ויטוריו אמנואלה אורלנדו

דיפלומט איטלקי

ויטוריו אמנואלה אורלנדואיטלקית: Vittorio Emanuele Orlando‏; 19 במאי 18601 בדצמבר 1952) היה מדינאי וסופר איטלקי. כיהן כראש ממשלת איטליה במהלך מלחמת העולם הראשונה.

ויטוריו אמנואלה אורלנדו
Vittorio Emanuele Orlando
לידה 19 במאי 1860
פלרמו, ממלכת שתי הסיציליות עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 1 בדצמבר 1952 (בגיל 92)
רומא, איטליה איטליהאיטליה עריכת הנתון בוויקינתונים
שם לידה Vittorio Emanuele Orlando עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה איטליה, ממלכת איטליה, ממלכת שתי הסיציליות עריכת הנתון בוויקינתונים
השכלה אוניברסיטת פלרמו עריכת הנתון בוויקינתונים
מפלגה השמאל ההיסטורי, המפלגה הליברלית האיטלקית עריכת הנתון בוויקינתונים
סנאטור לכל החיים
8 במאי 1948 – 1 בדצמבר 1952
(4 שנים)
חבר האספה המכוננת האיטלקית
25 ביוני 1946 – 31 בינואר 1948
(שנה)
יושב ראש בית הנבחרים של איטליה
15 ביולי 1944 – 25 ביוני 1946
(שנתיים)
תחת מלכי איטליה ויטוריו אמנואלה השלישי
אומברטו השני
ג'וזפה סאראגאת ←
1 בדצמבר 1919 – 25 ביוני 1920
(208 ימים)
תחת מלך איטליה ויטוריו אמנואלה השלישי
→ ג'וזפה מארקורה
ראש ממשלת איטליה ה־23
20 באוקטובר 1917 – 23 ביוני 1919
(שנה)
תחת מלך איטליה ויטוריו אמנואלה השלישי
פרנסיסקו ניטי ←
שר הפנים של איטליה
18 ביוני 1916 – 23 ביוני 1919
(3 שנים)
תחת ראש ממשלת איטליה פאולו בוזלי
ויטוריו אמנואלה אורלנדו
פרנסיסקו ניטי ←
חבר בית הנבחרים של איטליה
5 באפריל 1897 – 21 בינואר 1929
(31 שנים)
פרסים והוקרה
  • הצלב הגדול של המסדר האזרחי של אלפונסו XII (1924)
  • אביר הצלב הגדול במסדר סנט מוריס ולזרוס
  • אביר במסדר הבשורה הקדושה
  • אביר הצלב הגדול של מסדר הכתר האיטלקי עריכת הנתון בוויקינתונים
חתימה עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

חייו

עריכה

אורלנדו נולד בעיר פלרמו שבאי סיציליה. כיהן כפרופסור למשפטים בטרם החל את הקריירה הפוליטית שלו.

בשנת 1897 נבחר אורלנדו לפרלמנט האיטלקי. אורלנדו נחשב לבן טיפוחיו הפוליטי של ג'ובאני ג'וליטי, אשר שימש בתפקיד ראש ממשלת איטליה חמש פעמים בין השנים 18921921. אורלנדו, אשר השתייך לצד הליברלי של המפה הפוליטית באיטליה, כיהן בתפקיד שר החינוך והמשפטים תחת ראשי הממשלה ג'ובאני ג'וליטי, אנטוניו סלנדרה ופאולו בוזלי.

לאחר תבוסת הכוחות האיטלקיים בקרב קפורטו באוקטובר 1917, אולץ ראש הממשלה בוזלי להתפטר מתפקידו, ואורלנדו התבקש על ידי מלך איטליה לכונן ממשלה חדשה בראשותו. אורלנדו תמך בהמשך הלחימה האיטלקית לצד מדינות ההסכמה במלחמת העולם הראשונה, וזאת בעיקר עקב ההבטחה של מדינות ההסכמה להעניק לאיטליה את שטחי אזור דלמטיה בסיום המלחמה (הסכם לונדון 1915). במהלך כהונתו כראש ממשלת איטליה ניצחו הכוחות האיטלקיים בקרב ויטוריו ונטו בנובמבר 1918, קרב שהביא לתבוסתו המכרעת של הצבא האוסטרו-הונגרי ולסיום חזית הלחימה באיטליה. עם ניצחון מדינות ההסכמה כונה אורלנדו באיטליה "ראש ממשלת הניצחון".

כראש ממשלת איטליה הוזמן אורלנדו לעמוד בראש המשלחת האיטלקית לשיחות השלום שנערכו בפריס בשנת 1919 לצד כל המדינות המנצחות במלחמה. במהלך הוועידה בפריס התגלעו חילוקי דעות קשים בין אורלנדו לשר החוץ שלו, סידני סונינו. אורלנדו, שלא שלט בשפה האנגלית, נראה מנותק במהלך הדיונים כאשר סונינו הפך בהדרגה לראש המשלחת האיטלקית. בעוד אורלנדו תמך בסיפוח עיר הנמל רייקה לממלכת איטליה בתמורה לאזור דלמטיה, התעקש סונינו שעל איטליה לקבל את מחוז דלמטיה. אולם איטליה יצאה מוועידה זו ללא כל השגים טריטוריאליים, וזאת בשל התעקשותו של נשיא ארצות הברית, וודרו וילסון, על עיקרון הגדרה עצמית. אורלנדו, שנוכח לדעת כי איטליה לא תזכה בשום הישג טריטוריאלי, עזב בכעס את הדיונים באפריל 1919. חודש ימים לאחר מכן אולץ אורלנדו להתפטר מתפקידו עקב הכעס הרב בדעת הקהל האיטלקית על כך שאיטליה לא הצליחה להגשים את האינטרסים הטריטוריאליים שלה לאחר המלחמה.

אורלנדו המשיך לכהן כחבר פרלמנט גם לאחר עלייתו לשלטון של בניטו מוסוליני בשנת 1922. אורלנדו בתחילה תמך במוסולני, אולם בעקבות רצח ג'אקומו מאטיאוטי החליט להסיר את תמיכתו במוסוליני. לאחר כיבוש אתיופיה על ידי איטליה בשנת 1935 חזר אורלנדו והביע את תמיכתו במוסוליני ומשטרו הרודני.

לאחר נפילת שלטונו של מוסוליני בשנת 1944 חזר אורלנדו לפעילות פוליטית והוא נבחר לתפקיד נשיא הפרלמנט האיטלקי, תפקיד בו החזיק עד שנת 1946. בשנת 1948 נבחר אורלנדו לתפקיד סנטור לכל חייו. באותה שנה היה אורלנדו מועמד גם לתפקיד נשיא איטליה, אולם בבחירות לתפקיד שהתקיימו בפרלמנט האיטלקי ניצח המועמד לואיג'י אינאוודי.

אורלנדו נפטר ברומא בשנת 1952. אורלנדו כתב יותר ממאה ספרים בנושאי כלכלה, מדינאות ומשפט. כמו כן, היה מדינאי אשר נודע בקשריו ההדוקים עם ראשי המאפיה האיטלקית לכל אורך תקופת פעילותו הפוליטית.

קישורים חיצוניים

עריכה
 
ויטוריו אמנואלה אורלנדו (מימין) יחד עם ז'ורז' קלמנסו ודייוויד לויד ג'ורג'