ולדיסלב ליסטייב

עיתונאי רוסי

ולדיסלב (ולאד) ניקולאייביץ' ליסטייברוסית: Владисла́в Никола́евич Ли́стьев;‏ 10 במאי 19561 במרץ 1995) היה עיתונאי רוסי פופולרי ומנכ"ל ערוץ הטלוויזיה ORT (כיום ערוץ 1 שבבעלות הממשלה).

ולדיסלב ליסטייב
Владисла́в Ли́стьев
Listiev.jpeg
לידה 10 במאי 1956
מוסקבה, ברית המועצות עריכת הנתון בוויקינתונים
נרצח 1 במרץ 1995 (בגיל 38)
מוסקבה, רוסיה עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה רוסיה, ברית המועצות עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום קבורה בית הקברות וגנקובו עריכת הנתון בוויקינתונים
השכלה MSU Faculty of Journalism עריכת הנתון בוויקינתונים
מקצוע עיתונאי, מנחה טלוויזיה, מפיק טלוויזיה, עורך תורם עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים והוקרה
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

קריירהעריכה

ליסטייב היה ללא ספק עיתונאי ומנחה הטלוויזיה הפופולרי ביותר ברוסיה (הוא נשאר זכור היטב שנים לאחר מותו) והיה כוח מרכזי בהבאת קול הדמוקרטיה לטלוויזיה הרוסית והיה סמל לחופש הביטוי ברוסיה של שנות התשעים. ליסטייב הופיע לראשונה בטלוויזיה כאחד ממנחי התוכנית המתקדמת והמצליחה ביותר Vzglyad (מבט) בסוף שנות השמונים, תוכנית סאטירית שנצפתה מדי שבוע על ידי כמאה מיליון איש.[1] המנחים האחרים היו אלכסנדר ליובימוב, אלכסנדר פוליטקובסקי, דמיטרי זכרוב, ארטיום בורוביק ויבגני דודולב.[2]

הוא גם היה המנחה הראשון של הגרסה הרוסית לתוכנית "Wheel of Fortunei" (גלגל המזל) שהפכה לפופולרית מאוד. בעקבות ההצלחה של Vzglyad, ליסטייב ועמיתיו הקימו את חברת הטלוויזיה VID (Vzglyad i Drugiye - המבט ואחרים) שתפיק תוכניות עבור הערוץ הראשון של הטלוויזיה המרכזית, ערוץ הטלוויזיה הראשי בברית המועצות (לימים נקרא בשם תחנת "Ostankino" ו"הטלוויזיה הרוסית הציבורית", ORT). עם VID, ליסטייב הקים מספר פרויקטים חדשים בטלוויזיה - Pole Chudes ("שדה הפלאים", הגרסה הרוסית של Wheel of Fortune), נחשו את המלודיה (הגרסה הרוסית של Name That Tune), Tema ("הנושא") וצ'ס פיק ("שעת השיא").

בשנת 1995 עזב ליסטייב את VID והתקבל לעבוד ברשת ORT, בה מונה למנכ"ל הערוץ. אחד המהלכים הראשונים של ליסטייב היה להורות על עצירה זמנית של כל הפרסום, למעשה לא לכלול את המתווכים הבלתי מורשים מעסקי הפרסום הרווחיים, ולגבש מכירות עתידיות ומכירת דקות שידור לפרסום תחת הערוץ ובהנחיית הערוץ, ללא מתווכים משוק הפרסום.[2]

רציחתועריכה

זמן קצר לאחר מינויו, בערב 1 במרץ 1995, כשחזר מהשידור החי של תוכנית הערב שלו צ'ס פיק, נורה ליסטיב למוות[3] במדרגות בבניין הדירות שלו. חפצי ערך וסכום גדול במזומן שהיה בידי ליסטייב הושארו ללא מגע, מה שהוביל את החוקרים למסקנה כי הרצח היה רצח פוליטי או עסקי. עם זאת, למרות טענות רבות שהועלו על ידי החוקרים כי המקרה קרוב לפתרון, לא נמצאו הרוצחים ולא מי שהורה על הרצח.

ההרג עורר עניין ציבורי עצום וחסר תקדים בהיקפו, ORT וכמה ערוצי טלוויזיה רוסים אחרים החשיכו את השידורים ב-2 במרץ, כשהם מציגים רק את תמונתו של ליסטייב והמילים ברוסית 'ולדיסלב ליסטייב נרצח' (ВЛАДИСЛАВ ЛИСТЬЕВ УБИТ).[4] מספר ימים לאחר מכן, הערוץ חזר לשדר מחדש ואחרי מספר גלגולים שונים, חזר לשליטת הממשלה תחת השם הערוץ הראשון שהצופים הרוסיים כיום מכירים. אלפי אנשים ביקרו במשרדי הערוץ בעקבות רצח ליסטייב והנשיא בוריס ילצין פנה לאולפני ערוץ הראשון בכדי להעביר הספד רגשני ביותר ושיבח את ליסטייב והביע כי מותו היה אובדן גדול לרוסיה.

היו ספקולציות רבות לגבי הסיבות שמאחורי רצח ליסטייב, ושתי סיבות אפשריות בודדו כסבירות ביותר: כלכלי ופוליטי. כאשר ליסטייב הוציא את עסקי סוכנויות הפרסום מהמתווכים, הוא שלל מאנשי עסקים מושחתים רבים מקור לרווחים עצומים. מבחינה פוליטית נהנה ליסטייב מפופולריות עצומה בקרב אזרחי רוסיה ויכול היה להשפיע על מצב הרוח הפוליטי של המדינה כולה. מאמרו של פול קלבניקוב "סנדק הקרמלין?" בפורבס האשים את בוריס ברזובסקי כמי שהורה על הרצח.[5] ברזובסקי תבע את המגזין בגין לשון הרע בבית משפט בריטי. קלבניקוב הרחיב את ההאשמות בספרו סנדק הקרמלין: בוריס ברזובסקי וביזת רוסיה. פורבס הצהיר בבית המשפט כי לא היו בה עדויות למעורבותו של ברזובסקי ברצח ולאד ליסטייב או ברצח אחר.[6]

לדברי יורי פלשטינסקי ו-ולדימיר פריבילובסקי, ייתכן שקציני הקג"ב אלכסנדר קורז'אקוב ואלכסנדר קומלקוב זממו את רצח ליסטייב על ידי ארגון הפשע אחוות סולנצבו. הכותבים רמזו כי המניע היה לגנוב את הכנסות פרסומות הטלוויזיה ולממן את קמפיין הבחירות של אולג סוסקובץ לנשיאות רוסיה. המחברים האמינו שקורז'אקוב השתמש ברצח גם כדי להאשים את ברזובסקי ולהכין את מעצר האוליגרך.

ראו גםעריכה

לקריאה נוספתעריכה

קישורים חיצונייםעריכה

  מדיה וקבצים בנושא ולדיסלב ליסטייב בוויקישיתוף

הערות שולייםעריכה

  1. ^ Clines, Rancis X. (12 בינואר 1991). "Soviet Press Curbs Hint at a Retreat". The New York Times. בדיקה אחרונה ב-9 באוקטובר 2009. 
  2. ^ 1 2 Владислав Листьев: ведущий, продюсер, человек
  3. ^ Spinella, Peter (1 במרץ 2015). "20 Years After Murder of Russian TV Boss Listyev, 'Case Still Not Closed'". The Moscow Times (באנגלית). בדיקה אחרונה ב-17 באוקטובר 2019. 
  4. ^ "Виват король (2 марта 1995, оригинал)". YouTube. בדיקה אחרונה ב-9 ביולי 2017. 
  5. ^ Klebnikov, Paul (30 בדצמבר 1996). "Godfather of the Kremlin?". Forbes. 
  6. ^ Caputo, Michael R. (13 ביולי 2004). "Same Old Ruthless Russia". The Washington Post. עמ' A15. בדיקה אחרונה ב-31 במאי 2007. 


הקודם:
אלכסנדר יאקובלב
(כראש חברת הטלוויזיה הממשלתית "אוסטנקינו")
מנכ"ל הטלוויזיה הרוסית הציבורית
 
31 בינואר 1995 - 1 במרץ 1995
הבא:
סרגיי בלאגובולין