השושלת הראשונה של מצרים
השושלת הראשונה של מצרים העתיקה (שושלת I)[1] כוללת את הסדרה הראשונה של מלכי מצרים ששלטו על מצרים המאוחדת. זאת מיד אחרי האיחוד של מצרים העליונה והתחתונה, על ידי מנס או נערמר,[2] ומסמנת את תחילתה של התקופה השושלתית הקדומה, כאשר הכוח התרכז בבירה תיניס.
מדינה | מצרים העתיקה |
---|---|
בית האב | התקופה השושלתית הקדומה |
תקופת השושלת | 3150 לפני הספירה – 2850 לפני הספירה |
התאריך של תקופה זו נתון לפולמוס אקדמאי על הכרונולוגיה המצרית. היא נופלת בתקופת הברונזה המוקדמת, וההערכה היא שהחלה בין המאות ה-34 וה-30 לפני הספירה. במחקר משנת 2013 המבוסס על תיארוך פחמן רדיואקטיבי, הצטרפותו של חור אחע, המלך השני של השושלת הראשונה, הוצבה בין 3111 ל-3045 לפני הספירה בסבירות של 68%, ובין 3218 ל-3035 בסבירות של 95%.[3] אותו מחקר הציב את תקופתו של דן (אנ'), המלך השישי של השושלת, בין 2928 ל-2911 לפני הספירה בסבירות של 68%,[3] ניתוח פחמן-14 משנת 2023 הציב את תקופת שלטונו של דן מוקדם יותר, בין 3011 ל-2921, בטווח רחב יותר של 3104 עד 2913.[4]
השושלת
עריכה- ערך מורחב – עץ משפחת השושלת הראשונה של מצרים
מידע על שושלת זו נגזר ממספר אנדרטאות וחפצים אחרים הנושאים שמות מלכותיים, כשהחשובים ביותר הם פלטת נערמר וראש האלה של נערמר, וכן רשימות מלכי דן וקע.[5][6][7] תיעודים מפורטים של שתי השושלות הראשונות לא שרדו, למעט הרשימות הדלות על אבן פלרמו. התיאור בחיבור ה"אגיפטיקה" של מנתון סותר הן את העדויות הארכאולוגיות והן את הרישומים ההיסטוריים האחרים: מנתון מנה תשעה שליטים מהשושלת הראשונה, שרק אחד משמותיהם תואם את המקורות האחרים, ומציע מידע רק עבור ארבעה מהם.[8] ההירוגליפים המצריים היו מפותחים עד אז, וצורותיהם לא השתנו ושימשו במשך יותר משלושת אלפים שנה.[דרוש מקור]
אלנה בויס ציינה:
"קברים גדולים של פרעונים באבידוס ונקאדה, בנוסף לבתי הקברות בסקארה וחלוואן ליד ממפיס, חושפים מבנים הבנויים בעיקר מעץ ולבני בוץ, עם שימוש מועט באבן לקירות ולרצפות. אבן שימשה בכמות גדולה לייצור קישוטים, כלים, ומדי פעם, עבור פסלים. אשל ("תמריסק" או "ארז מלח") שימשה לבניית סירות כמו סירות אבידוס (אנ'). אחת הטכניקות החשובות ביותר לעיבוד עץ היה שגם ומגרעת, שנוצר על ידי עיצוב בליטה בקצהו של עץ אחד כך שיתאים למגרעת שנחתכה בחלק העץ השני. שכלול של מחבר זה באמצעות שגם חופשי הפכה בסופו של דבר לאחד המאפיינים החשובים ביותר בבניית ספינות בים התיכון ובמצרים. זה יצר איחוד בין שתי חתיכות או רכיבים אחרים על ידי הכנסת השגם בנפרד לתוך חלל (חור) חתוך בגודל המתאים לכל רכיב."
—אלנה בויס, דוקטורט[9]
מחקר על גולגולות של השושלת הראשונה מהקברים המלכותיים באבידוס ציין זיקה עם קרמה בממלכת כוש. התוצאות הכלליות מדגימות זיקה רבה יותר לקבוצות עמק הנילוס העליון, אך גם מצביעות על שינוי ברור ממגמות קרניומטריות קודמות. זרימת הגנים ותנועתם של פקידי הצפון לעיר הדרומית החשובה עשויים להסביר את הממצאים.[10]
-
צנצנת חרס עם מסננת אינטגרלית.
קורבן אדם
עריכההקרבת קורבנות אדם הייתה נהוגה כחלק מטקסי הקבורה הקשורים לכל הפרעונים של השושלת הראשונה. הליך זה מודגם בבירור כקיים בתקופת שושלת זו על ידי שומרים קבורים ליד קבר כל פרעה וכן בעלי חיים שהוקרבו לקבורה. קברו של ג'ר קשור לקבורתם של 338 פרטים.[11] האנשים ובעלי החיים שהוקרבו, כמו חמורים, היו צפויים לסייע לפרעה בחיים שלאחר המוות. מסיבות לא ידועות, נוהג זה הסתיים עם סיומה של השושלת.
לפי ההיסטוריון והבלשן כריסטופר ארת (אנ'), המנהג הפולחני של הקרבת קורבנות שומר מקורו באזור הדרומי של הנילוס התיכון. ארת גם הצהיר שנוהג תרבותי זה היה משותף עם ממלכת קרמה שבאזור הנילוס הנובי העליון.[12]
ראו גם
עריכהקישורים חיצוניים
עריכה- השושלת הראשונה של מצרים, באתר אנציקלופדיית ההיסטוריה העולמית (באנגלית)
הערות שוליים
עריכה- ^ Kuhrt (1995), p. 118.
- ^ Heagy, Thomas C. (2014). "Who was Menes?". Archeo-Nil. 24: 59–92.
- ^ 1 2 Dee, M.; Wengrow, D.; Shortland, A.; Stevenson, A.; Brock, F.; Girdland Flink, L.; Bronk Ramsey, C. (4 September 2013). "An absolute chronology for early Egypt using radiocarbon dating and Bayesian statistical modelling". Proceedings of the Royal Society A: Mathematical, Physical and Engineering Sciences. 469 (2159): 20130395. Bibcode:2013RSPSA.46930395D. doi:10.1098/rspa.2013.0395. PMC 3780825. PMID 24204188.
- ^ Quiles, Anita; Tristant, Yann (2023). "Radiocarbon-Based Modeling of the Reign of King den (1St Dynasty, Egypt) and the Start of the Old Kingdom". Radiocarbon. 65 (2): 485–504. Bibcode:2023Radcb..65..485Q. doi:10.1017/RDC.2023.15. ISSN 0033-8222.
- ^ "Qa'a and Merneith lists", Xoomer, IT: Virgilio.
- ^ The Narmer Catalog http://narmer.org/inscription/1553 Archived 2020-02-08 at the Wayback Machine
- ^ The Narmer Catalog http://narmer.org/inscription/4048 Archived 2020-02-19 at the Wayback Machine
- ^ Manetho, Fr. 6, 7a, 7b. Text and translation in Manetho, translated by W.G. Waddell (Cambridge: Harvard University, 1940), pp. 27–35
- ^ Buis, Alena (2022). "Predynastic and Early Dynastic Art". Art and Visual Culture: Prehistory to Renaissance. Large tombs of pharaohs at Abydos and Naqada, in addition to cemeteries at Saqqara and Helwan near Memphis, reveal structures built largely of wood and mud bricks, with some small use of stone for walls and floors. Stone was used in quantity for the manufacture of ornaments, vessels, and occasionally for statues. Tamarix was used to build boats such as the Abydos Boats. One of the most important indigenous woodworking techniques was the fixed mortise and tenon joint, where the fixed tenon was made by shaping the end of one timber to fit into a mortise (or hole) that is cut into a second timber. A variation of this joint using a free tenon eventually became one of the most important features in Mediterranean and Egyptian shipbuilding. It creates a union between two planks or other components by inserting a separate tenon into a cavity (mortise) of the corresponding size cut into each component.
- ^ Keita, S. O. Y. (1992). "Further studies of crania from ancient Northern Africa: An analysis of crania from First Dynasty Egyptian tombs, using multiple discriminant functions". American Journal of Physical Anthropology. 87 (3): 245–254. doi:10.1002/ajpa.1330870302. ISSN 1096-8644. PMID 1562056.
- ^ Shaw (2000), p. 68.
- ^ Ehret, Christopher (20 June 2023). Ancient Africa: A Global History, to 300 CE. Princeton University Press. p. 114. ISBN 978-0-691-24409-9.
ביבליוגרפיה
עריכה- Kuhrt, Amélie (1995), The Ancient Near East: c. 3000–330 BC, London: Routledge, ISBN 978-0-415-01353-6.
- Shaw, Ian (2000), The Oxford History of Ancient Egypt, Oxford: Oxford University Press, ISBN 0-19-280458-8