פתיחת התפריט הראשי

ואצלב האוול

הנשיא הראשון של צ'כיה. מחזאי וסופר

ואצלב האוולצ'כית: Václav Havel (מידעעזרה); ‏5 באוקטובר 193618 בדצמבר 2011) היה מחזאי וסופר צ'כי, מראשי מתנגדי המשטר הקומוניסטי בצ'כוסלובקיה, נשיא המדינה האחרון אחרי נפילת הקומוניזם והנשיא הראשון של הרפובליקה הצ'כית. זוכה פרס גנדי לשלום.

ואצלב האוול
Václav Havel
Václav Havel cut out.jpg
לידה 5 באוקטובר 1936
פראג, צ'כוסלובקיה עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 18 בדצמבר 2011 (בגיל 75)
צ'כיה עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה צ'כוסלובקיה, צ'כיה עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום קבורה בית הקברות של וינוהראדי (4 בינואר 2012) עריכת הנתון בוויקינתונים
השכלה האוניברסיטה הטכנית הצ'כית בפראג, הפקולטה לתאטרון, Akademické gymnázium Štěpánská עריכת הנתון בוויקינתונים
עיסוק סופר, מחזאי, פוליטיקאי, במאי, משורר, במאי קולנוע עריכת הנתון בוויקינתונים
מפלגה Civic Forum עריכת הנתון בוויקינתונים
www.vaclavhavel.cz
פרסים והוקרה
  • פרס קרל הגדול (9 במאי 1991)
  • צלב גדול של לגיון הכבוד (מרץ 1990)
  • קולר של מסדר האריה הלבן (אוקטובר 2003)
  • מסדר תומאס מסריק, דרגה 1 (אוקטובר 2003)
  • מדליית החירות הנשיאותית (יולי 2003)
  • הצלב הגדול של מסדר הצלב הכפול הלבן (ינואר 2003)
  • הצלב הגדול של מסדר ויטאוטאס הגדול (ספטמבר 1999)
  • הצווארון של מסדר הצלב של טרה מריאנה (אפריל 1996)
  • עיטור מסדר העיט הלבן (אוקטובר 1993)
  • מפקד מסדר האמנויות והספרות (פברואר 2001)
  • פרס גוטליב דאטוויילר
  • האות האוסטרי למדע ואומנות (נובמבר 2005)
  • Grand Collar of the Order of the Southern Cross (אוקטובר 1990)
  • אביר הצלב הגדול של מסדר האמבט (מרץ 1996)
  • קולר מסדר איזבלה הקתולית (יולי 1995)
  • הפרס העולמי ע״ש סינו דל דוקה (1997)
  • מסדר הניצחון של גאורגיוס הקדוש (אוקטובר 2011)
  • מסדר הנסיך יארוסלאב הנבון, דרגה 3 (אוקטובר 2006)
  • Order of Brilliant Star (נובמבר 2004)
  • פרס גנדי לשלום (אוגוסט 2003)
  • אביר הצלב הגדול של מסדר ההצטיינות של הרפובליקה האיטלקית (אפריל 2002)
  • הצלב הגדול עם שרשרת של מסדר ההצטיינות של הרפובליקה ההונגרית (ספטמבר 2001)
  • מסדר הרפובליקה של טורקיה (אוקטובר 2000)
  • הצלב הגדול דרגה ראשונה של מסדר הכבוד של הרפובליקה הפדרלית של גרמניה (מאי 2000, 2000)
  • מסדר חוסיין בן עלי (ספטמבר 1997)
  • מסדר ריו ברנקו (ספטמבר 1996)
  • מסדר המשחרר הגנרל סן מרטין (ספטמבר 1996)
  • Order of the Republic (ספטמבר 1996)
  • מסדר החירות (נובמבר 1993)
  • מסדר החירות (דצמבר 1990)
  • פרס ארסמוס (1986)
  • פרס פרנץ קפקא (2010)
  • פרס קונקורדיה
  • שותף במסדר קנדה (8 במאי 2003)
  • פרס השלום של התאחדות הספרים הגרמנית (15 באוקטובר 1989)
  • פרס אולוף פאלמה (1989)
  • פרס אינדירה גנדי (1993)
  • פרס נסיך אסטוריאס לתקשורת ולמדעי הרוח (1997)
  • פרס גזן (1995)
  • עיטור ארבע החירויות - מדליית החירות
  • מדליית החירות של פילדלפיה
  • פרס החופש (2003)
  • מדליית ג'וזפה מוטה (2008)
  • פרס אור האמת (2004)
  • פרס מוניסמאניין (2005)
  • מדליית השירות הדמוקרטי
  • פרס דלתא להבנה עולמית
  • מדליית החירות של פילדלפיה (1994)
  • פרס שגריר המצפון (2003)
  • מסדר שלושת הכוכבים, דרגה ראשונה
  • פרס הגשר של העיר רגנסבורג (2006)
  • פרס קטלוניה הבינלאומי (1995)
  • Lagun Onari (2001)
  • פרס פולברייט (1997)
  • קוואדריגה (2009)
  • הפרס הבינלאומי ע״ש סימון בוליבר (1990)
  • מסדר הכוכב של ירדן
  • פרס סונינג (1991)
  • דוקטור לשם כבוד מאוניברסיטת דרזדן לטכנולוגיה
  • דוקטור לשם כבוד מהאוניברסיטה החופשית של בריסל (1991)
  • דוקטור לשם כבוד מאוניברסיטת לייז' (2007)
  • תואר דוקטור לשם כבוד מטעם אוניברסיטת בר-אילן
  • דוקטור לשם כבוד מהאוניברסיטה העברית בירושלים
  • דוקטור לשם כבוד מאוניברסיטת ורשה
  • פרס ירוסלב סיפרט (2008)
  • פרס קארל צ'אפק
  • דוקטור כבוד מאוניברסיטת חיפה
  • 1st of June Award (2009)
  • אזרחות כבוד של פלזן (6 במאי 1990)
  • פרס תיאודור הויס (1993)
  • אזרחות כבוד של בודפשט (2013)
  • דוקטור לשם כבוד מאוניברסיטת פדובה
  • אביר הצלב הגדול בדרגה מיוחדת של מסדר הכבוד של הרפובליקה הפדרלית של גרמניה
  • עמית החברה המלכותית לספרות
  • אביר הצלב הגדול עם צווארון של מסדר ההצטיינות של הרפובליקה האיטלקית
  • מהדורה מיוחדת על הצלב הגדול של מסדר הכבוד של הרפובליקה הפדרלית של גרמניה (2000)
  • פרס אוסטריה לספרות אירופית (1968)
  • אזרחות כבוד של פראג
  • דוקטור לשם כבוד של אוניברסיטת מסריק (1995) עריכת הנתון בוויקינתונים
חתימה Vaclav Havel Signature.svg עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

תוכן עניינים

קורות חייםעריכה

האוול נולד ב-1936 בפראג למשפחה אמידה שמצד אביו הייתה מעורבת בעסקי הבידור והקולנוע ומצד אמו בדיפלומטיה. בעקבות השתלטות הקומוניסטים על המדינה ב-1948 נושלה המשפחה מנכסיה ומשום שהוגדרה כ"בורגנית-ריאקציונרית", נודתה. כבן למשפחה כזו נאסרו על האוול לימודים בתחום האומנות, והוא למד שנתיים באוניברסיטה הטכנית של פראג.

ב-1959, אחרי שירות צבאי של שנתיים, החל לעבוד בתיאטרון בתור פועל במה. בשלב זה של חייו החל ללמוד דרמה בהתכתבות וגם לכתוב מחזות בעצמו. המחזה הראשון שלו, "מסיבת גן", הועלה ב-1963. ב-1964 נישא לאולגה שפליכלובה.

ב-1996 נפטרה אשתו אולגה ממחלת הסרטן, וגם בגופו של האוול עצמו התגלה סרטן הריאות. חלק גדול מראותיו נכרתו, אך למרות שמועות על מותו הקרב הוא התאושש, ועורר סערה חדשה כשנישא בינואר 1997 לשחקנית דאגמאר ושקרנובה הצעירה ממנו ב-17 שנה.

פעילות פוליטיתעריכה

ב-1968, עם תחילת מאורעות "האביב של פראג", נעשה האוול מעורב יותר בפוליטיקה, וכתב מאמר נועז שבו קרא לרב-מפלגתיות. אחרי הפלישה הסובייטית לצ'כוסלובקיה הוא נסחף יותר ויותר לפעילות פוליטית, הפך ל"דיסידנט" והוחרם במולדתו. ב-1975 כתב מכתב פומבי לנשיא המדינה גוסטב הוסאק בו קרא לשינוי מדיניות הממשל. במכתב הוא מתאר את הצורה בה המשטר משליט את מרותו:

"מהפחד לאבד את משרתו, המורה מלמד דברים בהם אינו מאמין; מהפחד לעתידו התלמיד חוזר אחריו; מהפחד שלא יתאפשר לו להמשיך בלימודיו האיש הצעיר מצטרף לתנועת הנוער ומשתתף בפעולותיה, מה שלא יהיו; מהפחד שתחת השיטה המפלצתית של קרדיט פוליטי לבנו או לבתו לא יהיו מספיק נקודות בשביל להירשם לבית-ספר, האב 'מתנדב' לכל פעולה שנדרשת ממנו וכך נוצרת אשליה של חברה שמאוחדת מאחורי המנהיגות"

ב-1977 היה מראשי התארגנות האינטלקטואלים "אמנה 77" שקראה לממשלה לכבד את זכויות האדם ובעקבות מעורבות זו הושלך לראשונה לבית הסוהר. אחרי שנאמר לו שהתנועה גוועה והוא הבטיח להפסיק את פעילותו בה, הוא שוחרר. עם שחרורו גילה שהשלטונות שיקרו לו, בנוסף לתחושת האכזבה מהתנהגותו הוא. ב-1979 השתתף בהקמת ארגון שתמך במתנגדי המשטר ומשפחותיהם, ובעקבות כך נשלח לכלא לארבע שנים, אחרי שסירב להצעה לצאת לגלות.

בתחילת 1989 האוול נשלח שוב למאסר של תשעה חודשים על כך שעמד ברחוב בעת שסטודנטים הניחו זרים ביום השנה ה-20 למותו של יאן פאלאך שהצית את עצמו במחאה על הפלישה הסובייטית באוגוסט 1969. המחאה הציבורית שהתעוררה גרמה לשחרורו במאי.

עם תחילת מהפכת הקטיפה ב-17 בנובמבר 1989, היה האוול מחוץ לפראג. כעבור יומיים הוא היה מראשי מקימי "הפורום האזרחי" שהוביל את המהפכה ויחד עם אלכסנדר דובצ'ק הסתמן כמועמד אפשרי לנשיאות המדינה במעבר מהדיקטטורה לדמוקרטיה. ראשי הפורום הגיעו למסקנה שהוא עדיף על דובצ'ק שרצה מאוד בתפקיד, והטילו על האוול לבשר לדובצ'ק על ההחלטה. לבסוף דובצ'ק התמנה ליושב ראש הפרלמנט, וב-29 בדצמבר הפרלמנט, שעדיין היה בהרכבו מהתקופה הקומוניסטית, בחר בוואצלב האוול לנשיא צ'כוסלובקיה לתקופת ביניים עד שייבחר

 
(ואצלב האוול 2010)

פרלמנט חדש בבחירות חופשיות. ביולי 1990 בחר אותו הפרלמנט החדש לתקופת כהונה של שנתיים.

כהונה כנשיא צ'כוסלובקיה וצ'כיהעריכה

כנשיא נקט האוול קו וסגנון עצמאיים שלא פעם עוררו מחלוקת, והביכו את הממשלה. כך היה בעת שהוא התנצל בפני הגרמנים שגורשו מחבל הסודטים, או כששמר על יחסים קרובים עם הדלאי לאמה למורת רוחה של ממשלת הרפובליקה העממית של סין.

כאשר החלו להישמע קולות התומכים בפירוק המדינה הצ'כוסלובקית, האוול הביע את התנגדותו, וב-20 ביולי 1992 כאשר הפירוק נראה בלתי נמנע התפטר מהנשיאות, מבלי שנבחר לו יורש, ופרש מהחיים הפוליטיים. האוול הצהיר שהוא יסרב להיות נשיא של מדינה צ'כית נפרדת, אך כאשר הפירוק בוצע ב-1 בינואר 1993 התמודד על נשיאות הרפובליקה הצ'כית החדשה, נבחר לנשיאה הראשון ב-26 בינואר, והחל לכהן החל מ-2 בפברואר. גם כנשיא הרפובליקה הצ'כית נקט האוול בקו עצמאי למורת רוחה של הממשלה בראשות יריבו ואצלב קלאוס.

בינואר 1998, אחרי משבר כלכלי ופוליטי במדינה נבחר האוול לקדנציה נוספת כנשיא, אולם רק לאחר סיבוב שני, וברוב של קול אחד. האוול היווה גורם מרכזי בהצטרפות הרפובליקה הצ'כית לנאט"ו, הן כלפי פנים, תוך כדי התנגשות עם הממשלה, והן כלפי חוץ כאשר השתמש במעמדו הבינלאומי על מנת לשכנע את נאט"ו לקבל את מדינתו לשורותיה.

עם סיום תקופת כהונתו השנייה ב-2 בפברואר 2003, התקשה הפרלמנט הצ'כי לבחור את מחליפו, ורק לאחר כמה שבועות ללא נשיא נבחר יריבו ואצלב קלאוס למחליפו.

האוול היה מועמד מספר פעמים לזכייה בפרס נובל לשלום. בשנת 2003 זכה בפרס גנדי לשלום. באותה שנה קיבל את פרס "שגריר של מצפון", מטעם ארגון אמנסטי אינטרנשיונל, אשר הכיר בו בעבר כאסיר מצפון[1].

ידיד ישראלעריכה

האוול גילה יחס חם למדינת ישראל, וערך שני ביקורים רשמיים: הראשון באפריל 1990, חודשים ספורים אחרי שנבחר לנשיא צ'כוסלובקיה, והשני בספטמבר 1997. ביקורו האחרון בישראל היה ב-2008 אז היה אורחו של שמעון פרס בדיוני ועידת הנשיא.

ביולי 2010 ייסד האוול ביחד עם שורת אישים אוהדי ישראל אחרים את "יוזמת ידידי ישראל" - "Friends of Israel Initiative", שמטרתה להילחם בניסיונות לעשות דה-לגיטימציה למדינת ישראל ולפעול למען זכותה של ישראל לחיות בשלום בגבולות מוכרים ובטוחים. בין היוזמים האחרים היו חוסה מריה אסנאר ראש ממשלת ספרד לשעבר, פיאמה נירנשטיין סגנית יו"ר ועדת החוץ של הפרלמנט האיטלקי, מרצ'לו פארה לשעבר יו"ר הסנאט האיטלקי, אלחנדרו טולדו נשיא פרו לשעבר, דייוויד טרימבל ראש ממשלת צפון אירלנד לשעבר וזוכה פרס נובל לשלום, ותומכי ישראל אחרים ממנהיגי אירופה, ארצות הברית והעולם. אירוע ההשקה של היוזמה התרחש בבניין הפרלמנט הבריטי, כשהמארחים הם "אגודת הנרי ג'קסון" וחבר הפרלמנט הבריטי יהודי מטעם המפלגה השמרנית רוברט חלפון[2].

על שמו כיכר ורחוב בחיפה[3].

בשנת 2006, קיבל תואר דוקטור לשם כבוד מטעם אוניברסיטת חיפה[4].

לקריאה נוספתעריכה

קישורים חיצונייםעריכה

הערות שולייםעריכה