ויקטוריה מליטה, נסיכת אדינבורו וסקסה-קובורג-גותה
ויקטוריה מליטה, נסיכת אדינבורו וסקסה-קובורג-גותה (Princess Victoria Melita of Saxe-Coburg and Gotha, 25 בנובמבר 1876 - 2 במרץ 1936) הייתה בתו של הנסיך אלפרד, דוכס אדינבורו וסקסה-קובורג-גותה, בנה השני של המלכה ויקטוריה, ורעייתו מריה אלכסנדרובנה, הנסיכה הגדולה של רוסיה. בשנת 1894 היא נישאה לבן דודה ארנסט לודוויג, הדוכס הגדול של הסן, אולם הנישואים היו כושלים והזוג התגרש בשנת 1901, דבר שגרם לסקנדל בין משפחות המלוכה האירופאיות. לאחר מספר שנים נישאה הנסיכה לאהוב ליבה מזה שנים, בן דודה קיריל ולדימירוביץ', הנסיך הגדול של רוסיה, שיכריז על עצמו כקיסר רוסיה לאחר המהפכה הרוסית.
 | |||||||||||
| לידה |
25 בנובמבר 1876 ארמון סנט אנטון, מלטה הבריטית (אנ') | ||||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| פטירה |
2 במרץ 1936 (בגיל 59) אמורבאך (אנ'), בוואריה | ||||||||||
| שם מלא |
ויקטוריה מליטה, נסיכת אדינבורו וסקסוניה קובורג גותה ויקטוריה מליטה, הדוכסית הגדולה של הסן ויקטוריה פיודורובנה, הנסיכה הגדולה של רוסיה | ||||||||||
| מדינה | גרמניה, רוסיה | ||||||||||
| מקום קבורה | פארק האגה, קובורג, גרמניה ולאחר מכן מבצר פטרופבלובסקיה, סנט פטרבורג | ||||||||||
| בן זוג |
ארנסט לודוויג, הדוכס הגדול של הסן קיריל ולדימירוביץ', הנסיך הגדול של רוסיה | ||||||||||
| שושלת בית סקסה-קובורג-גותה | |||||||||||
| |||||||||||
|
| |||||||||||
| פרסים והוקרה | |||||||||||
| |||||||||||
  | |||||||||||
ילדות עריכה
הנסיכה ויקטוריה נולדה ב-25 בנובמבר 1876 בארמון סנט אנטון שבמלטה, ולכן ניתן לה שמה השני, מליטה. היא הייתה ילדתם השלישית ובתם השנייה של אלפרד, דוכס אדינבורו, בנם של המלכה ויקטוריה והנסיך אלברט, ורעייתו מריה אלכסנדרובנה, הנסיכה הגדולה של רוסיה, בתם של אלכסנדר השני ומריה, נסיכת הסן. אביה של ויקטוריה היה קצין בכיר בצי הבריטי ושירת במלטה באותה התקופה, אולם המשפחה שבה לבריטניה כשויקטוריה הייתה עדיין תינוקת והיא בילתה את ילדותה באחוזתם בקנט וכן בביתם שבלונדון, בית קלרנס.
בשנת 1886, כשויקטוריה הייתה בת 9, מונה אביה האדמירל כמפקד הצי הים-תיכוני והמשפחה שבה למלטה. מכיוון שאלפרד היה יורש העצר לדוכסות סקסה-קובורג-גותה המשפחה בילתה גם חלק מזמנה בעיר קובורג שבגרמניה ובשנת 1889 עברה לשם לצמיתות. אמהּ של ויקטוריה, שנולדה לאם גרמנייה, שמחה לגדל את ילדיה בתרבות הגרמנית ואף המירה את דתם לדת הלותרנית, למרות שגדלו כאנגליקנים.
נישואים ראשונים עריכה
כילדה ויקטוריה נחשבה לביישנית, רצינית ורגישה, וכן למוכשרת בציור ורישום. היא הייתה קרובה ביותר לאחותה מארי, שהייתה גדולה ממנה בשנה, והשתיים יישארו קרובות כל חייהן. בשנת 1891 נסעה ויקטוריה עם אמה לרוסיה ללווייתה של דודתה אלכסנדרה גאורגייבנה, שם פגשה לראשונה את בן דודה מצד אמה קיריל ולדימירוביץ', הנסיך הגדול של רוסיה. ויקטוריה וקיריל בני ה-15 התאהבו באופן מיידי אך לא הורשו להנשא לאור האיסור בדת הפרבוסלבית לנישואים בין בני דודים מדרגה ראשונה.
לאחר נישואיה של אחותה הגדולה מארי לפרדיננד, נסיך הוהנצולרן-זיגמרינגן, לעתיד פרדיננד הראשון, מלך רומניה, החל החיפוש אחר בעל מתאים לנסיכה ויקטוריה. במהלך ביקור אצל סבתהּ המלכה ויקטוריה בטירת בלמורל פגשה ויקטוריה את בן דודה מצד אביה ארנסט לודוויג, יורש העצר לדוכסות הגדולה של הסן. המלכה ראתה כי השניים הסתדרו היטב יחדיו, חלקו תחומי עניין דומים ואף חלקו את אותו תאריך יום הולדת, ועודדה את הזוג להנשא, למרות התנגדותיהם.
לבסוף נכנעו ויקטוריה וארנסט ללחצים מצד משפחותיהם ונישאו בקובורג ב-9 באפריל 1894. משתתפי החתונה כללו נציגים מכל משפחות האצולה האירופאיות הגדולות, ובמהלך הטקס גם הוכרזו אירוסיה של אחותו הקטנה של החתן, אלכסנדרה, לצאר לעתיד ניקולאי השני. הזוג הוליד בת אחת, אליזבת. הנישואים בין השניים לא היו מאושרים; ויקטוריה התמרמרה על כך שבעלה העניק את מלוא תשומת לבו לבתם, אותה העריץ, בעוד שארנסט כעס על רעייתו שלא מילאה את חובותיה כדוכסית. למרות זאת הזוג נודע כמארחים מעולים וביתם בדרמשטאדט היה מוקד בלתי רשמי לאנשי אצולה צעירים, וכן לאמנים ואינטלקטואלים רבים.
גירושים עריכה
בשנת 1896 נסעה ויקטוריה לרוסיה לרגל הכתרתו של הצאר ניקולאי השני. הדוכסית פגשה שם שוב את בן דודה קיריל, והרגשות הישנים ביניהם צפו שוב, עובדה שלא תרמה לנישואיה המתפוררים. בנוסף טענה ויקטוריה בפני משפחתה כי ארנסט היה למעשה הומוסקסואל ונהג להיכנס למיטה עם משרתיהם. המלכה ויקטוריה, ששמעה על הקשיים בנישואים בין שני נכדיה, לא הסכימה להתיר להם להתגרש בשל בתם, אליזבת. לאחר מותה של המלכה ויקטוריה בינואר 1901 בני הזוג היו חופשיים לבקש גירושין ובית המשפט העליון של הסן העניק להם גט בסוף אותה השנה. גירושיהם של הדוכסים הגדולים של הסן גרם לסקנדל בין משפחות האצולה באירופה.
לאחר גירושיה שבה ויקטוריה להתגורר עם אמה בקובורג וחלקה משמרת עם ארנסט על ילדתם. אליזבת, שתמיד הייתה קרובה יותר לאביה, האשימה את אמהּ בגירושין והעדיפה להתגורר עם ארנסט. בנובמבר 1903 נסעה אליזבת עם אומנתה לבקר את בני דודיה, ילדיו של הצאר ניקולאי השני, ששהו באותו הזמן בפולין, ושם מתה בגיל 8 ממחלת הטיפוס.
נישואים שניים עריכה
לאחר גירושיה של ויקטוריה היא שמרה על יחסיה הקרובים עם קיריל, אולם הוריו הזהירו אותו שלא לחזר אחריה. בשנת 1904 פרצה מלחמת רוסיה–יפן וקיריל, שהיה קצין בכיר בצי הקיסרי, נסע לחזית שם נפצע ממוקש יפני. פציעתו חיזקה את נחישותו להנשא לאהובתו והוא נסע לקובורג כדי להיות איתה. הזוג נישא לבסוף בגרמניה ב-8 באוקטובר 1905, 14 שנים לאחר שנפגשו לראשונה, בטקס צנוע שכלל את אמה של ויקטוריה ואת אחותה ביאטריס.
כשהצאר ניקולאי השני שמע על הנישואים שהתרחשו ללא אישורו הוא ביטל לקיריל את כל תאריו וקצבותיו וסילק אותו מהצי הרוסי. הצארינה נחרדה מהחדשות והודיעה כי לא תקבל את ויקטוריה וקיריל לביתה לעולם. הזוג עבר להתגורר בפריז וחי מכספים שניתנו להם על ידי הוריהם. בשנת 1907 החליטה ויקטוריה, לשמחתם של בעלה ואמה, להמיר את דתה לדת הרוסית הפרבוסלבית. באותה שנה נולדה בתם הבכורה, מריה, ובשנת 1909 נולדה בתם השנייה, קירה.
ניקולאי השני נאלץ להשיב לקיריל את כל תאריו בשנת 1908 לאחר שמספר מקרי מוות בין בני שושלת רומנוב הפך אותו לשלישי בתור לרשת את הקיסרות. קיריל ומשפחתו שבו לרוסיה וויקטוריה קיבלה את התואר ויקטוריה פיודורובנה, הנסיכה הגדולה של רוסיה, כיאה לרעייה של בית משפחת המלוכה. ויקטוריה נהנתה מחיי החברה בסנקט פטרבורג ואירחה את צמרת האצולה הרוסית בבתיה השונים, אותם עיצבה בעצמה. למרות שהייתה בת דודתו של הצאר מצד אמה, ובת דודתה של הצארינה מצד אביה, היחסים בין שני הזוגות לא התחממו. ויקטוריה, בעלה ובנותיהם היו קרובים ומאושרים ונהגו לטייל ברחבי אירופה. המשפחה בילתה את הקיץ של שנת 1914 על סירתם במפרץ פינלנד ושהו בריגה כשפרצה מלחמת העולם הראשונה. במהלך המלחמה שימשה ויקטוריה כאחות בצלב האדום ואף שהתה בחזית ליד ורשה.
מהפכה וגלות עריכה
במרץ 1917, כאשר המהפכה הרוסית התפשטה ברחבי רוסיה, גילתה ויקטוריה בת ה-40 כי היא שוב בהריון. לאחר ויתורו של הצאר על כס המלוכה הוביל קיריל את יחידתו ונשבע אמונים לדומה, מעשה שנחשב כבגידה בעיני קרוביו. ויקטוריה תמכה בבעלה ואף גילתה אהדה כלפי העם ברצונם לרפורמות. עם נפילתה הסופית של המונרכיה נאלץ קיריל לפרוש מתפקידו הצבאי, אולם אנשיו נשארו נאמנים והמשיכו לשמור על בית משפחתו. עם זאת דאגו בני הזוג לביטחונם האישי והחליטו כי הגיע הזמן לעזוב את רוסיה. ביוני 1917 נסעה המשפחה לפינלנד, ולמרות שלא הורשו לקחת את רכושם עמם הם הצליחו להבריח מספר תכשיטים יקרי ערך. באוגוסט 1917 ילדה ויקטוריה בפינלנד את בנה היחיד, ולדימיר, שיהפוך בעתיד לראש שושלת רומנוב. המשפחה נשארה בפינלנד מתוך תקווה שהצבא הלבן יגבר על הבולשביקים, אולם לאחר מספר חודשים החל לאזול הכסף עד שוויקטוריה הייתה צריכה להתחנן בפני בת דודתה מרגרט, נסיכת הכתר של שוודיה, שתשלח לה אוכל לתינוק. לאחר שלוש שנים תחת תנאים דחוקים עזבו ויקטוריה, קיריל וילדיהם את פינלנד לטובת ציריך, שם הצטרפה אליהם אמה של ויקטוריה. לאחר מותה של האם מריה אלכסנדרובנה ירשה ויקטוריה את אחוזותיה בניס ובקובורג. במהלך שהותם בגרמניה התקרבו ויקטוריה וקיריל למפלגה הנאצית, בעיקר בשל עמדותיהם האנטי-קומוניסטיות.
בשנת 1924 הכריז על עצמו קיריל כצאר רוסיה, לאחר רציחתם של רבים מבני משפחת רומנוב. ויקטוריה נסעה לארצות הברית כדי לעורר את תמיכתם של האמריקאים בהשבת הקיסרות הרוסית, אולם מאמציה נכשלו בשל כינון היחסים הבינלאומיים בין וושינגטון למוסקבה. בני הזוג רכשו וילה בסן-בריאק שבחבל ברטאן שם נהנו מחיים שקטים יחסית. ויקטוריה גוננה מאוד על בנה ולדימיר, בו היא ובעלה תלו את תקוותיהם לעתיד, וחינכה אותו בבית כפי שחינכו את הנסיכים הרוסים בתקופת הקיסרות.
מותה עריכה
בפברואר 1936, לאחר שנכחה בטקס ההטבלה של נכדתה החמישית בגרמניה, עברה ויקטוריה אירוע שבץ. קרובי משפחתה, כולל אחותה מארי מלכת רומניה, הגיעו לשהות ליד מיטת חוליה, אולם היא נפטרה ב-1 במרץ בגיל 59. הנסיכה נקברה במאוזוליאום המשפחתי בקובורג, אולם שרידיה הוצאו מקברם והועברו למבצר פטרופבלובסקיה שבסנט פטרבורג, יחד עם שרידיו של בעלה קיריל שמת שנתיים אחריה. לאחר מותה נישאה בתה קירה ללואי פרדיננד, נסיך פרוסיה, נכדו של הקיסר הגרמני וילהלם השני.
אילן יוחסין עריכה
קישורים חיצוניים עריכה
- ויקטוריה מליטה, נסיכת אדינבורו וסקסה-קובורג-גותה, באתר "Find a Grave" (באנגלית)