ודים רבינוביץ'

ודים רבינוביץ'
Вадим Зіновійович Рабинович
לידה	4 באוגוסט 1953 (בן 71); חרקיב, ברית המועצות
מדינה	ברית המועצות; אוקראינה; ישראל
מקום מגורים	ביתן אהרן
השכלה	אוניברסיטת חרקוב הלאומית לכלי רכב וכבישים מהירים
מפלגה	פלטפורמת האופוזיציה - לכל החיים
פרסים והוקרה	מסדר ההצטיינות האוקראיני, דרגה 3; מסדר ההצטיינות האוקראיני, דרגה 2 ;

ודים זינובייביץ' רבינוביץ' (באוקראינית: Вадим Зіновійович Рабінович; נולד ב-4 באוגוסט 1953) הוא פוליטיקאי ואיש עסקים יהודי-אוקראיני, היה נשיא הקונגרס היהודי-אוקראיני ותורם גדול למוסדות יהודיים באוקראינה. רבינוביץ' עלה מברית המועצות לשעבר בשנות ה-90 והיה גם לאזרח ישראל. ב-2022 נשללה אזרחותו האוקראינית בעקבות תמיכתו בפלישה הרוסית לאוקראינה^[1].

ביוגרפיה

רבינוביץ' נולד בחרקוב שבאוקראינה. הוא למד במכון לתחבורה בחרקוב מ-1970. בשנים 1973–1975, הוא שירת שירות צבאי חובה ביחידת ההגנה האווירית של הצבא הסובייטי. לאחר שעזב את הצבא, רבינוביץ' היה מנהל עבודה במחלקת התחזוקה והבנייה של מועצת העיר חרקוב. ב-20 בינואר 1980 הוא נעצר בגין "מעילה בכספי מדינה בסכומים גדולים במיוחד", אך שוחרר לאחר חקירה שנמשכה תשעה חודשים. בתחילת 1982 הוא נעצר שוב בגין "מעילה בכספי מדינה בסכומים גדולים במיוחד" ובשנים 1990-1982 ריצה עונש של 9 שנות מאסר בכלא סובייטי, לאחר שהורשע בגניבה^[2].

קריירה עסקית

לאחר קבלת עצמאות אוקראינה הקים עם סוהרו חברה לייבוא רהיטים מאוסטריה. בשנות התשעים הוא שימש כסגן נשיא הקונצרן הבינלאומי NORDEX שבראשו עמד ד"ר גרגורי לוצ'נסקי. במחצית שנות ה-90 הגיעו השניים לישראל וקיימו שותפויות עסקיות עם המיליארדר אייזנברג ועם הח"כ והשר, לשעבר, יצחק מודעי. גם לוצ'נסקי וגם רבינוביץ', למרות הפעילות העסקית הבינלאומית הענפה שניהלו, היו מוגבלים בתנועותיהם בעולם בשל איסור כניסה למדינות רבות באירופה וכן לארצות הברית. בשל עברו הפלילי לכאורה באוקראינה נחשב בעבר רבינוביץ' ליעד מודיעיני משטרתי גם בישראל.^[^{דרוש מקור]}

באפריל 1997 חשף העיתון "הניו יורק טיימס", כי רבינוביץ שותף לעסקי הטלוויזיה של המיליארדר היהודי-אמריקאי רון לאודר באוקראינה, חברה בבעלותו היא בעלת 50% ממניות חברת "סטודיו 1 1", בה היה שותף רבינוביץ^[3]^[4].

לאחר מספר שנים הוא קשר קשרים עם נשיא אוקראינה ליאוניד קרבצ'וק, ועסק בייבוא גז מרוסיה. בשנים האלה התעשר, וזכה לפרסום רב. בשנת 1998 נבחר רבינוביץ' לנשיא הקונגרס היהודי האוקראיני, אך בשנת 1999 הואשם על ידי בית המשפט האוקראיני בפרשיות שונות, ואזרחותו האוקראינית נשללה ממנו, אך חודשה כעבור זמן^[5].

תרם רבות לקהילה היהודית באוקראינה^[6]. הידועה שבתרומותיו היא תרומת מנורת הזהב למכון המקדש, שהוצגה בקרדו בעיר העתיקה בירושלים והמוקדשת לו, ומוצגת כמה מאות מטרים משם, בסמוך לכותל המערבי^[7].

בשנת 2000 הקים בישראל את "מיגניוז", שבועון ואתר חדשות בשפה הרוסית^[8]. בנוסף באותה תקופה רכש את שבועון החדשות הרוסי "מוסקובסקיה נובוסטי" וב-2006 מכר אותו לארקדי גאידמק^[9].

בשנת 2008 תרם את רוב הכסף עבור פרויקט שחזור בית הכנסת החורבה ברובע היהודי בעיר העתיקה בירושלים^[10].

ב-21 בספטמבר 2011 יסד יחד עם איגור קולומויסקי את ערוץ החדשות היהודי^[11], שפעל בשנים 2011–2014^[12].

במרץ 2013 ניצל רבינוביץ' מניסיון התנקשות, לאחר שאלמונים השליכו לעברו מטען חבלה^[13].

קריירה פוליטית

ב-25 במרץ 2014 הגיש רבינוביץ' את מועמדותו לתפקיד נשיא אוקראינה^[14], אך הגיע רק למקום השביעי עם 2.25% מהקולות^[15]. באותה שנה רבינוביץ' נבחר לראדה וורכוונה (הפרלמנט של אוקראינה), שהוצב במקום הרביעי ברשימת "גוש האופוזיציה" הפרו-רוסית (אנ')^[16].

ב-15 בנובמבר 2018, רבינוביץ' הודיע כי לא ישתתף בבחירות לנשיאות אוקראינה בשנת 2019, אך כי יעמוד בראש רשימת המפלגה בבחירות לפרלמנט בשנת 2019^[17].

בשנת 2021, רבינוביץ' פתח בניסיון כושל להדיח את נשיא אוקראינה וולודימיר זלנסקי, בעקבות סגירת שלוש תחנות טלוויזיה שנחשבו פרו-רוסיות על ידי הממשלה^[18].

ב-14 בפברואר 2022, פרסם רבינוביץ' פוסט בפייסבוק, בו נאמר כי "המלחמה החלה" והאשים את המערב ואת אוקראינה בכך. לאחר תחילת מלחמת אוקראינה–רוסיה, הוא עזב את אוקראינה ונמלט כל הנראה לישראל. ב-17 במרץ 2022, מפלגתו, "מצע האופוזיציה - לכל החיים", ביטלה את כהונתו כחבר פרלמנט. בשל תמיכתו ברוסיה במהלך הפלישה הרוסית. ב-6 בספטמבר 2022 ביקש רבינוביץ' מבית המשפט העליון של אוקראינה לבטל החלטה זו כהפרה לכאורה של ההליך הפרלמנטרי הקבוע.

באפריל 2022, הסוכנות הלאומית למניעת שחיתות (NAPC) הציבו את רבינוביץ' ברשימה שפורסמה של אנשים שהואשמו בבגידה, וקראו לו "פוליטיקאי פרו-רוסי משתף פעולה"^[19].

ביולי 2022, דווח כי הנשיא וולודימיר זלנסקי חתם על צו לשלילת אזרחותו האוקראינית של רבינוביץ'. ב-3 בנובמבר 2022, הפרלמנט האוקראיני סיים רשמית את חברותו של רבינוביץ', עקב אובדן אזרחותו האוקראינית^[1].

ביולי 2023, הודיעה לשכת החקירות הממלכתית כי רבינוביץ' מבוקש בחשד לבגידה, בטענה כי "מסר הצהרות מניפולטיביות שפגעו בריבונות, בשלמות הטריטוריאלית ובחסינות, בביטחון המדיני, הכלכלי והמידעי של אוקראינה. פעילותו התעמולתית סייעה להנהגת הפדרציה הרוסית להשיג את מטרותיה הצבאיות והפוליטיות"^[20].

חיים אישיים

הוא אב לבן ובת. נשוי בשנית ומתגורר במושב ביתן אהרן שעל יד נתניה.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא ודים רבינוביץ' בוויקישיתוף

ודים רבינוביץ', ברשת החברתית פייסבוק
ודים רבינוביץ', ברשת החברתית אקס (טוויטר)
ודים רבינוביץ', ביישום טלגרם
ודים רבינוביץ', ברשת החברתית אינסטגרם
ודים רבינוביץ', סרטונים בערוץ היוטיוב

הערות שוליים

^ ¹ ² ALONA MAZURENKO (3 בנובמבר 2022). "The council deprived Rabinovich and Vasilkovsky of their mandates". Ukrayinska Pravda (באוקראינית). נבדק ב-3 בנובמבר 2022. {{cite web}}: (עזרה)
^ מאת איתמר לוין, ‏בחזרה לאוקראינה, באתר גלובס, 29 בספטמבר 1999
^ ידיעות אחרונות, ‏"ניו יורק טיימס": "רון לאודר שותף של פושע יהודי-אוקראיני", באתר גלובס, 7 באפריל 1997
^ אליאב אללוף, ‏החברים של לאודר באוקראינה, באתר גלובס, 9 בספטמבר 1998
^ אשר שכטר, רק אל תקראו להם גאידמק, באתר TheMarker‏, 30 ביוני 2013
^ אינה שפירו, עבודת שורשים, באתר הארץ, 28 בספטמבר 2006
^ משה גלעד, שיעור בתסבוכת היפה שנקראת ירושלים, באתר הארץ, 31 במאי 2012
^ איתמר ב"ז, מי שולט ב"קבוצת מיג", באתר העין השביעית, 11 ביוני 2018
^ מיכאל רוכוורגר, גאידמק הפסיק את הוצאת העיתון הרוסי שבבעלותו, באתר הארץ, 6 בינואר 2008
^ תום שגב, בן אריה עולה השמימה, באתר הארץ, 9 באפריל 2008
^ טלי גולדשטין, האוליגרך היהודי שתמך בנשיא אוקראינה הנבחר: "הוא אינטליגנטי ומוכשר ממני", באתר TheMarker‏, 23 באפריל 2019
^ אלכסנדר כץ, ביה"ד לעבודה: בוטלו פיטורי 6 עובדי ערוץ החדשות היהודי jn1 שהתאגדו, באתר אייס, 20 במאי 2014
^ אדוארד דוקס, קייב, אוקראינה: אוליגרך ישראלי ניצל מניסיון התנקשות, באתר ynet, 5 במרץ 2013
^ אוליגרך ישראלי רץ לנשיאות אוקראינה, באתר ynet, 26 במרץ 2014
^ אנשיל פפר, ימים של חג ליהודי אוקראינה, באתר הארץ, 4 ביוני 2014
^ Poroshenko Bloc to have greatest number of seats in parliament, Ukrinform (8 November 2014)
People's Front 0.33% ahead of Poroshenko Bloc with all ballots counted in Ukraine elections – CEC, Interfax-Ukraine (8 November 2014)
Poroshenko Bloc to get 132 seats in parliament – CEC, Interfax-Ukraine (8 November 2014)
^ For Life Party's leader Rabinovich not to run for president of Ukraine, Interfax-Ukraine (15 November 2018)
^ Liphshiz, Cnaan. "Ukraine adds local Jewish leader to list of pro-Russian 'traitors'". The Times of Israel (באנגלית אמריקאית). נבדק ב-2022-07-25.
^ Liphshiz, Cnaan (2022-04-20). "Ukrainian Jewish leader added to list of pro-Russia 'traitors'". J. The Jewish News of Northern California (באנגלית אמריקאית).
^ State Bureau of Investigation (27 ביולי 2023). "SBI announces suspicion of treason to former MP from OPFL Rabinovych". ארכיון מ-2023-09-03. {{cite web}}: (עזרה)

[אזרחות-1] ¹ ² ALONA MAZURENKO (3 בנובמבר 2022). "The council deprived Rabinovich and Vasilkovsky of their mandates". Ukrayinska Pravda (באוקראינית). נבדק ב-3 בנובמבר 2022. {{cite web}}: (עזרה)

[לוין-2] מאת איתמר לוין, ‏בחזרה לאוקראינה, באתר גלובס, 29 בספטמבר 1999

[3] ידיעות אחרונות, ‏"ניו יורק טיימס": "רון לאודר שותף של פושע יהודי-אוקראיני", באתר גלובס, 7 באפריל 1997

[4] אליאב אללוף, ‏החברים של לאודר באוקראינה, באתר גלובס, 9 בספטמבר 1998

[5] אשר שכטר, רק אל תקראו להם גאידמק, באתר TheMarker‏, 30 ביוני 2013

[6] אינה שפירו, עבודת שורשים, באתר הארץ, 28 בספטמבר 2006

[7] משה גלעד, שיעור בתסבוכת היפה שנקראת ירושלים, באתר הארץ, 31 במאי 2012

[8] איתמר ב"ז, מי שולט ב"קבוצת מיג", באתר העין השביעית, 11 ביוני 2018

[9] מיכאל רוכוורגר, גאידמק הפסיק את הוצאת העיתון הרוסי שבבעלותו, באתר הארץ, 6 בינואר 2008

[10] תום שגב, בן אריה עולה השמימה, באתר הארץ, 9 באפריל 2008

[11] טלי גולדשטין, האוליגרך היהודי שתמך בנשיא אוקראינה הנבחר: "הוא אינטליגנטי ומוכשר ממני", באתר TheMarker‏, 23 באפריל 2019

[12] אלכסנדר כץ, ביה"ד לעבודה: בוטלו פיטורי 6 עובדי ערוץ החדשות היהודי jn1 שהתאגדו, באתר אייס, 20 במאי 2014

[13] אדוארד דוקס, קייב, אוקראינה: אוליגרך ישראלי ניצל מניסיון התנקשות, באתר ynet, 5 במרץ 2013

[14] אוליגרך ישראלי רץ לנשיאות אוקראינה, באתר ynet, 26 במרץ 2014

[15] אנשיל פפר, ימים של חג ליהודי אוקראינה, באתר הארץ, 4 ביוני 2014

[16] Poroshenko Bloc to have greatest number of seats in parliament, Ukrinform (8 November 2014)
People's Front 0.33% ahead of Poroshenko Bloc with all ballots counted in Ukraine elections – CEC, Interfax-Ukraine (8 November 2014)
Poroshenko Bloc to get 132 seats in parliament – CEC, Interfax-Ukraine (8 November 2014)

[17] For Life Party's leader Rabinovich not to run for president of Ukraine, Interfax-Ukraine (15 November 2018)

[18] Liphshiz, Cnaan. "Ukraine adds local Jewish leader to list of pro-Russian 'traitors'". The Times of Israel (באנגלית אמריקאית). נבדק ב-2022-07-25.

[19] Liphshiz, Cnaan (2022-04-20). "Ukrainian Jewish leader added to list of pro-Russia 'traitors'". J. The Jewish News of Northern California (באנגלית אמריקאית).

[20] State Bureau of Investigation (27 ביולי 2023). "SBI announces suspicion of treason to former MP from OPFL Rabinovych". ארכיון מ-2023-09-03. {{cite web}}: (עזרה)

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]

[13]

[14]

[15]

[16]

[17]

[18]

[19]

[20]


לידה	4 באוגוסט 1953 (בן 71) חרקיב, ברית המועצות
מדינה	ברית המועצות ברית המועצות אוקראינה אוקראינה ישראל ישראל
מקום מגורים	ביתן אהרן
השכלה	אוניברסיטת חרקוב הלאומית לכלי רכב וכבישים מהירים
מפלגה	פלטפורמת האופוזיציה - לכל החיים
פרסים והוקרה	מסדר ההצטיינות האוקראיני, דרגה 3 מסדר ההצטיינות האוקראיני, דרגה 2