וילפריד ישראל

נדבן ופעיל ציוני

וילפריד ישראל (Wilfrid Israel;‏ 11 ביולי 18991 ביוני 1943) היה סוחר ונדבן אנגלי-גרמני יהודי, פעיל בתנועה הציונית ובעליית הנוער. פעל רבות להצלת יהודים באירופה בעת השלטון הנאצי.

וילפריד ישראל
Wilfrid Israel
Wilfrid Israel, London, 1942
Wilfrid Israel, London, 1942
לידה 11 ביולי 1899
לונדון עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 1 ביוני 1943 (בגיל 43)
מפרץ ביסקאיה, צפונית לספרד, עם הפלת מטוס BOAC 777 למימי הים. השרידים לא נמצאו מעולם.
מדינה גרמניה
מקום מגורים ברלין, מיטה (אמצע)
ידוע בשל סוחר ונדבן, פעל להצלת יהודים במלחמת העולם השנייה
מקצוע בעל בית מסחר ופעיל חברתי
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

קורות חייםעריכה

ממכתביו של אלברט איינשטיין למשפחת ישראל

מכתב אישי לווילפריד לאחר שהצליח לצאת מגרמניה טרם המלחמה.[1]

7 ביוני 1939,

מר ישראל היקר,

שמחתי בצורה בלתי רגילה על מכתבך הידידותי ובמיוחד, על כך שאתה סוף סוף נמצא במקום בטוח. מה שעשית, היה באמת מעשה גבורה, אבל לא יכולתי להשתחרר מההרגשה שאתה פשוט טוב מדי בעבור העולם הזה, ובעיקר בשביל הסביבה, בה החזקת מעמד כל כך הרבה זמן.

בתקווה לפגוש אותך עוד פעם בגלגול החיים הזה, ברכות לבביות לך וליקיריך.

שלך

א. איינשטיין

מכתב תנחומים לאמו של וילפריד[2]

פרינסטון, ניו ג'רזי, VI. 14. '43.

גב' ישראל היקרה,

פועם בי רצון עז לכתוב לך לאור דאגתך העמוקה לגורל בנך. מעולם לא נפגשתי בחיי באדם כה אציל, חזק וללא שמץ אנוכיות כפי שהוא היה - בכל הכנות יצירת אמנות מהלכת.

בימים טרופים אלה, אשר רק מעטים יעמדו בהם - אחוש את נוכחותו של "הנבחר" כמשחרר מרגשי היאוש עבור המין האנושי.

אני מעז עדיין לקוות, שבדרך נס כלשהי הוא ניצל עבורנו. דוחק בי הרצון, למרות היותי חסר ישע, להעניק לך את רגשי אהדתי העמוקים ביותר בשעות טרגיות אלו.

באיחולים מקרב לב

א. איינשטיין

וילפריד ישראל נולד בלונדון. היה בן למשפחת ישראל, משפחת סוחרים ידועה מברלין, וצאצא לרב הראשי האורתודוקסי לאימפריה הבריטית, ר' נתן מרקוס אדלר. אביו, ברתולד ישראל (1868–1935), היה הבעלים של בית כלבו גדול ומבוסס בברלין, ונודע כנדבן הנוהג לסייע למפעלים יהודיים.

בגיל 22 נכנס ישראל לעסק המשפחתי, "בית המסחר נתן ישראל" (Kaufhaus Nathan Israel) שברחוב שפנדאואר 28 בברלין-מִיטֶה. בזמנו היה זה בית הכלבו הגדול והוותיק בעיר.

לאחר מלחמת העולם הראשונה החל להסתובב בעולם ולהתעניין ביצירות אמנות של המזרח הרחוק. עם פרוץ המשבר הכלכלי העולמי הוא סייע בהעלאת תיאטרון הבימה לארץ-ישראל.

בשנות ה-30 היה ישראל פעיל מרכזי בחברת העזרה של היהודים הגרמנים (Hilfsverein der Deutschen Juden), שארגנה הגירת יהודים לארצות-חוץ, פרט לארץ ישראל. עם עליית הנאצים לשלטון קשר ישראל קשרים חזקים עם חברי תנועת ה"ורקלויטה" (Werkleute, "אנשי העבודה"), אשר ייסדו בהמשך את קיבוץ הזורע שבו ביקר ב-1934 ושוב ב-1940.[3]

בספטמבר 1931 ישראל יזם יצירת הקשר בין אלברט איינשטיין ומהטמה גנדי, באמצעות אורחו ווי.איי. סונדראם.[4]

ייתכן וישראל לא היה בעל הרעיון המקורי, אך הוא היה דמות מפתח קריטית בהנעת וארגון[5] הקינדר-טרנספורטגרמנית: Kindertransport, "משלוח ילדים") - כינוי למשלוחי הצלה של עשרת אלפים ילדים יהודים מגרמניה הנאצית (בעיקר מהמבורג), אוסטריה וצ'כוסלובקיה בספינות לבריטניה בין דצמבר 1938 לפרוץ מלחמת העולם השנייה ב-1 בספטמבר 1939. כבר מהימים הראשונים לניצחונו של היטלר, ניצל ישראל את ייחוסו וקשריו כדי להציל יהודים מרדיפות הנאצים. הוא פעל לשחרור אסירים ממחנות הריכוז וחילוץ ילדים מאירופה הנאצית והעלאת הניצולים לארץ ישראל. בנוסף, היה מראשוני התומכים של רחה פראייר עת ייסדה את "עליית הנוער", והיה מעורב באופן אישי בשליחת קבוצות נוער לכפר הנוער בן שמן ולקיבוצים בארץ ישראל. מעבר לכך ששכנע את אביו עוד בשנת 1926 לתמוך בהקמת "בן-שמן", הוא שימש כנשיא המוסד הזה, מאז הקמת הכפר ועד מותו שלו.

ב-1935, לאחר מות אביו, נאלץ וילפריד לקחת על עצמו את ניהול בית המסחר. הוא המשיך ביתר שאת לנצל את כספו והמשאבים שעמדו לרשותו, לצורך הצלת עובדיו היהודים, ורבים אחרים. ערב מלחמת העולם השנייה ולאחר לחצים רבים מצד הנאצים, הוכרח לבסוף למכור את בית המסחר.

בקיץ 1939 היגר לאנגליה שם קיבל משרת חוקר באוניברסיטת אוקספורד. האח הרברט והאם אמי היגרו עוד לפני כן לארצות הברית ואחותו ויווה נפטרה עוד בשנת 1920, 3 ימים לאחר לידת בנה, מנישואיה למר פרינס. גם באנגליה המשיך וילפריד ביתר מרץ את פעילותו להצלת יהודים ואת מעורבותו בהחדרת תודעת הטרגדיה המתרחשת באירופה, תוך ניצול קשריו המסועפים בגרמניה. הוא היה הראשון שהשתמש במושג "השמדה", כ-7 חודשים לפני שעשה זאת הקונגרס היהודי.

ישראל נספה בעת טיסה ב-1 ביוני 1943, עת חזר משליחות הצלה מטעם הסוכנות היהודית בפורטוגל וספרד, כאשר טס במטוס DC-3 דקוטה בטיסה 777 של BOAC מליסבון לבריסטול. המטוס הופל על ידי שמונה מטוסי קרב גרמנים מעל מפרץ ביסקיה. יחד עמו נספו גם השחקן הבריטי לסלי הווארד, 11 נוסעים נוספים וארבעה אנשי צוות. בהקשר לכך רווחו שמועות רבות, שלא הוכחו עד היום. העיקרית שבהן אמרה שאחד הנספים, אלפרד צ'נהלס, רואה החשבון וידידו של השחקן לסלי האווארד, שהיה בעל חזות דומה לראש ממשלת בריטניה וינסטון צ'רצ'יל ואף נהג לעשן סיגרים, שימש למעשה ככפילו וכי בשל כך הופל המטוס. גרסה אחרת טענה שווילפריד עצמו, שהיה מוכר לנאצים ונחשד על ידם כאיש מודיעין בריטי, היווה את הסיבה. גרסה שלישית ראתה בחיסולו של לסלי הווארד, שהוכרז על ידי גבלס כ"אויב הרייך" את הסיבה האמיתית להפלת המטוס.[6] לפי גרסה אחרת, המטוס היה פתיון וחיפה למעשה על מטוסו של צ'רציל, שטס במקביל.[7]

וילפריד ישראל מצא את מותו כתוצאה מפעולה מלחמתית ובזכות פועלו, הוא הוכר כחלל במערכות ישראל.[8] ככזה, הוא מונצח בטקסי הזיכרון של קיבוץ הזורע והמועצה אזורית מגידו.

בצוואתו הוריש את אוספיו לקיבוץ הזורע, והם שוכנים במוזיאון וילפריד ישראל לאמנות ולידיעת המזרח אשר נוסד ב-1951 בקיבוץ. למרות קשריו הקרובים ביותר עם גדולי התקופה, חיים ויצמן, מרטין בובר, אלברט איינשטיין, מהטמה גנדי ועוד רבים אחרים, גם שאינם יהודים, שמו אינו מוכר היום בזיכרון הקולקטיבי ופועלו ידוע אך למעטים. עם זאת, ב-1 ביוני 2016, ביום השנה למותו, הוענק לו "אות המציל היהודי" מטעם המרכז העולמי של בני ברית-ירושלים והוועדה להוקרת גבורתם של המצילים היהודים בשואה.

וילפריד ישראל נודע כהומוסקסואל.[9][10]

בית המסחר "נתן ישראל"עריכה

 
בית הכלבו "נתן ישראל", 1900
 
לוחית זיכרון לזכר בית הכלבו נתן ישראל ובעליו האחרונים, וילפריד ישראל

"בית המסחר נתן ישראל" נוסד על ידי נתן ישראל בשנת 1815 בברלין ב-Molkenmarkt, כחנות קטנה לבגדים משומשים, בשם Kaufhaus Nathan Israel. עם השנים התפתח בית המסחר לחנות כלבו הידועה בגרמניה באיכות מוצריה. בנו של נתן, יעקב, ירש את אביו ולאחר מכן הנכד - ברתהולד. בשנת 1925 מנה סגל הכל-בו כ-2,000 עובדים. בשנות ה-30 של המאה ה-20 ניהלו את החנות הנינים וילפריד והרברט. ב-1 באפריל 1933 הכריזו הנאצים חרם על הכל-בו ועל כלל חנויות היהודים. (ראה צילום ההפגנות שנערכו בחזית בית המסחר - משמאל.) בשנת 1938 נאלצו בני המשפחה למכור את בית-המסחר לחברת Emil Köster AG ובשנת 1939 נפתח הכלבו מחדש בשם "Das Haus im Zentrum" ("הבית שבמרכז"). לאחר מלחמת העולם השנייה, נותר בית המסחר בשטחה של מזרח-גרמניה.

 
הפגנת פלוגות-סער בחזית בית המסחר. מרץ 1933. כיתוב השלטים: "גרמנים! התגוננו! אל תקנו מיהודים!" ("Deutsche! Wehrt Euch! Kauft nicht bei Juden!")

הסרטים על וילפריד ישראלעריכה

ב-20 בינואר 2012 הושק בקיבוץ הזורע בנוכחות ניצולי הקינדר-טרנספורט ובני משפחותיהם, הסרט "וילפריד ישראל - המציל מברלין – סיפורו של גיבור שנשכח". סרט תיעודי קצר באורך 30 דקות על חייו ופועלו של וילפריד ישראל בבימויו של יונתן ניר ובהפקת נעם שלו והאחים אילן ואופיר בר, המבוסס על ספרה של נעמי שפהרד. הסרט מתרכז בעשר השנים האחרונות לחייו של וילפריד, ומתמקד במאמצי והישגי הצלת היהודים, וגם במהות הקשר של וילפריד עם חבורת המייסדים של קיבוץ הזורע. סרט זה שמראש יועד להקרנה בפני קהל המבקרים של מוזיאון וילפריד ישראל, לא הוצג מעולם בהקרנה מסחרית כלשהי וגם לא בערוץ טלוויזיה כלשהו.

 
כרזת הסרט שהוקרן לראשונה בפסטיבל דוקאביב 2017

בשנת 2016 הושלם מקץ ארבע שנות עבודה סרט תיעודי באורך מלא בשם "האיש הנעלם – הסיפור של וילפריד ישראל". הסרט, בבימויו של יונתן ניר ובהפקתו של נעם שלו, מתרכז בעשר השנים האחרונות לחייו של וילפריד, ומתמקד במאמציו ובהישגיו בהצלת אלפי יהודים, וגם במהות הקשר של וילפריד עם חבורת המייסדים של קיבוץ הזורע. אותו ואת פעולותיו הכירו מנהיגים רבים בני תקופתו כגון אלברט איינשטיין, מרטין בובר, חיים ויצמן, ליאו בק, וחלקם אף הספידו אותו עם מותו. הסרט מנסה להתמודד עם השאלה, כיצד ייתכן שסיפורו לא סופר ושדמותו הציבורית נשכחה.[11]

לקריאה נוספתעריכה

  • H. G. Reissner, The History of Kaufhaus Nathan Israel and of Wilfrid Israel, in: Year Book Leo Baeck Institute 1958.
  • va Michaelis et al., Wilfried Israel: July 11th, 1899 - June 1st, 1943, transl. by S. L. Salzedo (London : Marsland Publications,1944)
  • WILFRID ISRAEL JULY 11TH, 1899 - JUNE 1ST, 1943. London, Marsland Publications LTD, 1944. 1st edition. Cloth, 12mo, 50 pages.
  • Dessa, A Tribute to Kaufhaus N. Israel 1815-1939, Switzerland: Deborah Petroz-Abeles, 2003.
  • Colvin Ian. Flight 777: The Mystery Of Leslie Howard. London: Evans Brothers, 1957.

Eforgan, Estel. Leslie Howard : The Lost Actor. London: Vallentine Mitchell Publishers, 2010 .

קישורים חיצונייםעריכה

  מדיה וקבצים בנושא וילפריד ישראל בוויקישיתוף
 
מוזיאון וילפריד ישראל בקיבוץ הזורע

הערות שולייםעריכה

  1. ^ המכתב כתוב בלשון Sie המכבדת, כפי שנהוג עד היום, אבל בוודאי אז
  2. ^ From Tribute Book to Wilfrid Israel by Albert Einstein, page. 26
  3. ^ מה נשמע - מוזיאון בהזורע, דבר, 27 בפברואר 1953
  4. ^ המידע הנ"ל נחשף באמצעות התחקיר שנעשה עבור יצירת הסרט
  5. ^ בת-חן אפשטיין אליאס, ‏מציל היהודים שנשכח מאחור, באתר ישראל היום, 20 בספטמבר 2013
  6. ^ הטייס הועמד למשפט אחר המלחמה בגין פשע מלחמה, אולם הוכיח שפעולתו הייתה לגיטימית
  7. ^ ,Guide to the Papers of the Israel Family 1814-1996 Processed by Marianne Salinger and Ilse Turnheim
  8. ^ קורות החיים של וילפריד-יעקב ישראל, באתר "יזכור" של משרד הביטחון
  9. ^ יוסף פרידלנדר, שגריר הסתרים של יהדות גרמניה, מעריב, 29 ביוני 1990
  10. ^ נחמן גלבוע, זרעים של חיים: סרט חדש חושף את האיש שהציל אלפי יהודים בשואה, באתר mynet‏ קיבוץ, 21 באפריל 2017(הקישור אינו פעיל, 5.6.2020)
  11. ^ The Essential Link - The Story of Wilfrid Israel