וודוקנאל סנקט פטרבורג

**וודוקנאל סנקט פטרבורג**
**Водоканал Санкт-Петербурга**
נתונים כלליים
סוג	חברה ציבורית
תקופת הפעילות	1858–הווה (כ־166 שנים)
מיקום המטה	סנקט פטרבורג
בעלות	מינהל העיר סנקט פטרבורג
הכנסות	32,501,800,000 רובל רוסי (נכון ל־2017)
	http://www.vodokanal.spb.ru

וודוקאנל סנקט פטרבורג (ברוסית: Водоканал Санкт-Петербурга) הוא חברה ממלכתית בבעלות מינהל העיר סנקט פטרבורג המספקת שירותי אספקת מים ותברואה לתושבי העיר סנקט פטרבורג ונחשבת לאחת החברות הגדולות בתחומה ברוסיה. החברה מנהלת גם את מזרקות העיר והשירותים הציבוריים ומאז שנת 2012 מקימה ומפעילה תחנות המסת שלג נייחות.

היסטוריה עריכה

בניין מגדל מים בעיר סנקט פטרבורג, מהמאה ה-19.

מערכת אספקת המים המרכזית בפטרבורג הושקה עם הקמתה של חברת המניות המשותפת של צינורות המים של סנקט פטרבורג (Общества Санкт-Петербургских водопроводов), שאמנתה אושרה על ידי אלכסנדר השני ב-10 באוקטובר 1858. בשנת 1859 החלה הבנייה של מגדל המים שהושלם בשנת 1861. ב-30 בנובמבר 1863, ועדת הדירקטוריון של צינורות המים של סנקט פטרבורג והדומה העירונית של סנקט פטרבורג אישרו את הנחת צינורות לצריכת מים, בניין להרמת מים ו-62 צינורות כחלק מרשת הצינורות העירוניות.^[1] אספקת המים לצרכנים הראשונים החלה בסוף 1863. בשנת 1868 סיפקה התחנה לעיר 6.2 מיליון קוב מטר מים, בשנת 1871 ההיצע הגיע ל-9.8 מיליון מטר מעוקב. בשנים 1887–1889 נבנו מערכות סינון על פי טכנולוגיה אנגלית לטיהור מים בתחנה.

בשנת 1890 החליטה הדומה העירונית לקנות את רכוש צינורות המים של סנקט פטרבורג ובשנת 1892 - את השותפות של צינורות מים חדשים להפיכתן לרכוש עירוני. בעשורים הראשונים להפעלת מערכת אספקת המים המרכזית בפטרבורג, כל התושבים קיבלו מים שעברו טיפול מכני גס בלבד. בשנת 1889, מסנני חול, שנבנו על ידי חברת צינורות המים הציבוריים של סנקט פטרבורג לבקשת רשויות העיר, החלו לעבוד במפעלי המים הראשיים.

בשנת 1911 הוקמה בנפת הצד של פטרוגרד, תחנת סינון מים. פתיחת תחנת הסינון התרחשה ב-27 במרץ אותה שנה^[1]. בשנת 1913 הונהג חיטוי כלור של מי שתייה במפעלי המים הראשיים (ניסויי הכלור הראשונים נערכו בקרונשטאדט בשנת 1909).

למלחמת העולם הראשונה ולמלחמת האזרחים הייתה השפעה שלילית על המצב הטכני של מערכת אספקת המים בעיר, על מתקניה, ציודיה והרשתות שלה. בשנות העשרים ותחילת שנות השלושים של המאה הקודמת, לצורך בניית צינורות מים, היה אפילו צורך להשתמש בצינורות עץ בשל היעדר חומרים מתאימים יותר. הרמה הקדם-מהפכנית של אספקת המים לרמת רשת אספקת המים בעיר הגיעה רק בשנת 1935.

עם זאת, בתקופת ברית המועצות היו הישגים נכבדים. ראשית, נבנו מפעלי המים הדרומיים (שלב I הושק בשנת 1933, שלב II, בחלקו בשנת 1940) ונערכה מודרניזציה למתקני הטיפול במפעלי המים הראשיים. לפני פרוץ מלחמת העולם השנייה חודשה העבודה על הקמת רשתות ביוב ותחנות סינון. אורכה של רשת הביוב של לנינגרד הגיעה ל-1,130 קילומטרים, שהייתה ארוכה יותר מכפליים מאורך הרשת לפני המהפכה. בשנת 1940 הושקה מערכת ביוב כללית חדשה ללנינגרד, שהתבססה גם על מערכת ניקוז נפרדת. התוכנית קבעה טיפול מכני במשקעים של מי שפכים ואחריו הזרמה לארבעה מסלולים במפרץ נייבה. מי סערה היו אמורים להיות מוזרמים לכל נתיבי המים של העיר.

במהלך המצור על לנינגרד, מפעלי מים ותחנות משנה, מאגרי מים נקיים, מתקני טיפול, תקשורת, רשתות הצינורות היו נתונים להפצצות והפגזות אינטנסיביות. 955 פגזים התפוצצו על שטח מפעל המים הדרומי בלבד. האובייקטים החשובים במיוחד הועברו לעמדת הצריפים. הרס הרשתות גרם להצפה של מרתפים, רחובות וכיכרות ולעיתים רובעי עיר שלמים. עם זאת, גם רשת אספקת המים העירונית וגם מערכת הביוב עבדו ללא הרף - למעט הפוגה ב-25–26 בינואר 1942, כשאספקת החשמל נותקה לחלוטין. בשנים 1950–1970, אספקת המים היומית הממוצעת לעיר הוכפלה והגיעה ליותר מ-912.8 אלף מ"ק ל-2,057.6 אלף מ"ק ונבנו תחנות שאיבת מים.

בשנות ה-90 של המאה ה-20, "וודוקנאל" פיתחה ויישמה רעיון חדש לרוסיה של תכנון אסטרטגי של פעילויות פיננסיות וכלכליות של ארגוני דיור ושירותים קהילתיים. השלב החשוב ביותר ביישום תפיסה זו בארגון היה יצירת מערכת ניהול המבוססת על מערך תכנון ופיתוח ארגוני. לצד הקמת מתקנים חדשים, בהם הוחלו הטכנולוגיות המודרניות ביותר, בוצע שחזור ושיפוץ מקיף של תחנות הסינון הקיימות. עד שנת 2006 בוטלו שלוש נקודות חמות באזור התפוסה של הים הבלטי. בשנת 2007, שופצה תחנת הסינון המרכזית. עם תחילת הפעלתם בשנת 2007 של שני מפעלי שריפת בוצה וביוב חדשים במתקן לטיפול בשפכים הצפוניים ובמתקן לטיפול בשפכים בדרום מערב העיר, הפכה סנקט פטרבורג למטרופולין הראשון ברוסיה בו נפתרה לחלוטין בעיית השימוש בבוצה בשפכים.

ביוני 2009 נערך טקס חגיגי להוצאת בקבוק הכלור האחרון משטח מפעל המים הצפוני, המציין את דחייתה הסופית של וודוקנאל משימוש בכלור נוזלי בטיהור מים והחלפתו בנתרן היפוכלוריט בטוח. בשנת 2011 הוסרה סנקט פטרבורג סוף סוף מרשימת המזהמים בים הבלטי. מאז אותה תקופה, העיר מילאה את כלל המלצות HELCOM בנוגע לאיכות הטיפול בשפכים: תכולת הזרחן בהזרמת שפכים הכוללת של העיר אינה עולה על 0.5 מ"ג/ליטר. וודוקנאל הרחיבה באופן משמעותי את מערכת הפיקוח הביולוגי על ידי השקתה במתקן לטיפול בשפכים. וודוקנאל הייתה בין המועמדות הסופיות של הקרן האירופית היוקרתית לניהול איכות (EFQM) לפרס המצוינות לשנת 2011.

מאז 2011 החל המרכז הבינלאומי לטכנולוגיות מים מתקדמות, פרויקט משותף של וודוקנאל והמרכז לחדשנות וטכנולוגיה בלאהטי, פינלנד. בשנת 2012, וודוקנאל רכשה כיוון פעילות חדש: הקמה ותפעול של תחנות המסת שלג נייחות ובאותה שנה הושלם שלב הלפני אחרון לבניית מערך איסוף ביוב ראשי - תוך חיסול חמישה שקעים ישירים לשפכים. שפכים אלה הועברו למערך והופנו דרכו לתחנת הסינון הצפונית, שאפשרה לספק 97% מהטיפול בשפכים בסנקט פטרבורג.

מאז תחילת 2015 המשיכה החברה ביישום השיטתי של מדיניות החלפת המערכות; במהלך השנה, חלקם של ציוד תוצרת חוץ בהיקף הרכישות של וודוקנאל ירד מ-30% עד 1.8%. בסוף 2015 הוענק לעיר פרס ממשלת רוסיה לשנת 2015 בתחום האיכות "אודות השגת תוצאות משמעותיות בתחום איכות המוצר והשירותים והכנסת שיטות ניהול איכות יעילות ביותר." החברה קיבלה כבר פרס דומה בשנת 2006. במסגרת תוכנית הגנת הסביבה וודוקנאל ממשיכה בבניית רשתות להחלפת שפכים המוזרמים ללא טיפול למתקני טיהור. כיום מטופלים בעיר 98.6% ממי השפכים.

הנהלה עריכה

מנכ"ל וודוקנאל בשנים 1987–2016 היה פליקס קרמאזינוב^[2]. משנת 2016 עד 18 במרץ 2019 שימש יבגני צליקוב בתפקיד^[3]. ב-20 בנובמבר 2019 נעצר על ידי ועדת החקירות הפדרלית, באשמת מעילה ושימוש לרעה בכספים^[4]^[5]. מאז ספטמבר 2019, אלכסנדר דנילוב מכהן כמנכ"ל וודוקנאל^[6].

החברה מעסיקה 8,838 עובדים (נכון ל-01.01.2019^[7]).

פעילויות עריכה

"וודוקנאל" מספקת שירותי אספקת מים וביוב ל-5.2 מיליון תושבי סנקט פטרבורג, כמו גם לעשרות אלפי ארגונים וחברות בעיר. הבעלים של החברה היא העיר סנקט פטרבורג.

התפיסה האקולוגית של וודוקנאל מבוססת על הבנת תפקידה של החברה בהבטחת מצב סביבתי חיובי בכל אזור הים הבלטי. תחום בינלאומי מרכזי בפעילותה הוא השתתפות בפעילות ארגונים ציבוריים ובין-ממשלתיים של מדינות האזור הבלטי, כולל במסגרת הוועידה הבינלאומית של ועדת הלסינקי להגנת סביבת הים הבלטי (HELCOM). וודוקנאל מקדיש תשומת לב רבה לעבודה החינוכית. המיזם כולל מרכז מידע וחינוך, הכולל את מתחם המוזיאונים "יקום המים" והמרכז האקולוגי לילדים בעיר.

המרכז הבינלאומי לטכנולוגיות מים מתקדמות פועל גם הוא על תשתיות החברה.

וודוקנאל הקימה מערכת משוב יעילה עם הצרכנים: לחברה קו חם שמספרו 305-09-09.

אספקת מים יומית ממוצעת עריכה

משאית שירות של וודוקנאל סנקט פטרבורג

בשנים האחרונות נפח המים המסופקים ירד משמעותית עקב ירידה בהיקף התעשייה והתקנה מסיבית של מכשירי מדידת מים (מטרים), וכתוצאה מכך, חיסכון במים מצד האוכלוסייה.

2004 - 2578.8 אלף מ"ק
2005 - 2514.7 אלף מ"ק
2006 - 2466.9 אלף מ"ק
2007 - 2311.2 אלף מ"ק
2008 - 2168.9 אלף מ"ק
2009 - 2028.2 אלף מ"ק
2010 - 1994.7 אלף מ"ק
2011 - 1922.9 אלף מ"ק
2012 - 1853.3 אלף מ"ק
2013 - 1808.8 אלף מ"ק
2014 - 1712.7 אלף מ"ק
2015 - 1635.6 אלף מ"ק
2016 - 1603.9 אלף מ"ק
2017 - 1555.9 אלף מ"ק
2018 – 1540.3 אלף מ"ק

תשתית עריכה

מערכת אספקת המים של פטרבורג כוללת:

7,297.4 ק"מ של רשתות אספקת מים
193 תחנות שאיבה
9 מפעלי מים (הגדולים ביותר הם מפעלי המים הדרומיים, מפעלי המים הצפוניים, מפעלי המים הראשיים)
2 מפעלים לייצור נתרן היפוכלוריט

מערכת הביוב כוללת:

8 980.2 ק"מ רשתות ביוב
270.7 ק"מ של תעלות איסוף
209 תחנות שאיבת ביוב
18 מתקני טיהור שפכים (כולל 14 לטיפול בשפכים ביתיים ו-4 לטיפול בנגר עילי. המתקנים הגדולים ביותר הם תחנת הסינון המרכזית, תחנת הסינון הצפונית, מתקן לטיפול בשפכים בדרום מערב העיר)
3 מפעלי שריפת בוצה
11 תחנות נייחות להמסת שלג
7 נקודות איסוף שלג המצוידות בציוד הנדסה נייחת