ויקטור קפיסיוס

רוקח גרמני ממוצא רומני, פושע מלחמה

ויקטור קפיסיוסגרמנית: Victor Capesius; מיארקוריה, 7 בפברואר 1907גפינגן, 20 במרץ 1985) היה פושע מלחמה אס אס שטרובנפירר (SS-Sturmbannführer) (רב-סרן), רוקח במחנה הריכוז דכאו (1943-1944) ובמחנה ההשמדה אושוויץ (1944-1945).

ויקטור קפיסיוס
Victor Capesius
אין תמונה חופשית
אין תמונה חופשית
לידה 7 בפברואר 1907
האימפריה האוסטרו-הונגרית עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 20 במרץ 1985 (בגיל 78)
גפינגן, גרמניה עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה האימפריה האוסטרו-הונגרית, גרמניה הנאצית, רומניה, גרמניה המערבית עריכת הנתון בוויקינתונים
השכלה
תקופת הפעילות ? – 20 במרץ 1985 עריכת הנתון בוויקינתונים
מפלגה המפלגה הנאצית עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

ביוגרפיהעריכה

לימודיועריכה

קפיסיוס נולד כבן של זוג נשוי רופא ורוקחת. הוא סיים את בית הספר היסודי שלו במקום הולדתו (אזור של מתיישבים גרמנים ברומניה), את בית הספר התיכון בסיביו. הוא החל את לימודיו ברוקחות באוניברסיטת קלוז' והמשיך את לימודיו בווינה, שם קיבל את תעודת הרוקח ב-1933. משנת 1934, ביקר רופאים ורוקחים בטרנסילבניה כתועמלן רפואי של הקונצרן אי גה פארבן. הוא שירת בצבא הרומני, שם עבד גם כן כרוקח והגיע לדרגת סרן.

במלחמהעריכה

לאחר הצטרפות רומניה למדינות הציר, הוא עבר לוורמאכט במסגרת הסכם גרמני-רומני ב-1943 ונתן שירותי רפואה בוורשה, ברלין ודכאו. בוורשה הועבר לוואפן אס אס כסרן (SS-Hauptsturmführer). משנת 1944 נכנס לשרת כרוקח במחנה הריכוז אושוויץ. שם עבד כעמיתו של יוזף מנגלה והשתתף בסלקציית האסירים ברמפות הסלקציה באושוויץ-בירקנאו. הוא היה אחראי גם על הניהול האדמיניסטרטיבי של הגז להשמדה ציקלון בה.

במהלך שהותו באושוויץ, קאפיסיוס גנב חפצי ערך מתוך חפציהם האישיים של יהודים שהגיעו אל הרמפה וכן לקח זהב שנשלף מסתימות שיניים של הגופות. הייתה לו גישה לזהב מכיוון שזה היה בשליטתם של רופאי השיניים של המחנה, איתם חלק את מרפאת התרופות שלו. קאפיסיוס שלח את הזהב הגנוב לאחותו לשמירה עד לאחר המלחמה. הוא נמלט מהצבא האדום הסובייטי שהתקרב ונלקח בשבי על ידי הצבא הבריטי.

אחרי המלחמהעריכה

לאחר שחרורו למד הנדסת חשמל באוניברסיטת שטוטגרט עד שזוהה על ידי ניצול אושוויץ. לאחר מכן נלקח למעצר על ידי האמריקאים, אך מכיוון שלא הצליחו להוכיח דבר, שוחרר באוגוסט 1947. לאחר מכן הועסק בבית מרקחת בשטוטגרט, ואחר כך הפך לעצמאי ב-1950 באמצעות הרכוש של שיני זהב ששדד מהנרצחים, והפעיל בית מרקחת בגפינגן. מאוחר יותר פתח גם סלון יופי ברויטלינגן.

מעצר וכלאעריכה

הוא נעצר שוב ב-1959 ובילה שמונה שנים במעצר לפני משפט. במשפט אושוויץ השני בפרנקפורט, ב-20 באוגוסט 1965, הוא נידון לתשע שנות מאסר בגין השתתפותו ברצח שמונת אלפים קורבנות, אך כבר בינואר 1968 שוחרר. לאחר מכן עבד כשכיר בבית מרקחת שנרשם מחדש על שם אשתו פרדריקה (פריצי). הוא לא התחרט על מעשיו עד מותו.

הוא נידון קודם למוות, שלא בפניו, במה שנקרא משפט גטו צפון טרנסילבניה שנערך בקלוז'-נאפוקה בין ה-22 במאי לבין ה-31 במאי 1946.[1]

לקריאה נוספתעריכה

ראו גםעריכה

קישורים חיצונייםעריכה

הערות שולייםעריכה

  1. ^ A per vádiratában csak dr. Kapesius N néven szerepel, sőt a személyi adatait is tévesen közlik, azt állítva, hogy szászrégeni születésű lakos. (בכתב התביעה שצו הופיע רק בשם ד"ר נ. קפיסיוס וכל פרטיו האישיים היו שגויים)