וליד דקה

מחבל ערבי-ישראלי ופעיל תנועת בל"ד

וליד נימר אסעד דקהערבית: وليد دقة;‏ 18 ביולי 19617 באפריל 2024) היה מחבל ערבי-ישראלי שהיה מעורב בחטיפתו ורציחתו של החייל משה תמם ב-1984 ונידון למאסר עולם. דקה, שהיה מוותיקי האסירים הביטחוניים הכלואים בישראל, שימש דובר ונציג האסירים בבתי כלא בהם ריצה את עונשו. היה פעיל פוליטי בתנועת בל"ד.

וליד דקה
وليد دقة
תמונה זו מוצגת בוויקיפדיה בשימוש הוגן. נשמח להחליפה בתמונה חופשית.
תמונה זו מוצגת בוויקיפדיה בשימוש הוגן.
נשמח להחליפה בתמונה חופשית.
לידה 18 ביולי 1961
באקה אל-גרבייה, ישראלישראל ישראל
פטירה 7 באפריל 2024 (בגיל 62)
באר יעקב, ישראלישראל ישראל
מדינה ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
השכלה האוניברסיטה הפתוחה עריכת הנתון בוויקינתונים
מפלגה בל"ד
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

ראשית חייו עריכה

דקה נולד וגדל בבאקה אל-גרבייה ולמד בבית ספר יסודי ותיכון מקומי. היו לו שישה אחים ושלוש אחיות. בנעוריו היה חבר בארגון אסלאמי. לאחר סיום לימודיו בתיכון ב-1979 עבד באתרי בנייה, במסעדות בתל אביב וכצבע בתל אביב ובאילת.

פעילות טרור עריכה

לאחר מלחמת לבנון הראשונה הצטרף לארגון הטרור החזית העממית לשחרור פלסטין. הוא נסע לקפריסין ונשלח בזהות בדויה למחנה אימונים של החזית העממית בסוריה, שם עבר אימונים במטעני חבלה ובאיסוף מודיעין[1]. בישראל עסק באיסוף אמצעי לחימה ובתכנון מעשי טרור.

ב-1984 היה שותף בחוליה שתכננה את חטיפתו לצורכי מיקוח של החייל משה תמם, במטרה להבריחו לסוריה[2]. משלא הצליחו בכך רצחו חבריו לחוליה את תמם. גופתו נמצאה על ידי חקלאי ערבי, עם סימני חבלה קשים שהעידו על התעללות בסכין[3].

דקה וחברי החוליה נתפסו ב-1986. בזמן מעצרו הודה דקה כי ידע על הכוונה לרצוח את החייל[4]. במרץ 1987 הורשע בבית המשפט הצבאי בלוד[5], בגין עבירות של ירי לעבר אנשים, אימונים צבאיים, חבלה גופנית חמורה וחברות בארגון עוין[6]. הוא נידון למאסר עולם, בנימוק שהיה שותף שווה לרצח שבוצע בפועל בידי שניים מחבריו לחוליה[7]. בפסק הדין נקבע כי וליד דקה שימש כאחראי ומעביר ההוראות לחוליה וכי הורה לחבריה לרצוח את משה תמם ובשל כך נגזר עליו מאסר עולם[8].

תקופת המאסר עריכה

דקה ריצה את עונשו בין השאר בבתי הסוהר שאטה, שקמה, באר שבע, נפחא, באיילון, בגלבוע והדרים.

בקשותיו לקציבת עונשו נדחו על ידי הרמטכ"ל[9] ונשיא המדינה, עד שב-2012, בעקבות המלצת משרד המשפטים, קצב הנשיא שמעון פרס את עונשו ל-37 שנים[10].

פעילות אקדמית ופוליטית עריכה

במהלך תקופת כליאתו סיים לימודי תואר ראשון ושני במדע המדינה באוניברסיטה הפתוחה[11]. ב-1993 הצטרף למפלגת בל"ד[6] ובשנת 2000 נבחר לחבר בוועד ההנהגה הארצית של המפלגה.

במסגרת לימודיו בכלא חקר את המניעים של מחבלים שתכננו לבצע פיגועי התאבדות[12].

בעתירה שהגיש לבית המשפט בשנת 2008 בבקשה לקיצור עונשו הצהיר כי הוא מתנגד לאלימות ודוגל בדו-קיום[13]. כמו כן תיאר פיגועי התאבדות כ"לא מוסריים" ו"מזיקים לעניין הפלשתיני"[12].

לאורך השנים פרסם מאמרי דעה קבועים בביטאון מפלגת בל"ד "פסל אל-מקאל", וכן מאמרים ב"הארץ". כמו כן חיבר ספר לבני הנעורים[א] בשם "סיפור סוד שמן הזית" שיצא לאור ברמאללה[15] העוסק במציאת פתרון בלתי-אלים למאבק הפלסטיני[14]. הוא התכתב באופן קבוע עם ענת מטר ועם גדעון לוי[16][17], ולדברי מטר "הוא הביע חרטה מלאה ופומבית, חוזרת ונשנית, על מעשיו"[17]. הוא התיידד עם הסופר סמי מיכאל וזכה לביקורים ממנו[18]. ההצגה "הזמן המקביל", שנכתבה בהשראת סיפורו, מוצגת על ידי תיאטרון אל-מידאן[19]. שם ההצגה מתייחס למה שמכנה דקה בכתביו "הזמן המקביל", שהוא תקופת המאסר שלו, מקום שבו הזמן עומד מלכת. ההצגה מציגה את חייהם של האסירים[20].

חיי משפחה עריכה

באוגוסט 1999 נישא לסנאא סלאמה, פעילה למען זכויות אסירים ביטחוניים, אותה הכיר לראשונה בעת ביקורה בבית הכלא ב-1996. הוא עתר ב-2008[21] וב-2011 לבית המשפט המחוזי נגד שירות בתי הסוהר, שסירב משיקולים ביטחוניים לאפשר לו התייחדות עם רעייתו[22]. עתירותיו נדחו לאחר שבית המשפט החליט לא להתערב בשיקולי שירות בתי הסוהר, וזאת על סמך חוות דעת של שירות הביטחון הכללי, לפיה דקה לא ניתק את קשריו עם החזית העממית, ארגון עוין לישראל. בית המשפט קבע לאור הראיות שהוגשו לו כי:

עולה גם עולה הזדהות אידאולוגית עם ארגון עוין באופן שיש בו כדי לסתור את טענת העותר כי שינה את האידאולוגיה בה החזיק בעבר בהיותו חבר הארגון העוין ויותר מכך, לא ניתן להשתחרר מן הרושם כי בהתנהלות העותר יש גם ניסיון להשגת רווח אישי[6][23].

בקשת רשות ערעור שהגיש לבית המשפט העליון הסתיימה בהודעה של שירות בתי הסוהר כי הוא נכון לבחון מחדש את עניינו של דקה[24].

ב-2020 הצהירה רעייתו של דקה כי נולדה לה בת, פרי זרעו של דקה שהוברח מהכלא. עם זאת משרד הפנים סירב לרשום את דקה כאביה של הילדה[25].

אירועים נוספים עריכה

במהלך 2004 היה דקה משובתי הרעב בקרב האסירים הביטחוניים כמחאה על תנאי מעצרם. בתקופת היותו בכלא גלבוע שימש דובר ונציג האסירים בפני שלטונות הכלא. לדבריו, הוא ניתק את קשריו עם ארגון החזית העממית ב-1995, ולכן עתר ב-2006 לשנות את סיווגו הארגוני בכלא. הבקשה התקבלה על ידי שירות בתי הסוהר ומאז הוא הוגדר על ידי השב"ס כחסר שיוך ארגוני[6].

בשנת 2007 שמו הופיע ברשימת האסירים הביטחוניים אזרחי ישראל שארגון חמאס דרש לשחרר במסגרת עסקת שליט[26]. במסגרת המשא ומתן בין ישראל לפלסטינים (2013–2014) דרשה הרשות הפלסטינית את שחרורם של 14 אסירים ביטחוניים אזרחי ישראל, בהם דקה[27].

בשנת 2016, בעודו כלוא בבית הסוהר קציעות, נתפסו בכליו טלפונים ניידים ומסרים מוצפנים שהוברחו על ידי חבר הכנסת באסל גטאס[28]. בעקבות האירוע הוארך מאסרו של דקה בשנתיים נוספות וכן הוטל עליו עונש מאסר על תנאי. בהתאם לכך היה צפוי להשתחרר במרץ 2025. אחיו של דקה, שהעביר את הטלפונים לגטאס, הורשע ונידון לעבודות שירות וקנס[29].

מחלתו ומותו עריכה

ב-2023 אושפז דקה תחת אבטחה בבית החולים אסף הרופא בצריפין, כשהוא חולה בסרטן ועל פי חוות דעת של מערך הרפואה של שב"ס (מר"ש): "ימיו קצרים ונשקפת סכנה ממשית לחייו". בחוות דעת נוספת של מר"ש, שיצאה שבוע לאחר מכן, נקבע כי תוחלת חייו פחתה לשנתיים לכל היותר בשל מחלתו, אך הוא אינו על ערש דווי[30].

בקשתו מוועדת השחרורים הרגילה של השב"ס לשחררו מטעמים רפואיים עוררה מחאה ציבורית ואת התנגדות הפרקליטות. הבקשה לא התקבלה מאחר שהוועדה קבעה כי היא צריכה לעלות לדיון בפני ועדת שחרורים מיוחדת לאסירים ביטחוניים[31][30]. ב-26 ביוני דחתה ועדת השחרורים המיוחדת באופן סופי את בקשת השחרור המוקדם[32].

ב-7 באפריל 2024 הוא מת ממחלת הסרטן[33]. לאחר מותו ספדו לו פעילות השמאל הרדיקלי ענת מטר ועינת ויצמן[34].

שירות בתי הסוהר נמנע מלמסור את גופתו למשפחתו, ולכן הוא לא הובא לקבורה. המשפחה עתרה לבג"ץ נגד החלטה זו.[35]

ראו גם עריכה

לקריאה נוספת עריכה

  • כוח אדם - רב"ט משה תמם ז"ל, תיק מספר 89/1987/8, ארכיון צה"ל ומערכת הבטחון

קישורים חיצוניים עריכה

  מדיה וקבצים בנושא וליד דקה בוויקישיתוף

הערות שוליים עריכה

  1. ^ הספר הוצג בשוגג בתקשורת הישראלית כספר ילדים[14]
  1. ^ الأسير وليد دقة يكتب من داخل السجن, אתר arab48.com
  2. ^ גיל יודילוביץ' ואריה קיזל, המחבלים שרצחו את החייל תמם התכוונו להעבירו לסוריה, מעריב, 11 במאי 1986
  3. ^ משה תמם, חייל. נעלם ב־6.8.84 בצומת בית־ ליד. גופתו נמצאה ב־84'.10.8 ליה מבוא־רותן. נרצח בדקירות סכין. על הגופה נמצאו סימני התעללות. לא פוענח., חדשות, 2 באוגוסט 1985
  4. ^ אריה קיזל, החשודים ברצח תמם יישפטו בבית-דין צבאי, מעריב, 2 במאי 1986
  5. ^ ישראל פרץ, רוצחי תמם – למאסר שלם, חדשות, 2 במרץ 1987;
    גיל יודילוביץ, "הלוואי שישחררו את המחבלים - ואז נרצח אותם", מעריב, 2 במרץ 1987
  6. ^ 1 2 3 4 עת"א (נצרת) 54950-11-11 דקה(אסיר) נ' משטרת ישראל/שרות בתי הסוהר-מחלקת האסיר, ניתן ב-16 בפברואר 2012
  7. ^ גיל יודילוביץ, "הלוואי שישחררו את המחבלים - ואז נרצח אותם", מעריב, 2 במרץ 1987
  8. ^ הכרעת דין - ווליד נימר אסעד דקה, בית המשפט הצבאי, בלמ"ד/55/86, 1 במרץ 1987
  9. ^ איתמר ענברי, אסיר הטרור: שיניתי עמדותיי, הקלו בעונשי, באתר nrg‏, 7 באוקטובר 2008.
  10. ^ תומר זרחין, פרס קצב את עונשם של אסירים ביטחוניים שנכלאו לפני הסכמי אוסלו, באתר הארץ, 27 באוגוסט 2012
  11. ^   גדעון לוי, אלכס ליבק, התקווה החדשה של אחד מוותיקי האסירים הפלסטינים, באתר הארץ, 2 באוגוסט 2013
  12. ^ 1 2 עמירה הס, מרחפים לגן עדן, באתר הארץ, 1 באפריל 2003
  13. ^ איתמר ענברי, אסיר הטרור: שיניתי עמדותיי, הקלו בעונשי, באתר nrg, ‏7/10/2008
  14. ^ 1 2   לואיי ותד, ג'וד הנער וסיפור סוד הזית, באתר הארץ, 17 באוקטובר 2018
  15. ^ יואב איתיאל‏, "אסור לוותר": ספר הילדים שכתב המחבל ממשיך לעורר סערה, באתר וואלה‏, 10 בנובמבר 2018
  16. ^ פוליטיזציה בקליניקות המשפטיות באוניברסיטת חיפה, דו"ח תנועת אם תרצו תשע"ד.
  17. ^ 1 2 ענת מטר, "מהות האדם היא לחוש את הזולת". לזכרו של וליד דקה, באתר "שיחה מקומית", 11 באפריל 2024
  18. ^ עע"א 439/09 וליד דקה ואחרים נגד שירות בתי הסוהר באתר ארגון עדאלה
  19. ^ הצגת הזמן המקביל באתר הבמה.
  20. ^ טלי קיים‏, "הזמן המקביל" מציגה את האסירים כקורבנות אבל לא כגיבורים, באתר וואלה‏, 29 ביוני 2015
  21. ^ עע"א (נצרת) 609/08 - וליד דקה נ' מדינת ישראל ואח', ניתן ב-21 בספטמבר 2009
  22. ^ יואב שטרן, אסיר ביטחוני: השב"ס מונע התייחדות מערבים, באתר הארץ, 27 ביולי 2008
  23. ^ עתירה: השב"ס מונע מאסיר ביטחוני להביא ילד, באתר וואלה‏, 28 באוקטובר 2009
  24. ^ רע"ב 8659/09 וליד דקה נ' שרות בתי הסוהר, ניתן ב־5 בדצמבר 2010
  25. ^ יואב איתיאל‏, משרד הפנים סרב לרשום את המחבל ווליד דקה כאב: "על מה מענישים אותו?", באתר וואלה‏, 26 בפברואר 2020
  26. ^ ג'קי חורי, 17 ערבים ישראלים ברשימה של חמאס, באתר הארץ, 11 באפריל 2007
  27. ^ יאסר עוקבי, ערבים ישראלים ברשימת האסירים שישראל תשחרר, "מעריב", 18 במרץ 2014.
  28. ^ רענן בן צור, ח"כ חשוד שהבריח ניידים למחבל: "לכלוא אותו לצדו", באתר ynet, 19 בדצמבר 2016
  29. ^ אילנה קוריאל, פרשת ח"כ גטאס: עבודות שירות לאח המחבל שסיפק את הטלפונים, באתר ynet, 25 באוקטובר 2018
  30. ^ 1 2 פרוטוקול דיון וליד דקה נגד מדינת ישראל, ועדת שחרורים בכלא מעשיהו, 31 במאי 2023
  31. ^ מאיר תורג'מן, מחבל במצב סופני ביקש שחרור מוקדם, משפחת הנרצח: "יריקה בפרצוף", באתר ynet, 23 במאי 2023
  32. ^ מאיר תורג'מן, נדחתה סופית הבקשה לשחרור מוקדם של המחבל הגוסס: "יסיים את חייו בכלא", באתר ynet, 26 ביוני 2023
  33. ^ ברהנו טגניה, ‏המחבל וואליד דקה שהיה מעורב בחטיפת החייל משה תמם וברציחתו ב-1984 מת בכלא, באתר ‏מאקו‏, 7 באפריל 2024;
    דיווח: מת המחבל וליד דקה, מרוצחי החייל משה תמם ב-1984, באתר מעריב אונליין, 7 באפריל 2024.
  34. ^ גיל משעלי, ‏השחקנית עינת ויצמן ספדה למחבל: "העולם בלעדיו חשוך יותר", באתר ‏מאקו‏, 10 באפריל 2024;
      עינת ויצמן, וליד ביקש להושיט יד מעבר לתהום המפרידה בין העמים, באתר הארץ, 14 באפריל 2024
  35. ^ בג"ץ 3289/24 סנא דקה ואסעד דקה נ' ממלא מקום נציב שירות בתי הסוהר ואחרים