ויקרא

ספר שלישי מתוך חמישה חומשי תורה

סֵפֶר וַיִּקְרָא הוא הספר השלישי מחמשת חומשי התורה. שמו נגזר מהמילה הראשונה בספר[1]: ”וַיִּקְרָא אֶל מֹשֶׁה וַיְדַבֵּר ה' אֵלָיו מֵאֹהֶל מוֹעֵד לֵאמֹר”. חומש ויקרא נודע גם בכינויו התלמודי "תורת כהנים"[2], לו זכה כיוון שהוא עוסק בעיקר בהלכות הקרבת הקרבנות ובשאר דיני המשכן. בדומה לכך, בביבליה הנוצרית מכונה הספר Λευιτικός בתרגום השבעים היווני, או Leviticus בתרגום הוולגטה הלטיני, כלומר - "של הלווים". מבחינתם הוא כלול ב"Pentateuch" (חמשת הספרים) של הברית הישנה.

ויקרא
קטע מספר תורה ובו פסוקים מספר ויקרא מהמאה ה-6 שנמצא בבית הכנסת העתיק בעין גדי
קטע מספר תורה ובו פסוקים מספר ויקרא מהמאה ה-6 שנמצא בבית הכנסת העתיק בעין גדי
כינוי תורת כהנים עריכת הנתון בוויקינתונים
שפה עברית עריכת הנתון בוויקינתונים
תקופת התרחשות נדודי בני ישראל במדבר
סוגה כתבי קודש עריכת הנתון בוויקינתונים
מספר פרקים 27 עריכת הנתון בוויקינתונים
מספר פסוקים 859
סדרת ספרים תורה עריכת הנתון בוויקינתונים
הספר הקודם שמות עריכת הנתון בוויקינתונים
הספר הבא במדבר עריכת הנתון בוויקינתונים
התרחשויות מרכזיות פירוט עבודת הקרבנות, דיני טומאה וטהרה, מצוות שונות המקדשות את הכהנים ואת עם ישראל, וברכות וקללות
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

רובו המוחלט של הספר עוסק כאמור במצוות, בקרבנות ובחוקים שונים, והוא מכיל רק שני קטעים קצרים בעלי גוון סיפורי (תיאור שבעת ימי המילואים וסיפורו של המקלל).

לפי תורת התעודות (הרואה את המקרא כשילוב של מקורות), ספר ויקרא מיוחס בעיקרו למקור הכהני (מקור P).

על פי המדרש, פרשת ויקרא הפותחת את חומש זה היא הפרשה הראשונה שלומדים ילדי ישראל, וזאת מהטעם ש"יבואו טהורים (ילדים שעדיין לא חטאו) ויעסקו בטהרות"[3]. הספר מכיל עשרים ושבעה פרקים, עשרים ושלושה סדרים, חמישים ושתיים פרשיות פתוחות וארבעים ושש סתומות.

תוכן ומבנה הספר עריכה

מצוות הקרבנות (פרקים א-ז) עריכה

כהמשך לספר שמות, המסיים בהשלמת המשכן ובנייתו, פותח ספר ויקרא בפרטי מצוות הקרבנות, ומפרט את סדר הקרבתם של העולה, המנחה, השלמים, החטאת, אשם המעילות ואשם הגזילות. לאחר מכן מצווה התורה על תרומת הדשן, ומוסיפה פרטים שונים למצוות המנחה, החטאת, האשם, התודה והשלמים. באמצע דיני השלמים בא גם איסור על אכילת חֵלֶב.

שבעת ימי המילואים (פרקים ח-י) עריכה

משה, אהרן ובניו מקיימים את המצווה שנצטוו בספר שמות כט א-לז, להקריב קרבנות ולקדש בהם ובשמן המשחה את המזבח, המשכן, הכהנים ובגדיהם. מצווה זו נמשכת שבעה ימים. ביום השמיני נכנסים אהרן ובניו לתפקידם בקרבנות מיוחדים לאותו יום. אש יוצאת מלפני ה' ואוכלת על המזבח את העולה והחלבים. נדב ואביהוא, שני בניו הגדולים של אהרון, מקריבים קטורת זרה. הם נענשים במוות. אהרן ושני בניו הנותרים, אלעזר ואיתמר, מצווים שלא לנהוג עליהם מנהגי אבילות. אהרן ובניו מצטווים על איסור שתיית יין לפני ובזמן העבודה ומתמנים על הוראת התורה לעם, עם דגש על דיני טהרה וטומאה. משה מצווה לאהרן ובניו לאכול מחלקי הקרבנות. מתקיים דיון באשר לשעיר החטאת שנשרף.

דיני טומאה וטהרה: מאכלות, יולדת, נגעים, ודם (פרקים יא-ט"ו) עריכה

בפרקים אלו מפורטים דיני בעלי החיים הכשרים לאכילה והטמאים, ופרטי טומאת נבלה. לאחר מכן מפורטים דיני טהרת היולדת וקורבנה, ומוזכרת מצוות ברית המילה ביום השמיני. אחריהם באים דיני נגע הצרעת בגוף, הבגד והבית, ודיני הזב והזבה.

סדר עבודת יום הכיפורים (פרק טז) עריכה

הפרק פותח באיסור על אהרן הכהן להיכנס בכל עת אל קודש הקודשים. התורה מפרטת את הקרבנות שעליו להביא בבואו - פר חטאת, איל לעולה ושני שעירים - ואת סדר הקרבתם והקטרת הקטורת לפני-ולפנים. על שני שעירים הוטלו גורלות, "ל-ה' ו"לעזאזל" : זה של ה' הוקרב לחטאת, והשני נשלח לשאת את עוונות ישראל אל ארץ גזרה במדבר. התורה נוקבת בזמן בו יש לערוך את הסדר הזה - אחת בשנה, ביום הכיפורים - ומוסיפה פרטי דינים הנוהגים בו, כגון עינוי נפש ואיסור מלאכה.

איסור שחוטי חוץ ואיסור דם (פרק יז) עריכה

התורה אוסרת בפרק זה לשחוט בהמות מחוץ למחנה, מבלי לזרוק את הדם על מזבח ה' באוהל מועד (וזאת כהרחקה מעבודת השעירים שהיו רגילים בה). התורה מאריכה באיסור אכילת דם וכן מצווה על כיסוי דם חיות ועופות.

איסור עריות (פרק יח) עריכה

התורה אוסרת על הליכה בחוקות ארץ מצרים וכן ארץ כנען, ומפרטת את סוגי העריות, היינו - איסורי מגע מיני. נמנים כאן ערוות אב, אם, אשת אב, אחות, בת הבן, בת הבת, בת אשת אב, אחות אב, אחות אם, אחי האב, אשת אחי האב, אשת הבן, אשת האח, אשה ובתה, בת בנה או בת בתה, שתי אחיות, נידה, אשת איש, (באמצע נכנס איסור המולך, שאיננו ערווה כי אם עבודה זרה), משכב זכר ורביעת בהמה, בין לאיש הרובע בין לאשה הנרבעת. התורה מאיימת בעונש - "ולא תקיא הארץ אתכם".

חוקי האזרח והמוסר, ובידול מדרכי האלילים (פרק יט) עריכה

לאחר פתיח קצר הדורש את היותנו קדושים, ומפרט על הזמן והמקום המקודשים, רוב הפרק זה עוסק בהתחשבות האזרחית (המקביל למשפט הפלילי בימינו, אך כולל דרישות מוסריות), ובהיבדלות מהנהגות אליליות. במקבצי חוקים אלה מזכיר הספר מקבצי חוקים הנמצאים גם בחומשים אחרים (כמו שמות), וכן למרות הדימוי ה"מקדשי" של הספר, הרי כי הציווי "ואהבת לרעך כמוך" - למשל - לקוח דווקא מקובץ חוקים זה (ויקרא יט יח). הפרק פותח עם מצווה כללית - "קדושים תהיו" ומיד לאחריו עוסק בזמן ובמקום המקודשים: שמירת השבת. איסור פניה לאלילים, והגבלת עת אכילת קרבנות (איסור נותר ופיגול). עיקר הפרק עוסק במצווות ההתחשבות האזרחית. התחשבות בעני ובגר: פאה ולקט, עוללות ופרט. מצוות המשפט האזרחי: איסור גנבה, כחש, שקר, שבועת שווא, עושק, גזל, הלנת שכר. התחשבות בחלש: איסור קללת חרש, הכשלת עיוור, והטיית משפט. אחריות ואחווה אזרחית: איסור הליכת רכיל, איסור הימנעות מהצלה ואיסור שנאה בלב. מצוות תוכחה, ואיסור נקימה ונטירה. מצוות היבדלות: כלאי בהמה, כלאי זרעים, שעטנז ומצוות אשם שפחה חרופה (שילוב של בן חורין ושפחה). ההתנהגות הראויה בארץ (והיבדלות מדרכי עובדי האלילים): איסור ערלה ונטע רבעי, איסור אכילה על הדם, ניחוש, הקפת פאת הראש והשחתת הזקן, שריטה על מת וכתובת קעקע, הזניית הבת, מצוות שמירת שבת (לעומת עובדי האלילים) ומורא מקדש, איסור אוב וידעוני, הידור זקן ושיבה (כנראה בניגוד לעובדי האלילים), איסור הונאת גר (בניגוד להתנהגות המצרים), ומצוות אֶמֶת המידות והמשקלות.

עונשי עריות (פרק כ) עריכה

בפרק זה מפורט עונש ספציפי למעביר בנו ובתו למולך ולכל סוגי העריות המוזכרים בפרק יח.

קדושת הכהנים, וקצת דיני קודשים (פרקים כא-כב) עריכה

בפרק זה מוזהרים הכהנים מלהיטמא טומאת מת. כהנים רגילים ("הדיוטות") מותרים להיטמא לקרוביהם, כהן גדול - גם לא זה. כמו כן מוזהרים הכהנים מלשאת אשה זונה, או חללה או גרושה, וכהן גדול - אסור גם באלמנה. כמו כן נאסרים כהנים בעלי מום להקריב קרבנות. כהנים טמאים, או אנשים זרים (שאינם כהנים), נאסרים מלאכול תרומה וקודשים. כן מבוארים דיניהם של תושב כהן ושכירו, עבדו, בניו ובנותיו. כן נאסר להביא קרבנות מבהמות בעלות-מום. כן נאסר להקריב מחוסר זמן. נאסר לשחוט בהמה ובנה ביום אחד. התורה חוזרת על איסור נותר. פרקים אלה מסיימים באיסור חילול השם ובציווי על קידוש השם.

מצוות המועדים (פרק כג) עריכה

פרק זה עוסק במועדי השנה. מוזכרים שבת, קורבן פסח, חג המצות, מנחת העומר, ספירת העומר, שבועות, ראש השנה, כיפור, סוכות ושמיני עצרת.

נר התמיד, לחם הפנים והמגדף (פרק כד) עריכה

בפרק זה חוזרת התורה על פרשת נר התמיד, מפרטת את דיני לחם הפנים ומספרת את סיפורו של המגדף ועונשו. בעקבות מעשה המגדף נוספים עונשים למי שמגדף, למכה אדם, למכה בהמה, ומטיל מום באדם.

שמיטה, יובל ודינים נלווים (כה,א-כו,ב) עריכה

בפרשה זו מפורטים דיני השמיטה, היובל, גאולת הקרקע, איסור ריבית, דיני עבד עברי, גאולת עבד הנמכר לגוי, איסור פסל, מצבה וכן אבן משכית.

התוכחה (פרק כו) עריכה

בפרק זה באות ברכות באם ישמרו בני ישראל את התורה, וקללות באם לא ישמעוה. בסוף הקללות באה הבטחה - "וזכרתי את בריתי... ואף גם זאת, בהיותם בארץ אויביהם, לא מאסתים...".

מצוות ערכים וחרמים (פרק כז) עריכה

בפרק זה באים דיני הנודר ערכי אדם, דיני המקדיש בהמה "טהורה" או "טמאה" (בעלת-מום), המקדיש בית, שדה אחוזה או שדה מקנה, וכן דיני בכור, דיני חרם, מעשר שני ופדיונו, מעשר בהמה ודיני תמורה.

חלוקת הספר עריכה

בספר ויקרא 10 פרשות ואלו הן:

פרשנות הספר בעת העתיקה עריכה

בשל חשיבותו לחוק המקראי ולמשפט העברי שהמשיך אותו, ספר ויקרא זוכה להתייחסות רבה בספרות חז"ל, אין ודאות ששם הספר: "ויקרא" היה שם הספר בתקופה קדומה, ובלשון התנאים קרוי היה גם "תורת כוהנים" ועדיין בימי שמואל הנגיד, נצרך הוא להסביר: "ותורת-כוהנים הוא ספרא והוא ספר-ויקרא לבד"[4].

בעוד שבמסורת הנוצרית אין מסורת פרשנית נרחבת עליו (בהשוואה לספר בראשית, למשל). שני קובצי מדרשים הנחשבים מהמוקדמים ביותר נערכו על ספר ויקרא, ספרא שהוא מדרש הלכה וויקרא רבה שהוא מדרש אגדה. אחד מקובצי הדרשות הבודדים המוקדשים לויקרא מבין אבות הכנסייה חובר על ידי אוריגנס, שחי בקיסריה וקיים קשרים קרובים עם רבנים יהודים, כך שאפילו בפרשנות הנוצרית ניכרת השפעת העניין היהודי בספר.

חיבורו של ספר ויקרא לפי בקורת המקרא עריכה

  ערך מורחב – השערת התעודות

בעת החדשה שויך בתחילה רובו ככולו של ספר ויקרא למקור קדום אחיד, ששויך למסורת הכהנים וקיבל בביקורת המקרא את הכינוי ס"כ (P). רד"צ הופמן השתמש בדוגמאות רבות מספר ויקרא בחיבורו "ראיות מכריעות כנגד ולהויזן", ובנוסף חיבר פירוש לספר ויקרא, בו פיתח את שיטתו.

בתקופות מאוחרות יותר, הגדירו חוקרים הבחנה בין שתי שכבות עריכה כהניות בספר ויקרא: "תורת הכהנים" (תו"כ, או P) ו"ספר הקדושה" (אה"ק, או H). עיקר החומר של אה"ק מופיע בחלק המכונה "תורת הקדושה" (ויקרא י"ז-כ"ו), אך חוקרים סיווגו גם קטעים נוספים בחומש כתוספות ועריכות של אה"ק.

לצד פירושו המונומנטלי של יעקב מילגרום לספר ויקרא, פיתחו שיטה זו גם שני חוקרים מן האוניברסיטה העברית: ישראל קנוהל וברוך שוורץ. אף כי שלושתם מסכימים לגבי אבחנת היסוד בין תו"כ לאה"ק, הם חלוקים באשר לשאלה האם מדובר ברובד עריכה או בהתפתחות פנימית במקור הכהני, בשאלת תיארוך כל אחת מן השכבות וביחס בין טומאה לחטא (או בין טהרה ומוסר) בשתי השכבות.

לקריאה נוספת עריכה

פרשנות ומחקר על הספר עריכה

  • Balentine, Samuel E (2002). Leviticus. Westminster John Knox Press. ISBN 9780664237356.
  • Bamberger, Bernard Jacob The Torah: A Modern Commentary (1981), ISBN 0-8074-0055-6
  • Gerstenberger, Erhard S (1996). Leviticus: A Commentary. Westminster John Knox Press. ISBN 9780664226732.
  • Gorman, Frank H (1997). Divine Presence and Community: A Commentary on the Book of Leviticus. Eerdmans. ISBN 9780802801104.
  • Grabbe, Lester (1998). "Leviticus". In John Barton (ed.). Oxford Bible Commentary. Oxford University Press. ISBN 9780198755005.
  • Hartley, John E. (1992). Leviticus. Word. ISBN 0849902037.
  • Houston, Walter J (2003). "Leviticus". In James D. G. Dunn, John William Rogerson (ed.). Eerdmans Bible Commentary. Eerdmans. ISBN 9780802837110.
  • Kleinig, John W (2004). Leviticus. Concordia Publishing House. ISBN 9780570063179.
  • Levine, Baruch A. (1989). JPS Torah Commentary: Leviticus. Jewish Publication Society. אורכב מ-המקור ב-2016-08-05. נבדק ב-2014-07-07.
  • Milgrom, Jacob (1998–2001). Leviticus 1–16, Leviticus 17–22, Leviticus 23–27. New Haven: Yale.
  • Milgrom, Jacob (2004). Leviticus: A Book of Ritual and Ethics. Minneapolis: Fortress. ISBN 9781451410150.
  • Watts, James W. (2013). Leviticus 1–10. Leuven: Peeters. ISBN 9042929847.
  • Wenham, Gordon (1979). The Book of Leviticus. Eerdmans. ISBN 9780802825223.

עיונים בנושאים מתוך הספר עריכה

  • ישראל קנוהל. מקדש הדממה - עיון ברובדי היצירה הכוהנית שבתורה. ירושלים: מאגנס, תשנ"ג.
  • ברוך שורץ. תורת הקדושה - עיונים בחוקה הכהנית שבתורה. ירושלים: מאגנס, תשנ"ט.

קישורים חיצוניים עריכה

הערות שוליים עריכה

  1. ^ ספר ויקרא, פרק א', פסוק א'
  2. ^ ראו למשל תלמוד בבלי, מסכת מנחות, דף מ"ה, עמוד א'.
  3. ^ ויקרא רבה ז, ג
  4. ^ גלעדי י. גבריהו השמות במקרא, בית מקרא: כתב-עת לחקר המקרא ועולמו כרך מט, חוברת ד (קעט) (תמוז-אלול תשס"ד), pp. 174