הרמוניה קבועה מראש

תאוריית ההרמוניה הקבועה מראשאנגלית: Pre-established harmony) של גוטפריד לייבניץ היא תאוריה פילוסופית על סיבתיות שגורסת כי כל מרכיב יסודי (substance) מושפע ומשפיע רק על עצמו, ושכל מרכיבי היסוד (גופים חומריים ותודעות) של העולם נדמים כמקיימים אינטראקציה סיבתית אחד עם השני משום שהם תוכנתו מראש על ידי אלוהים כך שיתקיימו ב"הרמוניה" אחד עם השני. המונח של לייבניץ למרכיבי היסוד הללו הוא "מונאדות", אשר הוא תיאר אותן בעבודתו הבשלה ("מונאדולוגיה", פסקה 7) כ-"חסרות חלונות". לדוגמה:

תפוח נופל על ראשה של אליס, ולמראית עין גורם לחוויה של כאב בתודעתה. למעשה, זה אינו התפוח שגורם לה לכאב - הכאב נגרם ממצב קודם של תודעתה של אליס. אם אליס מנערת את ידה לאחר מכן בכעס, זה למעשה לא תודעתה שגורמת לכך, אלא מצב קודם של ידה.

התאוריה של לייבניץ ידועה ביותר כפתרון לבעיית הגוף והנפש הנוגעת לאופן שבו התודעה מקיימת אינטראקציה עם הגוף הפיזי. בנוסף, לייבניץ דחה גם את הרעיון של גופים פיזיקליים המשפיעים אחד על השני, והסביר את כל הסיבתיות הפיזית בדרך זו.

כדי להמחיש את רעיון ההרמוניה, לייבניץ מביא בכתביו את משל השעונים. במטפורה של לייבניץ, קריאת השעון יכולה לסמל כל מצב רגעי של ישות מסוימת, כך למשל ניתן לקשר שעון לנפש ("שעון נפשי") או שעון לגוף הפיזי ("שעון ביולוגי"). לייבניץ טוען כי ישנן שלוש דרכים שבאמצעותן ניתן להביא שני שעונים למצב של פעולה סינכרונית. הראשונה היא חיבור פיזי בין השעונים, באמצעות מנגנון שמתאם את קריאת השעונים ביניהם (למשל, באמצעות שידור אוטומטי של אות סנכרון). השנייה היא באמצעות התערבות שען שמכוון מחדש את השעונים כל אימת שנוצרת אי התאמה. השלישית היא באמצעות שען מוכשר המצליח ליצור שעונים עם התאמה מושלמת מלכתחילה. הדרך הראשונה משולה ליחסי סיבה ותוצאה, השנייה לרעיון של התערבות אלוהית מחזורית, והשלישית לרעיון ההרמוניה מראש של הדברים, כאשר אלוהים משול לשען המוכשר.

תחת העקרון של הרמוניה קבועה מראש, התכנות מראש של כל תודעה יכול להיות מורכב ביותר, כיוון שרק היא עצמה גורמת למחשבות שלה או לתנועות של הגוף הפיזי המקושר אליה. כדי שלמראית עין יתקיימו אינטראקציות, ה"תוכנית" של כל מרכיב יסודי חייבת להכיל תיאור של היקום כולו, או תיאור של איך העצם צריך להתנהג כל הזמן, כולל במהלך כל האינטראקציות שהוא נצפה מקיים. תאוריית ההרמוניה הקבועה מראש מתארת במובן מסוים את העולם כאוסף של אוטומטים שנועדו להשתלב יחד בצורה החלקה ביותר האפשרית, כאשר רק לאל עצמו יש את נקודת המבט השלמה. במיוחד במדעי החיים בולטת העדות המדעית לקיומה של תוכנית הרמונית כזאת (אף כי מדובר בתאוריה פילוסופית בלבד); למשל, כאשר מופרש הורמון בגוף החי, איבר המטרה שלו "מותאם" לקלוט אותו, באנלוגיה לתכנות ההדדי של שתי מונאדות המקיימות אינטראקציה.

ניתן לשים לב שאם התודעה מתנהגת כמונאדה חסרת חלונות, אין כל צורך בקיומו של עצם אחר כדי ליצור את התפיסות החושיות של התודעה הזאת, מה שמוביל להשקפת עולם סוליפסטית בה העולם מורכב רק מתודעה. לייבניץ הצביע על כך ב"דיון על מטאפיזיקה" חלק 14. אף על פי כן, הוא טוען שמעקרון ההרמוניה שלו, לפיו האל ברא את העולם הטוב ביותר וההרמוני ביותר האפשרי, נובע כי התפיסות (מצבים פנימיים) של כל מונאדה מבטאים את העולם בכללותו, ושהעולם המבוטא על ידי כל מונאדה למעשה קיים ממש. אף על פי שלייבניץ קובע כי כל מונאדה היא חסרת חלונות, הוא גם טוען שהיא מתפקדת כ"מראה" של היקום כולו.

ראו גםעריכה