ויליאם אלפרד פאולר

(הופנה מהדף ויליאם אלפרד פולר)

ויליאם אלפרד "וילי" פאולראנגלית: William Alfred "Willie" Fowler;‏ 9 באוגוסט 191114 במרץ 1995) היה אסטרופיזיקאי אמריקאי שהתעסק בתהליכים גרעיניים בכוכבים. הוא היה מפורסם בעיקר בשל זכייתו בפרס נובל לפיזיקה בשנת 1983 וגם בשל פרסום מאמר ביקורת בשנת 1957 בנושא "נוקליאוסינתזה כוכבית" ביחד עם פרד הויל, ג'פרי ברבידג ומרגרט ברבידג'. פאולר ועמיתיו בקלטק נחשבים למייסדי התחום של אסטרופיזיקה גרעינית[1].

ויליאם אלפרד פאולר
William Alfred Fowler
ויליאם אלפרד פאולר בלוס אלמוס בשנת 1944
ויליאם אלפרד פאולר בלוס אלמוס בשנת 1944
ויליאם אלפרד פאולר בלוס אלמוס בשנת 1944
לידה 9 באוגוסט 1911
פיטסבורג, ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 14 במרץ 1995 (בגיל 83)
פסדינה, ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
ענף מדעי פיזיקה ואסטרופיזיקה
מקום מגורים ארצות הברית
מקום לימודים
מנחה לדוקטורט צ'ארלס כריסטיאן לאוריטסן עריכת הנתון בוויקינתונים
מוסדות המכון הטכנולוגי של קליפורניה עריכת הנתון בוויקינתונים
תלמידי דוקטורט דונלד ד. קלייטון, ג'ון ריצ'רד בונד, Alvin V. Tollestrup, ארתור מקדונלד עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים והוקרה
הערות על שמו כוכב הלכת המינורי (Williefowler)
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

קורות חיים עריכה

פאולר נולד בפיטסבורג שבפנסילבניה לג'ון מקלאוד וג'ני סאמרס ווטסן פאולר. לפאולר יש שני אחים צעירים ארתור ווטסון פאולר ונלדה פאולר ווד. הוא גדל בלימה שבאוהיו בשל עבודתו של אביו, אך הוא ומשפחתו חזרו כל קיץ לפיטסבורג.

פאולר למד בבית ספר הוראס מאן ובתיכון לימה המרכזי באוהיו. הוא היה נשיא השכבה הבוגרת בשנת 1929. מוריו עודדו אותו להתעניין בהנדסה ובמדע. בנוסף לתחום המדע והטכנולוגיה, הוא למד בתיכון גם ארבע שנים לטינית.

בסיום הלימודים בתיכון בשנת 1933, פאולר למד באוניברסיטת אוהיו, שם היה חבר באחוות "טאו קאפה אפסילון", הנדסת קרמיקה בגלל שזכה בפרס על מאמר שכתב בנושא ייצור צמנט פורטלנד[2]. כל הסטודנטים להנדסת קרמיקה למדו בנוסף גם מתמטיקה ופיזיקה. הוא הוקסם מפיזיקה ונרשם בשנתו השנייה ללמוד הנדסה פיזיקלית. מרציו באוניברסיטת אוהיו הגדילו את העניין שלו בפיזיקה ניסויית, וויליארד בנט התיר לו לעשות את התזה שלו לתואר ראשון ב"מיקוד של אלומות אלקטרונים" במעבדה שלו.

בסיום לימודיו לתואר ראשון באוניברסיטת אוהיו, הוא המשיך ללימודי דוקטורט בפיזיקה גרעינית בקלטק אצל צ'ארלס לאוריטסן. הוא היה ההשפעה הגדולה הראשונה בחייו של פאולר[2]. הוא פיקח על עבודת הדוקטורט שלו, שהייתה בנושא "רדיואקטיביות של יסודות נמוכי מספר אטומי". לאוריטסן לימד את פאולר דברים רבים, אך יותר מכל הוא לימד אותו כיצד ליהנות מפיזיקה[2].

בשנת 1939 מונה פאולר לפרופסור ובשנת 1946 הפך לפרופסור מן המניין במכון הטכנולוגי של קליפורניה (קלטק)[3], ובמהלך מלחמת העולם השנייה הוא עבד על פרויקט מנהטן ותרם למאמץ האמריקאי בפיתוח נשק גרעיני.

פרד הויל היה ההשפעה הגדולה השנייה בחייו של פאולר[2]. הוא לימד אותו מהי נוקליאוסינתזה בכוכבים (תגובות היתוך בכוכבים). בשנת 1957 הגיעו לשיאם מאמציהם המשותפים של פאולר, הויל, ג'פרי ומרגרט ברבידג' בפרסום מאמר מפתח[4]להתמודדות עם הבעיה של יצירת היסודות בכוכבים בשם "סינתזה של יסודות בכוכבים", שבו פאולר הראה כי כל היסודות מפחמן ועד אורניום יכולים להיות מיוצרים על ידי תהליכים גרעיניים בכוכבים שמתחילים במימן ובהליום. מאמר זה שפך אור על תאוריית המפץ הגדול[5]. על פי התאוריה של פאולר, אחרי המפץ הגדול, יסודות קלים התחברו יחד ויצרו יסודות כבדים יותר. תאוריה זו, הקרויה נוקליאוסינתזה כוכבית, הסבירה את היווצרותם של כל היסודות הכימיים ביקום. מאוחר יותר מחקר אישר את תאוריה זו.

אחרי שנת 1964 התעסק פאולר גם בבעיות תאורטיות הקשורות לסופרנובות, קריסה כבידתית, היווצרות יסודות קלים ונייטרונים, ובשנת 1983 זכה פאולר בפרס נובל לפיזיקה על עבודתו בתחום נוקליאוסינתזה בכוכבים. לאחר מכן חקר פאולר על פליטת קרינת רדיו של קוואזרים ותפקוד של חלקיקים תת-אטומיים, כגון נייטרונים[6]. על כך קיבל את מלגת קרל ג'נסקי בשנת 1988.

בשנת 1940 התחתן פאולר ונולדו לו שתי בנות. בשנת 1988 נפטרה אשתו הראשונה של פאולר ובשנת 1989 הוא התחתן בשנית. ב – 14 במרץ בשנת 1995 נפטר פאולר בפסדינה שבקליפורניה בגיל 83 עקב אי-ספיקת כליות[3]. הוא היה חובב של רכבות קיטור והחזיק באוסף של דגמי רכבות קיטור בגדלים שונים. על שמו נקרא כוכב הלכת הננסי Williefowler#12137[7].

פרסים עריכה

  • 1969 - פאולר זכה פרס מפעל אפולו שניתן על ידי נאס"א לאנשים ולצוותים שסייעו לאפולו 11 לנחות על פני השטח של הירח[1].
  • 1970 - פאולר זכה בפרס טום בונר לפיזיקה גרעינית על כך שהוביל מחקר בנושא תהליכים גרעיניים והגדיל את ההבנה שלנו את מקור היסודות ואבולוציית הכוכבים[10].
  • 1983 - פאולר זכה ביחד עם סוּבּרהמַניאן צַ'נדראסֶקאר בפרס נובל לפיזיקה על מחקריו הניסויים והתאורטיים של התגובות הגרעיניות הנוגעות ליצירת היסודות הכימיים שיש ביקום. הפרס חולק באופן שווה בינו לבין צַ'נדראסֶקאר.

ראו גם עריכה

קישורים חיצוניים עריכה

הערות שוליים עריכה