ולדימיר נבוקוב

סופר אמריקאי-רוסי

ולדימיר ולדימירוביץ' נַבּוֹקוֹברוסית: Владимир Владимирович Набоков;‏ 22 באפריל[1] 18992 ביולי 1977) היה סופר ומתרגם אמריקאי יליד רוסיה, יצירתו המוכרת ביותר היא ספרו "לוליטה".

ולדימיר ולדימירוביץ' נַבּוֹקוֹב
Владимир Владимирович Набоков
פסל של נבוקוב במונטרה
פסל של נבוקוב במונטרה
לידה 22 באפריל 1899
סנקט פטרבורג, האימפריה הרוסית
פטירה 2 ביולי 1977 (בגיל 78)
מונטרה, שווייץ עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ארצות הברית, האימפריה הרוסית עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום קבורה Cemetery of Clarens עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום מגורים מונטרה, מנהטן, אית'קה, וולזלי, קיימברידג', Livadiya, Chauncy Street, סנקט פטרבורג, אשלנד, ברלין, קאן, מנטון, פרז'וס, פראג, אנטיב, פריז, קיימברידג' עריכת הנתון בוויקינתונים
אירועים משמעותיים שריפת הספרים בגרמניה הנאצית (1933) עריכת הנתון בוויקינתונים
שם עט Владимир Сирин עריכת הנתון בוויקינתונים
עיסוק סופר ומתרגם
מקום לימודים טריניטי קולג', אוניברסיטת קיימברידג' עריכת הנתון בוויקינתונים
שפות היצירה צרפתית, אנגלית, רוסית עריכת הנתון בוויקינתונים
תחום כתיבה סופר
סוגה סאטירה עריכת הנתון בוויקינתונים
זרם ספרותי מודרניזם עריכת הנתון בוויקינתונים
יצירות בולטות לוליטה
תקופת הפעילות 1921–1977 (כ־56 שנים) עריכת הנתון בוויקינתונים
הושפע מ מרסל פרוסט, פרנץ קפקא, אלכסנדר פושקין, אנטון צ'כוב, איוון טורגנייב, ג'יימס ג'ויס, פרנסואה-רנה דה שאטובריאן, גוסטב פלובר, ניקולאי גוגול, אדגר אלן פו, לב טולסטוי
השפיע על מייקל שייבון, דון דלילו, תומאס פינצ'ון, דניאל הנדלר, כריסטופר היצ'נס, ג'ון אפדייק, דייוויד קרוננברג, חוויאר מריאס, אנתוני ברג'ס, ריצ'רד רורטי, ניק קייב, ג'ואנה ניוסום
בן או בת זוג ורה נבוקוב (15 באפריל 1925, אפריל 19252 ביולי 1977) עריכת הנתון בוויקינתונים
צאצאים דימטרי נבוקוב עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים והוקרה מלגת גוגנהיים (1943) עריכת הנתון בוויקינתונים
www.vladimir-nabokov.org
חתימה עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

חייו

עריכה

נבוקוב נולד בסנקט פטרבורג, למשפחת אצולה אמידה. אביו, ולדימיר דימיטרייביץ' נבוקוב, היה פוליטיקאי, עורך דין ועיתונאי בולט. אמו הייתה אלנה איבנובה לבית רוקבישניקוב. ביתם היה אנגלופילי והילד למד מגיל צעיר אנגלית לצד רוסית, ובגיל חמש החל ללמוד גם צרפתית.

בגיל 16 ירש נבוקוב אחוזה גדולה מאחי אביו, אך כעבור זמן קצר פרצה המהפכה הרוסית, אביו, ששימש בזמן מלחמת העולם הראשונה כמזכיר הראשון של שגרירות רוסיה בלונדון,[2] נעצר לתקופה קצרה והמשפחה כולה נמלטה בשנת 1919 לאנגליה שם החל ללמוד ספרות רוסית וצרפתית בקיימברידג'.

אביו נרצח בברלין בשנת 1922 על ידי סרגיי טבוריצקי, מלוכן רוסי, בעת שניסה לסכל ניסיון התנקשות ביריבו הפוליטי פבל מיליוקוב. הרצח השרירותי משתקף במיתות המשונות של דמויות בספריו, למשל בספרו "אש חיוורת". כעבור שנה, ב-1923, סיים את לימודיו באוניברסיטה ועבר לברלין. באפריל 1925 נשא לאישה את ורה אבסיבנה סלונים, נצר למשפחה יהודית. לזוג נולד ילד אחד, דמיטרי, בשנת 1934.

נבוקוב עבד בשנותיו בברלין במגוון עבודות: תרגום, מתן שעורים בצרפתית ובטניס, חיבור בעיות שחמט, כתב תשבצים לעיתון מהגרים רוסי ועוד. הצלחתו הספרותית הראשונה באה לו בזכות תרגומיו לכמה משיריו של היינה. הוא פרסם רומן ראשון, "מארי" (מאשנקה) בשנת 1926 ובשנים שאחרי כן פרסם עוד שמונה רומנים, כולם ברוסית, שלא זכו להד מעבר לקהיליית המהגרים בברלין והוחרמו או זכו להתעלמות בברית המועצות.

הוא עזב את גרמניה עם משפחתו בשנת 1937, אחרי שהנאצים שחררו את רוצח אביו, ועבר לגור בפריז. שלוש שנים לאחר מכן, בסיוע הלוואה מהמלחין סרגיי רחמנינוב, נמלט מהכוחות הגרמניים שהתקדמו לעבר פריז וברח לארצות הברית.

בארצות הברית לימד נבוקוב בקולג' וולסלי ובאוניברסיטת קורנל, על סופרים כגוסטב פלובר, ג'יימס ג'ויס (בו פגש בפריז), טורגנייב וטולסטוי. במקביל, המשיך במחקריו בתחום האנטומולוגיה והפך לחוקר פרפרים מוערך. ככזה, החזיק גם במשרה רשמית במוזיאון לזואולוגיה השוואתית באוניברסיטת הרווארד. משרתו כמרצה ומסעותיו הממושכים בעקבות פרפרים ברחבי ארצות הברית (נבוקוב העריך שבין 1949 ו-1959 נסע מעל ל-200 אלף קילומטרים) מצאו אחר כך הד ביצירתו, למשל בספרו "לוליטה" בעקבות סיפור של פלורנס סאלי הורנר[3].

במקביל, החל מתייסר במעבר מכתיבה ברוסית לכתיבה באנגלית. הרומן הראשון שלו באנגלית היה "אלה תולדות סבסטיאן נייט" משנת 1941, והשני "Bend Sinister" משנת 1947. באותה תקופה פרסם גם סיפורים קצרים במגזינים "אטלנטיק" ו"ניו יורקר". הוא המשיך לכתוב ברוסית רק את שיריו ואת ספר זכרונותיו, שהופיע בתחילה בשנת 1951 ואחר כך בשם "דַבֵּר, זיכרון" בשנת 1966. נבוקוב עצמו התייחס לחייו באירוניה מסוימת כאשר כתב לאנדרו פילד, שתכנן לכתוב ביוגרפיה שלו, "אני מופיע בספר כאדם נוקדני למדי. כל השחמט והפרפרים האלו. לא מעניין במיוחד."

בשנת 1955 פרסם נבוקוב את "לוליטה", רומן אודות תשוקתו של פדופיל בגיל העמידה לילדה בת שתים עשרה. הצלחתו העצומה של הרומן, שהוחרם בתחילה בצרפת, ארצות הברית ובריטניה, אפשרה לו לנטוש את ההוראה ולהקדיש עצמו לכתיבה. בשנת 1957 פרסם את "פנין", סיפורו של פרופסור רוסי חסר ישע בקולג' אמריקני.

שנתיים מאוחר יותר, בשנת 1959, נטש נבוקוב את ארצות הברית, עבר לגור בשווייץ, וקבע את ביתו במונטרה. בשנותיו בשווייץ כתב את הרומנים החשובים והמורכבים ביותר שלו, "אש חיוורת" (1962) ו"אדה או החמדה – כרוניקה משפחתית" (1969), וכן תרגום מוער בארבעה חלקים ל"יבגני אונייגין" של אלכסנדר פושקין.

ספרי נבוקוב שתורגמו לעברית

עריכה

לקריאה נוספת

עריכה

קישורים חיצוניים

עריכה

הערות שוליים

עריכה
  1. ^ תאריך הלידה המובא הוא על־פי הלוח הגרגוריאני, המקובל בימינו. על־פי הלוח היוליאני, שהיה נהוג ברוסיה בתקופת הולדתו של נבוקוב, תאריך לידתו הוא 10 באפריל 1899.
  2. ^ יוסף קרוק, תחת דגלן של שלוש מהפכות - כרך ב', תל אביב, מחברות לספרות, 1970, עמ' 264
  3. ^ https://www.thetimes.co.uk/article/1940s-sex-kidnap-inspired-lolita-2wdcmmc2jzz
  4. ^   שני פוקר, "עד ראייה": נובלה המאדירה את מרחבי הדמיון והפנטזיה וזכתה לתרגום יפהפה, באתר הארץ, 24 בפברואר 2022
  5. ^ אדה או החמדה - כרוניקה משפחתית - הוצאת כרמל, באתר הוצאת כרמל, ‏2 במרץ 2022