ויקיפדיה:ערכים מומלצים/המלצות קודמות/ספטמבר 2018

ספטמבר
1 בספטמבר 2018	יוסף זריצקי בתצלום מאת אברהם סוסקין, 1926 יוסף זָרִיצְקִי (1 בספטמבר 1891 – 30 בנובמבר 1985) היה צייר ישראלי יליד אוקראינה, ממקדמי האמנות המודרנית בארץ ישראל בתקופת היישוב ולאחר הקמת המדינה. במהלך שנות העשרים היה זריצקי מן האמנים המודרניסטים הבולטים שבתקופת מגדל דוד. יצירתו התנערה מסממנים אוריינטליים, שהיו פופולריים באותה עת. בשנת 1948 נמנה זריצקי עם מקימיה ומנהיגיה של קבוצת "אופקים חדשים". ביצירותיו יצר גרסה מקומית של האמנות המופשטת, שאותה ביקש לקדם באמצעות הקבוצה. למרות אופיה האוניברסלי והמופשט של אמנותו הבשלה, ביצירות כגון "יחיעם (הווי בקיבוץ)" (1951) או "נען, הצייר עם מודל" (1952) ניתן למצוא לצד היבטים ארס פואטיים גם ביטויי הזדהות עם המפעל הציוני. על יצירתו זכה בשנת 1959 בפרס ישראל לציור. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
2 בספטמבר 2018	יוסף זריצקי בתצלום מאת אברהם סוסקין, 1926 יוסף זָרִיצְקִי (1 בספטמבר 1891 – 30 בנובמבר 1985) היה צייר ישראלי יליד אוקראינה, ממקדמי האמנות המודרנית בארץ ישראל בתקופת היישוב ולאחר הקמת המדינה. במהלך שנות העשרים היה זריצקי מן האמנים המודרניסטים הבולטים שבתקופת מגדל דוד. יצירתו התנערה מסממנים אוריינטליים, שהיו פופולריים באותה עת. בשנת 1948 נמנה זריצקי עם מקימיה ומנהיגיה של קבוצת "אופקים חדשים". ביצירותיו יצר גרסה מקומית של האמנות המופשטת, שאותה ביקש לקדם באמצעות הקבוצה. למרות אופיה האוניברסלי והמופשט של אמנותו הבשלה, ביצירות כגון "יחיעם (הווי בקיבוץ)" (1951) או "נען, הצייר עם מודל" (1952) ניתן למצוא לצד היבטים ארס פואטיים גם ביטויי הזדהות עם המפעל הציוני. על יצירתו זכה בשנת 1959 בפרס ישראל לציור. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
3 בספטמבר 2018	איור מימי הביניים המתאר קרב אלופים בין ז'אן הרביעי דוכס ברטאן לבין לואי הראשון רוזן אנז'ו על השליטה בחבל ברטאן. דו-קרב (או דוקרב) הוא עימות, לרוב מזוין ובדרך כלל בין שני אנשים, שנועד להשיג הכרעה בנושא שבמחלוקת. בדרך כלל המונח מתייחס לקרב פנים אל פנים המאורגן מראש ומתנהל בהסכמה, ועל פי כללים שנקבעו בין שני מתמודדים, תוך שימוש בנשק קר או בנשק חם ולעיתים באמנויות לחימה ללא נשק. בהשאלה מתייחס המונח לקונפליקט בין כוחות מנוגדים או תחרות עזה בין יריבים. לאורך ההיסטוריה שימש דו-קרב כאמצעי להכרעת סכסוכים וחילוקי דעות. קרב אלופים, שהוא צורה מסוימת של דו-קרב דוגמת הקרב בין דוד וגוליית, שימש להכרעת סכסוך גדול בין שני צבאות. דו-קרב במסגרת משפט האל שימש להכרעות בסכסוכים משפטיים. דו-קרב נערך על מנת להוכיח נחישות ונכונות להקריב חיים על מנת להגן על הכבוד, ומסתיים כאשר אחד הצדדים הגיע לידי סיפוקו או כאשר לפחות אחד מהצדדים נהרג. בצורה זו הדו-קרב נערך בין שני לוחמים גברים, בדרך כלל מהמעמדות הגבוהים, ושימש להכרעת סכסוכים אישיים, משפטיים ופוליטיים. שורשיו נעוצים בקוד האבירות של מעמד האבירים בימי הביניים ובמורשת של הטורנירים והיה חלק מהמערכת החברתית ובעיקר הצבאית, עד לתחילת המאה העשרים. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
4 בספטמבר 2018	איור מימי הביניים המתאר קרב אלופים בין ז'אן הרביעי דוכס ברטאן לבין לואי הראשון רוזן אנז'ו על השליטה בחבל ברטאן. דו-קרב (או דוקרב) הוא עימות, לרוב מזוין ובדרך כלל בין שני אנשים, שנועד להשיג הכרעה בנושא שבמחלוקת. בדרך כלל המונח מתייחס לקרב פנים אל פנים המאורגן מראש ומתנהל בהסכמה, ועל פי כללים שנקבעו בין שני מתמודדים, תוך שימוש בנשק קר או בנשק חם ולעיתים באמנויות לחימה ללא נשק. בהשאלה מתייחס המונח לקונפליקט בין כוחות מנוגדים או תחרות עזה בין יריבים. לאורך ההיסטוריה שימש דו-קרב כאמצעי להכרעת סכסוכים וחילוקי דעות. קרב אלופים, שהוא צורה מסוימת של דו-קרב דוגמת הקרב בין דוד וגוליית, שימש להכרעת סכסוך גדול בין שני צבאות. דו-קרב במסגרת משפט האל שימש להכרעות בסכסוכים משפטיים. דו-קרב נערך על מנת להוכיח נחישות ונכונות להקריב חיים על מנת להגן על הכבוד, ומסתיים כאשר אחד הצדדים הגיע לידי סיפוקו או כאשר לפחות אחד מהצדדים נהרג. בצורה זו הדו-קרב נערך בין שני לוחמים גברים, בדרך כלל מהמעמדות הגבוהים, ושימש להכרעת סכסוכים אישיים, משפטיים ופוליטיים. שורשיו נעוצים בקוד האבירות של מעמד האבירים בימי הביניים ובמורשת של הטורנירים והיה חלק מהמערכת החברתית ובעיקר הצבאית, עד לתחילת המאה העשרים. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
5 בספטמבר 2018	לואי ריאל (22 באוקטובר 1844 – 16 בנובמבר 1885) היה פוליטיקאי קנדי, מייסד הפרובינציה הקנדית מניטובה ומנהיגם הפוליטי של המסטיסים בשטחי הפרריה הקנדית. הוא הנהיג שתי מרידות כנגד ממשלת קנדה וכנגד ראש ממשלתה הראשון לאחר איחודה, ג'ון אלכסנדר מקדונלד. ריאל שאף לשמור על זכויותיהם ועל תרבותם של המסטיסים כאשר שטחי מולדתם בצפון-המערב הפכו בהדרגה לשטחי השפעה קנדיים. מעשה ההתנגדות הראשון שלו היה מרד הנהר האדום שהתחולל בשנים 1869 – 1870. הממשלה הזמנית שהוקמה על ידי ריאל ניהלה בסופו של דבר דיונים על התנאים שעל פיהם הצטרפה מניטובה לאיחוד קנדה. ריאל הורה על הוצאתו להורג של תומאס סקוט ונמלט לארצות הברית מחשש מהעמדה לדין. למרות זאת, הוא מכונה לעיתים קרובות "אבי מניטובה". אף על פי שהוא נחשב כפושע נמלט, הוא נבחר שלוש פעמים כחבר בבית הנבחרים של קנדה, אם כי הוא מעולם לא תפס את מושבו. ב-1884 נקרא ריאל על ידי מנהיגי המסטיסים בססקצ'ואן כדי שישטח את טענותיהם בפני ממשלת קנדה. תחת זאת הוא ארגן כוח התנגדות צבאית שגרמה להסלמה בעימות הצבאי, "המרד הצפון-מערבי" של 1885. ממשלת אוטווה עשתה שימוש במסילת הברזל החדשה כדי לשלוח לאזור אלפי חיילים. מהלך זה הסתיים במעצרו של ריאל ובהעמדתו לדין בעוון בגידה חמורה. לאחר שדחה מחאות ופניות רבות מהציבור, החליט ראש הממשלה מקדונלד להוציאו להורג בתלייה. בעינייהם של הקנדים צרפתים נתפס ריאל כקורבן הירואי. להוצאתו להורג הייתה השפעה מתמשכת על מהלך הרוחות בקנדה והיא גרמה לקיטוב בין הקבוצות האתניות והדתיות של האומה החדשה. המוניטין ההיסטורי של ריאל הפכה זה מכבר לסוגיה מקטבת בין אלה שתיארו אותו כפנאט וכמורד מסוכן ושפוי למחצה שמרד כנגד האומה הקנדית, לבין אלו שרואים בו כמורד גיבור שלחם להגנת בני עמו דוברי הצרפתית מפני הסגת הגבול הבלתי הוגנת של הממשלה הלאומית דוברת האנגלית. ריאל התפרסם בהדרגה כתומך של רב-תרבותיות, אף על פי שזה הוריד מחשיבות מחויבותו העיקרית כלפי עצמאותם הלאומית והפוליטית של המסטיסים. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
6 בספטמבר 2018	לואי ריאל (22 באוקטובר 1844 – 16 בנובמבר 1885) היה פוליטיקאי קנדי, מייסד הפרובינציה הקנדית מניטובה ומנהיגם הפוליטי של המסטיסים בשטחי הפרריה הקנדית. הוא הנהיג שתי מרידות כנגד ממשלת קנדה וכנגד ראש ממשלתה הראשון לאחר איחודה, ג'ון אלכסנדר מקדונלד. ריאל שאף לשמור על זכויותיהם ועל תרבותם של המסטיסים כאשר שטחי מולדתם בצפון-המערב הפכו בהדרגה לשטחי השפעה קנדיים. מעשה ההתנגדות הראשון שלו היה מרד הנהר האדום שהתחולל בשנים 1869 – 1870. הממשלה הזמנית שהוקמה על ידי ריאל ניהלה בסופו של דבר דיונים על התנאים שעל פיהם הצטרפה מניטובה לאיחוד קנדה. ריאל הורה על הוצאתו להורג של תומאס סקוט ונמלט לארצות הברית מחשש מהעמדה לדין. למרות זאת, הוא מכונה לעיתים קרובות "אבי מניטובה". אף על פי שהוא נחשב כפושע נמלט, הוא נבחר שלוש פעמים כחבר בבית הנבחרים של קנדה, אם כי הוא מעולם לא תפס את מושבו. ב-1884 נקרא ריאל על ידי מנהיגי המסטיסים בססקצ'ואן כדי שישטח את טענותיהם בפני ממשלת קנדה. תחת זאת הוא ארגן כוח התנגדות צבאית שגרמה להסלמה בעימות הצבאי, "המרד הצפון-מערבי" של 1885. ממשלת אוטווה עשתה שימוש במסילת הברזל החדשה כדי לשלוח לאזור אלפי חיילים. מהלך זה הסתיים במעצרו של ריאל ובהעמדתו לדין בעוון בגידה חמורה. לאחר שדחה מחאות ופניות רבות מהציבור, החליט ראש הממשלה מקדונלד להוציאו להורג בתלייה. בעינייהם של הקנדים צרפתים נתפס ריאל כקורבן הירואי. להוצאתו להורג הייתה השפעה מתמשכת על מהלך הרוחות בקנדה והיא גרמה לקיטוב בין הקבוצות האתניות והדתיות של האומה החדשה. המוניטין ההיסטורי של ריאל הפכה זה מכבר לסוגיה מקטבת בין אלה שתיארו אותו כפנאט וכמורד מסוכן ושפוי למחצה שמרד כנגד האומה הקנדית, לבין אלו שרואים בו כמורד גיבור שלחם להגנת בני עמו דוברי הצרפתית מפני הסגת הגבול הבלתי הוגנת של הממשלה הלאומית דוברת האנגלית. ריאל התפרסם בהדרגה כתומך של רב-תרבותיות, אף על פי שזה הוריד מחשיבות מחויבותו העיקרית כלפי עצמאותם הלאומית והפוליטית של המסטיסים. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
7 בספטמבר 2018	כנסיית קרייסט צ'רץ' מלאקה היא עיר היסטורית בדרום מערב חצי האי המלאי, שעל שמה קרוי מצר מלאקה הסמוך. העיר נוסדה בסוף המאה ה-15 ובמשך מאה שנים הייתה מרכז סולטנות מלאקה, ממלכה עצמאית שהתפשטה על שטחים בחצי האי המלאי ובסומטרה. ב-1511 כבשו הפורטוגזים את העיר על מנת שתשמש נמל ביניים במסחר העשיר בתבלינים במשי ובחרסינה בין סין והודו, שבה שימשה גואה כמרכז השלטון הפורטוגזי באסיה, לבין אירופה. ב-1641 כבשו ההולנדים, באמצעות חברת הודו המזרחית ההולנדית, את מלאקה, ושלטו בה לסירוגין עד שהעבירו אותה לידי הבריטים ב-1825 בתמורה לשטחים באינדונזיה של ימינו. הבריטים שלטו בעיר עד 1957 (להוציא שלוש שנות כיבוש העיר בידי האימפריה היפנית), כאשר הוקמה מלזיה העצמאית. בשל המבנים שנותרו מעברה ההיסטורי העשיר צירף ארגון אונסק"ו ב-2008 את מלאקה ואת העיר ג'ור'ג טאון באי פנאנג לרשימת אתרי המורשת העולמית בשם "ערים היסטוריות במצרי מלאקה". לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
8 בספטמבר 2018	כנסיית קרייסט צ'רץ' מלאקה היא עיר היסטורית בדרום מערב חצי האי המלאי, שעל שמה קרוי מצר מלאקה הסמוך. העיר נוסדה בסוף המאה ה-15 ובמשך מאה שנים הייתה מרכז סולטנות מלאקה, ממלכה עצמאית שהתפשטה על שטחים בחצי האי המלאי ובסומטרה. ב-1511 כבשו הפורטוגזים את העיר על מנת שתשמש נמל ביניים במסחר העשיר בתבלינים במשי ובחרסינה בין סין והודו, שבה שימשה גואה כמרכז השלטון הפורטוגזי באסיה, לבין אירופה. ב-1641 כבשו ההולנדים, באמצעות חברת הודו המזרחית ההולנדית, את מלאקה, ושלטו בה לסירוגין עד שהעבירו אותה לידי הבריטים ב-1825 בתמורה לשטחים באינדונזיה של ימינו. הבריטים שלטו בעיר עד 1957 (להוציא שלוש שנות כיבוש העיר בידי האימפריה היפנית), כאשר הוקמה מלזיה העצמאית. בשל המבנים שנותרו מעברה ההיסטורי העשיר צירף ארגון אונסק"ו ב-2008 את מלאקה ואת העיר ג'ור'ג טאון באי פנאנג לרשימת אתרי המורשת העולמית בשם "ערים היסטוריות במצרי מלאקה". לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
9 בספטמבר 2018	כנסיית קרייסט צ'רץ' מלאקה היא עיר היסטורית בדרום מערב חצי האי המלאי, שעל שמה קרוי מצר מלאקה הסמוך. העיר נוסדה בסוף המאה ה-15 ובמשך מאה שנים הייתה מרכז סולטנות מלאקה, ממלכה עצמאית שהתפשטה על שטחים בחצי האי המלאי ובסומטרה. ב-1511 כבשו הפורטוגזים את העיר על מנת שתשמש נמל ביניים במסחר העשיר בתבלינים במשי ובחרסינה בין סין והודו, שבה שימשה גואה כמרכז השלטון הפורטוגזי באסיה, לבין אירופה. ב-1641 כבשו ההולנדים, באמצעות חברת הודו המזרחית ההולנדית, את מלאקה, ושלטו בה לסירוגין עד שהעבירו אותה לידי הבריטים ב-1825 בתמורה לשטחים באינדונזיה של ימינו. הבריטים שלטו בעיר עד 1957 (להוציא שלוש שנות כיבוש העיר בידי האימפריה היפנית), כאשר הוקמה מלזיה העצמאית. בשל המבנים שנותרו מעברה ההיסטורי העשיר צירף ארגון אונסק"ו ב-2008 את מלאקה ואת העיר ג'ור'ג טאון באי פנאנג לרשימת אתרי המורשת העולמית בשם "ערים היסטוריות במצרי מלאקה". לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
10 בספטמבר 2018	שמואל נח אייזנשטדט, מרץ 2008 שמואל נח אייזנשטדט (10 בספטמבר 1923 – 2 בספטמבר 2010) היה סוציולוג ישראלי, פרופסור באוניברסיטה העברית בירושלים ועמית מחקר בכיר במכון ון ליר בירושלים. אייזנשטדט נחשב אחד מגדולי החוקרים שהטביעו את חותמם על הסוציולוגיה העולמית בת זמננו. הוא זכה בפרסים רבים על עבודתו, בהם פרס ישראל לסוציולוגיה (התשל"ג-1973), פרס בלצן, פרס מחקר של קרן מקס פלנק ופרס א.מ.ת. ב-2006 זכה בפרס הזיכרון הבינלאומי על שם הולברג, והיה הזוכה השלישי בפרס זה מאז הוכרז ב-2004 (קדמו לו ז'וליה קריסטבה ויורגן הברמס). הפרס הוענק לו "בזכות הישגיו יוצאי הדופן באמנויות ובמדעי החברה, במשפטים ובתאולוגיה, ובעבור 50 שנות מצוינות והשפעה חשובה על התאוריה הסוציולוגית." לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
11 בספטמבר 2018	עצים עתיקים בארץ ישראל (בלשון המדעית "עצים בוגרים") הם עצים גדולים בני למעלה ממאה שנים בארץ ישראל, אם כי ההגדרה תלויה במין ואינה קשיחה. עצים אינם שורדים שנים רבות בשל סיבות ביולוגיות (תוחלת החיים של המין, חשיפה למזיקים שונים, תחרות עם מינים פולשים, שינויים אקלימיים, זיהום אוויר וכדומה) ובשל עקירתם על ידי האדם, לצורך שימוש כחומר בעירה ולצורך הרחבת שטחים לבנייה ולחקלאות. רבים מן העצים העתיקים נמצאים בסמוך למתחמים מקודשים ("מקאמים" כגון מסגדים, קברי שייחים, קברי צדיקים וכדומה), זאת עקב האמונה בעצים קדושים לפיה העצים הצומחים במקום קדוש שייכים לקדושת המקום. איסור זה מאפשר לעצים לצמוח פרא באין מפריע ומגן עליהם מפני כריתה. קבוצה נוספת של עצים ותיקים בעלי עניין היא "עצים חדשים" שניטעו בראשית ימי הציונות וההתיישבות בארץ ישראל, חלקם כחלק מתהליך ניסיוני של אקלום. לקבוצה זו שייכים עצים כמו אקליפטוס ופיקוס בנגלי, שניטעו על ידי חלוצי החקלאות המודרנית כאהרן אהרנסון, קרל נטר ואליהו קראוזה. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
12 בספטמבר 2018	עצים עתיקים בארץ ישראל (בלשון המדעית "עצים בוגרים") הם עצים גדולים בני למעלה ממאה שנים בארץ ישראל, אם כי ההגדרה תלויה במין ואינה קשיחה. עצים אינם שורדים שנים רבות בשל סיבות ביולוגיות (תוחלת החיים של המין, חשיפה למזיקים שונים, תחרות עם מינים פולשים, שינויים אקלימיים, זיהום אוויר וכדומה) ובשל עקירתם על ידי האדם, לצורך שימוש כחומר בעירה ולצורך הרחבת שטחים לבנייה ולחקלאות. רבים מן העצים העתיקים נמצאים בסמוך למתחמים מקודשים ("מקאמים" כגון מסגדים, קברי שייחים, קברי צדיקים וכדומה), זאת עקב האמונה בעצים קדושים לפיה העצים הצומחים במקום קדוש שייכים לקדושת המקום. איסור זה מאפשר לעצים לצמוח פרא באין מפריע ומגן עליהם מפני כריתה. קבוצה נוספת של עצים ותיקים בעלי עניין היא "עצים חדשים" שניטעו בראשית ימי הציונות וההתיישבות בארץ ישראל, חלקם כחלק מתהליך ניסיוני של אקלום. לקבוצה זו שייכים עצים כמו אקליפטוס ופיקוס בנגלי, שניטעו על ידי חלוצי החקלאות המודרנית כאהרן אהרנסון, קרל נטר ואליהו קראוזה. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
13 בספטמבר 2018	הצגה גרפית של השינוי הרגעי בתמונת המרחב-זמן מנקודת מבטו של צופה שתנועתו משתנה. עם שינוי אופי המהירות תמונת המרחב-זמן סובבת ומתפתלת, והוא מצטייר כעקום. מרחב-זמן הוא המרחב הארבעה-ממדי, שנהוג לייצגו על ידי מערכת של קואורדינטות מרחביות וקואורדינטת זמן, שכל נקודה בה מציינת אירוע המתרחש במקום ובזמן מסוימים‏. לעיתים נקרא גם מרחב מינקובסקי, על שם המתמטיקאי הרמן מינקובסקי, שהציע ב-1907 את הרעיון והמודל המתמטי הראשון של מרחב-זמן. המרחב-זמן הוא אחד הביטויים הבולטים להבדל בין התפיסה המכנית קלאסית, הרואה בזמן ובמרחב ממדים נפרדים ובלתי תלויים, לבין התפיסה היחסותית, הרואה בזמן ובמרחב גדלים הקשורים זה בזה, ותלויים בתנועה היחסית של הצופה והאובייקט הנצפה, ובהשפעת שדות גרביטציה. השימוש במודל המרחב-זמן איפשר את המעבר מהייצוג הסטטי והרגעי של אירועים, המאפיין את המרחב התלת-ממדי, לייצוג משוכלל יותר, המעניק תיאור רציף ושלם של היקום המתפתח‏. מעבר לכך, הגאומטריה והמטריקה של המרחב-זמן היוו כלי מרכזי להבנת, הפשטת והעברת רעיונות יסוד בתורת היחסות הפרטית והכללית, כמו גם לפיתוחם של הללו ושל תאוריות אחרות העוסקות ברמת המיקרו והמקרו של היקום. רעיון המרחב-זמן לא רק הצליח להמחיש את קביעותיה של תורת היחסות, ובייחוד את ההשקפה שמרחב וזמן הם שתי פנים של ישות אחת, אלא גם שינה את ההשקפה על היקום בהעניקו לזירת האירועים עצמה גוף ו'חיים'; תחת מרחב סטטי, שהוא המקום בו דברים נמצאים, ואשר 'אינו עושה כלום', נעשה מעבר לזירה דינמית יותר: מרחב-זמן המנחה את תנועת החומר והאנרגיה, שתצורתו נקבעת על ידי החומר והאנרגיה, ואשר לפי הקוסמולוגיה בת ימינו נוצר במפץ הגדול. במהלך המאה העשרים, עם השתרשות תורת היחסות, חדר מושג המרחב-זמן לתחומים שונים של הפיזיקה, ואף החל לשמש כשם כללי למארג היקום או ה'עולם שלנו'. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
14 בספטמבר 2018	הצגה גרפית של השינוי הרגעי בתמונת המרחב-זמן מנקודת מבטו של צופה שתנועתו משתנה. עם שינוי אופי המהירות תמונת המרחב-זמן סובבת ומתפתלת, והוא מצטייר כעקום. מרחב-זמן הוא המרחב הארבעה-ממדי, שנהוג לייצגו על ידי מערכת של קואורדינטות מרחביות וקואורדינטת זמן, שכל נקודה בה מציינת אירוע המתרחש במקום ובזמן מסוימים‏. לעיתים נקרא גם מרחב מינקובסקי, על שם המתמטיקאי הרמן מינקובסקי, שהציע ב-1907 את הרעיון והמודל המתמטי הראשון של מרחב-זמן. המרחב-זמן הוא אחד הביטויים הבולטים להבדל בין התפיסה המכנית קלאסית, הרואה בזמן ובמרחב ממדים נפרדים ובלתי תלויים, לבין התפיסה היחסותית, הרואה בזמן ובמרחב גדלים הקשורים זה בזה, ותלויים בתנועה היחסית של הצופה והאובייקט הנצפה, ובהשפעת שדות גרביטציה. השימוש במודל המרחב-זמן איפשר את המעבר מהייצוג הסטטי והרגעי של אירועים, המאפיין את המרחב התלת-ממדי, לייצוג משוכלל יותר, המעניק תיאור רציף ושלם של היקום המתפתח‏. מעבר לכך, הגאומטריה והמטריקה של המרחב-זמן היוו כלי מרכזי להבנת, הפשטת והעברת רעיונות יסוד בתורת היחסות הפרטית והכללית, כמו גם לפיתוחם של הללו ושל תאוריות אחרות העוסקות ברמת המיקרו והמקרו של היקום. רעיון המרחב-זמן לא רק הצליח להמחיש את קביעותיה של תורת היחסות, ובייחוד את ההשקפה שמרחב וזמן הם שתי פנים של ישות אחת, אלא גם שינה את ההשקפה על היקום בהעניקו לזירת האירועים עצמה גוף ו'חיים'; תחת מרחב סטטי, שהוא המקום בו דברים נמצאים, ואשר 'אינו עושה כלום', נעשה מעבר לזירה דינמית יותר: מרחב-זמן המנחה את תנועת החומר והאנרגיה, שתצורתו נקבעת על ידי החומר והאנרגיה, ואשר לפי הקוסמולוגיה בת ימינו נוצר במפץ הגדול. במהלך המאה העשרים, עם השתרשות תורת היחסות, חדר מושג המרחב-זמן לתחומים שונים של הפיזיקה, ואף החל לשמש כשם כללי למארג היקום או ה'עולם שלנו'. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
15 בספטמבר 2018	שבתי צבי בציור משנת 1665 שבתי צבי (1 ביולי 1626 – 17 בספטמבר 1676) היה יהודי יליד איזמיר, ממשיחי השקר המפורסמים ביותר בהיסטוריה של עם ישראל. סביב דמותו התרקמה תנועת השבתאות שהקיפה את רוב העולם היהודי במשך מספר שנים, ונמשכה אצל קבוצות מאמינים במאות ה-17 וה-18. ספיחיה שרדו עד ימינו. עוד בצעירותו עסק צבי במיסטיקה ובקבלה. בתקופה זו החלו להתגלות אצלו סימני שיגעון שהמשיכו ללוות אותו כל חייו. נתן העזתי היה זה ששכנע את צבי בדבר היותו משיח. שבתי צבי סבב בעולם ואסף תומכים ומאמינים רבים. באותה תקופה הוא תיקן תקנות, ביטל מנהגים דתיים ומינה את אחיו ואת מכריו ל"מלכים". צבי נאסר על ידי העות'מאנים ב-1666 בעקבות האשמות של מקובל בשם נחמיה כהן. לצבי ניתנה אפשרות לבחור בין התאסלמות למיתה. הוא בחר להתאסלם, ואחריו התאסלמה קבוצה מתלמידיו. הדבר הכה בתדהמה את העולם היהודי. בעקבות המקרה, הוטלו הגבלות במזרח אירופה על לימוד הקבלה, והשם שבתי צבי הפך לשם גנאי. צבי נפטר בגלות באלבניה בגיל חמישים. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
16 בספטמבר 2018	שבתי צבי בציור משנת 1665 שבתי צבי (1 ביולי 1626 – 17 בספטמבר 1676) היה יהודי יליד איזמיר, ממשיחי השקר המפורסמים ביותר בהיסטוריה של עם ישראל. סביב דמותו התרקמה תנועת השבתאות שהקיפה את רוב העולם היהודי במשך מספר שנים, ונמשכה אצל קבוצות מאמינים במאות ה-17 וה-18. ספיחיה שרדו עד ימינו. עוד בצעירותו עסק צבי במיסטיקה ובקבלה. בתקופה זו החלו להתגלות אצלו סימני שיגעון שהמשיכו ללוות אותו כל חייו. נתן העזתי היה זה ששכנע את צבי בדבר היותו משיח. שבתי צבי סבב בעולם ואסף תומכים ומאמינים רבים. באותה תקופה הוא תיקן תקנות, ביטל מנהגים דתיים ומינה את אחיו ואת מכריו ל"מלכים". צבי נאסר על ידי העות'מאנים ב-1666 בעקבות האשמות של מקובל בשם נחמיה כהן. לצבי ניתנה אפשרות לבחור בין התאסלמות למיתה. הוא בחר להתאסלם, ואחריו התאסלמה קבוצה מתלמידיו. הדבר הכה בתדהמה את העולם היהודי. בעקבות המקרה, הוטלו הגבלות במזרח אירופה על לימוד הקבלה, והשם שבתי צבי הפך לשם גנאי. צבי נפטר בגלות באלבניה בגיל חמישים. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
17 בספטמבר 2018	מיכלאנג'לו אנטוניוני "יצרים" (Blowup) הוא סרטו של מיכלאנג'לו אנטוניוני שצולם בלונדון ב-1966. הסרט מספר את סיפורו של צלם בשם תומאס, שבאופן מקרי הופך עד למעשה רצח. Blowup היא מילה בעלת כמה משמעויות באנגלית, לרבות התפוצצות, אך גם תהליך הגדלת התמונה, המתואר בסרט לפרטיו. בישראל הופץ הסרט בשם "יצרים". בסרט מככבים דייוויד המינגס בתפקיד תומאס, הצלם, וונסה רדגרייב בתפקיד ג'יין, אישה מסתורית המעורבת במעשה הרצח. הסרט עוסק באומנות הצילום וביחס בין הצלם ונושא הצילום, ובין המציאות, המציאות המצולמת וההזיה. כן מתעד הסרט את לונדון של שנות ה-60, את תרבות הפסיכדליה והשימוש בסמים, והוא כולל גם סצינות עירום נועזות לזמנו, שהביאו להתנגשויות עם הצנזורה במקומות בהם הופץ. הסרט נחשב לאחד מסרטיו החשובים של אנטוניוני, והשפיע על במאים רבים, לרבות פרנסיס פורד קופולה ובריאן דה פלמה. הסרט זכה בפרס דקל הזהב בפסטיבל קאן, וכן היה מועמד למספר פרסי אוסקר ופרסי באפט"א. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
18 בספטמבר 2018	מיכלאנג'לו אנטוניוני "יצרים" (Blowup) הוא סרטו של מיכלאנג'לו אנטוניוני שצולם בלונדון ב-1966. הסרט מספר את סיפורו של צלם בשם תומאס, שבאופן מקרי הופך עד למעשה רצח. Blowup היא מילה בעלת כמה משמעויות באנגלית, לרבות התפוצצות, אך גם תהליך הגדלת התמונה, המתואר בסרט לפרטיו. בישראל הופץ הסרט בשם "יצרים". בסרט מככבים דייוויד המינגס בתפקיד תומאס, הצלם, וונסה רדגרייב בתפקיד ג'יין, אישה מסתורית המעורבת במעשה הרצח. הסרט עוסק באומנות הצילום וביחס בין הצלם ונושא הצילום, ובין המציאות, המציאות המצולמת וההזיה. כן מתעד הסרט את לונדון של שנות ה-60, את תרבות הפסיכדליה והשימוש בסמים, והוא כולל גם סצינות עירום נועזות לזמנו, שהביאו להתנגשויות עם הצנזורה במקומות בהם הופץ. הסרט נחשב לאחד מסרטיו החשובים של אנטוניוני, והשפיע על במאים רבים, לרבות פרנסיס פורד קופולה ובריאן דה פלמה. הסרט זכה בפרס דקל הזהב בפסטיבל קאן, וכן היה מועמד למספר פרסי אוסקר ופרסי באפט"א. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
19 בספטמבר 2018	מיכלאנג'לו אנטוניוני "יצרים" (Blowup) הוא סרטו של מיכלאנג'לו אנטוניוני שצולם בלונדון ב-1966. הסרט מספר את סיפורו של צלם בשם תומאס, שבאופן מקרי הופך עד למעשה רצח. Blowup היא מילה בעלת כמה משמעויות באנגלית, לרבות התפוצצות, אך גם תהליך הגדלת התמונה, המתואר בסרט לפרטיו. בישראל הופץ הסרט בשם "יצרים". בסרט מככבים דייוויד המינגס בתפקיד תומאס, הצלם, וונסה רדגרייב בתפקיד ג'יין, אישה מסתורית המעורבת במעשה הרצח. הסרט עוסק באומנות הצילום וביחס בין הצלם ונושא הצילום, ובין המציאות, המציאות המצולמת וההזיה. כן מתעד הסרט את לונדון של שנות ה-60, את תרבות הפסיכדליה והשימוש בסמים, והוא כולל גם סצינות עירום נועזות לזמנו, שהביאו להתנגשויות עם הצנזורה במקומות בהם הופץ. הסרט נחשב לאחד מסרטיו החשובים של אנטוניוני, והשפיע על במאים רבים, לרבות פרנסיס פורד קופולה ובריאן דה פלמה. הסרט זכה בפרס דקל הזהב בפסטיבל קאן, וכן היה מועמד למספר פרסי אוסקר ופרסי באפט"א. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
20 בספטמבר 2018	פגודת בָּאוצ'וּ בצפון האגם האגם המערבי הוא אגם מים מתוקים במערבה של העיר האנגג'ואו שבסין. שלוש סוללות מחלקות את האגם לחמישה מקטעים, ויש בו מספר איים, מרביתם מלאכותיים. מקדשים, פגודות וגנים סיניים רבים מעטרים את גדות האגם ואת האיים שבו. לאגם המערבי הייתה השפעה על המשוררים והציירים הסיניים במהלך ההיסטוריה של סין בשל יופיו הטבעי והמבנים ההיסטוריים שלחופיו, והוא היה בין מקורות ההשראה החשובים ביותר למתכנני הגנים הסיניים. בשנת 2011 הוכרז האגם כאתר מורשת עולמית על ידי ארגון אונסק"ו, שתיאר אותו כמקום "שהשפיע על תכנון גנים ברחבי סין, כמו גם ביפן ובקוריאה במהלך מאות בשנים", ומשקף "מיזוג אידיאלי בין האדם לטבע". לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
21 בספטמבר 2018	פגודת בָּאוצ'וּ בצפון האגם האגם המערבי הוא אגם מים מתוקים במערבה של העיר האנגג'ואו שבסין. שלוש סוללות מחלקות את האגם לחמישה מקטעים, ויש בו מספר איים, מרביתם מלאכותיים. מקדשים, פגודות וגנים סיניים רבים מעטרים את גדות האגם ואת האיים שבו. לאגם המערבי הייתה השפעה על המשוררים והציירים הסיניים במהלך ההיסטוריה של סין בשל יופיו הטבעי והמבנים ההיסטוריים שלחופיו, והוא היה בין מקורות ההשראה החשובים ביותר למתכנני הגנים הסיניים. בשנת 2011 הוכרז האגם כאתר מורשת עולמית על ידי ארגון אונסק"ו, שתיאר אותו כמקום "שהשפיע על תכנון גנים ברחבי סין, כמו גם ביפן ובקוריאה במהלך מאות בשנים", ומשקף "מיזוג אידיאלי בין האדם לטבע". לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
22 בספטמבר 2018	טובה סנהדראי, אוקטובר 1959 טובה סַנְהֶדְראי-גולדרייך (1906, טרנופול – 1993, ירושלים) הייתה פעילה מרכזית בזרם הציונות הדתית והסוציאליסטית בישראל, ממייסדות ארגון הפועלות של הפועל המזרחי ומראשותיו, חברת הכנסת מטעם סיעת מפד"ל (האישה הדתייה הראשונה שנבחרה לכנסת), יושבת ראש תנועת "אמונה" ומייסדת הארגון הראשון לשירות לאומי לבנות. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
23 בספטמבר 2018	טובה סנהדראי, אוקטובר 1959 טובה סַנְהֶדְראי-גולדרייך (1906, טרנופול – 1993, ירושלים) הייתה פעילה מרכזית בזרם הציונות הדתית והסוציאליסטית בישראל, ממייסדות ארגון הפועלות של הפועל המזרחי ומראשותיו, חברת הכנסת מטעם סיעת מפד"ל (האישה הדתייה הראשונה שנבחרה לכנסת), יושבת ראש תנועת "אמונה" ומייסדת הארגון הראשון לשירות לאומי לבנות. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
24 בספטמבר 2018	בול ביטוח חיים הוא סוג של בול רשמי אשר הונפק בניו זילנד בין השנים 1891–1981 ונועד לשלם עבור המכתבים שנשלחו על ידי המחלקה הממשלתית לביטוח חיים של ממשלת ניו זילנד. הבולים המיוחדים למחלקת הביטוח הונפקו כפשרה שנועדה לפתור חילוקי דעות כספיים בין מנהלי המחלקה הממשלתית לביטוח חיים ומנהלי הדואר. זוהי תופעה ייחודית לניו זילנד, שלא בוצעה מעולם בשום שירות אחר ברחבי העולם. בשנת 1987 הפך "המשרד הממשלתי לביטוח חיים" לחברה ממשלתית בשם "טאואר קורפוריישן", אשר בשנת 1990 הופרטה באופן מלא והועברה לידי בעלי המניות של החברה. החברה המופרטת שמרה על הלוגו של המגדלור, שהמשיך לסמל את נושא ביטוח החיים בניו זילנד. בהיותה חברה פרטית לא הייתה עוד "טאואר קורפוריישן" זכאית להנפקה מיוחדת של בולים, והשימוש בהם הופסק בסוף שנת 1989, ערב הפרטת החברה לידי הציבור. אף על פי שהחברה החדשה לא הייתה קשורה עוד מבחינה רשמית אל הבולים המיוחדים שהונפקו לאורך השנים, היא המשיכה להחזיק בבעלותה אוסף עשיר של בולי ביטוח חיים. ב-9 ביולי 1992 ערכה החברה באחד המלונות בכרייסטצ'רץ' אירוע מפואר ללקוחותיה, שבמסגרתו הציגה תערוכה גדולה של בולים מן האוסף. עיקר העניין של האספנים וחוקרי הבולאות מתמקד בבולים שהונפקו בין השנים 1891–1906. ריבוי ההדפסות, חוסר ההקפדה על איכות הביצוע, והשימוש במספר סוגי נייר ומכונות נִקְבּוּב – כל אלו הובילו ליצירת מגוון עשיר של תשניות, רבות מהן נדירות וקשות לאבחון. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
25 בספטמבר 2018	בול ביטוח חיים הוא סוג של בול רשמי אשר הונפק בניו זילנד בין השנים 1891–1981 ונועד לשלם עבור המכתבים שנשלחו על ידי המחלקה הממשלתית לביטוח חיים של ממשלת ניו זילנד. הבולים המיוחדים למחלקת הביטוח הונפקו כפשרה שנועדה לפתור חילוקי דעות כספיים בין מנהלי המחלקה הממשלתית לביטוח חיים ומנהלי הדואר. זוהי תופעה ייחודית לניו זילנד, שלא בוצעה מעולם בשום שירות אחר ברחבי העולם. בשנת 1987 הפך "המשרד הממשלתי לביטוח חיים" לחברה ממשלתית בשם "טאואר קורפוריישן", אשר בשנת 1990 הופרטה באופן מלא והועברה לידי בעלי המניות של החברה. החברה המופרטת שמרה על הלוגו של המגדלור, שהמשיך לסמל את נושא ביטוח החיים בניו זילנד. בהיותה חברה פרטית לא הייתה עוד "טאואר קורפוריישן" זכאית להנפקה מיוחדת של בולים, והשימוש בהם הופסק בסוף שנת 1989, ערב הפרטת החברה לידי הציבור. אף על פי שהחברה החדשה לא הייתה קשורה עוד מבחינה רשמית אל הבולים המיוחדים שהונפקו לאורך השנים, היא המשיכה להחזיק בבעלותה אוסף עשיר של בולי ביטוח חיים. ב-9 ביולי 1992 ערכה החברה באחד המלונות בכרייסטצ'רץ' אירוע מפואר ללקוחותיה, שבמסגרתו הציגה תערוכה גדולה של בולים מן האוסף. עיקר העניין של האספנים וחוקרי הבולאות מתמקד בבולים שהונפקו בין השנים 1891–1906. ריבוי ההדפסות, חוסר ההקפדה על איכות הביצוע, והשימוש במספר סוגי נייר ומכונות נִקְבּוּב – כל אלו הובילו ליצירת מגוון עשיר של תשניות, רבות מהן נדירות וקשות לאבחון. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
26 בספטמבר 2018	גרשווין ב-1937. צילם: קארל ואן וכטן ג'ורג' גֶרשווין (1898, ברוקלין, ניו יורק – 1937, הוליווד, לוס אנג'לס) היה מלחין יהודי-אמריקאי, מחשובי יוצרי המוזיקה הפופולרית בארצות הברית. אף שנפטר בטרם מלאו לו 39 שנים, הוא הטביע חותם על המוזיקה של המאה ה-20 ובפרט על המוזיקה האמריקאית. גם יצירתו ה"קלה" הייתה חלוצית ובעלת עומק חסר תקדים. לגרשווין היו שלוש קריירות מקבילות. ראשית, היה פסנתרן מחונן; במקביל, חיבר מוזיקה פופולרית שכללה פזמונים, מוזיקה למחזות-זמר וסרטים, ובכך היה לאחד הגורמים המרכזיים ביצירת "ספר השירים האמריקאי הגדול" (Great American Songbook); ובד בבד היה גם מלחין קלאסי, שיצר בסוגות המקובלות בעולם הקלאסי וחיבר יצירות לתזמורת, קונצ'רטו ואף אופרה ("פורגי ובס"). בהיותו חסר השכלה מוזיקלית תאורטית מסודרת פיתח סגנון עצמאי וייחודי, ששאב מהמסורת הקלאסית כמו גם ממוזיקה אמריקאית פופולרית כגון רגטיים, ג'אז, בלוז, האופרטות של גילברט וסאליבן ומוזיקת כליזמרים. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
27 בספטמבר 2018	Fearless (בתרגום חופשי: חסרת פחד) הוא אלבום האולפן השני של הזמרת-היוצרת האמריקאית טיילור סוויפט. האלבום יצא לאור ב-11 באוקטובר 2008, דרך חברת התקליטים Big Machine Records. האלבום נכתב במהלך קידומו של אלבום הבכורה שלה, Taylor Swift, כשסוויפט הופיעה כאמנית חימום של מספר אמני קאנטרי. סוויפט כתבה שמונה משירי האלבום לבדה, ושאר השירים נכתבו במשותף עם ליז רוז, הילרי לינדזי, קולבי קאליי וג'ון ריץ'. זהו האלבום הראשון שסוויפט השתתפה בהפקתו, יחד עם נתן צ'פמן. הסינגל המוביל מהאלבום, "Love Story", הפך לאחד מהסינגלים הנמכרים ביותר בכל הזמנים ברחבי העולם והיה לשיר הקאנטרי הנמכר ביותר בכל הזמנים. הסינגל הבא, "White Horse", נחל גם הוא הצלחה בארצות הברית, זכה בשני פרסי גראמי: שיר הקאנטרי הטוב ביותר וביצוע סולו הקאנטרי הווקאלי הטוב ביותר לאישה, ואף זכה להצלחה בינלאומית, הפך לשיר השני הנמכר ביותר של סוויפט והגיע למקום השני במצעד הסינגלים בילבורד הוט 100. "Fifteen" ו-"Fearless" הבאים אחריהם הגיעו למעמד פלטינה כפולה ופלטינה, בהתאמה, מטעם איגוד תעשיית ההקלטות האמריקאי (RIAA). האלבום היה פריצת דרך בינלאומית והצלחה מסחרית אדירה עבור סוויפט. בארצות הברית שהה האלבום במקום הראשון במצעד 200 האלבומים של הבילבורד במשך אחד-עשר שבועות, והיה האלבום שנשאר הכי הרבה זמן בפסגת המצעד עבור אמנית קאנטרי. האלבום הפך לאלבום הנמכר ביותר בשנת 2009 בארצות הברית בכלל הז'אנרים, עם מכירות של 3.2 מיליון עותקים בשנה זו. בכך הפכה סוויפט לאמן הצעיר ביותר (בת 20 בתקופה זו) שמגיע להישג זה. האלבום היה האלבום ה-18 בתולדות מצעד 200 האלבומים של הבילבורד שנשאר במשך שנה שלמה בעשרת הגדולים של המצעד. הוא זכה בפרס האלבום הטוב ביותר בטקס פרסי הגראמי ה-52, בטקס פרס המוזיקה האמריקאית, בטקס פרסי איגוד מוזיקת הקאנטרי, ובטקס פרסי האקדמיה למוזיקת הקאנטרי. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
28 בספטמבר 2018	Fearless (בתרגום חופשי: חסרת פחד) הוא אלבום האולפן השני של הזמרת-היוצרת האמריקאית טיילור סוויפט. האלבום יצא לאור ב-11 באוקטובר 2008, דרך חברת התקליטים Big Machine Records. האלבום נכתב במהלך קידומו של אלבום הבכורה שלה, Taylor Swift, כשסוויפט הופיעה כאמנית חימום של מספר אמני קאנטרי. סוויפט כתבה שמונה משירי האלבום לבדה, ושאר השירים נכתבו במשותף עם ליז רוז, הילרי לינדזי, קולבי קאליי וג'ון ריץ'. זהו האלבום הראשון שסוויפט השתתפה בהפקתו, יחד עם נתן צ'פמן. הסינגל המוביל מהאלבום, "Love Story", הפך לאחד מהסינגלים הנמכרים ביותר בכל הזמנים ברחבי העולם והיה לשיר הקאנטרי הנמכר ביותר בכל הזמנים. הסינגל הבא, "White Horse", נחל גם הוא הצלחה בארצות הברית, זכה בשני פרסי גראמי: שיר הקאנטרי הטוב ביותר וביצוע סולו הקאנטרי הווקאלי הטוב ביותר לאישה, ואף זכה להצלחה בינלאומית, הפך לשיר השני הנמכר ביותר של סוויפט והגיע למקום השני במצעד הסינגלים בילבורד הוט 100. "Fifteen" ו-"Fearless" הבאים אחריהם הגיעו למעמד פלטינה כפולה ופלטינה, בהתאמה, מטעם איגוד תעשיית ההקלטות האמריקאי (RIAA). האלבום היה פריצת דרך בינלאומית והצלחה מסחרית אדירה עבור סוויפט. בארצות הברית שהה האלבום במקום הראשון במצעד 200 האלבומים של הבילבורד במשך אחד-עשר שבועות, והיה האלבום שנשאר הכי הרבה זמן בפסגת המצעד עבור אמנית קאנטרי. האלבום הפך לאלבום הנמכר ביותר בשנת 2009 בארצות הברית בכלל הז'אנרים, עם מכירות של 3.2 מיליון עותקים בשנה זו. בכך הפכה סוויפט לאמן הצעיר ביותר (בת 20 בתקופה זו) שמגיע להישג זה. האלבום היה האלבום ה-18 בתולדות מצעד 200 האלבומים של הבילבורד שנשאר במשך שנה שלמה בעשרת הגדולים של המצעד. הוא זכה בפרס האלבום הטוב ביותר בטקס פרסי הגראמי ה-52, בטקס פרס המוזיקה האמריקאית, בטקס פרסי איגוד מוזיקת הקאנטרי, ובטקס פרסי האקדמיה למוזיקת הקאנטרי. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
29 בספטמבר 2018	צמרת השלטון ביוון סוקרת מסדר צבאי יווני החזית המָקֶדוֹנית במלחמת העולם הראשונה, או חזית סלוניקי, הייתה חזית לחימה במלחמת העולם הראשונה בין כוחות מדינות ההסכמה לבין כוחות מעצמות המרכז כחלק מהמערכה בבלקן. תחילתו של הסכסוך באוקטובר 1915 בניסיונותיהם הכושלים של הבריטים והצרפתים להגן על ממלכת סרביה מכיבוש. הכרעת המערכה על סרביה לטובת מעצמות המרכז הובילה ליצירת גשר יבשתי ישיר מברלין לאיסטנבול. הכוחות האנגלו-צרפתיים התמקמו בגזרת סלוניקי במטרה להגן על עיר הנמל האסטרטגית והחלו להקים קווי ביצורים. למרות עמדתה הנייטרלית של ממלכת יוון תוך נקיטת עמדה פרו-גרמנית על ידי קונסטנטינוס הראשון, מלך יוון, פלשו כוחות מעצמות המרכז למזרח תראקיה ללא התנגדות מצד צבא יוון. כוחות מדינות ההסכמה נערכו לבלום את כוחות מעצמות המרכז ועד סיומה של 1916 התייצב קו החזית תוך מלחמת התשה בין הצדדים. הצבא הסרבי, שנסוג לקורפו, הצליח לארגן מחדש חלק מכוחותיו והעביר לחזית כ-120,000 חיילים, שאומנו והפכו לכשירים ללחימה במהלך 1917. במקביל, התחולל ביוון הקרע הלאומי בין תומכי עמדתו של המלך קונסטנטינוס הראשון לבין תומכיו של אלפתריוס וניזלוס, שהגיע לסלוניקי והקים ממשלה זמנית אשר שלטה על חלק מיוון. ביוני 1917 ויתר קונסטנטינוס הראשון על כיסאו ווניזלוס חזר לשלטון. בראשית יולי הכריזה יוון מלחמה על מעצמות המרכז, צבאה הצטרף לכוחות הלוחמים ושינה את מאזן הכוחות בחזית. עיקר נטל המערכה מצד מעצמות המרכז נפל על הצבא הבולגרי אשר לא היה ערוך למלחמה ממושכת ובתוך יחידותיו התגלו בעיות משמעת קשות. בדצמבר 1917 הוחלף מפקד כוחות מדינות ההסכמה בחזית והפיקוד החדש החל בתכנון מתקפת הבקעה להכרעת החזית. ב-14 בספטמבר 1918 פתחו כוחות מדינות ההסכמה בפיקודו של לואי פראנשה ד'אספרה במתקפה כוללת לאורך החזית ועד מהרה הבקיעו ומוטטו את קווי הבולגרים, שנסוגו במהירות, תוך שאלמנטים מצבאם מורדים במלך פרדיננד הראשון. ההתקדמות המהירה של צבאות מדינות ההסכמה הובילה את הבולגרים לבקש הפסקת אש לשם כניעה, וב-29 בספטמבר 1918 נחתמה שביתת הנשק של סלוניקי אשר סיימה את הקרבות בחזית. עד מהרה הוביל הניצחון בחזית המקדונית להכרעת כל המערכה בבלקן לטובת מדינות ההסכמה. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
30 בספטמבר 2018	צמרת השלטון ביוון סוקרת מסדר צבאי יווני החזית המָקֶדוֹנית במלחמת העולם הראשונה, או חזית סלוניקי, הייתה חזית לחימה במלחמת העולם הראשונה בין כוחות מדינות ההסכמה לבין כוחות מעצמות המרכז כחלק מהמערכה בבלקן. תחילתו של הסכסוך באוקטובר 1915 בניסיונותיהם הכושלים של הבריטים והצרפתים להגן על ממלכת סרביה מכיבוש. הכרעת המערכה על סרביה לטובת מעצמות המרכז הובילה ליצירת גשר יבשתי ישיר מברלין לאיסטנבול. הכוחות האנגלו-צרפתיים התמקמו בגזרת סלוניקי במטרה להגן על עיר הנמל האסטרטגית והחלו להקים קווי ביצורים. למרות עמדתה הנייטרלית של ממלכת יוון תוך נקיטת עמדה פרו-גרמנית על ידי קונסטנטינוס הראשון, מלך יוון, פלשו כוחות מעצמות המרכז למזרח תראקיה ללא התנגדות מצד צבא יוון. כוחות מדינות ההסכמה נערכו לבלום את כוחות מעצמות המרכז ועד סיומה של 1916 התייצב קו החזית תוך מלחמת התשה בין הצדדים. הצבא הסרבי, שנסוג לקורפו, הצליח לארגן מחדש חלק מכוחותיו והעביר לחזית כ-120,000 חיילים, שאומנו והפכו לכשירים ללחימה במהלך 1917. במקביל, התחולל ביוון הקרע הלאומי בין תומכי עמדתו של המלך קונסטנטינוס הראשון לבין תומכיו של אלפתריוס וניזלוס, שהגיע לסלוניקי והקים ממשלה זמנית אשר שלטה על חלק מיוון. ביוני 1917 ויתר קונסטנטינוס הראשון על כיסאו ווניזלוס חזר לשלטון. בראשית יולי הכריזה יוון מלחמה על מעצמות המרכז, צבאה הצטרף לכוחות הלוחמים ושינה את מאזן הכוחות בחזית. עיקר נטל המערכה מצד מעצמות המרכז נפל על הצבא הבולגרי אשר לא היה ערוך למלחמה ממושכת ובתוך יחידותיו התגלו בעיות משמעת קשות. בדצמבר 1917 הוחלף מפקד כוחות מדינות ההסכמה בחזית והפיקוד החדש החל בתכנון מתקפת הבקעה להכרעת החזית. ב-14 בספטמבר 1918 פתחו כוחות מדינות ההסכמה בפיקודו של לואי פראנשה ד'אספרה במתקפה כוללת לאורך החזית ועד מהרה הבקיעו ומוטטו את קווי הבולגרים, שנסוגו במהירות, תוך שאלמנטים מצבאם מורדים במלך פרדיננד הראשון. ההתקדמות המהירה של צבאות מדינות ההסכמה הובילה את הבולגרים לבקש הפסקת אש לשם כניעה, וב-29 בספטמבר 1918 נחתמה שביתת הנשק של סלוניקי אשר סיימה את הקרבות בחזית. עד מהרה הוביל הניצחון בחזית המקדונית להכרעת כל המערכה בבלקן לטובת מדינות ההסכמה. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה