התיישבות
התיישבות היא פעולה, שמהותה:
יישובעריכה
ערך מורחב – יישוב
המילה יישוב מציינת, בדרך כלל, תחום גאוגרפי, שבו נעשית ההתיישבות. היישוב מהווה יחידה אחת, בעלת מאפיינים מוגדרים. המאפיין הבולט ביותר של יישוב הוא המאפיין הגאוגרפי, כלומר - הפרדה אזורית בין היישוב לבין השטח הלא מיושב שסביבו ויישובים סמוכים. מאפיין אחר של היישוב הוא מאפיין השלטון, כלומר - ליישוב שלטון אוטונומי במידה מסוימת (גם אם והוא כפוף לשלטון מרחבי).
מלבד מאפיינים אלו, קיימים לעיתים מאפיינים כלכליים, תרבותיים ואחרים המגדירים את היישוב. כמו כן, מתקיימת כמעט בכל המקרים רמה כלשהי של זיקה רגשית של האדם ליישובו.
בישראל יישובים נקראו גם בשם "נקודות" או "נקודות יישוב" (למשל: 11 הנקודות).
המילה יישוב משמשת גם לתיאור פעולת האכלוס של מקום נתון בתושבים (למשל: יישוב ארץ ישראל).
המונח היישוב, המשמש לציון היישוב היהודי או היישוב העברי בארץ, קשור גם הוא במונח "התיישבות" ונגזר מאותו שורש.
פירושים נוספיםעריכה
- התיישבות במובן התאגדות: המונח התיישבות מהווה לעיתים כינוי לציון אוסף יישובים הקשורים זה לזה באופי, בסדר-היום או בנסיבות ההתיישבות בהם - כך למשל השם "ההתיישבות העובדת" מתייחס ליישובי תנועת העבודה בארץ (קיבוצים, מושבים).
- התיישבות במובן קולוניה: ההתיישבויות האירופאיות שנעשו במהלך המאות שחלפו בעיקר בשטחי העולם המתפתח זוכות בלשונות הזרות לכינוי Colony, אולם בעברית נקראים אנשיהן גם "מתיישבים" והן עצמן, נקראות על פי רוב, "מושבות".
צורות התיישבותעריכה
צורות התיישבות מפורסמות הן:
צורות התיישבות ציוניות/ישראליות ייחודיות:
צורות התיישבות ציוניות/ישראליות שאינן ייחודיות:
- חוות חקלאיות בארץ ישראל
- מרכז אזורי
