הרנסאנס הקרולינגי
הרנסאנס הקרולינגי הוא מונח היסטוריוגרפי המתאר את תור הזהב האגדי שהתקיים באימפריה הקרולינגית החל מסוף המאה ה-8 ועד שלהי המאה ה-9, בתקופת שלטונם של קרל הגדול, לואי החסיד וקרל הקירח.[1] הרנסאנס הקרולינגי השפיע במידה רבה על ההתנהלות הפוליטית של מערב אירופה לאורך ימי הביניים – ושינה את פניה המדיניים של אירופה. אבל תרומתו העיקרית באה לידי ביטוי בתרבות.[2]
בהשראת הקיסרות הרומית הקדומה התבצעה עשייה אינטנסיבית בתחום הספרות, האמנות, האדריכלות והמשפט. כמו כן, העמיק חקר הטקסטים הקנוניים, אשר דרש לימוד מעמיק של השפה הלטינית, ואגב כך התבסס מעמדה של הלטינית כלינגווה פרנקה של מערבה של אירופה. בנוסף לכך, נעשו רפורמות כנסייתיות מרחיקות לכת, וההשכלה להמונים הפכה לעניין ממוסד שמעודדים את קיומו. הדמויות הפועלות העיקריות בעשייה תרבותית זו הם אלקווין, איינהרד, רבנוס מאורוס, וג'ון סקוטוס אריגנה.[3]
המונח 'רנסאנס קרולינגי' עריכה
המושג "רנסאנס קרולינגי" מבטא את הרעיונות הפוליטיים, הכלכליים והתרבותיים; אשר התפתחו בעיקר בימיו של קרל הגדול. מונח זה הוטבע לראשונה בשנת 1839 על ידי ההיסטוריון הצרפתי ז'אן ז'אק אמפר. מקורו במונח הצרפתי "רנסאנס", אשר פירושו הוא "לידה מחדש" – ומבטא את רעיון החייאה של ערכים רוחניים, פוליטיים ותרבותיים, שנחשבו בעיני "אנשי התקופה", כרדומים בתרבות האנושית.[4] יחד עם זאת, ראוי לציין, כי ראיית ימי הביניים כחפים מתרבות חוטאה לאמת: במהלך ימי הביניים, התבצעה פעילות תרבותית, אשר לעיתים הייתה אינטנסיבית במיוחד – וקיים אפוא טעם להתייחס בערבון מוגבל לאמירה שמאחורי הביטוי 'חשכת ימי הביניים'. [5]
אמפר קבע את טענותיו, שבתקופתם של הקרולינגים נעשה ניסיון לחזור למורשת העבר. ברם יש להבין כי אין הרנסאנס הקרולינגי דומה במהותו לרנסאנס – אשר התקיים במאות ה-14 וה-15. בניגוד אליו, הרנסאנס הקרולינגי לא התעורר בגלל רצון עז לחזור למסורת הרומית ה"פגנית" של האימפריה הרומית – אשר בכלל נתפסה כ-"חוטאת" ואף נרדפה. יתר על כן, מניעי קרל הגדול לא היו הומניסטיים, אלא הוא בסופו של דבר שאף לפתח חברה נוצרית טובה יותר. את זאת הוא ביקש להשיג על ידי עידוד ההשכלה בלימודי דת והכשרת הנהגה דתית משכילה. כמו כן, תמורות דומות – אם כי בהיקף מצומצם יותר – התרחשו בספרד הוויזיגוטית, באנגליה, באירלנד ואף בגאליה ובגרמאניה שלפניו. לבסוף מתברר כי לרנסאנס הקרולינגי היו גם מניעים פוליטיים גרידא.
הרקע ההיסטורי לרנסאנס הקרולינגי עריכה
השושלת הקרולינגית החלה לעשות את דרכה לפסגת העולם המערבי, בזמן היות פפין מהרסטל המיורדומוס של החצר המרובינגית – והפיכתו לנסיך הפרנקים בשנת 690. בהדרגה הוא ויורשיו ביצרו את מעמדם במערב הנוצרי, על חשבון הנסיכויות המקומיות, הכנסייה, ועל ידי עצירת המוסלמים בקרב פואטייה בשנת 732. למרות העלייה בכוחה, משפחתו של פפין הייתה חסרת לגיטימיות שלטונית. בכל זאת, בשנת 751 עולה לשלטון פפין הגוץ כמלך הקרולינגי הראשון. הוא שם קץ לשלטונו של שילדריק השלישי, המלך האחרון, מהשושלת המרובינגית הגאלו-רומית שקדמה לו; אשר בניגוד אליו, נהנתה מלגיטימיות שלטונית מקדמת דנא. פפין מוכתר ב-754 בידי האפיפיור סטפנוס השני ברומא, אשר מעניק לו את התואר הסמלי "מלך הפרנקים". למעשה למרות השתלטותו על חלק מנכסי הכנסייה, פורסת זו את חסותה על השושלת החדשה ומכנה את המלכים הקרולינגים – "מלכים בחסד האל".[6] התקרבות החצר לאפיפיור – החלש ביותר באותם הימים – באה לידי ביטוי באדיקותה הנוצרית מצד המלך, בחידוש הכינוס של קונציליומים כנסייתיים (743-744), בהיענות לצורכי ולצווי הכנסייה, ובעידוד העשייה המיסיונרית. היות שמצדה החצר החדשה נזקקת לאנשים משכילים, ושהנזורה היא ממילא המעמד המשכיל באותם הימים, הרי מתהדקים הקשרים בין הכנסייה לבין שושלת פפין, כששני הצדדים נהנים מהברית הנרקמת ביניהם.
כיבושיו של קרל הגדול עריכה
עלייתו לשלטון של קרל הגדול יחד עם אחיו קרלומן בשנת 768 לספירה, והפיכתו בשנת 772 לספירה לשליט היחיד של הממלכה הפרנקית לאחר פרישת אחיו -לא הביאה עמה לשינוי מיידי במדיניות. בתחילת דרכו היה קרל עסוק בעיקר במלחמות לאבטחת הגבולות, וכיבוש של הממלכות השכנות. ניתן למנות שתי מערכות מלחמה חשובות תחת הנהגתו: המערכה הראשונה היא "המערכה הסקסונית" והשנייה היא "המערכה הלומברדית".[7]
"המערכה הסקסונית" התקיימה בשנים 772–796. היא הביאה בסופו של דבר לכיבוש מרכז אירופה בידי הפרנקים. עד אז שבטים סקסוניים שלטו בשטחים אלו. כתוצאה ממערכה זו, התפשטה הנצרות מזרחה והוחל שם בפעולת המיסיון נמרצת. מהלכים אלו נעשו ביוזמת מלכים, אשר ביקשו לנצר אוכלוסיות עוינות על מנת לחזק את השפעתם בקרבן, באמצעות הכנסייה.
'המערכה הלומברדית' התרחשה על רקע העובדה שהלומברדים היו שבט, שפלש לאיטליה (568) – אשר עד אז הייתה נתונה למרותה של האימפריה הביזנטית. כתוצאה מהכיבוש הלומברדי, אשר ארך כמאתיים שנה, אירע נתק בין אפיפיור השוכן ברומא, לבין פטרונו הקיסר הביזנטי היושב בקונסטנטינופול. בשנת 774 לספירה, קרל הגדול כבש את איטליה והכריז על עצמו כמלך הפרנקים והלומברדים. כיבושה של איטליה למעשה נבע מכמה סיבות:
- ראשית, בניגוד לקודמיהם המרובינגים, המלכים הקרולינגים נדרשו ללגיטימציה שלטונית מצד הכנסייה שברומא, על מנת לבסס את ממלכתם; שכן הם היו מחוסרי ייחוס. כאמור, כתוצאה ממהלכיהם, הקרולינגים זכו מצד הכנסייה לתואר של "מלכים בחסד האל".
- שנית, כיבוש לומברדיה נבע מרצונו של קרל לחסל את יריבו -יורש העצר בנו של אחיו קרלומן, אשר ברח לאיטליה וקיבל בה מחסה.
- שלישית, קרל הגדול ביקש למלאות את אוצר ממלכתו על ידי כיבוש איטליה העשירה. איטליה גם סיפקה לו מוצא לים התיכון, שבו התנהל עיקר המסחר באותם הימים.
לאחר כיבוש לומברדיה הגיע קרל הגדול לחגוג את חג הפסחא ברומא – שם הוענק לו מידי האפיפיור אדריאנוס הראשון עותק של הקאנון "דיוניסיו הדריאנה" (Dionysio Hadriana). על יסוד קובץ חוקים זה, קרל הגדול עתיד היה לבסס את הרפורמה הכנסייתית, שהוא תכנן – אשר עומדת מאחורי הרנסאנס הקרולינגי.[8]
הרפורמה הכנסייתית עריכה
הרפורמה הכנסייתית התבקשה, שכן קרל היה זקוק לבסס את מעמדו הפוליטי באימפריה רחבת הידיים, שהוא כבש – ובראש ובראשונה לקבל לגיטימיות שלטונית, מכוח קאנון כנסייתי. בנוסף לכך, כיבושיו הרבים של קרל הגדול הרחיבו את ממלכתו, והגדילו את אוכלוסייתה רבה – שכבר לא הייתה גאלו-רומית בלבד במוצאה, אלא גרמאנית. לבסוף, הוספת שטחים ונתינים רבים תחת מרותו הקשו ביותר על אכיפת חוקי הממלכה, במיוחד בלומברדיה ובסקסוניה. לכן קרל נאלץ להיעזר בכנסייה ובנזורה – המעמד המשכיל באותם הימים. לפיכך הייתה נחוצה רפורמה כנסייתית, שתעגן בחוק את סמכויותיה של הכנסייה.
שיקולים אלו הביאו את קרל הגדול לפרסם בשנת 779 את "הקפיטולר של הרסטל". מקבץ חוקים ותקנות זה עוסק בהיררכיה הכנסייתית, והסמכתם של בישופים. הוא גם דן בהתנהלותם של נזירים במנזר – אשר נצטוו להיות תחת הרגולה של בנדיקטוס מנורסיה או דינים שונים על התייצבות בבתי המשפט של הרוזנים. עשור שנים לאחר פרסום הקפיטולר פורסם בשנת 789 האדמוניציו גנרליס "התוכחה הכללית", אשר למעשה הרחיבה את הקאנון החוקים הכנסייתי, והוסיפה בו חוקים חדשים המכוונים לאוכלוסייה הנשלטת בשטחי הממלכה.
כתוצאה ממהלכים אלו, בשנת 800 בערב מיסת חג המולד הוכתר קרל הגדול "לקיסר הרומאים" – ולא רק של הפרנקים – בידי האפיפיור לאו השלישי. בעקבותיהם מחד גיסא התחזק באופן ניכר מעמדה של הכנסייה. מאידך גיסא, לא זאת בלבד שמעתה קרל הגדול היה לפטרונה; אלא מעמדו הרם של מלך הרומאים הקנה לקרל מעין יומרה של משקם הקיסרות הרומית המערבית, אשר קרסה במאה החמישית.[9]
המיסיון הנוצרי עריכה
המיסיון הנוצרי שהונהג בימי הקרולינגים היה שונה מקודמו, בכך שהוא בראש ובראשונה פעל במרץ רב ברחבי סקסוניה, אשר נכבשה בכוח על ידי קרל הגדול במהלך סוף המאה ה-8 לספירה. הצלחת המיסיון הנוצרי נבעה מכפיית התנצרות ומחלקן של נשים נוצריות – אשר נישאו למלכים פגניים ושכנעו אותם ואת נתיניהם להתנצר. כמו כן, קבלת הנצרות הייתה כרוכה בקבלת המורשת הרומית, שהשליטים ראו בה יתרונות מדיניים ומעשיים. המיסיון השתתף באופן פעיל בהקניית תרבות זו דרך הקמת בתי־ספר, מנזרים וכנסיות. כמו כן, הנזירים דאגו למחיקת הפולחן האלילי הקודם – בניגוד למיסיון הנוצרי שנערך בידי נוצריים בתוך גבולות הקיסרות הרומית עד לאותו הזמן, אשר שילב בין הפולחנים.
ביטוייו המעשיים של הרנסאנס הקרולינגי עריכה
השכלה וחינוך עריכה
הרפורמה בהשכלה ובחינוך בתקופה הקרולינגית הייתה פרי היוזמה של קרל הגדול – ושירתה את מטרותיו הדתיות והפוליטיות. היא באה על רקע בערות כללית, אשר לא פסחה גם על מעמד הנזורה. מחד גיסא, היא יצרה אוכלוסייה אדוקה יותר; ומאידך גיסה, היא יצרה שכבה משכילה מקרב נזירים ובישופים, אשר היו נאמנים למערכות השלטון הפרנקי.[10]
ייסוד מערכת חינוך עריכה
באדמוניציו גנרליס של קרל הגדול, מצווה המלך על הקמתם של בתי ספר במנזרים או בכנסיות. נקבע כי כל ילדי הממלכה ילמדו בהם את האמנויות החופשיות – שבעה מקצועות הליבה, שכל אדם חופשי שאינו עבד נדרש ללמוד. הלימודים בממלכה הפרנקית החלו בכנסיות הפרוכליות (הכפריות). הם התבססו על הוולגאטה לספר תהילים, אשר ממנו למדו דקדוק, וקריאה וכתיבה נכונה ותקנית.
אחרי השלמת הלימודים בבית הספר הפטרוכיאליים התלמידים החרוצים הגיעו לכנסיות שבערים – ושם הם למדו מקצועות "יוקרתיים" כגון גאומטריה, אסטרונומיה, מוזיקה, חשבון, דיאלקטיקה ורטוריקה. החשבון היה נחוץ לצורך גביית המיסים. הגאומטריה בסופו של דבר שירתה את גילדת האדריכלים, כדי שיוכלו לבנות כנסיות וארמונות. האסטרונומיה שימשה לחישוב התאריכים של עונת הפסחא. במילים אחרות, קרל הגדול ייסד את מה שהתפתח בהמשך כמקצוע חופשי.
אמנם מערכת החינוך הפרנקית של קרל הגדול לא הייתה מושלמת ורק חוג מצומצם ביותר נהנה מהרפורמות; והרי, לא כל ילדי האימפריה בסופו של דבר למדו. אף כי מרבית האוכלוסייה נותרה אפוא אנאלפביתית – כנראה כולל קרל הגדול עצמו – אין ספק כי הוא אכן ערך שנוי משמעותי בחינוך והשכלה של אוכלוסייתו, שכמותו לא נערך מעולם עד תקופתו.
הקמת ספריות וסדנאות העתקה עריכה
בזמן קרל הגדול נפתחו ספריות גדולות וכן סדנאות כתיבה ('scriptorium'), בה פעלו סופרים, שהעתיקו ספרים מתקופות קדומות. כמו כן, פותח הכתב הקרולינגי 'המינוסקולי' – שבגלל פשטותו, התפשט שימושו בכל רחבי המרחב הנוצרי, במהלך כל ימי הביניים.
ב-796 נתמנה אלקווין מיורק לאב מנזר מרטין מטור. שם הוא פיקח על עבודתם של נזירים, אשר העתיקו כתבי יד נוצריים עתיקים ושירה וספרות רומית. כמעט כל השירה והספרות הלטינית – כולל הביבליה – שיש בידינו כיום נשתמרו בזכות עבודה זו שנעשתה בידי נזירים בתקופה הקרולינגית. אלקווין גם הכין מהדורה מתוקנת לוולגטה של הירונימוס. את הנוסח הסופי שלה הגיש לקרל הגדול כשי לרגל הכתרתו האימפריאלית בשנת 800, ומאז הועתק נוסח זה בעותקים רבים. בכלל ביוזמתו של אלקווין קמו ראשונות הסדנאות לתיקון הביבליה (ה-'correctoria'), אשר במהלך מאות בשנים עסקה בתיקון הביבליה, אשר הושחת נוסחה במאות השנים הראשונות של ימי הביניים.
לצד סדנות כתיבה והעתקת ספרים, קמה תעשייה שלמה, אשר עסקה בהאדרת כתבי היד על ידי איור, או כריכה בחומרים יקרי ערך. היות שתהילים הוא ספר שירה, על בסיסו התפתחו כל מיומנויות השירה והנגינה. השירה הקרולינגית התבססה על כללי השירה הגרגוריאנית; והיא הייתה מרכיב חשוב בחיים הדתיים. בתקופתו של קרל הגדול נכתבו לראשונה תווי הנחיה לשירה הקדומים הנקראו "נוימות". אין אלו תווי נגינה המוכרים, אלא הוספות על הכתב הלטיני, האמורות להדריך את הקורא בשירתו ולא בנגינה.
חוק ומשפט עריכה
ערך מורחב – החוק הסאלי
קרל הגדול עורך רפורמות במערכת החוק והמשפט ומרחיב באורח ניכר את החוק הסאלי מזמן המרובינגים, ומוסיף לו חוקים 'גרמאניים' במוצאם. חוק זה (Lex Salica Emendata), אשר משקף מסורות גאליות, רומיות וגרמאניות, עומד ביסוד החוקים האירופיים המודרניים.
סוף הרנסאנס הקרולינגי עריכה
הרנסאנס הקרולינגי לא ארך תקופה ארוכה. במותו של קרל הגדול בשנת 814 עלה לכס בנו לואי החסיד, אשר החזיק בממלכה האדירה בשלמותה עד מותו בשנת 840. הוא ניסה לשמר את הצלחת אביו בעזרת המשכילים מתקופת אביו בהם איינהרד. אולם לאחר מותו של לואי החסיד חולקה הממלכה בהסכם ורדן בשנת 843 לשלושה חלקים, פרנקיה המזרחית, פרנקיה המערבית ופרנקיה התיכונה. המלחמות והיריבויות שהתקיימו בין ממלכות אלו הקפיאו את ההישגים של הרנסאנס הקרולינגי - ואף הסיגו את אירופה אחורה למשך תקופה של כמאתיים שנה, המכונה התקופה הפיאדואלית.[11]
יחד עם זאת, תודות להגברת הלימוד של כל מיומנויות השפה: הדקדוק, הקליגרפיה, ההגייה והרטוריקה; תודות לסדנאות הכתיבה, אשר פיתחו את המודעות לשפה; ותודות לחידוש העיון במקרא ובכתבי אבות הכנסייה – בזמנו של קרל הגדול, נבלמה השתכחות השפה הלטינית, אשר אפיינה את ראשית ימי הביניים. לא רק שבכך, השכבה האינטלקטואלית האירופית למדה לדבר בשפה אחת; אלא למעשה נצלו התרבות הקלאסית, הביבליה הלטינית וכן כתבי אבות הכנסייה; וכן שוקמה מערכת החוק והמשפט. אמנם לאחר קרל הגדול, אירופה נכנסה למצב של אנדרלמוסיה, אבל הוא שתל את ניצני ההשכלה והחינוך. בכל אופן, בתודעה האירופית נחקק כי קרל הגדול ייסד את מערכת החינוך, ההשכלה והמשפט.
ראו גם עריכה
| עיינו גם בפורטל: | |||
|---|---|---|---|
|
פורטל היסטוריה | ||
לקריאה נוספת עריכה
- רוברט לופז, לידתה של אירופה, (הקדמה: בנימין זאב קדר, עורך מדעי: צבי רזי, עריכה: אמיתי שפיצר, תרגום: מיה מבורך), תל אביב : הוצאת דביר, תש"ן-1990
- אורה לימור, יצחק חן, ראשיתה של אירופה, האוניברסיטה הפתוחה, כרך ב: ממלכת הפרנקים, יחידה 4, פרק ה: הרפורמות הכנסייתיות, עמ' 144–158
- אורה לימור, יצחק חן, ראשיתה של אירופה, האוניברסיטה הפתוחה, כרך ג: התרבות הנוצרית, יחידה 7: תרבות ואמנות: הרנסאנס הקרולינגי, עמ' 125 ואילך
- איינהרד, חיי קרל הגדול, תרגום לעברית בידי יצחק חן
הערות שוליים עריכה
- ^ The legend of Charlemagne : envisioning empire in the Middle Ages / edited by Jace Stuckey.
- ^ לבחינת דמותו של קרל הגדול בראי תקופתו, נא עיינו: חיי קרל הגדול / איינהרד (תרגום, מבוא והערות: יצחק חן; נספחים: יצחק חן ואיריס שגריר; עריכה: טובה צורף, חמוטל לרנר). רעננה : למדא - ספרי האוניברסיטה הפתוחה, תשפ"א 2021
- ^ היסטוריה כללית : תרגיל במקורות ימי הביניים : תקופת קרל הגדול / י' פראוור.
- ^ המונח רנסאנס הופיע לראשונה במאה ה-15, בעקבות העובדה שבני התקופה האמינו כי הם מחזירים עטרה ליושנה, דהיינו לתור הזהב של יוון ורומא לאחר תקופת "ימי הביניים", שנראו בפניהם "ברברים" ואפלים ללא התקדמות משמעותית של העולם.
- ^ במאה השביעית, בספרד הויזיגוטית מתרחש 'הרנסאנס האיזידורייני', ואילו באנגליה מתקיים 'רנסאנס נורטומבריאני'. במאה הי"ב קיים פיק נוסף בפעילות התרבותית. בעולם המוסלמי בכלל קיימת פעילות תרבותית אינטנסיבית ביותר. Pierre Riché, Les Carolingiens. Une famille qui fit l'Europe, Paris, Hachette, coll. « Pluriel », 1983 (réimpr. 1997), p. 350
- ^ חשוב בכל זאת לזכור כי קרל היה אדם אדוק באמונתו, ובאמת האמין בדרכו להפוך את האומה הפרנקית לנוצרית טובה יותר.
- ^ היחס לעמים הכבושים באימפריה הפרנקית בתקופתם של קרל הגדול ולואי החסיד (840-768) / ויקטוריה מליכסון.
- ^ ; Charlemagne's practice of empire / Jennifer R. Davis Cambridge : Cambridge University Press 2015
- ^ King and emperor : a new life of Charlemagne / Janet L. Nelson. 2019 Oakland, California : University of California Press
- ^ Charlemagne / Johannes Fried translated by Peter Lewis 2016
- ^ למבט ביקורתי על הרנסאנס הקרולינגי נא עיינו ב: Jacques Le Goff,, Paris, Le Seuil, 1957 (réimpr. coll. « Points Histoire », 1985, 2000) Jacques Le Goff,, Paris, Arthaud, coll. « Les grandes civilisations 1984 », 1977 Pierre Riché, Éducation et culture dans l'Occident barbare. vie-viiie siècle, 4e éd., Le Seuil, Paris, coll. « Points Histoire », 1995