד היום בתצורה של 7–8 קרונות בקו 1 ו-2. ואילו 6–7 קרונות בקו 5. עם הקמת קו 4 החלה רכישת רכבות מדגם AS-2002 ממפעל אלסטום בברזיל.[59] כשנרכשו 72 יחידות מודולריות המורכבות משלושה קרונות כל אחת.

מאוחר יותר עם השקתה של תוכנית טרנסנטיאגו בשנת 2007, נכנסו רכבות מדגם NS-2004 כחלק מהצעדים להפחתת העומס בקו 1 וכיום הן משמשות בקו 2. בהמשך אותה שנה העניקה הרכבת התחתית את המכרז בעלות של 250 מיליון דולר להחלפת הרכבות בקו 1 לחברת CAF הספרדית, ו-19 רכבות מדגם NS-2007 נכנסו לפעילות בנובמבר 2009.[60] בשנת 2012 החלה הרכבת התחתית ברכישת רכבות מדגם NS-2012 שבדומה לדגם NS-2007 יוצרו גם כן על ידי חברת CAF הספרדית.[61] כאשר רכבות אלה היו הראשונות שהכילו מערכת מיזוג אוויר.[62] עם חנוכת קו 6 בנובמבר 2017, נכנסו לפעולה רכבות מדגם AS-2014 שיוצרו גם כן על ידי החברה הספרדית ומיוחדות בכך שיש בהן מערכת נהיגה אוטומטית מלאה. ב-13 בספטמבר 2018 החלה לפעול לראשונה רכבת מדגם NS-2016 בקו 2, רכבות אלה שיוצרו על ידי חברת אלסטום היו הראשונות שהורכבו במלואן בצ'ילה.[63]

בסך הכל מחזיקה הרכבת התחתית 9 דגמי רכבות, שני דגמים, AS-2002 ו-AS-2014 בעלי צמיגי פלדה ועל כן נקראים AS ראשי תיבות של Acero Santiago. ושבעה דגמים בעלי צמיגי גומי ולכן הם מקבלים את ראשי התיבות NS הנגזרות מהמילים Neumático Santiago. המספר המצורף לאותיות בכל דגם מייצג את השנה בה עוצב הדגם ולא את השנה בה התחילו לייצר אותו.

אחזקת הרכבות מתבצעת בסדנאות ייעודיות הממוקמות בסמוך לתחנות: "לו אובאייה", "נפטונו", "ניובלה", "קילין", "לאס מרסדס", "לוס ליברטדורס" ו"סריוס". כאשר סדנה חדשה צפויה להיפתח בסמוך לתחנת "וספוסיו נורטה" עד שנת 2022.[64]

חלוקת הרכבות היא כדלקמן:

דגם יצרנית שנות ייצור מספר רכבות פועלת בקוים
NS-74 אלסטום 1973–1981 34
 
קו 2
 
NS-88 קונקריל 1987 1
 
קו 2
NS -93 אלסטום 1996–2003 33
 
קו 1
 
AS-2002 אלסטום 2004–2010 66
 
קו 4 א
 
קו 4
NS -2004 אלסטום 2006–2007 11
 
קו 2
NS-2007 CAF 2009–2010 19
 
קו 1
NS-2012 CAF 2012–2014 14
 
קו 1
AS-2014 CAF 2015–2017 37
 
קו 6
 
קו 3
NS-2016 אלסטום 2017– 35
 
קו 2
  •  
    NS-74
  •  
    NS-88
  •  
    NS-93
  •  
    AS-2002
  •  
    NS-2004
  •  
    NS-2007
  •  
    NS-2012
  •  
    AS-2014
  •  
    NS-2016

תרבות ואמנות עריכה

 
תצוגה של Memoria visual de una nación (זיכרון חזותי של אומה), בתחנת אוניברסידאד דה צ'ילה

לצד התפתחותה כאמצעי תחבורה, לרכבת התחתית של סנטיאגו היה עניין בקידום תרבות ואמנות מאז הקמתה. ובהתאם לכך התפתחו יוזמות רבות כמו הספריות בתחנות (Bibliometro), קידום אירועי תרבות שונים באמצעות לוחות מטרו קולטורה (MetroCultura) המוצבים ברוב תחנות הרשת. ופעילויות אחרות שמבצעת קרן מטרו ארטה (MetroArte). כמו הקדשת מרחבי אומנות ייעודיים כגון אולם פבלו נרודה על שמו של המשורר הצ'ילאני הנודע, בתחנת "קינטה נורמל". אולם מולטיסאלה קולטורל בתחנת "בקדאנו" והגלריה הפתוחה לאמנות בתחנת "פואנטה קאל אי קאנטו".

בנוסף במספר תחנות משולבות יצירות אמנות ראויות לציון. שהחשובה ביותר היא ציור הקיר הגדול ביותר באמריקה הלטינית, הממוקם לאורך הרציף של "תחנת אוניברסידאד דה צ'ילה", הנקרא "זיכרון חזותי של אומה" (ספ') מאת מריו טוראל, המורכב משני חלקים, וכולל תמונות שונות המספרות את ההיסטוריה של צ'ילה. עבודות אחרות ראויות לציון ממוקמות בתחנות, "לה מונדה", שרציפיה עוצבו מחדש לחלוטין בשנת 2005 כדי להוות אכסניה לסדרת ציורים ריאליסטיים עם נופים שונים של המדינה, שצוירו על ידי הצייר הלאומי גיירמו מוניוס ורה. והיצירה "Verbo América" של רוברטו מאטה שהוצבה בתחנת "קינטה נורמל" ב-2008 המורכבת מ-55 משטחי קרמיקה.[65] בנוסף, בתחנות שונות ישנן סדרת דיורמות המציגות פרקים מההיסטוריה הצ'יליאנית.

אירועים ותאונות עריכה

מספר התאונות והאירועים שהתרחשו ברכבת התחתית של סנטיאגו לא גבוה אך קיים:

  • ב-21 ביוני 2002 התרחשה ירידה מהפסים של הרכבת בקו 1 ב"לאס רחאס", שחסמה את הכבישים, אך לא נרשמו נזקים.[66]
  • ב-10 בפברואר 2008 התרחשה ירידה מהפסים בין לוס ארואס" ל"סנטה אנה" שקטעה את השירות בקו 2.[66]
  • ב-4 באוגוסט 2008 התנגשה רכבת ברכבת אחרת שהעלתה נוסעים בתחנת "פרינסיפה דה גאלס" בקו 4 וגרמה לפציעתם של ארבעה אנשים.[67]
  • ב-3 בספטמבר 2009 רכבת שיצאה מבתי המלאכה ב"נפטונו" ירדה מהפסים, ושיבשה את פעילותו הסדירה של קו 1.[68]
  • ב-8 בפברואר 2012 התנגשה רכבת בקירות סדנת התיקונים בתחנת "לו אובאייה", פגעה בבניין והרסה מספר כלי רכב.[66]
  • ב־11 בדצמבר 2019 רכבת נוסעים ירדה מהפסים בסביבת תחנת "ניובלה" וגרמה להשבתת פעולת קו 5 בין התחנות "פארקה בוסטמאנטה" ו"ויסנטנה ואלדס".[69]

קישורים חיצוניים עריכה

  מדיה וקבצים בנושא הרכבת התחתית של סנטיאגו דה צ'ילה בוויקישיתוף
  •   אתר האינטרנט הרשמי של הרכבת התחתית של סנטיאגו דה צ'ילה (בספרדית) (בספרדית)

הערות שוליים עריכה

  1. ^ Programa Gobierno Regional y Universidades de la Región Metropolitana de Santiago, web.archive.org, ‏28 בספטמבר 2007
  2. ^ publimetro, ¡Próxima estación: somos los más grandes! Santiago se consolida con la red de Metro más extensa de Sudamérica, Publimetro Test (בספרדית)
  3. ^ 1 2 3 4 5 6 7 8 Memoria anual 2019 -Metro de Santiago (עמ' 17)
  4. ^ Casi 3 millones: Metro de Santiago tuvo el día con más pasajeros de su historia, www.t13.cl, ‏1 במאי 2019
  5. ^ [https://twitter.com/louisdegrange/status/1084961708999884803 El 2018 @metrodesantiago batió todos los récord de pasajeros, llegando a 721 millones (5,2% más que el 2017). Linea 6 transportó 39 millones, un 15,8% más de lo proyectado. Acá los resultados por línea.], טוויטר
  6. ^ Metro de Santiago, Metro de Santiago (בספרדית)
  7. ^ Metro de Santiago - Metro en Transantiago - Conecta a Santiago de Norte a Sur. Metro inaugura Nueva Extensión de Línea 2 Norte, web.archive.org, ‏13 באוקטובר 2007
  8. ^ Metro de Santiago - Sala de Prensa - Metro anunció medidas que aumentarán su capacidad de transporte, web.archive.org, ‏27 בפברואר 2007
  9. ^ Metro de Santiago - Línea Maipú, web.archive.org, ‏24 באוקטובר 2007
  10. ^ Metro de Santiago - Sala de Prensa - Metro definió trazado de Línea a Maipú, web.archive.org, ‏13 באוקטובר 2007
  11. ^ ANÁLISIS Y DESARROLLO DE LA RED DE METRO SECTRA
  12. ^ El Mercurio.com, web.archive.org, ‏13 ביולי 2007
  13. ^ lanacion.cl: Bachelet anunció la nueva Línea 6 del Metro, web.archive.org, ‏2 בינואר 2010
  14. ^ Cooperativa.cl, Informe reveló más beneficios en la Línea 3 que en la anunciada Línea 6 del Metro, Cooperativa.cl (בספרדית)
  15. ^ Red de Portales News Detail Page, www.universia.net
  16. ^ El Mercurio.com - El periódico líder de noticias en Chile, web.archive.org, ‏4 במרץ 2016
  17. ^ Cooperativa.cl, Metro adjudicó trenes con aire acondicionado para Líneas 3 y 6, Cooperativa.cl (בספרדית)
  18. ^ C.Batarce, Línea 6 de Metro estará operativa a contar del 2 de noviembre, La Tercera, ‏23 באוקטובר 2017
  19. ^ El Mercurio S.A.P, Ministra de Transportes confirma que Línea 3 del Metro abrirá sus puertas el próximo martes 22 de enero | Emol.com, Emol, ‏15 בינואר 2019 (בספרדית)
  20. ^ 1 2 T13 | Tele 13, www.t13.cl
  21. ^ Línea 7 cambia de ruta
  22. ^ publimetro, Metro de Santiago abrió licitación para obras de la futura Línea 7, Publimetro Test (בספרדית)
  23. ^ 1 2 3 Angélica Vera, Nuevas Líneas 8 y 9 del Metro reducirán hasta en 70% el tiempo de viaje de los usuarios, La Tercera, ‏2 ביוני 2018
  24. ^ 1 2 3 Modelo de Gestión en Desarrollo de Proyectos (עמ' 34-36) (בספרדית)
  25. ^ C. N. N. Chile, Declaran desiertas las licitaciones para las construcciones de las líneas 8 y 9 del Metro, CNN Chile (בספרדית)
  26. ^ [http://www.paneldeexpertostarifas.cl/documentos/ResN22019.pdf SE PRONUNCIA SOBRE MATERIA QUE INDICA.]
  27. ^ Angélica Baeza, Evasión masiva de alumnos del Instituto Nacional en el Metro termina con denuncia en Fiscalía y medidas de contención, La Tercera, ‏11 באוקטובר 2019
  28. ^ c u r s e d I N’s Instagram profile post: “EVASIÓN MASIVA. DÍA 5. contexto: luego de una agitada mañana, como alumnado decidimos ir en masa hacia u. De chile, estación la cual se…”, Instagram (בספרדית)
  29. ^ Cooperativa.cl, [Video Secundarios protestaron contra el alza del Metro con masiva evasión], Cooperativa.cl (בספרדית)
  30. ^ https://twitter.com/metrodesantiago/status/1184976449872240645, טוויטר
  31. ^ C. N. N. Chile, Gobierno invoca Ley de Seguridad del Estado y hace llamado a los chilenos a “unirnos contra la violencia”, CNN Chile (בספרדית)
  32. ^ Cooperativa.cl, [Minuto a Minuto Carabineros: Hay 180 detenidos por desórdenes], Cooperativa.cl (בספרדית)
  33. ^ Cooperativa.cl, [Minuto a Minuto Noche de descontrol, destrucción y toque de queda en Chile], Cooperativa.cl (בספרדית)
  34. ^ Cooperativa.cl, INDH expuso denuncia de tortura en estación Baquedano del Metro, Cooperativa.cl (בספרדית)
  35. ^ El Mostrador, Jueces aclaran que “no encontraron huellas de tortura” en estación Baquedano pero derivaron investigación a Fiscalía, El Mostrador, ‏23 באוקטובר 2019 (בספרדית)
  36. ^ Con nuevas medidas de seguridad volvieron a funcionar estaciones Trinidad y Protectora de la Infancia | portalpuentealto.cl, ppuentealto, ‏26 בספטמבר 2020 (בספרדית)
  37. ^ Metro reanuda operación en Línea 3 y 6 pese a negativa del sindicato de trabajadores, BioBioChile - La Red de Prensa Más Grande de Chile, ‏23 באוקטובר 2019 (בספרדית)
  38. ^ C. N. N. Chile, Metro abrirá parcialmente Línea 2 y 5: Estas son las estaciones disponibles este viernes, CNN Chile (בספרדית)
  39. ^ C. N. N. Chile, Línea 4 vuelve a abrir: 10 estaciones se suman al servicio de Metro a partir de este lunes, CNN Chile (בספרדית)
  40. ^ C. N. N. Chile, Metro extenderá servicio en una hora y abrirá Línea 4A a partir del lunes, CNN Chile (בספרדית)
  41. ^ Recuperación de la normalidad en Metro puede tardar hasta 12 meses, web.archive.org, ‏24 באוקטובר 2019
  42. ^ Experto analiza daños en Metro: “Hasta 7 meses podría demorar la reconstrucción”, https://www.facebook.com/el.dinamo (בספרדית)
  43. ^ 1 2 3 Memoria Anual 2018 (עמ' 19)
  44. ^ Metro de Santiago - Sala de Prensa - Metro lanza nuevo servicio de Metro Expreso en Línea 4, web.archive.org, ‏2007-10-29
  45. ^ Cooperativa.cl, Metro replicará servicio expreso de Línea 4 en las tardes, Cooperativa.cl (בספרדית)
  46. ^ Guía: Todo de Línea 5 Metro de Santiago, Administracionytransportes.cl, ‏2017-12-02 (בספרדית)
  47. ^ C.Batarce, Línea 6 de Metro abre sus puertas para todo el público, La Tercera, ‏2017-11-02
  48. ^ Bachelet anunció una Línea 7 del Metro y la extensión de las líneas 2 y 3, www.soychile.cl, ‏11 במאי 2014
  49. ^ lun.com - Diario Las Últimas Noticias, web.archive.org, ‏2007-10-13
  50. ^ La Nacion.cl - Sociedad, web.archive.org, ‏2008-12-01
  51. ^ Terra - Actualidad, web.archive.org, ‏2008-07-21
  52. ^ La Tercera, Sólo falta Estación Central: El 99% de la red de Metro de Santiago tiene ascensores, La Tercera, ‏2019-08-08
  53. ^ Metro de Santiago - MetroCultura - Bibliometro, web.archive.org, ‏2007-10-25
  54. ^ Bibliometro - Porsantiago, Metro de Santiago (בספרדית)
  55. ^ Metro de Santiago inaugura Línea Cero: moderno sistema de estacionamientos para bicicletas, Metro de Santiago (בספרדית)
  56. ^ Metro presenta nuevos estacionamientos gratuitos para bicicletas en tres estaciones de Líneas 2 y 3, Metro de Santiago (בספרדית)
  57. ^ Tarifas - Tu Viaje, Metro de Santiago (בספרדית)
  58. ^ USD to CLP - חיפוש ב-Google, באתר www.google.com
  59. ^ ALSTOM - CHILE, web.archive.org, ‏2008-01-08
  60. ^ Cooperativa.cl, Española CAF proveerá nuevos trenes para el Metro de Santiago de Chile, Cooperativa.cl (בספרדית)
  61. ^ CAF vende 12 trenes al Metro de Santiago de Chile, El Diario Vasco, ‏2011-07-14 (בספרדית)
  62. ^ Hoy parte primer tren del Metro con aire acondicionado – Publimetro, web.archive.org, ‏2012-10-23
  63. ^ Debuta el primer tren de Metro construido en Chile: reemplazará a los antiguos
  64. ^ Modelo de Gestión en Desarrollo de Proyectos (עמ' 24) (בספרדית)
  65. ^ Metro de Santiago - MetroArte - Verbo América, web.archive.org, ‏10 בספטמבר 2009
  66. ^ 1 2 3 La Tercera, Los incidentes y descarrilamientos que han marcado al Metro de Santiago en sus 37 años, La Tercera, ‏8 בפברואר 2012
  67. ^ El Mercurio S.A.P, Metro asegura que "falla humana" provocó el choque en estación Príncipe de Gales | Emol.com, Emol, ‏4 באוגוסט 2008 (בספרדית)
  68. ^ El Mercurio S.A.P, Tres estaciones del Metro cerradas por descarrilamiento de un vagón | Emol.com, Emol, ‏3 בספטמבר 2009 (בספרדית)
  69. ^ El Mostrador, Metro suspende parcialmente servicio en Línea 5 por descarrilamiento de un tren, El Mostrador, ‏11 בדצמבר 2019 (בספרדית)
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=הרכבת_התחתית_של_סנטיאגו_דה_צ%27ילה&oldid=38287990"