ויקיפדיה:ערכים מומלצים/המלצות קודמות/אוקטובר 2019

אוקטובר
1 באוקטובר 2019	פריז פריז היא בירת צרפת ובירת מחוז איל-דה-פראנס. היא ממוקמת בעיקול של נהר סן, במרכזו של האגן הפריזאי. מיקומה בצומת בין נתיבים מסחריים יבשתיים וימיים בלב אזור חקלאי עשיר הפך אותה לאחת הערים המרכזיות של צרפת במהלך המאה העשירית, עם ארמונות מלכותיים, מנזרים עשירים וקתדרלה; במשך המאה ה-12 הפכה פריז לאחד המרכזים הראשיים באירופה ללימוד האמנויות. הכתר המלכותי קבע את מושבו בעיר, וחשיבותה הכלכלית והפוליטית לא חדלה מלגדול. כך הפכה פריז, בתחילת המאה ה-14, לעיר החשובה ביותר בעולם הנוצרי. במאה ה-17 העיר הייתה בירתו של הכוח הפוליטי החזק ביותר באירופה, במאה ה-18 הייתה המרכז התרבותי של היבשת, ובמאה ה-20 הייתה בירת האמנות והתענוגות. כיום מהווה העיר את המרכז הכלכלי, הפיננסי והפוליטי של צרפת. מעמדה המרכזי של פריז בצרפת הוא תוצר של התפתחות ארוכה, ששורשיה בעיקר בתקופת השלטון האבסולוטי, ואחריו השלטון היעקוביני המהפכני. התפיסה בבסיס צורת ארגון זו היא צנטרליזם מונרכיסטי ולאחריו רפובליקני, שהעניק לבירה תפקיד מרכזי בהתנהלות המדינה, ונטה לרכז בה את מרבית עוצמתו. פריז נחשבת לסמל התרבות של צרפת, ומהווה מוקד משיכה לכשלושים מיליון תיירים בשנה. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
2 באוקטובר 2019	פריז פריז היא בירת צרפת ובירת מחוז איל-דה-פראנס. היא ממוקמת בעיקול של נהר סן, במרכזו של האגן הפריזאי. מיקומה בצומת בין נתיבים מסחריים יבשתיים וימיים בלב אזור חקלאי עשיר הפך אותה לאחת הערים המרכזיות של צרפת במהלך המאה העשירית, עם ארמונות מלכותיים, מנזרים עשירים וקתדרלה; במשך המאה ה-12 הפכה פריז לאחד המרכזים הראשיים באירופה ללימוד האמנויות. הכתר המלכותי קבע את מושבו בעיר, וחשיבותה הכלכלית והפוליטית לא חדלה מלגדול. כך הפכה פריז, בתחילת המאה ה-14, לעיר החשובה ביותר בעולם הנוצרי. במאה ה-17 העיר הייתה בירתו של הכוח הפוליטי החזק ביותר באירופה, במאה ה-18 הייתה המרכז התרבותי של היבשת, ובמאה ה-20 הייתה בירת האמנות והתענוגות. כיום מהווה העיר את המרכז הכלכלי, הפיננסי והפוליטי של צרפת. מעמדה המרכזי של פריז בצרפת הוא תוצר של התפתחות ארוכה, ששורשיה בעיקר בתקופת השלטון האבסולוטי, ואחריו השלטון היעקוביני המהפכני. התפיסה בבסיס צורת ארגון זו היא צנטרליזם מונרכיסטי ולאחריו רפובליקני, שהעניק לבירה תפקיד מרכזי בהתנהלות המדינה, ונטה לרכז בה את מרבית עוצמתו. פריז נחשבת לסמל התרבות של צרפת, ומהווה מוקד משיכה לכשלושים מיליון תיירים בשנה. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
3 באוקטובר 2019	תיאור התמונה ניצוח הוא מעשה ההנחיה של ביצוע מוזיקלי, אם באמצעות מחוות ברורות, בשרביט ניצוח או בלעדיו, ואם בשפת גוף מרומזת, ארשת פנים ומבטים. תזמורות סימפוניות ותזמורות קאמריות, מקהלות ותזמורות צבאיות משתמשות על פי רוב במנצחים. המנצח משתף פעולה עם אחרים בפרשנות מוזיקלית ודרמטית, ונותן ליצירה את האופי האישי לפי מיטב הבנתו ותחושותיו לגבי הביצוע. המונח במשמעותו המודרנית, באופרה ובקונצרטים, נטבע במאה ה-19. בהרכבים קאמריים הנגן הראשי מקבל עליו את תפקיד ההנחיה. מנצח קבוע של תזמורת (בניגוד למנצח אורח), המעורב בניהול האמנותי של התזמורת או להקת האופרה, מכונה לפעמים "מנהל מוזיקלי", או, בימינו, במונח הגרמני "קאפלמייסטר". מנצחי מקהלה מכונים לפעמים "מנהלי מקהלה". מנצחים בכירים (כמו נגנים בכירים) זוכים לפעמים לתואר הכבוד האיטלקי "מאסטרו". לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
4 באוקטובר 2019	תיאור התמונה ניצוח הוא מעשה ההנחיה של ביצוע מוזיקלי, אם באמצעות מחוות ברורות, בשרביט ניצוח או בלעדיו, ואם בשפת גוף מרומזת, ארשת פנים ומבטים. תזמורות סימפוניות ותזמורות קאמריות, מקהלות ותזמורות צבאיות משתמשות על פי רוב במנצחים. המנצח משתף פעולה עם אחרים בפרשנות מוזיקלית ודרמטית, ונותן ליצירה את האופי האישי לפי מיטב הבנתו ותחושותיו לגבי הביצוע. המונח במשמעותו המודרנית, באופרה ובקונצרטים, נטבע במאה ה-19. בהרכבים קאמריים הנגן הראשי מקבל עליו את תפקיד ההנחיה. מנצח קבוע של תזמורת (בניגוד למנצח אורח), המעורב בניהול האמנותי של התזמורת או להקת האופרה, מכונה לפעמים "מנהל מוזיקלי", או, בימינו, במונח הגרמני "קאפלמייסטר". מנצחי מקהלה מכונים לפעמים "מנהלי מקהלה". מנצחים בכירים (כמו נגנים בכירים) זוכים לפעמים לתואר הכבוד האיטלקי "מאסטרו". לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
5 באוקטובר 2019	תיאור התמונה ניצוח הוא מעשה ההנחיה של ביצוע מוזיקלי, אם באמצעות מחוות ברורות, בשרביט ניצוח או בלעדיו, ואם בשפת גוף מרומזת, ארשת פנים ומבטים. תזמורות סימפוניות ותזמורות קאמריות, מקהלות ותזמורות צבאיות משתמשות על פי רוב במנצחים. המנצח משתף פעולה עם אחרים בפרשנות מוזיקלית ודרמטית, ונותן ליצירה את האופי האישי לפי מיטב הבנתו ותחושותיו לגבי הביצוע. המונח במשמעותו המודרנית, באופרה ובקונצרטים, נטבע במאה ה-19. בהרכבים קאמריים הנגן הראשי מקבל עליו את תפקיד ההנחיה. מנצח קבוע של תזמורת (בניגוד למנצח אורח), המעורב בניהול האמנותי של התזמורת או להקת האופרה, מכונה לפעמים "מנהל מוזיקלי", או, בימינו, במונח הגרמני "קאפלמייסטר". מנצחי מקהלה מכונים לפעמים "מנהלי מקהלה". מנצחים בכירים (כמו נגנים בכירים) זוכים לפעמים לתואר הכבוד האיטלקי "מאסטרו". לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
6 באוקטובר 2019	מַטֶאוֹ רִיצִ'י (6 באוקטובר 1552, מצ'רטה, מדינת האפיפיור – 11 במאי 1610, בייג'ינג, סין) היה מיסיונר ישועי ממוצא איטלקי שהצליח להביא את הנצרות הקתולית המודרנית לסין, ארץ שהייתה עד לתקופתו סגורה בפני זרים, ובה חי ב-30 השנים האחרונות לחייו. הקהילייה הנוצרית שיסד בסין בסוף המאה ה-16 (תקופת שושלת מינג) שגשגה ובמאה ה-20 הייתה הקהילה הגדולה ביותר ששרדה את מהפכת התרבות בסין. במקביל לעבודתו כמיסיונר היה ריצ'י המתרגם הראשון של כתבי קונפוציוס ללטינית, הלינגואה פרנקה של המדע בתקופתו, ושל כתבי אוקלידס לסינית. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
7 באוקטובר 2019	מַטֶאוֹ רִיצִ'י (6 באוקטובר 1552, מצ'רטה, מדינת האפיפיור – 11 במאי 1610, בייג'ינג, סין) היה מיסיונר ישועי ממוצא איטלקי שהצליח להביא את הנצרות הקתולית המודרנית לסין, ארץ שהייתה עד לתקופתו סגורה בפני זרים, ובה חי ב-30 השנים האחרונות לחייו. הקהילייה הנוצרית שיסד בסין בסוף המאה ה-16 (תקופת שושלת מינג) שגשגה ובמאה ה-20 הייתה הקהילה הגדולה ביותר ששרדה את מהפכת התרבות בסין. במקביל לעבודתו כמיסיונר היה ריצ'י המתרגם הראשון של כתבי קונפוציוס ללטינית, הלינגואה פרנקה של המדע בתקופתו, ושל כתבי אוקלידס לסינית. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
8 באוקטובר 2019	ציורו של מאוריצי גוטליב "יהודים מתפללים בבית הכנסת ביום הכיפורים" יום הכיפורים הוא יום קדוש ביהדות, והוא מהווה יום סליחה וכפרה. יום הכיפורים הוא יום התענית היחיד שמוזכר בתורה, והוא הצום היחיד שדוחה את עונג השבת (צמים ביום כיפור גם אם הוא חל בשבת). בתקופה שבה בית המקדש היה קיים, עיקר היום הייתה עבודת יום הכיפורים בבית המקדש, שהייתה שונה בהרבה מהעבודה היום יומית במקדש, בין השאר: שילוח שעיר לעזאזל. הכהן הגדול, כחלק מתפקידיו, היה נכנס לקודש הקודשים. מסכת יומא עוסקת בעבודת הכהן במקדש ביום הכיפורים. יום הכיפורים הוא גם סיומם של עשרת ימי תשובה שהחלו בראש השנה. ביום הכיפורים ולפניו, מקובל על פי המסורת היהודית לבקש סליחה האחד מהשני מכיוון שעל "עבירות שבין אדם לחברו אין יום הכיפורים מכפר, עד שירצה את חברו" (משנה, יומא, ח', ז'). לפני הצום נהוג לערוך כפרות, להתפלל תפילת מנחה בצוהרי היום ולאכול סעודה מפסקת. הכרזת כל נדרי פותחת את תפילות החג, תפילת נעילה מסיימת את תפילות החג, ובסופה, ברוב הקהילות תוקעים בשופר. שני פיוטים מפורסמים של יום הכיפורים הם ונתנה תוקף, הנאמר בתפילת מוסף אצל רוב יהודי אשכנז (וקהילות ספרדיות בודדות); ואל נורא עלילה, הנאמר בתפילת הנעילה אצל יהודי ספרד (וקהילות אשכנזיות בודדות). בזיכרון הישראלי הקולקטיבי מתקשר החג עם מלחמת יום הכיפורים, שהחלה בעיצומו של יום הכיפורים ה'תשל"ד. גמר חתימה טובה!	עריכה - תבנית - שיחה
9 באוקטובר 2019	ציורו של מאוריצי גוטליב "יהודים מתפללים בבית הכנסת ביום הכיפורים" יום הכיפורים הוא יום קדוש ביהדות, והוא מהווה יום סליחה וכפרה. יום הכיפורים הוא יום התענית היחיד שמוזכר בתורה, והוא הצום היחיד שדוחה את עונג השבת (צמים ביום כיפור גם אם הוא חל בשבת). בתקופה שבה בית המקדש היה קיים, עיקר היום הייתה עבודת יום הכיפורים בבית המקדש, שהייתה שונה בהרבה מהעבודה היום יומית במקדש, בין השאר: שילוח שעיר לעזאזל. הכהן הגדול, כחלק מתפקידיו, היה נכנס לקודש הקודשים. מסכת יומא עוסקת בעבודת הכהן במקדש ביום הכיפורים. יום הכיפורים הוא גם סיומם של עשרת ימי תשובה שהחלו בראש השנה. ביום הכיפורים ולפניו, מקובל על פי המסורת היהודית לבקש סליחה האחד מהשני מכיוון שעל "עבירות שבין אדם לחברו אין יום הכיפורים מכפר, עד שירצה את חברו" (משנה, יומא, ח', ז'). לפני הצום נהוג לערוך כפרות, להתפלל תפילת מנחה בצוהרי היום ולאכול סעודה מפסקת. הכרזת כל נדרי פותחת את תפילות החג, תפילת נעילה מסיימת את תפילות החג, ובסופה, ברוב הקהילות תוקעים בשופר. שני פיוטים מפורסמים של יום הכיפורים הם ונתנה תוקף, הנאמר בתפילת מוסף אצל רוב יהודי אשכנז (וקהילות ספרדיות בודדות); ואל נורא עלילה, הנאמר בתפילת הנעילה אצל יהודי ספרד (וקהילות אשכנזיות בודדות). בזיכרון הישראלי הקולקטיבי מתקשר החג עם מלחמת יום הכיפורים, שהחלה בעיצומו של יום הכיפורים ה'תשל"ד. גמר חתימה טובה!	עריכה - תבנית - שיחה
10 באוקטובר 2019	ציור דיוקנו של קרול הראשון קרול הראשון, מלך רומניה (20 באפריל 1839 – 10 באוקטובר 1914), היה קצין גרמני ובנו השני של הנסיך הגרמני קרל אנטון. קרול נבחר בשנת 1866 לתפקיד דומניטור של הנסיכויות הרומניות המאוחדות ובשנת 1881 הוכרז כמלך רומניה. הוא היה חבר כבוד של האקדמיה הרומנית מ-1867 ונשיא כבוד ופטרון של האקדמיה מ-1879 ועד ל-1914, מרשל של צבא האימפריה הרוסית ומפקד הכוחות הרומנים והרוסיים שלחמו ברומניה ובבולגריה נגד צבא האימפריה העות'מאנית במלחמת רוסיה-טורקיה, 1878-1877. תחת שלטונו הממושך (48 שנים) רומניה שינתה את פניה, השתתפה במלחמות והרחיבה גבולות, פרשיות שונות זעזעו את המדינה, את המשפחה המלכותית ואפילו את כס המלכות. לקרול היה יחס מורכב ליהודי רומניה, שבכל שנות שלטונו לא זכו לקבלת האזרחות הרומנית, למרות השתתפותם במלחמות הרומנים. מותו, לאחר פרוץ מלחמת העולם הראשונה, מקושר לאכזבתו מכך שלא קיבלו את עמדתו שעל רומניה להצטרף למעצמות המרכז. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
11 באוקטובר 2019	ציור דיוקנו של קרול הראשון קרול הראשון, מלך רומניה (20 באפריל 1839 – 10 באוקטובר 1914), היה קצין גרמני ובנו השני של הנסיך הגרמני קרל אנטון. קרול נבחר בשנת 1866 לתפקיד דומניטור של הנסיכויות הרומניות המאוחדות ובשנת 1881 הוכרז כמלך רומניה. הוא היה חבר כבוד של האקדמיה הרומנית מ-1867 ונשיא כבוד ופטרון של האקדמיה מ-1879 ועד ל-1914, מרשל של צבא האימפריה הרוסית ומפקד הכוחות הרומנים והרוסיים שלחמו ברומניה ובבולגריה נגד צבא האימפריה העות'מאנית במלחמת רוסיה-טורקיה, 1878-1877. תחת שלטונו הממושך (48 שנים) רומניה שינתה את פניה, השתתפה במלחמות והרחיבה גבולות, פרשיות שונות זעזעו את המדינה, את המשפחה המלכותית ואפילו את כס המלכות. לקרול היה יחס מורכב ליהודי רומניה, שבכל שנות שלטונו לא זכו לקבלת האזרחות הרומנית, למרות השתתפותם במלחמות הרומנים. מותו, לאחר פרוץ מלחמת העולם הראשונה, מקושר לאכזבתו מכך שלא קיבלו את עמדתו שעל רומניה להצטרף למעצמות המרכז. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
12 באוקטובר 2019	ריצ'רד ניקסון פרשת ווטרגייט הייתה שערורייה פוליטית שהתרחשה בארצות הברית, בין השנים 1972 ל-1974, ואשר הובילה בסופו של דבר להתפטרותו של נשיאה ה-37, ריצ'רד ניקסון. השערורייה הייתה שרשרת של אירועים שהתחוללו במשך כשנתיים: תחילתה בחודש יוני 1972, כאשר התגלו פעולות שננקטו על ידי אנשי ממשל ניקסון, שפרצו למטה המפלגה הדמוקרטית והתקינו בו ציוד האזנה. שיא הפרשה היה חשיפתה של קלטת בחודש אוגוסט של שנת 1974, ובה ראיות חותכות למעורבותו של הנשיא בשערורייה. הסערה הציבורית והמשפטית שהביאה עמה החשיפה גררה מהלך שנועד להביא להדחתו הצפויה של ניקסון, אך הנשיא הקדים את המהלך והתפטר ארבעה ימים מאוחר יותר, ב-9 באוגוסט. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
13 באוקטובר 2019	ריצ'רד ניקסון פרשת ווטרגייט הייתה שערורייה פוליטית שהתרחשה בארצות הברית, בין השנים 1972 ל-1974, ואשר הובילה בסופו של דבר להתפטרותו של נשיאה ה-37, ריצ'רד ניקסון. השערורייה הייתה שרשרת של אירועים שהתחוללו במשך כשנתיים: תחילתה בחודש יוני 1972, כאשר התגלו פעולות שננקטו על ידי אנשי ממשל ניקסון, שפרצו למטה המפלגה הדמוקרטית והתקינו בו ציוד האזנה. שיא הפרשה היה חשיפתה של קלטת בחודש אוגוסט של שנת 1974, ובה ראיות חותכות למעורבותו של הנשיא בשערורייה. הסערה הציבורית והמשפטית שהביאה עמה החשיפה גררה מהלך שנועד להביא להדחתו הצפויה של ניקסון, אך הנשיא הקדים את המהלך והתפטר ארבעה ימים מאוחר יותר, ב-9 באוגוסט. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
14 באוקטובר 2019	חנה ארנדט, 1933 חנה ארנדט (14 באוקטובר 1906, הנובר, הקיסרות הגרמנית – 4 בדצמבר 1975, ניו יורק) הייתה פובליציסטית והוגת דעות יהודייה ילידת גרמניה. לכתביה נודעה תרומה גדולה לפילוסופיה הפוליטית, אף שדחתה את השימוש במושג זה, סירבה להיקרא פילוסופית, והעדיפה לשייך את פרסומיה לתחומים של תאוריה פוליטית והיסטוריה של הרעיונות. בעקבות רדיפתם של היהודים בגרמניה הנאצית, היגרה מגרמניה לצרפת, ובהמשך לארצות הברית. התאזרחה בארצות הברית בשנת 1951, ובה עבדה כעיתונאית ומרצה בקולג'. הגותה של ארנדט הדגישה את רעיון החירות, לא כביטוי לרצון החופשי לכאורה של הפרט או לריבונותו על עצמו, אלא להבטים הקשורים לקיום של בני אדם בעולם משותף עם אחרים. החירות, לפי ארנדט, קשורה ליכולת האנושית להתחיל דברים מחדש באופן לא דטרמיניסטי; יכולת שמתבטאת במעשה הפוליטי. בשל תפיסה זו הייתה ארנדט ביקורתית כלפי תפיסות שהדגישו תהליכים דטרמיניסטים, הבנה של הפוליטיקה כביטוי להכרחיות היסטורית, ביולוגית או כניהול כלכלי-חברתי של המדינה בדומה לניהול משק בית. כתביה של ארנדט התעמתו רבות עם פילוסופים בני כל התקופות. בזכות מחשבתה העצמאית, התאוריה שלה על הטוטליטריזם והגותה האקזיסטנציאליסטית, בולט שמהּ בשיח בן ימינו. ארנדט ביססה את כתביה על מסמכים פילוסופיים, פוליטיים והיסטוריים וכן על ביוגרפיות ויצירות ספרותיות. דרך הפרשנות שלה לטקסטים, שהושפעה בחלקה ממרטין היידגר, עזרה למצב אותה כהוגת דעות עצמאית במרחב שבין התחומים האקדמיים השונים. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
15 באוקטובר 2019	חנה ארנדט, 1933 חנה ארנדט (14 באוקטובר 1906, הנובר, הקיסרות הגרמנית – 4 בדצמבר 1975, ניו יורק) הייתה פובליציסטית והוגת דעות יהודייה ילידת גרמניה. לכתביה נודעה תרומה גדולה לפילוסופיה הפוליטית, אף שדחתה את השימוש במושג זה, סירבה להיקרא פילוסופית, והעדיפה לשייך את פרסומיה לתחומים של תאוריה פוליטית והיסטוריה של הרעיונות. בעקבות רדיפתם של היהודים בגרמניה הנאצית, היגרה מגרמניה לצרפת, ובהמשך לארצות הברית. התאזרחה בארצות הברית בשנת 1951, ובה עבדה כעיתונאית ומרצה בקולג'. הגותה של ארנדט הדגישה את רעיון החירות, לא כביטוי לרצון החופשי לכאורה של הפרט או לריבונותו על עצמו, אלא להבטים הקשורים לקיום של בני אדם בעולם משותף עם אחרים. החירות, לפי ארנדט, קשורה ליכולת האנושית להתחיל דברים מחדש באופן לא דטרמיניסטי; יכולת שמתבטאת במעשה הפוליטי. בשל תפיסה זו הייתה ארנדט ביקורתית כלפי תפיסות שהדגישו תהליכים דטרמיניסטים, הבנה של הפוליטיקה כביטוי להכרחיות היסטורית, ביולוגית או כניהול כלכלי-חברתי של המדינה בדומה לניהול משק בית. כתביה של ארנדט התעמתו רבות עם פילוסופים בני כל התקופות. בזכות מחשבתה העצמאית, התאוריה שלה על הטוטליטריזם והגותה האקזיסטנציאליסטית, בולט שמהּ בשיח בן ימינו. ארנדט ביססה את כתביה על מסמכים פילוסופיים, פוליטיים והיסטוריים וכן על ביוגרפיות ויצירות ספרותיות. דרך הפרשנות שלה לטקסטים, שהושפעה בחלקה ממרטין היידגר, עזרה למצב אותה כהוגת דעות עצמאית במרחב שבין התחומים האקדמיים השונים. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
16 באוקטובר 2019	איסוף ומעצר יהודים ברחוב ביאשי בזמן הפרעות פרעות יאשי היו אירועי דמים שהתרחשו בעיר יאשי שברומניה והיו מהפוגרומים האכזריים ביותר בהיסטוריה של יהודי מזרח אירופה. ב-29 ביוני 1941 הורה הרודן יון אנטונסקו לפנות את כל האוכלוסייה היהודית מהעיר. באותו יום יצאו למבצע הפינוי כוחות צבא ומשטרה רומנים יחד עם פורעים רומנים אנטישמיים, בסיוע כוחות צבא גרמנים ששהו באותה תקופה ביאשי. במהלך הפעולה נשדדו היהודים, בתיהם, עסקיהם ומוסדותיהם נבזזו וכ-15,000 יהודים נרצחו. רבים אחרים הוכו, עונו והושפלו. תוך כדי הפרעות היו מתי-מעט אשר בלטו באומץ לבם כאשר ניסו לעזור ליהודים, ולימים חלקם קיבלו את תואר חסיד אומות העולם. ביניהם ניתן להזכיר את אלנה, נסיכת יוון ומלכת רומניה, שהפעילה לחץ על מנת שיוגש סיוע לניצולים. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
17 באוקטובר 2019	איסוף ומעצר יהודים ברחוב ביאשי בזמן הפרעות פרעות יאשי היו אירועי דמים שהתרחשו בעיר יאשי שברומניה והיו מהפוגרומים האכזריים ביותר בהיסטוריה של יהודי מזרח אירופה. ב-29 ביוני 1941 הורה הרודן יון אנטונסקו לפנות את כל האוכלוסייה היהודית מהעיר. באותו יום יצאו למבצע הפינוי כוחות צבא ומשטרה רומנים יחד עם פורעים רומנים אנטישמיים, בסיוע כוחות צבא גרמנים ששהו באותה תקופה ביאשי. במהלך הפעולה נשדדו היהודים, בתיהם, עסקיהם ומוסדותיהם נבזזו וכ-15,000 יהודים נרצחו. רבים אחרים הוכו, עונו והושפלו. תוך כדי הפרעות היו מתי-מעט אשר בלטו באומץ לבם כאשר ניסו לעזור ליהודים, ולימים חלקם קיבלו את תואר חסיד אומות העולם. ביניהם ניתן להזכיר את אלנה, נסיכת יוון ומלכת רומניה, שהפעילה לחץ על מנת שיוגש סיוע לניצולים. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
18 באוקטובר 2019	תעודת מסע שסיפקו שלטונות רומניה ליהודיה ולשני ילדיה לאחר שנאלצה לוותר על אזרחותה פדיון יהודי רומניה הוא כינוי להגירת יהודים מרומניה בתקופה שבין סיום מלחמת העולם השנייה ובין המהפכה הרומנית. בתקופה זו בחרו רבים מיהודי רומניה להגר מן המדינה, אך הגירה זו – מרביתה עלייה לארץ ישראל ולמדינת ישראל – הותנתה על ידי השלטונות הרומניים בתשלום עבור כל מהגר. תשלום זה היה מדורג לפי קריטריונים שונים והועבר לידי שליחי השלטון הרומני על ידי שליחי מוסדות יהודיים. המיקוח על גובה התשלום למהגר ועצם קיום העסקאות נשמרו בסוד כמוס; הרומנים חששו שגילוי יביך ויבייש אותם, והיהודים חששו שגילוי יביא להפסקת העלייה. צורת התשלום עברה שינויים במהלך הזמן: תשלום בציוד ובסחורות, דמי הפלגה מופקעים באוניית נוסעים רומנית, הפקדות מטבע זר בחשבונות במערב אירופה, וגם מזומנים. גם ארצות מעבר, דוגמת בולגריה, גבו "דמי מעבר" במטבע זר. עלותו של פדיון העולים השפיעה על מקבלי ההחלטות וסיכנה את העלייה מרומניה. על מנת לקיים את העסקאות נזקקו הרומנים, בהתחלה, להסכמתה של הנהגת ברית המועצות, אך בהמשך פעלו באופן עצמאי והשתמשו במנוף מתן אישורי העלייה גם להשגת מטרות נוספות, דיפלומטיות, ביטחוניות וכלכליות. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
19 באוקטובר 2019	תעודת מסע שסיפקו שלטונות רומניה ליהודיה ולשני ילדיה לאחר שנאלצה לוותר על אזרחותה פדיון יהודי רומניה הוא כינוי להגירת יהודים מרומניה בתקופה שבין סיום מלחמת העולם השנייה ובין המהפכה הרומנית. בתקופה זו בחרו רבים מיהודי רומניה להגר מן המדינה, אך הגירה זו – מרביתה עלייה לארץ ישראל ולמדינת ישראל – הותנתה על ידי השלטונות הרומניים בתשלום עבור כל מהגר. תשלום זה היה מדורג לפי קריטריונים שונים והועבר לידי שליחי השלטון הרומני על ידי שליחי מוסדות יהודיים. המיקוח על גובה התשלום למהגר ועצם קיום העסקאות נשמרו בסוד כמוס; הרומנים חששו שגילוי יביך ויבייש אותם, והיהודים חששו שגילוי יביא להפסקת העלייה. צורת התשלום עברה שינויים במהלך הזמן: תשלום בציוד ובסחורות, דמי הפלגה מופקעים באוניית נוסעים רומנית, הפקדות מטבע זר בחשבונות במערב אירופה, וגם מזומנים. גם ארצות מעבר, דוגמת בולגריה, גבו "דמי מעבר" במטבע זר. עלותו של פדיון העולים השפיעה על מקבלי ההחלטות וסיכנה את העלייה מרומניה. על מנת לקיים את העסקאות נזקקו הרומנים, בהתחלה, להסכמתה של הנהגת ברית המועצות, אך בהמשך פעלו באופן עצמאי והשתמשו במנוף מתן אישורי העלייה גם להשגת מטרות נוספות, דיפלומטיות, ביטחוניות וכלכליות. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
20 באוקטובר 2019	קרב נאווארינו נחשב לאחת מנקודות המפנה העיקריות במלחמת העצמאות היוונית ולקרב הגדול האחרון בין אוניות-מפרשים מלחמתיות. הוא ניטש ב-20 באוקטובר 1827 בין צי עות'מאני-מצרי, שהוביל וליווה חיל משלוח לדיכוי מרד היוונים בשלטון העות'מאני, לבין צי משותף של בריטניה, צרפת ורוסיה, שסייעו ליוונים במאבקם לחירות, כל אחת מטעמה היא. הקרב ניטש בתוך מפרץ נאווארינו (כיום פִּילוֹס), בחוף המערבי של הפלופונסוס ביוון, והתנהל כשאוניות שני הצדדים יורות מתותחיהן כשהן עוגנות. לאחר ארבע שעות לחימה הושמד למעשה הצי העות'מאני, וחיל המשלוח נותר מבודד בארץ אויב מבלי יכולת להיחלץ. הסולטאן מהמוט השני לא מיהר להודות בתבוסתו, אך בסופו של דבר נאלץ להיכנע ללחצן של המעצמות הגדולות והכיר בעצמאותה של ממלכת יוון החדשה. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
21 באוקטובר 2019	קרב נאווארינו נחשב לאחת מנקודות המפנה העיקריות במלחמת העצמאות היוונית ולקרב הגדול האחרון בין אוניות-מפרשים מלחמתיות. הוא ניטש ב-20 באוקטובר 1827 בין צי עות'מאני-מצרי, שהוביל וליווה חיל משלוח לדיכוי מרד היוונים בשלטון העות'מאני, לבין צי משותף של בריטניה, צרפת ורוסיה, שסייעו ליוונים במאבקם לחירות, כל אחת מטעמה היא. הקרב ניטש בתוך מפרץ נאווארינו (כיום פִּילוֹס), בחוף המערבי של הפלופונסוס ביוון, והתנהל כשאוניות שני הצדדים יורות מתותחיהן כשהן עוגנות. לאחר ארבע שעות לחימה הושמד למעשה הצי העות'מאני, וחיל המשלוח נותר מבודד בארץ אויב מבלי יכולת להיחלץ. הסולטאן מהמוט השני לא מיהר להודות בתבוסתו, אך בסופו של דבר נאלץ להיכנע ללחצן של המעצמות הגדולות והכיר בעצמאותה של ממלכת יוון החדשה. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
22 באוקטובר 2019	וסילה אלכסנדרי וָסִילֶה אָלֶכְּסַנְדְרִי (21 ביולי 1821 – 22 באוגוסט 1890) היה משורר, מחזאי, סופר, מהפכן, מדינאי ודיפלומט רומני, מגדולי המשוררים בשפה הרומנית בכל הזמנים. אלכסנדרי היה אחד החברים המייסדים של האקדמיה הרומנית וממייסדי התיאטרון הרומני. הוא נחשב לאחד ממניחי היסוד של הפרוזה הספרותית הרומנית, יצר סוגות בשירה הרומנית ואסף ופרסם יצירות פולקלור רומניות. היה מעורב במהלכים לאיחוד הנסיכויות הרומניות ובפעילות להשתחררותן מהעול העות'מאני, והיה מועמד להיות שליט נסיכות מולדובה, אך ויתר על הסיכוי לכך, כדי לאפשר את איחוד הנסיכויות. היה איש רב פעלים בספרות ובמדינאות. יש מקורות לכך שסבו מצד אביו היה יהודי שהתנצר, אך אלכסנדרי עצמו היה עוין ליהדות רומניה ופעל נגד האמנציפציה ליהודים ברומניה. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
23 באוקטובר 2019	וסילה אלכסנדרי וָסִילֶה אָלֶכְּסַנְדְרִי (21 ביולי 1821 – 22 באוגוסט 1890) היה משורר, מחזאי, סופר, מהפכן, מדינאי ודיפלומט רומני, מגדולי המשוררים בשפה הרומנית בכל הזמנים. אלכסנדרי היה אחד החברים המייסדים של האקדמיה הרומנית וממייסדי התיאטרון הרומני. הוא נחשב לאחד ממניחי היסוד של הפרוזה הספרותית הרומנית, יצר סוגות בשירה הרומנית ואסף ופרסם יצירות פולקלור רומניות. היה מעורב במהלכים לאיחוד הנסיכויות הרומניות ובפעילות להשתחררותן מהעול העות'מאני, והיה מועמד להיות שליט נסיכות מולדובה, אך ויתר על הסיכוי לכך, כדי לאפשר את איחוד הנסיכויות. היה איש רב פעלים בספרות ובמדינאות. יש מקורות לכך שסבו מצד אביו היה יהודי שהתנצר, אך אלכסנדרי עצמו היה עוין ליהדות רומניה ופעל נגד האמנציפציה ליהודים ברומניה. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
24 באוקטובר 2019	בפסיכותרפיה, חשיפה עצמית היא מצב שבו המטפל משתף רגשות או מידע אישי אודותיו בתהליך טיפולי, דבר העשוי להיות כלי משמעותי של התערבות טיפולית. חוקרים רבים שבדקו את הכלי מצאו כי יש בו פוטנציאל גבוה לקידום התהליך הטיפולי. לעיתים קרובות הוא בא לידי ביטוי כחלק אינטגרלי מתהליך זה, ויש לו תפקיד חשוב בהתפתחות הקשר הטיפולי. יחד עם זאת, כתלות בדרך, בעיתוי ובסיבות לשימוש בכלי, הוא יכול להוות הפרה של הגבולות הטיפוליים והאתיים או לעיתים אף להקשות על הטיפול. ההבנה של החשיפה העצמית כעניין העוסק בגבולות בטיפול והשלכותיה על הקשר ועל התהליך הטיפולי, חיוניים לכל מטפל. הלגיטימציה של השימוש בחשיפה העצמית ככלי התערבות בידי המטפל הולכת וגוברת; זאת בניגוד לקביעתו של אבי הפסיכואנליזה, זיגמונד פרויד, שהתנגד לשיתוף המטופל בעולמו הפנימי של המטפל בטענה שהמטופל לא יידע שובע, והזהיר מפני ההשלכות של חשיפת פרטים על אודות המטפל ושבירת עקרון האנונימיות. מלבד שנדור פרנצי‏ והרולד סירלס דגלו כל התאורטיקנים בתפיסה זו, עד הופעתן של גישות חדשות יותר (כמו הגישה הבין-אישית של הפסיכיאטר הארי סאליבן, הגישה האינטרסובייקטיבית שהוגיה המרכזיים הם רוברט סטולורו וג'ורג' אטווד, והגישה ההתייחסותית שבין נציגיה הבולטים סטיבן מיטשל וארון לואיס). גישות אלו נתנו פתח לחשיפה עצמית בתהליך הטיפולי. מחברים אלו מציעים לעשות שימוש בחשיפה העצמית באופן שקול וסלקטיבי, ומבלי לפגוע בחוסר הסימטריה ביחסים הטיפוליים בין המטפל למטופל. לטענתם, שימוש זה יכול לשחרר מצבים בהם הטיפול תקוע, לחזק את ההדדיות בקשר ולהקטין את תחושת ההירארכיה שבטיפול. בנוסף, חשיפה זו מגבירה תחושה של שיתוף פעולה ושל אותנטיות, ומצליחה לפתוח אזורים חדשים בחוויית המטופל, שלא היה להם ביטוי במערכות היחסים שלו. היעדר תחושת המטופל שהוא נמצא בתהליך של היכרות עם המטפל, מעידה על חוסר בליבת התהליך הטיפולי ועל יחסים טיפוליים לא אישיים. מנגד, מזהירים התאורטיקנים מפני נזק אפשרי שיכולה להביא החשיפה העצמית לתהליך הטיפולי כשנעשה בה שימוש שגוי, הממקד את החקירה במטפל, כשהיא עולה ממניעים שגויים, כשהיא מביאה לתוצאות לא רצויות, או כשהיא אינה נשקלת בכובד ראש על פי כללי האתיקה. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
25 באוקטובר 2019	בפסיכותרפיה, חשיפה עצמית היא מצב שבו המטפל משתף רגשות או מידע אישי אודותיו בתהליך טיפולי, דבר העשוי להיות כלי משמעותי של התערבות טיפולית. חוקרים רבים שבדקו את הכלי מצאו כי יש בו פוטנציאל גבוה לקידום התהליך הטיפולי. לעיתים קרובות הוא בא לידי ביטוי כחלק אינטגרלי מתהליך זה, ויש לו תפקיד חשוב בהתפתחות הקשר הטיפולי. יחד עם זאת, כתלות בדרך, בעיתוי ובסיבות לשימוש בכלי, הוא יכול להוות הפרה של הגבולות הטיפוליים והאתיים או לעיתים אף להקשות על הטיפול. ההבנה של החשיפה העצמית כעניין העוסק בגבולות בטיפול והשלכותיה על הקשר ועל התהליך הטיפולי, חיוניים לכל מטפל. הלגיטימציה של השימוש בחשיפה העצמית ככלי התערבות בידי המטפל הולכת וגוברת; זאת בניגוד לקביעתו של אבי הפסיכואנליזה, זיגמונד פרויד, שהתנגד לשיתוף המטופל בעולמו הפנימי של המטפל בטענה שהמטופל לא יידע שובע, והזהיר מפני ההשלכות של חשיפת פרטים על אודות המטפל ושבירת עקרון האנונימיות. מלבד שנדור פרנצי‏ והרולד סירלס דגלו כל התאורטיקנים בתפיסה זו, עד הופעתן של גישות חדשות יותר (כמו הגישה הבין-אישית של הפסיכיאטר הארי סאליבן, הגישה האינטרסובייקטיבית שהוגיה המרכזיים הם רוברט סטולורו וג'ורג' אטווד, והגישה ההתייחסותית שבין נציגיה הבולטים סטיבן מיטשל וארון לואיס). גישות אלו נתנו פתח לחשיפה עצמית בתהליך הטיפולי. מחברים אלו מציעים לעשות שימוש בחשיפה העצמית באופן שקול וסלקטיבי, ומבלי לפגוע בחוסר הסימטריה ביחסים הטיפוליים בין המטפל למטופל. לטענתם, שימוש זה יכול לשחרר מצבים בהם הטיפול תקוע, לחזק את ההדדיות בקשר ולהקטין את תחושת ההירארכיה שבטיפול. בנוסף, חשיפה זו מגבירה תחושה של שיתוף פעולה ושל אותנטיות, ומצליחה לפתוח אזורים חדשים בחוויית המטופל, שלא היה להם ביטוי במערכות היחסים שלו. היעדר תחושת המטופל שהוא נמצא בתהליך של היכרות עם המטפל, מעידה על חוסר בליבת התהליך הטיפולי ועל יחסים טיפוליים לא אישיים. מנגד, מזהירים התאורטיקנים מפני נזק אפשרי שיכולה להביא החשיפה העצמית לתהליך הטיפולי כשנעשה בה שימוש שגוי, הממקד את החקירה במטפל, כשהיא עולה ממניעים שגויים, כשהיא מביאה לתוצאות לא רצויות, או כשהיא אינה נשקלת בכובד ראש על פי כללי האתיקה. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
26 באוקטובר 2019	מראה הגשר כיום הגשר על הנהר קוואי הוא סרט מלחמה בריטי משנת 1957, המבוסס על ספר בשם זה שכתב פייר בול. את הסרט ביים דייוויד לין, מככבים בו אלק גינס, ססואה הייאקאווה, ג'ק הוקינס וויליאם הולדן, והוא מספר את סיפורם של שבויי מלחמה הכלואים במחנה שבויים יפני במזרח הרחוק בזמן מלחמת העולם השנייה. הספר עליו מבוסס הסרט הוא אמנם בדיוני, אך אירועים הקרובים לאירועים שהספר מתאר אירעו במציאות, כאשר שבויי מלחמה בריטיים ואמריקאיים הוכרחו לבנות גשר רכבת על נהר מיי קלונג במערב תאילנד, על מנת שישמש את מאמץ המלחמה היפני. הסיפור שהסרט מספר אינו סיפור מלחמה רגיל, אלא סיפור של מאבק בין תרבויות: התרבות היפנית, התרבות הבריטית והתרבות האמריקאית. הסרט גם מביא מבט פסיכולוגי מעמיק אל נבכי נפשו של גיבור הסרט, הקצין הבריטי קולונל ניקולסון, שבניית הגשר על הנהר קוואי הופכת אצלו לשגעון אובססיבי לדבר אחד. הסרט זכה להצלחה קופתית ולשבחי הביקורת, כמו גם לשבעה פרסי אוסקר, לרבות פרס אוסקר לסרט הטוב ביותר שהוענק למפיקו, סם שפיגל, וכן לפרסים רבים נוספים. מנגינת הפתיחה של הסרט, "המארש של קולונל בוגי", מבוצעת בשריקה, והפכה לאחת המנגינות הידועות שנוצרו בקולנוע. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
27 באוקטובר 2019	מראה הגשר כיום הגשר על הנהר קוואי הוא סרט מלחמה בריטי משנת 1957, המבוסס על ספר בשם זה שכתב פייר בול. את הסרט ביים דייוויד לין, מככבים בו אלק גינס, ססואה הייאקאווה, ג'ק הוקינס וויליאם הולדן, והוא מספר את סיפורם של שבויי מלחמה הכלואים במחנה שבויים יפני במזרח הרחוק בזמן מלחמת העולם השנייה. הספר עליו מבוסס הסרט הוא אמנם בדיוני, אך אירועים הקרובים לאירועים שהספר מתאר אירעו במציאות, כאשר שבויי מלחמה בריטיים ואמריקאיים הוכרחו לבנות גשר רכבת על נהר מיי קלונג במערב תאילנד, על מנת שישמש את מאמץ המלחמה היפני. הסיפור שהסרט מספר אינו סיפור מלחמה רגיל, אלא סיפור של מאבק בין תרבויות: התרבות היפנית, התרבות הבריטית והתרבות האמריקאית. הסרט גם מביא מבט פסיכולוגי מעמיק אל נבכי נפשו של גיבור הסרט, הקצין הבריטי קולונל ניקולסון, שבניית הגשר על הנהר קוואי הופכת אצלו לשגעון אובססיבי לדבר אחד. הסרט זכה להצלחה קופתית ולשבחי הביקורת, כמו גם לשבעה פרסי אוסקר, לרבות פרס אוסקר לסרט הטוב ביותר שהוענק למפיקו, סם שפיגל, וכן לפרסים רבים נוספים. מנגינת הפתיחה של הסרט, "המארש של קולונל בוגי", מבוצעת בשריקה, והפכה לאחת המנגינות הידועות שנוצרו בקולנוע. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
28 באוקטובר 2019	סיכת סטי"לן - אות לוחם בשייטת 3 שייטת ספינות הטילים, או בשמה הצבאי "שייטת 3", היא כוח לחימת השטח העיקרי של חיל הים הישראלי. השייטת הוקמה בשנת 1967 וכוללת, נכון לשנת 2021, 12 ספינות טילים מדגמי סער 4.5, סער 5 וסער 6. בנוסף לספינות הטילים נמצאת תחת פיקודה ספינת העזר אח"י בת ים וכן גף מטוסי סיור ימי. השייטת מוצבת בבסיס חיפה של חיל הים, בו עוגנות מרבית הספינות באופן קבוע. בשנים 2009 ו-2012, זכתה השייטת בפרס הרמטכ"ל ליחידה המבצעית המצטיינת בצה"ל. שייטת ספינות הטילים שינתה את התפיסה האסטרטגית של זרוע הים הישראלי. הקמתה כללה פיתוח טכני רחב היקף, עיצוב תורת לחימה חדשה, ויצירת מקצועות ים ומקצועות לחימה שלא היו קיימים במערך החיל. לכך התלוו קשיים הנדסיים, קשיים תקציביים וקשיים פוליטיים. הקשיים הפוליטיים הגיעו לדרג של משברים עם ממשלות גרמניה, צרפת ונורווגיה. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
29 באוקטובר 2019	סיכת סטי"לן - אות לוחם בשייטת 3 שייטת ספינות הטילים, או בשמה הצבאי "שייטת 3", היא כוח לחימת השטח העיקרי של חיל הים הישראלי. השייטת הוקמה בשנת 1967 וכוללת, נכון לשנת 2021, 12 ספינות טילים מדגמי סער 4.5, סער 5 וסער 6. בנוסף לספינות הטילים נמצאת תחת פיקודה ספינת העזר אח"י בת ים וכן גף מטוסי סיור ימי. השייטת מוצבת בבסיס חיפה של חיל הים, בו עוגנות מרבית הספינות באופן קבוע. בשנים 2009 ו-2012, זכתה השייטת בפרס הרמטכ"ל ליחידה המבצעית המצטיינת בצה"ל. שייטת ספינות הטילים שינתה את התפיסה האסטרטגית של זרוע הים הישראלי. הקמתה כללה פיתוח טכני רחב היקף, עיצוב תורת לחימה חדשה, ויצירת מקצועות ים ומקצועות לחימה שלא היו קיימים במערך החיל. לכך התלוו קשיים הנדסיים, קשיים תקציביים וקשיים פוליטיים. הקשיים הפוליטיים הגיעו לדרג של משברים עם ממשלות גרמניה, צרפת ונורווגיה. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
30 באוקטובר 2019	תיאור התמונה יחסים דיפלומטיים בין ישראל לפיליפינים מתקיימים בצורה מלאה מאז כינונם בשנת 1957. יחסים דיפלומטיים בין הצדדים מתמקדים בעיקר בכלכלה, במסחר ובתרבות. הפיליפינים הייתה המדינה היחידה מבין מדינות אסיה שתמכה ב-1947 בתוכנית החלוקה של האומות המאוחדות. היא תמכה בקבלת ישראל לאומות המאוחדות והכירה בה בשנת 1949. למרות היחס החם שהפגינה כלפי המדינה הצעירה, משרד החוץ קבע כי אין עניין בכינון יחסים דיפלומטיים בין ישראל לפיליפינים והסתפק במינוי קונסול כבוד ישראלי בפיליפינים בלבד. לאחר שמשה שרת ביקר בפיליפינים בשנת 1956, הוחלט על כינון יחסים דיפלומטיים בין שתי המדינות. הראשון שייצג את ישראל בפיליפינים לאחר כינון היחסים היה יעקב שמעוני. בשנת 1962 נפתחה שגרירות ישראל במנילה, ושגרירות הפיליפינים נפתחה בתל אביב. בשנת 1997 חתמו שתי המדינות על מזכר הבנות למיסוד הדיאלוג המדיני בין משרדי החוץ שלהן. שיתוף הפעולה הכלכלי הבולט ביותר בין שתי המדינות הוא בתחום העובדים הזרים. בישראל בין 30,000 ל-50,000 עובדים זרים מהפיליפינים, המועסקים בעיקר בתחום הסיעוד. עם תחילת שנות השבעים, היחסים התקררו בהדרגה. כלכלת הפיליפינים נחלשה, וזו הייתה זקוקה לתמיכתן הכלכלית של ארצות ערב העשירות בנפט. נשיא הפיליפינים דאז, פרדיננד מרקוס, לא הצטיין בידידותו לישראל. בניגוד לקודמיו הוא יצא בהצהרות אנטי-ישראליות וצידד בעמדות המדינות הערביות במהלך מלחמת יום הכיפורים. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
31 באוקטובר 2019	תיאור התמונה יחסים דיפלומטיים בין ישראל לפיליפינים מתקיימים בצורה מלאה מאז כינונם בשנת 1957. יחסים דיפלומטיים בין הצדדים מתמקדים בעיקר בכלכלה, במסחר ובתרבות. הפיליפינים הייתה המדינה היחידה מבין מדינות אסיה שתמכה ב-1947 בתוכנית החלוקה של האומות המאוחדות. היא תמכה בקבלת ישראל לאומות המאוחדות והכירה בה בשנת 1949. למרות היחס החם שהפגינה כלפי המדינה הצעירה, משרד החוץ קבע כי אין עניין בכינון יחסים דיפלומטיים בין ישראל לפיליפינים והסתפק במינוי קונסול כבוד ישראלי בפיליפינים בלבד. לאחר שמשה שרת ביקר בפיליפינים בשנת 1956, הוחלט על כינון יחסים דיפלומטיים בין שתי המדינות. הראשון שייצג את ישראל בפיליפינים לאחר כינון היחסים היה יעקב שמעוני. בשנת 1962 נפתחה שגרירות ישראל במנילה, ושגרירות הפיליפינים נפתחה בתל אביב. בשנת 1997 חתמו שתי המדינות על מזכר הבנות למיסוד הדיאלוג המדיני בין משרדי החוץ שלהן. שיתוף הפעולה הכלכלי הבולט ביותר בין שתי המדינות הוא בתחום העובדים הזרים. בישראל בין 30,000 ל-50,000 עובדים זרים מהפיליפינים, המועסקים בעיקר בתחום הסיעוד. עם תחילת שנות השבעים, היחסים התקררו בהדרגה. כלכלת הפיליפינים נחלשה, וזו הייתה זקוקה לתמיכתן הכלכלית של ארצות ערב העשירות בנפט. נשיא הפיליפינים דאז, פרדיננד מרקוס, לא הצטיין בידידותו לישראל. בניגוד לקודמיו הוא יצא בהצהרות אנטי-ישראליות וצידד בעמדות המדינות הערביות במהלך מלחמת יום הכיפורים. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה