פתיחת התפריט הראשי

הרצליה

עיר בישראל
(הופנה מהדף הרצליה פיתוח)

הֶרְצְלִיָּה היא עיר חוף בשרון הדרומי, כ-10 ק"מ צפונית לתל אביב, על מישור החוף. גובהה נע בין 0 ל-66 מ' מעל פני הים. הרצליה נוסדה כמושבה ב-13 בדצמבר 1924 ונקראת על שם בנימין זאב הרצל, חוזה מדינת ישראל. העיר משתרעת מחוף הים מזרחה, גובלת ברמת השרון וברעננה ומכילה פני שטח מגוונים. כבר בשלב תכנונה המוקדם הוקצו בה אזורים מיוחדים לקיט, לחקלאות ולאזור עירוני. הרצליה הוכרזה כעיר בשנת 1960, והיא שייכת כיום למחוז תל אביב. כמו כן, העיר חברה בארגון פורום ה-15.

הרצליה
COA of Herzliya.svg


Herzliya Logo 2011.svg

Flag of Herzliya.svg

דגל עיריית הרצליה

Herzliya Aerial View.jpg
הרצליה, מבט מהאוויר, כשבצד ימין באמצע קניון שבעת הכוכבים
מחוז תל אביב
מעמד מוניציפלי עירייה
ראש העירייה משה פדלון
גובה ממוצע[1] ‎39 מטר
תאריך ייסוד 1924
סוג יישוב עיר 50,000‏–99,999 תושבים
נתוני אוכלוסייה לפי הלמ"ס לסוף 2018[1]
  - אוכלוסייה 95,142 תושבים
    - דירוג אוכלוסייה 17
    - שינוי בגודל האוכלוסייה 1.2% בשנה עד סוף 2018
  - צפיפות אוכלוסייה 4,318 תושבים לקמ"ר
    - דירוג צפיפות 39
תחום שיפוט[2] 21,770 דונם
    - דירוג שטח שיפוט 76
32°10′12″N 34°50′04″E / 32.1699776189107°N 34.834318599856°E / 32.1699776189107; 34.834318599856
מדד חברתי-כלכלי - אשכול
לשנת 2015[2]
8 מתוך 10
מדד ג'יני
לשנת 2016[2]
0.4897
    - דירוג מדד ג'יני 9
לאום ודת[2]
יהודים: 95.4%ערביי ישראל|ערבים-אסלאם|מוסלמים: 0%ערביי ישראל|ערבים-נצרות|נוצרים: 0%דרוזים: 0%אחרים: 4.6%Circle frame.svg
לפי הלמ"ס נכון לסוף 2017
אוכלוסייה לפי גילאים[2]
 
 
 
 
 
 
 
 
 
0 10 20 30 40 50 60 70
גילאי 0 - 4 7.5%
גילאי 5 - 9 7.2%
גילאי 10 - 14 6.2%
גילאי 15 - 19 5.5%
גילאי 20 - 29 11.5%
גילאי 30 - 44 21.3%
גילאי 45 - 59 16.1%
גילאי 60 - 64 5.7%
גילאי 65 ומעלה 18.9%
לפי הלמ"ס נכון לסוף 2017
חינוך[2]
סה"כ בתי ספר 32
–  יסודיים 16
–  על-יסודיים 21
תלמידים 13,944
 –  יסודי 7,160
 –  על-יסודי 6,784
מספר כיתות 524
ממוצע תלמידים לכיתה 27.0
לפי הלמ"ס נכון לשנת ה'תשע"ז (2016-‏2017)
פרופיל הרצליה נכון לשנת 2017 באתר הלמ"ס
www.herzliya.muni.il

היסטוריהעריכה

 
מגדל המים הראשון בהרצליה בגבעת המייסדים, 1926

חלק ממייסדיה של המושבה הרצליה נמנו עם אנשי "קהילת ציון", קבוצה ציונית מארצות הברית שרכשה אדמות עבור יהודים אמריקניים שתכננו לעלות לארץ. את האדמות רכש יהושע חנקין מהאפנדים של הכפרים אג'ליל (ג'ליל) ואל-חרם (סידנא עלי). בשנת 1924 עלתה למקום על גבעה שוממה, קבוצה של 7 אנשים ובנתה את הצריף הראשון. כעבור 40 שנה הוקם באותו מקום (ברחוב ויצמן), גלעד לשבעת המייסדים של הרצליה. אל מייסדיה הצטרפה ב-1925 קבוצה נוספת, קבוצת חקלאים בני מושבות ותיקות, שנקראה "בני בנימין". הם בחרו להיבדל מאנשי המושבה ודרשו להקים שכונה נפרדת מהרצליה, היה להם ניסיון בחקלאות והמשקים שלהם שגשגו לעומת משקי המתיישבים האחרים. בקבוצה האמריקאית היה גם ש"ז לוין, לימים ראש המועצה המקומית הרצליה ואביו של יוסף נבו ראש העירייה הראשון.

 
קודחי הבאר הראשונה בהרצליה בשנת 1925 - פסל בגינת מוזיאון בית הראשונים

בשנת 1926 תוארה הרצליה:

"הרצליה - מושבה חדשה זו הנמצאת מצפון לתל אביב. מעבר לירקון."
"האדמה נקנתה על ידי 'קהילת ציון אמריקאית' בשנת 1924. לפי תוכנית החברה מתחלקת הרצליה ל-4 אזורים: א' - לרובע עירוני ב' - למעונות קיץ ובתי-רחצה ג' וד' - להתיישבות חקלאית. עבודת ההתיישבות התחילה באזור ד'. במשך השנה נבנו במושבה 101 בתים ו-35 רפתות.[3]

תוכנית המתאר הראשונה של העיר, תוכננה על ידי האדריכל ריכרד קאופמן. תוכניתו כללה ארבעה אזורים: אזור חוף הים, שיועד לבתי מלון; אזור ב', הרצליה פיתוח של ימינו, שיועד למגורים במתכונת של עיר גנים; רכס הכורכר, שיועד להיות אזור מסחרי עירוני; ואזור ד' החקלאי.[4]

שכניה הערבים של הרצליה בין השנים 1924–1948עריכה

בכל שטחי הרצליה חיו בעשורים שלפני קום המדינה כ-4,100 כפריים ועוד כ-1,100 בדואים. היחסים בין השכנים הערביים לבין תושבי המושבה היהודיים היו ידידותיים מאוד. בארכיון "בית ראשונים" ניתן למצוא מסמכים המצביעים על היחסים החמים בין הנהגת המושבה לבין ההנהגה הערבית; ביניהם ניתן למצוא מכתב מהוועד המקומי של המושבה שנשלח למוכתר של ג'ליל המערבית חג' חסיין אלעסי, שבו הם מברכים אותו לרגל נישואי בנו ומביעים תקווה כי הידידות בין היישובים תימשך ותתחזק.[5] קשרי החברות התבטאו גם בהזמנות חמות לאירועים ולשמחות. כך לדוגמה הזמין השייח' מחמד שקר אבו כישכ את תושבי הרצליה להשתתף בחתונת אחיו.

 
מסגד סידנא עלי בכפר אל-חרם

בשנות ה-20 וה-30 של המאה ה-20 נקנה חלק ניכר מאדמות הכפרים הערביים על ידי קהילת ציון אמריקאית. על אדמות אלה הוקמו היישובים הרצליה, רשפון וכפר שמריהו. ואלה שמות עיקר הכפרים שהיו שכניה של הרצליה בשנים 1924–1948:

  1. שבט ערב אל-קורעאן, שבט בדואי אשר שכן באוהלים על הדיונות מעט דרומית לתל מיכל. בשטחי הרצליה מנה השבט כ-150 נפש אשר עבדו בחלקם כפועלים שכירים בפרדסי כפר שייח' מואניס (בין הירקון לג'ליל) וחלקם עסק בהובלת זיפזיף ואבטיחים על-גבי גמלים. כמה בודדים מהם עסקו בדיג.
  2. אל-עוואסאת, חמולה בדואית ששכנה באוהלים בין אבו כישכ לבין שובאקי, כיום שכונת "נווה עמל". השבט, אשר הונהג על ידי חאג' איברהים אל עוואסי, מנה כ-150 נפש.
  3. ערב אבו גנדיל (ערב אל-חג'ג'וי) חמולה בדואית בת כ-80 נפשות ששכנה על שפת הבצה (ה"באסה") לרגלי רכס הכורכר.
  4. ערב אל-עבאשה, שבט בדואי שמנה כ-100 נפשות אשר שכנו במאהל, צפונית מזרחית לכפר-שמריהו.
  5. שובאקי, שבט בדואי אשר התגורר באזור שכונת "יד התשעה" ("שביב") של היום, השבט מנה כ-50 נפש.
  6. אל-חרם (סידנא עלי), כפר שהתפתח בסמיכות למסגד סידנא-עלי, בסמוך לחוף הים. שכן צפונית מערבית להרצליה וגבל בכפר שמריהו. הכפר מנה כ-800 נפש והונהג על ידי המוכתר אל-כרים. רבים מבני הכפר עבדו בבניית המושבה הרצליה.
  7. אבו כישכ, שבט בדואי ששטחו השתרע מצפון לירקון ועד מזרח רמת-השרון והרצליה. בראש השבט עמד שייח' שאקר ולו שישה בנים שהנהיגו את השבט. חלקו של השבט אשר התגורר באזור הרצליה מנה כ-300 נפש. היחסים בין מתיישבי הרצליה לבין אנשי השבט היו ידידותיים על-פי רוב.[6]
  8. ג'ליל א-קבלייה וג'ליל א-שאמלייה, שני כפרים אשר שכנו דרומית-מערבית להרצליה.

עם הכרזת העצמאות ופרוץ מלחמת העצמאות, חששו תושבי הכפרים לחייהם על אף קשרי הידידות שהוזכרו בראש הפרק. לכן, לאחר כיבוש יפו נמלטו התושבים מהאזור, חלקם בהוראת ההנהגה הערבית (שעודדה את פינוי הנשים והילדים והישארות הגברים בגיל הלחימה), וחלקם בגלל התקפות ארגוני הפורשים (האצ"ל והלח"י). מי שנסו עברו בעיקר לטייבה ולכפר מוקיבלה, בכוונה לשוב לביתם עם תום המלחמה. חלקם הועברו למחנות פליטים מחוץ לקו הירוק. על פי עדויות של כמה מן המתיישבים הראשונים בהרצליה, התושבים היהודיים הגיעו לכפרים ושוחחו עם תושביהם לפני פרוץ המלחמה, הללו הודיעו כי היהודים מתחייבים לשמור על שלום של הכפרים וכי לא נשקפת סכנה לתושבים. מאמצי המתיישבים היהודיים להשאיר את תושבי הכפרים בבתיהם עלו בתוהו.

לאחר המלחמה נמנעה שיבת הערבים לכפרים, האדמות הוכרזו נכסי נפקדים, ומאוחר יותר סופחו ליישובי האזור - בעיקר הרצליה ורמת השרון.

מהקמת המדינה ועד היוםעריכה

בשנת 1948 מנתה הרצליה 5,300 תושבים. תוך שנתיים, עם גלי העלייה ההמונית, הוכפלה האוכלוסייה והגיעה לכ-12,000 תושבים. דרומית מערבית למושבה, מול אזור התעשייה של ימינו, שכן הכפר הערבי אג'ליל שננטש במלחמת העצמאות. במקום הכפר הוקמה "מעברת ג'ליל" שנקראה "גלילות", בה שוכנו עולים חדשים, בשנת 1954 צורפה גלילות לתחום הרצליה.[7] סמוך לנוף-ים ליד מסגד סידנא עלי והכפר הערבי אל-חרם הוקמה מעברה נוספת, "מעברת סידנא עלי" שנקראה "רשף". בשנת 1952 צורפה רשף לתחום הרצליה.[8] לאחר בנייתם של שיכונים חדשים בשכונות שונות פונו המעברות והעולים פוזרו בשכונות.

עקב גירעון כספי גדול פיזר שר הפנים בדצמבר 1967 את מועצת העיר ואת ראש העיר ומינה ועדה קרואה, לתקופה של שנתיים, תחתיה. בראש הוועדה עמד יעקב שרייבום, מבקר העירייה הראשון של ירושלים, ששימש גם יושב ראש הוועדה הקרואה בנתניה בסוף שנות ה-50.

עם חלוף השנים הפכה הרצליה, בדומה למושבות אחרות בשרון, ממושבה חקלאית ליישוב שכלכלתו מבוססת על ענפי שירותים ומפעלי תעשייה מתקדמת.

סמל העירעריכה

סמלה של העיר הוא מגן בצבע כחול תכלת כצבע דגל ישראל ובראשו שם העיר. על המגן מופיעים שבעה כוכבים בצבע דמוי-זהב כסמל לחזון שבע שעות העבודה של הרצל. הכוכבים הופיעו לראשונה בשרטוט של הרצל לדגל המדינה הציונית העתידי, הם מופיעים גם בסמלה של העיר תל אביב ועל שמם נקראים בעיר גם שדרה ראשית, מחלף, דיור מוגן וקניון. בתחתית המגן מופיע גלגל תעשייתי - סמל לענפי החרושת והמלאכה ומצדיו ענפי שיבולת ופרי הדר כסמל לענפי החקלאות. במרכז המגן מופיעה ספינה המציינת את קרבתה של העיר לים התיכון.

 
שלט מספר בית בהרצליה, המעוצב בדמות סמל העיר ונושא שבעה כוכבים בראשו

בקיץ 2011, לאחר שנתיים וחצי של עבודת הכנה, השיקה עיריית הרצליה מיתוג מחדש תחת הסיסמה "אם נרצה", פרפרזה על הציטטה המפורסמת של הרצל. הלוגו החדש שבשימוש העירייה כולל כוכב תלת-ממדי בחמישה צבעים (המסמלים את ערכי העיר) אך שומר גם, בשינויים קלים, על סמל העיר המקורי בעל שבעת הכוכבים, מגמה שהחלה עם סמל העיר תל אביב-יפו. את המהלך ביצעה חברת המיתוג OPEN.

מבנה העירעריכה

 
גלעד למייסדי הרצליה
 
בית משפט השלום בהרצליה
 
דמותו של הרצל, על-גבי מגדל מים בכניסה להרצליה, בסמוך למחלף הסירה
 
אנדרטת יד למעפיל האלמוני במחלף הסירה
 
אנדרטה בגן בן שפר, לנופלים במערכות ישראל
 
הרצל משקיף ממרפסת מוזיאון בית הראשונים
 
פסל הג'ירפות היושבות במעגל התנועה ליד תחנת הרכבת בהרצליה
 
המרכז הרפואי בהרצליה
 
שרידי המצודה הרומית בתל מיכל
 
פסל "רוכבת השלום" של הפסל מוטי מזרחי ליד חוף מלון השרון בהרצליה

חלוקה גאוגרפיתעריכה

הרצליה שוכנת לחוף הים התיכון, ולה רצועת חוף ים ארוכה ורחבה.

הרצועה הראשונה, שבין חוף הים לכביש החוף היא חלקה המערבי של העיר, בה נמצאות השכונות "נוף ים" ו-"הרצליה פיתוח" הבנויות ברובן כווילות צמודות קרקע, אשר רבים מהן בתי יוקרה המשמשים את המעמד העליון, שגרירים וכדומה. על רכס הכורכר הצמוד לחוף הים נבנו וילות יוקרה, מלוני נופש ודירות, והמרינה הרצליה, שמעליה שוכנים שני מגדלים. בקצה הצפוני של רצועה זו נמצאות עתיקות אפולוניה, ובדרומה תל מיכל. בחלק הדרום מזרחי של רצועה זו נמצא אזור התעשייה של הרצליה. בין כביש החוף לנתיבי איילון נמצאת שכונת מגורים הקרויה "הרצליה ב", שנקראה בעבר גם "אזור ג'". הרחוב המרכזי בשכונה הוא רחוב נורדאו הנמשך מדרום לצפון, לכיוון כפר שמריהו, ובנוי על רכס הכורכר המרוחק מן הים.

בנתיבי איילון עוברת גם המסילת החוף של רכבת ישראל, ומצפון למחלף שבעת הכוכבים, נמצאת תחנת הרכבת הרצליה.

ממזרח לנתיבי איילון נמצאת רצועה של שטחים ציבוריים, שבהם מגרש הכדורגל העירוני, קניון שבעת הכוכבים, הספורטק העירוני, בית חיל האוויר (שהוא גם משכנו של תיאטרון הרצליה), המרכז הבינתחומי הרצליה, בתי ספר אחדים, פארק הרצליה וכן בית הקברות העירוני הישן.[9] בית הקברות החדש של העיר נמצא בין נתיבי איילון לקיבוץ גליל ים ונפתח בשנת 2011. בחלקה הצפוני של רצועה זו, ממערב לשכונת גן רש"ל ומדרום לשכונת נחלת עדה, הוקם בעת מלחמת העצמאות שדה התעופה הרצליה, במיוחד עבור ה"מסרשמיטים" של טייסת 101 שעברה להרצליה מ"שדה עקרון" מאחר שהיה קרוב מדי לחזית.[10]

מדרום-מזרח לרצועה זו נמצא אזור המגורים העיקרי של העיר, שבו מתגוררים מרבית תושביה. הרחובות הראשיים באזור זה הם רחוב בן-גוריון, העובר מצפון לדרום ומוביל מהרצליה לרמת השרון, ובו ממוקמת התחנה המרכזית של הרצליה, ורחוב סוקולוב, העובר ממזרח למערב ובו מתרכזות מרבית החנויות. באזור זה הייתה תחילת דרכה של המושבה הרצליה והוא נקרא בעבר "המושבה".

מרכז העירעריכה

 
אחד מסימני ההיכר של העיר - קניון לב העיר ומגדל המגורים שמעליו בפינת הרחובות סוקולוב ובן-גוריון
 
בית העירייה החדש, התחיל לפעול בשנת 2017[11]

מרכז העיר הוא אזור פינת הרחובות בן-גוריון וסוקולוב, שבו נמצאים המרכז המסחרי של העיר, משרדי העירייה, התחנה המרכזית, בית הכנסת הגדול ועוד.

קיוסק "טוקר", הקיוסק הראשון לגזוז בהרצליה, נבנה בשנת 1935 בפינת הרחובות בן-גוריון וסוקולוב, על ידי המועצה המקומית הרצליה. הקיוסק הופעל על ידי גדליהו טוקר, אשתו טובה ובניהם משה ויחיאל, שהיו בין המתיישבים הראשונים בהרצליה כשנוסדה. במשך שנים היה הקיוסק מרכז הבילוי והמפגשים של המושבה.

עד לשנת 1983 שכן בפינת הרחובות בן-גוריון וסוקולוב עד רחוב בר-אילן השוק העירוני, שכלל גם בתי מלאכה קטנים, קיוסקים ודוכני ירקות לאורך רחוב בן-גוריון. שטח השוק היה שייך לאגודת "מפעל המים" של הרצליה, שבין חבריה היו פרדסנים וחקלאים שרכשו מניה. ברשות האגודה היו גם רוב הבארות ובריכות המים של הרצליה; ברבות השנים נפטרו רבים מחברי האגודה, הנהלת מפעל המים הגיעה להסדר עם העירייה וכל רכוש האגודה הועבר לידי העירייה ללא תשלום, למעט מתחם בית האזרח שלפי סיכום יעבור גם הוא לידי העירייה כעבור מספר שנים. עם פינוי השוק הוקם במקומו מגדל "לב העיר" ומרכז מסחרי (פסג').

המרכז החדש של הרצליהעריכה

 
רחוב סוקולוב

בין השנים 2005 ל־2008 הוקם במרכז רחוב סוקולוב, ביוזמתה של ראש העירייה יעל גרמן, "המרכז החדש של הרצליה", שכלל בין היתר את הרחבת מדרכות הרחוב, הקמת כיכר גדולה במפגש הרחובות סוקולוב ובן-גוריון, הרחבת השטחים הירוקים והקמת ספסלים.[12] המהלך נועד להפחית את נפח התנועה העוברת ברחוב ולהאט את מהירות הנסיעה לכלל התנועה, כך שתתאפשר תנועת הולכי רגל ורוכבי אופניים בטוחה, הן לאורך המדרכות והן במעברי החצייה. ננטעה ברחוב שדרת עצי דולב קליפורני. מתקני הרחוב מאפשרים לציבור שימוש נוח ובטוח בספסלים, מתקני קשירת האופניים ומתקני המשחקים. בצומת המרכזי (בין שדרות ח"ן, בית הכנסת הגדול ובניין לב העיר) נבנתה כיכר.

המרכז החדש הפך את רחוב סוקולוב מעורק תחבורה ראשי בעיר לרחוב שחלקו המרכזי חד־סטרי בעל נתיב בודד, כאשר על חשבון המסלולים שבוטלו הורחבו המדרכות ונסללו שבילי אופניים. צמצום העבירות התחבורתית פגע בנגישות לבתי העסק ברחוב. ברוב שעות היום קיים עומס תנועה לאורך המרכז החדש. בשנת 2015 יזם ראש העירייה החדש, משה פדלון, צמצום של המדרכות וביטול הכיכר בצומת סוקולוב-בן-גוריון-שד' ח"ן, לשם הרחבת הכביש מחדש.[13]

שכונותעריכה

  • נחלת עדה: השכונה הצפונית ביותר בהרצליה. מרוחקת כשני ק"מ ממרכז העיר, נקראת על שם עדה סילברמן מארצות הברית שתמכה בפיתוח השכונה. השכונה הוקמה באמצע שנות הארבעים והתיישבו בה בעיקר עולים מתימן. לאחר קום המדינה, עם התגברות גלי העלייה, הוקמה בה מעברה גדולה, מעברת "נחלת עדה". המעברה נהרסה סופית בתחילת שנות האלפיים, כשנבנו שם בתי מגורים חדשים. בשכונה שני בתי כנסת: טריפולטאי ותימני.
  • נחלת ישראל: "שכונת התימנים" ע"ש ישראל פיין, שתרם 50 דונם עבור עשר משפחות מהקהילה התימנית בהרצליה אשר ראשוניה עלו בשנת 1924, העלייה הרביעית. השכונה נמצאת ברחוב שד"ל והיא מחולקת לעשר חלקות בנות "דונם הרצלייני"; כל משפחה קיבלה חלקה בת דונם והפרישה מאדמתה עבור בניית בית כנסת בשכונה. תחילה כל משפחה בנתה צריף ובשנים יותר מאוחרות נבנה בית. המשפחות ברובן היו מרובות ילדים. בנוסף, קיבלה כל משפחה מהשכונה חלקת אדמה בת ארבעה דונם באזור הבאסה כדי להקים משק עזר לכלכלת משפחותיהם הגדולות.
  • גן רש"ל: הוקמה בשנות ה-50 המוקדמות, דרומית לפרדסי גן רש"ל. גן רש"ל נקרא על שם ראשי התיבות רחל, שרה ולאה, נשותיהם של בעלי הקרקעות הראשונים של הבעלים של פרדס גן רש"ל. בחלק המערבי, שהוא החלק החדש ביותר בשכונה, נמצאים כ-30 בניינים שהוקמו באמצע שנות השבעים לזוגות צעירים. בעשור השני של המאה ה-21 שודרגו רבים מבניינים אלה במיזמי תמ"א 38. בחלק המזרחי, הוותיק יותר, נמצאים בתים צמודי קרקע דו משפחתיים. בשכונה נמצאים בית הספר היסודי "אילנות" וארבעה בתי כנסת: שניים לעדה הפרסית, אחד אשכנזי ואחד תימני.
  • שכונת נוה עובד: נמצאת בין רחוב לייב יפה לרחוב העלייה השנייה ורחוב הדר. בניית השכונה הסתיימה בספטמבר 1947.את השכונה איכלסו משוחררי הצבא הבריטי וותיקים בהרצליה שלא היה להם בית משלהם. הבתים נבנו כיחידה אחת על כל מגרש.
  • שכון החיילים המשוחררים: נמצא בין רחוב הדר במערב, רחוב ההגנה במזרח ורחוב גולומב בצפון. אוכלס בסוף 1947 על ידי משפחות חיילים משוחררים מהצבא הבריטי. הבתים בשיכון הם דו משפחתיים.
  • "שיכון מפ"ם": בין רחובות הדר והבריגדה היהודית, נבנה ב-1951 עבור חברי מפ"ם בהרצליה, בניינים בני שתי קומות וארבע דירות בכל בניין.
  • יד התשעה: השכונה מוכרת בשם "שכונת שביב" ונמצאת במזרח העיר, על גבול תחום השיפוט של רעננה. כמעט כל הבתים הם "בנייני רכבת" שהוקמו בסוף שנות החמישים למען עולים חדשים, בעיקר מצפון אפריקה. השכונה קלטה מאוחר יותר גם עולים מאתיופיה ומרוסיה. בשביב נמצאת חטיבת הביניים "רעות" ובית הספר היסודי "הרצל". בשכונה צולם חלק מן הסרט סאלח שבתי. כן נמצאת ליד דרך ירושלים מובלעת של כארבעה בתים שהיו שייכים לחמולת שובאקי שננטשו ערב מלחמת העצמאות, הבתים אוכלסו על ידי משפחות שמחזיקות בהם עד היום. השכונה נקראת על שם תשעה יהודים מבצרה שבעיראק שהואשמו בריגול לטובת מדינת ישראל ונתלו בפומבי ב-27 בינואר 1969.
  • הרצליה הצעירה: בשכונה זו התגוררו בעבר מעט עולים מתימן ועוד כארבע משפחות אשכנזיות, ללא חשמל וללא תחבורה ציבורית. רק עם השלמת בניית "שיכון חרות" חוברו הבתים לרשת החשמל. היו בה פרדסים רבים ושטחים חקלאיים. בשכונה נמצאת חטיבת הביניים "זאב". השכונה גם היא נמצאת על הגבול שבין רמת השרון להרצליה, בשכונה נבנו קוטג'ים ווילות רבים. השם "הרצליה הצעירה" ניתן למקום על שם ארבעה בניינים שנבנו בתקופת ראש המועצה פסח יפהר, עבור זוגות צעירים והקטע הזה נקרא הרצליה הצעירה. הרצליה הצעירה "בלעה" גם את שכונת הפועלים המשתרעת מרחוב ארלוזורוב בצפון עד שכון דרום בדרום ועד רחוב בן יהודה במזרח. כיום נחשבת לאחת השכונות היוקרתיות בהרצליה ובאזור השרון.
  • נווה עמל: נמצאת מדרום ליד התשעה/שביב (ברובה על שטחו לשעבר של שבט אבו כישכ) ומצפון לשטח מפעל התעשייה הצבאית שברמת השרון. במערב הגבול הוא דרך ירושלים ובמזרח רחוב פורצי הדרך שנושק לפרדסי מושב גבעת חן. בחלקה הצפוני נושקת נווה עמל לבתיה הדרומיים של שביב. גם נווה עמל מחולקת לשכונות שהוגדרו לפי סוגי הבתים והצריפים שנבנו עבור העולים: אזבסטונים, בלוקונים, צריפים שוודיים ומאוחר יותר בתים של שתי קומות (רחוב צה"ל והמשך רחוב כצנלסון). בתחילת שנות השישים נבנו בחלק המזרחי מעברת אזבסטונים לעולים, בעיקר יוצאי צפון אפריקה. בתחילת שנות התשעים פונתה סופית המעברה ונבנה אזור חדש עבור זוגות צעירים מהרצליה ועולים מברית המועצות ונבנה רחוב חדש שנקרא רחוב "פורצי הדרך" שבתיו נושקים לגדר של שדות מושב גבעת חן. במשך השנים החליפו בתים חדשים ומודרניים חלק מהבתים הישנים והוקמו במקומם וילות מפוארות. בשכונה בתי הספר היסודיים "גורדון" והדתי "רמב"ם" ומתנ"ס "בית פוסטר" הכולל מגרש טניס. השכונה משופעת בבתי כנסת וחלק מתושביה מסורתיים-דתיים.
  • נוף ים: נמצאת במערב העיר, מצפון להרצליה פיתוח, כשבינה לבין הים נמצא הכפר הערבי הנטוש אל-חראם ומסגד סידנא עלי. השכונה הוקמה ב-1946, על ידי אנשי "נווה עובד". לאחר קום המדינה, התקיימה בשכונה מעברת נוף ים, כשחלק מבתי האסבסט עודם קיימים ומאוכלסים. בנוסף לבנייני הרכבת שהוקמו בראשיתה, נמצאים בשכונה בתים פרטיים ישנים, שאחדים מהם נהרסו והוקמו תחתיהם בתים חדשים ומפוארים. מצפון מערב לשכונה, סמוך מאוד לבתי התושבים, שכן מפעל של התעשייה הצבאית. בשנת 1992 אירע פיצוץ גדול במפעל שהותיר אחריו נזק רב לבתי התושבים ושני הרוגים. בעקבות הפיצוץ ולחץ התושבים נסגר המפעל תוך שנים אחדות, אך רוב שטחו עדיין סגור בשל חשש מחומרים רעילים. לידו נמצא הגן הלאומי אפולוניה. קבוצת הכדוריד אליצור נוף ים/הרצליה מייצגת את העיר (הרצליה) ואת השכונה בפרט. את השכונה ייצגה בעבר קבוצת הכדורגל הפועל נוף ים ששיחקה בליגה הראשונה בשנות ה-70 והתפרקה. בשכונה פועל בית הספר היסודי "נוף ים". בשכונה ארבעה בתי כנסת: מרוקאי, עיראקי, אשכנזי וטריפוליטאי. ליד חוף הים, ממערב לשכונה, שוכן מוסד שיקומי לעבריינים קטינים, "מצפה ים". מבנה המוסד שימש לפני קום המדינה כתחנת משטרה בריטית שהיה מותקן עליה זרקור לגילוי ספינות מעפילים, המבנה פוצץ על ידי "ההגנה" יחד עם מבנה דומה בחוף חדרה (גבעת אולגה).
  • שיכון גורדון: שוכנת מדרום-מערב לשכונת נווה עמל. השיכון הוא בעצם שלושה רחובות: פתח תקווה, החשמונאים ויוסף נדבה. כיום היא חלק מהרצליה הצעירה.
  • שכונת ויצמן: נמצאת בין רחוב ויצמן במזרח לרחוב אבן עזרא במערב ורחוב הרב קוק בדרום. בקרבת כבישי הגישה לתל אביב ולחיפה. נבנתה עבור מפוני המעברות בסוף שנות החמישים ונקראה אז שכונת "בטיש". אוכלוסיית השכונה מעורבת, וכוללת עולים חדשים (ברובם עולים מחבר המדינות) לצד ותיקים.
  • נווה ישראל: נמצאת בדרום העיר, על גבול רמת השרון. גם שכונה זו מאופיינת בבתים צמודי קרקע ישנים ובבלוקים מרובי דירות קטנות. בשנות השבעים התקיים בשכונה פרויקט "שיקום השכונות", שהעלה את רמת החיים בשכונה. בשכונה נמצא בית הספר היסודי "בן צבי".
  • שיכון דרום: נמצא בדרום העיר. נמצא מהצד המזרחי של שדרות בן-גוריון. בין היתר נמצאים בשכונה רחובות הקרויים ע"ש אישים ובמוסדות הקשורים בדת היהודית (כמו רבי עקיבא, הגאון מווילנה, חת"ם סופר). בשטח השכונה נמצא בית ספר "לב-טוב".
  • שיכון "משה"ב": נמצא מול שיכון דרום, מערבית לשדרות בן-גוריון. נבנה עבור המגזר הדתי על ידי חברת הבנייה משה"ב. ליד השכונה, ברחוב ביל"ו, נמצא המרכז הרפואי "דרום".
 
רבי קומות בנווה אמירים
  • נווה אמירים: שכונה של רבי קומות מפוארים בדרום הרצליה, ממערב לרחוב בן-גוריון, סמוך לגבולה של הרצליה עם רמת השרון. השכונה תוכננה בדומה לשכונת נווה אביבים בצפון תל אביב על ידי האדריכלים זוכי פרס רוקח אהרון דורון וצבי שילוח.
 
בניין "צמרות" העגול הוא סימן ההיכר של הרצליה לבאים אליה מרמת השרון
  • צמרות: שכונה של רבי קומות מפוארים בדרום הרצליה, ממזרח לרחוב בן-גוריון, סמוך לגבולה של הרצליה עם רמת השרון.
 
בתים על רכס הכורכר בהרצליה ב'
  • הרצליה ב': נקראה בעבר אזור ג', שכונה הנמצאת בין כביש החוף ממערב, מחלף "שבעת הכוכבים" מדרום, כפר שמריהו מצפון, ומסילת הרכבת ממזרח, ציר מרכזי בשכונה הוא רחוב נורדאו מדרום לצפון. בתי השכונה הם בניינים של 2 עד 4 קומות, רובם ישנים, לצד וילות מרשימות. בשכונה בית הספר היסודי הוותיק "ברנדייס" על שם לואי דמביץ ברנדייס שופט בית המשפט העליון של ארצות הברית ומנהיג ציוני, בו למדו גם ילדי הרצליה פיתוח. ממערב לכביש החוף, מול פתח המנהרה הרומית, יש שכונה קטנה שהייתה חלק מהרצליה ב' (אזור ג') והיום היא חלק מ"הרצליה פיתוח".
  • הרצליה הירוקה: אזור במרכז-צפון הרצליה, מרחוב הבריגדה היהודית מצפון ורחובות בני בנימין וטשרניחובסקי ממערב. רחוב יגאל אלון בדרום ורחוב ירושלים במזרח. באזור נמצאים בתי הספר "יוחנני" ו"ברנר".
  • גליל ים החדשה:שכונת רבי קומות בבנייה מדרום לרחוב הרב קוק.

הרצליה פיתוחעריכה

 
צילום מהאוויר של הרצליה פיתוח

באזור המערבי של העיר הרצליה נמצאת הרצליה פיתוח, הגובלת בים התיכון ממערב, בכביש החוף ממזרח, בשכונת נוף ים מצפון, ובתל מיכל, שטחים ריקים ומרינה הרצליה, בדרום. בעבר רוב שטחי הרצליה פיתוח היו מכוסים בדיונות חול, בין הדיונות היו מפוזרים בוסתנים של תאנים וענבי דבוקי.

בהרצליה פיתוח נמצאות שכונת ריבלין, שיכון אכדיה (שיכון חיילים ועולים) ושיכון הפרוגרסיבים. כמו כן, נמצא באזור בית הכנסת "אוהל משה" המשרת את בני כל העדות, בית הכנסת המרכזי הספרדי וחטיבת הביניים "סמדר". רחובות ראשיים של האזור: הנשיא (יצחק בן-צבי), וינגייט, רמת-ים, קרן היסוד ומדינת היהודים.

האזור נחשב לאחד מאזורי המגורים היוקרתיים בישראל, ומרבית בתי המגורים שבו הם וילות. רחוב גלי-תכלת, שצדו המערבי נמצא על המצוק הצמוד לחוף הים ומשקיף על הים, מאכלס את הבתים היקרים ביותר בישראל, ובו ממוקם גם ביתו של שגריר ארצות הברית בישראל. שגרירים נוספים מתגוררים בהרצליה פיתוח. דיירים נודעים בשכונה היו נשיא המדינה חיים הרצוג ושר החוץ אבא אבן (אחד הרחובות הראשיים באזור, המוביל ממזרח למערב, נקרא על שמו לאחר מותו).

ברצועה הצמודה לחוף נמצאים בתי מלון אחדים, ובהם "השרון", "דניאל" ו"דן אכדיה". בקצה הדרומי של רצועת המלונות נמצאת המרינה של הרצליה, שעליה שוכנים שני מגדלים המשמשים למלונאות ולהשכרת דירות נופש. ברצועה זו נמצא גם בית החולים "הרצליה מדיקל סנטר". במרכז הרצליה פיתוח נמצא מלון "תדמור", המשמש להוראת מקצועות המלונאות. בשכונה נמצאים גם בתי דירות יוקרתיים.

הרצליה פיתוח מחוברת לחלקה המזרחי (העיקרי) של הרצליה ולכביש החוף בשני מחלפים: מחלף כפר שמריהו ומחלף הסירה. בנוסף לכך יש גישה מכביש החוף להרצליה פיתוח בכבישים נוספים.

אזור התעשייהעריכה

 
ספסל מעוצב בצורת דג באזור התעשייה בהרצליה

אזור התעשייה נמצא בחלקה הדרום מזרחי של הרצליה פיתוח. בשנות השישים אזור זה היה מרוחק משכונות המגורים ולמעשה אז היה זה אזור תעשייה נפרד ולא שייך להרצליה פיתוח. שכנו שם בעיקר בתי חרושת, בהם: אדרת - מפעל לטקסטיל, תגום -מפעל למוצרי גומי, אמרון - מפעל של קבוצת אמקור שייצר תחילה מקלטי רדיו והחל מאמצע שנות השישים של המאה העשרים גם מקלטי טלוויזיה ברישיון של חברת נורדמנדה הגרמנית, ארדי - מפעל למוצרי מזון וכן מפעלי חמצן וארגון לייצור והפרדה של גזים.

עם הזמן נסגרו מרבית בתי החרושת ובמקום התפתחה תעשיית היי-טק בהיקף רחב. חברת "סאיטקס" מחלוצות ההיי-טק בישראל, הקימה בו את מפעליה במתחם של "תעשיות עתירות מדע" שהקימה חברת גב-ים בשנת 1971,[14] ובעקבותיה הגיעו חברות היי-טק נוספות, בהן ורינט מערכות, מטריקס וקבוצת אן. אס. או. טכנולוגיות, ונציגויות של חברות היי-טק רב-לאומיות, בהן מיקרוסופט ואפל, להן נבנו בנייני משרדים חדשים, אשר רבים מהם בסגנון אטריום. היום נחשב האזור לאחד מאזורי התעשייה המתקדמים בישראל. יש באזור מסעדות רבות ושטחי מסחר נרחבים, המושכים גם לקוחות רבים שמחוץ להרצליה פיתוח. ב-2017 וב-2018 נפתחו באזור התעשייה שני מלונות בסגנון בוטיק, מרשת ישרוטל ומרשת מלונות פתאל.

חוף היםעריכה

 
מעלית בחוף אכדיה הרצליה
 
חוף הרצליה - צילום ממלון דניאל

לעיר הרצליה חוף ים שאורכו כ-7 ק"מ. החופים מתוחזקים היטב ונהנים מקרקע חולית וזהובה. מלבד תושבי העיר, משרתים חופי הים של הרצליה את תושבי ערי השרון הסמוכות המשוללות חוף ים, כדוגמת רעננה, כפר סבא, רמת השרון, הוד השרון ועוד, וכן מבקרים ותיירים מחו"ל ומהארץ הנופשים בעיר.

לעיר מספר חופים (מצפון לדרום):

  • חוף אפולוניה: רצועת חוף צרה בין חורבות אפולוניה לים, חוף זה אינו חוף מוכרז. מעליו נמצאים מצוקים המטים ליפול, ובעבר אף התרחשו שם כמה התמוטטויות של הסלעים. רצועת חוף זו צרה יחסית וכמעט שאין בה חול. בשנות השמונים צולם בחוף זה קטע מהסרט "ספיחס".
  • חוף סידנא עלי (נוף ים): חוף זה קרוי על שם המסגד העתיק המצוי בסמוך לכניסתו הדרומית. רצועת החוף הסמוכה למסגד היא מוכרזת. מנגד, חלקו הצפוני החוף אינו מוכרז בגלל קרבתו לחוף אפולוניה ובשל כתם בים שנגרם כתוצאה מהזרמת שפכים על ידי מפעל התע"ש הסמוך, ששכן בעבר מצפון לשכונת נוף ים. במקום מצוי מתחם של מערות החצוב בסלע של "ניסים איש המערות"[15] וכן התיישבות מצומצמת של דייגים, המתגוררים במתחם בקצהו הצפוני של החוף, המכונה "כפר הדייגים".
  • חוף השרון: חוף זה הוא מהחופים העמוסים ביותר בעיר. שוכנות בו מספר מסעדות וכניסתו מתחברת לכיכר דה שליט. לחוף ירידה מלאכותית, עשויה מדרכה היורדת לים, וכוללת גם גישה לנכים. במקום שוכנת גלידריית "גלידת אריה", ממוסדות העיר הרצליה, המוכרת כמעט לכל תושביה. מחוף זה ואילך רצועת החול מתרחבת כשנעים דרומה.
  • חוף זבולון (חוף צופי ים): קרוי על שם מבנה הבטון שנבנה ב-1939 על ידי אגודת יורדי ים זבולון, שהיה חלק מתנועת נוער ימית ושכן במקום עד שנות השמונים. כיום שוכן במקום שבט צופי ים העירוני, המשלב לימודי ימאות עם ערכי תנועת הצופים. בחלקו העליון של החוף נמצאים מרבדי דשא וכן מספר מסעדות. החוף נחשב למוכרז ואינו כולל שובר גלים. "חוף זבולון", מסעדת הדגים המפורסמת ששכנה בחוף נהרסה זה מכבר על ידי העירייה, וזאת כחלק מאכיפת החוק האוסר על הקמת מבנים ברדיוס של 100 מטרים מחוף הים.
  • חוף אכדיה/דבוש: נקרא על שם מלון "דן אכדיה" השוכן מעל החוף או לחלופין על שם "דבוש", על שם מסעדת החוף שנשאה את שם זה, שפעלה עד ל-7–2006 במקום יותר מ-50 שנה. ליד חוף זה נמצאים מגרשי טניס גדולים. חוף זה התברך ברצועת החול הרחבה ביותר בעיר, שרוחבה כמה עשרות מטרים.

החוף שליד מלון אכדיה היה חוף הרחצה של הרצליה עד בניית מלון השרון שלאחר סיום בניתו הכשירו ירידה לים עבור מתרחצים, עד אז חוף הרחצה של הרצליה היה ליד היכן שנבנה יותר מאוחר מלון אכדיה, זה היה החוף היחידי שהייתה לו ירידה אל החוף, הירידה שימשה לבני אדם וכן לעגלות רתומות לסוסים שתושבי הרצליה וגם רעננה ורמת השרון היו מגיעים בשבתות לים עם העגלות שלהם או עם עגלות שכורות, את הסוסים היו רוחצים באותה הזדמנות בים.על החוף היה קיוסק וכן מבנה שנבנה למלתחה. בדרך חזרה היו עוזרים לסוסים לעלות עם העגלות על ידי דחיפה מאחור. הייתה עוד ירידה לחוף היכן שהיה הוואדי שניקז את מי הגשמים מהבאסה, אולם הדרך הייתה משובשת והחול היה עמוק. הדרך עברה ליד המבנה הנטוש של בית החרושת לספירט שננטש על ידי משפחת פלוטקין בעלי "ויטה".

  • חוף אכדיה דרום ("הנכים"): זהו החוף הצמוד למרינה העירונית, ומותאם בגישה ברכב לנכים (מכאן שמו). כמו חוף השרון ודבוש, גם חוף זה עמוס במשך רוב חודשי הקיץ.
  • חוף הסירות: חוף זה אינו מיועד לרחצה, אלא לשיט סירות מהירות ואופנועי ים ולכן מהווה סכנה לרוחצים. החוף שוכן מדרום למרינה, ולאחרונה נהנה מפיתוח עירוני כחלק מפיתוח המרינה. במסגרת פיתוח זה, נשתלו בסמוך לחוף כרי דשא והוכשר מעבר להולכי רגל מהמרינה.
  • החוף הנפרד: חוף זה מופעל במשותף על ידי עיריית הרצליה ועיריית בני ברק, והוא מיועד לציבור הדתי. בימי ראשון, שלישי וחמישי הוא פתוח לרחצת נשים, ובימי שני, רביעי ושישי הוא פתוח לרחצת גברים.[16]

מרינהעריכה

  ערך מורחב – מרינה הרצליה
 
המרינה בשעת ערב

מרינה הרצליה היא המרינה הגדולה בישראל, והיא שוכנת בחופה של העיר הרצליה, מדרום למלון "אכדיה", ובעורפו של תל מיכל. התוכניות להקמת המרינה נוסחו על ידי מינהל מקרקעי ישראל, עיריית הרצליה והחברה העירונית לפיתוח תיירות בהרצליה בע"מ, הנמצאת בשליטת העירייה. המרינה הוקמה בתחילת שנות ה-90 של המאה ה-20, והיזמים זכו במחצית משטח המתחם לצורכי מסחר, נופש ותיירות, בתמורה להקמת המרינה על כל מתקניה. המרינה נפתחה בשנת 1995 כאשר הוכרזה בנמל בינלאומי. היא משתרעת על שטח של כ-500 דונם ובה מקומות עגינה ל-680 כלי שיט.

שטחים ירוקיםעריכה

 
שלולית החורף בהרצליה, שריד מביצת באסה
 
מתקן שעשועים בפארק הרצליה

ב-17 ביולי 2008 נחנך השלב הראשון של פארק הרצליה שמשתרע על שטח של 700 דונם, בין הרחובות יוסף נבו במזרח, נתיבי איילון במערב, שדרות מנחם בגין בצפון ושדרות בן ציון מיכאלי מדרום. בפארק יש מרחבי דשא גדולים, שבילים להולכי רגל ולרוכבי אופניים, מתקני שעשועים, אתרים לפיקניקים ובית קפה. לצד הפארק נשמר חלק משלולית החורף - "הבאסה".[17]

רחובות ראשייםעריכה

  • שדרות שבעת הכוכבים: רחוב העובר ממזרח למערב ומחבר בין הרצליה פיתוח במערב (רחוב שדרות אבא אבן) ורחוב הרב קוק במזרח. הרחוב מהווה את הגישה המרכזית אל מחוץ לגבולות הרצליה, דרך מחלף הסירה בכביש 2 ומחלף שבעת הכוכב בנתיבי איילון. רחוב הרב-קוק נגזר לשני רחובות ששדרות שבעת הכוכבים מהווה אחד מהם, בעוד שהרחוב השני הוא רחוב בן ציון מיכאלי שבסמוך לו ממקום קניון שבעת הכוכבים.
  • רחוב הרב קוק: רחוב העובר ממזרח למערב בדרום הרצליה. תחילתו בצומת כדורי במזרח ובשדרות שבעת הכוכבים במערב. כמו כן, בסמוך לו נמצא תיכון הראשונים.
  • רחוב סוקולוב: אחד הרחובות הראשיים של הרצליה ומרכז מסחרי בעיר. רחוב העובר ממזרח למערב. בחלקו המזרחי הוא נחתך על ידי רחוב ירושלים בצומת מרומזר, ובחלקו המערבי הוא נחתך על ידי רחוב בן-גוריון ונמשך לרחוב ויצמן הנחתך על ידי רחוב הרב קוק בהמשך. ברחוב זה מסחר רב והוא מכיל חנויות רבות.
  • שדרות בן-גוריון: אחד הרחובות הראשיים של הרצליה. הוא רחוב העובר מצפון לדרום, ממשיך את שדרות ח"ן בצפון ושם חותך את רחוב סוקולוב, במרכזו צומת כדורי שם הוא חותך את רחוב הרב קוק, ובחלקו הדרומי הוא הופך לרחוב סוקולוב של רמת השרון. הרחוב משמש בעיקר לחנויות ואתרים, ובנוסף יש מגורים בחלק גדול ממנו. ברחוב נמצאה התחנה המרכזית של הרצליה אשר נהרסה ב-2017 לצורך בנית שכונת מגורים חדשה (פרויקט נצבא). הרחוב, המסומן ככביש 482, מהווה ציר מרכזי ליציאה מהרצליה דרך כביש 4. לעליה לכביש 4 מהרצליה יש לחצות את הרחוב הזה, לעלות על ציר הרוחב כביש 5 ולצאת במחלף מורשה.
  • רחוב ארלוזורוב: רחוב העובר ממזרח למערב, ומחבר בין צומת כדורי לבין דרך ירושלים.
  • דרך ירושלים: רחוב ראשי במזרח העיר, העובר מדרום לצפון. חלקו הדרומי נחשב להרצליה וחלקו הצפוני לרעננה. ישנה פניה מרחוב ירושלים לרחוב אחוזה ממזרח, שהוא הרחוב הראשי של רעננה. חלקו הדרומי הוא גם הכניסה לשכונות נווה עמל ויד התשעה אשר נמצאות ממזרח לו. רחוב זה מתחבר ממערב לרחובות הראשיים (מצפון לדרום) הבריגדה היהודית, סוקולוב, העצמאות וארלוזורוב.
  • רחוב העצמאות: רחוב העובר ממזרח למערב. בחלקו המזרחי הוא נחתך במעגל תנועה על ידי רחוב ירושלים, ובהמשכו הוא נחתך על ידי רחוב בן-גוריון. לאחר שהוא נחתך על ידי רחוב בן-גוריון הוא מתעקל דרומה ונחתך בסוף על ידי רחוב הרב קוק. המשכו הוא רחוב בר כוכבא שמהווה את הכניסה לשכונת נווה ישראל. רחוב זה משמש בעיקר למגורים.
  • רחוב הבריגדה היהודית: רחוב העובר ממזרח למערב. בחלקו המזרחי הוא מתחיל בשכונת יד התשעה ונחתך על ידי רחוב ירושלים ובחלקו המערבי ממשיך אותו רחוב מנחם בגין הממשיך לכיוון הרצליה פיתוח וחוף הים. מן הרחוב נגזרים רחובות שכונות גן רש"ל ונחלת עדה.
  • רחוב מנחם בגין: רחוב הממשיך את רחוב הבריגדה היהודית ממערב. חלקו הצפוני מכיל את שדה התעופה הרצליה. חלקו הדרומי מכיל את שלולית הבאסה והוא מהווה את סוף ציר איילון צפון. הרחוב הממשיך אותו ממערב - רחוב המעפילים, נחשב לחלקו הדרומי של כפר שמריהו, ובסופו מחלף רבין המחבר אותו לכביש 2.
  • מדינת היהודים: רחוב ראשי במערב העיר, המוביל מכביש החוף אל הים. משמש בעיקר לתעשייה, מלאכה ומשרדים.
  • אבא אבן: רחוב ראשי במערב העיר, המוביל ממזרח למערב. ממזרח הוא ממשיך את רחוב שבעת הכוכבים וממערב לו קניון "ארנה" שבמרינה וחוף הים. משמש לתעשייה, מלאכה ומשרדים.

אוכלוסייהעריכה

לפי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה (הלמ"ס) נכון לסוף 2018, מתגוררים בהרצליה 95,142 תושבים (מקום 17 בדירוג רשויות מקומיות בישראל). האוכלוסייה גדלה בקצב גידול שנתי של ‎1.2%‏. לפי נתוני הלמ"ס נכון לסוף 2017, להרצליה דירוג של 8 מתוך 10, במדד חברתי-כלכלי - אשכול לשנת 2015. אחוז הזכאים לתעודת בגרות מבין תלמידי כיתות י"ב בשנת ה'תשע"ז (2016-‏2017) היה 81.9%. השכר החודשי הממוצע של שכיר במשך שנת סוף 2016 היה 11,673 ש"ח (ממוצע ארצי: 8,913 ש"ח).[18]

להלן גרף המציג את התפתחות האוכלוסייה בעיר:

 

כמחצית מתושבים הם ילידי הארץ, והיתר עלו מכל גלויות ישראל, כשמתוכם כ-40 משפחות מאתיופיה. עם גל העלייה מברית המועצות בתחילת שנות ה-90, הגיעו גם להרצליה מתוכם כ-7,000 עולים.

חינוךעריכה

 
בית העירייה בשנים 1947–2017. קודם לכן, מאז הקמתו בשנת 1932, שימש כבניין בית הספר העממי

מערכת החינוך בהרצליה היא במקום השני מבחינת השקעה כספית. היא מדורגת במקומות הראשונים בבחינות הבגרות והמיצ"ב.[דרוש מקור]

  • בתי ספר:
    • יסודיים: ויצמן, אילנות, בן-צבי, ברנר, א.ד. גורדון, יגאל אלון, רמב"ם (דתי), וולפסון (דתי, עצמאי), ברנדס, נוף-ים, יוחנני, יצחק נבון, שז"ר, הנדיב, לב-טוב, בר-אילן (ממלכתי-דתי).
    • חטיבות ביניים, בסוגריים היסודיים המופנים אל כל חטיבה: יד גיורא (אילנות, גורדון ושז"ר), זאב (גורדון ולב טוב), בן-גוריון (בן צבי ואלון), הנגיד (ויצמן והנדיב), רעות (אילנות, גורדון ברנר ויוחנני), סמדר (נוף ים וברנדיס).
    • תיכונים, בסוגריים חטיבות-הביניים המופנות אל כל תיכון: תיכון עירוני "הראשונים" (יד גיורא וזאב), תיכון-מקיף "היובל" (לשעבר: "קריית חינוך", "החדש") (בן-גוריון ורעות), התיכון העירוני "החדש" (לשעבר: "אורט") (סמדר והנגיד), תיכון אחי"ה (- בית ספר על אזורי שש שנתי דתי), אולפנת צביה (לבנות דתיות), תיכון הנדסאים, על"ה - תיכון למוזיקה ולמדעים, תיכון דור.
    • תיכונים אקסטרניים ופרטיים: זיו כספי, תיכון תל אביב, יות' טאונס אוף ישראל.

בעיר ישנו גם ייצוג לתוכנית היל"ה אשר פועלת להשלמת השכלה לבני נוער שנשרו ממערכת החינוך הפורמלית.

דתעריכה

  • בתפקיד הרב הראשי האשכנזי של העיר שימשו הרב בנימין מובשוביץ (משנות ה-30 של המאה ה-20 ועד פטירתו ב-1952) ואחריו חתנו הרב יצחק יחיאל יעקובוביץ (מ-1953 ועד פטירתו ב-2019).
  • הרב הראשי הספרדי הראשון של העיר הרצליה היה הרב יוסף שמן, שכיהן במשרתו מניסן ה'תשי"ז עד פטירתו בניסן ה'תשכ"א.
  • הרב הראשי הספרדי החל משנת תשכ"א היה הרב יצחק הלוי. נפטר בשנת 2005.
  • רב צפון העיר ובית העלמין הוא הרב יעקב נקי.
 
בית הכנסת הגדול

בעיר פועלים כ-80 בתי כנסת בכל רחבי העיר, ומתוכם ארבעת הגדולים:

  • "בית הכנסת הגדול"- המרכזי האשכנזי ברח' בן-גוריון 1.
  • "מקדש מלך" המרכזי הספרדי, ברח' מוהליבר 8.
  • "היכל מרדכי"- המרכזי הספרדי של הרצליה פיתוח, ברח' הנשיא יצחק בן-צבי 137.
  • בית הכנסת יד התשעה חב"ד, ברחוב הרי גלעד 16.

בעיר מס' מקוואות, מתוכם:

  • המרכזי, ברח' סירקין 4.
  • בשכונת נווה עמל, ברח' ד"צ פנקס 54.
  • בשכונת שביב, ברח' א"ל זיסו 9 .
  • בשכונת גן רש"ל, ברח' הצברים 12 (לגברים).
  • ועוד מקוואות הפזורים בכל רחבי העיר.

קהילת חב"ד

לחסידות חב"ד יש בעיר קהילה המונה כמאה משפחות ולהן מוסדות חינוך ורווחה, הכוללים בתי חב"ד, גני ילדים, תלמוד תורה, ישיבה, כולל, בית תמחוי, ובית כנסת באזור התחנה המרכזית. בראשות הקהילה עומד הרב ישראל הלפרין.

תיירותעריכה

 
מלון "דן אכדיה" ורצועת החוף שלידו
 
חופי העיר

במהלך המחצית הראשונה של שנת 2006 ערכה חברת "ארנסט אנד יאנג" מחקר של שוק התיירות הנכנסת של מדינת ישראל מטעם משרד התיירות. הדו"ח המליץ על ירושלים, תל אביב והרצליה כאזורים להשקעה בתיירות ולבניית מלונות חדשים.[19]

הפוטנציאל התיירותי העצום הגלום בהרצליה נובע מקרבתה לים (תיירות נופש), מאזור-התעשייה המשגשג שלה (תיירות עסקים), מתרבות הקולינריה העשירה שלה וממיקומה הגאוגרפי האטרקטיבי (מרכז מישור החוף).

עובדות סטטיסטיות שונות תומכות בטענה לפיה הרצליה היא אחד מיעדי התיירות בעלי הפוטנציאל הכלכלי הגבוה ביותר בישראל. מלבד העובדה שצוינה לעיל, ידוע גם כי שווקים כמו תל אביב, חיפה והרצליה, המושכים מספר גדול יותר של נוסעים עסקיים מחו"ל היו הראשונים שהתאוששו מאינתיפאדה השנייה. ולכן, לפי תחזיתו של אותו דו"ח, השווקים המסוגלים לחולל את ההכנסה הגבוהה ביותר מתיירים בינלאומיים לחדר אירוח זמין הם באופן עקבי ומתמשך (בסדר יורד) הרצליה, תל אביב וירושלים.

בשנים האחרונות הבינו משקיעים שונים וכן עיריית הרצליה את הפוטנציאל הכלכלי הגלום בתיירות בעיר והחלו להשקיע בה כספים. וכך, לאחר שנים של תרדמה יחסית (שהתבטאה בין השאר בגידול זעום במספר חדרי המלון בעיר: מ-681 ב-1999 ל-691 ב-2009), ניכר כי השוק מתחיל להתעורר ולהתפתח בשנים האחרונות. לאחר עשרות שנים שבהן היו רק חמישה מלונות בעיר (אשל, דן אכדיה, דניאל, השרון ותדמור. לא כולל מלונות-דירות), שני בתי-מלון נוספים צפויים להיפתח בשנים הקרובות ולהוסיף מאות חדרים. האחד בשטח המרינה והשני באזור-התעשייה. המלון באזור התעשייה הוא תוצאה של הבנת פוטנציאל תיירות-העסקים בעיר: עיריית הרצליה אישרה לבעלי חברת הנסיעות איסתא ליינס לשנות את ייעוד הקרקע שרכשו ממסחר ומשרדים למלונאות, וב-2017 נפתח בצומת הרחובות גלגלי הפלדה ואבא אבן מלון ישרוטל פאבליקה.[20][21]

על תחום התיירות בעיר מופקדת "החברה העירונית לפיתוח תיירות בהרצליה" שבראשה עומד חבר המועצה הצעיר יריב פישר. החברה שוקדת על פיתוח התיירות בעיר, בין השאר באמצעות פרסום ושיווק. אחת לתקופה מסוימת מוצאות על ידי החברה חוברות חינמיות לתיירים בעברית ובאנגלית המציעות להם לבקר במגוון אתרי התיירות שמציעה העיר למבקריה וביניהם:

תחבורהעריכה

העיר ממוקמת לצד כבישים בין עירוניים, ופועלים בה קווי אוטובוס רבים ורכבת. כמו כן נמצאים בעיר שדה תעופה למטוסים קלים ומרינה.

כבישים בין עירונייםעריכה

  • בין מרכז הרצליה להרצליה פיתוח עובר כביש 2, הציר המרכזי המקשר את הרצליה לצפון הארץ.
  • כביש נתיבי איילון חוצה את העיר הרצליה כמעט במקביל לכביש 2, ומהווה ציר מרכזי המקשר את הרצליה בנסיעה לכיוון דרום עם תל אביב ובהמשך עם כביש 1, בנסיעה לכיוון צפון הכביש מתחבר באזור שפיים לכביש מספר 2 וקודם לכן לכביש 531 העובר מצפון להרצליה ומוביל למזרח השרון. נקודת הגישה המרכזית לנתיבי איילון היא מחלף שבעת הכוכבים, ובנוסף קיים מחלף המעפילים ("הרצליה צפון") ומחלף שמריהו מזרח.
  • הגישה לכביש 4 כרוכה במעבר לכביש 531 ונסיעה מזרחה.

אוטובוסיםעריכה

החל משנת 2011 חברת "מטרופולין" אשר זכתה במכרז להפעלת קוים בדרום השרון, מפעילה את רוב הקוים העירוניים והבן עירוניים בעיר שהופעלו לפני כן על ידי "אגד" ו"דן" . כמו כן עוברים בעיר 28 קווים של "אגד" ו8 קווים של חברת "נתיב אקספרס". במרכז הרצליה פעלה תחנה מרכזית עד לסגירתה בשנת 2017.

רכבותעריכה

 
תחנת הרכבת בהרצליה

ליד קניון שבעת הכוכבים ומחלף הסירה נמצאת תחנת הרכבת הרצליה, אשר ממוקמת על מסילת החוף. עוצרות בתחנה רכבות הקו הפרברי בנימינה - אשקלון, אשר עוצרות אף בתחנות תל אביב וקו הרצליה - באר שבע. לצורך הגעה לתחנות נוסעים בקווי רכבת אחרים, יש להחליף רכבת בתחנת הרכבת בנימינה (לכוון נהריה),או בתחנות הרכבת של תל אביב. תחנת הרכבת של הרצליה תהיה חלק מקו סיבובי מסילת השרון של רכבת ישראל שיעבור בתחנות רעננה (שתיים), הוד השרון, כפר סבא, ראש העין צפון, פתח תקווה (סגולה וקרית אריה), בני ברק ותל אביב.

בהרצליה מתוכננת לעבור הרכבת הקלה של מטרופולין תל אביב. על פי התכנון, שלושה קווים יעברו בשטחי הרצליה: הקו הירוק יעבור בהרצליה פיתוח, הקו הצהוב במרכז העיר והקו הוורוד יעבור הן במרכז והן בהרצליה פיתוח.[22] בניית קווים אלו היא בגדר תוכנית עתידית ובשלבי תכנון בלבד.

שדה תעופהעריכה

שדה התעופה הרצליה הוא שדה תעופה אזרחי לתעופה קלה, הממוקם בין שכונת גן רש"ל בהרצליה לבין כפר שמריהו. השימוש בשדה החל ב-2 ביוני 1948, בעת מלחמת העצמאות, כמשכן הקבוע הראשון של טייסת 101, טייסת הקרב הראשונה של חיל האוויר הישראלי. כיום משמש השדה כמרכזה של התעופה הקלה בישראל: בו פועלים רוב בתי הספר לטיסה בארץ בהם ניתן לעבור קורס טיס אזרחי, מעשי, תאוריה, לשכור מטוס לפי שעה ואף ליהנות מטיסות חוויה בשבתות. כמו כן יוצאות מהשדה טיסות מסחריות: טיסות צילום, מוניות אויר, טיסות רומנטיקה וכדומה.

עיריית הרצליה מתנגדת להמשך פעילותו של השדה, משום שלדבריה, עקב קרבתו לשכונות מגורים, ובעיקר לאור פעילות בתי הספר לטיסה, הוא מהווה סכנה בטיחותית ומוקד לזיהום רעש.

אופנייםעריכה

בשנים האחרונות נסללו מספר שבילי אופניים לאורך העיר, הארוכים שבהם ברחוב סוקולוב וברחוב ז'בוטינסקי.

תרבות, אמנות ותקשורתעריכה

אומנויות הבמהעריכה

 
היכל בעיר, אולם מופעים ששימש את תיאטרון אנסמבל הרצליה

בעיר מתקיימים מפעלי תרבות שונים:

תרבות ומוזיאוניםעריכה

 
בית "יד לבנים", משכנו של מוזיאון הרצליה לאמנות עכשווית
  • מוזיאון הרצליה לאמנות עכשווית: שוכן ב"בית יד לבנים", ומהווה משכן לתערוכות של אמנות מודרנית.
  • גן בן שפר: נערכים בו קונצרטים, מופעי מקהלות ולהקות זמר והוא משמש גן משחקים לילדים. הגן נקרא על שם צבי בן-שפר (19041943), מראשוני הרצליה ומעסקניה הבולטים. לאחרונה שופץ הגן ושודרג. הוקמה בו במה להופעות, פינת זהירות בדרכים לילדים ובריכה אקולוגית בה פורחים פרחי נימפאה בצבעים שונים. בגן נמצאת אנדרטה לבני הרצליה שנפלו במערכות ישראל. כמו כן ביום הזיכרון לחללי מערכות ישראל נערך בגן הטקס העירוני.
  • מוזיאון בית הראשונים: מוזיאון לתולדות הרצליה. במוזיאון צילומים, מצגות אור-קוליות ומוצגים רבים המדגימים ומשחזרים את ההיסטוריה של הרצליה מיום היווסדה, ואתר אינטרנט עשיר ובו סיפורים של ותיקי הרצליה ומשפחות המייסדים.
  • הביאנלה בהרצליה: אירוע המתקיים אחת לשנתיים וכולל תערוכת אמנות גדולה במרכז העיר הפתוחה לקהל הרחב. הראשונה התקיימה מ-23 בספטמבר 2007 עד 1 באוקטובר 2007. הביאנלה השנייה התקיימה באוקטובר 2009.
  • סינמטק הרצליה: נפתח באוגוסט 2008.

תקשורתעריכה

בהרצליה נמצאים אולפני הרצליה, אולפני קבוצת RGE ואולפני הרדיו של אקו 99 FM.

תנועות נוערעריכה

בעיר פועלות מספר תנועות נוער:

ספורטעריכה

 
מגרש כדורסל בספורטק ומאחוריו היכל אמנויות הבמה

בעיר קיימת מסורת ארוכת שנים של ספורט חובבני ומקצועני. "צעדת הרצליה" נערכת מזה מספר שנים: בתחילה יועדה לתלמידים, אך בשנים האחרונות הצעדה מיועדת לכל המעוניין.

עמותת "בני הרצליה" מפעילה בעיר חוגים במסגרת ענפי ספורט מגוונים.

אתרי ספורט בעירעריכה

בהרצליה מספר אתרי ספורט למקצוענים ולחובבים:

 
מרכז אפולוניה לתרבות וספורט בהרצליה, בתכנון אדריכל ירון כ"ץ

ספורט מקצועיעריכה

בפן הספורט המקצועי, התפארה הרצליה במשך שנים בקבוצות בליגות העליונות של הענפים השונים:

כדורסלעריכה

בני הרצליה בכדורסל, מחזיקת גביע המדינה בשנת 1995, בה שיחקו שחקני חיזוק זרים כגון טרנס סטנסברי, דייוויד ת'רדקיל וארל ויליאמס. בקיץ 2002 התאחדה בני הרצליה עם אגודת הכדורסל מכבי רעננה, והפכה לקבוצה מאוחדת שנקראת בני השרון. בני השרון הצליחה להתברג בצמרת הכדורסל מאז שנוצרה. בעונת 2006/7 הגיעה להישג השיא שלה, כשהצליחה להעפיל לגמר גביע המדינה מול הפועל ירושלים, בהדרכתו של המאמן הוותיק אפי בירנבוים, לאחר ניצחון על מכבי תל אביב בחצי הגמר.

כדורגלעריכה

ענפי ספורט נוספיםעריכה

נוערעריכה

הרצליה ידועה בנבחרות הנוער החזקות שלה, הן בכדורסל (תיכון "היובל" ונוער "בני הרצליה") ובמיוחד בכדוריד (תיכון "הראשונים"). נבחרות אלה ביססו את מעמדן כטוענות קבועות לכתר האליפות מדי שנה. בשנת 2016 נבחרת הכדוריד סיימה מקום שני.

במגמת הכדורסל של תיכון "היובל" צמחו הספורטאים טל בורשטיין ויניב גרין, ובפברואר 2009 אף זכתה נבחרת התיכון בתואר אלופת בתי-הספר התיכוניים בישראל כשניצחה את נבחרת תיכון עירוני ט' מתל אביב.

נציגויות זרותעריכה

בהרצליה פיתוח שוכנות הנציגויות הדיפלומטיות של אורוגוואי, ארגנטינה, ברזיל, פרו והרפובליקה של קונגו. נציגותה של ונצואלה שכנה בעיר עד שנסגרה בינואר 2009 בעקבות מבצע עופרת יצוקה.

ערים תאומותעריכה

ראשי העירעריכה

מס' ראש העיר תחילת כהונה סוף כהונה הערות
א   אברהם הירש 1937
ב שמעון זאב לוין 1938
ג   בן ציון מיכאלי 1943 1959
1 פסח יפהר 1959
1960 המושבה הרצליה מוכרזת כעיר
2   נתן רוזנטל 1966
3   משולם לנגרמן 1967 ועדה קרואה
4   יוסף נבו 1969
5   אלי לנדאו 1983
6   יעל גרמן 1998 2013
7   יהונתן יסעור 2013 2013 ממלא מקום
8   משה פדלון 2013 מכהן

לקריאה נוספתעריכה

  • מרדכי נאור, זאב ענבר, זאת סגל, הרצליה היובל הראשון, הוצאת עיריית הרצליה באמצעות הוצאת מלוא, נובמבר 1978.
  • דב גולדשטיין, הרצליה – אגדה של עיר, הוצאת מלוא, 1998.
  • מרדכי נאור, סיפורי הרצליה - 50 פרשיות בתולדות הרצליה, הוצאת ספריית יהודה דקל, המועצה לשימור אתרי מורשת בישראל, 2013.
  • אריון שחף, אמליה שושני (עורכים), עיר וספר: מערכת ספריות הרצליה 1927–2013, רעות: אפי מלצר, 2013.

קישורים חיצונייםעריכה

הערות שולייםעריכה

  1. ^ 1.0 1.1 הנתונים לפי טבלת יישובים באתר הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, נכון לסוף שנת 2017
  2. ^ 2.0 2.1 2.2 2.3 2.4 2.5 הנתונים לפי טבלת רשויות מקומיות באתר הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, נכון לסוף שנת 2017
  3. ^ "מסחר ותעשייה" עתון לשאלות המסחר, החרושת והחקלאות בארץ ישראל, גיליון י"ד ט"ו 27 באוגוסט 1926 עמ' 381.
  4. ^ נעמה ריבהמתפרה בבאוהאוס ומלונות מודרניים: הפיתוח ההיסטורי של הרצליה, באתר הארץ, 19 במרץ 2018
  5. ^ "ידידי היקר והמכובד כבוד חג' אחסין אל עסי... בשמי ובשם כל תושבי המושבה הרצליה אני מברך אותך, את בניך ואת כל משפחתך הנכבדה והיקרה ליום שמחתכם - ליום נשואי בנך הצעיר הנכבד והחשוב חג' מחמוד... אני מברך אתכם גם כראש המושבה הרצליה וגם כידיד נאמן, מסור, הקשור בקשרי אחוה ורעות עם כבוד החג' אחסין אל עסי עוד מיום יסוד הרצליה. אני רוצה להביע כאן את תקוותי כי הידידות הזו תמשך ותתחזק ותעבור מאבות לבנים, ומבנים לבני בנים.", ברכת הוועד המקומי למוכתר. ארכיון הרצליה, 1-1/2/25, חטיבה 1.
  6. ^ הרצליה - אם הקיבוצים והקבוצות, דן יהב, הוצאת ירון גולן, 1994
  7. ^ טבלת שינויים ברשויות מקומיות 1948 עד 2004 - מסמך של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה שורה 319, גלילות
  8. ^ טבלת שינויים ברשויות מקומיות 1948 עד 2004 - מסמך של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה שורה 1455, רשף
  9. ^ אלי אלון, סיפורו של בית העלמין הישן בהרצליה, באתר News1 מחלקה ראשונה‏, 16 באוקטובר 2017
  10. ^ עזר ויצמן, לך שמים לך ארץ, תל אביב: הוצאת ספרית מעריב, 1975, עמ' 63.
  11. ^ נמרוד בוסו, אחרי למעלה מ-20 שנה בהן עמד נטוש - אוכלס אחד הפילים הלבנים של המרכז, באתר TheMarker‏, 7 ביוני 2017
  12. ^ אלעזר לוין, ‏הרצליה: שיפוץ כללי ברח' סוקולוב בהשקעה של 40 מיליון שקל, באתר גלובס, 17 באוקטובר 2004
  13. ^ החלו העבודות לפתיחת רחוב סוקולוב ולהסרת אי-התנועה החוסם המרכזי, באתר של עיריית הרצליה, 9 במרץ 2015
  14. ^ פארק תעשייתי לתעשיות עתירות מדע בהרצליה, דבר, 11 ביוני 1971
  15. ^ אורנה ננר, מערת הניסים: הבית שחצוב בסלע הכורכר בחוף סידני עלי, באתר Xnet‏, 5 בדצמבר 2013
  16. ^ ניר ארנון, חוף הרחצה הנפרד של תושבי בני ברק - בהרצליה, באתר mynet (כפי שנשמר בארכיון האינטרנט), 11 ביוני 2009
  17. ^ הריאה הירוקה של הרצליה תישמר באתר החברה להגנת הטבע
  18. ^ פרופיל הרצליה באתר הלמ"ס
  19. ^ דליה טל, ‏ארנסט אנד יאנג: ניתן להוסיף 580 אלף תיירים כל שנה עד 2011, באתר גלובס, 20 בנובמבר 2006
  20. ^ דותן לוי, הרצליה חוזרת לתחרות: עוד מתיחת פנים לאזור המוסכים לשעבר, באתר כלכליסט, 21 באפריל 2009
  21. ^ שירי הדר, הצצה ראשונה: מלון מיוחד לדור החדש, באתר ynet, 30 באוקטובר 2017
  22. ^ פירוט קווי הרכבת הקלה מאתר נ.ת.ע.
  1. ^ הופסק על ידי טורקיה בעקבות מבצע עופרת יצוקה.[דרוש מקור]
  2. ^ יחסי ידידות.


ראשי מועצת ועיריית הרצליה
אברהם הירש שמעון זאב לוין בן ציון מיכאלי פסח יפהר נתן רוזנטל משולם לנגרמן
(ועדה קרואה)
יוסף נבו אלי לנדאו יעל גרמן יהונתן יסעור משה פדלון
מ-1937 מ-1938 מ-1943 מ-1959 מ-1966 מ-1967 מ-1969 מ-1983 מ-1998 2013 מ-2013