התחדשות עירונית

שם כללי לתהליך בו אזור עירוני מדורדר ברמה כלשהי, מבחינה פיזית, חברתית או אחרת, משתקם וחוזר להיות חלק מרקמה עירונית פעילה

התחדשות עירונית היא שם כללי לתהליך התערבות באזור עירוני במטרה לגרום לצמיחה והפתחות. התחדשות עירונית שואפת להחיות את הרקמה העירונית הוותיקה לצד החדשה. ההתחדשות העירונית מתרחשת בתוך אזורים בנויים, המשמשים בעיקר למגורים, לתעסוקה ולמסחר. התחדשות עירונית הוא כלי מדיניות עוצמתי המאפשר למדינה הוספת יחידות דיור, יעול השימוש בקרקע, חידוש מרכזי הערים ומניעת פרבור ושיפור תנאי המגורים של אוכלוסיות מוחלשות המתגוררות באזורים עירוניים ותיקים.[1]

ערים הן מרחבים המשתנים כל העת באופן פיזי, תרבותי, פוליטי וכלכלי. תהליכים של התיישנות או השתנות במרחב העירוני משקפים את השינויים החברתיים של התקופה. התחדשות עירונית היא ניסיון להפוך את תהליך ההתיישנות, הקיפאון או הדרדור של אזורים עירוניים באמצעות שיפור ושדרוג מערך התשתיות, המגורים וחיזוק הכלכלה המקומית ולהביא לשינוי במרחב העירוני הקיים ולייצר הזדדמנויות חדשות למגורים, תעסוקה ומסחר.

תהליכי התחדשות עירונית אינם חפים מאינטרסים כלכליים, חברתיים ופוליטיים[2], שכן הם יוצרים העלאת ערך של קרקע בשכונה באמצעות תמריצים כלכליים ליזמים וחברות בצורה של תוספת בנייה למגורים והוספת שימושי קרקע. אלו מניעים לעיתים קרובות משיכה של אוכלוסייה חדשה ואמידה יותר, לעיתים על חשבון האוכלוסייה הישנה, בתהליך שנקרא ג'נטריפיקציה.

בישראל, השימוש במונח מתאר בעיקר תהליכים של פינוי-בינוי במרכזי הערים הוותיקות.

רקע היסטורי עריכה

באירופה של המאה ה-19 הוחל יישום עקרונות של התחדשות עירונית, תוך סילוק שכונות עוני וכן שיפור תנאי מגורים של אוכלוסיות חלשות, אשר תכליתן הכללית היא חיזוק המרקם העירוני שנפגע כתוצאה מקיומו של אזור עוני. לדוגמה, באנגליה, גרמה המהפכה התעשייתית לבניית ערים באופן מואץ ולכניסת תושבים רבים לתוך הערים, בעיקר בחיפוש אחר פרנסה. בעקבות הגירה של תושבים במספר גדול לתוך הערים, נוצר מחסור במבנים למגורים; מעמד הפועלים הנמוך, אשר סבל עוני, חי בתנאי תברואה קשים, שהבילו גם להתפרצות של מחלות. מהות עקרון ההתחדשות העירונית באנגליה בא לפתור את בעיית התברואה ותנאי החיים הקשים בהם חיו התושבים בשכונות העוני.

התחדשות עירונית החלה להתרחש במדינות המפותחות בשלהי המאה ה-19 והגיעה לשיאה במחצית המאה ה-20, בעיקר בצורת בנייה מחדש (פינוי בינוי של היום). גישה זו הטביעה חותם על תצורתו של הנוף העירוני המודרני בערים רבות ברחבי העולם. משנות ה-30 ועד שנות ה-70 הדרך הנפוצה להתחדשות עירונית הייתה פינוי אזורים ישנים ומוזנחים ובנייתם מחדש; סיבה עיקרית לכך הייתה התמודדות עם ההרס שנגרם כתוצאה ממלחמת העולם השנייה, אך גם ביסוד התוכניות האלו עומדת ההנחה ששכונות מצוקה, ה-slums, הן מפגע חברתי וסביבתי, וכי היעלמותן תביא לשינויים חברתיים ולשגשוג אזורי. במהלך השנים נמתחה ביקורת על תוכניות אלו, בטענה שהן לא פתרו מצוקות חברתיות אלא רק העתיקו את תושבי שכונות המצוקה לאזורים אחרים בערים. במקרים רבים תוכניות אלו הקטינו את מלאי הדירות המתאימות לאוכלוסייה המוחלשת וגרמו לעליית מחירי הדירות בעיר.

החל משנות -70 חל שינוי באסטרטגיות ההתערות של ממשלות ורשויות בהתחדשות העירונית, שינוי שנבע מכישלון תוכניות פינוי-בינוי, לצד הידע שנצבר על אודות תהליכים חברתיים וחלק ממדיניות כוללת של "מלחמה בעוני" והרחבתה של מדינת הרווחה. מתוך גישה זו עלתה המודעות לצורך בחיזוק תושבי השכונות עצמם ולא באמצעות פינויים למקומות אחרים. האסטרטגיות החדשות מדגישות את ההתערבות הרב-תחומיות בשכונה המתייחסת לכמה היבטים: הצד הפיזי של המבנים, תעסוקה לתושבים, חיזוק הקהילה ושירותים ציבוריים בשכונה.[3][4][1] שיקום וחידוש השכונות עצמן השאיר את תושבי השכונות המוחלשות באזור אזור גאוגרפי מובחן והקשה על ניעות חברתית שלהם.[1]

החל מתחילת שנות האלפים ההאצה של התחדשות עירונית היא פיתוח כלכלי, בעיקר בהובלה יזמים פרטיים. לבד מגורים ישנה השקעה גם במרכזים מסחריים, באתרי תיירות, ובמרכזים קהילתיים ושטחי ציבור. משיכת מעמד הביניים לאזורים ותיקים ונחשלים נעשה ובאמצעותם שדרוג תשתיות החינוך והתרבות, פיתוח הכלכלה המקומית ומיגור הפשיעה. אם בעבר המדינה הובילה תהליכי התחדשות עירונית, עתה תפקידה העיקרי של המדינה הוא ליצור תנאים שימשכו ויתמרצו פעילות יזמית פרטית באזורים הדורשים התחדשות.[1]

מגמות בהתחדשות עירונית עריכה

 
הרס מבני מגורים ישנים לצורך פינוי לבניה חדשה. יפו, 2016

ישנן גישות שונות לדרכים בהן ניתן ליישם התחדשות עירונית:

  1. פינוי בינוי – הריסת מתחמים קיימים, לרוב הנמצאים במצב תשתיתי ירוד, ובניית מתחמים חדשים במקומם, תוך ציפוף המרקם הקיים: תוספת דירות, שיקום תשתיות בסביבת המתחם (תחבורה, ביוב, חשמל) ופיתוח נופי (גנים ציבוריים). כדי ליישם את שיטת הפינוי-בינוי, מתפנים הדיירים שגרו במתחם (בהליך מוסכם ומתואם מראש) למתחם חלופי לתקופת הבנייה. בתום בניית המתחם מחדש אמורים התושבים לחזור לדירה שקיבלו בהסכם במתחם החדש. בשל שדרוג המתחמים, לעיתים עולות הוצאות התחזוקה והדיירים המקוריים או דיירים בעלי מאפיינים סוציו-אקונומי דומה לא תמיד יכולים לשאת בהוצאות אחזקת הבניינים. לצורך פתרון בעיה זו, משולבים בפרויקטים דירות במסגרת "דיור בר השגה" ודירות בגדלים שונים כך שתמהיל האוכלוסייה החי במקום יהיה מגוון. בתהליך פינוי בינוי נבנים אזורים במרכזים עירוניים קיימים בעלי תשתיות חדשות ומגורים ועסקים המספקים איכות חיים גבוהה יותר ממנה נהנים גם הדיירים וגם הסביבה העירונית הרחבה.
  2. שדרוג ושיקום מתחמים קיימים – שדרוג של מתחמי מגורים, מסחר או תשתיות קיימות בתוך הרקמה העירונית הקיימת. בישראל, דוגמה לכך הוא פרויקט שיקום שכונות (1977). במסגרת הפרויקט שוקמו שכונות מצוקה עניות בתוך הערים. השיקום כלל מבני מגורים, חינוך ותשתיות. דוגמה נוספת, לפרויקט שדרוג ושיקום תשתיות הוא פארק ההיי-ליין בניו-יורק: שדרוג ושימוש מחודש לתשתית רכבת ישנה שעברה בתוך העיר והפיכתה לפארק וטיילת. שדרוג התשתית והכנסת ושינוי היעוד, הביא להתחלה של התחדשות בכל השכונה ובניית מתחמי מגורים חדשים כמו גם מינוף כלכלי ותיירותי לשכונה כולה. שדרוג ושיקום מתחמים קיימים מאפשר לדיירים להישאר בבתיהם בזמן שדרוג המבנים, כלומר אינה מחייבת פינויים. לרוב הדיירים מקבלים זכות להרחבת הדירה הפרטית ומקבלים שדרוג בתשתיות של המבנה (מים, חשמל וחיזוק מבני) ובתשתיות של הסביבה (השטחים הפתוחים, חניות וכבישים). היתרון של השארות הדיירים בבניין בזמן השדרוג יכול להוות גם חסרון שכן המשמעות היא לגור באזור בנייה לתקופה שאינה ידועה מראש. יתרון נוסף לגישה זו היא האפשרות לבצע פעולת שדרוג נקודתית בעיר מבלי לפגוע באופן בוטה במהלך החיים בעיר.
  3. עיבוי בינוי – הגדלת ניצול הקרקע במתחם מגורים קיים. כולל הגדלת המבנים לרוחב (הגדלת הדירות הקיימות) ולגובה (הוספת דירות חדשות). בעיבוי בינוי לרוב לא תהיה הגבלה מראש לאחוז העיבוי המותר שכן מותנה במיקום ובצרכי האוכלוסייה במקום. גישה זו דורשת שדרוג של התשתיות הקיימות בסביבת המתחם על מנת להתאימן לגידול בצפיפות הנובע מהעיבוי המתחמי.

התחדשות עירונית בישראל עריכה

יוזמות ממשלתיות להתחדשות עירונית בישראל החלו בשנות השישים. בשנת 1960 הוקמה חברת אחוזות החוף במטרה לפתח את שכונת מנשייה על גבול תל אביב יפו כאזור עסקים. בשנת 1961 הוקמה החברה לפיתוח יפו העתיקה על ידי ממשלת ישראל ועיריית תל אביב-יפו, במטרה לשקם את יפו העתיקה, אזור שבאותה עת סבל מפעילות עבריינית. בשנות ה-60, ביוזמה של הקבלן אריה פילץ, הוקם בתל אביב במקום צריפי שכונת "נורדיה" שפונתה ה"דיזנגוף סנטר".[5]

בשנת 1966 הוקמה החברה לפיתוח מזרח ירושלים במטרה לפתח ולשקם את אזור מזרח ירושלים דאז; אזור שכונות ימין משה, משכנות שאננים ומתחם חוצות היוצר, בגבול שביתת הנשק עם ממלכת ירדן קו התפר העירוני.[6] שניזקו בזמן מלחמת העצמאות. בשנת 1968 הוקמה החברה לשיקום ולפיתוח הרובע היהודי בעיר העתיקה בירושלים ובשנת 1972 חברת קרתא - חברה לפיתוח מרכז ירושלים שהוקמה למטרות חידוש, שיקום ופיתוח אזור ממילא וסביבתו.

הפרויקט לשיקום שכונות עריכה

  ערך מורחב – פרויקט שיקום שכונות

באוקטובר 1977, הכריזה ממשלת ישראל השמונה עשרה על פרויקט שיקום שכונות לפתרון מצוקת הדיור בישראל תוך חמש שנים, והנחתה את משרד השיכון להכין תוכנית מפורטת לביצוע. עלות המיזם הוערכה ב-1.2 מיליארד דולרים, חלק מהעלות הגיעה מתרומות יהודים בעולם[7] באותו חודש פרסם משרד השיכון תוכנית לשיקום 160 שכונות, כולל שתי שכונות עם אחוז גבוה של אוכלוסייה ערבית. התוכנית שמה דגש על בנייה ושיקום, אך כללה גם תוכניות חינוכיות וחברתיות.

לפרויקט היו שתי מטרות עיקריות: צמצום פערים חברתיים-כלכליים בחברה הישראלית וייצוב השכונות ומניעת הידרדרותן בעתיד. בשנת 1977 הוכרז הפרויקט כפרויקט לאומי, הוגדרו מחדש מטרותיו ועקרונותיו והיקפו גדל במידה רבה. התוכנית הראשונית כללה גם תוכניות לפינוי שכונות והעברת תושביהם[8].

פינוי בינוי שכונות עוני עריכה

הניסיון הראשון להתמודד עם מצוקת שכונות העוני היה בשנות ה-60 באמצעות משרד השיכון. בשנת 1961 הוקמו חמש חברות עירוניות-ממשלתיות לפינוי שכונות עוני בערים הגדולות: בירושלים ("פרזות"), בתל אביב ("חלמיש"), בחיפה ("שקמונה"), וכן בפתח תקווה וברמלה-לוד. כחלק מהגדרת תפקידן, נקבע כי עליהן לאתר אזורי שכונות מצוקה, לפנותם מתושבים ומבניינים ולדאוג למגורים חלופיים עבור המפונים. בשנת 1963 פורסם על ידי שר השיכון, יוסף אלמוגי, מסמך ממשלתי בנושא "תוכנית לבינוי ופינוי משכנות העוני בישראל". התוכנית הציעה פתרון מקיף וכולל בקנה מידה ארצי לטיפול ומיגור בשכונות העוני על בעיותיהן השונות. מטרת התכנית הייתה השבחת ערכי הקרקעות העירוניות המרכזיות, הבנויות בבנייה רעועה וצפיפות דלילה, תוך יצירת חידוש עירוני ושיפור תנאי הדיור לתושבים.

זמן קצר לאחר הקמת המשרד לבינוי ושיכון העבירה הממשלה את חוק בינוי ופינוי של אזורי שיקום, ה'תשכ"ה-1965[9] שנחקק בעקבות מסקנות ועדת אלמוגי.[10] על פי החוק, הוקמה "הרשות לבינוי ופינוי אזורי שיקום" שתפקידה היה לטפל במצוקת הדיור ברחבי ישראל, וניתנו לה סמכויות לפנות שכונות עוני בכפייה, ללא הסכמת תושביהן. הרשות נכשלה במשימתה ופורקה בשנת 1975.

שלבים בתהליכי התחדשות עירונית בישראל עריכה

קיימות דרכים שונות בהן מתבצע התהליך. לעיתים היוזמה היא של בעלי הדירות, ולעיתים ביוזמה של רשות ציבורית או גוף פרטי יזמי. מכנה משותף לרוב תהליכי ההתחדשות באמצעות ציפוף של שימושי הקרקע. קרי, הרחבת הבנייה.

 
ממילא בירושלים
  • דוגמה לתהליך טבעי היא שכונות שמזדקנות ומתדרדרות, ואת מקומם של הדיירים הוותקים תופסים פרטים או משפחות צעירות שנהנות את המחירים הנמוכים. כאשר אחוז הצעירים בשכונה הופך להיות משמעותי, מתחיל לחץ לכוון שיפור פיזי של השכונה, החייאת תשתיות חינוך ושירותים, ולעיתים גם הרחבת דיור.
  • דוגמה לתהליך יזמי היא כאשר יזם מזהה פוטנציאל בשכונה עם ניצול נמוך של הקרקע (בנייה נמוכה ומפוזרת), הוא מנצל את המחירים הנמוכים, רוכש בית או מספר בתים סמוכים, ובונה בניין גבוה המממן גם את רכישת הבתים מבעליהם, וגם משאיר רווח ליזם.
  • דוגמה לתהליך המונע על ידי הרשות הוא פרויקט מרכזי בתחום ההתחדשות העירונית בישראל של משרד השיכון בשיתוף עם הרשויות המקומיות במתחמים שהוגדרו והוכרזו על ידי משרד השיכון. מטרתו של הפרויקט הוא לנצל את הקרקע בצורה יעילה יותר ולשפר את התשתיות העירוניות ולחדש את החזות של המתחם על ידי סלילת כבישים חדשים, תוספת מקומות חנייה לכלי רכב, שמירה על שטחים ירוקים ועוד. הדרך לעודד את היזמים היא שינוי תוכנית בניין עיר ולאפשר תוספת של זכויות בנייה ומתן הקלות ופטור מהיטל השבחה. פרויקט התחדשות עירונית פועל בשני מסלולים: מסלול פינוי בינוי בו מפונים דיירים מבתיהם לפי חוק פינוי-בינוי, ומסלול עיבוי בו לא מתבצע פינוי של אנשים מבתיהם.

שלבי התהליך ביוזמה של רשות ציבורית עריכה

  • הערכה ואיתור - מציאת אזור בעיר בעל פוטנציאל להתחדשות על ידי בחינה של חוזקות וחוסרים בעיר. איתור נקודות חוזק לא מנוצלות שעליהן ניתן לבצע הליך התחדשות (לדוגמה: שיקום וחידוש העיר העתיקה בבאר שבע - שימור מבנים מהתקופה העות'מאנית, חידוש תשתיות, גנים)
  • תכנון - יצירת מערכת תכנונית המשלבת בין חזון (רעיון), עקרונות תכנוניים (כמויות מגורים, מסחר, דרכים, גנים…) ושיתוף ציבור פרטי וקהילתי (מאפשר לתושבים להיות חלק מהליך התכנון ולהשפיע על התוצר הסופי). בשלב התכנון יבוא לידי ביטוי שילוב נושאים חברתיים, סביבתיים ומרחביים (מקרקעין).
  • תקצוב - בשל מורכבות הפרויקטים של התחדשות עירונית, הנעשים באזורים בנויים, לרוב ידרשו הרשויות בהן מתבצעת ההתחדשות לגייס (בנוסף לכספי הציבור הנתונים ברשות הרשות) כספים מיזמים פרטיים, על מנת להבטיח את הצלחת והשלמת הפרויקט.
  • יישום - שלב זה מביא לידי ביטוי את שלושת השלבים שקדמו לו ומעביר את החזון למציאות. מאחר שפרויקטים של התחדשות עירונית הם לרוב ארוכי-טווח ומשפיעים על חיי התושבים, נראה בהם ניסיון לשלב את הקהילה גם בהליך היישום ובכך לנסות ליצור תחושת שייכות לפרויקט ולמקום המתחדש.

זכויות דיירים בישראל עריכה

תחום ההתחדשות העירונית בישראל, בעיקר פרויקטים של פינוי בינוי ותמ"א 38, הוא תחום חדש יחסית. דיירים ובעלי דירות במתחמים שנחשבים מתאימים לביצוע פרויקטים כאלו הם בדרך כלל אוכלוסייה חלשה, אנשים שאין להם יכולת לגור במקום מפותח יותר.

לכן, כאשר יזם כלשהו או כשהרשות המקומיתעירייה בדרך כלל) מחליטים להניע פרויקט כזה, בעלי הדירות נשארים חשופים לניצול חוסר הידע שלהם והעדר הכוח. החוק גם מאפשר ליזמים להתקדם עם הפרויקט, אם יש להם רוב של חתימות מדיירי הבניין ודייר שמתנגד לפינוי, אך הוא בעמדת מיעוט, חשוף לתביעה משפטית מצד הדיירים האחרים שהזכות הקניינית שלהם נפגעת כתוצאה מההתנגדות של אותו דייר ומניעת שדרוג הנכס שלהם וטיפוח האזור כולו.

עם השנים, ההתחדשות העירונית הפכה לכלי יעיל להתמודדות עם בעיית יוקר המחיה והמחסור ההולך וגובר בשטחים ריקים לבנייה חדשה בערים בישראל. במקום לבנות בשטח חדש אך מרוחק ממרכז העיר, מפנים דיירים מבתיהם ובונים במקומם בנייני דירות גבוהים יותר, חדישים יותר, העומדים בתקנים החדשים להתמודדות עם מצבים ביטחוניים (ממ"ד) ורעידות אדמה.

הדיירים שמפונים, מקבלים בתמורה דירה חדשה בבניין החדש שייבנה, הכולל ממ"ד ולעיתים חניה פרטית ושלל הטבות נוספות מהיזם, תלוי במשא ומתן שקיימו עמו בטרם החל הפרויקט.

ממשלת ישראל החליטה להסדיר את תחום ההתחדשות העירונית, כדי לייעל את התהליך ולהסיר חסמים ביורוקרטיים. בין יתר המטרות, ישנה גם זו של הגנה על הדיירים מפני שרלטנים (מאכערים) שמנסים להתעשר על חשבון זכויותיהם של בעלי הדירות באמצעות "מכירת חתימות" ליזמים המעוניינים להתחיל לפעול, תוך מתן תמורה נמוכה ככל האפשר לדיירים. לעיתים המאכער/ים בא/ים מתוך דיירי הבניין עצמו, במטרה למקסם תמורה עבור עצמם ללא ידיעת דיירים אחרים.

משרד השיכון פרסם לציבור את המדריך לדיירים לעקרונות התקשרות עם יזם בפרויקטים של פינוי בינוי[11]. בנוסף, הוקמה בכנסת ישראל וועדה מיוחדת לדיון בהצעת חוק ממשלתית להקמת רשות לאומית להתחדשות עירונית. הדיונים בהצעת החוק הסתיימו ב-2016.

התחדשות אזורי תעשייה עריכה

נדבך נוסף בתחום ההתחדשות העירונית הוא התחדשות אזורי תעשייה (מוכר גם בשם התחדשות תעשייתית) אשר מתייחסת לאזורים תעשייתים בני עשרות שנים, אשר לרוב מאופיינים במצב פיזי ירוד לרבות התשתיות והבניינים עצמם, ביחד עם ניצול שטח לוקה בחסר ובעסקים קטנים שרובם מוכווני ייצור ו/או מוצרים', המתבססים על מתודות עבודה ישנות.[12]

מטרת התהליך היא העלאת קרן העיר עצמה וייצור הזדמנויות תעסוקה (עם דגש על ארגונים גדולים המתמחים במתן שירותים או עבודות בתחום הפנאי, המסעדנות, מלונאות וכו') תוך פתרון של מחסור בנדל"ן למגורים ו/או שטחי מסחר, תוך קידום הכלכלה והטמעת אופציות מודרניות שלא היו ברות יישום עד כה.

לרוב, הליך זה ילווה על ידי חברה ייעודית שמטרתה היא תכנון מחדש של כלל הקרקע לצרכי מגורים, משרדים, מסחר, ציבור, חינוך, מלונאות ועוד - כאשר לרוב, הבנייה תאופיין לגובה ותכלול מבנים משולבים למספר מטרות.[13]

פרויקטים כאלו החלו כבר בסוף המאה ה-20 במקומות שונים כגון מתחם London Docklands ורציף הכנרית בלונדון, שכונת סיאון בסיאול, שכונת 'אורזי הבשר' בניו יורק ועוד.

התחום החל לצמוח בישראל באמצע שנות העשרה של המאה ה-21, והוא זוכה לתמיכה ממינהל התכנון ומשרד הכלכליה והתעשייה. חלק מהפרויקטים באופרציה הנ"ל הם מתחם הבורסה ברמת גן, מתחם 'חסן ערפה' בתל אביב, מתחם 'זוגלובק' בנהריה, מתחם 'האורגים' בבת ים ועוד.

ראו גם עריכה

לקריאה נוספת עריכה

● Chris Couch, Urban Renewal: Theory and Practice, Palgrave, London,1990

● Roberts, Peter; Sykes, Hugh & Granger, Rachel, Handbook for Urban Regeneration, Sage, 2000

קישורים חיצוניים עריכה

  מדיה וקבצים בנושא התחדשות עירונית בוויקישיתוף

הערות שוליים עריכה

  1. ^ 1 2 3 4 נטע זיו, התחדשות עירונית בישראל – דינמיקה של מרחב חברתי ורגולטורי, משפט חברה ותרבות 32, 2022, עמ' 15-26
  2. ^ Harvey Molotch, The City as a Growth Machine: Toward a Political Economy of Place, American Journal of Sociology 82, 1976-09-01, עמ' 309–332 doi: 10.1086/226311
  3. ^ Sharghi, A., Jahanzamin, Y., Ghanbaran, A. & Jahanzamin, S. (2018). A study on evolution and development of urban regeneration with emphasis on the cultural approach. The Turkish Online Journal of Design, Art and Communication, 312-326
  4. ^ גל, א. ופריאל, ע. (2011). האדם במרחב החברתי-תרבותי. ירושלים: הוצאת משרד החינוך – המזכירות הפדגוגית, האגף לתכנון ופיתוח תכ"ל והפיקוח על הוראת הגאוגרפיה. פרק 4: מגמות ותמורות בעיר במאה ה-21
  5. ^ מנחם תלמי, "מוהיקנים אחרונים על אדמת חינאווי", מעריב, 21 באוקטובר 1970
  6. ^ אושרה הקמת "החברה לפיתוח מזרח ירושלים", דבר, 10 בינואר 1966
  7. ^ פרויקט שיקום שכונות - תמונת מצב, מרכז המחקר ומידע בכנסת, נובמבר 2009
  8. ^ Frederick A. Lazin, Politics and Policy Implementation , SUNY Press, 1994, page 20
  9. ^ חוק בינוי ופינוי של אזורי שיקום, התשכ"ה-1965, באתר main.knesset.gov.il
  10. ^ ⁨ועדת העבודה דנה בחוק פינוי ובינוי אזורי שיקום⁩ | ⁨הארץ⁩ | 29 אפריל 1965 | אוסף העיתונות | הספרייה הלאומית, באתר www.nli.org.il
  11. ^ מדריך לדיירים לעקרונות התקשרות עם יזם בפרויקטים של פינוי-בינוי, באתר GOV.IL
  12. ^ חוה ארליך, חמי גרא, מיכל קורח, מתעשייה מסורתית לעירוב שימושים, Jerusalem Institude, 2022
  13. ^ התחדשות תעשייתית: הפוטנציאל והאתגר בחידוש אזורי תעשייה ותיקים, באתר gov.il, ‏13.06.2023