ולטר קאופמן
ולטר ארנולד קאופמן (בגרמנית: Walter Arnold Kaufmann; 1 ביולי 1921 – 4 בספטמבר 1980) היה פילוסוף, מתרגם, משורר וצלם גרמני-אמריקאי ממוצא יהודי. עסק רבות בפרידריך ניטשה, בגאורג הגל, באקזיסטנציאליזם ובפילוסופיה של הדת. הוא פעל להעלאת המודעות לתרומתם של הגל וניטשה בקרב הפילוסופים האנליטיים בארצות הברית, וריכוך העוינות כלפיהם. גם סגנונו היה יותר קולח ופרובוקטיבי מהנהוג בסביבתו המקצועית.
 | |
| לידה |
1 ביולי 1921 פרייבורג, רפובליקת ויימאר  |
|---|---|
| פטירה |
4 בספטמבר 1980 (בגיל 59) פרינסטון, ארצות הברית |
| מקום לימודים |
ויליאמס קולג', אוניברסיטת הרווארד |
| מוסדות |
אוניברסיטת פרינסטון |
| מונחה לדוקטורט |
Frithjof Bergmann |
| זרם |
פילוסופיה קונטיננטלית, פילוסופיה מערבית |
| תחומי עניין |
אקזיסטנציאליזם, פילוסופיה של הדת, טרגדיה |
| עיסוק |
מתרגם, סופר, מרצה באוניברסיטה, פילוסוף, משורר |
| הושפע מ |
פרידריך ניטשה, סרן קירקגור, גאורג וילהלם פרידריך הגל |
| מדינה |
גרמניה, ארצות הברית |
| פרסים והוקרה |
פרס ליאו בק (1960) |
  | |
קורות חייועריכה
קאופמן נולד בפרייבורג שבגרמניה לאם יהודייה ואב מומר. הוא גדל כנוצרי פרוטסטנטי, אולם החל לפקפק בשילוש הקדוש בגיל אחת-עשרה, החליט לקבל את היהדות ועזב בגיל שתים עשרה את הכנסייה באופן פורמלי. הוא קרא אודות הדת ולמד בשנים 1937–1938 בבית המדרש הגבוה ללימודי יהדות בברלין במטרה להפוך לרב. אולם בינואר 1939 היגר קאופמן לארצות הברית, בעקבות עליית הנאצים לשלטון בגרמניה. תוך לימודיו בוויליאמס קולג' הוא איבד את אמונתו באלוהים, אבל לא הפסיק להתעניין בדת, לצד הפילוסופיה.[1] במלחמת העולם השנייה שירת בחיל האוויר האמריקני ובשירות המודיעין הצבאי. לאחריה, השלים עבודת דוקטורט תוך שנתיים באוניברסיטת הרווארד. מ-1947 עד מותו לימד קאופמן פילוסופיה באוניברסיטת פרינסטון, וערך ביקורים באוניברסיטאות בהיידלברג, קנברה, והעברית.
יצירתועריכה
עבודת הדוקטורט של קאופמן עסקה במשנתו של ניטשה בנוגע לערכים. דיסרטציה זו שימשה גרעין לספרו (1950) על ניטשה.
מאוחר יותר נתפרסמה יצירה רחבה ומקיפה יותר שלו: Discovering the Mind, ובה שלושה כרכים: (א) גתה, קאנט, והגל (ב) ניטשה, היידגר, ובובר (ג) פרויד לעומת אלפרד אדלר ויונג.
קאופמן תרגם מגרמנית לאנגלית כתבים מאת ניטשה, הגל, ליאו בק ומרטין בובר, וכן חלק מהמחזה "פאוסט" של גתה. הוא טען שהשפעתו של גתה על הפילוסופים הגרמנים במאה התשע-עשרה, דומה לזו של סוקרטס על הפילוסופיה היוונית. את ליאו בק, שהכיר מנעוריו והתכתב עמו, החשיב קאופמן לאחד הרבנים הגדולים של זמנו, ועם זאת שלל את היהדות הרפורמית כפשרנית וקונפורמיסטית.
את משנתו האישית, בתחומי המוסר והדת (או הכפירה בדת), תיאר קאופמן בשני ספרים: 'אמונתו של כופר' (1961) וכן 'ללא אשם וצדק: מחרדת החלטה לאוטונומיה' (1973). ארבעת הערכים להם הטיף כערכי החיים הנכונים: אמביציה תוך ענווה, אהבה, אומץ, וכנות.
על משנתו של הגלעריכה
על הגל הגן מטענותיו של קרל פופר, לפיהן שיטתו הפילוסופית אחראית במידה רבה להתפתחות אידאולוגיות טוטליטריות במאה ה-20, ולנאציזם בפרט. קאופמן הצביע על בעיות מתודולוגיות ופרשנויות בעייתיות בספרו של פופר החברה הפתוחה ואויביה, כגון שימוש בתרגומים חופשיים ומקטועים, חוסר עדויות נסיבתיות לכך שהגל השפיע על אנשים מסוימים, התעלמות מכתבים נאציים מקובלים (למשל של אלפרד רוזנברג) והפילוסופים שנידונים בהם (למשל ארתור שופנהאואר), כמו גם ממחקרים קודמים על הגל, התייחסות יתרה למניעיו של הגל וביטול כמה מדעותיו כמס שפתיים.
קאופמן התנגד לפרשנות כתבי הגל כהגנה על המלוכה הפרוסית. הוא ציין, כי הגל משתמש במושג "המדינה" לציון אוטופיה שתתגשם עם ההתפתחות ההיסטורית, ואילו מדינות נוכחיות הן בהכרח פחות צודקות. "המדינה" גם לא תהיה טוטליטרית כפי שפופר טוען, אלא תממש את החירות כמטרה עליונה ותשמור על שלטון החוק והזכויות המהותיות של כל בני האדם. הגל לא מעריך את "המדינה" והעמים השונים שבלטו במהלך ההיסטוריה על פי הצלחתם או עוצמתם, אלא מבקרם, בהשפעת הנצרות, באופן תוכני-מוסרי, וטוען שהצליחו בהתאם למידה בה איפשרו חירות אישית. מלבד זאת, הוא התנגד נחרצות ל"נאציונל-ליברליסטים", קבוצה לאומנית קיצונית בזמנו ולפילוסוף האנטישמי יאקוב פרידריך פריס (Fries), ותמך בשוויון זכויות ליהודים.[2]
קאופמן מצא בהגל אישוש לאתאיזם שלו עצמו: אין לחפש ישות אלוהית הקיימת כביכול בעולמות אחרים מעבר לרוח הקיימת בעולמנו.
ספרו בעבריתעריכה
- ניטשה: פילוסוף, פסיכולוג, אנטיכרייסט, תרגם ישראל אלדד, הוצאת שוקן, תשמ"ג 1982.
לקריאה נוספתעריכה
- יוחנן גלוקר, זיכרון לראשונים: וולטר קאופמן, קתרסיס 9, אביב תשס"ט 2008, עמ' 134–136.
קישורים חיצונייםעריכה
ולטר קאופמן, ברשת החברתית Goodreads
ולטר קאופמן, דף שער בספרייה הלאומית
הערות שולייםעריכה
- ^ Kaufmann, W., The Faith of a Heretic, Harper's Magazine, February 1959
- ^ Kaufmann, W., The Hegel Myth and Its Method, in From Shakespeare to Existentialism: Studies in Poetry, Religion, and Philosophy, Boston 1959, page 88-119, Chapter 7