פתיחת התפריט הראשי

התקופה הקלאסית (יוון ורומא)

מונח המופיע בהיסטוריוגרפיה שנכתבה במערב לתיאור ימי הזוהר של יוון ורומא ולהשפעה הרבה שהייתה להם ברחבי אירופה, בצפון אפריקה ובמערב אסיה

התקופה הארכאית (מה-8 עד המאה ה-6 לפנה"ס)עריכה

התקופה הקלאסית החלה בעקבות תקופת הברונזה. הומרוס, גדול משורריה של יוון העתיקה אשר חי במאה השמינית לפני הספירה, מסמן לרוב את תחילת התקופה הקלאסית. באותה התקופה החלו המשחקים האולימפיים העתיקים (בשנת 776 לפנה"ס).

הפיניקים, קרתגו והשלטון האשורי בקפריסיןעריכה

  ערך מורחב – פיניקים, קרתגו

בסביבות המאה השמינית הפיניקים, אשר ישבו במקור ברצועת חוף צרה באזור כנען, חלשו על הסחר באזור הים התיכון. הפיניקים יסדו מושבות רבות ברחבי אגן הים התיכון בהם קרתגו אשר נוסדה ב-814 לפנה"ס ויישובים שונים בסיציליה, חצי האי האיטלקי וסרדיניה. מושבות אלה יצרו ניגודי אינטרסים עם אטרוריה. אסטלה שהתגלתה בקפריסין מנציחה את הכיבוש של האי על ידי מלך אשור סרגון השני בשנת 709 לפנה"ס. השליטה האשורית על קפריסין הסתיימה לבסוף עם נפילת האימפריה הנאו-אשורית ב-609.

יוון הארכאיתעריכה

  ערך מורחב – יוון הארכאית
 
העולם היווני בתום תהליך הקולוניזציה (480 לפנה"ס)

במהלך התקופה הארכאית בהיסטוריה של יוון, שנמשכה מן המאה ה-8 לפנה"ס עד לפלישה הפרסית השנייה ליוון בשנת 480 לפנה"ס, התעצב העולם היווני כפי שאנו מכירים אותו כיום. במהלך התקופה הארכאית חלו התפתחויות מהותיות בפוליטיקה היוונית, בכלכלה, ביחסים הבינלאומיים, ובתרבות היוונית. בנוסף, בתקופה הארכאית התפתח האלפבית היווני ובתקופה זו חלה עליית הדמוקרטיה ביוון.

עידן הברזל באיטליהעריכה

במאות ה-8 וה-7 לפני הספירה השתלטו האטרוסקים לחלוטין על כל צפון ומרכז איטליה, והקימו באטרוריה מספר ערי מדינה שהיו מאוגדות ביניהן בקשרי גומלין. בשנת 509 לפנה"ס (על פי המסורת הרומית) סילקו הרומאים את שליטיהם האטרוסקים מרומא. ב-474 לפנה"ס הובס הצי האטרוסקי על ידי קואליציה יוונית, ומאז לא הצליחו לחדש את שלטונם בנתיבי ההפלגה. מאז, הובסו האטרוסקים בכל מלחמותיהם עם רומא עד לכיבושם המלא על ידה במאה ה-3 לפנה"ס וסופם שנטמעו בעם הרומי.

הממלכה הרומיתעריכה

  ערך מורחב – המלוכה הרומית

במהלך המאה ה-8 לפנה"ס אוכלסה איטליה בין היתר על ידי הלאטינים. הלאטינים פיתחו חברה מסודרת שהיוותה את גרעין מתיישבי רומא. הם חיו בגבעות האלבניות לפני מעברם לעמקים, מסיבות חקלאיות וכלכליות. המחייה ליד נהר הטיבר סיפקו ללאטינים יתרונות כלכליים, אסטרטגיים וצבאיים (בעת צרה יכלו הרומאים לסגת לגבעות ובעת שלום לפקח על המסחר). רומא נבנתה על גבעת השמש - הפלאטין, ולבסוף חברה לשאר הכפרים, שהתפתחו על הגבעות. הציוויליזציה הלטינית פיתחה את השפה הלטינית המהווה בסיס לכל השפות הרומנסיות.

לפי המסורת הרומית, ב-21 באפריל 753 לפנה"ס נוסדה רומא על ידי אחים תאומים שהיו צאצאי בניו של אל המלחמה הרומי - רמוס ורומולוס.

יוון הקלאסית (המאה ה-5 עד ה-4 לפנה"ס)עריכה

  ערך מורחב – יוון הקלאסית
 
האימפריה של אלכסנדר מוקדון (323 לפנה"ס)

במהלך תקופה זו ירדה חשיבותה של יוון ההיסטורית ונוצרו מדינות רבות בהן שלטה התרבות והשפה היוונית, שהחשובות שבהן היו במצרים תחת בית תלמי, בסוריה בשלטון בית סלאוקוס ובמקדוניה בשלטון השושלת האנטיגונידית.

תקופה זו, אף שהיא קצרה יחסית, הייתה אות הפתיחה לתחילתו של עידן תרבותי בתולדות אירופה. כיבושיו של אלכסנדר הגדול הביאו להפצת התרבות היוונית, וכינונה של התקופה ההלניסטית בכל רחבי העולם ההלניסטי.

התקופה ההלניסטית (323–146 לפנה"ס)עריכה

  ערך מורחב – התקופה ההלניסטית

התקופה ההלניסטית נחשבת לתקופה שהחלה עם מותו של אלכסנדר הגדול בשנת 323 לפנה"ס. כיבושיו של אלכסנדר הגדול כללו את הפוליס היווניים, שטחי האימפריה הפרסית וחלקים מהודו, ויצרו אימפריה רחבת ידיים. הממלכות שנוצרו עקב פירוק אותה אימפריה, הושפעו רבות מתרבות יוון העתיקה, ויחד עם התרבויות המקומיות יצרו את התרבות ההלניסטית. העילית העירונית במדינות הללו דברה יוונית שהפכה ללינגואה פרנקה (שפה בינלאומית) ואילו התרבות, הדת, האמנות והספרות במדינות השונות הייתה תערובת של התרבות המקומית והתרבות ההלניסטית. במהלך תקופה זו חלה התקדמות מהותית בתחום המדעים (גאוגרפיה, אסטרונומיה, מתמטיקה וכו'), בעיקר בהשפעת אריסטו.

התקופה ההלניסטית הסתיימה עם הפיכתה של הרפובליקה הרומית למעצמה הדומיננטית במאה ה-2 לפנה"ס ובעקבות הכיבוש הרומי של יוון בשנת 146 לפנה"ס.

הרפובליקה הרומית (המאה ה-5 עד ה-1 לפנה"ס)עריכה

  ערך מורחב – הרפובליקה הרומית
 
הפרובינקיות הרומיות בעת רצח יוליוס קיסר (44 לפנה"ס)

עקב הפלת המלוכה הרומית ב-509 לפנה"ס, נוצרה ממשלה ייצוגית יותר שהתקראה הרפובליקה הרומית. בחמש מאות שנות שליטתה, רומא התרחבה מעיר קטנה בגבעות מרכז איטליה למעצמה משמעותית בעולם התיכוני. איחוד איטליה תחת רומא היה תהליך הדרגתי, ואירע בעקבות סדרה של עימותים במהלך המאה ה-4 והמאה ה-3. הניצחון הרומי במלחמות הפונית ובמלחמות המקדוניות גרמו לכך שרומא הפכה למעצמה האזורית הדומיננטית במהלך המאה ה-2 לפנה"ס, כאשר בהמשך היא כבשה את יוון ואת אזור אסיה הקטנה. הקיסרות שרדה עד שפלישות שבטים גרמאנים, הידרדרות כלכלית, ואי יציבות פנימית חיסלו את יכולתה של רומא לשלוט על שטח כה גדול. עם זאת, קיסרות רומא ותושביה פיתחו תרבות ומערכת פוליטית שממשיכות להשפיע על העולם אפילו היום.

האימפריה הרומית (המאה ה-1 לפנה"ס עד המאה ה-5 לספירה)עריכה

  ערך מורחב – האימפריה הרומית
 
מפת שטחה של הקיסרות הרומית בשיאה (117 לספירה)

תחילת תקופת הקיסרות הרומית, נתון במחלוקת, שני התאריכים המקובלים ביותר הם שנת 44 לפנה"ס, שנת מינויו של יוליוס קיסר לדיקטטור מתמיד והתאריך המקובל יותר על החוקרים, שנת 27 לפנה"ס, השנה בה נוסד באופן רשמי משטר הפרינקפס של אוגוסטוס.

בשיא כוחה של הקיסרות הרומית היא היוותה מעצמה שכללה בתוכה את כל אגן הים התיכון והיא הייתה אחת מהאימפריות הגדולות והמשפיעות ביותר בעת העתיקה

שלהי העת העתיקה (המאה ה-4 עד ה-6 לספירה)עריכה

  ערך מורחב – האימפריה הרומית המערבית, שלהי העת העתיקה, נדידת העמים, האימפריה הביזנטית
 
חלוקת האימפריה הרומית למערב ומזרח לאחר מותו של תיאודוסיוס הראשון (395 לספירה)

אירוע בולט במיוחד בשלהי העת העתיקה כולל את עליית הנצרות במהלך תקופת שלטונו של הקיסר הרומי תאודוסיוס הראשון, אשר שהפך את הנצרות לדת הרשמית באימפריה הרומית ב-380. ב-395 החליט תיאודסיוס הראשון לפצל את האימפריה בין שני בניו, ארקדיוס והונוריוס. כך נוצרה האימפריה הרומית המזרחית.

פלישות תדירות מצד שבטים גרמניים הובילו לבסוף לנפילתה של האימפריה הרומית המערבית במאה ה-5, בעוד שהאימפריה הרומית המזרחית המשיכה להתקיים לאורך ימי הביניים כאימפריה הביזנטית.

גלריהעריכה

ראו גםעריכה

קישורים חיצונייםעריכה

  מדיה וקבצים בנושא התקופה הקלאסית בוויקישיתוף