פתיחת התפריט הראשי

וירג'יל גריסום

אסטרונאוט אמריקאי

וירג'יל איוון "גאס" גריסוםאנגלית: Virgil Ivan Grissom‏; 3 באפריל 1926 - 27 בינואר 1967) היה אסטרונאוט בתוכנית מרקורי, תוכנית ג'מיני ותוכנית אפולו. נולד במיטשל, אינדיאנה. נספה בשריפה שפרצה בעת בדיקת מערכות של אפולו 1, במרכז החלל ע"ש קנדי, פלורידה.

וירג'יל גריסום
Virgil Grissom
Virgil I. (Gus) Grissom portrait.jpg
אסטרונאוט בשירות נאס"א
לידה 3 באפריל 1926
מיטשל, אינדיאנה
נהרג 27 בינואר 1967 (בגיל 40)
קייפ קנוורל, פלורידה
לאום ארצות הבריתארצות הברית אמריקאי
עיסוק בעבר טייס קרב, טייס ניסוי
בחירה לטייס חלל 1959
פרישה נספה באסון אפולו 1
דרגה לוטננט קולונל,
חיל האוויר האמריקאי
שהייה בחלל 5 שעות ו-7 דקות
ביוגרפיה בנאס"א וירג'יל גריסום באתר נאס"א (באנגלית)
משימות
מרקורי 4, ג'מיני 3, אפולו 1
Mr-4-patch-small.gifGemini3.pngApollo 1 patch.png
עיטורים
SpaceMOH.jpgמדליית השירות המצטיין של נאס"אמדליית נאס"א לשירות יוצא מן הכלל

תוכן עניינים

השכלהעריכה

בוגר במדעים בהנדסת מכונות מאוניברסיטת פרדו.

שירות צבאיעריכה

קיבל כנפי טיסה בשנת 1951. טס 100 גיחות קרב במלחמת קוריאה במטוסי F-86 בטייסת היירוט ה־334. לאחר שחזר היה למדריך טיסה במטוסי סילון בטקסס.

באוגוסט 1955 החל ללמוד הנדסה אווירונאוטית במכון הטכנולוגי של חיל האוויר בבסיס רייט-פטרסון באוהיו. למד בבית הספר לטייסי ניסוי בבסיס חיל האוויר אדוארדס בקליפורניה, באוקטובר 1956, ובמאי 1957 חזר לבסיס רייט-פטרסון כטייס ניסוי בענף קרב.

שירות בנאס"אעריכה

  ערך מורחב – מרקורי-רדסטון 4

נבחר כאחד משבעת האסטרונאוטים שנבחרו לתוכנית מרקורי ב־1959. הוא הטיס את מרקורי 4, שכונתה "ליברטי בל 7" ("פעמון החירות 7"), הטיסה התת-מסלולית המאוישת והשנייה והאחרונה בתוכנית מרקורי, ב־21 ביולי 1961.

"ליברטי בל 7" שוגרה על גבי משגר מרקורי-רדסטון מכן השיגור LC-5 שבנמל החלל קייפ קנוורל, פלורידה, והגיעה לגובה 190.39 קילומטר לפני שהחלה לצלול חזרה במסלול בליסטי. במהלך הטיסה גריסום דיווח כי המראה בחוץ הרבה יותר מרהיב מהחיישנים, והתצפיות גרמו לו לעיכוב בביצוע תמרוני ההכוון שהיה צריך לבדוק ולבצע. הוא חש שהמערכת הגיבה באיטיות והעדיף את המערכת השנייה.[1]

הליברטי בל נחתה במרחק 468.15 קילומטר מכן השיגור, סמוך לאיי הבהאמה. הטיסה עברה ללא תקלות עד לנחיתה באוקיינוס, שבמהלכה הועף בפיצוץ פתח החירום. גריסום חולץ והחללית שקעה לתוך האוקיינוס. החללית חולצה מהמים רק בשנת 1999.

למרות הצהרותיו של גריסום כי הוא לא שחרר את הדלת ופוצץ אותה לפני הזמן, היו שחשבו כי הוא היה אחראי. ועדת חקירה לא יכלה לקבוע בוודאות אם הוא לחץ בטעות. גריסום עצמו ניסה מגוון רחב של תרחישים על דגם החללית כדי לבחון אם הוא הוא היה יכול להפעיל בטעות, ללא הצלחה.[2]. טיסות מאוחרות יותר הראו כי וולטר שירה ואסטרונאוטים נוספים נפגעו בידיהם מהרתע כאשר הם הפעילו את המתג והפיצוץ, וגריסום לא נפגע במהלך טיסתו.[1]

ג'מיני 3עריכה

  ערך מורחב – ג'מיני 3

ב־23 במרץ 1965 שוגר כמפקד ג'מיני 3, החללית המאוישת הראשונה בתוכנית ג'מיני. במהלך ההכנה לטיסות של תוכנית מרקורי, ניתנה לכל טייס הזכות להעניק כינוי לחללית שבה הוא יטוס, וכך גם ניתנה זכות דומה לגריסום ויאנג, הטייסים של משימה זו. גריסום, שהחללית בה הוא טס במשימתו הקודמת בתוכנית מרקורי שקעה בים לאחר שנחתה, אחרי שקצר גרם לשחרור פתח החללית לפני שזו נאספה, החליט להעניק לחללית הג'מיני 3 את הכינוי "מולי בראון", על שם גיבורת מחזה הברודוויי המוזיקלי מ־1960: "מולי בראון הבלתי ניתנת לשקיעה" (מחזה שמבוסס על חייה של מרגרט בראון, אישה ששרדה את טביעתה של הטיטניק). "טיטניק", הייתה האפשרות השנייה שגריסום חשב עליה, שזכתה לסירוב גורף מנאס"א. לאחר משימה זו, החליטו בנאס"א לוותר על הענקת שם לחלליות.

מאוחר יותר היה מפקד גיבוי של ג'מיני 6.

אפולו 1עריכה

  ערך מורחב – אפולו 1

גריסום מונה למפקד משימת AS-204, ששמה שונה מאוחר יותר לאפולו 1. החללית הייתה אמורה להיות המשימה המאוישת הראשונה בתוכנית אפולו. אך ב־27 בינואר 1967, אירע אסון. בעת בדיקה לפני טיסה, שריפה שפרצה בתא הפיקוד של החללית, שאמורה הייתה להיות משוגרת ב־21 בפברואר, ושלושת האסטרונאוטים שהיו בה נהרגו: גריסום, אדוארד וייט ורוג'ר צ'אפי.

ההכרזה על צוות המשימה הייתה ב-21 במרץ 1966. מטרת משימת אפולו 1, אשר הייתה אמורה להמשך שבועיים, הייתה לבדוק את מערכות החללית ואת המערך הקרקעי.

ב-27 בינואר 1967, גריסום, וייט, וצ'אפי השתתפו בתרגיל הכנה לקראת שיגור בנמל החלל קייפ קנוורל לקראת השיגור שתוכנן להתבצע ב-21 בפברואר. האסטרונאוטים נכנסו אל החללית בשעה אחת בצהריים באותו יום. הבעיות צצו מיד. הראשונה הייתה ריח מוזר בו הבחין גאס גריסום לאחר שחיבר את חליפת הלחץ שלו לאספקת החמצן. הצוות דגם את החמצן במערכת, אך הוחלט להמשיך בבדיקה.

הבעיה הבאה הייתה זרם חמצן גבוה מדי, שהפעיל את האזעקה מדי פעם. הצוות העלה את הנושא בפני אנשי בקרת הסביבה, אך אלה שיערו שהסיבה היא תנועות של חברי הצוות. בעיה שלישית צצה בתחום התקשורת. תחילה היו בעיות בתקשורת בין גריסום לחדר הבקרה. הצוות ביצע התאמות נדרשות. מאוחר יותר, הבעיה התרחבה והפכה לבעיה בתקשורת בין בניין הפעולות והבדיקות והמבנה בקומפלקס 34 (כן השיגור). בעיה זו חייבה את עצירת הספירה לאחור בשעה 17:40 (זמן מקומי). בשעה 18:30:55 (23:30:55 GMT) זוהתה עליית מתח, ככל הנראה קצר חשמלי בצד השמאלי התחתון של התא. בשעה 18:31:04 ( 23:31:04 GMT), אחד האסטרונאוטים, ככל הנראה צ'אפי, אמר "אש, אני מריח אש". שתי שניות מאוחר יותר, קולו של וייט היה החלטי יותר: "אש בקוקפיט!".[3]

טכנאי החללית מיהרו אל תא הצוות, אך לפני שהגיעו, התא נפרץ ותמרות עשן סמיך ולהבות עלו ממנו. רבים חששו שהאש תצית את מערכת המילוט שבראש הרקטה, וזאת תצית את כל מודול השירות. חלק מן המחלצים נמלטו כדי לא להילכד באש, אך אחרים נשארו כדי לנסות להציל את האסטרונאוטים. פתח התא היה מורכב משלוש דלתות. החיצונית בהן לא הייתה סגורה לחלוטין, עקב כבלים שחוברו דרכה לצורך הבדיקה. למרות זאת, היה צורך בכלי מיוחד כדי לפתוח אותה. העשן הכבד הפריע לפעולות החילוץ ועל פתיחת דלת זו. לפי נוהל החירום, גריסום, שישב בצד ימין של תא הפיקוד, היה צריך לשחרר את הלחץ כדי לפתוח את הדלת הפנימית שנפתחה כלפי פנים, אולם הלחץ והחום הרב בחללית הקשו על האסטרונאוטים לפתוח ולהיחלץ. לאחר 30 שניות של אש בסביבת חמצן טהור, אחד מקירות תא הפיקוד נפרץ בצד ימין בשעה 18:31:19 (23:31:19, 15 שניות מקריאת האש הראשונה), והאוויר המעורב עם חנקן גרם לייצור כמויות גדולות של עשן, אשר גרמו למות האסטרונאוטים.

בניסיונם להגיע אל האסטרונאוטים, הטכנאים נהדפו מפני האש בזה אחר זה, אך עד שהצליחו להגיע אליהם, היה מאוחר מדי. כוחות הכיבוי הגיעו תוך שלוש דקות לאחר פתיחת הצוהר, ורופאים הגיעו זמן קצר לאחריהם. הבדיקות הרפואיות קבעו שהאסטרונאוטים מתו מהרעלת פחמן חד-חמצני, וכוויות כגורם תורם. האש כילתה 70% מחליפת החלל של גריסום, 20% מחליפת החלל של וייט ו־15% מחליפתו של צ'אפי, כיוון שישב הכי רחוק ממקום תחילת השריפה.[3]

גריסום נטמן בבית הקברות הלאומי ארלינגטון.

אותות ועיטוריםעריכה

 
שמות צוות אפולו 1 במראת הזיכרון במרכז החלל קנדי

צוות אפולו 1 הונצח במגוון דרכים:

קישורים חיצונייםעריכה

  מדיה וקבצים בנושא וירג'יל גריסום בוויקישיתוף

הערות שולייםעריכה

  1. ^ 1.0 1.1 Swenson Jr., Loyd S.; Grimwood, James M.; Alexander, Charles C. (1989). "11-7 Second Suborbital Trial". in Woods, David; Gamble, Chris. This New Ocean: A History of Project Mercury (url). Published as NASA Special Publication-4201 in the NASA History Series (NASA). בדיקה אחרונה ב-15 באוגוסט 2017. 
  2. ^ ביוגרפיה מורחבת של גריסום באתר ההיסטוריה של נאס"א
  3. ^ 3.0 3.1 Thompson, Floyd; Borman, Dolah; Faget, Maxime; White, George; Geer, Barton (5 באפריל 1967). Report of Apollo 204 Review Board. Washington, DC: NASA. ארכיון ארכיון מהמקור מ-May 14, 2016. 
  4. ^ "Biography". The Official Site of Edward White, II. בדיקה אחרונה ב-21 ביוני 2016. 
  5. ^ Thompson, Floyd; Borman, Dolah; Faget, Maxime; White, George; Geer, Barton (5 באפריל 1967). Launch Complex 34 plaques. Washington, DC: NASA. ארכיון ארכיון מהמקור מ-May 14, 2016. 
  6. ^ "Martian Landmarks Dedicated to Apollo 1 Crew". Jet Propulsion Laboratory California Institute of Technology. 27 בינואר 2004. בדיקה אחרונה ב-24 באוגוסט 2018.