וליד דקה
וליד נימר אסעד דקה (בערבית: وليد دقة; 18 ביולי 1961 – 7 באפריל 2024) היה מחבל ערבי-ישראלי שהיה מעורב בחטיפתו ורציחתו של החייל משה תמם ב-1984 ונידון למאסר עולם. דקה, שהיה מוותיקי האסירים הביטחוניים הכלואים בישראל, שימש דובר ונציג האסירים בבתי כלא בהם ריצה את עונשו. היה פעיל פוליטי בתנועת בל"ד.
 | |
| לידה |
18 ביולי 1961 באקה אל-גרבייה,  ישראל |
|---|---|
| פטירה |
7 באפריל 2024 (בגיל 62) באר יעקב, ישראל |
| מדינה |
ארץ ישראל  |
| השכלה |
האוניברסיטה הפתוחה |
| מפלגה | בל"ד |
  | |
ראשית חייו עריכה
דקה נולד וגדל בבאקה אל-גרבייה ולמד בבית ספר יסודי ותיכון מקומי. היו לו שישה אחים ושלוש אחיות. בנעוריו היה חבר בארגון אסלאמי. לאחר סיום לימודיו בתיכון ב-1979 עבד באתרי בנייה, במסעדות בתל אביב וכצבע בתל אביב ובאילת.
פעילות טרור עריכה
לאחר מלחמת לבנון הראשונה הצטרף לארגון הטרור החזית העממית לשחרור פלסטין. הוא נסע לקפריסין ונשלח בזהות בדויה למחנה אימונים של החזית העממית בסוריה, שם עבר אימונים במטעני חבלה ובאיסוף מודיעין[1]. בישראל עסק באיסוף אמצעי לחימה ובתכנון מעשי טרור.
ב-1984 היה שותף בחוליה שתכננה את חטיפתו לצורכי מיקוח של החייל משה תמם, במטרה להבריחו לסוריה[2]. משלא הצליחו בכך רצחו חבריו לחוליה את תמם.
דקה וחברי החוליה נתפסו ב-1986. בזמן מעצרו הודה דקה כי ידע על הכוונה לרצוח את החייל[3]. במרץ 1987 הורשע בבית המשפט הצבאי בלוד בגין עבירות של ירי לעבר אנשים, אימונים צבאיים, חבלה גופנית חמורה וחברות בארגון עוין[4]. הוא נידון למאסר עולם, בנימוק שהיה שותף שווה לרצח שבוצע בפועל בידי שני חבריו האחרים לחוליה[5].
תקופת המאסר עריכה
דקה ריצה את עונשו בין השאר בבתי הסוהר שאטה, שקמה, באר שבע, נפחא, באיילון, בגלבוע והדרים.
בקשותיו לקציבת עונשו נדחו על ידי הרמטכ"ל[6] ונשיא המדינה, עד שב-2012, בעקבות המלצת משרד המשפטים, קצב הנשיא שמעון פרס את עונשו ל-37 שנים[7].
פעילות אקדמית ופוליטית עריכה
במהלך תקופת כליאתו סיים לימודי תואר ראשון ושני במדע המדינה באוניברסיטה הפתוחה[8]. ב-1993 הצטרף למפלגת בל"ד[4] ובשנת 2000 נבחר לחבר בוועד ההנהגה הארצית של המפלגה.
בעודו בכלא, הפך דקה לפעיל והוגה למען התנגדות בלתי אלימה ותהליך השלום הישראלי-פלסטיני[9]. לאורך השנים פרסם מאמרי דעה קבועים בביטאון מפלגת בל"ד "פסל אל-מקאל", וכן מאמרים ב"הארץ". כמו כן חיבר ספר ילדים בשם "סיפור סוד שמן הזית" שיצא לאור ברמאללה[10]. הוא התכתב באופן קבוע עם ענת מטר ועם גדעון לוי[11][9]. הוא התיידד עם הסופר סמי מיכאל וזכה לביקורים ממנו[12]. ההצגה "הזמן המקביל", שנכתבה בהשראת סיפורו, מוצגת על ידי תיאטרון אל-מידאן[13]. שם ההצגה מתייחס למה שמכנה דקה בכתביו "הזמן המקביל", שהוא תקופת המאסר שלו, מקום שבו הזמן עומד מלכת.
חיי משפחה עריכה
באוגוסט 1999 נישא לסנאא סלאמה, פעילה למען זכויות אסירים ביטחוניים, אותה הכיר לראשונה בעת ביקורה בבית הכלא ב-1996. הוא עתר ב-2008[14] וב-2011 לבית המשפט המחוזי נגד שירות בתי הסוהר, שסירב משיקולים ביטחוניים לאפשר לו התייחדות עם רעייתו[15]. עתירותיו נדחו לאחר שבית המשפט החליט לא להתערב בשיקולי שירות בתי הסוהר, וזאת על סמך חוות דעת של שירות הביטחון הכללי, לפיה דקה לא ניתק את קשריו עם החזית העממית, ארגון עוין לישראל. בית המשפט קבע לאור הראיות שהוגשו לו כי:
בקשת רשות ערעור שהגיש לבית המשפט העליון הסתיימה בהודעה של שירות בתי הסוהר כי הוא נכון לבחון מחדש את עניינו של דקה[17].
ב-2020 הצהירה רעייתו של דקה כי נולדה לה בת, פרי זרעו של דקה שהוברח מהכלא. עם זאת משרד הפנים סירב לרשום את דקה כאביה של הילדה[18].
אירועים נוספים עריכה
במהלך 2004 היה דקה משובתי הרעב בקרב האסירים הביטחוניים כמחאה על תנאי מעצרם. בתקופת היותו בכלא גלבוע שימש דובר ונציג האסירים בפני שלטונות הכלא. לדבריו, הוא ניתק את קשריו עם ארגון החזית העממית ב-1995, ולכן עתר ב-2006 לשנות את סיווגו הארגוני בכלא. הבקשה התקבלה על ידי שירות בתי הסוהר ומאז הוא הוגדר על ידי השב"ס כחסר שיוך ארגוני.[4]
בשנת 2007 שמו הופיע ברשימת האסירים הביטחוניים אזרחי ישראל שארגון חמאס דרש לשחרר במסגרת עסקת שליט[19]. במסגרת המשא ומתן בין ישראל לפלסטינים (2013–2014) דרשה הרשות הפלסטינית את שחרורם של 14 אסירים ביטחוניים אזרחי ישראל, בהם דקה[20].
בשנת 2016, בעודו כלוא בבית הסוהר קציעות, נתפסו בכליו טלפונים ניידים ומסרים מוצפנים שהוברחו על ידי חבר הכנסת באסל גטאס[21]. בעקבות האירוע הוארך מאסרו של דקה בשנתיים נוספות וכן הוטל עליו עונש מאסר על תנאי. בהתאם לכך היה צפוי להשתחרר במרץ 2025. אחיו של דקה, שהעביר את הטלפונים לגטאס, הורשע ונידון לעבודות שירות וקנס[22].
מחלתו ומותו עריכה
ב-2023 אושפז דקה תחת אבטחה בבית החולים אסף הרופא בצריפין, כשהוא חולה בסרטן ועל פי חוות דעת של מערך הרפואה של שב"ס (מר"ש): "ימיו קצרים ונשקפת סכנה ממשית לחייו". בחוות דעת נוספת של מר"ש, שיצאה שבוע לאחר מכן, נקבע כי תוחלת חייו פחתה לשנתיים לכל היותר בשל מחלתו, אך הוא אינו על ערש דווי[23].
בקשתו מוועדת השחרורים הרגילה של השב"ס לשחררו מטעמים רפואיים עוררה מחאה ציבורית ואת התנגדות הפרקליטות. הבקשה לא התקבלה מאחר שהוועדה קבעה כי היא צריכה לעלות לדיון בפני ועדת שחרורים מיוחדת לאסירים ביטחוניים[24][23]. ב-26 ביוני דחתה ועדת השחרורים המיוחדת באופן סופי את בקשת השחרור המוקדם[25].
ב-7 באפריל 2024 הוא מת ממחלת הסרטן[26]. לאחר מותו ספדו לו פעילות השמאל הרדיקלי ענת מטר[27] ועינת ויצמן.[28]
שירות בתי הסוהר נמנע מלמסור את גופתו למשפחתו, ולכן הוא לא הובא לקבורה. המשפחה עתרה לבג"ץ נגד החלטה זו.
ראו גם עריכה
קישורים חיצוניים עריכה
- הקו האדום של וליד דקה וסנא סלאמה, באתר הארץ, 11 ביוני 2001
- עמירה הס, מרחפים לגן עדן, באתר הארץ, 1 באפריל 2003
- גדעון לוי, השנה ה-20 שלי, באתר הארץ, 10 במאי 2005
גדעון לוי, התקווה החדשה של אחד מוותיקי האסירים הפלסטינים, באתר הארץ, 2 באוגוסט 2013- גדעון לוי, האסיר שמאחורי "הזמן המקביל": "האם מישהו מתוקפיי ראה את ההצגה?", באתר הארץ, 19 ביוני 2015
- פישל רוזנפלד, ספרו של המחבל יושק במימון ציבורי, באתר ביזנעס. (קישור נוסף)
- מאיר תורג'מן, נדחתה סופית הבקשה לשחרור מוקדם של המחבל הגוסס: "יסיים את חייו בכלא", באתר ynet, 26 ביוני 2023
- גדעון לוי, הסיפור הזה מראה שלפעמים גם המוות אינו משחרר מהכלא, באתר הארץ, 12 באפריל 2024
הערות שוליים עריכה
- ^ الأسير وليد دقة يكتب من داخل السجن, אתר arab48.com
- ^ גיל יודילוביץ' ואריה קיזל, המחבלים שרצחו את החייל תמם התכוונו להעבירו לסוריה, מעריב, 11 במאי 1986
- ^ אריה קיזל, החשודים ברצח תמם יישפטו בבית-דין צבאי, מעריב, 2 במאי 1986
- ^ 1 2 3 4 עת"א (נצרת) 54950-11-11 דקה(אסיר) נ' משטרת ישראל/שרות בתי הסוהר-מחלקת האסיר, ניתן ב-16 בפברואר 2012
- ^ גיל יודילוביץ, "הלוואי שישחררו את המחבלים - ואז נרצח אותם", מעריב, 2 במרץ 1987
- ^ איתמר ענברי, אסיר הטרור: שיניתי עמדותיי, הקלו בעונשי, באתר nrg, 7 באוקטובר 2008.
- ^ תומר זרחין, פרס קצב את עונשם של אסירים ביטחוניים שנכלאו לפני הסכמי אוסלו, באתר הארץ, 27 באוגוסט 2012
- ^ גדעון לוי, אלכס ליבק, התקווה החדשה של אחד מוותיקי האסירים הפלסטינים, באתר הארץ, 2 באוגוסט 2013
- ^ 1 2 ענת מטר, "מהות האדם היא לחוש את הזולת". לזכרו של וליד דקה, באתר "שיחה מקומית", 11 באפריל 2024
- ^ יואב איתיאל, "אסור לוותר": ספר הילדים שכתב המחבל ממשיך לעורר סערה, באתר וואלה!, 10 בנובמבר 2018
- ^ פוליטיזציה בקליניקות המשפטיות באוניברסיטת חיפה, דו"ח תנועת אם תרצו תשע"ד.
- ^ עע"א 439/09 וליד דקה ואחרים נגד שירות בתי הסוהר באתר ארגון עדאלה
- ^ הצגת הזמן המקביל באתר הבמה.
- ^ עע"א (נצרת) 609/08 - וליד דקה נ' מדינת ישראל ואח', ניתן ב-21 בספטמבר 2009
- ^ יואב שטרן, אסיר ביטחוני: השב"ס מונע התייחדות מערבים, באתר הארץ, 27 ביולי 2008
- ^ עתירה: השב"ס מונע מאסיר ביטחוני להביא ילד, באתר וואלה!, 28 באוקטובר 2009
- ^ רע"ב 8659/09 וליד דקה נ' שרות בתי הסוהר, ניתן ב־5 בדצמבר 2010
- ^ יואב איתיאל, משרד הפנים סרב לרשום את המחבל ווליד דקה כאב: "על מה מענישים אותו?", באתר וואלה!, 26 בפברואר 2020
- ^ ג'קי חורי, 17 ערבים ישראלים ברשימה של חמאס, באתר הארץ, 11 באפריל 2007
- ^ יאסר עוקבי, ערבים ישראלים ברשימת האסירים שישראל תשחרר, "מעריב", 18 במרץ 2014.
- ^ רענן בן צור, ח"כ חשוד שהבריח ניידים למחבל: "לכלוא אותו לצדו", באתר ynet, 19 בדצמבר 2016
- ^ אילנה קוריאל, פרשת ח"כ גטאס: עבודות שירות לאח המחבל שסיפק את הטלפונים, באתר ynet, 25 באוקטובר 2018
- ^ 1 2 פרוטוקול דיון וליד דקה נגד מדינת ישראל, ועדת שחרורים בכלא מעשיהו, 31 במאי 2023
- ^ מאיר תורג'מן, מחבל במצב סופני ביקש שחרור מוקדם, משפחת הנרצח: "יריקה בפרצוף", באתר ynet, 23 במאי 2023
- ^ מאיר תורג'מן, נדחתה סופית הבקשה לשחרור מוקדם של המחבל הגוסס: "יסיים את חייו בכלא", באתר ynet, 26 ביוני 2023
- ^ ברהנו טגניה, המחבל וואליד דקה שהיה מעורב בחטיפת החייל משה תמם וברציחתו ב-1984 מת בכלא, באתר מאקו, 7 באפריל 2024;
דיווח: מת המחבל וליד דקה, מרוצחי החייל משה תמם ב-1984, באתר מעריב אונליין, 7 באפריל 2024. - ^ ענת מטר, "מהות האדם היא לחוש את הזולת". לזכרו של וליד דקה, באתר "שיחה מקומית", 11 באפריל 2024
- ^ גיל משעלי, השחקנית עינת ויצמן ספדה למחבל: "העולם בלעדיו חשוך יותר", באתר מאקו, 10 באפריל 2024; עינת ויצמן, וליד ביקש להושיט יד מעבר לתהום המפרידה בין העמים, באתר הארץ, 14 באפריל 2024