וילם איינטהובן
וילם איינטהובן (בהולנדית: Willem Einthoven; 21 במאי 1860 בסמרנג, ג'אווה, אינדונזיה, האימפריה ההולנדית – 29 בספטמבר 1927 בליידן, הולנד) היה רופא ופיזיולוג הולנדי. עיקר פרסומו בא מהמצאת האלקטרוקרדיוגרם המודרני ב-1903, שבעקבותה זכה בפרס נובל לפיזיולוגיה או לרפואה ב-1924.
 | |
| איינטהובן ב-1906 | |
| לידה |
21 במאי 1860 סמראנג, איי הודו המזרחיים ההולנדים  |
|---|---|
| פטירה |
29 בספטמבר 1927 (בגיל 67) ליידן, הולנד |
| ענף מדעי | רפואה |
| מקום מגורים |
 הולנד  גרמניה |
| מקום קבורה |
אוחסטחאסט |
| מקום לימודים |
אוניברסיטת אוטרכט |
| מנחה לדוקטורט |
פרנסיסקוס קורנליס דונדרס |
| מוסדות |
אוניברסיטת ליידן (1886–28 בספטמבר 1927) |
| פרסים והוקרה |
|
| בן או בת זוג |
Frédérique Jeanne Louise de Vogel |
| תרומות עיקריות | |
| המצאת האלקטרוקרדיוגרם המודרני | |
  | |
ביוגרפיהעריכה
איינטהובן נולד ב-21 במאי 1860 בסמרנג (אנ') שבאי ג'אווה שבאיי הודו המזרחיים ההולנדיים (היום אינדונזיה). בילדותו נפטר אביו, שהיה רופא, וממשפחה נוצרית-הולנדית ויהודית. אימו הייתה ממשפחה נוצרית ממוצא הולנדי ושווייצרי. ב-1870 עברה אימו יחד איתו ועם אחיו לאוטרכט.
ב-1885 קיבל איינטהובן תואר רופא מאוניברסיטת אוטרכט. ב-1886 התמנה לפרופסור באוניברסיטת ליידן.
ב-1902 התקבל כחבר לאקדמיה המלכותית ההולנדית למדע ואומנויות (אנ').
עבודתועריכה
לפני איינטהובן, ידעו שהלב פועם ומייצר זרם חשמלי, אבל הכלים באותה תקופה לא היו יכולים למדוד במדויק את התופעה אלא בעזרת מיקום אלקטרודות הישר מעל הלב. החל מ-1901, איינטהובן הכין סדרה של אבות טיפוס לגלוונומטר חוטי, אשר השתמשו בחוט להט דק שנע בין שני אלקטרומגנטים חזקים. כאשר זרם עבר דרך החוט, השדה האלקטרומגנטי גרם לחוט לנוע. לאחר מכן האירו את החוט והוא הטיל צל על קו נע של נייר מיוחד, שהשאיר קו מתמשך על הנייר, שהראה את תנודות החוט. האבטיפוס הראשון שקל 270 קילוגרם, ונזקק לצינון קבוע בעזרת מים למניעת התחממות יתר של האלקטרומגנטים וכדי להפעילו נדרשו 5 אנשים. מכונה זו הגבירה את הרגישות הרגילה של הגלוונומטר והייתה יכולה למדוד את קצב הלב בקלות למרות הבידוד הנגרם מהבשר והעצמות.
על אף שפיתוחים טכנולוגיים מאוחרים שיפרו מאוד את מכשירי האלקטרוקרדיוגרם ואת טכניקות מדידת קצב הלב, הטרמינולוגיה המשמשת לתיאור תוצאות של אלקטרוקרדיוגרם נשארה מתקופתו של איינטהובן, ואת רובה קבע הוא בעצמו. לאחר פיתוח הגלוונומטר החוטי, פנה איינטהובן לחקר מחלות קרדיווסקולריות, ואת השפעתן על קצב הפעימות של הלב. ב-1924 קיבל פרס נובל לפיזיולוגיה או לרפואה על המצאת מערכת האלקטרוקרדיוגרם הראשונה שנעשה בה שימוש רפואי.
ראו גםעריכה
קישורים חיצונייםעריכה
- וילם איינטהובן, באתר פרס נובל (באנגלית)
- וילם איינטהובן, באתר פרויקט הגנאלוגיה במתמטיקה
- וילם איינטהובן, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
- וילם איינטהובן, באתר "Find a Grave" (באנגלית)