התנהגות נטילת סיכונים

התנהגות נטילת סיכונים מוגדרת כפעולה או כאי פעולה, הטומנת בחובה סיכוי לאובדן או הפסד הגדול מ-0% אך קטן מ-100%. התנהגות מסוג זה עלולה להיות מכוונת וכן בלתי מכוונת, כלומר מקרית ולא מודעת. התנהגויות מסוג זה עלולות להוביל להפסדים משמעותיים של האדם וקרוביו ולגרום, באופן בלתי מכוון, לנזק לאחרים. בין שלל ההתנהגויות, המסתכנות ניתן למנות: שתייה לשוכרה, נטילת סמים, נהיגה פרועה, פעולות ספורט מסוכנות, הימורים על סכומי כסף גדולים ופעילויות לא חוקיות. התנהגויות של נטילת סיכון עולות בשכיחותן בהתבגרות המוקדמת, בולטות בהתבגרות המאוחרת ואחר כך נוטות לרדת בשכיחותן.

הספרות המחקרית מתייחסת, רובה ככולה, להתנהגות נוטלת סיכונים בגילאים הצעירים, בילדות ובגיל ההתבגרות בפרט. ההתייחסות המחקרית להתנהגות זו מתמקדת בארבעה ממדים: הממד הקוגניטיבי, הממד הרגשי, הממד הביולוגי והממד החברתי, אשר קשורים ומשפיעים זה על זה.

ממד קוגניטיבי: חוקרים, העוסקים בתחום הקוגניטיבי, אשר בדקו את הקשר בין נטילת סיכונים לבין קוגניציה, מצאו כי היסודות לנטילת סיכונים הן למעשה בעיות בשיפוט. נמצא קשר מובהק בין התפתחות קוגניטיבית וירידה בהתנהגות נוטלת סיכונים. התפתחות קוגניטיבית ובתוכה "הערכת סיכוּניות", משתפרת לאורך השנים ובשל כך הסיכוי של הפרט להיות מעורב בהתנהגות מסוכנת קטנה עם הגיל ועם התפתחות היכולת הקוגניטיבית. יחד עם זאת, מחקרים אחרים מצאו שמבוגרים וצעירים מעריכים באופן דומה השלכות של התנהגות נטילת סיכונים.

ממד רגשי: במחקרים העוסקים בקשר שבין התפתחות רגשית לבין נטילת סיכונים נטען כי קבלת החלטות אפקטיביות מערבת שיקולים אמוציונליים, המנחים את קבלת ההחלטה. יכולת מוגבלת של וויסות רגשי עלולה להוביל ללקיחת החלטה שגויה. כלומר, רגולציה רגשית מהווה נדבך משמעותי בקבלת החלטות אפקטיביות, ואילו אימפולסיביות היא גורם המגביר משמעותית את נטילת הסיכון. זאת ועוד, רגולציה רגשית וכישורים של קבלת החלטות אפקטיביות, עולים עם הגיל ונמצאים במתאם שלילי להתנהגויות של נטילת סיכונים.

ממד ביולוגי: מחקרים מצאו כי קיים בסיס ביולוגי להתנהגות נטילת סיכונים. פרטים מסוימים הם בעלי "פגיעוּת ביולוגית", התורמת להתנהגות אימפולסיבית ועלייה בהתנהגות נטילת סיכון. נמצא כי אזורים נוירולוגיים במוח עלולים להיות קשורים להתנהגות נטילת סיכון, ביניהם הקורטקס הסנסורי, אמיגדלה, היפוקמפוס ואזורים קורטלים נוספים. כמו כן נמצא כי המוליך העצבי "דופאמין" קשור להתנהגות נטילת סיכון, כך שעלייה בערכיו במוח תורמת לעלייה בהתנהגות נטילת סיכון.

ממד חברתי: הספרות המחקרית המתמקדת בפן הסוציולוגי של נטילת סיכונים מייחסת משקל רב להשפעות תרבותיות וחברתיות בכל הקשור להתנהגות זו. פן זה רואה השפעות אלו כנגזרות של הבדלים אישיותיים, הנובעים מחשיפה לגורמים סביבתיים-חברתיים דוגמת הקשר שבין הורה לילד, אסטרטגיות חינוכיות, קבוצת השווים ומצב סוציו-אקונומי. הבדלים אלו משפיעים על הפרט ועל אופן קבלת החלטותיו ובהתאמה על מעורבותו בהתנהגויות מסוכנות.

התנהגות נטילת סיכונים ומגדר

באשר לסוגיית התנהגות נטילת סיכונים והקשר למגדר מחקרים מצאו כי לגברים נטייה גבוהה יותר להיות מעורבים בהתנהגות נטילת סיכונים. כך לדוגמה, מטא אנליזה פרי עטם של Byrnes, Miller & Schafer משנת 1999, סקרה מחקרים רבים אשר הגדירו טווח נרחב להתנהגויות בסיכון וממצאיהם העלו כי גברים מעורבים בהתנהגות מסוג שכזה ברמות גבוהות יותר מאשר נשים. בנוסף, מחקרם של Dwyer, Gilkson & List משנת 2002, אשר בחן גם הוא הקשר המגדרי שבהתנהגות נטילת סיכונים, בהתייחס להשקעה פיננסית כנטילת סיכון, ובדק כ-2000 משקיעי קרנות נאמנות, מצא כי גברים נוטים ליטול חלק בפעילות שכזו יותר מנשים.

לקריאה נוספת

זיידנר, מ., ובן-צור, ח. (2011). איום על החיים ונטילת סיכונים: השלכות לישראל. פסיכו-אקטואליה, (אפריל), 44-55.

• Boyer, T.W. (2006). The development of risk-taking: A multi-perspective review. Developmental Review, 26(3), 291-345.

• Byrnes, J.P., Miller, D.C., & Schafer, W. D. (1999). Gender differences in risk taking: A meta-analysis. Psychological bulletin, 125(3), 367-383.

• Doverspike, W.F. (2010). Risk taking behavior. In I.B Weiner, & W. Edward (Eds.), The Corsini Encyclopedia of Psychology, 4, (pp.1471- 1473). Hoboken, NJ: John Wiley & Sons.

• Dwyer, P.D., Gilkeson, J.H., & List, J.A. (2002). Gender differences in revealed risk taking: evidence from mutual fund investors. Economics Letters, 76(2), 151-158.

• Furby, L., & Beyth-Marom, R. (1992). Risk taking in adolescence: A decision-making perspective. Developmental Review, 12(1), 1-44.