הרמנוביצ'ה
הרמנוביצ'ה (בבלארוסית: Германавічы, הרמנביצ'י; ברוסית: Германовичи, גרמנוביצ'י; בפולנית: Hermanowicze) היא עיירה במחוז משנה שרקובשצ'יזנה במחוז ויטבסק בבלארוס.
 | |
| מדינה |
 בלארוס |
|---|---|
| מחוז |
 ויטבסק |
| מחוז משנה | שרקובשצ'יזנה |
| אוכלוסייה | |
| ‑ בעיירה | 564 (2009) |
| קואורדינטות | 55°24′47″N 27°44′11″E / 55.413055555556°N 27.736388888889°E |
  | |
הרמנוביצ'ה שוכנת כ-35 ק"מ דרומית-מערבית לדז'יסנה וכ-50 ק"מ דרומית-מזרחית לברסלב, ליד שפך הנהר דז'ינסנקה לנהר דז'יסנה באזור של יערות עבותים. תושביה עסקו בחקלאות וגידלו בעיקר תבואה ופשתן.
היסטוריה עריכה
במהלך סוף המאה ה-18 חולק שטחו של האיחוד הפולני-ליטאי בין פרוסיה, האימפריה הרוסית ואוסטריה. החלוקה בוצעה בשלוש פעימות בשנים 1772, 1793 ו-1795. בחלוקת פולין השנייה (1793) סופחה העיירה לאימפריה הרוסית. בימי מלחמת העולם הראשונה הייתה העיירה כשלוש שנים (1918-1915) תחת כיבוש גרמני. אחרי המלחמה פקדו את מחוז וילנה שנתיים של אי יציבות ומלחמות אזוריות. באוקטובר 1920 כבש כוח פולני בפיקודו של הגנרל לוציאן ז'ליגובסקי את המחוז.
בסוף שנות ה-1920 החל שפל כלכלי ממושך בפולין, מחירי התוצרת החקלאית ירדו, מגדלי הירקות ביישוב התרוששו, והסוחרים האמידים ירדו מנכסיהם.
ב-17 בספטמבר 1939, בעקבות הסכם ריבנטרופ–מולוטוב, נכנסו לעיירה חיילי הצבא האדום, והונהג בה משטר סובייטי. בסוף יוני 1941 נכבשה הרמנוביצ'ה בידי גרמניה הנאצית.[1]
הקהילה היהודית עריכה
לא ידוע מתי לראשונה החלו יהודים להתיישב בהרמנוביצ'ה. בשלהי המאה ה-19 גרו בעיירה עשרות משפחות יהודיות, שהתפרנסו בעיקר מחכירות, ממסחר סיטוני זעיר, מחנוונות, ממלאכה ומחקלאות. הסוחרים היהודים ייצאו פשתן, עצים, תבואה וזיפי חזיר בעזרת דוברות נהר שהגיעו עד לנמל דז'יסנה ומשם לריגה, לדווינסק ולוויטבסק.
החקלאים היהודים גידלו כרוב ומלפפונים לייצוא, ופרנסתם הייתה מצויה. במלחמת העולם הראשונה תחת הכיבוש הגרמני פסקה הפעילות הכלכלית בעיירה. יהודים רבים נמלטו מזרחה ערב כניסת הגרמנים. בתום המלחמה שבו היהודים לעיירה בסיוע של חברת "יקופ"ו", אשר עזרה בשיקום המקום.
בשנת 1926 ייסדה החברה קופת גמ"ח, שהלוואותיה ללא ריבית יועדו בעיקר לסוחרים היהודים ובעלי מלאכה קטנים. בשנת 1926 היו בין יהודי העיירה 24 בעלי מלאכה - 15 חייטים, 5 סנדלרים, שני זגגים ושתי תופרות. מצבם הכלכלי של היהודים בעיירה הורע מאוד לאחר המלחמה. זאת בשל סגירת הגבול עם ברית המועצות שהקשתה על החקלאים למצוא שווקים לתוצרתם.
לאחר המלחמה נפתחו בעיירה כ-20 חנויות חדשות של יהודים. סחורות אלה נקנו בגלמבוקיה במחיר התחלתי גבוה, ורוב החנוונים לא עמדו בתחרות עם קואופרטיבים פולניים שהוקמו לאחר המלחמה בסיוע הממשלה. בעלי המלאכה היהודים נאלצו להתחרות בתעשיית הנעליים וההלבשה, אך אלה דחקו את רגליהם. כמו כן ממשלת פולין הטילה מיסים כבדים על מגזר העצמאים ופגעה בהכנסותיהם.
ילדי היהודים למדו בחדר וחלק מהם אף למדו בבית ספר יסודי ממלכתי בעיירה. לאחר שעות הלימודים למדו הילדים לימודי דת מפי מלמד מקומי. בין השנים 1929–1930 למדו בבית הספר הממלכתי 105 ילדים יהודים.
בשנות ה-20 נבנה בעיירה בית מדרש חדש. הבנייה מומנה מתרומות של בני הקהילה. את העצים לבנייה תרם סוחר העץ קלמנוביץ', ורבים השתתפו בעבודות הבנייה. רבה של הקהילה באותן השנים היה אייזיק אלפרוביץ'.
לקהילה היהודית היה בית עלמין.[1][2]
בפרוץ מלחמת העולם השנייה חיו בהרמנוביצ'ה 1,050 תושבים, מתוכם כ-350 יהודים שרובם עסקו במסחר ובמלאכה.[2][3]
בתקופת השואה עריכה
באוגוסט 1939 גויסו הצעירים היהודים לצבא הפולני. ב-17 בספטמבר 1939, כשלושה שבועות לאחר הסכם ריבנטרופ–מולוטוב, במהלך הפלישה לפולין, נכנס הצבא האדום לעיירה והונהג בה משטר סובייטי. בסוף יוני 1941 נכבשה העיירה בידי הגרמנים במהלך מבצע ברברוסה. בימי המעבר בין השלטונות בזזו מקומיים את בתי היהודים ואת חנויותיהם. ביום הראשון לכיבוש, ירו הגרמנים למוות בשני יהודים שלטענת תושבים מקומיים, היו פעילים קומוניסטים.
בתחילת יולי 1941 הוחלפה יחידת הוורמאכט הגרמנית שכבשה את העיירה ביחידה אחרת, ומיד נקראו היהודים להתייצב בכיכר השוק. יהודים מעטים הצליחו לברוח או להסתתר, אבל כ-150 יהודים צייתו לפקודה. שוטרים מכוח השיטור המקומי שהקימו הגרמנים נשלחו לסרוק את בתי היהודים ולהביא גם את מי שלא ציית לפקודה. הגרמנים פקדו על היהודים להבעיר מדורה גדולה בכיכר העיר הגדולה, ושוטרים נשלחו לבית המדרש המקומי כדי להביא את ארון הקודש ואת ספרי הקודש ולהשליכם למדורה. הגרמנים חילקו את היהודים לקבוצות מתוך כוונה להשליכם גם כן לתוך המדורה, אבל ברגע האחרון הגיעה יחידת ורמכט אחרת ומפקדה, קצין בכיר, הורה לשחרר את היהודים לאלתר.
ב-5 ביולי 1941 זומן רב הקהילה, אייזיק אלפרוביץ', אל המפקדה הצבאית ונצטווה לכונן יודנרט ולהציגו בפני המפקד הגרמני עוד באותו היום. משלא נמצאו מתנדבים, נאלץ הרב למנות בעל כורחם חמישה חברי יודנרט. ב-10 ביולי 1941 נצטווה היודנרט להקים גטו בסמטה של העיר ולהעביר לשם את כל יהודי העיירה תוך שישה ימים. למחרת ההעברה לגטו נדרש היודנרט למסור כמות גדולה של שעוני יד ופרוות, תחת איום בהוצאה להורג. היודנרט טיפל גם בגיוס יהודים לעבודות כפייה. רוב העובדים הועסקו בהובלת עצים אל הנהר.
בנובמבר 1941 פונו תושבי הגטו לגטו שרקובשצ'יזנה.[1][2][4] תושבי העיירה הגויים דרשו להשאיר שני אחים יהודים שהיו רוקחים במקצועם כדי שימשיכו לשרת את יתר תושבי העיירה, אך כעבור שנה הם נמלטו ואחד מהם נהרג במהלך הבריחה.[3]
קישורים חיצוניים עריכה
- "הרמנוביצ'ה", באתר JewishGen (באנגלית)
- הרמנוביצ'ה (Hermanowicze), באנציקלופדיה של הגטאות, באתר יד ושם
- גנאדי ויניצה ומרטין דין (אנ'), הרמנוביצ'ה, אנציקלופדיה של המחנות והגטאות (כרך II, חלק B, עמ' 1195–1196), מוזיאון ארצות הברית לזכר השואה והוצאת אוניברסיטת אינדיאנה, בלומינגטון ואינדיאנפוליס (באנגלית)
הערות שוליים עריכה
- ^ 1 2 3 שמואל ספקטור וברכה פרוינדלך, פנקס הקהילות של פולין כרך 8 מחזות וילנה, פנקס הקהילות
- ^ 1 2 3 הרמנוביצ'ה (Hermanowicze), באנציקלופדיה של הגטאות, באתר יד ושם
- ^ 1 2 גנאדי ויניצה ומרטין דין (אנ'), הרמנוביצ'ה, אנציקלופדיה של המחנות והגטאות (כרך II, חלק B, עמ' 1195–1196), מוזיאון ארצות הברית לזכר השואה והוצאת אוניברסיטת אינדיאנה, בלומינגטון ואינדיאנפוליס (באנגלית)
- ^ EHRI Ghettos, Hermanowicze Ghetto, EHRI (התשתית האירופאית למחקר השואה), 2015