ויליאם ניקול גריי

מפקד משטרת המנדט הבריטי לשעבר

ויליאם ניקול גריי (William Nicol Gray)‏ (19081988), המפקד האחרון של משטרת המנדט הבריטי בארץ ישראל.

ויליאם ניקול גריי
לידה 1908 עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 1988 (בגיל 80 בערך) עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

ביוגרפיה עריכה

גריי נולד למשפחת איכרים בצפון אנגליה, באזור הגובל עם סקוטלנד. הוא למד בפנימיית גלנלמנד בסקוטלנד ולאחר מכן הוכשר להיות מודד,[1] ובצעירותו עסק בניהול נכסים באנגליה ובאוסטרליה. ב-1939, בפרוץ מלחמת העולם השנייה, התגייס לצבא הבריטי, הוצב בחיל הנחתים המלכותי והוסמך לקצונה. הוא היה מדריך ראשי במרכז אימונים של הצבא[2]. בתחילת 1944 הצטרף ליחידת קומנדו 45 ובעת הפלישה לנורמנדי, לאחר שמפקדו נפגע, נטל את הפיקוד על היחידה והוביל אותה במשך 36 שעות למילוי משימתה. על פעילותו זו זכה באות השירות המצוין. בשנת 1945 הגיע לדרגת לויטננט קולונל וזכה לשדרוג אות השירות המצוין שלו על הובלת יחידת קומנדו בעת חציית הריין בחזית המערבית, קרב בו נפצע. לאחר תום המלחמה השתתף בניהול גרמניה הכבושה[3].

בארץ ישראל עריכה

במרץ 1946 מונה למפקד משטרת המנדט. היה זה בתקופה שלאחר תום מלחמת העולם השנייה, שבה התחדש המרי של היישוב העברי נגד שלטונות המנדט, והתבטא בהגברת ההעפלה, במאבק מזוין נגד השלטונות ובפעילות מדינית נמרצת לקראת הקמת מדינת ישראל. הבריטים, מצדם, החריפו את צעדיהם נגד היישוב באמצעות מעצרים המוניים, חיפושי נשק, הטלות עוצר ומשלוח צבא רב לארץ ישראל. השיא היה השבת השחורה, ב-29 ביוני 1946, שבה נעצרו ונכלאו רבים מבני היישוב ואנשי הנהגת היישוב. השלטונות לא נרתעו אף מביצוע גזרי דין מוות נגד לוחמי המחתרת שנתפסו (עולי הגרדום). עיקר המאבק נגד היישוב בתקופה זו התנהל על ידי כוחות הצבא הבריטי בארץ ישראל בפיקודו של הגנרל אוולין יו בארקר ובכללם כוחות הדיוויזיה השישית המוטסת ("הכלניות") בפיקודו של הבריגדיר יו צ'ארלס סטוקוול. משטרת המנדט בפיקודו של גריי שמשה בתקופה זו רק ככוח עזר לפעולות הצבא.

על מנת להתמודד עם המחסור בכח אדם, החליט גריי לפרק את המשטרה הניידת ולהטמיע את אנשיו בשורות המשטרה הכללית. במקומה הציע בריגדיר ברנרד פרגוסון, איש קומנדו בימי מלחמת העולם השנייה שהיה עוזרו של גריי למבצעים, להקים יחידה מיוחדת שתלחם נגד ארגוני המחתרת ותורכב מאנשים ששירתו במלחמה בכוחות המיוחדים הבריטיים. גריי, בעצמו איש קומנדו לשעבר, תמך בתוכנית ובמסגרת המשטרה הוקמו שני צוותים שנבחרו מבין שוטרים וחיילים בארץ ישראל, יוצאי יחידת הקומנדו הבריטית SAS שביצעה במלחמה פעולות נועזות מעבר לקווי האויב. צוות אחד נועד לפעולה באזור חיפה והצפון והשני נועד לפעולה באזור השפלה וירושלים. לשני מפקדי הצוותים מונו קצינים לשעבר ב-SAS. כמפקד הצוות השני מונה רוי פאראן, אחד הקצינים המעוטרים ביותר בצבא הבריטי במלחמת העולם השנייה.

לאחר רצח אלכסנדר רובוביץ על ידי רוי פאראן הודיע ברנרד פרגוסון לגריי שפאראן היה זה שהרג את רובוביץ, אך יחד עם זאת ציין שאצל רובוביץ נמצאה רשימה של 45 שמות של אנשי לח"י. גריי החליט שלא לנקוט פעולה באופן מיידי, על מנת שלא לשבש את פעילות המשטרה כנגד האנשים ברשימה שנמצאה אצל רובוביץ, בתקווה לשבור את הלח"י בירושלים. לפיכך המשטרה לא הודיעה דבר על נסיבות העלמו של רובוביץ, בזמן שמשפחתו חיפשה אחריו. ב-11 במאי הורה גריי לריצ'רד קטלינג להשהות את החקירה של רצח רובוביץ. ב-13 במאי, עם הצטברות מידע נוסף שהעיד על כך שרובוביץ' נחטף על ידי בריטים, הורה גריי לבצע פעולות חקירה רגילות בעניין. הוא טען שלאחר רצח שני שוטרים בריטים ב-12 במאי בירושלים, על ידי המחתרות, מעצר איש משטרה בריטי היה פוגע קשות במורל השוטרים. שבוע לאחר מכן, עם יציאתו ללונדון, לאחר שהתברר שהרשימה כללה רק אוהדי לח"י והייתה חסרת תועלת מבחינת המשטרה, ולאור התגברות הטענות בעיתונות בנוגע לפרשה, הורה גריי על חקירה בפרשת רובוביץ[4]. פאראן נמלט לסוריה, חזר כעבור שבוע, הושם במעצר, נמלט שוב לעבר הירדן ושוב חזר מרצונו. פאראן הועמד לדין על רצח רובוביץ ב-1 באוקטובר 1947 בפני בית דין צבאי בירושלים שזיכה אותו. אחרי הזיכוי הוברח פאראן מן הארץ. פאראן מת בקנדה בשנת 2006.

במלאיה עריכה

עם תום שלטון המנדט הבריטי בארץ ישראל ב-1948 הסתיים תפקידו של גריי כמפקד משטרת המנדט בארץ ישראל והוא נשלח למלאיה (כיום מלזיה). באוגוסט 1948 נתמנה גריי כמפקד משטרת מלאיה. התפקיד נמסר לו עקב מה שהבריטים כינו "ניסיונו במאבק נגד טרוריסטים בארץ ישראל". תחת פיקודו של גריי במלאיה שירתו רבים משוטרי המנדט הבריטי בארץ ישראל לשעבר, שתפקידם בארץ ישראל הסתיים עם תום המנדט הבריטי. גריי נקט בצעדים תקיפים נגד המורדים הקומוניסטים במלאיה וקיבל את הכינוי "איש הברזל ממלאיה". הוא הסב את הכוח המשטרתי במלאיה מכח שעסק בעיקרו בביטחון אישי, לכח חמוש שהתאים למאבק במורדים הקומוניסטים. הוא הגדיל פי 7 את סדר הכוחות של המשטרה המלאית והוביל מדיניות התקפית נגד המורדים. תחת פיקודו בלמה משטרת מלאיה את שתי המתקפות העיקריות של הקומוניסטים, בשנים 1948-1949 ו-1951. הגם שהלחימה נמשכה עוד עשור, רוב ההיסטוריונים סוברים שסוף שנת 1951 היה נקודת מפנה בה החלה דעיכת המחתרת הקומוניסטית.

גריי לא השקיע מאמצים ביצירת קשרים עם עמיתיו ובמהרה נוצרו לו יריבים רבים. גריי סירב להיענות ללחצים לגבי מינויים במשטרה, והתעקש על כיבוד שלטון החוק ומניעת נטילת החוק לידיים על ידי המתיישבים הבריטים והמשטרה. היו לו ויכוחים רבים עם מפקד הצבא באוצ'ר אשר ביקש להכפיף את המשטרה לצבא, בניגוד לדעתו של גריי שעל הצבא להיות כפוף לגוף אזרחי[5]. התנהלותו הביאה לו יריבים רבים בקרב ותיקי משטרת מלאיה מלפני מלחמת העולם השנייה ובקרב המתיישבים הבריטים במלאיה. אלו טענו נגדו שהוא מעדיף את הקצינים הבריטים שהביא ממשטרת המנדט על פני הקצינים הוותיקים במשטרת מלאיה, טענה שלפחות חלקית הייתה נכונה ונבעה מהנסיון וההכשרה של הקצינים מארץ ישראל שהיה עדיף על אלו של המלאים ששהו במחנות שבויים יפניים במשך שנות מלחמת העולם השנייה. כן טענו נגדו שהוא אינו מצליח לשתף פעולה עם סוכנויות ביטחון אחרות וגורמים אזרחיים וכי נכשל בניהול איסוף מודיעין. במהלך שנת 1949 נשלחה תלונה רשמית של ארבעה מפקדים לשעבר של המשטרה המלאית כנגד גריי. בתגובה שלחה ממשלת בריטניה ועדת חקירה ששהתה במלאיה ארבעה חודשים וחקרה את הנושא. הוועדה אמנם הצדיקה את גריי, אולם העירה הערות שונות על תפקודו, ששמשו יותר מאוחר את מתנגדיו בניגוחו[5]. אחת הטענות שהועלו נגדו, שזכתה לתהודה רבה בעיתונות, הייתה שהוא הפקיר את חיי השוטרים שבפיקודו בסרבו להשתמש בכלי רכב ממוגנים, בגלל המדיניות ההתקפית שלו[6]. מסנגריו טוענים שרכישת כלי רכב ממוגנים לא הייתה באפשרות התקציבית של משטרת מלאיה, כי לא היו בנמצא כלי רכב מתאימים שהיה נמצא לרכוש, שכלי רכב ממוגנים לא היו עוזרים ברוב המקרים וכי בהמשך כאשר הדבר היה ניתן, גריי אכן רכש כלי רכב ממוגנים. אולם ברוב ספרי ההיסטוריה גריי נרשם כמי שכשל באי קניית כלי רכב ממוגנים.

עם כניסת ממשלה שמרנית חדשה לשלטון בשנת 1951 החליט שר המושבות להחליף את צמרת השלטון הבריטי במלאיה. הגרסאות חלוקות האם שר המושבות דרש את התפטרותו של גריי או נענה במפתיע להצעתו של גריי להתפטר אם לא מרוצים מתפקודו, אך בכל מקרה עזיבתו של גריי את מלאיה נעשתה בחופזה באופן שהעלה תמיהות. לציבור לא נתנו הסברים על סיבת ההתפטרות, לא על ידי הממשלה ולא על ידי גריי. גריי עזב את מאלאיה ב-14 בינואר 1952, עוד לפני הגעת מחליפו[7].

ויליאם ניקול גריי מת בשנת 1988, בגיל 80 שנה.

ספר אודות פעולותיו במלאיה עריכה

  • Steve Hurst, Colonel Gray and the armoured cars: the Malayan police 1948-1952, Monash University Press, 2003

קישורים חיצוניים עריכה

הערות שוליים עריכה

  1. ^ Steve Hurst, Colonel Gray and the armoured cars: the Malayan police, 1948-1952, 2003, page 2
  2. ^ ב-Steve Hurst, Colonel Gray and the armoured cars: the Malayan police 1948-1952, Monash University Press, 2003, עמוד 2 כתוב שהוא השתתף בתקופה זאת במערכה בצפון אפריקה
  3. ^ Major Farran's hat, page 28
  4. ^ Major Farran's hat, pages 99-100
  5. ^ 1 2 Steve Hurst, Colonel Gray and the armoured cars: the Malayan police, 1948-1952, 2003, pages 6-8
  6. ^ John A. Nagl, Counterinsurgency lessons from Malaya and Vietnam, page 70
  7. ^ Leon Comber, Malaya's secret police 1945-60, Institute of Southeast Asian Studies, 2008, page 123-124