פתיחת התפריט הראשי
ויטמין D2
ויטמין D3

ויטמין D הוא קבוצה של חמש תרכובות מסיסות בשמן המסייעות למאזן תקין של משק הסידן והזרחן בגוף האדם. כמו כן, יש לו השפעה מהותית על תפקידים רבים אחרים. קבוצת התרכובות התגלתה על ידי אלמר מקקולום בתחילת שנות ה-20 של המאה ה-20 שהעניק להן את השם "ויטמין D".

הגוף מסוגל להרכיב בעצמו חלק מהתרכובות, ואלה אינן נחשבות לוויטמין במובן הקלאסי של המונח, שכן ויטמין מוגדר על ידי רבים כחומר שהגוף אינו מסוגל לייצר ויש לצרוך אותו במזון,[1] עובדה זו לא הייתה ידועה בעבר, והשם ויטמין D השתמר. חמש התרכובות מסומנות D1 עד D5 וההבדלים ביניהן מזעריים (הבדל של אטום מימן בודד או קשר קוולנטי כפול במקום יחיד, לדוגמה).

ככל שצבע העור בהיר יותר וככל שלא מקבלים כוויית שמש, תאי העור מסוגלים להפוך כולסטרול המצוי בעור לוויטמין D באמצעות חשיפה ישירה לקרינה על-סגולה (UV) מסוג UV-B (גל בינוני, להבדיל מ-UV-A ומ-UV-C). קרינה זו מסופקת ע״י השמש כשמדד UV, המודד את חוזק קרינת השמש נמצא מעל לרמה 3, כלומר למשך כמה שעות מעטות בכל יום בעיקר בין השעות 10:30 ל-14:00, אז רמות הקרינה UV-B גבוהות מספיק לייצור הוויטמין. הזמן המיטבי מבחינת יעילות ובטיחות ליצירת הוויטמין ולצמצום החשיפה לקרינה המסוכנת של השמש (UV-A) הוא כאשר השמש נמצאת כמה שיותר קרוב למרכז השמיים, בניגוד להמלצות המקובלות במדינות רבות להימנע מחשיפה לשמש בצהריים[2]. על מנת לספוג מקסימום ויטמין D תוך מזעור נזק לעור, מומלצת שהיה בשמש לפרקי זמן קצרים יחסית - עשר עד עשרים דקות בין שלוש לשבע פעמים בשבוע לבעלי עור בהיר (יותר מזה לבעלי עור כהה), ותוך הימנעות משימוש בקרם הגנה החוסם את הרוב המכריע של קרני UV-B.[3] כמו כן חשוב שהחשיפה תהיה לקרינה ישירה (לא בצל, ולא מאחורי זכוכית) כיוון שצל וזכוכית גם הם חוסמים את רוב קרני ה-UV-B, אך לא מאוד יעילים בחסימת הקרניים המזיקות (UV-A). ברגע שהעור מתחיל להיות ורוד, זו אינדיקציה לכך שהוא הפסיק לייצר ויטמין D ומתחיל להישרף. זה הזמן להפסיק את החשיפה לשמש או להשתמש בקרם הגנה. לא ניתן להגיע למנת יתר של הוויטמין מחשיפה לשמש כיוון שהעור מפסיק לייצר את הוויטמין[4].

זווית השמש בשמים ועוצמת הקרינה הנגזרת ממנה תלויה בקו הרוחב הגאוגרפי, כיוון שהוא קובע עד כמה תסונן הקרינה על ידי האטמוספירה. באזור קו המשווה קרני השמש מגיעות לקרקע בזווית הקרובה ל־90 מעלות, כך שהן עוברות את המרחק הקצר ביותר דרך האטמוספירה, בעוד שבמקומות המתרחקים מקו המשווה זווית קרני השמש קטנה, במיוחד בחורף, והמרחק שהן עוברות באטמוספירה גדל. ואכן בארצות הרחוקות מקו המשווה קשה יותר לספק לגוף את כמות הוויטמין הדרושה באמצעות אור השמש בלבד; בארצות הצפון והדרום הרחוק הדבר כמעט ואינו אפשרי בחורף. מחלות הנגרמות כתוצאה מחוסר בוויטמין D אכן מתרחשות בתדירות גבוהה יותר באזורים אלו בחורף.

צבע העור משפיע על יעילות יצירת הוויטמין בחשיפה לקרינה על-סגולה בגלל המלנין, צבען התורם לצבע עור כהה, שחוסם את מרבית הקרינה העל-סגולה. חוסר בוויטמין D אכן נפוץ יותר אצל כהי-עור. באוסטרליה, למשל, שבה קיימת מודעות גבוהה לשימוש בתכשירי הגנה, עקב החור באוזון הנמצא מעל ליבשת זו והגורם לרמות גבוהות של קרינה על-סגולה, נפוצות יותר מחלות הנגרמות כתוצאה מחוסר בוויטמין D. ייתכן שהסיבה האבולוציונית שהעור של תושבי ארצות הרחוקות מקו המשווה, כגון מדינות סקנדינביה, הוא בהיר היא שכך מתאפשר ייצור הוויטמין גם בתנאי האור המועטים בחורף של אזורים אלו.

במדינות רבות נוהגים להוסיף ויטמין D למוצרי מזון שונים, בעיקר לחלב (אך לא למוצרי חלב כגון גבינה או חמאה). שתיית כוס חלב מועשר בוויטמין D מספקת כרבע מהצריכה היומית המומלצת. ויטמין D נמצא באופן טבעי במזונות מועטים בלבד: בשמן דגים, בדגים עתירי-שומן (סלמון, סרדינים, צלופחים) ובמידה פחותה בביצים ובכבד עוף.

המחלה הנפוצה והידועה ביותר הנגרמת כתוצאה ממחסור בוויטמין D בילדים היא רככתאנגלית: Rickets) ובמבוגרים דלדול עצם (באנגלית: Osteoporosis) ואוסטיאומלציה (באנגלית: Osteomalacia) האחת קשורה לבריחת סידן והשנייה מגלמת מצב בו העצם לא מתחדשת בצורה טובה, כתוצאה ממחסור חמור בוויטמין D, שתיהן מחלות מטבוליות נפוצות ביותר, הגורמות להתרככות של העצמות ולהתעקמותן. בעבר הייתה הרככת מחלה שכיחה ביותר בכל העולם, בעיקר בילדים. שכיחותה במדינות המערב פחתה בשיעור ניכר עם הנהגת ההוספה של הוויטמין לחלב.

בישראל נמצאה שכיחות גבוהה של חוסר בוויטמין D בקרב נשים חרדיות שחשיפת עורן לשמש מועטה עקב הלכות צניעות,[5][6] ובקרב בחורי ישיבה חרדים.[7] במחקר שנערך בצה"ל נמצא ריבוי מקרי שברי מאמץ בקרב חיילים שלהם רמת ויטמין D נמוכה.[6][8]

משרד הבריאות ממליץ על מתן ויטמין D3 לכלל התינוקות ללא קשר לסוג המזון שהם מקבלים, החל מהלידה ועד לתום השנה הראשונה לחייהם.[9]

ראו גםעריכה

קישורים חיצונייםעריכה

הערות שולייםעריכה


הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואינו מהווה ייעוץ רפואי