השאלה היא מסירת חפץ לשימוש זמני, ללא תשלום וללא שינוי של הבעלות על החפץ. להבדיל מהשכרה, שאף היא מסירת חפץ לשימוש זמני, אך תמורת תשלום והכרוכה בוויתור זמני על זכויות בעלות. בתום תקופת ההשאלה על השואל להחזיר את החפץ למשאיל. יש להבחין גם בין השאלה להלוואה - הלוואה היא מסירת דבר והחזרת דבר מקביל או שווה ערך, אם כסף ואם מוצר מתכלה - אדם שואל כלי מטבח משכנו ומשיב לו אותו כלי עצמו, אך הוא לווה ממנו כוס סוכר ומשיב לו כוס סוכר באותו גודל בדיוק, אך לא את הסוכר שבו השתמש.

השאלת ספרים, דיסקים (הקלטות מוזיקה) וכלי עבודה לגינון בבית קפה במוזיאון הטבע בירושלים

השאלה מקובלת בין ידידים, כדרך לסיוע הדדי. השאלה נעשית לעיתים גם במסגרת פעילות עסקית (אם כי בה מקובלת יותר השכרה). ההשאלה גם תורמת לצמצום תרבות הצריכה, וצמצום השימוש במשאבי כדור הארץ כעזרה לאיכות הסביבה.

לעיתים, ובפרט בעולם המסחר בשוק ההון משתמשים במונח השאלה, אך למעשה מדובר בהלוואה בריבית אפס.

השאלה מקובלת גם בפעילות ציבורית. דוגמאות:

  • ספריית השאלה - ספרייה ציבורית המשאילה ספרים לקוראים החברים בה.
  • ארגון "יד שרה" עוסק בהשאלה של ציוד רפואי לחולים.
  • השאלה של מוצגים בין מוזיאונים על ידי רשמים, למשל לשם תצוגה רחבה של יצירותיו של אמן מסוים, יצירות הפזורות במוזיאונים רבים.
  • כלי נגינה יקרים, הנמצאים בבעלותם של אספנים, מושאלים לאמנים לשם נגינה בהם.

במשמעות שונה מעט משמש המושג בהתייחסות להשאלה של עובד, שהיא העברה זמנית של עובד לפעילות אצל מעביד אחר, לקידומו של מיזם משותף לשני המעבידים. השאלה דומה מקובלת בקבוצות ספורט, שבהן ספורטאי מושאל לעונה אחת לקבוצה אחרת, ולאחר מכן חוזר לקבוצתו המקורית.

כמו כן משתמשים במושג "משמעות מושאלת" לציון מילה או ביטוי המשמשים במובן שונה מהמובן המקורי שלהם.

בהלכהעריכה

  ערך מורחב – שואל

שואל הוא אחד מארבעה שומרים האמורים בתורה, והוא החמור שבהם מבחינת אחריותו על החפץ, והוא מחויב להחזיר את החפץ בשלמותו בתום תקופת ההשאלה, וכמעט כל מאורע שאירע לחפץ, אף ללא אחריותו הישירה של השואל (כגון אונס), אינו עילה לפטרו מתשלום, אם אכן החפץ ניזוק או הושמד.

הלכות שבתעריכה

בהלכות שבת[1] מודגש ההבדל בין הלוואה להשאלה. בעוד שאסור ללוות בשבת, כיוון שקיים כלל האומר כי "סתם הלוואה שלושים יום", וקיים חשש שמא כיוון שההלוואה נעשית למשך זמן ממושך, ואין ברשות המלווה לתבוע אותה בתוך זמן ההשאלה, הוא ירשום על דף את פרטי ההלוואה כדי שלא ישכח. לעומת זאת, השאלה אינה לשלושים יום גם אם נעשית ללא קציבת זמן, ולכן מותר לשאול בשבת חפץ משכן, שכן החשש האמור אינו שייך במקרה כזה. בשולחן ערוך מצוין, כי בשפות בהן ההבדל בין הלוואה להשאלה אינו קיים (כמו למשל יידיש), יש לפרט ולומר שמבקשים את החפץ בהשאלה ולא בהלוואה.


בחוק הישראליעריכה

  ערך מורחב – חוק השכירות והשאילה

בחוק הישראלי מוסדרת שאילה בחוק השכירות והשאילה, תשל"א-1971. שאילה מוגדרת בחוק זה: "זכות להחזיק בנכס ולהשתמש בו שלא לצמיתות, כשהזכות הוקנתה שלא בתמורה".

לקריאה נוספתעריכה

קישורים חיצונייםעריכה

הערות שולייםעריכה

הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואין לראות בו פסיקה הלכתית.