ולדיסלב ליסטייב
ולדיסלב (ולאד) ניקולאייביץ' ליסטייב (ברוסית: Владисла́в Никола́евич Ли́стьев; 10 במאי 1956 – 1 במרץ 1995) היה עיתונאי רוסי פופולרי ומנכ"ל ערוץ הטלוויזיה ORT (כיום ערוץ 1 שבבעלות הממשלה הרוסית).
 | |
| לידה |
10 במאי 1956 מוסקבה, ברית המועצות  |
|---|---|
| נרצח |
1 במרץ 1995 (בגיל 38) מוסקבה, רוסיה |
| מדינה |
רוסיה |
| מקום קבורה |
בית הקברות וגנקובו |
| השכלה |
הפקולטה לעיתונות של אוניברסיטת מוסקבה |
| מעסיק |
הערוץ הראשון (רוסיה) |
| תפקיד |
מנכ"ל (25 בינואר 1995–1 במרץ 1995) |
| מפלגה |
המפלגה הקומוניסטית של ברית המועצות |
| פרסים והוקרה | |
  | |
קריירה עריכה
ליסטייב היה ללא ספק עיתונאי ומנחה הטלוויזיה הפופולרי ביותר ברוסיה (הוא נשאר זכור היטב שנים לאחר מותו) והיה כוח מרכזי בהבאת קול הדמוקרטיה לטלוויזיה הרוסית והיה סמל לחופש הביטוי ברוסיה של שנות התשעים. ליסטייב הופיע לראשונה בטלוויזיה כאחד ממנחי התוכנית המתקדמת והמצליחה ביותר Vzglyad (מבט) בסוף שנות השמונים, תוכנית סאטירית שנצפתה מדי שבוע על ידי כמאה מיליון איש.[1] המנחים האחרים היו אלכסנדר ליובימוב, אלכסנדר פוליטקובסקי, דמיטרי זכרוב, ארטיום בורוביק ויבגני דודולב.[2]
הוא גם היה המנחה הראשון של הגרסה הרוסית לתוכנית "Wheel of Fortunei" (גלגל המזל) שהפכה לפופולרית מאוד. בעקבות ההצלחה של Vzglyad, ליסטייב ועמיתיו הקימו את חברת הטלוויזיה VID (Vzglyad i Drugiye - המבט ואחרים) שתפיק תוכניות עבור הערוץ הראשון של הטלוויזיה המרכזית, ערוץ הטלוויזיה הראשי בברית המועצות (לימים נקרא בשם תחנת "Ostankino" ו"הטלוויזיה הרוסית הציבורית", ORT). עם VID, ליסטייב הקים מספר פרויקטים חדשים בטלוויזיה - Pole Chudes ("שדה הפלאים", הגרסה הרוסית של גלגל המזל), נחשו את המלודיה (הגרסה הרוסית של Name That Tune), Tema ("הנושא") וצ'ס פיק ("שעת השיא").
בשנת 1995 עזב ליסטייב את VID והתקבל לעבוד ברשת ORT, בה מונה למנכ"ל הערוץ. אחד המהלכים הראשונים של ליסטייב היה להורות על עצירה זמנית של כל הפרסום, למעשה לא לכלול את המתווכים הבלתי מורשים מעסקי הפרסום הרווחיים, ולגבש מכירות עתידיות ומכירת דקות שידור לפרסום תחת הערוץ ובהנחיית הערוץ, ללא מתווכים משוק הפרסום.[2]
רציחתו עריכה
זמן קצר לאחר מינויו, בערב 1 במרץ 1995, כשחזר מהשידור החי של תוכנית הערב שלו צ'ס פיק, נורה ליסטיב למוות[3] במדרגות בבניין הדירות שלו. חפצי ערך וסכום גדול במזומן שהיה בידי ליסטייב הושארו ללא מגע, מה שהוביל את החוקרים למסקנה כי הרצח היה רצח פוליטי או עסקי. עם זאת, למרות טענות רבות שהועלו על ידי החוקרים כי המקרה קרוב לפתרון, לא נמצאו הרוצחים ולא מי שהורה על הרצח.
ההרג עורר עניין ציבורי עצום וחסר תקדים בהיקפו, ORT וכמה ערוצי טלוויזיה רוסים אחרים החשיכו את השידורים ב-2 במרץ, כשהם מציגים רק את תמונתו של ליסטייב והמילים ברוסית 'ולדיסלב ליסטייב נרצח' (ВЛАДИСЛАВ ЛИСТЬЕВ УБИТ).[4] מספר ימים לאחר מכן, הערוץ חזר לשדר מחדש ואחרי מספר גלגולים שונים, חזר לשליטת הממשלה תחת השם הערוץ הראשון שהצופים הרוסיים כיום מכירים. אלפי אנשים ביקרו במשרדי הערוץ בעקבות רצח ליסטייב והנשיא בוריס ילצין פנה לאולפני ערוץ הראשון כדי להעביר הספד רגשני ביותר ושיבח את ליסטייב והביע כי מותו היה אובדן גדול לרוסיה.
היו ספקולציות רבות לגבי הסיבות שמאחורי רצח ליסטייב, ושתי סיבות אפשריות בודדו כסבירות ביותר: כלכלי ופוליטי. כאשר ליסטייב הוציא את עסקי סוכנויות הפרסום מהמתווכים, הוא שלל מאנשי עסקים מושחתים רבים מקור לרווחים עצומים. מבחינה פוליטית נהנה ליסטייב מפופולריות עצומה בקרב אזרחי רוסיה ויכול היה להשפיע על מצב הרוח הפוליטי של המדינה כולה. מאמרו של פול קלבניקוב "סנדק הקרמלין?" בפורבס האשים את בוריס ברזובסקי כמי שהורה על הרצח.[5] ברזובסקי תבע את המגזין בגין לשון הרע בבית משפט בריטי. קלבניקוב הרחיב את ההאשמות בספרו סנדק הקרמלין: בוריס ברזובסקי וביזת רוסיה. פורבס הצהיר בבית המשפט כי לא היו בה עדויות למעורבותו של ברזובסקי ברצח ולאד ליסטייב או ברצח אחר.[6]
לדברי ולדימיר פריבילובסקי ויורי פלשטינסקי, ייתכן שקציני הקג"ב אלכסנדר קורז'אקוב ואלכסנדר קומלקוב זממו את רצח ליסטייב על ידי ארגון הפשע אחוות סולנצבו. הכותבים רמזו כי המניע היה לגנוב את הכנסות פרסומות הטלוויזיה ולממן את קמפיין הבחירות של אולג סוסקובץ לנשיאות רוסיה. המחברים האמינו שקורז'אקוב השתמש ברצח גם כדי להאשים את ברזובסקי ולהכין את מעצר האוליגרך.
ראו גם עריכה
לקריאה נוספת עריכה
- Felshtinsky, Yuri; Pribylovsky, Vladimir (2010). Корпорация. Россия и КГБ во времена Президента Путина (ברוסית). נבדק ב-12 במאי 2010.
{{cite web}}: (עזרה)
קישורים חיצוניים עריכה
- חשודים ברצח שנעצרו ונאשמו - IFEX
- מאמר העוסק במותו של ליסטייב טיים 20 במרץ 1995 (נדרשת הרשמה)
הערות שוליים עריכה
- ^ Clines, Rancis X. (12 בינואר 1991). "Soviet Press Curbs Hint at a Retreat". The New York Times. נבדק ב-2009-10-09.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ 1 2 Владислав Листьев: ведущий, продюсер, человек
- ^ Spinella, Peter (2015-03-01). "20 Years After Murder of Russian TV Boss Listyev, 'Case Still Not Closed'". The Moscow Times (באנגלית). נבדק ב-2019-10-17.
- ^ "Виват король (2 марта 1995, оригинал)". YouTube. נבדק ב-2017-07-09.
- ^ Klebnikov, Paul (30 בדצמבר 1996). "Godfather of the Kremlin?". Forbes.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ Caputo, Michael R. (13 ביולי 2004). "Same Old Ruthless Russia". The Washington Post. p. A15. נבדק ב-31 במאי 2007.
{{cite news}}: (עזרה)
| הקודם: אלכסנדר יאקובלב (כראש חברת הטלוויזיה הממשלתית "אוסטנקינו") |
מנכ"ל הטלוויזיה הרוסית הציבורית 31 בינואר 1995 – 1 במרץ 1995 |
הבא: סרגיי בלאגובולין |