השבועה (פועלי ציון)

השבועה הוא שירו של יהושע פלוביץ' במזרח אירופה בשנת 1903. התחבר ביידיש והפך להמנונה של מפלגת "פועלי ציון". במקביל, תורגם השיר לעברית על ידי אברהם לוינסון.

"השבועה" הולחן על ידי אברהם משה ברנשטיין.

מיליםעריכה

הנוסח העברי
נָרִימָה יָדֵינוּ, נָרִים וְנִשְׁבַּעְנוּ
בְּדֶגֶל צִיּוֹן, בְּאַדְמַת הַמְּכוֹרָה,
בְּכָל הַקָּדוֹשׁ וְיָקָר לְכֻלָּנוּ,
בְּשֵׁם גִּבּוֹרִים וְחַרְבָּם הַשְּׁבוּרָה.

נִשְׁבַּעְנוּ לִשְׁבֹּר אֶת כְּבָלָיו שֶׁל עַמֵּנוּ
יָדָיו לְהַתִּיר, הַפְּצוּעוֹת וּכְבוּלוֹת.
לִפְרֹק עֹל הָרֶשַׁע מֵעַל צַוָּארֵנוּ,
חוֹמַת הַגּוֹלָה לְנַתֵּץ עַד הַיְּסוֹד.

וְאִם גַּם נָמוּתָה אַגַּב חֲלוֹמֵנוּ,
אִם גַם לֹא נִזְכֶּה הָבִיאוֹ לְקִצּוֹ –
אֲזַי אֶת הַדֶּגֶל נִמְסֹר לְאַחֵינוּ
וְהֵם שֶׁיָּבִיאוּ הָעָם לְאַרְצוֹ.
 

הנוסח האידי
מיר הויבן די הענד געגען מזרח און שווערען
ביי ציון, איר פאָהן, ביי איר הייליגער ערד,
ביי אַלץ וואָס מיר ליבען, וואָס הייליג מיר הערן,
ביי אונדזער העלדענס צובראָכענע שווערד
 

תכנים ואמירותעריכה

"השבועה" כולל את עיקרי הציונות הסוציאליסטית כפי שנתפסה בתודעתם של רבים במפנה המאות ה-19-ה-20: התארגנות והליכה משותפת בגוף ראשון רבים, ערכי הציונות ובכללם החזרה ההמונית לארץ ישראל והזיכרון הקיבוצי של ההיסטוריה היהודית, והנכונות להאבק ואף למסור את הנפש על השחרור הלאומי בגולה ובארץ ישראל. על פי החוקר אליהו הכהן: "שיר "השבועה" לא היה שיר רגיל ברפרטואר הזמר היהודי והעברי. הוא נחשב לכעין המנון, והושר בדרך כלל בעמידה בסופן של התכנסויות פועלים. תחרות סמויה התנהלה בימי העלייה השנייה והשלישית בינו לבין שירו של ביאליק "תחזקנה" ("ברכת עם") על התואר – המנון תנועות הפועלים בארץ, אם כי בפועל הוא היה המנונה של תנועת "פועלי ציון", שעם מנהיגיה נמנו דוד בן-גוריון ויצחק בן צבי".[1]

קישורים חיצונייםעריכה

הערות שולייםעריכה

  1. ^ אליהו הכהן, סיפורו של שיר "השבועה", חדשות בן-עזר, באתר library.osu.edu.