פתיחת התפריט הראשי
אוניית הקיטור "וולטורנו", 1907.

וולטורנו (אנגלית: SS Volturno) הייתה אוניית נוסעים ומשא בבעלות חברת הספנות "אורניום" (Uranium) שנשרפה וטבעה באוקיינוס האטלנטי באוקטובר 1913. האסון גבה את חייהם של 136 איש, רובם נשים וילדים.

האונייהעריכה

הוולטורנו נבנתה בשנת 1906 בגלאזגו על ידי חברת פיירפילד (Fairfield Shipbuilding & Engineering Co) והונעה בכח קיטור. אורכה עמד על כ-114 מטרים ומשקלה היה 3,581 טונות. לספינה היו שני תרנים בגובה 12 מטר. על סיפונה היו 19 סירות הצלה ושש רפסודות.

אסון הוולטורנועריכה

בעיצומה של סערה, בסביבות השעה שש בבוקר ביום חמישי, ה-9 באוקטובר 1913, פרצה דליקה בחלקה הקדמי של הוולטורנו. האונייה הייתה אז בדרכה מרוטרדם לניו יורק ועל סיפונה כשש מאות וחמישים בני אדם, מהם 93 אנשי צוות. בהתפרצות נהרגו כשמונים נוסעים ואנשי צוות, עליהם נמנה גם הנווט של האונייה.

הניסיונות לכבות את האש העלו חרס, וכל נוסעי האונייה פונו מחדריהם ורוכזו בסיפון העליון. בחוץ השתוללה סערה קשה והקהל נתקף בפאניקה. נשים רבות לקו בהתקפי חרדה והתעלפו. חלק מהגברים עזבו את מקומם כדי להלחם בשריפה, שהתפשטותה נמנעה בינתיים הודות למאמצם של אנשי הצוות.

לעת ערב החלו להגיע הספינות הראשונות שנענו לקריאות המצוקה של הוולטורנו, אולם מפאת הים הסוער לא יכלו להתקרב אל האונייה הבוערת. בפקודת הקברניט הורדו הימה מספר סירות הצלה עמוסות לעייפה בנשים וילדים, אך הסירות התהפכו והתנפצו כנגד גוף האונייה הכבד וכל נוסעיהן נהרגו.

אחת עשרה הספינות שהגיעו למקום האסון חגו סביב האונייה בלי יכולת לעזור, ושתיים מהן כמעט התנגשו בשל מזג האוויר הקשה. הנוסעים על סיפון הוולטורנו סירבו לקפוץ אל הים כדי להגיע לסירות ההצלה שנשלחו לעזרתם.

בבוקר ה-11 באוקטובר זועזעה האונייה על ידי פיצוץ עצום בגופה ונוצר חשש מידי לחיי הנוסעים. מכלית שנחלצה לעזרת הוולטורנו רוקנה אל הים את מלאי השמן שנשאה וכך אפשרה הפלגה בטוחה יותר לסירות ההצלה. 521 נוסעים ואנשי צוות חולצו במהירות מהאונייה הבוערת והועלו על הספינות השונות, שלאחר מעשה חזרו לנתיבן המקורי. הוולטורנו ניטשה בלב הים בביטחון שתטבע.

כשבוע לאחר הפקרת האונייה, ב-17 באוקטובר, נקרתה הוולטורנו בדרכה של מכלית הולנדית. רב החובל של המכלית החליט לטבע אותה לאחר שסקר את מצבה המסוכן וציווה לפתוח את שסתומי ההצפה שלה. למחרת ירדה הוולטורנו למצולות.

היהודים על הוולטורנועריכה

על סיפון הוולטורנו הפליגו כתשעים נשים, גברים וילדים יהודים, רובם מהגרים מרוסיה. היות שיום הכיפורים חל במהלך ההפלגה שכרה חברת "אורניום" שופר וספר תורה מבית הכנסת ברוטרדם לטובתם. כשנפוצו השמועות אודות הדליקה התעטפו הזקנים בטליתות והתפללו, בראותם באסון עונש משמים על שבחרו להפליג בחג. בלילה קרא הקהל היהודי מזמורים מתהילים להושעתם. האסון לא נודע לקהילה היהודית בניו יורק עד למוצאי יום הכיפורים, אז נהרו המונים אל משרדי חברת "אורניום" כדי לדלות פרטים אודות יקיריהם שעל סיפון האונייה. המוסד "הכנסת אורחים" לקח על עצמו לדאוג לניצולים ונערך לקבלתם על ידי איסוף מזון ובגדים. הנדבן יעקב שיף תרם חמשת אלפים דולר לצורך זה, והתקבלו גם תרומות מארגונים נוצרים. האונייה הראשונה, על גביה 105 ניצולים מהוולטורנו, הגיעה בערב סוכות לניו יורק. יתר הניצולים הגיעו בהמשך החג.

לקריאה נוספתעריכה

קישורים חיצונייםעריכה