וולידוליה
וולידוליה (שם מדעי: Whollydooleya) הוא סוג נכחד של יונק כיס ממשפחת נמיות הכיס, אשר חי ביבשת אוסטרליה בסוף המיוקן. סוג זה היה קרוב לשד הטסמני, אך היה גדול ממנו בהרבה.
 וולידוליה
| |
|---|---|
| תקופה | |
| סוף מיוקן | |
| מיון מדעי | |
| ממלכה: | בעלי חיים |
| מערכה: | מיתרניים |
| על־מחלקה: | בעלי ארבע רגליים |
| מחלקה: | יונקים |
| סדרה: | טורפי כיס |
| משפחה: | נמיות כיס |
| סוג: | וולידוליה |
| מין: | Whollydooleya tomnpatrichorum |
| שם מדעי | |
 Whollydooleya
| |
| |
הממצא שהוביל לזיהוי יונק זה נמצא בתצורת המאובנים ריברסליי שבקווינסלנד. הוא תואר בשנת 2016, בידי קבוצת מדענים ממספר מוסדות אוסטרליים, אשר מצאו במאפייניו דמיון לנמיות הכיס[1]. במקור הוא שויך לסוג הקנגורו הקדום אקלטדטה. בסוג זה נכלל מין אחד - Whollydooleya tomnpatrichorum. היונק קיבל את שמו על שם המקום בו נמצא - "גבעת וולי דולי" (Wholly Dooley hill) שבשטחי "ריברסליי החדשה", שבקצה האתר. השרידים שלו כללו רק שן טוחנת שנייה או שלישית.
היונק הקדום היה טורף היפרקרניבור בדומה לשד הטסמני, אך ממדי השן שנמצאה היו גדולים בהרבה ומשקלו ככל הנראה כפול מהשד הטסמני שמשקלו עד 10 קילוגרם. הוא הגיע לגובה 60 סנטימטרים ולמשקל של 20 עד 30 קילוגרם, קרוב לזאב הטסמני הנכחד. באמצעות מבנה הלסתות בעלות הנשיכה האימתנית שלו הוא היה יכול להרוג חיות גדולות עוד יותר ממנו. ייתכן גם שניזון מנבלות.
יונק זה הוא היצור הראשון שנחשף בשטחי "גבעת וולי דולי", אשר התגלו בידי נתוני לוויין ומהם נחשף שטח גדול עשיר במאובנים לא מוכרים של אזור שנוצרה בעת שרפה קדומה באזור ריברסליי.
קישורים חיצוניים עריכה
- וולידוליה, באתר GBIF (באנגלית)
- discovery from ‘New Riversleigh’ – a new extinct carnivorous marsupial(הקישור אינו פעיל) (באנגלית)
הערות שוליים עריכה
- ^ Archer, M.; Christmas, O.; Hand, S.J.; Black, K.H.; Creaser, P.; Godthelp, H.; Graham, I.; Cohen, D.; Arena, D.A.; Anderson, C.; Soares, G.; Machin, N.; Beck, R.M.D.; Wilson, L.A.B.; Myers, T.J.; Gillespie, A.K.; Khoo, B.; Travouillon, K.J. (2016). "Earliest known record of a hypercarnivorous dasyurid (Marsupialia), from newly discovered carbonates beyond the Riversleigh World Heritage Area, north Queensland". Memoirs of Museum Victoria. 74: 137–150