ויקיפדיה:ערכים מומלצים/המלצות קודמות/ספטמבר 2022

ספטמבר
1 בספטמבר 2022	יוסף זריצקי בתצלום מאת אברהם סוסקין, 1926 יוסף זָרִיצְקִי (1 בספטמבר 1891 – 30 בנובמבר 1985) היה צייר ישראלי יליד אוקראינה, ממקדמי האמנות המודרנית בארץ ישראל בתקופת היישוב ולאחר הקמת המדינה. במהלך שנות העשרים היה זריצקי מן האמנים המודרניסטים הבולטים שבתקופת מגדל דוד. יצירתו התנערה מסממנים אוריינטליים, שהיו פופולריים באותה עת. בשנת 1948 נמנה זריצקי עם מקימיה ומנהיגיה של קבוצת "אופקים חדשים". ביצירותיו יצר גרסה מקומית של האמנות המופשטת, שאותה ביקש לקדם באמצעות הקבוצה. למרות אופיה האוניברסלי והמופשט של אמנותו הבשלה, ביצירות כגון "יחיעם (הווי בקיבוץ)" (1951) או "נען, הצייר עם מודל" (1952) ניתן למצוא לצד היבטים ארס פואטיים גם ביטויי הזדהות עם המפעל הציוני. על יצירתו זכה בשנת 1959 בפרס ישראל לציור. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
2 בספטמבר 2022	כניעת האימפריה היפנית ב־2 בספטמבר 1945, הייתה אקט הסיום של המערכה באסיה ובאוקיינוס השקט, והביאה לסיומה של מלחמת העולם השנייה. במסגרת הצהרת פוטסדאם, שפורסמה ב-26 ביולי 1945, דרשו ארצות הברית, בריטניה והרפובליקה הסינית מיפן להיכנע ללא תנאי, ואיימו עליה ב"הרס מהיר ומוחלט" אם תסרב. יפן דחתה את תנאי הצהרת פוטסדאם, אך החל מאביב 1945 ניהלה מגעים חשאיים עם ברית המועצות הנייטרלית, בניסיון לשכנע אותה לשמש כמתווכת בינה לבין בעלות הברית. מאמצי היפנים היו לשווא – ללא ידיעתם, במקביל למגעים שניהלה ברית המועצות איתם, נערך הצבא הסובייטי לתקוף את יפן, תוך הפרה של הסכם הנייטרליות הסובייטי-יפני שנחתם ב-1941. ב-6 באוגוסט 1945 בשעה 8:15 בבוקר, הטילה ארצות הברית פצצת אטום על העיר היפנית הירושימה. כ-16 שעות לאחר מכן פרסם נשיא ארצות הברית, הארי טרומן, הצהרה מוכנה מראש שבה הודיע על השימוש בנשק החדש, וקרא ליפן להיכנע או לצפות ל"גשם של הרס מהאוויר שלא נראה כמוהו בעולם הזה". יומיים לאחר מכן הכריזה ברית המועצות מלחמה על יפן, וב-9 באוגוסט פלשו כוחות רגלים, שריון ואוויר סובייטיים למנצ'וקוו שבשליטת יפן במסגרת מבצע סערת אוגוסט. מאוחר יותר באותו יום הטילה ארצות הברית פצצת אטום שנייה על יפן, על העיר נגסאקי. בעקבות מאורעות אלה התערב הירוהיטו, קיסר יפן, בדיוני קבינט המלחמה היפני והודיע על הסכמתו לקבל את תנאי הכניעה של בעלות הברית. ב-14 באוגוסט הקליט הירוהיטו הודעת רדיו לעם היפני בה הודיע על החלטתו להיכנע. ניסיון אחרון מצד קצינים זוטרים ממשרד המלחמה היפני, בשיתוף פעולה עם חלק מאנשי המשמר הקיסרי, לבצע הפיכה כדי למנוע את הכניעה כשל, והודעתו של הירוהיטו שודרה לעם היפני ביום שלמחרת. ב-15 באוגוסט הודיעה ממשלת יפן על נכונותה להיכנע ולקבל את תנאי הצהרת פוטסדאם, וב-28 באוגוסט החל כיבושה של יפן על ידי ארצות הברית תחת פיקודו של המפקד העליון של כוחות הברית הגנרל דאגלס מקארתור. טקס הכניעה הרשמי התקיים ב-2 בספטמבר, על סיפונה של אוניית המערכה "מיזורי". לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
3 בספטמבר 2022	צוללת מפגיזה אוניית סוחר המערכה באוקיינוס האטלנטי היא כינוי למערכה ימית שהתחוללה במהלך מלחמת העולם השנייה בין צי הצוללות של הצי הגרמני ואוניות השטח שלו לבין ספינות האספקה שהפליגו בין קנדה וארצות הברית לממלכה המאוחדת. לאורך כל המערכה, שהייתה הארוכה ביותר במלחמת העולם השנייה, קובצו ספינות האספקה לשיירות בליווי אוניות מלחמה של קנדה, בריטניה, ומאוחר יותר של ארצות הברית. במהלך המערכה התחוללו למעלה ממאה קרבות בין שיירות וצוללות, וכאלף התנגשויות בין אוניות בודדות, על פני אלפי קילומטרים של אוקיינוס. היתרון הטקטי עבר מצד לצד, בעקבות התפתחויות טכנולוגיות בצבאות השונים, ובעקבות הכנסת כלי נשק ואוניות מסוגים חדשים. שיא המערכה התחולל מאמצע שנת 1940 ועד סוף 1943. במהלך תקופה זו החלה להסתמן נטייה בולטת לטובת בעלות הברית, והמצב לא השתנה עד תום המלחמה. על מערכה זו אמר וינסטון צ'רצ'יל: "הדבר היחיד שהפחיד אותי באמת במהלך המלחמה היה איום הצוללות". לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
4 בספטמבר 2022	קרפדת קנים בוגרת באוסטרליה קַרְפֶּדֶת קָנִים היא מין של קרפדה יבשתית גדולת ממדים המצויה באופן טבעי באמריקה הדרומית ובמרכזה. היא הובאה על ידי האדם לדרום-מזרח אסיה ולאוסטרליה, ושם הפכה למין פולש. קרפדת הקנים משתייכת לסוג קרפדה שבמשפחת הקרפדיים, סוג שכולל מיני קרפדות רבים החיים בסביבות מחיה שונות ברחבי העולם. המין מאופיין, בין היתר, בכישורי הרבייה המיוחדים שלו: נקבת המין יכולה להטיל עשרות אלפי ביצים בתטולה אחת, אך רק אחוז זעיר מהן שורד את שלבי החיים הראשונים. אחד הגורמים ליכולת רבייה זו הוא תזונתה הייחודית של קרפדת הקנים, המתבססת על יצורים חיים ופגרים כאחד - הרגל תזונה ייחודי בקרב חסרי הזנב. אורכם הממוצע של פרטים בוגרים של המין הוא 10–15 סנטימטרים, אך תועדו גם פרטים גדולים הרבה יותר. לקרפדת הקנים בלוטות ארס גדולות על עורה, והראשנים והפרטים הבוגרים רעילים מאוד עבור מרבית בעלי החיים שינסו לאכול אותם. בגלל רעבתנותה ונטייתה לחסל מזיקים, הובאה קרפדת הקנים על ידי האדם לאזורים רבים באיים הקאריביים, בדרום-מזרח אסיה ובאוסטרליה, כאמצעי בקרת מזיקים חקלאי. הקרפדה הסתגלה היטב לאזור אוסטרליה, והיא קיבלה את שמה המקובל, קרפדת קנים, בשל מלחמתה במזיקים במטעים של קני סוכר. עם הזמן הפכה הקרפדה למין פולש באתרים רבים, ובחלק גדול מהאזורים אליהם הובאה על ידי האדם היא נחשבת למזיקה בפני עצמה, בייחוד בשל עורה הארסי הפוגע בטורפים המצויים באופן טבעי באזורים אלו. לאופייה יש השפעה שלילית גדולה על החקלאות המקומית, מפני שחיות מחמד ובעלי חיים אחרים מנסים לאכול את הקרפדה ונפגעים ממנה. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
5 בספטמבר 2022	בית הכנסת האשכנזי המרכזי בסרייבו שהוקם ב-1902 יהדות סרייבו היא קהילה יהודית בת שני קהלים, ספרדי ואשכנזי, המתקיימת בעיר סרייבו בירת בוסניה והרצגובינה מאמצע המאה ה-16 ועד ימינו. במחצית השנייה של המאה ה-16 התיישבו בסרייבו סוחרים יהודים ספרדים שהגיעו לעיר בעיקר מסלוניקי. ב-1878, קיבלה האימפריה האוסטרו-הונגרית חסות על אזורי בוסניה והרצגובינה, אך סיפחה אותם דה פקטו. האוסטרו-הונגרים פעלו להפיכתה של סרייבו לעיר אירופית מודרנית ובכלל זה פיתוח תשתיות ובניין מבני ציבור. במסגרת תהליך זה היגרו לסרייבו משפחות אשכנזיות, ובהן משכילים ובעלי מקצועות חופשיים. ב-1879 נוסדה הקהילה האשכנזית בעיר, ועד פרוץ מלחמת העולם הראשונה היא גדלה לכדי רבע מכלל יהודי סרייבו. ב-1902 נחנך בית הכנסת המרכזי של הקהילה האשכנזית. לאחר מלחמת העולם הראשונה והקמת ממלכת יוגוסלביה הייתה קהילת סרייבו אחת מ-117 הקהילות המאורגנות בממלכה, והשלישית בגודלה. המשבר הכלכלי העולמי של 1929 לא פסח על בני הקהילה, ומספר בניה גדל בהתמדה בשל הגירה פנימית מקהילות קטנות ולא מבוססות, בעיקר ספרדיות. התהליך הוביל למשבר, בעיקר בקהילה הספרדית, אשר שליש מבניה הוגדרו עניים. שתי הקהילות פעלו יחדיו למתן סיוע לנזקקים, והשכבה האמידה ייסדה אגודות לקידום החינוך, סיוע רפואי וסיוע לנזקקים, לצד בנקים קואופרטיביים אשר תמכו בבעלי עסקים מקרב יהודי העיר. ב-1932 נחנך בית הכנסת הספרדי הגדול החדש. ב-1941, לאחר כיבוש יוגוסלביה על ידי גרמניה הנאצית וכינון המדינה העצמאית של קרואטיה בשלטון האוסטאשה, הוחל ביישום הפתרון הסופי ביהודי העיר. בין ספטמבר לאוקטובר 1941, נעצרו יהודי העיר וגורשו אל מחנות ההשמדה. מוערך שכ-2,400 מתוך 9,000 יהודי העיר ניצלו ממחנות ההשמדה, וחלקם הצטרפו לכוחות הפרטיזנים של טיטו. בראשית שנות ה-90 של המאה ה-20 החל תהליך ההתפרקות האלים של יוגוסלביה. כחלק מתהליך זה פרצה מלחמת בוסניה, שבמהלכה צרו כוחות סרביים על סרייבו במשך חודשים. כ-700 מיהודי סרייבו חולצו ממנה והיגרו אל מחוץ למדינה ובכלל זה לישראל. ב-2007 התגוררו בסרייבו 700 יהודים, ב-2022 התגוררו בה 500 יהודים, והיא נותרה הגדולה שבקהילות יהדות בוסניה והרצגובינה. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
6 בספטמבר 2022	פְּסִיכוֹפַּתְיָה היא מונח בפסיכיאטריה, בפסיכולוגיה ובקרימינולוגיה להפרעת אישיות, שמאפייניה העיקריים הם דפוס נרחב ומתמשך של התנהגות אנטי-חברתית, היעדר אמפתיה, היעדר הרגשת אשמה או חרטה, תכונות אופי נועזות, חסרות עכבות, ואגואיסטיות. התווית "פסיכופת" בדרך כלל מתלווה לסטיגמות ולהשלכות רבות הקשורות לחומרת הענישה על מעשים פליליים, טיפול רפואי וכן הלאה. לכן, בשנים האחרונות נעשו מאמצים על מנת להבהיר את משמעות המונח. אף על פי שאף ארגון פסיכיאטרי או פסיכולוגי לא אישר את האבחנה שכותרתה היא "פסיכופתיה", נעשה שימוש נרחב בהערכות של מאפיינים פסיכופתיים במסגרות פורנזיות ומשפטיות שונות, ובמדינות מסוימות להערכה עלולה להיות השלכות חמורות על האינדיבידואל המאובחן, ואף להוביל לעונש מוות (במקרה של העמדה לדין בגין רצח או פשע חמור אחר). חקר הפסיכופתיה הוא תחום מחקר פעיל, והמונח נמצא גם בשימוש בקרב הציבור הרחב, בפסיכולוגיה פופולרית, בעיתונאות, ובעבודות בדיוניות. המונח הוא נפוץ ולעיתים קרובות משמש כקללה פסיכולוגית בצירוף עם מילים כמו "משוגע", "מטורף" ו"חולה נפש" אבל עם הקשר מוסרי של רוע ומסוכנות, ולעיתים קרובות אנשים אינם מבחינים בין אלו עם פסיכוזה לבין אלו עם פסיכופתיה. על פי מדריכי אבחנות פסיכיאטריות רשמיים המונח מקביל להפרעת אישיות אנטיסוציאלית עם זאת פסיכופתיה נבדלת מהפרעה זאת בכמה מישורים. ההבדל הראשון מתבטא כבר באופי האבחון. אבחון של הפרעת אישיות אנטיסוציאלית יהיה התנהגותי בעיקרו, דהיינו מתמקד בהתנהגות הנבדק, בעוד אבחון של פסיכופתיה הוא אישיותי בעיקרו. הפרעת האישיות האנטיסוציאלית מאובחנת באמצעות הכלי האבחוני של האיגוד הפסיכיאטרי האמריקאי – DSM. אבחון זה מתבסס על דפוסי התנהגות, ולא על תכונות אישיותיות. דפוסי ההתנהגות הנבחנים בהקשר של הפרעת אישיות אנטיסוציאלית כוללים, בין היתר, התנהגות עבריינית, שקרנות חוזרת ונשנית, תוקפנות, הפרת התחייבויות, מעבר תכוף מעבודה אחת לאחרת וכדומה, אשר מופיעים כבר בתקופת הנעורים. על אבחון זה נמתחה ביקורת רבה בגין היותו סינונימי במידה רבה לעבריינות. מחקרים מראים כי אבחון של הפרעת אישיות אנטיסוציאלית תקף פחות מאבחון של פסיכופתיה באמצעות רשימת הפסיכופתיה של רוברט ד' הייר. האבחון ברשימת הפסיכופתיה של הייר מגדיר אישיות בעלת מרכיבים רגשיים, בין-אישיים, התנהגותיים, ואורח חיים מובחנים, אשר נבדלים באופן ברור מסממנים של הפרעת אישיות אנטיסוציאלית. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
7 בספטמבר 2022	סכר הובר סכר הובר הוא סכר קשת-כבידה מבטון מזוין שהוקם בקניון השחור של נהר קולורדו, בגבול בין מדינות נבדה ואריזונה בארצות הברית. הסכר נבנה בשנים 1931–1936 במהלך השפל הגדול, ונחנך ב־30 בספטמבר 1935 על ידי נשיא ארצות הברית פרנקלין דלאנו רוזוולט. בנייתו היא תוצאה של מאמץ כלכלי כביר בהשתתפות אלפי עובדים, וגבתה גם את מותם של למעלה ממאה נפשות. שמו המקורי משנת 1933 היה סכר בולדר, והוא שונה על ידי הקונגרס האמריקאי ב־30 באפריל 1947 באופן רשמי לסכר הובר, על־שם הרברט הובר, הנשיא ה־31 של ארצות הברית. משנת 1900 לערך, זוהו הקניון השחור של הקולורדו וקניון בולדר הסמוך כאתרים פוטנציאליים להקמת סכר שיביא לשליטה בהצפות שפקדו את האזור, באספקת מי השקיה ובהפקת כוח הידרואלקטרי. הקונגרס האמריקאי אישר את הפרויקט בשנת 1928. ההצעה הזוכה לבניית הסכר הוגשה על ידי קונסורציום "שש חברות בע"מ" (.Six Companies, Inc), שהחל במלאכת הבנייה בתחילת 1931. מבנה כה גדול מבטון מזוין לא נבנה מעולם, וחלק מהטכניקות יושמו ללא הוכחה מוקדמת. מזג האוויר הצחיח ומחסור במתקנים בסמוך לאתר הוסיפו גם הם על הקשיים הרבים ממילא. עם זאת, הקונסורציום מסר את הסכר לידי הממשלה הפדרלית ב־1 במרץ 1936, ובכך הקדים ביותר משנתיים את לוח הזמנים המתוכנן. סכר הובר יצר את אגם מיד, מאגר המים הגדול ביותר בארצות הברית (בתכולתו המרבית). הסכר ממוקם בסמוך לבולדר סיטי בנבדה, עיירה שנבנתה במקור לעובדי הבנייה של הסכר, כ־48 ק"מ דרומית־מזרחית ללאס וגאס בנבדה. הגנרטורים של הסכר מספקים חשמל לנבדה, לאריזונה ולקליפורניה. סכר הובר הוא מוקד תיירותי מרכזי ומסיירים בו כמיליון מבקרים מדי שנה. כביש 93 העמוס בתנועה, עבר על ראש הסכר עד אוקטובר 2010, אז נפתח כביש עוקף סכר הובר. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
8 בספטמבר 2022	נוקליאוסינתזה נוקליאוסינתזה הוא מונח בפיזיקה גרעינית המתייחס לתהליכים ראשוניים בהם נוצרים גרעינים אטומיים חדשים. גרעיני האטומים הראשונים נוצרו כשלוש דקות לאחר המפץ הגדול, בתהליך הנקרא נוקליאוסינתזה של המפץ הגדול. היו אלה גרעיני מימן והליום, אשר היוו את מרכיביהם של הכוכבים הקדמונים הראשוניים, וקבעו לפיכך את היחס הידוע בין שכיחויותיהם של מימן ושל הליום ביקום המוכר היום. גרעינים כבדים יותר נוצרו מגרעיני מימן והליום, בדרך של נוקליאוסינתזה כוכבית, בתוככי כוכבים שכבר התגבשו והתהוו. חלק מיסודות כבדים אלה, בפרט אלה הקלים מברזל, ממשיכים להגיע לתווך הבין-כוכבי. שאריות החומר שהושלך החוצה יוצרות את הערפיליות המופיעות במקומות רבים ברחבי הגלקסיה שלנו, למשל, היא גלקסיית 'שביל החלב', אבל גם באחרות. תהליכי נוקליאוסינתזה של סופרנובה בתוך כוכבים מתפוצצים אחראיים לתפוצתם של יסודות הנמצאים בין מגנזיום (מספר אטומי 12) לבין ניקל (מספר אטומי 28). חלק מיסודות אלה נוצר כתוצאה מבליעת כמה נייטרונים בפרק זמן של מספר שניות במהלך ההתפוצצות. היסודות הנוצרים באירוע סופרנובה כוללים את היסודות הכבדים ביותר בטבלה המחזורית, דוגמת אורניום ותוריום, שהם רדיונוקלידים (כלומר, פולטי חלקיקים) קדומים וארוכי-חיים במיוחד. תהליכי התזה על ידי קרניים קוסמיות מתרחשים כאשר קרניים קוסמיות פוגעות בחלקיקי החומר המרכיב את התווך הבין-כוכבי ומפרקות את גרעיניהם של סוגי האטומים הגדולים, מהווים מקור משמעותי לגרעינים קלים יותר, בפרט הליום, בריליום ובור, אשר אינם נוצרים בתהליכי נוקליאוסינתזה כוכביים (חלק מהם מתרחש בכוכבים מאסיביים דיים, וחלק מהם מתחולל רק בכוכבים מאסיביים ביותר המגיעים לשלב סופרנובה). לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
9 בספטמבר 2022	בית החולים האיטלקי ברחוב הנביאים רחוב הנביאים, אחד הרחובות המרכזיים בירושלים, נסלל ואוכלס בשלהי המאה ה-19, כחלק מהיציאה מהחומות. הרחוב כולל פניני אדריכלות והיסטוריה מן המאה ה-19 ותחילת המאה ה-20, שמקורן בתרבויות ובדתות שונות. תור הזהב של רחוב הנביאים החל באמצע המאה ה-19 והסתיים בשנת 1917, עם נפילת האימפריה העות'מאנית. הרחוב והאזור כולו נחשבו עד אז ליוקרתיים ביותר, דבר שהתבטא בהקמת קונסוליות, בתי חולים, מוסדות חינוך ודת ובתי מגורים מפוארים. ממאורעות תרפ"ט (1929) החלה הידרדרות במעמד הרחוב, והוא פוצל למעשה בין אזור יהודי במערב הרחוב ובמרכזו, לבין אזור ערבי בחלק המזרחי. בימי העיר המחולקת, בין 1948–1967, עבר קו התפר במזרח רחוב הנביאים וחצה אותו בין מדינת ישראל לבין ירדן. מאז איחוד העיר במלחמת ששת הימים היה רחוב עירוני רגיל, ועם הפעלת הרכבת הקלה בירושלים הפך לעורק תחבורה ראשי, והחל שוב למשוך אליו רוכשי דירות יוקרה. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
10 בספטמבר 2022	אוּרי אבנרי (10 בספטמבר 1923 – 20 באוגוסט 2018) היה עיתונאי, עורך, סופר, חבר הכנסת, ופעיל פוליטי ישראלי המזוהה עם השמאל הרדיקלי בישראל. ב-1950 קנה את השבועון "העולם הזה", היה לעורכו הראשי במשך 40 שנה, הביא אותו לתפוצה רחבה והפך אותו לשם דבר בעיתונות הישראלית. בתקופתו הפך "העולם הזה" לשבועון לוחם וחוקר אנטי-ממסדי שחושף פרשיות שחיתות, תוך שימוש באמצעים של עיתונות צהובה: פרסום סנסציות, סיפורי מין, רכילות ותמונות עירום – דבר יוצא דופן בישראל של אותם ימים. ב-1965 הקים והנהיג את תנועת "העולם הזה - כוח חדש", והיה חבר הכנסת מטעמה בכנסות השישית והשביעית. לאחר מכן היה שותף להקמת מחנה של"י, וחבר כנסת מטעמה בכנסת התשיעית. היה שותף גם להקמת "הרשימה המתקדמת לשלום" והתנועה החוץ-פרלמנטרית "גוש שלום". במסגרת פעילותו הפוליטית עסק בנושא זכויות האדם, נלחם נגד כפייה דתית, נגד אפליה עדתית, למען שוויון זכויות לערביי ישראל ולמען שלום והשתלבות של ישראל ב"מרחב השמי". לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
11 בספטמבר 2022	משה גרשוּני (11 בספטמבר 1936 – 22 בינואר 2017) היה צייר ופסל ישראלי. בעבודותיו, בעיקר בציוריו משנות השמונים, ביטא עמדה שונה מן המקובל לזיכרון השואה באמנות הישראלית באותה עת. בנוסף, בציוריו נוצר חיבור חדשני בין שכול לבין הומוארוטיקה, שביקר את החברה ואת הלאומיות הישראלית-ציונית. בין יצירותיו הידועות המיצב "יד ענוגה" (1975); סדרת הציורים "ח"י רקפות" (1984) וסדרת העבודות שנושאן "זרים" משנות התשעים. על יצירתו נמצא ראוי לפרס ישראל לציור בשנת 2003, אולם לבסוף נשללה ממנו קבלת הפרס. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
12 בספטמבר 2022	עטיפת הסינגלים Love Story (בעברית: סִפּוּר אַהֲבָה) הוא סינגל שהוקלט על ידי הזמרת-יוצרת האמריקאית טיילור סוויפט. השיר יצא לאור ב-12 בספטמבר 2008, בהוצאת חברת התקליטים ביג משין רקורדס. הוא נכלל כסינגל המוביל וכרצועה השלישית באלבום השני שלה, Fearless. את המילים והלחן חיברה סוויפט לבדה, ונייתן צ'פמן הפיק את השיר. "Love Story", שנכתב בהשראת הסיפור "רומיאו ויוליה", פרי עטו של ויליאם שייקספיר, מציג סיפור אהבה הטרוסקסואלי בין הזמרת, שמגלמת את דמותה של יוליה, לבחיר לבה מול התנגדות משפחתה לקשר. אולם בניגוד לסיפור המקורי, בחרה סוויפט לסגור את השיר עם סוף אופטימי, בו היא ובן זוגה מתאחדים. מבקרי המוזיקה העכשווית הפנו לשיר שבחים, תוך שציינו לטובה את מילותיו, בדומה למקובל במיינסטרים. במרוצת השנים נמכר "Love Story" בלמעלה מ-23.7 מיליון עותקים – שיר הקאנטרי הנמכר ביותר אי פעם, ואחד מהשירים הנמכרים ביותר בכל הזמנים ככלל. לאחר שנמכר בלמעלה מ-8 מיליון עותקים במדינה, הוענק לו תואר פלטינה מתומנת על ידי איגוד תעשיית ההקלטות האמריקאי (RIAA). באוסטרליה נמכר בלמעלה מ-490,000 עותקים בסך הכול. הווידאו קליפ של השיר בוים על ידי טריי פנג'וי, שביימה את מרבית הקליפים של הזמרת באותה העת. מבחינה ויזואלית, שאב הקליפ השארה מתקופות עתיקות שונות דוגמת ימי הביניים, הרנסאנס ועידן הריג'נסי. את בן זוגה מגלם השחקן והדוגמן ג'סטין גסטון. "Love Story" בוצע על ידי סוויפט במספר רב של הופעות, והוא נכלל ברשימת השירים של כל סיבובי ההופעות שלה. בנוסף, הוא הוקלט עשרות פעמים על ידי אמנים שונים. ההקלטה החוזרת של השיר, "Love Story (Taylor's Version)", יצאה לאור ב-12 בפברואר 2021. מבקרי המוזיקה הפנו כלפיה ביקורות חיוביות, וציינו לשבח את קולה של סוויפט. ההקלטה החוזרת כבשה את פסגת מצעד השירים הדיגיטליים ומצעד שירי הקאנטרי – השיר השמיני של הזמרת הניצב במקום הראשון במצעד זה. בעקבות כך, הפכה סוויפט לאמן השני בהיסטוריה, אחרי דולי פרטון, שהצליח לכבוש את מצעד שירי הקאנטרי עם אותו השיר, בשתי גרסאות שונות. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
13 בספטמבר 2022	קורנליו זליה קודריאנו קוֹרנֶליוּ זֶלְיָה קוֹדרְיאָנוּ (1899–1938) היה פוליטיקאי רומני ימני קיצוני, אנטישמי ואנטי-קומוניסטי, שהפעיל טרור, תכנן התנקשויות והשתתף בהן. הוא העריץ את משטרו של אדולף היטלר, כונה בידי אנשיו בשם הקפיטן והיה המייסד והמנהיג של "לגיון רב-המלאכים מיכאל" בשמותיו השונים – "משמר הברזל", "הכול למען המולדת" ובעיקר "התנועה הלגיונרית". קודריאנו נרצח בהיותו במאסר, יחד עם 13 לגיונרים נוספים, שריצו עונשי מאסר על מעשי רצח של אישים רומנים בולטים; רצח האסירים בוצע בהוראת קרול השני, מלך רומניה. שנתיים אחרי הרצח הגיעה מפלגתו של קודריאנו לשלטון, באה חשבון עם האחראים לרצח, וערכה לקודריאנו ולחבריו מסע קבורה מפואר. קודריאנו נערץ במהלך חייו ברומניה על ידי רבים, בעיקר צעירים, וגם זכה שישוו אותו בעקיפין לישו. גם בתקופה המודרנית יש ברומניה מעריצים של קודריאנו ושל יצירתו, התנועה הלגיונרית.	עריכה - תבנית - שיחה
14 בספטמבר 2022	AMX-30 הוא טנק מערכה עיקרי ראשון מסוגו, שפותח על ידי צרפת ונמצא בשירות הצבא הצרפתי ומספר מדינות נוספות משנת 1966. בהתאם לדוקטרינה הצרפתית באותה עת, שגרסה כי שריון טנקים אינו יעיל כבעבר עם פיתוחם של טילים מונחים נגד טנקים וראשי נפץ בעלי מטען חלול, תוכנן ה-AMX 30 עם מיגון מופחת אך עם ניידות משופרת וצללית נמוכה. הטנק עבר מספר השבחות במרוצת השנים, ומרכבו שימש לפיתוחם של מספר כלי רכב. ייצור ה-AMX 30 על גרסאותיו הופסק ב-1994, והוא הוחלף בהדרגה בשורות הצבא הצרפתי ב-AMX-56 לקלרק. תכנונו של ה-AMX-30 החל ב-1957 כפרויקט משותף של גרמניה המערבית, צרפת ואיטליה ליצירת טנק מערכה אירופי משותף. שלוש המדינות הסכימו על מאפייני הטנק החדש, והגרמנים והצרפתים פיתחו כל אחד דגם אב טיפוס בנפרד, כאשר המטרה הייתה לבחור את הדגם המוצלח ביותר. לבסוף נפל הפרויקט המשותף כתוצאה מחילוקי דעות בין הגרמנים לצרפתים, וכל מדינה המשיכה ואימצה טנק בנפרד. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
15 בספטמבר 2022	חידות חיתוך והרכבה הן חידות העוסקות בדרכים שבהן ניתן לחתוך צורה למספר צורות אחרות, לדרכים שבהן ניתן לקחת חלקים ולחבר אותם יחד לצורה חדשה, וכן בחידות המשלבות את שתי הפעולות: כיצד ניתן לחתוך צורה נתונה על מנת להרכיב צורה אחרת מחלקיה. חידת חיתוך קלאסית חידת חיתוך קלאסית היא כיצד ניתן לחלק את הצורה הנקראת L-tromino לשניים, שלושה וארבעה חלקים זהים (בתמונה נראה הפתרון לחלוקה ל-4 חלקים). חידת ההרכבה המפורסמת ביותר היא הטנגרם, ובה ריבוע מחולק ל-7 חלקים שמהם ניתן להרכיב מגוון רב של צורות הכוללות אנשים, בעלי חיים וצמחים. חידה דומה מסוג זה, הנקראת 'סטומכיוון' נחקרה על ידי המדען והמתמטיקאי היווני ארכימדס. המתמטיקאי ההודי הגדול אריאבהטה השתמש בשיטות של חיתוך והרכבה על מנת להוכיח את משפט פיתגורס (הוכחה שנלמדת עד היום בבתי הספר) ולאחריו הופיעו הוכחות רבות נוספות המשתמשות גם הן בחיתוך והרכבה. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
16 בספטמבר 2022	תנועת החסידות היא תנועה רוחנית-חברתית יהודית שקמה באמצע המאה ה-18 במערב אוקראינה של היום, והתפשטה במהירות ביהדות מזרח אירופה. הבעל שם טוב נחשב למחוללה של החסידות. תלמידיו, בראשות המגיד ממזריטש, פיתחו את תורתה והפיצוה. הגותה של החסידות, בפרט בדורותיה הראשונים, הושפעה עמוקות מקבלת האר"י ומדגישה את נוכחות האל ביקום כולו, את הצורך להידבק בו בכל עת ומקום ואת הממד הרוחני הנסתר של המציאות. החסידים מאוגדים ב"חצרות" שבראש כל אחת מהן ניצב אדמו"ר, המקבל בדרך כלל את תוארו בירושה. במהלך הדורות נוצרו מאות חצרות עצמאיות, גדולות וקטנות, ולכל אחת מסורות ודגשים משלה. החסידים מחויבים להידבק באדמו"ר שבראש החצר שלהם ולציית לו. הוא נחשב לסמכות רוחנית שיש להיעזר בה כדי להתקרב לאל. ההשתייכות לחצר נשמרת בדרך כלל בתוך המשפחה במשך דורות, והחסיד נולד על פי רוב בחצר מסוימת וגדל על מורשתה. מאז המחצית השנייה של המאה ה-20 מתגוררים מרבית החסידים בישראל, בארצות הברית ובבריטניה. הם מהווים תת-קבוצה בתוך העולם החרדי ונחשבים בדרך כלל לאדוקים ולשמרנים. החסידים משמרים רבות ממסורותיה של יהדות מזרח אירופה. הלבוש הישן והדיבור היומיומי ביידיש נעשו מזוהים עמם כמעט בלעדית. ישנן בעולם כתריסר חצרות גדולות עם אלפי בתי-אב ומאות חצרות קטנות יותר, לעיתים עם קהילה סמלית של בודדים. ב-2016 היו בעולם כ-130,000 בתי-אב חסידיים. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
17 בספטמבר 2022	קברו של קורבן הרצח, יעקב צוואנגר הרצח בחולות תל נוף הוא פרשת רצח, תאוריית קשר ומשפט סנסציוני משנת 1937 שהסעירה את היישוב בארץ ישראל, זכתה לסיקור נרחב בעיתוני ארץ ישראל‏‏, וזכתה אף להדים בעיתונות העולם. קורבן הרצח היה המהנדס יעקב צוואנגר, ובהריגתו הורשע סוחר הקרקעות, ראובן שיינצויט. הפרשה, שרב בה הנסתר על הנגלה, זכתה לתיאורים ספרותיים, ביצירותיהם של אהרן אמיר וחנוך ברטוב, וגם כיום עודה מעוררת עניין. במהלך השנים עלו ספקולציות רבות על המניעים לרצח והרקע לו, ספקולציות שעירבו את הש"י, את שירותי הביון הנאציים ומסדר סודי בשם "האחים הנאמנים". לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
18 בספטמבר 2022	מיכלאנג'לו אנטוניוני "יצרים" (Blowup) הוא סרטו של מיכלאנג'לו אנטוניוני שצולם בלונדון ב-1966. הסרט מספר את סיפורו של צלם בשם תומאס, שבאופן מקרי הופך עד למעשה רצח. Blowup היא מילה בעלת כמה משמעויות באנגלית, לרבות התפוצצות, אך גם תהליך הגדלת התמונה, המתואר בסרט לפרטיו. בישראל הופץ הסרט בשם "יצרים". בסרט מככבים דייוויד המינגס בתפקיד תומאס, הצלם, וונסה רדגרייב בתפקיד ג'יין, אישה מסתורית המעורבת במעשה הרצח. הסרט עוסק באומנות הצילום וביחס בין הצלם ונושא הצילום, ובין המציאות, המציאות המצולמת וההזיה. כן מתעד הסרט את לונדון של שנות ה-60, את תרבות הפסיכדליה והשימוש בסמים, והוא כולל גם סצינות עירום נועזות לזמנו, שהביאו להתנגשויות עם הצנזורה במקומות בהם הופץ. הסרט נחשב לאחד מסרטיו החשובים של אנטוניוני, והשפיע על במאים רבים, לרבות פרנסיס פורד קופולה ובריאן דה פלמה. הסרט זכה בפרס דקל הזהב בפסטיבל קאן, וכן היה מועמד למספר פרסי אוסקר ופרסי באפט"א. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
19 בספטמבר 2022	סגל הנבחרת במהלך מסע המשחקים הראשון לקהיר ההיסטוריה של נבחרת ישראל בכדורגל החלה בראשית שנות ה-30 של המאה ה-20. בתחילת דרכה הורכבה הנבחרת משחקנים חובבנים בהתאם למקובל באותה תקופה. היא הייתה נבחרת חלשה ביותר, ובטורניר המשמעותי הראשון שלה, מוקדמות מונדיאל 1934, הובסה 2 – 11 בסיכום שני המשחקים מול מצרים. לאורך ההיסטוריה שלה השתתפה הנבחרת במגוון טורנירים רשמיים מלבד מוקדמות המונדיאל, בהם גביע אסיה בכדורגל, המשחקים האולימפיים, ומוקדמות אליפות אירופה בכדורגל. ב-1930 יצאה הנבחרת למסע משחקי ידידות במצרים מול קבוצות כוכבים מקומיות, ומאז מסע זה ערכה משחקי ידידות רבים שבהם התמודדה, בין היתר, מול נבחרות הנחשבות לטובות בעולם זה שנים רבות, ובהן כל הנבחרות שזכו במונדיאל. הישגיה הטובים ביותר של הנבחרת בטורנירים רשמיים הם זכייה בגביע אסיה 1964, העפלה לרבע גמר טורניר הכדורגל האולימפי באולימפיאדת מקסיקו ובאולימפיאדת מונטריאול, והעפלה למונדיאל 1970 שנערך במקסיקו. 4 פעמים בתולדותיה הצליחה ישראל לגבור על אחת מהנבחרות שזכו במונדיאל, האחרון מביניהם מול ארגנטינה ב-1998. מצבה של הנבחרת הושפע ממעמדה הדיפלומטי והבינלאומי של מדינת ישראל. ישראל השתייכה מבחינה גאוגרפית לאסיה, אך בלחץ מדינות ערב היא הוצאה מקונפדרציית הכדורגל של אסיה בשנות ה-70, ועברה לשחק באזור אוקיאניה במוקדמות המונדיאל. ב-1993 הצטרפה ישראל כחברה קבועה באופ"א, התאחדות הכדורגל של אירופה. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
20 בספטמבר 2022	שלט הנצחה לזכר הצלת הקהילה היהודית במלחמת העולם השנייה יהדות פלובדיב היא קהילה יהודית בת מספר קהלים שהתקיימה בעיר פלובדיב שבבולגריה. זוהי אחת מהקהילות היהודיות הקדומות ביותר באירופה והתקיימה משלהי המאה ה-2 ועד המאה ה-7 ומשלהי המאה ה-12 ועד ימינו. בתקופה העות'מאנית היגרו לעיר יהודים שגורשו מהונגריה, בוואריה ומספרד. בהדרגה קיבלה הקהילה צביון ספרדי. ב-1878, לאחר עצמאות בולגריה היגרו לעיר יהודים רבים וב-1930 הגיעה הקהילה לשיא גודלה ומנתה 6,675 נפשות ולה מוסדות חינוך, תרבות, דת ואמנות. פלובדיב הייתה ערש התנועה הציונית בבולגריה. ב-1939 גירשה הממשלה הבולגרית כ-1,000 יהודים נתינים זרים ומחוסרי נתינות מאזור פלובדיב אל מחוץ לגבולות המדינה. ממלכת בולגריה הייתה בעלת בריתה של גרמניה הנאצית במהלך מלחמת העולם השנייה. ב-10 במרץ 1943 נכשל ניסיון גירוש בני הקהילה אל מחנות ההשמדה. עם הקמת מדינת ישראל עלו אליה מרבית יהודי העיר. ב-2022 נמנו בפלובדיב 420 יהודים, ולהם בית כנסת אחד. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
21 בספטמבר 2022	שימפנזה מצוי שימפנזה מצוי הוא מין של קוף-אדם בסוג שימפנזה. השימפנזה המצוי הוא אחד משני מינים בסוג זה, והמין האחר הוא השימפנזה הננסי (בונובו). שני מינים אלו הם הקרובים ביותר לאדם מכל שאר בעלי החיים הקיימים בימינו, ומכאן העניין המדעי והציבורי בהם. תפוצתו של השימפנזה המצוי במרכז אפריקה, בדרך-כלל ביער גשם טרופי. הוא מטפס על עצים אך חי חלק ניכר מזמנו גם על הקרקע. הוא הולך על ארבע תוך הישענות על החלק החיצוני של פרקי אצבעות הידיים, ולעיתים מזדקף על רגליו האחוריות. משקל גופו של השימפנזה המצוי מעט גדול משל השימפנזה הננסי, אך קטן בממוצע משל האדם. לעומת זאת זרועותיו ארוכות מזרועות אדם, וכוחו הפיזי גדול בהרבה. הוא אוכל-כול הניזון בעיקר מפירות, וכן הוא צד יונקים קטנים. השימפנזה המצוי הוא בעל חיים חברותי מאוד החי בלהקות בנות 20 עד 80 פרטים, שביניהם מדרג חברתי. בניגוד למין השימפנזה הננסי, אצל השימפנזה המצוי מעמד הזכרים גבוה ממעמד הנקבות. השימפנזה המצוי נחשב לאחד ממיני בעלי החיים האינטליגנטים ביותר. במקום חיותם בטבע, משתמשים שימפנזים מצויים במגוון כלים, כגון מקלות לשליית טרמיטים ואבנים לפיצוח אגוזים. לעיתים הם אף מתאימים כלים אלו לשימוש הרצוי באופנים פשוטים. מאחר שהם לומדים כישורים כאלה באמצעות חיקוי שימפנזים אחרים, נוצרות אצלם בטבע תרבויות האופייניות לכל קהילה ושונות במנהגיהן מאלו של קהילות אחרות. בשביה שימפנזים לומדים להשתמש במגוון כלים של בני-אדם, לתקשר עמם בשפות סימנים, ולזהות עצמם במראה. השימפנזה המצוי הוא מין בסכנת הכחדה. מוערך כי רק מאה אלף עד מאתיים אלף פרטים חיים כיום בטבע, ומספרם ממשיך להתמעט. מספר איומים חברו יחד לפגיעה הקשה באוכלוסיית הבר של המין, בעיקר ציד בידי אדם, בירוא היערות בהם הוא חי, ומגפות של מחלות זיהומיות המועברות ככל הנראה מבני-אדם. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
22 בספטמבר 2022	יהדות מרוקו הייתה הקהילה הגדולה ומהקהילות החשובות של יהדות ארצות האסלאם. ראשית התפוצה היהודית במרוקו מתוארכת על פי עדויות ארכאולוגיות למאה ה-2. בעת העתיקה יהודים התגוררו בעיקר בערי החוף של צפון אפריקה המערבית ועסקו במיוחד במסחר. בתחילת המאה ה-8 מרוקו נכנסה תחת כנפי האסלאם. תחת השושלות המוסלמיות יהודי מרוקו ידעו תקופות פריחה תרבותית וכלכלית ותקופות של רדיפות קשות. היחס ליהודים השתנה באופן תמידי בין שליט לשליט, והם סבלו בעיקר בתקופות של אי-יציבות. לאחר גירוש ספרד של שנת 1492 המוני מגורשים הגיעו למרוקו, ושיחקו תפקיד משמעותי בניהול מסחר החוץ והדיפלומטיה של הממלכה. לאחר הפיכת מרוקו למדינת חסות של צרפת בשנת 1912 על פי רוב נהנו היהודים מביטחון רב יותר, וממעמד חברתי וכלכלי משופר. לאורך הדורות יהדות מרוקו הייתה מרכז ליצירה תרבותית, ספרות עשירה ושירה עברית חוברו בה על ידי דורות של מלומדים יהודים. מורשת יהדות ספרד של ימי הביניים השתלבה בתרבות של יהודי מרוקו לאחר גירוש ספרד, והשפעתה ניכרת במסורות המוזיקה, לשונות, פסיקה הלכתית, אמנות ועוד. יהודי מרוקו שמרו על זיקה חזקה לארץ ישראל לאורך הדורות, וקבוצות של יחידים עלו לארץ והיוו חלק משמעותי מהיישוב הישן. ניצני הפעילות הציונית המודרנית הופיעו החל מראשית המאה ה-20, ואיתם החלה להתגבר העלייה ממרוקו. גורמים חיצוניים כגון פרעות כנגד יהודים גם כן האיצו את קצב העלייה. לאחר הקמת מדינת ישראל ועד שנת 1967 עלו לישראל למעלה מ-250,000 יהודים ממרוקו, ואחרים היגרו לארצות אירופה וצפון אמריקה ובעיקר לצרפת. כיום נותרו במרוקו עצמה כ-2,500 יהודים. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
23 בספטמבר 2022	תנשמת לבנה דורסי לילה הם סדרת עופות הנכללת עם דורסי היום בקבוצה הלא טקסונומית של העופות הדורסים. כסדרה, דורסי הלילה נפוצים בכל העולם ובבתי הגידול השונים שבו. המינים מופיעים במגוון גדלים, ביניהם הינשופים הננסיים קטני הגודל ומיני האוח הענקיים. בעלי חיים אלו מאופיינים בראש גדול וניכרים באזור שמע רחב, בעיניים גדולות, בראייה ובשמיעה מחודדות ביותר ובתעופה חרישית. רוב המינים פעילים בעיקר בשעות הלילה ובשעות הדמדומים, בשונה מדורסי היום. את יומם הם מעבירים במנוחה כשהם מוסתרים מהסובב אותם בעזרת צבעי ההסוואה שלהם. לדורסי הלילה תכונות המתאימות אותם לציד בשעות הלילה: חושי ראייה וחושי שמיעה חדים ומשוכללים ביותר, שמאפשרים לרובם לצוד גם בתנאי תאורה לקויים או כאשר הטרף סמוי מן העין. הגדולים שבדורסי הלילה מתפקדים כטורפי על – בעלי החיים הנמצאים בראש מארג המזון. אלה הם בעלי חיים סתגלניים, המסוגלים לנצל מקורות מזון רבים כדי לשרוד. על פי תיעוד המאובנים, הופיעו דורסי הלילה בצורתם המוקדמת בחלק המאוחר של תקופת הפלאוקן, והפכו לנפוצים בחצי הכדור הצפוני במהלך תקופות האאוקן והאוליגוקן. רוב המאובנים נמצאו בחלק זה של העולם. משפחת התנשמתיים, ועמן ארבע משפחות נוספות (שנכחדו), הופיעו לפני הינשופיים והגיעו למספר מינים רב בין תקופת האוליגוקן לתחילת תקופת המיוקן. דורסי הלילה מהווים חלק ממערכת היחסים שהתהוותה בין האדם והעופות. הם היוו מקור לאמונות רבות, שונות ומנוגדות והיו מושא לאגדות עם. תרבויות שונות התייחסו אליהם כאל יצורים חכמים או טיפשים, הקנו להם מעלות רפואיות, ראו בהם אמצעי למעשי כשפים או כמכשפים, קישרו אותם אל תופעות מזג האוויר ואף אל מעגל החיים המתבטא בלידה ובמוות. הם היוו נושאים בשירה ובספרות והופיעו בציורים רבים ואף כעצמים בקברי מומיות. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
24 בספטמבר 2022	אקליפטוס אקליפטוס הוא שם לסוג מגוון של עץ (לעיתים רחוקות שיח) ירוק עד ממשפחת ההדסיים (Myrtaceae). מקור השם ביוונית. הסוג מונה כ־700 מיני עצים שמוצאם בעיקר מאוסטרליה. מינים שונים של העץ ניטעו בהצלחה במקומות רבים בעולם וביניהם בארץ ישראל בה היה לו תפקיד חשוב של ייבוש ביצות. הוא גודל בהצלחה כמעט בכל היבשות. צמיחתו המהירה, גודלו ויופיו הם מאפיינים ששכנעו רבים לשתול אותו. האקליפטוס גדל היטב בתנאים סביבתיים דומים לאלו שבמקום חיותו המקורי שהם באופן כללי בין טרופי למחצה למדברי למחצה. המקומות הבולטים בהם גדל האקליפטוס כיום מחוץ לאוסטרליה הם: קליפורניה, ברזיל, פורטוגל, דרום אפריקה וישראל. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
25 בספטמבר 2022	רוברט דייוויד "רוב" מולדון (25 בספטמבר 1921 – 5 באוגוסט 1992) היה ראש ממשלת ניו זילנד ה-31 בין השנים 1975 – 1984 מטעם המפלגה הלאומית של ניו זילנד. מולדון כיהן גם כשר האוצר (גם בעת כהונתו כראש הממשלה) והיה חבר פרלמנט בולט ומעמודי התווך של המפלגה הלאומית עוד לפני שנבחר להיות מנהיג המפלגה ב-1974. במהלך הקריירה הפוליטית שלו, ניצב מולדון מול האתגרים הרבים שיצרה הכלכלה הניו זילנדית, כולל המעבר לשיטת מטבע עשרונית ב-1967, הגשת תקציבי ביניים, טיפול בנושא הגמלאות, הקפאת שכר ומחירים, אינפלציה וצעדי מדיניות כלכלית של ממשלת המפלגה הלאומית שכונו "לחשוב בגדול", שבוצעו בהנהגתו. מולדון היה דמות שנויה במחלוקת ומעשיו ודעותיו הקנו לו הן תומכים והן מתנגדים. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
26 בספטמבר 2022	שחזור פנים של הומו ארקטוס הומו ארקטוס הוא מין נכחד של אדם קדמון שחי בתקופת הפליסטוקן, כ-1.8 מיליון עד 30 אלף שנים לפני זמננו, ומילא תפקיד מפתח באבולוציה של האדם. על פי הדעה המקובלת בתחום הפלאואנתרופולוגיה בעשרות השנים האחרונות, תת-המין האפריקני של ארקטוס (המסווג לפעמים גם כמין בפני עצמו, הומו ארגסטר) היה האב הקדמון של המין האנושי המודרני הומו ספיינס, כמו גם של האדם הניאנדרטלי, ישירות, או, על פי סיווגים מסוימים, דרך הומו היידלברגנסיס. ארקטוס התקיים למשך תקופה ארוכה בהרבה מכל מין אחר של סוג האדם. מוחו היה קטן משמעותית ממוח האדם המודרני, אך גדול ממוחם של הומינידים קדומים יותר, והוא היה זקוף קומה ובעל פרופורציות גוף מודרניות. הוא היה מגלה השימוש באש ומפתח התרבות האשלית – השיטה הראשונה לייצור כלי אבן אשר דרשה סיתות שיטתי ומוקפד של טיפוסי כלים תקניים – אך לא נמצאו באתריו עדויות מובהקות לחפצי אמנות, קבורה טקסית או שימוש בשפת דיבור. ארקטוס התפתח לראשונה בסוואנה האפריקנית, ככל הנראה מן המין הומו הביליס או ממין אדם קדום אחר, אך התפשט לרחבי מרבית העולם הישן, אכלס בתי-גידול שונים וניזון ממגוון מקורות מזון מן החי ומן הצומח. מקובלת הסברה שארקטוס היה ההומיניד הראשון שהיגר מאפריקה לשאר העולם, אבל ממצאים מן השנים האחרונות מעלים את האפשרות שקדמו לו בכך הומינידים קדומים אף יותר. הומו ארקטוס היה ההומיניד הראשון שהתגלה כתוצאה ממחקר מדעי מכוון לחיפוש אבות קדומים של האדם, בסוף המאה ה-19 על ידי הרופא ההולנדי אז'ן דובואה. כיום הוא מוכר למדע ממאובנים רבים נוספים וממצאים ארכאולוגיים שהתגלו באפריקה, במזרח אסיה ובמזרח התיכון, בהם גם במספר אתרים בארץ ישראל. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
27 בספטמבר 2022	שחזור פנים של הומו ארקטוס הומו ארקטוס הוא מין נכחד של אדם קדמון שחי בתקופת הפליסטוקן, כ-1.8 מיליון עד 30 אלף שנים לפני זמננו, ומילא תפקיד מפתח באבולוציה של האדם. על פי הדעה המקובלת בתחום הפלאואנתרופולוגיה בעשרות השנים האחרונות, תת-המין האפריקני של ארקטוס (המסווג לפעמים גם כמין בפני עצמו, הומו ארגסטר) היה האב הקדמון של המין האנושי המודרני הומו ספיינס, כמו גם של האדם הניאנדרטלי, ישירות, או, על פי סיווגים מסוימים, דרך הומו היידלברגנסיס. ארקטוס התקיים למשך תקופה ארוכה בהרבה מכל מין אחר של סוג האדם. מוחו היה קטן משמעותית ממוח האדם המודרני, אך גדול ממוחם של הומינידים קדומים יותר, והוא היה זקוף קומה ובעל פרופורציות גוף מודרניות. הוא היה מגלה השימוש באש ומפתח התרבות האשלית – השיטה הראשונה לייצור כלי אבן אשר דרשה סיתות שיטתי ומוקפד של טיפוסי כלים תקניים – אך לא נמצאו באתריו עדויות מובהקות לחפצי אמנות, קבורה טקסית או שימוש בשפת דיבור. ארקטוס התפתח לראשונה בסוואנה האפריקנית, ככל הנראה מן המין הומו הביליס או ממין אדם קדום אחר, אך התפשט לרחבי מרבית העולם הישן, אכלס בתי-גידול שונים וניזון ממגוון מקורות מזון מן החי ומן הצומח. מקובלת הסברה שארקטוס היה ההומיניד הראשון שהיגר מאפריקה לשאר העולם, אבל ממצאים מן השנים האחרונות מעלים את האפשרות שקדמו לו בכך הומינידים קדומים אף יותר. הומו ארקטוס היה ההומיניד הראשון שהתגלה כתוצאה ממחקר מדעי מכוון לחיפוש אבות קדומים של האדם, בסוף המאה ה-19 על ידי הרופא ההולנדי אז'ן דובואה. כיום הוא מוכר למדע ממאובנים רבים נוספים וממצאים ארכאולוגיים שהתגלו באפריקה, במזרח אסיה ובמזרח התיכון, בהם גם במספר אתרים בארץ ישראל. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
28 בספטמבר 2022	צילום מורכב של שלוש אחיות שיצר גלטון; במרכז - שני תצלומים מורכבים צילום מורכב או פורטרט מורכב הוא שיטת צילום שפיתח בשנות השמונים של המאה ה-19 המדען האנגלי, בן התקופה הוויקטוריאנית, ואבי תורת האאוגניקה, סר פרנסיס גלטון, לשם יצירת ממוצע ויזואלי של טיפוסים אנושיים. הדימוי המורכב שהופק בדרך זו חשף, כביכול, מאפיינים פיזיים גנטיים, או "סימפטומים" חיצוניים של ביולוגיה פנימית. באמצעות הידע החדש ששאף להפיק מאותן "סטטיסטיקות תמונתיות", או "דימויים גנריים", כפי שכינה אותם, ניסה גלטון לסווג ולדרג את האוכלוסייה על פי גזעה, ולהביא להשבחת הגזעים החזקים ולריסון התרבותם של הגזעים החלשים. שיטתו היא ביטוי קיצוני לתפיסה פוזיטיביסטית של הצילום ככלי מדעי, ולתפיסת הפיזיונומיה – קריאת מאפייני אופי דרך סיווג תווי הפנים והראש – כדיסציפלינה מדעית. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
29 בספטמבר 2022	צמרת השלטון ביוון סוקרת מסדר צבאי יווני החזית המָקֶדוֹנית במלחמת העולם הראשונה, או חזית סלוניקי, הייתה חזית לחימה במלחמת העולם הראשונה בין כוחות מדינות ההסכמה לבין כוחות מעצמות המרכז כחלק מהמערכה בבלקן. תחילתו של הסכסוך באוקטובר 1915 בניסיונותיהם הכושלים של הבריטים והצרפתים להגן על ממלכת סרביה מכיבוש. הכרעת המערכה על סרביה לטובת מעצמות המרכז הובילה ליצירת גשר יבשתי ישיר מברלין לאיסטנבול. הכוחות האנגלו-צרפתיים התמקמו בגזרת סלוניקי במטרה להגן על עיר הנמל האסטרטגית והחלו להקים קווי ביצורים. למרות עמדתה הנייטרלית של ממלכת יוון תוך נקיטת עמדה פרו-גרמנית על ידי קונסטנטינוס הראשון, מלך יוון, פלשו כוחות מעצמות המרכז למזרח תראקיה ללא התנגדות מצד צבא יוון. כוחות מדינות ההסכמה נערכו לבלום את כוחות מעצמות המרכז ועד סיומה של 1916 התייצב קו החזית תוך מלחמת התשה בין הצדדים. הצבא הסרבי, שנסוג לקורפו, הצליח לארגן מחדש חלק מכוחותיו והעביר לחזית כ-120,000 חיילים, שאומנו והפכו לכשירים ללחימה במהלך 1917. במקביל, התחולל ביוון הקרע הלאומי בין תומכי עמדתו של המלך קונסטנטינוס הראשון לבין תומכיו של אלפתריוס וניזלוס, שהגיע לסלוניקי והקים ממשלה זמנית אשר שלטה על חלק מיוון. ביוני 1917 ויתר קונסטנטינוס הראשון על כיסאו ווניזלוס חזר לשלטון. בראשית יולי הכריזה יוון מלחמה על מעצמות המרכז, צבאה הצטרף לכוחות הלוחמים ושינה את מאזן הכוחות בחזית. עיקר נטל המערכה מצד מעצמות המרכז נפל על הצבא הבולגרי אשר לא היה ערוך למלחמה ממושכת ובתוך יחידותיו התגלו בעיות משמעת קשות. בדצמבר 1917 הוחלף מפקד כוחות מדינות ההסכמה בחזית והפיקוד החדש החל בתכנון מתקפת הבקעה להכרעת החזית. ב-14 בספטמבר 1918 פתחו כוחות מדינות ההסכמה בפיקודו של לואי פראנשה ד'אספרה במתקפה כוללת לאורך החזית ועד מהרה הבקיעו ומוטטו את קווי הבולגרים, שנסוגו במהירות, תוך שאלמנטים מצבאם מורדים במלך פרדיננד הראשון. ההתקדמות המהירה של צבאות מדינות ההסכמה הובילה את הבולגרים לבקש הפסקת אש לשם כניעה, וב-29 בספטמבר 1918 נחתמה שביתת הנשק של סלוניקי אשר סיימה את הקרבות בחזית. עד מהרה הוביל הניצחון בחזית המקדונית להכרעת כל המערכה בבלקן לטובת מדינות ההסכמה. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
30 בספטמבר 2022	נחליאלי לבן נַחֲלִיאֵלִי לָבָן הוא מין ציפור שיר קטנה ממשפחת הנחליאליים. המין נפוץ ברוב חלקי אירופה ואסיה ובחלקים מצפון אמריקה, והוא ניזון מחרקים וחי באזורים פתוחים, בעיקר סמוך למקורות מים ונחלים (ומכאן שמו בעברית). הנחליאלי מקנן בתוך קירות אבן טבעיים או מלאכותיים. הנחליאלי הוא ציפור קטנה. צבעיו הם לבן, אפור ושחור. אורך גופו כ-20 סנטימטר, אורך זנבו כ-9 סנטימטר, משקלו נע בין 18 ל-28 גרם ומוטת כנפיו 26 עד 30 סנטימטר. זנבו ארוך יחסית לגופו, בצבעי שחור ולבן. בממוצע, הנחליאלי הזכר גדול במקצת מהנקבה. קריאתו האופיינית היא דו או תלת-הברתית. שירת הזכר פשוטה יחסית, וכוללת רצף הברות חדגוניות, הפסקה, עוד רצף הברות, עוד הפסקה וכן הלאה. הנחליאלי הוא ציפור ידידותית מאוד, והוא נפוץ במשכנות האדם. לנחליאלי המצוי השפעה תרבותית רבה: הוא נבחר לציפור השנה של שנת 2011 על ידי איגוד שימור הציפורים הרוסי, וכן הוא הציפור הלאומית של לטביה. הוא מוכר בישראל כמבשר בואה של עונת הסתיו. אף שאוכלוסייתו מצטמצמת באירופה, הנחליאלי איננו מוגדר כמין בסכנת הכחדה. הנחליאלי נפגע משינוי, מהרס ומזיהום מקומות המחיה הלחים. בעבר נפגע גם משימוש נרחב בחומרי הדברה רעילים בחקלאות, אך נכון לראשית המאה ה-21 הצטמצמה השפעתו של גורם זה. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה