ואלרי גרגייב

מנצח רוסי

ואלרי אביסאלוביץ' גרגייבאוסטית: Гергиты Абисалы фырт Валери, ברוסית: Вале́рий Абиса́лович Ге́ргиев; נולד ב-2 במאי 1953) הוא מנצח ומנהל להקת אופרה רוסי. הוא מנהלו הכללי של תיאטרון מריאינסקי. בעבר עמד בקשר עם המטרופוליטן אופרה, התזמורת הפילהרמונית של רוטרדם והתזמורת הסימפונית של לונדון.

ואלרי גרגייב
Valery Gergiev David Shankbone 2010.jpg
לידה 2 במאי 1953 (בן 69)
מוסקבה, רוסיה הסובייטית, ברית המועצות עריכת הנתון בוויקינתונים
מוקד פעילות ברית המועצות, רוסיה, ממלכת ארצות השפלה עריכת הנתון בוויקינתונים
תקופת הפעילות 1977–הווה (כ־45 שנים) עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום לימודים הקונסרבטריון של סנקט פטרבורג עריכת הנתון בוויקינתונים
סוגה מוזיקה קלאסית, אופרה, מוזיקה סימפונית עריכת הנתון בוויקינתונים
שפה מועדפת רוסית, אנגלית עריכת הנתון בוויקינתונים
כלי נגינה פסנתר עריכת הנתון בוויקינתונים
חברת תקליטים דקה רקורדס עריכת הנתון בוויקינתונים
שיתופי פעולה בולטים תיאטרון מריאינסקי
www.valery-gergiev.ru/en/
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

ביוגרפיהעריכה

גרגייב נולד במוסקבה להורים אוסטים וגדל בולדיקווקז במולדתם אוסטיה הצפונית בהרי הקווקז[1]. הוא לא היה ילד פלא. נגינה בפסנתר החל ללמוד בחטיבת הביניים ואחר יצא לסנקט פטרבורג (אז לנינגרד) ללמוד בקונסרבטוריון של לנינגרד.

בשנת 1978 התמנה לעוזר מנצח בבית האופרה קירוב (כיום בית האופרה מרינסקי) בהדרכת יורי טמירקאנוב. בהופעת הבכורה שלו שם ניצח על "מלחמה ושלום" של סרגיי פרוקופייב. בין השנים 1981 ל-1985 היה המנצח הראשי של התזמורת הממלכתית הארמנית.

בשנת 1991 ניצח גרגייב בפעם הראשונה על להקת אופרה מערב-אירופאית - האופרה הממלכתית של בוואריה - בהצגת "בוריס גודונוב" של מודסט מוסורגסקי במינכן. באותה שנה ניצח לראשונה בארצות הברית על "מלחמה ושלום" בביצוע האופרה של סן פרנסיסקו. מאז הוא מנצח על רפרטואר אופראי ותזמורתי כאחד בכל רחבי העולם.

גרגייב התמנה למנצח ראשי ומנהל אמנותי של מריאינסקי בשנת 1988 ולמנהל כללי של הלהקה מטעם ממשלת רוסיה בשנת 1996. בשנת 1995 התמנה למנצח ראשי של התזמורת הפילהרמונית של רוטרדם ובשנת 1997 למנצח אורח ראשי של המטרופוליטן אופרה בניו יורק.

ואלרי גרגייב עומד בקשר עם פסטיבלי מוזיקה רבים, בהם פסטיבל "לילות לבנים" בסנקט פטרבורג[2]. הוא הקליט רפרטואר נרחב עם שתי התזמורות שלו, רוטרדם ומארינסקי, והוא עובד על סדרת סימפוניות של שוסטקוביץ' עם תזמורת משולבת.

גרגייב נודע בעיקר בסגנון הניצוח הנלהב, כמעט מורט עצבים, שלו ובנטייתו להשמיע ריטונים ונהמות על דוכן המנצחים. הוא מנצח נמרץ וחסר מנוח, המגיע למיטבו ביצירות מלודרמטיות במיוחד.

בשנת 2005 נבחר למנצח הראשי הבא של התזמורת הסימפונית של לונדון, וב-1 בינואר 2007 החליף בתפקיד זה את סר קולין דייוויס. גרגייב סיים את תפקידו בלונדון בשנת 2017, והוחלף בידי המנצח האנגלי סיימון ראטל[3].

גרגייב שם לו למטרה להקליט מלחינים רוסים, הן באופרות והן ביצירות סימפוניות, ביניהם צ'ייקובסקי, בורודין, פרוקופייב ושוסטקוביץ'. רוב הקלטותיו הן עם תזמורת קירוב, אך גם עם הפילהרמונית של וינה. עם התזמורת הסימפונית של לונדון הקליט את כל הסימפוניות של פרוקופייב.

מעורבות פוליטיתעריכה

גרגייב וולדימיר פוטין הם חברים קרובים מאז 1992. כשגרגייב היה מנצח והמנהל האמנותי של תיאטרון "קירוב" בסנט פטרבורג ופוטין, אז סגן ראש העיר[4]. גרגייב הוא תומך בולט של המשטר הרוסי של פוטין. בשנת 2012, אף הופיע בתשדירי בחירות בקמפיין השלישי של פוטין לנשיאות[5].

במהלך מלחמת גאורגיה–רוסיה בדרום אוסטיה בשנת 2008, גרגייב, שהוא בעצמו בעל מורשת אוסטית חלקית, האשים את ממשלת גאורגיה בטבח באוסטים אתניים, שעורר את הסכסוך עם רוסיה[1]. הוא הגיע לצחינוולי וניצח על קונצרט ליד הבניין ההרוס של הפרלמנט הדרום אוסטי כמחווה לקורבנות המלחמה[4].

בדצמבר 2012, גרגייב צידד בממשל פוטין כנגד חברות להקת המחאה הרוסית פוסי ריוט והציע שהמוטיבציה שלהם היא פרסום. אחר כך גרגייב סירב להביע תמיכה באקטיביסטים של זכויות להט"ב, שדרשו ממנו לגנות את החוקים ההומופוביים של פוטין בשנת 2013. כתוצאה מכך, בכמה מהופעותיו התרחשו הפגנות של אקטיביסטים להט"בים. כך לדוגמה לפני צאתו אל הבמה בקונצרט בלונדון קפץ ועלה עליה פיטר טאצ'ל, פעיל זכויות אדם, ונשא נאום קצר שבו גינה את תמיכתו של גרגייב בפוטין[6].

במרץ 2014 הוא הצטרף לשורה של אנשי אמנות ותרבות רוסים אחרים בחתימה על מכתב תמיכה פתוח בעמדתה של רוסיה בנוגע לאוקראינה ולסיפוח קרים על ידי הפדרציה הרוסית[7]. המכתב פורסם באתר האינטרנט של משרד התרבות של רוסיה ב-12 במרץ 2014. במכתב ציינו החותמים כי הם "מצהירים בתוקף על תמיכתנו בעמדת נשיא הפדרציה הרוסית" באזור[8].

בשנת 2015 החליף גרגייב את לורין מאזל (אשר נפטר בשנת 2014) בתפקיד המנהל המוזיקלי של הפילהרמונית של מינכן, הוא פוטר מתפקידו ב-1 במרץ 2022, לאחר שסירב לדרישת ראש העיר דיטר רייטר לגנות את פלישת רוסיה לאוקראינה. ולאחר שבוטלה שורה של קונצרטים בהשתתפותו, בין השאר עם הפילהרמונית של רוטרדם, לה סקאלה מילאנו והפילהרמונית של וינה באירופה, וכן בוטלו הופעות מתוכננות שלו בקרנגי הול, ניו יורק, עם תזמורת תיאטרון מריאינסקי[9].[10]

הופעות בישראלעריכה

בשנת 1995 הופיע לראשונה בישראל עם תיאטרון מריאינסקי מסנקט פטרבורג (לשעבר בית האופרה "קירוב"), שהעלה את האופרה "חובנשצ'ינה". מאז הופיע פעמים רבות עם תיאטרון מריאינסקי בישראל[11]. בין היתר בפברואר 2004, העלה בתל אביב את האופרה "מלאך האש" של פרוקופייב[12].

באוקטובר 2008 ערך קונצרט עם "התזמורת העולמית לשלום" בירושלים. בתוכנית שכללה יצירות של מנדלסון, מאהלר ויצירה של רוקסנה פנופיק בבכורה עולמית[1].

בשנת 2005 השתתף כמנצח הראשי בפסטיבל "קלאסי בים האדום" הראשון[13]. אחר כך השתתף שוב בפסטיבל בשנים 2010[14], 2011[15], 2012[16], ו-2014[17]. עם זאת ביטל מספר פעמים באותן השנים, את השתתפותו בקונצרטים של התזמורת הפילהרמונית הישראלית, ברגע האחרון[18].

חיים אישייםעריכה

בשנת 1999 נשא גרגייב לנטליה, מוזיקאית מוצא אוסטי אף היא, בהיותו בן 44 והיא בת 17, ולשניים שלושה ילדים[2].

ממערכת יחסים קודמת עם לנה אוסטוביץ', יש לו בת נוספת, נטשה.

פרסיםעריכה

  • פרס המוזיקה ע״ש הרברט פון קאראיין (2006)
  • קצין בלגיון הכבוד (1 באפריל 2007)
  • פרס הפדרציה הרוסית (2001)
  • פרס הפדרציה הרוסית (1998)
  • פרס הפדרציה הרוסית (1993)
  • פרס הפדרציה הרוסית (2015)
  • פרס הפדרציה הרוסית (1994)
  • Wolfert van Borselenpenning (1999)
  • מסדר הנסיך הקדוש דניאל של מוסקבה, דרגה 3
  • אמן העם של אוקראינה
  • אמן העם של הפדרציה הרוסית
  • מדלייה להנצחת 300 שנה לצי הרוסי
  • פעיל מצטיין באמנויות של הרפובליקה הסובייטית הפדרטיבית הסוציאליסטית של רוסיה
  • Honoured Worker of Kazakhstan
  • אזרח כבוד של סנקט פטרבורג
  • מסדר ולדימיר הקדוש
  • מסדר הנסיך הקדוש דניאל של מוסקבה, דרגה 2
  • מסכת הזהב
  • גיבור העמל של הפדרציה הרוסית
  • מפקד במסדר לאופולד השני
  • עיטור ההצטיינות למען המולדת דרגה רביעית
  • מסדר הקדוש מסרוב משדוץ
  • עיטור הידידות (רוסיה)
  • עיטור מסדר המולדת דרגה שלישית
  • מדליית זהב להצטיינות בתרבות
  • מדליה להנצחת 300 שנים לייסוד סנקט פטרבורג
  • צלב המפקד במסדר ההצטיינות של הרפובליקה הפדרלית של גרמניה
  • מסדר דנאקר
  • עיטור אלכסנדר נבסקי
  • קצין בכיר במסדר ההצטיינות של הרפובליקה האיטלקית
  • מסדר השמש העולה, דרגה שלישית
  • אביר במסדר האריה ההולנדי
  • אביר מסדר האמנויות והספרות
  • מסדר הנסיך יארוסלאב הנבון, דרגה 5
  • Uatsamonga Order
  • מסדר הידידות
  • מדליית שחרור תדמור
  • Bene Merito
  • בפסקה זו 3 רשומות נוספות שטרם תורגמו

קישורים חיצונייםעריכה

  מדיה וקבצים בנושא ואלרי גרגייב בוויקישיתוף

הערות שולייםעריכה

  1. ^ 1 2 3 חגי חיטרון, או"ם של המוסיקאים, באתר הארץ, 19 באוקטובר 2008
  2. ^ 1 2 חגי חיטרון, לראות את הקולות, באתר הארץ, 6 ביולי 2009
  3. ^ Andrew Clements, Gergiev and the LSO: fond farewells or sighs of relief?, The Guardian, ‏5 SEP 2015
  4. ^ 1 2 וארתור לובו, ניו יורק טיימס, מפצח האגוזים, באתר הארץ, 14 באפריל 2009
  5. ^ Alex Ross, Imperious, The New Yorker, ‏1 September 2013
  6. ^   חגי חיטרון, נאום מחאה בפתח קונצרט
של גרגייב בלונדון, באתר הארץ, 4 בנובמבר 2013
  7. ^   יוסי שריד, רוחו של פוטין בירושלים, באתר הארץ, 2 בינואר 2015
  8. ^ Ng, David (12 במרץ 2014). "Putin policy in Crimea backed by Valery Gergiev, other arts figures". Los Angeles Times. נבדק ב-15 בדצמבר 2017. {{cite news}}: (עזרה)
  9. ^   ניצן פינקו, בגלל תמיכתו בפוטין: המנצח ואלרי גרגייב פוטר מתפקידו בפילהרמונית של מינכן, באתר הארץ, 1 במרץ 2022
  10. ^ ניו יורק טיימס, ואלרי גרגייב פוטר מן הפילהרמונית של מינכן עקב תמיכתו בפוטין 1 במרץ 2022
  11. ^ ציפי שוחט, גרגייב ובית האופרה קירוב יופיעו שוב בישראל, באתר הארץ, 24 במאי 2005
  12. ^ חגי חיטרון, כוחה של היסטריה, באתר הארץ, 22 בפברואר 2004
  13. ^ חגי חיטרון, בעזרת השם של גרגייב והממשלה, באתר הארץ, 29 באוקטובר 2005
  14. ^ חגי חיטרון, ואלרי גרגייב ינצח בפסטיבל הים האדום, באתר הארץ, 5 בנובמבר 2009
  15. ^ חגי חיטרון, הצצה מחודשת על האופרה "מלחמה ושלום" לרגל עלייתה בפסטיבל "קלאסי בים האדום", באתר הארץ, 3 בינואר 2011
  16. ^ חגי חיטרון, הפקת האופרה מלאך האש באילת עלתה על הציפיות, באתר הארץ, 10 בינואר 2012
  17. ^   חגי חיטרון, ואלרי גרגייב יופיע באילת, אך כנראה יבטל הופעות עם הפילהרמונית, באתר הארץ, 7 בנובמבר 2013
  18. ^   חגי חיטרון, המנצח גרגייב ביטל השתתפותו בקונצרטים של הפילהרמונית, באתר הארץ, 11 בינואר 2015