ויקטור סובורוב

סופר בריטי
(הופנה מהדף ולדימיר רזון)

ויקטור סובורוב הוא שם העט וכינויו של ולדימיר רזון (Ви́ктор Суво́ров, Влади́мир Богда́нович Резу́н), קצין מודיעין סובייטי לשעבר ממוצא אוקראיני. סוברוב עבד ב-GRU וערק לבריטניה בשנת 1978, שם עבד כמנתח מודיעין וכמרצה. הוא ידוע בעיקר כמקדם הטענה שסטלין תכנן לתקוף את גרמניה הנאצית בטרם מבצע ברברוסה, ושהפלישה הגרמנית לברית המועצות הייתה מתקפת-מנע. סברתו נדחתה על ידי רוב גדול של ההיסטוריונים העוסקים בתחום, והוא אף הואשם בזיוף ובהטעיה במקורות שהביא.

ויקטור סובורוב
Виктор Суворов
לידה 20 באפריל 1947 (בן 77)
בראבאש, רוסיה עריכת הנתון בוויקינתונים
שם לידה Владимир Богданович Резун עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ברית המועצות, הממלכה המאוחדת עריכת הנתון בוויקינתונים
אירועים משמעותיים nevozvrashchentsy עריכת הנתון בוויקינתונים
שם עט Viktor Suvorov, Виктор Суворов, Віктор Суворов עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום לימודים Military Diplomatic Academy of Moscow, Kyiv Military College of Frunze, Tver Military College עריכת הנתון בוויקינתונים
שפות היצירה רוסית, אוקראינית, אנגלית, גרמנית עריכת הנתון בוויקינתונים
סוגה פובליציסטיקה עריכת הנתון בוויקינתונים
יצירות בולטות Aquarium, Icebreaker, M-Day עריכת הנתון בוויקינתונים
תקופת הפעילות מ-1981 עריכת הנתון בוויקינתונים
suvorovrezun.com
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

ביוגרפיה עריכה

ויקטור רזון נולד בעיירה ברבש שבחבל פרימוריה, בעת שאביו שירת שם כקצין בחיל התותחנים של הצבא האדום. אביו של רזון - אוקראיני ואימו - רוסיה. מגיל 11 למד בפנימייה צבאית. לאחר סיום הפנימיה התקבל ללימודים בבית הספר לקצינים בעיר קייב. סיים את הלימודים ביוני 1968 והוסמך לקצונה. באוגוסט 1968, כמפקד מחלקת טנקים, נטל חלק בפלישה הסובייטית לצ'כוסלובקיה. בהמשך שירת ביחידת שריון שהוצבה בעיר צ'רנוביץ'. ב-1970 עבר לשרת באגף המודיעין. ב-1971 - 1974 למד באקדמיה צבאית-דיפלומטית (מוסד שמכשיר את קציני המודיעין הצבאי לפעול מחוץ לגבולות ברית המועצות כמרגלים וכמפעילי סוכנים). בתום הלימודים נשלח לז'נבה, שם פעל תחת המעטה הדיפלומטי בנציגות ברית המועצות לארגון האומות המאוחדות. ב-1978 ערק עם משפחתו לבריטניה - לדבריו הסיבה לעריקה היא כי מפקדיו ניסו להפוך אותו ל"שעיר לעזאזל" כדי לחפות על כישלונותיהם. מנגד, טוענים הרוסים כי בעת עבודתו בז'נבה ויקטור רזון גויס על ידי שירות הביון הבריטי והיה למעשה מרגל בריטי. והסיבה לבריחתו - חשד שדבר גיוסו התגלה למפקדיו. לפי מקורות מסוימים ברוסיה נטען, כי לאחר שערק, נשפט רזון (שלא בפניו) בברית המועצות ונידון למוות (העונש לא בוטל עד היום).

רזון נשוי ואב לשניים (בן ובת).

כתיבתו עריכה

לאחר עריקתו לבריטניה, החל סוברוב לפרסם ספרים על עברו בצבא הסובייטי, והצטרף לצוות בראשות הגנרל הבריטי סר ג'ון האקט. יחד כתבו את הספר "מלחמת העולם השלישית: הסיפור שלא סופר", שפורסם בשנת 1982. ספר זה היה המשך לספר "מלחמת העולם השלישית", שבו האקט וצוותו העריכו כיצד ייראה עימות אפשרי בין נאט"ו לסובייטים על אדמת גרמניה.

לדברי סובורוב, שם העט שלו היה כינויו בפנימייה צבאית, שמשמעותו אמורה לשקף את היותו "מתחכם". (אלכסנדר סובורוב היה מצביא רוסי מפורסם מהמאה ה-18). סובורוב גם חיבר מספר ספרים על תקופתו של סטלין; חלקם בדיוניים, אך האחרים היסטוריים במודע, אולם כתובים באופן פולמוסי ובסגנון מדעי-פופולרי, דבר המעורר את כעסם של היסטוריונים מקצועיים. ספריו מלאים שנאה יוקדת לקומוניזם ומתארים בלשון ציורית את פשעיהם של מנהיגי ברית המועצות נגד עמם. הספר הראשון בסדרה היה "בוקע הקרח" (Ледокол). הספרים דנים בהיסטוריה של מלחמת העולם השנייה, ומבוססים על זכרונות רשמיים ומסמכים סובייטים שונים. טענתו המרכזית של סובורוב היא שמנהיגי ברית המועצות, החל מלנין דרך לאון טרוצקי ועד סטלין, תכננו פלישה לאירופה לשם כיבוש השטחים שבשליטת הנאצים. הפלישה אמורה הייתה להתחיל ביולי 1941 (ככל הנראה ב-6 ביולי), אך לא יצאה לפועל, כי שבועיים לפני כן, ב-22 ביוני 1941, פלשו הנאצים לרוסיה במבצע ברברוסה. כראיה לסברותיו, סובורוב טוען שבידי הסובייטים היה צבא עצום מחומש בנשק חדיש. סובורוב איננו מקבל את הקביעה שהציוד הסובייטי היה נחות יחסית לציוד הגרמני.

סברתו של סובורוב לגבי אופיו המניעתי של ברברוסה, הממשיכה טיעונים דומים לאלו שהופיעו בתעמולה הנאצית בימי המלחמה ובכתבי אנשי ימין קיצוני גרמניים בשנות ה-60 (גר'), לא התקבלה בקונצנזוס האקדמי. בין המתנגדים העזים ביותר לסובורוב מצויים ההיסטוריון הישראלי גבריאל גורודצקי וההיסטוריון האמריקני דייוויד מ. גלנץ (שבמחקרו המקיף אודות הצבא האדום ב-1941, תיאר גוף שהיה מצוי במשבר עמוק), ששניהם סיווגו את עבודתו כמרושלת וחסרת בסיס.[1] מתנגדים נוספים הם הגנרלים הרוסים מחמוט גארייב ודמיטרי וולקוגונוב, וההיסטוריון הצבאי הגרמני מנפרד מסרשמידט. ויגברט בנץ איתר מספר מקרים בהם סובורוב הציג מקורות באופן מוטה ומטעה.

בספרים נוספים הוא חושף את מה שלטענתו היה פרצופו האמיתי של גיאורגי ז'וקוב וכן אישים מפורסמים נוספים מהעידן הסובייטי. הוא חוזר ומדגיש את שנאתו לרצח חסר הרחמים של האיכרים בעת הקולקטיביזציה הכפויה. למרות שהתאוריה המרכזית שלו אינה מקובלת כל כך במחקר, דעותיו לגבי אישים ואירועים שלא קשורים ישירות לפריצת המלחמה, כמו פרשות השחיתות של ז'וקוב וקצינים בכירים אחרים, מקבלות תמיכה מהמקורות.

ראו גם עריכה

קישורים חיצוניים עריכה

  מדיה וקבצים בנושא ויקטור סובורוב בוויקישיתוף

הערות שוליים עריכה

  1. ^ P. M. H. Bell, The Origins of the Second World War in Europe, Routledge, 2014. עמ' 344.