ויליאם ליין קרייג
| יש להשלים ערך זה: בערך זה חסר תוכן מהותי. | |
ויליאם ליין קרייג (נולד ב-23 באוגוסט 1949) הוא פילוסוף אנליטי,[1] תאולוג נוצרי ואפולוגטיקן. בשנת 2016, קרייג הוכר בתור אחד מתוך החמישים הפילוסופים המשפיעים ביותר בעולם.[2] הוא פרופסור לפילוסופיה באוניברסיטה הבפטיסטית של יוסטון ובאוניברסיטת ביולה.[3] קרייג נודע בתרומתו בפיתוח הטיעון הקוסמולוגי מגרסת ה"כלאם" לטובת קיומו של אלוהים[4] ובפיתוח הראיות ההיסטוריות לטובת תקומתו של ישוע מן המתים.[5]
 | |
| לידה |
23 באוגוסט 1949 (בן 74) פאוריה, ארצות הברית  |
|---|---|
| ענף מדעי |
פילוסופיה, תאולוגיה, מטאפיזיקה |
| מקום לימודים |
|
| מוסדות |
|
| פרסים והוקרה |
פרס הומבולדט |
|
www | |
  | |
טיעון ה"כלאם" הקוסמולוגי עריכה
מקור הטיעון מגיע מהפילוסופיה האסלאמית של ימי הביניים (אותו פיתח אל עזאלי). במחקרו, קרייג הגן על הטיעון הן מבחינה פילוסופית והן מבחינה מדעית. להלן הגרסה אותה הוא פיתח בכתיבת עבודתו אודות הטיעון, תחת הנחייתו של הפילוסוף ג'ון היק:
- לכל מה שמתחיל להתקיים יש גורם.
- היקום החל להתקיים.
- לכן, ליקום יש גורם.
קרייג מספק שלוש הצדקות לסעיף הראשון: ראשית, הוא מסביר שעיקרון הסיבתיות טבוע באינטואיציה המטאפיזית שלנו שחוסר קיום לא יכול להצמיח קיום. קרייג טוען שלחוסר קיום אין את שום תכונה או פוטנציאל ליצור דברים. שנית, הוא טוען שאם היקום היה נוצר מכלום, היינו מצפים שדברים אחרים גם כן ייווצרו מכלום, משום שאין שום דבר שמגביל חוסר קיום מליצור רק יקומים. שלישית, הוא טוען שעיקרון הסיבתיות הוא עיקרון בסיסי במדע שתואם את הניסיון היומיומי שלנו במציאות.[6]
קרייג מספק שני טיעונים פילוסופיים ושני טיעונים מדעיים לטובת הסעיף השני. הטיעון הפילוסופי הראשון גורס שהאינסוף הממשי אינו קיים במציאות. ומאחר ועבר נצחי כרוך במספר אינסופי של אירועים במציאות, מספר האירועים לא יכול להיות אינסופי. הדרך שבה הוא מנסה להוכיח שהאינסוף הממשי לא קיים במציאות היא דרך דוגמאות של פרדוקסים וסתירות אליהם מוביל האינסוף הממשי. לדוגמה, הוא משתמש במלון של הילברט. הטיעון השני של קרייג מניח את קיומו של האינסוף הממשי, אך גורס כי הוא לעולם לא יכול להתממש. במילים אחרות, אם לא ניתן להגיע לעולם לאינסוף (משום שתמיד ניתן להוסיף איבר נוסף), ואם ליקום לעולם לא הייתה התחלה, משמע שעד היום עברו אינסוף אירועים, דבר שהוא בלתי אפשרי.[7]
הטיעון המדעי הראשון בו משתמש קרייג הוא ההתפשטות של היקום, דהיינו, תיאורית המפץ הגדול, ולאחרונה, התיאורמה של וילנקין (שתקפה לכל מרחב קלאסי מתפשט).[8]
הטיעון המדעי השני בו משתמש קרייג הוא החוק השני של התרמודינמיקה, על פיו, האנרגיה הזמינה של היקום הולכת ואוזלת, ולכן בהינתן עבר נצחי, האנרגיה כבר הייתה צריכה לאבד את יעילותה.[9]
קרייג מסיק שליקום חייב להיות גורם הכרחי בקיומו- בלתי נגרם, בלתי משתנה, נצחי ולא חומרי שהביא את היקום לידי קיום. הוא מסיק שהוא חייב להיות הכרחי, כלומר בלתי נגרם, מכיוון שלא יכולה להיות שרשרת אינסופית של גורמים. מאחר שלא יכולה להיות שרשרת אינסופית של שינויים, הוא מסיק שגורם זה חייב היה להיות בלתי משתנה. מפני שהגורם ברא את המרחב, הוא חייב להיות מחוץ למרחב, לא פיזי ולא חומרי. קרייג מפתח את מסקנתו וגורס שאם הגורם הוא מכני, ואם הוא היה מספיק כדי שהיקום ייווצר, אזי הגורם לא היה יכול להתקיים ללא תוצאתו או השפעתו. הוא מביא לדוגמה, את הגורם לקיפאון המים, כלומר, טמפרטורה נמוכה מ-0. אם הטמפרטורה הייתה מתחת לאפס מנצח נצחים, אז כל המים שהיו בסביבה, היו צריכים להיות קפואים מנצח נצחים. זה בלתי אפשרי להניח שהמים התחילו פתאום לקפוא, לפני זמן סופי. המים תמיד היו צריכים להיות קפואים, כי הגורם תמיד היה נמצא ותמיד היה מספיק לקיפאון המים. לכן, הוא מסיק שאם הגורם נצחי גם אז תוצאתו צריכה להיות נצחית. הוא טוען שהדרך היחידה שבה גורם יכול להיות נצחי ובמקביל שתוצאתו תהיה זמנית, היא אם הגורם הוא אישיות, אשר יכולה להימנע מליצור משהו, וגם שיכולה לגרום בחופשיות לתוצאה בנקודת זמן מסוימת, ללא תנאים קודמים. לצורך הדוגמה, הוא טוען שאיש אשר באופן היפותטי יושב מנצח נצחים, יכול לבחור לעמוד. מכאן, הוא מסיק שהגורם חייב להיות אישיותי.[10]
ראיות היסטוריות לתקומתו של ישו עריכה
את הדוקטורט שלו בתאולוגיה, קרייג הקדיש עבור האמיתות ההיסטורית של תחיית ישו. קרייג כתב שני ספרים בנושא.[11] [12]הטיעון של קרייג הוא שקיימות שלוש עובדות מוצקות הרלוונטיות לנושא התקומה של ישו מן המתים:
- קברו של ישו נמצא ריק על ידי קבוצת נשים ביום ראשון.
- התלמידים הראשונים של ישו טענו שהוא נראה לפניהם לאחר מותו.
- התלמידים של ישו האמינו בכך שהוא קם מן המתים למרות כל הסיבות שלא להאמין.
קרייג טוען שתלמידיו של ישו לא ציפו למשיח שמת וקם מן המתים, אלא למשיח שיביס את הרומאים ויביא לעם ישראל גאולה וניצחון פוליטי. בנוסף לכך, הוא טוען שהתלמידים האמינו שהתקומה מן המתים (תקומה עם גוף חדש ולא לגוף בר תמותה) היא מאורע שיתרחש לכולם באחרית הימים, לא לבודד באמצע ההיסטוריה האנושית.[13]
קרייג מיישם את הקריטריונים שפותחו על ידי הפילוסוף להיסטוריה בהאן מקקלה (Behan McCullagh) להערכה ולקביעת ההסבר הטוב ביותר לעובדות היסטוריות מסוימות.[14] הקריטריונים הללו הם:
- היקף הסברתי– הסבר טוב יסביר את כל הראיות שיש לנו ולא רק חלק מהם.
- כח הסברתי– ההסבר יהפוך את הראיות לסבירות יותר. הוא יסביר אותן בצורה חזקה.
- סבירות– הוא יתאים טוב יותר עם רקע של עובדות קיימות.
- אד הוק– הוא לא יחייב אותנו לקבל על עצמינו אמונות או הנחות נוספות ולא מבוססות.
- עקביות– ההסבר יהיה בקנה אחד עם אמונות מקובלות.
- התעלות על הסברים חלופיים– הסבר טוב יענה על הקריטריונים הללו טוב יותר מאשר הסברים חלופיים.
על בסיס הקריטריונים הללו, קרייג טוען שההסבר הטוב ביותר לשלוש העובדות ההיסטוריות לעיל, הוא שישו אכן קם מן המתים, כפי שטענו תלמידיו הראשונים.[15]
דיבייטים עריכה
קרייג קיים עימותים רבים על נושא קיומו של אלוהים ותקומתו של ישו במשך מספר עשורים, עם האתאיסטים הבולטים ביותר: סאם האריס, כריסטופר היצ'נס, לואיס וולפרט, אנטוני פלו (שלקראת סוף חייו נהיה דאיסט), שון קרול, רוג'ר פנרוז, פיטר אטקינס, בארט הארמן, דניאל דנט ורבים אחרים.[16] קרייג נודע בתור דובר בעל כושר שכנוע ורטוריקה יוצאים מן הכלל; בעימות שלו עם סאם האריס, האריס תיאר את קרייג בתור: "האפולוגטיקן הנוצרי שכנראה שם בחבריי האתאיסטים את יראת האלוהים".[17] במאמרו, האתאיסט והפילוסוף מאוקספורד, דניאל קיים העביר ביקורת על האתאיסט ריצ'רד דוקינס על כך שזה סירב לקיים עימות עם קרייג, וטען שהסיבה נעוצה בכך שדוקינס לא כשיר לקיים עימות איתו עקב טיעוניו החלשים (של דוקינס) ורמת הדקדקנות והיסודיות של קרייג.[18]
קישורים חיצוניים עריכה
אתר האינטרנט הרשמי של ויליאם ליין קרייג (באנגלית)
ויליאם ליין קרייג, ברשת החברתית Goodreads
הערות שוליים עריכה
- ^ Schneider, Nathan (1 July 2013). "The New Theist". The Chronicle of Higher Education. Retrieved 11 June 2019. The result is a person [Craig] ... who cannot only hold his own against fellow analytic philosophers...
- ^ T. B. S. Staff, The 50 Most Influential Living Philosophers, TheBestSchools.org, 2016-07-11 (באנגלית)
- ^ Murashko, Alex (5 February 2014). "Leading Apologist William Lane Craig to Join Houston Baptist U's School of Christian Thought Faculty". The Christian Post. Retrieved 12 June 2019.
- ^ Schneider, Nathan (July 1, 2013). "The New Theist: How William Lane Craig Became Christian Philosophy's Boldest Apostle". The Chronicle of Higher Education. Washington. Retrieved January 22, 2018.
- ^ Habermas 1988.
- ^ Theistic Critiques Of Atheism | Reasonable Faith, www.reasonablefaith.org (באנגלית)
- ^ The Existence of God and the Beginning of the Universe | Reasonable Faith, www.reasonablefaith.org (באנגלית)
- ^ Arvind Borde, Alan H. Guth, Alexander Vilenkin, Inflationary spacetimes are not past-complete, Physical Review Letters 90, 2003-04-15, עמ' 151301 doi: 10.1103/PhysRevLett.90.151301
- ^ The Scientific Kalam Cosmological Argument | Reasonable Faith, www.reasonablefaith.org (באנגלית)
- ^ Must the Beginning of the Universe Have a Personal Cause?: A Rejoinder, www.leaderu.com
- ^ William Lane Craig, Assessing the New Testament Evidence for the Historicity of the Resurrection of Jesus, Toronto: Edwin Mellen Press, 1989
- ^ William Lane Craig, The Historical Argument for the Resurrection of Jesus During the Deist Controversy, Toronto: Edwin Mellen, 1985
- ^ William Lane Craig, Reasonable Faith: Christian Truth And Apologetics, 2008, עמ' 397-399
- ^ Behan McCullagh, Justifying Historical Descriptions, Cambridge: Cambridge University Press, 1984, עמ' 19
- ^ Craig, Ibid., 397-399.
- ^ William Lane Craig: a complete list of debates, http://www.stafforini.com/, January 16, 2015.
- ^ Schneider, Nathan, [Schneider, Nathan (July 1, 2013). "The New Theist: How William Lane Craig Became Christian Philosophy's Boldest Apostle". The Chronicle of Higher Education. Washington. Retrieved January 22, 2018. The New Theist: How William Lane Craig Became Christian Philosophy's Boldest Apostle"], https://www.chronicle.com/, July 1, 2013
- ^ Daniel Came, Richard Dawkins's refusal to debate is cynical and anti-intellectualist, Sat 22 Oct 2011