פתיחת התפריט הראשי

התקשרות לצדיק או דבקות בצדיק היא אחד מערכי היסוד של תנועת החסידות והיא היוצקת תוכן במעמד הצדיק החסידי, האדמו"ר, בקרב חסידיו.

בהיבט זה של פועלו הציבורי, להוציא עבודתו האישית בעבודת ה', מהווה הצדיק חוליה מקשרת בין הקדוש ברוך הוא לבין קהל החסידים; דרכו מואצלים השפע והחיות מן השמים אל נשמות החסידים, ודרכו עולות תפילות החסידים הדבקים בו, בצורה שלמה יותר, לפני כסא הכבוד.

תוכן עניינים

מקורות הרעיון והתקבלותועריכה

עקרונות הרעיון לפיו בדבקות לרב, מקבל התלמיד משהו ממעמדו הרוחני של הרב ודבק בנשמתו, הופיעו כבר בכתבי הוגים יהודיים מוקדמים. רדב"ז (מצרים, המאות ה-15–16) כתב: "אמרו בספרי החכמה כי בהיות האדם מתכוון אל רבו ונותן אליו לבו תתקשר נפשו בנפשו ויחול עליו מהשפע אשר עליו ויהיה לו נפש יתירה וזה נקרא אצלם סוד העיבור בחיי שניהם. וזה הוא שנאמר "והיו עיניך רואות את מוריך"".

אחת החסידויות הבולטות בנושא זה היא חסידות ברסלב. רבי נחמן מברסלב אף דרש מחסידיו לצורך התקשרות מושלמת בצדיק לשלול מעצמם כל דעה אישית: "העיקר והיסוד שהכל תלוי בו, לקשר עצמו להצדיק שבדור, ולקבל דבריו על כל אשר יאמר כי הוא זה, דבר קטן ודבר גדול. ולבלי לנטות חס ושלום מדבריו ימין ושמאל, כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה (ספרי פרשת שופטים): 'אפילו אומר לך על ימין שמאל' וכו'. ולהשליך מאיתו כל החכמות, ולסלק דעתו כאלו אין לו שום שכל בלעדי אשר יקבל מהצדיק והרב שבדור. וכל זמן שנשאר אצלו שום שכל עצמו, אינו בשלמות, ואינו מקושר להצדיק"[1]. כמו כן בולטות בנושא זה חצרות רוסיה כמו חצרות בית רוז'ין, חצרות צ'רנוביל וחסידות קרלין.

כנגדן, בחסידות חב"ד הקפידו על איזון בין התקשרות לצדיק לצורך השגות רוחניות לבין חובתו של החסיד האינדיבידואל לעבודת ה' עצמית, אך גם לפי תפיסת חב"ד הצדיקים הם הראש והמוח של ההמון, וההמון יונק מהם את כוחו ודבק דרכם באלוהות, ולכן ההתקשרות לצדיק, "התקשרות" בלשון המקובלת בחב"ד, היא מוכרחת המציאות. בלשונו של בעל התניא: "בכל דור ודור יש ראשי אלפי ישראל שנשמותיהם הם בבחינת ראש ומוח לגבי נשמות ההמון ועמי הארץ... יניקת וחיות נפש רוח ונשמה של עמי הארץ הוא מנפש רוח ונשמה של הצדיקים והחכמים, ראשי בני ישראל שבדורם... על ידי דביקה בתלמידי חכמים קשורות נפש ורוח ונשמה של עמי הארץ ומיוחדות במהותן הראשון ושורשם שבחכמה עילאה"[2].

התנגדותעריכה

לתפיסה זו קמה ביקורת מתוך העולם היהודי, המתנגד הגדול היה רבי חיים מוולוזי'ן שכתב בספרו נפש החיים את התנגדותו לעניין ההתקשרות. הרב גדליה קעניג טען בקונטרס בשם חיי נפש כי ההתקשרות שעליו רבי חיים מוולוז'ין התנגד היא התקשרות אחרת ולא זו שחסידי ברסלב נוהגים לומר קודם כל תפילה "הריני מקשר את עצמי בתפילתי לכל הצדיקים האמתיים שבדורנו ולכל הצדיקים שוכני עפר קדושים אשר בארץ המה"

כותב הרב אברהם יצחק הכהן קוק שצריך להיזהר בעת שנדבקית בצדיק, כי נדבקים בכל אישיותו, ביתרונות ובחסרונות כאחד: "הדבקות בצדיקים, כדי שיתערב כח המציאות שבנשמתם עם הנשמה הבלתי נשלמת, היא דבר נכבד מאד במהלך התפתחות הנפשות. אבל צריך שמירה גדולה, שאם יטעה בצדיק אחד, וידבק בו דבקות פנימית הויתית, וידבק ג"כ בחסרונותיו, הם יפעלו לפעמים על הדבק במדה גרועה הרבה ממה שהם פועלים על האיש המקורי...".[3]

התקשרות התפילה לצדיקעריכה

התקשרות התפילה לצדיק עניינה היא לשייך את תפילתו ביחד עם תפילת הצדיק. ההתקשרות נעשית גם קודם התפילה מתוך כוונה או אמירה שמתפלל על דעתו וכוונתו של הצדיק. וגם בעת התפילה שמכוון כי תפילתו בהתחברות ובהכללות אל הצדיק בכדי שהוא ישלים ויתקן את התפילה,

ההתקשרות אינה פנייה ובקשה לצדיק עצמו. אלא רעיון שבה נכללת תפילתו שלו ושל הצדיק יחדיו מתוך אמונה שתפילת עולה למקומה הראוי יחד עם תפילת המתקשר.

התפילה מהותה שבח והודאה לבורא ושאלת צרכיו של האדם הפונה בתחינתו ובבקשתו אל האל לבדו ולא לזולתו אבל כל תפילה בתכליתה פועלת כמזון רוחני לתקן לייחד ולהאיר העולמות העליונים ולכלול נפשות ישראל יחד בשורש נשמת כלל ישראל והיא חלק מבניית קומת השכינה, וגודל השפעת והליך התיקון שנעשה על ידי התפילה תלויה בזכות טהרת הלב והמחשבה. משימת הצדיק היא לשפר להשביח את התפילה ולאחדה ולכרוכה עם שאר תפילות ישראל ולהעלותה למקומה.

מקורות לרעיון התקשרות התפילה להצדיקעריכה

רבי יהונתן אייבשיץ:

"אם כן כל התפילות סובבות לתפילתן של צדיקים, ומתדבקות בתפילתן, והוא [-הצדיק] שאין מסך מבדיל בינו לבין השם, על ידי תפילתו גם תפילת אחרים עולה... ועל ידי תפילתם גם תפילת אחרים עולה"

יערות דבש ח״א סוף דרוש ט

רבי חיים יוסף דוד אזולאי

"כשיש צדיק אחד בדור השכינה עמו ובאמצעותו נוטלת שבח ותפילות כשרי ישראל ועבודתם על ידי הצדיק ההוא ראש הדגל"

מדבר קדמות צ, ו


רבי משה קורדבירו:

"ותפלתם ועבודתם על ידי הכשר ההוא ראש הדגל... ויהיו תפילותיהם של ישראל כולם עולות דרך הסולם הזה"

אילימה עין כל תמר ה פרק יד

החתם סופר:

"וכשהם [-ישראל] מתדבקים זה בזה אזי אף על גב שאני אינני יכול לכוון תפילתי כראוי, אני מתפלל על דעתו של גדול הדור ושנית שאנו מתקשרים זה בזה ונעשה הכל כאחד... ואם כן אנחנו מסכימים לגדולינו ועושים אותם שלוחים בשליחותינו"

חתם סופר על התורה פרשת שמות

הבן איש חי:

"כי על הרוב אין תפלתו של האדם שלימה מצד הכוונה, אך נשלם חסרונה מחמת הצטרפות שלה עם תפילות הצדיקים שהם שלימות, והם מושכים תפילות החלשים, כמו ספינה של אש [-קיטור] שמושכת עמה ספינה פשוטה, ולכך זה שאין לו חפץ ורצון בחיבור ואחדות, אז מידה כנגד מידה תפילתו לא תהיה מצטרפת עם תפילות צדיקים השלמים, ונבדלת ונפרדת מהם, ואז יוכר חסרונה ואין בה כח לעלות"

בניהו בן יהוידע ברכות ה


רבי חיים ויטאל
:

"גם אמר לי [האריז"ל], כשהלכתי עמו לטבריא במערת רבי עקיבא, כי אמר לו רבי עקיבא שאזכור עשרה פעמים את רבי עקיבא זה אחר זה קודם כל תפילה מן השלושה תפילות ערב בוקר וצהרים ועל ידי זה יתעבר בי ויסייעני מאד"

שער הגלגולים הקדמה לח

הרש"ש:


"יכוון לדבק ולקשר חיה שלו עם חיה של הצדיק וכו', נשמתו עם נשמת הצדיק"

הרב יעקב ישראל קנייבסקי:

"ונתברר לי שהועיל לו מאד כשעשה לפני התפילה מסירת מודעה שהוא מתפלל על דעת האריז"ל והט"ז והש"ך והמגן אברהם, ואחר כך בשעת התפילה התכוון שהוא מתפלל בהתחברות צדיק מפורסם, ונודע לי שזה הועיל לו כמעט לגמרי להתפלל בלא מחשבות זרות"

קריינא דאגרתא חלק א אות רפא במהדורא החדשה

רבי נחמן מברסלב

"כל תפלה ותפלה שכל אחד מתפלל הוא בחינת איבר מהשכינה, שהם אברי המשכן, שאין שום אחד מישראל יכול לאעלא שיפא בשיפא כל חד לדוכתיה, אלא משה בלחוד, בשביל זה צריך להביא ולקשר כל התפלות לצדיק הדור"

"וצריך כל אדם לקשר את תפלתו לצדיק הדור. והצדיק יודע לכון השערים ולהעלות כל תפלה ותפלה לשער השיך"

רבי נתן מברסלב:

"אבל באמת כל התפילות - הצדיקים שבכל דור ודור הם מעלים אותם ומקימים אותם, כמו שכתוב ויקם משה את המשכן, ומעלין כל שייפא ושייפא לדוכתיה, ובונין קומתה של השכינה מעט מעט"

ובליקוטי תפילות הוא מתפלל

והננו מכונים בתפלתנו ומקשרים את כל תפלותינו לכל הצדיקים שבדורנו. ואתה ברחמיך הרבים תעורר את לב צדיקי אמת שבדורנו, ותתן להם כח שיקבלו את תפלתנו ויעלו אותם לפניך. ואף אם תפלתנו אינה כראוי והיא מערבת בפסלת הרבה ואין בתפלתנו אפלו דבור אחד או אות אחת שתהיה זכה ונקיה, ודברי מגמגם מאד ולשוני מלא פגם, כי לא בדעת אדבר והדבור רחוק מן המחשבה, הן על כל אלה גברו רחמיך וחסדיך. ותתן כח בצדיקיך האמתיים שיוכלו להעלות ולהרים ולהגביה כל תפלותינו לזכותם ולנקותם מכל סיג ופגם, באפן שיוכלו לעלות לפניך לרצון, ויבנו מהם את קומת השכינה, להכינה ולסעדה ולהקימה מגלותה. ותקים את סכת דוד הנפלת, על ידי תפלותינו, ותשיב שכינתך לציון, ותאיר פניך אלינו

ותזכני להתפלל אליך בהתקשרות נשמות ישראל. שתהיה תפילתנו תפלת רבים. ולא תמאס את תפילתנו. כמו שכתוב: "הן אל כביר ולא ימאס". ויתוסף ויתגדל למעלה תוספות קדשה רבה ועצומה על ידי תפילתנו

רבי אברהם בן רבי נחמן

"שכל דברי חז"ל על אודות האיסור הנ"ל הוא כשמתכון לעשות בזה את מי שמבקש מאתו לאמצעי ח"ו אבל אם אין כוונתו זולת כענין תפלת הצבור שמעוררים זה לזה לבקש ולהתפלל יחד על צרותיהם בכלל ובפרט כי כל אחד מחויב להשתתף בצרות חבירו... מוכרחים מאד להתחבר בתפילותיהם בכלליות הצבור ובפרטיות נפש הצדיק והחכם שבהם. וגם אף על פי כן מוכרחים כולם להצטרף גם בתפלת הפושעים והרחוקים שבהם, כי גם זה מענין ההכרח"

רבי משולם פייביש מזבריז':

"עם כל זה עולים דברי תפילתו על ידי התקשרות האדם את עצמו באמרו 'הריני מקבל עלי מצות עשה של ואהבת לרעך כמוך' וכולל את עצמו אהבה גמורה עם נשמות קדושות הצדיקים"

לקריאה נוספתעריכה

  • הרב זאב סולטנוביץ', ביאור לאורות ישראל, כרך א', עמ' 190–196, מכון הר ברכה, תשס"ח

קישורים חיצונייםעריכה

הערות שולייםעריכה

  1. ^ ליקוטי מוהר"ן ח"א תורה קכג
  2. ^ ספר התניא, פרק ב
  3. ^ אורות (ספר) ישראל פרק ג' פסקה ג
  ערך זה הוא קצרמר בנושא יהדות. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.