ואזה פרביה

כלי הדם של העובר החוצים או נמצאים לצד הפתח הפנימי של צוואר הרחם. תופעה המסכנת את חיי העובר.

ואזה פרביה (באנגלית: Vasa Praevia) היא תופעה המתרחשת במהלך היריון, ובה כלי הדם של העובר חוצים או נמצאים לצד הפתח הפנימי של צוואר הרחם. המונח נגזר מן הלטינית: "ואזה" פירושו כלי, ו"פרביה" מגיע מהמילה "קדם", כלומר "לפני" או "דרך". במילים אחרות, כלי דם הנמצא לפני העובר בתעלת הלידה. כלי הדם הללו נמצאים בסיכון של קרע כאשר הקרומים העובריים התומכים בהם נפגעים בשל חוסר תמיכה של חבל הטבור או של השלייה.[1] זוהי תופעה המופיעה בכ-4 לכל 10,000 הריונות, וכ-10 אחוז מהמקרים מתרחשים בהריונות עם תאומים. כיום, למרות השימוש הנפוץ במכשירי אולטרה-סאונד המאפשרים אבחון מוקדם של המצב, מקרים רבים אינם מאובחנים במהלך ההיריון.

ואזה פרביה
תחום מיילדות עריכת הנתון בוויקינתונים
קישורים ומאגרי מידע
eMedicine 262470 עריכת הנתון בוויקינתונים
MeSH D055949
סיווגים
ICD-10 O69.4 עריכת הנתון בוויקינתונים
ICD-11 KA03.3, JB08.3 עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית
ואזה פרביה

סוגים עריכה

שני הסוגים העיקריים של ואזה פרביה הם במצב של וולמנטוס אינסרשן (באנגלית: Velamentous cord insertion) בו חבל הטבור מחובר ישירות לקרומים העובריים, וכלי הדם המתחברים לשלייה נותרים ללא הגנה. המצב השני מתקיים כאשר קיימת שלייה רב-אונתית (באנגלית: Bilobed/ Trilobed Placentas) וכלי הדם העובריים עוברים בין האונות של השלייה ללא הגנה. הסוג השלישי והפחות נפוץ הוא במצב בו חלק מהשלייה המחובר לרחם מתנוון. בסוג זה יש חיבור תקין של חבל הטבור אל השלייה, אך כלי הדם בשולי השלייה חשופים.[1]

גורמי סיכון עריכה

 
שליית פתח

ואזה פרביה נפוצה בקרב:[2]

  • נשים המאובחנות בשליית פתח.
  • נשים שהיו בהיריון בעבר.
  • נשים בעלות שלייה רב-אונתית.[3]
  • נשים המאובחנות בוולמנטוס אינסרשן.
  • הריונות של הפריה חוץ-גופית.

אבחון עריכה

התסמינים העיקריים בואזה פרביה הם קריעת כלי הדם העובריים, דימום וגינלי (ללא ביטוי בכאב), דופק איטי בעובר (באנגלית: Bradycardia) או מוות עוברי.

במקרה שהמצב לא אובחן קריעת כלי הדם תתרחש בזמן הלידה או בסמוך אליה. מוות העוברים קורה ב-56 אחוזים ממקרים אלה, ול-3 אחוזים במקרים מאובחנים. במקרים רבים לאחר הלידה יהיה צורך במתן עירוי דם לתינוק.[2]

לפני השימוש באולטרה-סאונד האבחון היה נעשה לאחר הלידה-במקרים של לידה שקטה[4], או בלידות בהן העובר מת לאחר דימום שנבע מקריעת הקרומים העובריים. במקרים אלה, בדיקה של השלייה והקרומים העובריים הייתה מראה עדויות לוולמנטוס אינסרשן וקריעה של כלי הדם. כיום האבחון נעשה באמצעות אולטרה-סאונד וגינלי[5] או בדיקת המצאות המוגלובין עוברי בדם המופרש (במקרה של דימום וגינלי).

סיבוכים לאחר הלידה עריכה

הסיבוכים המיוחסים ללידה המוקדמת בניתוח הקיסרי (סיבוכים אלו נובעים מחוסר בשלות של ריאות העובר):[2]

הסיבוכים המיוחסים לאובדן הדם בעובר:[2]

טיפול עריכה

ניתוח קיסרי שיהיה קודם לקריעת הקרומים העובריים, כדי למנוע מצב חירום שבו הם ייקרעו. ניבוי לזמן קריעת הקרומים אינו מדויק, ולרוב מבצעים את הניתוח הקיסרי בין השבועות ה-35–36 להיריון. בשל הסכנה בלידה מוקדמת, נשים רבות נוטלות סטרואידים העוזרים לפתח את ריאות העובר.

במצב שבו לא בוצע אבחון מוקדם או שעוד לא בוצע ניתוח קיסרי מונע והייתה קריעה של הקרומים העובריים, מבצעים ניתוח חירום קיסרי.

ראו גם עריכה

לקריאה נוספת עריכה

  • Hasegawa Junichi, Arakaki Tatsuya, Ichizuka Kiyotake, Sekizawa Akhiko. Management of vasa previa during pregnancy, Journal of Perinatal Medicine, 2015, Vol.43 (6), p.783-785.
  • Kagan, Karl Oliver ; Hoopmann, Markus ; Sonek, Jiri. Ultrasound in obstetrics & gynecology : the official journal of the International Society of Ultrasound in Obstetrics and Gynecology, 27 May 2017.

קישורים חיצוניים עריכה

הערות שוליים עריכה

  1. ^ 1 2 Yasmine Derbala, MD; Frantisek Grochal, MD; Philippe Jeanty, MD (2007). "Vasa previa". Journal of Prenatal Medicine 2007. 1 (1): 2–13.Full text
  2. ^ 1 2 3 4 Yasmine Derbala, MD, Frantisek Grochal, MD, and Philippe Jeanty, MD, PhD, Vasa Previa, Journal of Prenatal Medicine, 2007
  3. ^ International Vasa Previa Foundation, "Bilobed and Trilobed Placentas"
  4. ^ Dr. Bryan Jick, Vasa Previa, Pregnancy Corner
  5. ^ Antonette T. Dulay, MD, Vasa Previa
  6. ^ פרופסור אשר טל, תחלואה נשימתית ממושכת אחרי פגות - Chronic respiratory morbidity in preterm infants, Israeli Journal of Pediatrics 73, מדיקל מדיה, 2010
  7. ^ ד"ר צבי קויפמן, הלם - shock, באתר ויקירפואה