השמורה הקווקזית

השמורה הקווקזית
Кавказский заповедник
אתר מורשת עולמית
	האתר הוכרז על ידי אונסק"ו כאתר מורשת עולמית טבעי בשנת 1999, לפי קריטריונים 9, 10
שטח האתר	2,848 קמ"ר
חלק מתוך	הקווקז המערבי
מידע כללי
על שם	הרי הקווקז, Khristofor Georgiyevich Shaposhnikov
תאריך הקמה	12 במאי 1924
נתונים ומידות
שטח	2,848 קילומטר רבוע, 280,335 הקטאר
מיקום
מדינה	רוסיה
קואורדינטות	43°40′N 39°57′E / 43.67°N 39.95°E
	kgpbz.ru
	(למפת רוסיה רגילה) מוסקבה סנקט פטרבורג נובוסיבירסק אנאדיר נורילסק סקנדינביה אי; רו; פה; קזחסטן איראן סין מונגוליה ק. יפן האוקיינוס; השקט; אוקיינוס הקרח הצפוני השמורה הקווקזית

השמורה הקווקזית (ברוסית: Кавказский заповедник) היא שמורת טבע. שמה המלא: שמורת הטבע הביוספרית הקווקזית הממלכתית על שם ח. ג. שאפושניקוב. זו הגדולה והוותיקה שבשמורות הטבע באזור צפון הקווקז. ממוקמת בשלושה סובייקטים של הפדרציה הרוסית — מחוז קרסנודר, רפובליקות אדיגיה וקאראצ'אי-צ'רקסיה.

הקווקז הוא אזור מדהים ביופיו. ממוקם בצומת של שני אזורי אקלים, האזור מהווה מגוון של נופים וחיות מעולם החי. השמורה מתנשאת מעל הים לגובה של 3.5 ק"מ. מדרום מוקפת במדרונות תלולים, תלולים מאוד, ובצפון שטחו משופע. שמורת הקווקז היא האזור המוגן העתיק ביותר בקווקז ונמצאת ברשימה של אובייקטים בעלי ערך מיוחד של אונסק"ו והיא אחת הגדולות באירופה. החלק הארי של שטחה ממוקם הרבה יותר גבוה מאשר גובה הים (כ-2,000 מטר), ובכמה מקומות עולה על 4,000 מטרים. האקלים דומה לים, ובשמורה בעלי חיים האופייניים למרכז אסיה, מערב אירופה והים התיכון והם זוכים להגנת המדינה.

השמורה נועדה לשמר אובייקטים טבעיים, אקלים, צמחייה ובעלי חיים. אבטחת הפארקים והשמורה, שמסופקת על ידי המדינה, משמשים כערובה להישרדות בעלי החיים. בשטחי השמורה עוברים 11 שבילי הליכה מסומנים ואחד מהם הוא שביל 30, שנקרא בשם "שביל התיירות האקולוגי 1". הכניסה לשמורה מותנה בקבלת אישור ועל המטיילים נעצר לפגוע בטבע ולהבעיר אש.

השמורה מהווה לממשיכתה של שמורת הביזון הקווקזית שהוקמה ב-12 במאי 1924 במערב הקווקז, על גבול אקלים סובטרופי. זו שמורת ההר הגדולה ביותר באירופה.^[1] השטח הכולל של השמורה — יותר מ-280 אלף דונם, מהם במחוז קרסנודר — 177,3 אלף דונם.

ב-19 בפברואר 1979, בהחלטת אונסק"ו, הוענק לשמורה סטטוס של שמורה ביוספרית ובינואר 2008, נקראה על שם ח. ג. שאפושניקוב.^[2]