השמינייה (מפלגת העבודה)
השמינייה הוא כינוי לחבורה של שמונה פוליטיקאים במפלגת העבודה שכללה את חיים רמון, אברהם בורג, עמיר פרץ, יעל דיין, יוסי ביילין, נוואף מסאלחה, חגי מרום וניסים זווילי. תחילת השימוש במושג לקראת הבחירות לכנסת ה-12, בה שימשו שבעתם כח"כים מטעם העבודה.
חברי "השמיניה", אשר נחשבו כממשיכי חוג הכפר הירוק, פעלו בשיתוף פעולה וסימנו את הדור הבא במפלגת העבודה אחרי שמעון פרס ויצחק רבין. הצפי היה שחיים רמון יתפוס את ראשות המפלגה כאשר האחרים יעמדו מאחוריו.
באותה תקופה, היוותה השמינייה את הסמן השמאלי של המפלגה ודעותיהם היו מקובלות ודומיננטיות במיוחד לקראת הבחירות לכנסת ה-12, ב-1988, ולקראת הבחירות לכנסת ה-13, בשנת 1992. אחת הסיבות העיקריות להתפתחותה של השמינייה הייתה המעבר של בחירת הנציגים לכנסת במפלגת העבודה מוועדה מסדרת לבחירות פנימיות במרכז המפלגה. שיטה זו גיבשה את השמינייה לעבוד יחדיו ולנסות לייצג את הדור הצעיר במפלגה. למרות שההערכות היו שחיים רמון יתפוס את ראשות המפלגה, היו גם שטענו כי דווקא בורג הוא שיעמוד בראשות העבודה, אך ככל הנראה רמון ובורג החליטו שלא להתמודד זה נגד זה, במקרה שיאלצו לכך. ברבות הימים היה זה דווקא עמיר פרץ שכיהן כיו"ר המפלגה, בין השנים 2006 ל-2007 ושוב בשנת 2019.
נכון לשנת 2019, למעט עמיר פרץ, חברי השמינייה אינם עוד בעלי תפקיד פעיל במערכת הפוליטית ובפרט לא במפלגת העבודה:
- חיים רמון שימש כשר מטעם העבודה בממשלות רבין, פרס, ברק ושרון. כמו כן כיהן כיו"ר ההסתדרות באמצע שנות התשעים, לאחר שהביס בבחירות ב-1994 בראש רשימה עצמאית את רשימת העבודה. בפריימריס לראשות המפלגה שנערכו ב-2002, הפסיד לעמרם מצנע. ב-2005 פרש מהמפלגה, עבר לקדימה ונכלל ברשימתה לכנסת[1], מונה לשר המשפטים בממשלתו של אהוד אולמרט[2], אך התפטר באוגוסט 2006, עם הגשת כתב אישום נגדו בגין מעשה מגונה[3]. ביולי 2007 חזר לממשלת אולמרט בתפקיד המשנה לראש הממשלה, במקום הנשיא הנבחר, שמעון פרס[4]. הוא נחשב לאחד השרים המשפיעים בממשלה זו. ב-2009 נבחר לכנסת ה-18 וכיהן בה עד להתפטרותו ב-29 ביוני 2009. אחרי התפטרותו כיהן עד 2012 כיו"ר מועצת מפלגת קדימה, והתפטר מתפקידו ופרש מהמפלגה אחרי שציפי לבני לא נבחרה שוב ליו"ר קדימה[5]. בשנים 2012–2015 שימש כיושב ראש קבוצת הכדורגל הפועל תל אביב.
- אברהם בורג כיהן כיושב ראש הכנסת ה-15. בספטמבר 2001 נבחר ליו"ר מפלגת העבודה, אך בבחירות חוזרות שנערכו שלושה חודשים אחר כך עקב זיופים הפסיד לבנימין בן-אליעזר. הוא פרש מהחיים הפוליטיים במהלך כהונתו כחבר הכנסת ה-16. בורג נשאר פעיל גם לאחר פרישתו, אולם לאחר הסכמתה של המפלגה לשבת בממשלה אחת עם ישראל ביתנו, החליט להשעות את חברותו בה. כיום משמש בתפקידים בכירים בארגוני השמאל הקרן החדשה לישראל ומולד - המרכז להתחדשות הדמוקרטיה.
- עמיר פרץ נבחר לכנסת בשנת 1988 מטעם העבודה. בשנות התשעים כהן כסגנו של רמון בהסתדרות, ולאחר מכן כיו"ר עד שנת 2006. במהלך התקופה נותר חבר כנסת ופרש ב-1999 ממפלגת העבודה לטובת מפלגה עצמאית שהקים, עם אחד. אולם בשנת 2005 שבה והתאחדה מפלגתו עם העבודה, ביוזמת יו"ר העבודה דאז, שמעון פרס. בניגוד להצהרותיו, התמודד פרץ מול פרס על ראשות המפלגה - וניצח[6]. בבחירות לכנסת ה-17 זכתה המפלגה ב-19 מנדטים הצטרפה לממשלת קדימה, ופרץ מונה לשר הביטחון[7]. ב-2007 הפסיד לאהוד ברק בבחירות על ראשות המפלגה, והתפטר מתפקיד שר הביטחון[8]. כיהן כח"כ מטעם העבודה בכנסת ה-18, אך בבחירות לכנסת ה-19 הצטרף לציפי לבני בסיעת התנועה[9] ומונה לשר לאיכות הסביבה בממשלת נתניהו. לקראת הבחירות לכנסת ה-20 הצטרפה מפלגת התנועה לרשימת המחנה הציוני ביחד עם מפלגת העבודה. פרץ נבחר לחבר כנסת מטעם רשימה זו, ומאוחר יותר הכריז על חזרה למפלגת העבודה. ב-2017 התמודד פעם נוספת על ראשות המפלגה ועלה לסיבוב השני מול השר לשעבר אבי גבאי שהצטרף למפלגה[10], אך הפסיד לו בסיבוב זה[11], ומאוחר יותר נבחר לכנסת ה-21 שוב מטעם מפלגת העבודה במקום השישי ברשימתה. לקראת הבחירות לכנסת ה-22 נבחר פרץ לראשות מפלגת העבודה בשנית ואף מכהן כיום כשר הכלכלכה והתעשייה בממשלת ישראל ה-35.
- יעל דיין עזבה את מפלגת העבודה לקראת הבחירות לכנסת ה-16 לאחר כישלונה בפריימריז של המפלגה, ועברה למרצ, אך לא הצליחה להיבחר מטעמה לכנסת. היא עמדה בראש רשימת מרצ תל אביב-יפו לעירייה ב-2003. המפלגה זכתה ב-5 מנדטים ודיין כיהנה כסגנית ראש העיר. לאחר שב-2008 לא הצליחה להיבחר מחדש לראשות הרשימה, עברה לרשימתו של ראש העירייה, רון חולדאי, ונבחרה מטעמה ליו"ר המועצה העירונית. לקראת הבחירות המוניציפליות ב-2013 הדיח חולדאי את דיין מרשימתו[12], והיא הפסיקה בקריירה הציבורית.
- יוסי ביילין גם הוא עבר למרצ עם דיין, ולאחר שלא נבחר מטעמה בבחירות לכנסת ה-16, ניצל את פרישתו של יוסי שריד מתפקיד היו"ר ונבחר לראש המפלגה. בתווך היה מיוזמי הבנות ז'נבה. ביילין הוביל את מרצ-יחד בבחירות לכנסת ה-17, אך מספר המנדטים שקיבלה ירד משישה לחמישה. ב-2008 החליט שלא להתמודד על כהונה נוספת, וחיים אורון נבחר במקומו. בנובמבר אותה שנה פרש מהכנסת ומהחיים הפוליטיים[13].
- נואף מסאלחה פרש מהחיים הפוליטיים לאחר הפריימריז בעבודה לקראת הבחירות לכנסת ה-16[14], בהם הפסיד לראלב מג'אדלה בהתמודדות על המקום המשוריין לערבי.
- חגי מירום עבר למפלגת המרכז ולאחר התפוררותה פרש מהפוליטיקה לקראת הבחירות לכנסת ה-16. ב-2006 נבחר על ידי תנועת העבודה הציונית לשמש כגזבר הסוכנות היהודית. נכון ל-2009 משמש לעיתים כפרשן פוליטי.
- נסים זווילי הצטרף אף הוא למפלגת המרכז, ולאחר התפוררתה מונה באוקטובר 2002 לתפקיד שגריר ישראל בצרפת ולאחר מכן נשיא ענקית התחבורה הצרפתית, אלסטום בסניפה שבישראל[15].
קישורים חיצונייםעריכה
- גידי וייץ, השמינייה של מפלגת העבודה בפגישת מחזור, באתר הארץ, 14 במאי 2015
הערות שולייםעריכה
- ^ אילן מרסיאנו, חיים רמון: פורש מהעבודה, עובר לשרון, באתר ynet, 23 בנובמבר 2005
- ^ חיים רמון מונה לתפקיד שר המשפטים, באתר ynet, 1 במאי 2006
- ^ אבירם זינו, חיים רמון הגיש את התפטרותו, באתר ynet, 20 באוגוסט 2006
- ^ מזל מועלם, מליאת הכנסת אישרה: רמון - המשנה לראש הממשלה, בר-און - שר האוצר ושטרית - שר הפנים, באתר TheMarker, 4 ביולי 2007
- ^ אטילה שומפלבי, חיים רמון פרש מקדימה: "חזרנו להיות הליכוד", באתר ynet, 9 במאי 2012
- ^ אטילה שומפלבי, מהפך בעבודה: עמיר פרץ נבחר לראשות המפלגה, באתר ynet, 10 בנובמבר 2005
- ^ אטילה שומפלבי, סיכום: הביטחון והחינוך לעבודה, האוצר לקדימה, באתר ynet, 22 באפריל 2006
- ^ אטילה שומפלבי ורוני סופר, עמיר פרץ התפטר: "מה החיפזון במינוי ברק?", באתר ynet, 15 ביוני 2007
- ^ יובל קרני וגלעד מורג, כתבי ynet ו"ידיעות אחרונות", מפץ פוליטי: פרץ עוזב את יחימוביץ' ועובר ללבני, באתר ynet, 6 בדצמבר 2012
- ^ מורן אזולאי, אטילה שומפלבי וירון דרוקמן, פרץ וגבאי עלו לסיבוב השני בבחירות במפלגת העבודה, באתר ynet, 4 ביולי 2017
- ^ דרך חדשה: גבאי ניצח את פרץ בפריימריז של מפלגת העבודה, באתר וואלה! NEWS
- ^ nrg מעריב, יעל דיין משיבה אש: נעלבתי מרון חולדאי, באתר nrg, 16 בספטמבר 2013
- ^ אטילה שומפלבי, יוסי ביילין פורש: לא אתמודד לכנסת, באתר ynet, 28 באוקטובר 2008
- ^ דיאנה בחור, מסאלחה: אני עוזב את העבודה, באתר ynet, 6 ביוני 2002
- ^ ניסים זווילי מונה לנשיא ענקית התשתיות אלסטום בישראל, באתר גלובס, 17 ביולי 2009